הארון והלוחות עמדו תמיד בקודש הקדשים?

[ח. לוין - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 30/11/2023 15:46

[ארי במסתרים - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 30/11/2023 17:26

כן. חוץ מבזמן מלחמה לחלק מהדעות.

ראה תוספות עירובין סג:
"המבואר"

כָּל זְמַן שֶׁאָרוֹן וּשְׁכִינָה שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמָן יִשְֹרָאֵל אֲסוּרִין
בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה:

שני ארונות היו / איזה ארון היה יוצא במלחמה ואיזה ארון אוסר בתשמיש כשאינו
במקומו

מבואר בגמרא שכשהארון אינו נמצא במקומו, אסורין ישראל בתשמיש המטה. וכשיהושע
צר על יריחו, היה הארון אתו - שלא במקומו, ובזה נגרם ביטול תשמיש מישראל באותו
לילה, ויהושע נענש על זה במה שלא היו לו בנים. תוספות מקשים ממעשה אוריה החתי,
ששם נראה שמותר לשמש גם כשהארון אינו במקומו.

מקשים תוספות, *תֵּימַהּ לְרִ"י, דְּגַבֵּי עוּבְדָּא שֶׁל אוּרִיָּה הַחִתִּי
*שבא דוד על בת שבע אשתו והתעברה ממנו, וכדי להסתיר זאת ביקש דוד מאוריה החתי
שילך לביתו לשכב עמה [ובזה יחשבו שהתעברה ממנו][1] <#_ftn1>, *הָיָה האָרוֹן
שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמוֹ, *וכפי שאמר אוריה לדוד, שמחמת זה אינו רוצה ללכת לשמש עם
אשתו, *דִּכְתִיב *(שמואל ב' יא יא) 'ויאמר אוריה אל דוד *(הנה) הָאָרוֹן
וְיִשְֹרָאֵל [וִיהוּדָה] (חונים) [יוֹשְׁבִים] בַּסּוּכּוֹת, וַאדוֹנִי
יוֹאָב וְעַבְדֵי אֲדוֹנִי עַל פְּנֵי הַשָֹּדֶה חוֹנִים, וַאֲנִי [וְגוֹ']
(אשכב) *אבא אל ביתי לאכל ולשתות [וְלִשְׁכַּב] עִם אִשְׁתִּי'.

וקשה, *דְּמַשְׁמַע שם שֶׁהָיוּ אֲחֵרִים מוּתָּרִים בְּתַשְׁמִישׁ
הַמִּטָּה, אף שהארון היה שלא במקומו, אֶלָּא שֶׁאוּרִיָּה הַחִתִּי הָיָה
מַחְמִיר עַל עַצְמוֹ, וגם זה לא היה רק מחמת שלא היה הארון במקומו, אלא
בצירוף הסיבה לְפִי שֶׁהָיוּ יִשְֹרָאֵל בְּצָרָה. והראיה שאחרים היו
מותרים, וגם הוא רק החמיר על עצמו ולא היה אסור מן הדין, דְּהָא קָאָמַר
לֵיהּ [-שהרי אמר לו] דָּוִד *(שם ח) *(לך) 'רֵד לְבֵיתְךָ' *לשמש עם אשתך,
ומבואר שמעיקר הדין היה מותר התשמיש לו ולאחרים, ורק שהוא החמיר על עצמו[2]
<#_ftn2>. וקשה, למה לא היה אסורים מן הדין.

וְעוֹד קשה, מה דקָאָמְרִינַן בְּפֶרֶק חֵלֶק (סַנְהֶדְרִין דַּף קז.),
גַּבֵּי דָוִד, שֶׁבאותו יום שנכשל בבת שבע, הָפַךְ מִשְׁכָּבוֹ שֶׁל
לַיְלָה לְמִשְׁכָּבוֹ שֶׁל יוֹם, דהיינו שבא על אשתו ביום - באותו יום, כדי
למעט את תאוותו לנשים, ובכך חשב שיוכל לעמוד בנסיון שיבוא לפניו[3] <#_ftn3>.
וּמוסיפה הגמרא שם, שנִּתְעַלְּמָה מִמֶּנּוּ הֲלָכָה זוֹ כוּ' שריבוי
בתשמיש מוסיף תאוה לתשמיש נוסף, ולא ממעט תאוה. ו*מַשְׁמַע שבַּלַּיְלָה
הָיָה מוּתָּר *לבא על אשתו, ורק מה שבא עליה ביום היה לא טוב, וקשה, כיצד היה
מותר בלילה, כשהארון היה שלא במקומו[4] <#_ftn4>.

תוספות מחדשים שהיו שני ארונות, ארון אחד של עץ שנעשה על ידי משה, בו היו
מונחים השברי לוחות [ובתחילה אף הלוחות השלמות], וארון שני של זהב שנעשה על
ידי בצלאל, שבו היו מונחים הלוחות השלמות. ולפי זה מיישבים את קושיותיהם.

וְאוֹמֵר רִ"י, דִּשְׁנֵי אֲרוֹנוֹת הָיוּ, אֶחָד שֶׁבּוֹ שִׁבְרֵי
הַלּוּחוֹת הראשונות* מוּנָּחִים**[5]* <#_ftn5>, וְאוֹתוֹ הָיוּ מוֹלִיכִין
עמהן בַּמִּלְחָמוֹת[6] <#_ftn6>, כִּדְתַנְיָא בְּסִפְרֵי (בהעלותך
סי' פב), 'וַאֲרוֹן בְּרִית ה' נוֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם' (יומם)**[7] <#_ftn7>,
זֶה הארון שֶׁיּוֹצֵא עִמָּהֶם בַּמַּחֲנֶה למלחמה[8] <#_ftn8>. וְהוּא
אֲרוֹן עֵץ שֶׁעָשָֹה מֹשֶׁה בַּעֲלוֹתוֹ לְסִינַי, כְּדִכְתִיב בְּלוּחוֹת
אַחֲרוֹנוֹת בְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה, שציוהו הקב"ה (דברים י א) 'וְעָשִֹיתָ
לְּךָ אֲרוֹן עֵץ'**[9] <#_ftn9>[י1] <#_msocom_1> . *וּתְחִלָּה שָֹם בּוֹ
*משה *גַּם את הלוּחוֹת האַחֲרוֹנוֹת, כְּדִכְתִיב *(שם פסוק ה) על הלוחות
האחרונות, 'וָאָשִֹים אֶת הַלּוּחוֹת בָּאָרוֹן אֲשֶׁר עָשִֹיתִי'**[10]
<#_ftn10>[י2] <#_msocom_2> .

