לצורך עריכת מאמר ארוך ומקיף על לשון הקודש

[yaakov39509 - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/10/2024 13:31

הצטברו לי כמה וכמה שאלות (מתנצל על העומס...). אודה מראש לסיוע, ולו בחלקן:
א. האם ישנו מקור 'יהודי-תורני' הקורא ללשון הקודש הקדומה בשם 'עברית', [ואם
כן – מהו?] או שה'עברית' אינה אלא השפה שחידשו החופשיים בעת האחרונה?
ב. מהו המקור ההלכתי לאיסור לשנות את צורת האותיות בכתיבתן?
ג. מהו המקור המוסמך יותר לסיפור על החפץ חיים, שדיבר אל הנשיא הפולני בשפת
היידיש, והנשיא הבין את 'שפת הלב' בלי מתורגמן?
ד. היכן ישנו מקור לדרשת 'סופי תיבות'?
ה. האם ישנו מקור בחז"ל שישנה 'חובה' לדבר בלשון הקודש?
ו. עקרון ה'אחידות' מצריך לכנות בכל המאמר את ה'מילה' - או בכינויה העכשווי
'מילה', או בכינויה החז"לי 'תיבה'. אלא שישנם משפטים במאמר בהם ראויה ה'מילה'
[כגון - "אין שייך במציאות לתרגם את לשון הקודש לשפה זרה מילה כנגד מילה"],
ויש אשר דוקא ה'תיבה' ראויה להם, [כגון – "וכללו בכל תיבה ותיבה סודות ורזים
הרבה מעבר להשגתנו"]. האם שייך לנקוט בכל מקום כינוי אחר?

תודה רבה וגמר חתימה טובה!

[Chaim Erlanger - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/10/2024 13:40

אולי זה יעזור לך

קבצים מצורפים:

• 20241008_133802.jpg
• 20241008_133742.jpg

[מכון דעה את ה' - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/10/2024 14:10

א. ידים פ"ד מ"ה. כמדו' שיש עוד רבות של מקורות. ועיי' כוזרי ב, סח, שמבאר
מדוע נקראה בשם עברית, ומדוע נקראה בשם לשון הקודש.
יש לציין שבמלכים ב יח נקראה השפב בשם יהודית.
ג. לבנו יש ספר תולדות שלו, וכמדו' שמוזכר שם, ואינו תח"י לחפש שם.
ה. עיי' בכוזרי שם שכותב מפורש לא כן.

[לפני התיבה - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/10/2024 14:32

א. האם ישנו מקור 'יהודי-תורני' הקורא ללשון הקודש הקדומה בשם 'עברית', [ואם
כן – מהו?] או שה'עברית' אינה אלא השפה שחידשו החופשיים בעת האחרונה?
כבר הובאה תשובה.

ב. מהו המקור ההלכתי לאיסור לשנות את צורת האותיות בכתיבתן?
לא מבין השאלה.

ג. מהו המקור המוסמך יותר לסיפור על החפץ חיים, שדיבר אל הנשיא הפולני בשפת
היידיש, והנשיא הבין את 'שפת הלב' בלי מתורגמן?
סיפור ידוע כזה ובפרט שזה סיפור יחסית "צעיר", מקובל להביא גם ללא מקור.

ד. היכן ישנו מקור לדרשת 'סופי תיבות'?
מסופקני אם יש במדרשי חז"ל, אבל בראשונים יש המון.

ה. האם ישנו מקור בחז"ל שישנה 'חובה' לדבר בלשון הקודש?
אולי הכוונה למאמרם ז"ל בספרי (האזינו שלג), 'כל הדר בארץ ישראל וקורא קריאת
שמע שחרית וערבית ומדבר בלשון הקודש הרי הוא בן העולם הבא'.

ו. עקרון ה'אחידות' מצריך לכנות בכל המאמר את ה'מילה' - או בכינויה העכשווי
'מילה', או בכינויה החז"לי 'תיבה'. אלא שישנם משפטים במאמר בהם ראויה ה'מילה'
[כגון - "אין שייך במציאות לתרגם את לשון הקודש לשפה זרה מילה כנגד מילה"],
ויש אשר דוקא ה'תיבה' ראויה להם, [כגון – "וכללו בכל תיבה ותיבה סודות ורזים
הרבה מעבר להשגתנו"]. האם שייך לנקוט בכל מקום כינוי אחר?
קודם כל, 'תיבה' מקורה בלשוה"ק ו'מילה' מקורה בארמית. לשאלתך, לענ"ד אין מניעה
לגוון ביטויים ושימושים שונים במאמר אחד, ככל שזה בגבול הטעם הטוב. 'אחידות'
קריטית בעיקר בעיצוב, כותרות, מראי מקומות וכו'.

מאת: [email protected]

[yaakov39509 - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/10/2024 20:14

יישר כח גדול לכל המשיבים, (משום מה הדברים מופיעים רק אצלי במייל...). ניכר
מתוך הדברים ההשקעה המרובה, בזמן ומאמץ, להגיע לחקר האמת, והרצון לסייע בהשלמת
החסר.
תהי משכורתכם שלימה מעם ה', ותזכו לגמר חתימה טובה!

ב-יום שלישי, 8 באוקטובר 2024 בשעה 14:10:37 UTC+3, מכון דעה את ה' כתב/ה:

[מרדכי זק - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/10/2024 20:34

ממש מענין כתבתי כמה וכמה מאמרים המבוססים של ענין הלשון אשמח לראות את הספר

יש ספר שנקרא נוקב מרגליות של הרב אלדד נקר נראה שיענין אותך, שם הוא נכנס לכל
הענינים האלו.

