שלום רב לכל החברים!

[אבן ספיר - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 23/04/2023 21:56

אני שוב רוצה להעלות את הנושא שעריכה וחיבור זה משהו רציני, וזה עסק בקדשים,
ולא כפתרון להישאר בעולם התורה.

[מעשה הכתב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 23/04/2023 22:11

לצורך חשיבות הענייןאני מצרף דברים שכתבנו בעבר בחשיבות עריכת דברי תורה כראוי:

עתה נביא מעט מדברי חכמי ישראל, אשר מפיהם אנחנו חיים, בחשיבות הצגת הדברים
ועריכתם באופן מובן ובהיר:

"אבטליון אומר חכמים, היזהרו בדבריכם! שמא תחובו חובת גלות, ותגלו למקום מים
הרעים, וישתו התלמידים הבאים אחריהם וימותו, ונמצא שם שמים מתחלל".

(אבות א, יא)

וכתב על כך הרמב"ם בפירוש המשנה שם:

"ואמר, 'הזהרו בדבריכם', בהמון, ואל יהיה בהם ספק ומקום פירוש, כדי שלא יהיו
שם אנשים כופרים שיפרשום כפי אמונתם".

יש ללמוד מדברי הרמב"ם, שמפרש את מה שאמר אבטליון, על הצורך בבהירות בהצגת
הדברים בפני ההמון, באופן שלא יוכלו השומעים לפרש את הדברים באופן אחר.

ובידוע, כי כאשר הדברים נכתבים על ספר, מעצם טבעם מופנים הם אל ההמון, כמו
שכתב הרמב"ם בפתיחה למורה הנבוכים: "ואילו באר שום אדם הענינים ההם כלם בספר,
יהיה כאילו דרשם לאלפים מבני אדם", ועל כן יש להקפיד הקפדה יתירה, שלא יהיה
מקום לספק בפירוש הדברים.

על כך מוסיף בתוספות יום טוב (בשם מדרש שמואל) שם: "מה שהזהיר לחכמים, אין
הכוונה, שאין שאר בני אדם מוזהרים בכך, אלא שאם יפול ספק בדבריהם של חכמים,
יבואו השומעים לכלל טעות, מה שאין כן בדברי הדיוט, שאין משגיחין על דבריו, לכן
הזהיר יותר לחכמים".

יש לציין בעניין זה, כי על פי רוב אין הלומדים יודעים כיום מיהו מחבר הספר, אם
חכם הוא או הדיוט, אלא אם כן מדובר באישיות ידועה בציבור. אשר על כן מסתבר
לומר, כי אף שבדברי ההדיוט אין משגיחין כל כך, כאשר מדובר בכתיבת ספר, גם
ההדיוט עשוי להיחשב לחכם. לפיכך, בכתיבה לא נראה לחלק בין חכם להדיוט, ועל
כולם מוטלת האחריות להוציא נוסח בהיר ומובן מתחת ידם.

עוד אמרו בגמ':

*"אמר רב יהודה אמר רב, בני יהודה שהקפידו על לשונם נתקיימה תורתם בידם, בני
גליל שלא הקפידו על לשונם לא נתקיימה תורתם בידם". *

(עירובין נג ע"א)

צא ולמד, כמה חשובה ההקפדה על דיוק הלשון דווקא בכתיבת דברי תורה, שהרי מאמר
זה מלמד, שאף תורתו של אדם, אשר אינו מקפיד על לשונו, עשויה שלא להתקיים
בידו ח"ו.

יש להליץ על כותבי חיבורים תורניים את דברי חז"ל:

"אמר רבי יהושע בן לוי, עשרים וארבע תעניות ישבו אנשי כנסת הגדולה על כותבי
ספרים תפילין ומזוזות שלא יתעשרו, שאלמלי (-שאילו) מתעשרין אין כותבין. תנו
רבנן כותבי ספרים תפילין ומזוזות, הן ותגריהן ותגרי תגריהן, וכל העוסקין
במלאכת שמים, לאיתויי מוכרי תכלת, אינן רואין סימן ברכה לעולם. ואם עוסקין
לשמה – רואין".