והיו הלוחות האחרונות בארון העץ, עַד שֶׁנַּעֲשָֹה אָרוֹן שֶׁל זָהָב
שֶׁעָשָֹה בְּצַלְאֵל*[11]* <#_ftn11>, וְאָז נִתְּנוּ בּוֹ
הלּוּחוֹת האַחֲרוֹנוֹת,
כְּדִכְתִיב (שמות כה טז) 'וְנָתַתָּ אֶל הָאָרוֹן אֵת הָעֵדוּת אֲשֶׁר
אֶתֵּן אֵלֶיךָ', וְכֵן עָשָֹה, כְּדִכְתִיב (בויקהל) [בְּפרשת פְּקוּדֵי]
[12] <#_ftn12> (שמות מ כ) 'ויקח ויתן את העדות אל הארון'.* וּבְהַהוּא -
ארון הזהב שבו הלוחות האחרונות, אַיְירֵי הָכָא, במה שאמרו שֶׁהָיוּ
נֶאֱסָרִין בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה כְּשֶׁלֹּא הָיָה בִּמְקוֹמוֹ.* אבל ארון
העץ שהיו בו רק השברי לוחות, לא היו נאסרים בתשמיש כשלא היה במקומו[13]
<#_ftn13>.

*וְאוֹתוֹ *- את ארון הזהב, *לֹא הָיוּ רְגִילִין לְהוֹלִיךְ בַּמִּלְחָמָה,
כְּדִכְתִיב בזמן שהיה הארון בְּשִׁילֹה, *שלקחוהו ישראל משם למלחמה עם
הפלישתים, ונבהלו הפלישתים ואמרו (שמואל א' ד ח) *'מִי יַצִּילֵנוּ מִיַּד
הָאֱלֹהִים הָאַדִּירִים הָאֵלֶּה', *והטעם שנבהלו, כמו שאמרו (שם פסוק ז) 'כִּי
לֹא הָיְתָה כָּזֹאת מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם', שֶׁלֹּא הָיוּ רְגִילִין
ישראל לְהוֹלִיכוֹ
למלחמה. וּבאמת אָז כְּשֶׁהוֹלִיכוּהוּ, לָקוּ ישראל ונצחום הפלישתים,
וְגָלָה הארון ביד הפלישתים, כְּדִמְפָרֵשׁ (רש"י)**[14] <#_ftn14> הָתָם
[15] <#_ftn15>[י3] <#_msocom_3> .

מקשים תוספות, וּמַה שֶּׁהָיָה עִמָּהֶן ארון הזהב עם הלוחות האחרונות
בְּמִלְחֶמֶת
יְהוֹשֻׁעַ על יריחו[16] <#_ftn16>, והרי תמיד רק ארון העץ עם השברי לוחות
היה יוצא למלחמה. יש לומר, שהיתה הוראה מיוחדת ליהושע לנהוג כן, שהרי באותה
מלחמה על יריחו עַל פִּי הַדִּיבּוּר הָיָה עוֹשֶֹה הַכֹּל, וכפי שמבואר
בפרשה שם[17] <#_ftn17>.

ובזה מיושב מה שהקשו תוספות מדוד ואוריה החתי, שכן בזמנם רק ארון העץ עם השברי
לוחות היה במלחמה, ולא ארון הזהב עם הלוחות השלימות, ולכן היו מותרים בתשמיש
המטה, ורק אוריה החמיר על עצמו[18] <#_ftn18>[י4] <#_msocom_4> .

תוספות מקשים שמצינו שהלוחות ושברי הלוחות היו יחד באותו ארון, ומבואר שלא היו
שני ארונות.

וְהָא דְדָרְשִׁינַן בְּפֶרֶק קַמָּא דְבָבָא בָּתְרָא (דַּף יד.), מהפסוק
(מלכים א' ח ט) 'אֵין בָּאָרוֹן רַק כוּ' שני לוחות האבנים אשר הניח שם משה
בחורב', שנאמר בפסוק זה שני מיעוטים, 'אין' ו'רק', ו'אין מיעוט אחר מיעוט
אלא לרבות', ודבר זה מְלַמֵּד שֶׁהַלּוּחוֹת וְשִׁבְרֵי לוּחוֹת היו מוּנָּחִים
בָּאָרוֹן אחד יחד[19] <#_ftn19>. והרי הַיְינוּ [-מדובר על] האָרוֹן
שֶׁעָשָֹה בְּצַלְאֵל, כִּדְמַשְׁמַע הָתָם[20] <#_ftn20>. וקשה מזה על
מה שהתבאר קודם, שהיו שני ארונות, והלוחות ושברי הלוחות לא היו בארון אחד.

מתרצים תוספות, זֶה הָיָה בְּבֵית עוֹלָמִים - בית המקדש*, דְּבִשְׁלֹמֹה
כְּתִיב הַאי קְרָא* שממנו דרשו שהלוחות ושברי הלוחות היו בארון אחד.

מקשים תוספות, וַאֲפִילּוּ לְמַאן דְּדָרֵישׁ (שם יד:) שהיו הלוחות ושברי
הלוחות בארון אחד מִמה שנאמר (דברים י ב) 'אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ וְשַֹמְתָּם
בָּאָרוֹן'**[21] <#_ftn21>*, *וזה הרי נאמר בזמן משה, שהיה רק את המשכן,
ועדיין לא נבנה בית המקדש. ומבואר בזה שכבר בזמן המשכן היו הלוחות ושברי
הלוחות בארון אחד.

