היכן למקם את הפסיק?

[משה גולד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 09/09/2024 16:14

אין פה תקן ואין כאן כללים.
כדאי לקרוא את המשפט בפה והיכן שיש הפסקה קלה בדיבור לסמן פסיק.

[ארי במסתרים - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 09/09/2024 16:56

צודק

[חיים סופר - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 09/09/2024 18:57

הרב משה בן משה כתב: אין פה תקן ואין כאן כללים.
כדאי לקרוא את המשפט בפה והיכן שיש הפסקה קלה בדיבור לסמן פסיק.

לפי הבנתי יש בדבריך כלל גדול, שהפיסוק הוא לא לפי כללים תחביריים של המדקדקים
או להבדיל של האקדמאים, אלא לפי איך שזה נשמע בדיבור בפה.

[ארי במסתרים - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 09/09/2024 18:58

לא קשור לדיבור בפה,
אלא לפי איך שהקריאה זורמת הכי טוב בתוך הראש

[חיים סופר - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 09/09/2024 19:00

אני לא מתכוון דווקא לדיבור בפה, אלא שזה לא יושב על כללים תחביריים.

[ארי במסתרים - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 09/09/2024 19:01

אמת

[מעשה הכתב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 09/09/2024 22:17

ראשית אקדים כי התשובה דלעיל היתה רלוונטית למשפט הנ"ל ולמשפט דומים.

הכללים בכל המקצועות שכוללים 'אומנות' שאין כללים חד משמעיים, פוק חזי כמה
יוצאים מן הכלל יש לכללי הדקדוק בלה"ק.

אפילו במוסיקה שבנויה על פי כללים ברורים ישנם יציאות מהסולם וחריגות שביד
אומן הינן יצירות מופת. והדברים ידועים..

יש להפעיל שיקול דעת בריא היגיון ורגישות, ולהתאים את אופן הניסוח והפיסוק
וכו' לקהל היעד.

[משה גולד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 09/09/2024 22:24

יש הבדל מהותי בין כללי הדקדוק של זכר ונקבה או כללי ניקוד וכדו', לכללי
הפיסוק!
לגבי זכר ונקבה, ניקוד וכדו', יש בזה כללי דקדוק רשמיים ועתיקים, והגם שיש
הרבה יוצאים מן הכלל, עדיין יש כללים ברורים, והסוטה מהם עובר על התקן ושוגה.
אבל לגבי כללי פיסוק אין שום כללים! יש רק עצות והצעות של אנשים בדורנו ותו לא.

[א. י. כהן - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 09/09/2024 22:38

במקרים הנ"ל זה באמת מסתדר כי ה'הוא' מתחבר לאחד מהצדדים, אבל מה עושים במשפט
הבא:

ובהשקפה ראשונה אמינא לישב דברי רבינו ז"ל והוא דלכאורה קשה לטעמו דרבא דאמר...

לכאו' כאן חייבים לעשות שני פסיקים, וכן במשפטים דומים, הלא כן?

[מעשה הכתב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 09/09/2024 22:38

ודאי שכל עניין הפסיקים והנקודות כצורתן הינו המצאה מודרנית, אך מאידך גם טעמי
המקרא מיוסדים ומבוססים על היגיון של פיסוק ואכמ"ל.

לדוגמא, כללי הניקוד של בג"ד כפ"ת אחרי אהו"י (שיש להרפות את בג"ד כפ"ת)
כפופים להיגיון פיסוק. אשר על כן, אם מבחינת מבנה המשפט נכון לעשות פסיק בין
המילה שמסתיימת באהו"י, לבין המילה המתחילה בבג"ד כפ"ת, האות הראשונה במילה
השניה תהיה בדגש קל על אף הכלל שבג"ד כפ"ת אחרי אהו"י הינן רפויות.

מהות הפיסוק קדם ל'סימני הפיסוק' המצויים בינותינו, ועל כן לא נכון לתלות את
היגיון הפיסוק ב'אנשים בדורנו'.

מה שכן, מבנה התחביר המודרני שונה מהתחביר העתיק, ובזה יש לבני דורנו מקום
להתגדר בו.

מקווה שהדברים ברורים די הצורך.