מקור בספרי מהר"ל שוהלכת בדרכיו שייך בדווקא במידת החסד

[אליהו ברדנשטיין - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/03/2024 15:50

מחפש מקור בספרי המהר"ל לזה, ומשום שמידת החסד אינה מוכרחת ועושה כן מבחירתו
ורצונו ובזה דומה לבורא טפי.

יש"כ!

[שבתי קוסובר - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/03/2024 16:04

חידושי אגדות סוטה יד' ע"א

[שבתי קוסובר - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/03/2024 16:21

וכן בנתיב החסד פרק א' [אפשר שלזה כוונתך בדווקא]

[שבתי קוסובר - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/03/2024 16:26

ובפרק קמא דסוטה (י"ד ע"א) אמר רב אחא מאי דכתיב אחרי ה' אלקיכם תלכו וכי אפשר
לאדם להלוך אחר השכינה והלא כבר נא' כי ה' אלקיך אש אכלה הוא אל קנא אלא הלוך
אחר מדותיו מה הוא מלביש ערומים דכתיב ויעש ה' וגו' כתנות עור וילבישם אף אתה
הלבש ערומים הקב"ה מבקר חולים כדכתיב וירא אליו ה' אף אתה בקר חולים הקב"ה
קובר מתים דכתיב ויקבור אותו בגיא אף אתה כך הקב"ה מנחם אבלים דכתיב ויהי אחרי
מות אברהם ויברך אלקים את יצחק אף אתה כך ע"כ. ומה שעל ידי המדה הזאת בפרט
אפשר להתדמות לבוראו, מפני שזאת המדה היא מה שעושה האדם בעצמו. כי המשפט לא
שייך לומר שהוא הולך בדרכי השם יתברך, כי ההולך הוא הולך מצד עצמו ועושה מעצמו
מרצונו ומדעתו וזה נקרא שהוא הולך בדרכי השם יתב' כאשר עושה דבר מדעתו, ואילו
המשפט הוא מחויב לעשות משפט ולא נקרא זה שהולך בדרכי הקב"ה, רק כאשר הוא עושה
חסד לפנים משורת הדין והוא עושה מדעתו ומרצונו בזה שייך שהולך בדרכי השם יתברך.

[אליהו סלומון - ארכיון-2]

תאריך ההודעה המקורית: 09/03/2024 22:13

לא קראתי את הנאמר בעיון
בתומר דבורה מבואר להדיא שגם בעניינים שאינם חסד יש צורך להדמות לבוראו.
יתכן שהכל בסופו של דבר קשור איכשהו לחסד
במה שהובא מהמהר"ל כתוב רק שמה שחייב אין זה נשב שהולך בדרכי ה'

[ארי במסתרים - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 09/03/2024 23:26

כנראה הכוונה בעיקר לזה שאין דין 'והלכת בדרכיו' לענין להיות גאה כמוש"כ 'ה'
מלך גאות לבש', ולא לענין לנקום מרשעים כמוש"כ 'קל נקמות ה', ועוד כמה
דוגמאות..

[מכון דעה את ה' - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 09/03/2024 23:50

למה אין והלכת בדררכיו להיות גאה, שמינית שבשמינית, ואל יבוש מפני המלעיגים
עליו...
כמו כן, בענין הנקמה ברשעים, הלא משנאיך ה' אשנא... באבוד רשעים רנה. שכל
השופך דמן של רשעים כאלו הקריב קרבן, במדבר רבה פרשת פינחס.
כמו כן כמו שכבר ציינו לעיל יעויין בתומר דבורה באריכות, שעל זה בנוי כל הספר,
שבכל הדברים צריכים להיות דומה לו
והא לך לשון הרמב"ם דעות א, ו
"כך למדו בפירוש מצוה זו, מה הוא נקרא חנון אף אתה היה חנון, מה הוא נקרא רחום
אף אתה היה רחום, מה הוא נקרא קדוש אף אתה היה קדוש, ועל דרך זו קראו הנביאים
לאל בכל אותן הכנויין ארך אפים ורב חסד צדיק וישר תמים גבור וחזק וכיוצא בהן,
להודיע שהן דרכים טובים וישרים וחייב אדם להנהיג עצמו בהן ולהדמות אליו כפי
כחו".
לא נראה לי שיש מישהו שחולק על כך.
וכל עיקר דברי המהר"ל, הוא רק שבמצוות אין הוי דומה לו, אלא מה שכלול בהוי
דומה לו שהיא גם מצוה לכל דבר, הוא רק מה שלא כלול במצוות.

[מעשה הכתב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 10/03/2024 00:01

מסתבר שאין והלכת בדרכיו בגאוה כי הגאוה נתונה למי שיש לו במה להתגאות, ובמה
יתגאה האדם אם בחכמה הלא ה' מסיר שפה וכו' כמפורט באגרת הרמב"ן.
מה גם שהגאוה והנקמה נאסרו להדיא.
וכבר כתב הרמב"ם בהל' דעות שמן הגאוה יש להתרחק עד לקצה האחר, ע"ש (בעניין
הכעס כפי הזכור לי יש סתירה שם ומצוה ליישב).
ועניין שמינית שבשמינית, וכן ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש וכיו"ב כבר דנו
רבותינו, הלא בספרתם.

[אליהו ברדנשטיין - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 10/03/2024 01:09

בכל אופן, המהר"ל בנתיבות ה' בא להסביר מה שחז"ל נקטו בקור חולים וכדו' שזה
הכל עניין של חסד, ולא נקטו מה שצריך לנהוג בדין ומשפט. וע"ז מסביר שדווקא
בחסד שייך להדמות לבורא משום שעושה כן מרצונו ולא מחמת הכרח ומשא"כ דין ומשפט
הוא מוכרח. המהר"ל כותב שם עוד, שאפילו רחמים אי"ז כחסד כי כשמרחם על חברו
ומחמת זה נותן לו זהו ג"כ הכרח ואי"ז כחסד שעושה רק מרצונו בלא שום הכרח, עי"ש.

אמנם בוודאי קשה ע"ז מחז"ל במקומות אחרים שנקטו "מה הוא רחום, אף אתה היה
רחום" וכן הרמב"ם הנ"ל שלמד כל ההנהגות הטובות מהמצווה הנ"ל, וצ"ע.