יש לומר, דהַיְינוּ בְּבִנְיַן הַבַּיִת - גם דרשה זו מדברת על זמן בית
המקדש, שֶׁהָיְתָה אז לארון (מונחת) [מְנוּחָה]**[22] <#_ftn22>* עֲדֵי
עַד**[23]* <#_ftn23>[י5] <#_msocom_5> .

תוספות מביאים את דברי הירושלמי, שלדעת רבנן היה רק ארון אחד, ומבארים לשיטתם
את מה שאמר אוריה שהארון נמצא 'בסוכות'.

וּבַיְרוּשַׁלְמִי *אִיכָּא פְּלוּגְתָּא *[-יש מחלוקת] *בְּפֶרֶק מְשׁוּחַ
מִלְחָמָה *(סוטה פ"ח ה"ג)[24] <#_ftn24>, דְּיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמְרִים
[-רבנן] אָרוֹן
אֶחָד הָיָה[25] <#_ftn25>[י6] <#_msocom_6> *, *ורבי יהודה בר לקיש סובר
ששני ארונות היו[26] <#_ftn26>[י7] <#_msocom_7> .

[וְקָאָמַר הָתָם - ומוסיף הירושלמי שם,* קְרָא מְסַיַּיע לֵיהּ *[-מהפסוק
יש ראיה] *לְרַבִּי יְהוּדָה, פֵּירוּשׁ, שֶׁאוֹמֵר שֶׁשְּׁנֵי אֲרוֹנוֹת
הָיוּ. שהרי נאמר במעשה אוריה החתי, שאמר לדוד שאינו יכול לשמש עם אשתו, כיון
ש'הָאָרוֹן וְיִשְֹרָאֵל יוֹשְׁבִים בַּסּוּכּוֹת', וַהֲלֹא אָרוֹן
בְּצִיּוֹן הָיָה *- והרי הארון היה באותו זמן בעיר דוד (שמואל ב' ו יז), ואם
כן כיצד אמר אוריה שהוא נמצא בסוכות. ומוכח שהיו שני ארונות, של הזהב היה בעיר
דוד, ושל העץ היה במקום המלחמה בסוכות.

ומקשה הירושלמי, מַאי עָבְדִין לֵיהּ רַבָּנָן שֶׁאוֹמְרִים אָרוֹן אֶחָד
הָיָה] - כיצד יבארו רבנן פסוק זה. ומתרץ הירושלמי, שרבנן מבארים שבאמת הארון
היה בעיר דוד ולא בסוכות, ומה שאמר אוריה שהארון נמצא 'בסוכות', אין כוונתו
שהיה במקום המלחמה בסוכות, אֶלָּא כוונתו למה שֶׁהארון הָיָה בְּקֵירוּי

• באוהל של חול,* עַד שֶׁלֹּא נִבְנָה בֵּית הַבְּחִירָה. פֵּירוּשׁ,
  דְּ'בַסּוּכּוֹת' דְּקָאָמְרִינַן* - שאמר אוריה*, לֹא התכוון לומר שֶׁהָיָה
  הארון עִמָּהֶם בַּמִּלְחָמָה* במקום הנקרא 'סוכות', [שהרי לדעת רבנן שהיה רק
  ארון אחד, הוא לא היה יוצא למלחמה], אֶלָּא כְּלוֹמַר שֶׁהָיָה בְּקֵירוּי
  שֶׁל חוֹל, שֶׁאֵינוֹ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. ואמר אוריה שזה סיבה שאינו יכול
  לשמש עם אשתו.

מקשים תוספות, אַף עַל פִּי שֶׁבְּכָךְ שהארון היה בקירוי של חול ולא
במקדש, לֹא
הָיוּ נֶאֱסָרִין בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה[27] <#_ftn27>[י8] <#_msocom_8> ,
ואם כן מדוע טען אוריה שזה סיבה שאינו יכול לשמש עם אשתו. וְגַם הרי אוּרִיָּה
עַצְמוֹ הָיָה נָשֹוּי לבַת שֶׁבַע, ואִם כֵּן בודאי שימש עמה לפחות פעם
אחת, ואם כן הוא לֹא הָיָה מַחְמִיר עַל עַצְמוֹ לִפְרוֹשׁ מִן הָאִשָּׁה
בִּשְׁבִיל שֶׁהארון אֵינוֹ נמצא בַּמִּקְדָּשׁ[28] <#_ftn28>*, *ומדוע
אמר לדוד שזה סיבה שאינו יכול לשמש עם אשתו.

מתרצים תוספות, *מִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן דְּאִיכָּא תַּרְתֵּי לְרֵיעוּתָא -
כיון שהיו שני חסרונות, *גם מה *דְּיִשְֹרָאֵל הָיוּ בַּמִּלְחָמָה
יוֹשְׁבִין בַּסּוּכּוֹת, וְגַם גם מה שהאָרוֹן אֵינוֹ בַּמִּקְדָּשׁ,
*לכן *הָיָה
*אוריה *רוֹצֶה לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ *שלא לשמש עם אשתו.

מוסיפים תוספות, וְאִי הֲוָה גָרֵיס בַּיְרוּשַׁלְמִי 'שֶׁהארון* הָיָה
*אז שֶׁלֹּא
בְּקֵירוּי', דהיינו שלא היה במקומו בבית המקדש, *פֵּירוּשׁ, אֶלָּא
היה בְּתוֹךְ
הַיְרִיעָה של האוהל שעשה לו דוד, נִיחָא טְפֵי, דְּלִישָּׁנָא דְ'היה ב
קֵירוּי' לָא מַשְׁמַע שֶׁיְּהֵא *הכוונה מקום חוֹל דוקא, ורק הלשון 'שלא
בקירוי' אלא ביריעה, משמע שהיה במקום חול ולא בבית המקדש.

סיכום: תוספות מייסדים שהיו שני ארונות, ארון אחד נעשה על ידי משה מעץ, ובו
היו מונחים השברי לוחות, וארון שני נעשה על ידי בצלאל מזהב, ובו היו מונחים
הלוחות השלמות. ומה שמצינו שהלוחות ושברי הלוחות היו בארון אחד, זה היה רק
בזמן בנין בית המקדש.

