תאריך ההודעה המקורית: 20/03/2023 00:40
לא ממש במילים הללו או בכלל לא
(3) ספר חובות הלבבות - השער הרביעי - שער הבטחון - הקדמה
ומתועלת הבטחון בה' בענין התורה, כי הבוטח בה', אם הוא בעל ממון, ימהר להוציא
חובות האלהים וחובות בני אדם מממונו בנפש חפצה ורוח נדיבה, ואם איננו בעל
ממון, יראה כי חסרון הממון טובה מטובות המקום עליו, מפני שנסתלקו מעליו
החובות, שהוא חייב בהן לאלהים ולבני אדם בעבורו, ומיעוט טרדת לבו בשמירתו
והנהגתו. כמו שנאמר על אחד מן החסידים, שהיה אומר: המקום יצילני מפיזור הנפש,
אמרו לו: מה הוא פיזור הנפש ? אמר: שיהיה לי ממון בראש כל נהר [ובראש] כל
קריה, והוא מה שאמרו, זכרונם לברכה (אבות ב ז): מרבה נכסים מרבה דאגה, ואמרו
(אבות ד א): איזהו עשיר השמח בחלקו. [והבוטח בה' ישיג תועלת הממון, רצה לומר
פרנסתו, ותימנע ממנו טרדת המחשבה של בעל הממון והתמדת דאגתו לו, כמו שאמר החכם
(קהלת ה יא): מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל והשבע לעשיר איננו מניח לו
לישון]. ומהן - כי הבוטח בה' לא ימנענו רב הממון מבטוח בה', מפני שאיננו סומך
על הממון, והוא בעיניו כפקדון צווה להשתמש בו על פנים מיוחדים ובענינים
מיוחדים לזמן קצוב, ואם יתמיד קיומו אצלו, לא יבעט בעבורו, ולא יזכור (יזכיר)
טובתו למי שציוה לתת לו ממנו, ולא יבקש עליו גמול הודאה ושבח, אבל הוא מודה
לבוראו, יתברך, אשר שמהו סיבה לטובתו (לטובות), ואם יאבד הממון ממנו לא ידאג
ולא יאבל לחסרונו, אך הוא מודה לאלהיו בקחתו פקדונו מאתו, כאשר הודה בנתינתו
לו, וישמח בחלקו, ואיננו מבקש היזק זולתו, ולא יחמוד אדם בממונו, כמו שאמר
החכם (משלי יג כה): צדיק אוכל לשובע נפשו:
אך תועלות הבטחון בעולם, מהן - מנוחת הלב מן הדאגות העולמיות, והשלוה מנדנוד
הנפש וצערה לחסרון תאוותיה הגופיות, והוא בהשקט ובבטחה ובשלוה בעולם הזה, כמו
שכתוב (ירמיה יז ז): ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו, ואמר (ירמיה יז
ח): והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו. ומהן - מנוחת הנפש מלכת בדרכים
הרחוקים. אשר
(5) ספר חובות הלבבות - השער הרביעי - שער הבטחון - פרק ה
והשביעי, כי הבוטח באלהים לא יאבל בהימנע בקשה, ולא בהיפקד אהוב, ולא יאצר
הנמצא, ואיננו דורש (חושש) ליותר מטרף יומו, [כי] לא יעלה על לבו מה יהיה
למחרתו, מפני שאינו יודע עת בוא קצו, ובוטח באלהים להאריך לו בו, ולהזמין טרפו
ומזונו בו. ואיננו שמח בעתיד ולא יאבל לו, כמו שאמר הכתוב (משלי כז א):
אל תתהלל ביום מחר כי לא ותדע מה ילד יום, ואמר בן סירא (סנהדרין ק ב): אל תצר
צרת מחר כי לא תדע מה ילד יום, מחר יבא ואיננו (שמא למחר איננו) ונמצא מצטער
על עולם שאינו שלו. אבל דאגתו ואבלו על מה שהוא מקצר בו מחובות הבורא, ומשתדל
לפרוע מה שיוכל לפרוע מהן בנראהו ובנסתרו, מפני שהוא חושב במיתתו ובוא יום
האסיפה. ופחדו, שיבואהו המות פתאום [ביומו], יוסיף לו השתדלות וזריזות להרבות
(להכין צידה) לאתריתו, ולא ירגיש על מה שיזמין לעולם הזה, והוא מה שאמרו (אבות
ב י): שוב יום אחד לפני מיתתך, ופירשו בו:
ישוב היום, שמא ימות למחר, ונמצא כל ימיו בתשובה, כדכתיב (קהלת ט ח): בכל עת
יהיו בגדיך לבנים. ואשר איננו בוטח באלהים, ירבה אבלו להתמדת פגעי העולם עליו,
ויפקוד אוהביו, וימנעו ממנו בקשותיו, ויזמין מהון העולם הרבה, כאילו בטח מן
החליפה וסרה מעליו אימת המות, כאילו ימיו לא יתמו וחייו לא ייכלו, איננו ז
(6) ספר חובות הלבבות - השער הרביעי - שער הבטחון - פרק ז
גופו אל האלהים, יתברך, וישתעשע בזכרו בבדידות, וישתומם מבלתי המחשבה בגדולתו.
ואם יהיה במקהלות, לא יתאווה כי אם לרצונו, ולא יכסוף כי אם לפגיעתו, ותטרידהו
שמחתו באהבתו משמחת אנשי העולם בעולם ושמחת אנשי העולם הבא בעולם הבא. וזאת
העליונה שבמדרגת הבוטחים מהנביאים וחסידים וסגולת האלהים הזכים, והוא מה שאמר
הכתוב (ישעיה כו ח): אף אורח משפטיך ה' קוינוך לשמך ולזכרך תאות נפש, ואמר
(תהלים מב ג): צמאה נפשי לאלהים לאל חי:
אלה עשר מדרגות הבטחון, אשר לא