(פסחים נ ע"ב)

אף שמדובר בכותבי ספרי תורה, אפשר שדברים אלו עשויים לחוּל כיום גם על עורכי
ומהדירי ספרי תורה שבעל פה, ובדומה למה שפסק הרא"ש, שמצות כתיבת ספר תורה חלה
היום בכתיבה ורכישה של ספרי התורה שבעל פה. דברי הגמ' הנ"ל אודות כותבי סת"ם,
שנויים גם במסכת כלה (פרק ט), ושם נאמר טעם אחר לכך שכותבי ספרים אינן רואין
סימן ברכה*: *"משום דמחסרין ומשום דמיתרין", וכאן המקום להביא את דברי הרא"ש
(כתובות פ"ב סי' יג) "איתמר ספר שאינו מוגה אמר ר' אמי עד שלשים יום מותר
לשהותו מכאן ואילך אסור לשהותו משום שנאמר אל תשכן באהליך עולה. פרש"י: ס"ת
נביאים וכתובים. ואפשר שפירש כך משום דבימי רב אמי לא היה להם כתובים ספרים
אחרים, ולא למעט ספרים המצויים לנו עתה, דאם נמצא טעות בגמרא או בספר מפוסקים,
יבא להתיר האסור ולאסור את המותר, ולזכות את החייב ולחייב את הזכאי, ואין עולה
גדולה מזו.

אגב יש לציין כי לשני הטעמים הללו, נודעת משנה חשיבות לכתיבה לשמה, אשר מצילה
את הכותבים מגזירת אנשי כנסת הגדולה, ועל מהותה של כתיבה לשמה נכתוב להלן בע"ה.

רבי יהודה אבן תיבון

"בני, התמד קריאת חכמת הדקדוק ולימודה, כי היא ראשית כל חכמה ויסוד כל מדע,
ומי שיסכל אותה לא ימלט מבושת ופגם בדיבורו ובכתביו, ואמרו ז״ל: איזהו המגלה
ערותו כאן ונראית בבבל הוי אומר זה הכותב כתב וטועה בו"

(אגרת המוסר מהד' מכון מראה עמ' מו)

רבי שלמה לוריא (מהרש"ל)

*אמר ר"י אמר רב ת"ח צריך שילמוד ג' דברים. כתב, פירש"י כתב לכתוב, שידע לחתום
שמו. ופשיטא שיכול לחתום, אלא שיכול לכתוב שו"ת ופסקי דין ואף אגרת שלומים
בצחות לשון נאה לת"ח. *

(ים של שלמה חולין פרק א)

[אמרי יושר - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 23/04/2023 22:38

לרב אבן ספיר: לדעתך אדם שהעריכה היא פתרונו לחייבו לעסוק בתורה, ואם לא יעבוד
כעורך ייאלץ לעזוב את קביעותו בתורה ולעסוק רק במלאכת חולין, האם עליו לעזוב
את העריכה?
לדעתי עדיף שיישאר בעריכה, וטוב לו בעוה"ז ובעוה"ב, מלבד התועלת שיביא לכלל.

[אבן ספיר - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 23/04/2023 22:43

אני חושב שהוא צריך לעזוב, וטוב לו בעולם הזה ובעולם הבא ואף טוב לעולם התורה,
וכשם שקיבל שכר על הדרישה יקבל שכר על הפרישה.