ולפי זה מבארים תוספות, שהאיסור שמבואר בגמרא לשמש כשהארון אינו במקומו, הוא
רק בארון הזהב, והיה שייך רק בזמן יהושע שהוציא ארון זה למלחמת יריחו [ועשה כן
על פי הדיבור]. מה שאין כן במעשה אוריה, היה התשמיש מותר לו ולכולם, כי רק
ארון העץ יצא למלחמה, אלא שאוריה היה מחמיר על עצמו.

ומביאים תוספות מהירושלמי, שלדעת רבנן היה רק ארון אחד, והוא לא יצא כלל
למלחמות[29] <#_ftn29>. ומקשה הירושלמי לפי דעתם, מה היתה כוונת אוריה בטענתו.
ומבאר שהתכוון לומר שהארון נמצא במקום חול ולא בבית המקדש, ואף שזה לבד לא
סיבה להמנע מתשמיש, מכל מקום בצירוף מה שישראל נמצאים במלחמה, ראה אוריה סיבה
להחמיר על עצמו.

---

[1] <#_ftnref1> רש"י (שמואל ב' יא ו).

[2] <#_ftnref2> וחומרא זו היתה נחשבת למרידה במלכות והתחייב עליה מיתה.
תוספות (קידושין מג. ד"ה מורד). שאף שהיה לו סיבה שמחמתה החמיר, אבל היה צריך
לכל הפחות לרדת אל ביתו אף אם לא יתייחד שם עם אשתו, ולא להשאר לשכב עם עבדי
המלך, שבזה מזלזל בהוראתו לעיני כל. [ראה מלבי"ם (שמואל ב' יא ח - ט)].

[3] <#_ftnref3> בגמרא שם מבואר, שדוד המלך ביקש מהקב"ה שינסהו כשם שניסה את
האבות, והקב"ה הודיע לו שינסה אותו בדבר ערוה. בכדי להנצל מהנסיון, שימש דוד
באותו יום עם אשתו ביום, כדי שיהיה ליבו שבע מתשמיש ולא יהרהר באשה אחרת בכל
אותו יום. ומוסיפה הגמרא שנתעלמה ממנו הלכה ש'אבר קטן יש באדם, מרעיבו שבע
ומשביעו רעב', ולא כמו שחשב שעל ידי תוספת תשמיש תתמעט תאוותו.

[4] <#_ftnref4> תוספות מניחים בקושייתם, שהאיסור לשמש כשהארון שלא במקומו,
הוא גם לאלו שאינם נמצאים במקום המלחמה. אבל היעב"ץ כתב, שנראה בודאי שאיסור
זה הוא רק למי שנמצא במקום המלחמה יחד עם הארון, מה שאין כן שאר ישראל שנמצאים
בביתם, אין סיבה שיאסרו בתשמיש. לדעת היעב"ץ האיסור בתשמיש הוא מדין 'בית שיש
בו ספר תורה' שאסור לשמש בפניו (ברכות כה:), [וכיון שקדושת הארון חמורה, לכן
הוא אוסר לשמש בכל המחנה, ולא רק באותו בית שנמצא, עד שיקבעו לו מקום קבוע].
ואילו לדעת תוספות האיסור הוא משום כבוד הארון, או משום השתתפות בצער השכינה
[ראה מהרש"א (ח"א ד"ה שלא)], ולכן הוא איסור לכל ישראל ולא רק לאלו שנמצאים
במחנה המלחמה. היעב"ץ הוכיח כשיטתו שאין איסור לכל ישראל, ממה שהיה הכהן המשיח
מכריז קודם המלחמה שמי שנשא אשה חדשה 'ילך וישוב לביתו' (דברים כ ז), וכן נאמר
(דברים כד ה) שהנושא אשה חדשה 'לא יצא בצבא, נקי יהיה לביתו שנה אחת, ושמח את
אשתו אשר לקח', הרי שאלו שבבית מותרים בתשמיש גם כשהארון יצא למלחמה. אמנם לפי
דברי התוספות להלן אין בכך ראיה, שכן במלחמה רגילה רק ארון העץ היה יוצא, והוא
אינו אוסר בתשמיש. אשד הנחלים. מדברי התוספות נראה, שעצם זה שהיו ישראל
במלחמה, אינו סיבה להמנע מתשמיש, ואינו בכלל מה שאסרו לשמש בימי רעבון (תענית
יא.), ורק מה שהארון שלא במקומו הוא סיבה לכך, וכן נראה מדברי הגמרא כאן. ציץ
אליעזר (חי"ג סי' כא) ע"ש. [אמנם במהרש"א (ח"א ד"ה שלא) כתב שגם האיסור מצד
שאין הארון במקומו, הוא מחמת שהשכינה וישראל שרויים בצער, וכמו האיסור לשמש
בשני רעבון].

[5] <#_ftnref5> את הלוחות הראשונות שקיבל משה בהר סיני, הוא שבר כשירד וראה
את מעשה העגל והמחולות (שמות לב יט). ולאחר מכן הוא קיבל לוחות שניות (שם לד
ד). בשברי הלוחות הראשונות צריך לנהוג כבוד, אף שפרחו מהם האותיות בשעה שנשברו
(פסחים פז:), משום ששימשו כנרתיק לדברי תורה. ומזה למדה הגמרא (מנחות צט.) שיש
להזהר בכבודו של חכם ששכח תלמודו. ריא"ף (בעין יעקב מנחות שם ד"ה מלמד).

[6] <#_ftnref6> יש להעדיף להוציא מחוץ למקומו את ארון העץ שקדושתו קלה יותר,
ולא את ארון הזהב שקדושתו חמורה. [ראה רבינו בחיי (דברים י א)].

[7] <#_ftnref7> מילה זו אינה בפסוק שם, וכן לא בספרי.

[8] <#_ftnref8> בהגהות הב"ח כתב שבמקום 'במחנה' צריך לומר 'למלחמה', וכן
גורסים בנוסח הספרי רש"י (במדבר י לג) ותוספות הרא"ש (סוטה מב. ד"ה כי). ראיית
הספרי שהיה ארון נפרד עם שברי לוחות, היא משום שמבואר בפסוק זה שהארון היה
נוסע לפני המחנות, ומצד שני כתוב (במדבר ב יז) שהארון היה באמצע המחנות, גם
כשחנו וגם כשנסעו, ומזה מוכח שהיו שני ארונות, של זהב באמצעם ושל עץ הלך
לפניהם. שיירי קרבן (ירושלמי שקלים פ"ו ה"א ד"ה הה"ד וארון).

[9] <#_ftnref9> בלוחות הראשונות לא הצטווה משה להכין ארון, משום שהיה גלוי
לפני ה' שעתידים להשבר. רמב"ן (דברים י א). [ויש לעיין היכן היו מונחים השברים
עד שנעשה ארון העץ בזמן נתינת הלוחות האחרונות]. כתב רש"י (דברים י א) שבודאי
מדובר בפסוק זה על ארון נפרד שעשה משה ולא על הארון שעשה בצלאל, שהרי בצלאל לא
עשה את ארון הזהב מיד כשירד משה מהר סיני עם הלוחות, [שרק כשירד משה מההר
הצטוו על מלאכת המשכן, ובצלאל עשה תחילה את המשכן ורק בסוף את הארון והכלים],
ומוכח שמשה עשה ארון אחר שבו היו הלוחות עד שעשה בצלאל את ארון הזהב.

תוספות בהמשך מביאים מהירושלמי שלדעת רבנן היה רק ארון אחד, ולפי זה פסוק זה
מדבר על הארון שעשה בצלאל. אבן עזרא (דברים שם). או שגם לשיטתם עשה משה בתחילה
ארון עץ, ורק שאחרי שעשה בצלאל את ארון הזהב, נגנז ארונו של משה. רמב"ן (דברים
שם).

[10] <#_ftnref10> מהלשון 'בארון אשר עשיתי', מבואר כדברי תוספות שהיה ארון
מיוחד שעשה משה ובו ניתנו הלוחות לפחות בתחילה, שהרי את ארון הזהב עשה בצלאל
ולא משה.

הקשה הרמב"ן (שם) על דברי התוספות שהיה ארון עץ מלבד ארון הזהב, היכן היה מונח
אותו ארון, שהרי בבית קדשי הקדשים היה רק ארון אחד. וכתב המהרש"א (ברכות סג:
ח"א ד"ה ומשה) שמשה הניחו באהלו כשנטהו מחוץ למחנה (שמות לג ז). ובעמק הנצי"ב
(ספרי בהעלותך פיסקא כד ד"ה שנאמר וארון) כתב בדעת הספרי, שארון זה היה מונח
בתוך המחנה.

[11] <#_ftnref11> הארון שעשה בצלאל היה עשוי משלש ארונות, פנימי וחיצוני של
זהב ואמצעי של עץ [רש"י (שמות כה, יא)]. ויש לעיין למה לא לקח בצלאל עבור
האמצעי את הארון שעשה משה. ולפי דברי התוספות שהיו שני ארונות, מובן שהיה צריך
להכין ארון נפרד, אבל לפי שיטת רבנן (שהובאה בהמשך התוספות) שכשנעשה ארון הזהב
נגנז ארונו של משה, יש לעיין למה לא השתמש בצלאל בארון שעשה משה. וכתב המהרי"ל
דיסקין (סוף פרשת ויקהל) שאכן לדעה זו השתמש בצלאל לארון האמצעי בארון שעשה
משה. אמנם יתכן לומר שלא השתמש בארון זה, ומשום שהיה דין שהארון יהיה עשוי משל
הציבור, וארונו של משה נעשה רק על ידו ולא בשליחות ומממון הציבור. משנת חיים
(שמות סוף סי' סט).

[12] <#_ftnref12> אור ישועה (הובא בילקוט מפרשים).

[13] <#_ftnref13> והטעם שרק ארון הזהב אוסר בתשמיש כשאינו במקומו, ולא ארון
העץ, משום שקדושת ארון הזהב גדולה יותר. רבינו בחיי (שם). ועוד יש לבאר, שארון
העץ אין לו כלל דין 'מקום' מסויים, ולכן לעולם אינו נחשב 'שלא במקומו'. רנת
יצחק (שמואל א' ד ד).

[14] <#_ftnref14> בהגהות הב"ח מוחק מילה זו. בגנזי יוסף (אפשטיין) כתב שכוונת
תוספות לדברי רש"י (במדבר י לג, דברים י א) שכתב כדבריהם שהיו שני ארונות.
ולפי דבריו מה שכתבו 'כדמפרש רש"י התם' אינו לענין מה שכתבו כעת על מלחמת
פלישתים בימי עלי, אלא לענין יסוד הדברים שהתבארו. אמנם לפי זה לא מובן הלשון
'התם', וכתב הגנזי יוסף שהכוונה 'במקום ידוע' או שאין לגרוס 'התם'.

[15] <#_ftnref15> בימי עלי יצאו בני ישראל למלחמה עם הפלישתים, וביום הראשון
הפלישתים ניצחום, ולכן ביום השני הביאו עמם אל המלחמה את ארון ברית ה' שהיה
בשילה, וכשהפלישתים ראו שהביאו אותו, מיד נבהלו ואמרו (שמואל א' ד ז) 'אוי
לנו, כי לא היתה כזאת אתמול שלשום', וכן (שם ח) 'אוי לנו, מי יצילנו מיד
האלקים האדירים האלה', ובכל זאת ניצחום הפלישתים גם ביום הזה, ואף לקחו איתם
את הארון בשבי. בירושלמי (שקלים פ"ו ה"א, סוטה פ"ח ה"ג) מוכיח ממעשה זה כדעת
רבנן שהיה רק ארון אחד ולעולם לא הוציאוהו למלחמה, שמשום זה נבהלו הפלישתים
כשראו את הארון. אבל התוספות כאן מבארים מעשה זה גם לדעת רבי יהודה בן לקיש,
שהפלישתים נבהלו משום שתמיד הוציאו את ארון העץ וכעת הוציאו את ארון הזהב.
יתכן שהירושלמי לא ביאר כך משום שסבר שלא מסתבר שהפלישתים ידעו להבחין בין
הארונות, ובדעת התוספות יש לומר שהיה ביניהם הבדל ניכר, שזה מעץ וזה מזהב.
דברי טובה (שמואל א' ד ח).