[יוסף קוט - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 23/04/2023 22:46

לענ''ד יש להסביר דברי הרבנים הנ''ל:
לא כ''כ משנה אם נכנס לעריכה ממש משום חזון של להגדיל תורה וכדו', או שרצה
להביא פרנסה לביתו באופן שגם יוכל לשבת ולעסוק בתורה,
העיקר הוא, אם בעבודתו עכשיו מרגיש את השליחות שיש לו, וכמובן התוצאות בהתאם,
או שרואה כל הזמן מול עיניו רק את המשכורת שלו בסוף החודש, ודו''ק.
כתבתי הנ''ל רק לעניות דעתי, ואיני אומר קבלוה.

[אבן ספיר - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 23/04/2023 22:46

ברצוני להבהיר, כי כוונתי בחובת ההתייחסות הרצינית לספרי הקודש, היא הן על
העורך והן על המעביד, אם זה מכון או אדם פרטי וכדו'.

[אבן ספיר - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 23/04/2023 22:47

להרב קוט, שפתיים יישק.

[אמרי יושר - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 23/04/2023 22:52

להרב קוט: כבר אמרו חז"ל: "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות שלא לשמה". הרי
מפורש שאפילו מי שכוונתו רק להתפרנס, אדרבה, יעסוק בתורה, ומתוך שלא לשמה יגיע
ללשמה, כי האור שבה יחזירנו למוטב.
וכפי שעושים למשל "דרשו" מבחנים עם מלגות. וכי יש סברא לומר, שאלו שמטרתם רק
הכסף, לא יעשו המבחנים?!
ומובא בזוהר הק' מעשה מאלף על ר' יוסי בן פזי, שהיה תחילה עם הארץ, ורבי הקדוש
שידלו ללמוד בהבטיחו לו עושר, ולמד רק בשביל להיות עשיר, ולאחר שכבר נעשה ת"ח
ויתר על חלום העושר והתמסר לתורה.

[אליהו לוריא - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 23/04/2023 22:57

דברי ה'אמרי יושר' צודקים ביחס לשכר בשמים על לימוד התורה, אך כוונת הרב קוט
היא (ואם לא אז כוונתי היא) שלפעמים כשהעובד רואה רק את הכסף מול העינים ואין
לו אידיאל רוחני שמניע אותו הוא לא עושה את עבודה כמו שצריך, גם בדרשו יש כאלה
שלומדים את החומר כי הם רוצים ללמוד והכסף הוא רק תמריץ, ויש כאלה שיושבים
לילה לפני המבחן וגורסים את החומר רק כדי להצליח במבחן, מה התוצאה? שיום אחרי
המבחן הם לא זוכרים כלום, מי שעורך ועצם העריכה אינה מניעה מספיק חושב בשבילו,
בדרך כלל לא נכנס לחומר כמו שצריך, ודאי הוא מקבל שכר בשמים על שעות הלימוד אך
התוצאה בספר אינה טובה.

[אבן ספיר - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 23/04/2023 22:59

כשאתה לומד לעצמך תוכל לעשות כרצונך, אך לא כאשר את נוגע בספרים המיועדים
לרבים, ואני חושב שהדברים פשוטים שלכך הייתה כוונתי.

מאת: [email protected]

[אבן ספיר - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 23/04/2023 22:59

כמו"כ ייש"כ להרב מעשה הכתב על הליקוט הנפלא.

[אמרי יושר - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 23/04/2023 23:06

כבר כתבתי, שכפי שלהבדיל עורך חילוני שעורך ספרים חילוניים, אם הוא אוהב את
עצם מלאכת העריכה ויש לו מוסר עבודה, אזי יעשה עבודה טובה, אע"פ שאין לו חיבור
מיוחד לתוכן הספר. אם יש לו חיבור זה ודאי טוב, אבל זה לא חובה.
והוא הדין עורך תורני, אפילו אם לא רואה שליחות וכו', אך על כל פנים הוא מוכשר
ואוהב לסדר חומר, לכתוב ולעורכו יפה, ויש לו מוסר עבודה, אזי יעשה עבודה טובה.
מאי שנא מרעהו החילוני?