תוספות נוקטים שבמלחמה זו נטלו ישראל את ארון הזהב, שבו הלוחות השלמות [וראה
ברד"ק (שמואל א' ד ד) שהוכיח כן ממשמעות הפסוקים]. וכן משמע גם מדברי הגמרא
(ע"ז כד:), שכשהחזירו הפלישתים את הארון ונשאוהו על גבי הפרות, הם שרו 'רוני
רוני השיטה וכו' המחושקת בריקמי זהב', וביאר רש"י (ד"ה בריקמי) שהכוונה למה
שהיה הארון מצופה זהב מבפנים ומבחוץ, ומבואר שהארון שנשבה הוא ארון הזהב,
ואותו הוציאו למלחמה זו. יש לבאר מדוע באמת הוציאו את ארון הזהב, ולא כמו בשאר
מלחמות שהוציאו רק את ארון העץ. ויש לומר שאכן ביום הראשון של המלחמה לקחו את
ארון העץ, אלא שנצחום הפלישתים, ולכן ביום השני הביאו את ארון הזהב שקדושתו
גדולה יותר. ועוד יש לומר, על פי מה שכתוב בספר חסידים (סי' תפט), ששמואל התרה
בהם שלא יוציאו את הארון למלחמה, ויתכן שגם שמר בפועל שלא יוציאוהו, ואם כן יש
לומר שהוא מנע מהם את הוצאת ארון העץ שהיו רגילים תמיד להוציאו, ולכן הם לקחו
את ארון הזהב, שעליו לא שמר. דברי טובה (שמואל א' ד ג).

יש שדייקו מדברי הספרי (עקב סי' לח) שהארון שהוציאו למלחמה זו היה הארון שבו
השברי לוחות, ודלא כדברי התוספות כאן. משך חכמה (דברים יא י), צפנת פענח (על
הרמב"ם, תניינא, דף סז:), הגרי"ז (מכתבים שבסוף הספר, דף עז:). אבל בעמק
הנצי"ב (בספרי שם) כתב שצריך לשנות את הגירסא בדברי הספרי, וגם לדעתו הוציאו
למלחמה זו את ארון הזהב. רבינו בחיי (שם) כתב, שאמנם הוציאו למלחמה זו את ארון
הזהב, כמו שכתבו תוספות, אבל בודאי נשבה ארון העץ ולא ארון הזהב, משום שאם היה
נשבה ארון הזהב, הרי היו נאסרים כל ישראל בתשמיש, ולא יתכן שהיו אסורים בתשמיש
במשך שבעה חודשים [שבהם היה הארון בשבי אצל הפלישתים]. ודבריו סותרים מתחילתו
לסופו. ויש לומר שלדעתו הוציאו למלחמה את שני הארונות, וכשלקחו הפלישתים את
הארונות בשבי, חטף שאול מידם את ארון הזהב ונשארו רק עם ארון העץ [וזה כוונת
המדרש (מדרש שמואל א' ד יב, מובא ברש"י שם) ששאול חטף 'את הלוחות']. ובזה
מיושבים גם דברי הספרי (שם) שכתב שהארון שנשבה במלחמה זו היה הארון עם השברי
לוחות, משום שלקחו את שתי הארונות, ולא צריך לשנות את הגרסא בספרי. רנת יצחק
(שמואל א' ד ג). [עוד יתכן לומר, שגם אם נשבה ארון הזהב, מכל מקום חטף שאול את
הלוחות מתוכו, ולכן לא נאסרו ישראל בתשמיש כל אותם חודשים. שם].

[16] <#_ftnref16> שהרי מבואר בגמרא שנאסרו בתשמיש בזמן זה, ולפי דברי תוספות
זה רק כשיוצא ארון הזהב למלחמה.

[17] <#_ftnref17> כשבא יהושע ללחום על העיר יריחו, לא הצליח לכובשה מחמת
חומתה החזקה, והקב"ה הורה לו סדר מיוחד שעליו לעשות כדי לכובשה, הכולל הקפות
סביב העיר ועוד דברים. כל סדר זה היה 'על פי הדיבור', ובודאי גם מה שהוציא לשם
את ארון הזהב כלול בזה. ואמנם מבואר בגמרא כאן שיהושע חטא במה שלא החזיר את
הארון למקומו בלילה, משום ש'על פי הדיבור' הצטוה רק בהוצאת הארון לצורך הקפת
העיר, אבל לא הצטוה להשאירו שם כל הלילה ובכך לבטל את ישראל מתשמיש.

[18] <#_ftnref18> הטעם שהחמיר על עצמו, משום שחשש לאיסור כשהארון שלא במקומו
גם בארון העץ. תוספות הרא"ש (סוטה שם). ויש לעיין כיצד אפשר לומר שארון העץ
נמצא 'שלא במקומו', והרי אין לו מקום מסויים שצריך להיות בו. ויש לומר על פי
דברי המהרש"א (ח"א ד"ה שלא) שטעם איסור התשמיש כשאין הארון במקומו, הוא לא מצד
כבוד הארון, אלא מצד שביציאת הארון יוצאת גם השכינה ונמצאת במקום המלחמה, ויש
להשתתף בצער השכינה. ולפי זה האיסור שייך גם בארון העץ, אף שאין לו מקום מיוחד
שצריך להיות בו. רנת יצחק (שמואל ב' יא יא).

[19] <#_ftnref19> בספר חסידים (סי' תתקלד) כתב, שמותר להניח ספר תורה שבלה
בארון קודש, יחד עם ספרי תורה כשרים, שהרי גם בארון היו השברי לוחות מונחים עם
הלוחות. ובשו"ת בנין ציון (סי' צז) כתב שלפי דעת תוספות כאן שהיו שני ארונות,
והלוחות ושברי הלוחות לא היו באותו ארון, מסתלקת הראיה. אבל באמת מבואר
בתוספות שגם לדעתם בזמן בית המקדש היו הלוחות ושברי הלוחות יחד באותו ארון,
ואם כן הוכחת הספר חסידים היא מזמן בית המקדש.

[20] <#_ftnref20> בגמרא שם מבואר שבארון זה [שהיו בו הלוחות ושברי הלוחות]
היה מונח ספר תורה מצידו, וזה בודאי היה בארון הזהב ולא בארון העץ. וגם משמע
בפסוק שם שמדבר על אותו ארון שנשבה אצל הפלישתים, וכבר ביארו תוספות שהיה זה
ארון הזהב.

[21] <#_ftnref21> לשון הפסוק שם הוא 'ואכתוב על הלוחות את הדברים אשר היו על
הלוחות הראשונים אשר שברת ושמתם בארון', ולפי פשוטו כוונת הפסוק היא, שמשה כתב
בלוחות האחרונים מה שהיה כתוב בראשונים, ואת הראשונים שבר, ואת השניים שם
בארון, ולא כתוב כלל שגם השברי לוחות היו באותו ארון. אבל הגמרא דורשת מיתור
הלשון 'אשר שברת'. מהרש"א (ב"ב שם ח"א ד"ה אשר).

[22] <#_ftnref22> תוספות הרא"ש (ד"ה כל).

[23] <#_ftnref23> משה אמר לישראל שמותר להם להקריב בבמות כל זמן שלא באו 'אל
המנוחה ואל הנחלה' (דברים יב ט), והגמרא (זבחים קיט.) מבארת, שהכוונה היא לזמן
שהיה המשכן בשילה והמקדש בירושלים [ובין זה לזה היו הבמות מותרות], ולדעת רבי
שמעון 'מנוחה' הכוונה לבית המקדש, ומבארת הגמרא (שם קיט:) את שייכות הלשון
'מנוחה' לבית המקדש, מצד ששם היתה מנוחה לארון.

בדברי התוספות נראה שכוונתם לתרץ, שכיון שהיה לארון מנוחה רק כשניתן בבית
המקדש, לכן בודאי גם הדרשה שנלמדה מפסוק שנאמר בזמן משה, נאמרה על הזמן שיבנה
בית המקדש, וכוונתם צריכה ביאור. ויש לבאר, שהרי לכאורה לכל הכלים היה מנוחה
בבית המקדש, ולא רק לארון, ומדוע הגמרא אומרת שהיתה 'מנוחה' רק לארון. אלא שכל
הכלים לא נחשב שבאו ל'מנוחה', משום שניתנו בבית המקדש רק מצד שהם חלק מצורת
המקדש [ראה ברמב"ם (סה"מ עשה כ)], ולא מצד עצמם, ואילו הארון מלבד מה שצריך
להיות במקדש מצד שהוא חלק מצורת המקדש, יש בו דין נוסף, שמצד עצמו צריך להיות
במקומו שבבית קדשי הקדשים. ולכן רק כלפי הארון שייך לומר שהיתה לו מצד עצמו
'מנוחה'. וזה כוונת התוספות, שכיון שבמשכן לא התקיים הדין מקום של הארון מצד
עצמו, אלא רק מצד צורת המשכן, לכן בודאי היה מספיק שיהיה בו הארון עם הלוחות
השלמות בלבד, מה שאין כן במקדש ששם הארון בא אל מקומו הראוי לו גם מצד עצמו,
בזה מובנת הדרשה שמלמדת שצריך שיהיה בו גם את השברי לוחות, כדי שיהיה שם הארון
עם כל חלקיו. הגר"מ הלוי סולוביצ'יק (הוב"ד בביאורי הדף הוניגסברג, זבחים קיט:
ד"ה מאי).

בהמשך מביאים תוספות מהירושלמי את דעת רבנן שהיה רק ארון אחד, ולפי זה היו
יכולים ליישב שהגמרא בבבא בתרא נשנתה רק לפי דעה זו. מרומי שדה. אבל התוספות
העדיפו ליישב את פשטות הש"ס לפי הדעה שהיו שני ארונות.

בדברי התוספות מבואר, שגם לדעה שהיו שני ארונות, משעה שנבנה המקדש הונח הכל
בארון אחד, וארון העץ נגנז. ריטב"א (ד"ה דכל). [בגמרא (מנחות כח:) אמרו
ש'ועשית לך ארון עץ' הכוונה גם לדורות, דהיינו שהארון שעשה משה היה כשר
לדורות. והעיר בחידושי הגרי"ז (שם ד"ה ועשית) שלפי דברי התוספות כאן, אף שהיה
ארון זה ראוי לשימוש לדורות, מכל מקום כשנבנה בית המקדש נגנז ולא השתמשו בו
עוד. אמנם ראה להלן שיתכן שאכן השתמשו בארון זה לדורות ולא נגנז]. במשנה בסוטה
(מב.) מבואר שהיו מוציאים לכל מלחמה את הארון, גם אחרי שנבנה בית המקדש, וצריך
לומר שהיו משתמשים בארון שעשה משה, אך לא היה בו את השברי לוחות, אלא היה מונח
בו רק השם וכל כינוייו. תוספות הרא"ש (סוטה שם). מרומי שדה. מובא במדרש (פרקי
דר"א פנ"א) שחזקיהו הראה למלך בבל את הארון עם הלוחות ואמר לו 'בזה אנו עושים
מלחמה ונוצחין', וקשה מזה על דברי התוספות כאן, שלדבריהם משנבנה בית המקדש
נגנז ארונו של משה ולא היו מוציאים ארון למלחמות. ומחמת קושיא זו יתכן לומר
שארון העץ לא נגנז גם אחרי שנבנה בית המקדש, אלא רק הוציאו ממנו את השברי
לוחות, ובזמן מלחמה היו מוציאים את השברי לוחות מארון הזהב ונותנים אותם בארון
העץ [ומותר להכנס לבית קדשי הקדשים כדי להוציא את השברי לוחות, משום שכל כניסה
לצורך מותרת, כמבואר בתוספות (ב"ב יד. ד"ה שלא)]. אבל בדברי התוספות לא נראה
שנקטו כן. מרומי שדה. העמק דבר (דברים לא כו). [וכבר כתב כן הרוקח (שמות לד
א)].