[יוסף קוט - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 23/04/2023 23:09

כל החשבונות של שלא לשמה, צודקים מאוד, אך פה מדובר בעבודה למען אחרים, הן
המעסיק שלך, ובעיקר - לומדי הספר העתידיים, אזי השיקולים. ושוב:אין זה אומר
שצריך לעסוק בכוונה טהורה בלי פניות וכו', אך חייב להיות פה *בשעת העבודה *אידיאל
ומטרה קדושה מול העיניים.
וזה שהוא יעשה עבודה טובה, אם אין לו את המטרה הקדושה של ביאור התורה וההדרתה,
יעשה 'עבודה יפה' במובן של 'חיצוניות', ושיהיה טוב כלפי המכון, אך לא באמת
יגיע למטרה.

מאת: [email protected]

[אמרי יושר - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 23/04/2023 23:22

נראה לי שלכל החברים בקבוצה ה' עליהם יחיו ישנה מטרה קדושה להגדיל תורה
ולהועיל לדורות הבאים, ולכולם סיפוק רוחני מעבודת הקודש.
נכון שיש כאלו שיותר מודגש אצלם צד הפרנסה ואין כולם שווים בכך. אבל דומני שרק
אדם שלא מבין בכלל את מעלת התורה ח"ו, יעשה עבודה גרועה. ואחרי הכל כולם פה
מבינים את חשיבות העניין הרוחני, ואין לחשוד בהם בנ"ל.
זה שמדברים על הקמח, זה נובע מחמת שאם אין קמח אין תורה. ובפרט אדם שצריך
להביא פרנסה לעוללים.
ובכלל, הרי אנו רואים ראשי ישיבות וכוללים, כמה הם משקיעים ביצירת קשר עם
תורמים, 'דינרים', מתנות לתורמים, שליחת מתרימים לחו"ל וכו'. וכולם מבינים
אותם, כי אם אין קמח וכו'. ואף אחד לא יאמר להם: אם כל כך חשוב לכם הכסף, עדיף
שלתכו לעבוד במכולת...
אז כך צריך להבין גם את העורכים שרוצים תוספת קמח. זה לא סותר בכלל את הערכתם
לתורה.

תופעה מכוערת שכן נתקלתי בה היא, עורך שמקבל חומר ש"גדול עליו", קשה לו להבין
ולהתעמק בו, אך במקום להודיע למנהל שזה לא בשבילו, הוא קורא בלי הבנה, ועושה
שינויים לשוניים קוסמטיים, ותוך כדי כך לא רק שאינו מתקן אלא גורם לקלקולים.
זה באמת נובע מתאוות בצע, אבל זה יותר עניין של מוסר עבודה ולא של אהבת התורה.

[יוסף קוט - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 23/04/2023 23:49

צודק במאת האחוזים, אין כוונתי להתייחס בכלל לענין שרוצים יותר שכר וכו',
להיפך, גם אני דוגל בכך, כיון שאני עוסק בעריכה בשביל להביא פרנסת ביתי,
רק התייחסתי לעצם הנידון שצריך להיזהר באחריות לדעת שסוכ''ס הספר יגיע בעז''ה
לידי אנשים שירצו ללמוד באופן הברור ביותר, כיאות לתורת ה'
[ואף שאין ההתיחסות היום לספרים כרש''י ותוס' וכו', וכפי שכבר דנו בזה, אך
סוכ''ס אנשים לומדים בזה, ואם אדם פותח ספר ללמוד בו, כנראה שהוא כן מיחס איזה
חשיבות לספר...]