הרמב*"ן *(שם) נקט לעיקר את דעת רבנן [שמובאת בהמשך התוספות] שהיה רק ארון
אחד, וכתב שכן היא דעת רבותינו בכל מקום בתלמוד. ויתכן שכוונתו לדברים אלו,
שהיו הלוחות ושברי הלוחות מונחים בארון אחד [שנמצא בשלש מקומות בש"ס (ברכות ח:
ב"ב יד: מנחות צט.)]. אך התוספות מיישבים דברים אלו גם לפי שיטתם. ויתכן
שכוונת הרמב"ן לדברי הגמרא (יומא ג: עב:) שמקשה סתירה בין הפסוק 'ועשית לך
ארון עץ' לפסוק 'ועשו ארון עצי שיטים', ומבארת שבזמן שעושים רצונו של מקום
נקראת העשיה על שמם, ובזמן שאין עושים רצונו של מקום נקראת העשיה על שם משה
[או שמכאן שבני עירו של תלמיד חכם צריכים לעשות מלאכתו]. ואם היו שני ארונות,
לא קשה סתירה זו כלל, שהרי היה ארון עץ שעשה משה, וארון זהב שעשה בצלאל בשביל
הציבור. [וכבר העיר כן המהרש"א (יומא עב: ח"א ד"ה כתיב)]. ואמנם התוספות בחולין
(צב. ד"ה ברוך) כבר הקשו כן על הגמרא, ותירצו שאכן מדובר על שני ארונות שונים,
ובכל זאת הגמרא מקשה סתירה בין לשונות הפסוקים, משום שמסתמא היו שוים בעשייתם.
וראה ביאור תירוצם במשנת חיים (שמות סי' סט).

[24] <#_ftnref24> וכן בשקלים (פ"ו ה"א).

[25] <#_ftnref25> ולפי דעתם לא יצא הארון למלחמות כלל, שהרי היה רק ארון אחד,
ובכל זאת נתבעו בימי עלי על שהוציאוהו. העמק דבר (ב'הרחב דבר', במדבר י לג).
[אמנם גם לדעת רבנן, בזמן יהושע כן הוציאוהו, אלא שהיה זה על פי הדיבור, כמו
שכתבו התוספות קודם. מהרש"א]. מבואר בגמרא (סוטה מג.) שמה שנאמר במלחמת מדין
(במדבר לא ו) שפנחס הוציא למלחמה את 'כלי הקודש', 'זה ארון ולוחות שבו', וקשה,
מה יפרשו בזה רבנן. וצריך לומר שהם מפרשים ש'כלי הקודש' הכוונה על בגדי כהונה
[כדעה אחת בתוספתא (סוטה פ"ז ה"ט)]. וכן מפורש בירושלמי (שם) שהקשו על דעת
רבנן ממה שנאמר (שמואל א' יד יח) 'ויאמר שאול לאחיה, הגישה ארון האלהים', והרי
לדעתם לא היו מוציאים את הארון למלחמה, ומתרץ הירושלמי שהכוונה לארון אחר שהיה
בו הציץ [דהיינו שהיה בארון את האורים ותומים, וגם בגדי כהונה, משום שאסור
לשאול באורים ותומים בלא לבישת הבגדי כהונה, והזכירו 'ציץ' משום שהוא החשוב
שבבגדים, או שכל מה שהוצרכו ארון לבגדים היה מחמתו, כיון שהיה כתוב בו השם .
קרבן העדה (שם ד"ה ומשני הגישה)]. קרן אורה (סוטה מב: בתוס' ד"ה מפני). העמק
דבר (במדבר שם).

[26] <#_ftnref26> דעתו הובאה, מלבד בירושלמי (שם), גם בתוספתא (סוטה פ"ז ה"ט)
[וראה גירסת התוספות (סוטה מב: ד"ה מפני) בתוספתא זו], ובברייתא דמלאכת המשכן
(פ"ו מ"ב), ובספרי (בהעלותך סי' פב).

[27] <#_ftnref27> אף שנמצא שארון הזהב לא היה בבית המקדש, ולכאורה צריכים
להיות אסורים מצד הדין. יש לומר שכל זמן שלא נבנה בית המקדש, לא נחשב שהארון
נמצא 'שלא במקומו', משום שזה המקום שהוא צריך להיות בו בזמן הזה. [ראה רנת
יצחק (שמואל ב' יא יא)].

[28] <#_ftnref28> אמנם בזוהר (הקדמה ח:) מבואר שהקב"ה העיד על אוריה שלא
התקרב מימיו לבת שבע. ויתכן שלדעת הזוהר באמת היה מחמיר על עצמו שלא לשמש מחמת
זה שהארון לא בא למקומו בבית המקדש.

[29] <#_ftnref29> בדברי ר"י בתחילת התוספות, נראה שנוקט לעיקר כדעה שהיו שתי
ארונות, וכן מבואר בעוד ראשונים [רשב"א (ד"ה וגמירי), ריטב"א (שם), תוספות
הרא"ש (ד"ה כל; וסוטה שם)], וכן נקט רש"י (דברים י א ובמדבר י לג). [ומה שכתב
רש"י (במדבר טז ו) שמשה אמר לקורח ועדתו 'אנו אין לנו אלא ארון אחד', זה משום
ששני הארונות נחשבים אחד לענין מה שדיברו שם]. אבל הרמב"ן והאבן עזרא (דברים י
א) נקטו לעיקר כדעה שהיה ארון אחד.