[א. י. כהן - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 23/04/2023 23:50

כולם מדברים על אדם שאם לא יהיה עורך יצא לעבוד. בזה באמת יש אנשים שנכנסים
לעבודה שאינה מתאימה להם. אבל מה בדבר אברך שנפשו חשקה בתורה ורוצה רק
ללמוד ומרגיש בזה את כל התכלית והשליחות וכו', אבל פרנסתו דוחקת והוא נאלץ כמה
שעות ביום לערוך, אע"פ שיודע שאם ישב בכולל יועיל יותר לעצמו ולדורות הבאים,
ולכן מחשבתו רק על הכסף, וזה יותר ממריץ אותו מאשר השליחות בדבר כי הוא יודע
שלדידו לימוד התורה לשמה היא שליחות יותר גדולה והוא לא כ"כ מאמין שמסירת
התורה היא ע"י עריכת ספרים שמייעדים אותם לאנשים פשוטים (בעלי בתים בלע"ז) אבל
הם כלל לא צריכים אותם ולא מבינים אותם וה'לומדים' כלל לא מעיינים בהם, ולכן
מה שעומד לנגד עיניו זה רק הכסף, ואם יעזוב את העריכה הוא פשוט יחזור ללמוד 12
שעות ביממה בכולל, ובכ"ז הוא מבין שהוא לא יכול לערוך בשטחיות ומהסיבה הפשוטה
כי הוא באמת אוהב את התורה ומחובר אליה ולא רוצה לפגוע בה, ולא בגלל שום הרגשת
שליחות וכדו', ובגלל כל זה חשוב לו לדון על העלאת שכר כי זו הסיבה היחידה
שלצערו הוא עורך תורני! תנו עיניכם גם לסוג הזה!!

[אמרי יושר - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 24/04/2023 01:14

"ובכ"ז הוא מבין שהוא לא יכול לערוך בשטחיות ומהסיבה הפשוטה כי הוא באמת אוהב
את התורה ומחובר אליה ולא רוצה לפגוע בה".
יש סיבה יותר פשוטה שצריך לעשות עבודה טובה בלי לחפף: המחפף עובר על גזל,
כיוון שמחבר הספר משלם לו (או למכון) כדי שיערוך בצורה טובה, וישקיע. בנוסף,
'ארור עושה מלאכת ה' רמייה'.

לגבי השליחות: אדם לא צריך לעשות חשבונות של למי יגיע הספר ומי ילמד בו. אין
לך אדם שאין לו שעה, ואין לך ספר שלא יגיע מישהו שיקרא בו, וגם אם זה רק המחבר
ובניו.
חוץ מזה, הרי כשהוא עורך, הוא גם לומד בעצמו את הדברים, אז עליו להרגיש שחלק
משליחותו היא ללמוד היטב את הדברים ולהעמיק בהם, כאילו שהוא יושב ולומד בכולל.

[אמרי יושר - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 24/04/2023 01:15

אני שוב רוצה להדגיש שעיקר מה שעורך עושה עבודה מהירה חפוזה ושטחית, זה לא
נובע מחוסר אהבת תורה, אלא מחוסר יראת שמים.

[ב. י. - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 24/04/2023 08:13

אחר המחילה יש לחלק בין הדברים,
ברור שעורך שאמור לעיין בכל פרט ועושה עבודה מהירה חפוזה ושטחית - אינו עושה
מלאכתו כראוי,
אך לעיתים כל כוונת המעסיק היא שהעורך יעבור מבחינה לשונית בלבד, או שאינו
מעוניין לשמוע את הערות העורך מבחינה עיונית וכו', ובכה"ג על העורך לשים לב
בדיוק מה מצופה ממנו.

[א. י. כהן - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 24/04/2023 09:01

כמובן שבראש ובראשונה הוא צריך לעשות מה שהמעסיק דורש, אך כונתי שגם מצד עצמו
הוא חפץ בזה ולא רק מוכרח, אך לא מצד שליחות ומסירת התורה וכדו', בפרט שיש
מעסיקים שלא 'מבינים' יותר מדי או שסומכים על המבקר וכו' וכו', ובכ"ז אדם
רציני לא יתבזה ויעשה עבודה שבשביל המעסיק זה בסדר, והוא יודע שזה חוכא
ואיטלולא.