ה. האם ישנו מקור בחז"ל שישנה 'חובה' לדבר בלשון הקודש? לכאורה תלוי בין
הפירושים האם זה ענין של שפה נקיה, שאין בה מילים שאינם ראויות (במורה)
לבין הפירוש שהיא שפה שנתנה מהקב"ה.
ו. עקרון ה'אחידות' מצריך לכנות בכל המאמר את ה'מילה' - או בכינויה העכשווי
'מילה', או בכינויה החז"לי 'תיבה'. אלא שישנם משפטים במאמר בהם ראויה ה'מילה'
[כגון - "אין שייך במציאות לתרגם את לשון הקודש לשפה זרה מילה כנגד מילה"],
ויש אשר דוקא ה'תיבה' ראויה להם, [כגון – "וכללו בכל תיבה ותיבה סודות ורזים
הרבה מעבר להשגתנו"]. האם שייך לנקוט בכל מקום כינוי אחר? לכאורה מילה היא ממש
אחד על אחד, כמו תרגום שהוא על כל מילה, ותיבה היא כמה מילים כלומר כ'חצי
משפט', וכונת חז"ל בכל תיבה היינו ב'כמה' מילים אלו כללו כוונות וסודות רבים.

כך עלה במחשבתי מקוה שלא שגיתי.....

תודה רבה וגמר חתימה טובה!

--

מאת: [email protected]

[מעשה הכתב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/10/2024 21:35

בקשר לאות א, מצ"ב כמה מקורות מהתוספתא, בתנ"ך יש מקום שקרויה לשה"ק 'יהודית'
[image: image.png]
[image: image.png]

בקשר לאות ב
האם הכוונה לכתיבתם בסת"ם? כי אם לא, לא שמעתי על איסור לשנות את צורת האותיות
ומעשים בכל יום. גם בזמן הגמ' היה כתב עברי בשם ליבונאה.

בקשר לאות ד
יש בפרוייקט השו"ת את המקורות הבאים:
[image: image.png]
בקשר לאות ה
זכורני שיש רמב"ם שקורא לדיבור בלשון הקודש 'מצוה קלה'. וכמו כן יש ספרי חריף
בעניין: ולמדתם אותם את בניכם, בניכם ולא בנותיכם דברי רבי יוסי בן עקיבה מיכן
אמרו כשהתינוק מתחיל לדבר אביו מדבר עמו בלשון הקודש ומלמדו תורה ואם אין מדבר
עמו בלשון קודש ואינו מלמדו תורה ראוי לו כאילו קוברו שנאמר ולמדתם אותם את
בניכם לדבר בם (ספרי דברים פרשת עקב פיסקא מו)

בקשר לאות ו
אני דווקא רואה לנכון לגוון וכמו שכתבו התוס' בריש איזהו נשך
למה חלקם הכתוב לעבור עליו בשני לאוין - וא"ת ולמה שינה בלשון לכתוב כספך לא
תתן בנשך ובנשך לא תתן אכלך ויש לומר כיון שהוצרך שני לאוין אורחא דקרא
לכתוב לשון
משונה שהוא נאה יותר.

מאת: [email protected]

[משה גולד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/10/2024 22:22

רש"י בחולין נג ע"א (ד"ה מקרקרין) וביומא כ ע"ב (ד"ה לא היה אמורא) קרא ללשון
הקודש: 'עברית'.
[אמנם צריך עיון ממגילה (יח ע"א), ששם משמע ש'עברית' אינה לשון הקודש,
כיעוי"ש. ורש"י שם (ד"ה עברית) פירש שהיא לשון עבר הנהר. וכעת ראיתי שכתב
בתוס' הרא"ש (מגילה שם) וז"ל: "תימא, דהכא משמע דלשון הקודש אינה לשון עברית
וכו' וכן אמרינן במתניתין דהוא לעז, דאמר 'הלועז ששמע אשורית' היינו לשון
הקודש וכו' ולא קאמר 'הלועז ששמע עברית', אלמא דלשון הקודש אינו לשון עברית.
ואם כן למה הורגלו העולם לקרוא לשון הקודש 'עברית'? ואומר ר"י דבירושלמי
דמגילה (פ"א ה"ט) קורא לשון הקודש עברית, וגם בתוספתא דמגילה (פ"ב ה"ה) איתא
'מעשה בר' מאיר שלא היתה לו מגילה כתובה עברית וכתבה על פה וקראה', ומסתמא היה
רוצה לקרותה בלשון הקודש". עד כאן תוס' הרא"ש. לפי"ז, השם 'עברית' משמש לפעמים
במשמעות של לשה"ק ולפעמים במשמעות של שפת עבר הנהר. ובפסקי התוס' (מגילה פ"א
סכ"ג) כתבו וז"ל: "אשורית לשון הקודש ולא עברית. ומה שקורין ללשון הקודש
עברית, משום אברהם שסיפר לשון עברי והוא לשון הקודש ונמסר לאשור שיצא מעצת
הפלגה"].

*ויעוין ברמב"ם (פירוש המשניות, אבות פ"ב מ"א) שכתב, ש"מצווה קלה" היא כגון
"למידת לשון הקודש". ועיין בפירוש רב סעדיה גאון לתורה (ויקרא י, א), שהאריך
להזהיר על חובת למידת לשה"ק בדיוק ובדקדוק, ובתוך דבריו כתב בזו הלשון: "כי
הראשונים לא הרשו לעצמם להזניח ידיעת לשה"ק והיו רואים בכך עבירה, כמאמר
נחמיה (יג, כד) 'ובניהם חצי מְדבר אשדודית ואינם מכירים לדבר יהודית', וירב
עימם ויקללם ויכם שנאמר 'ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם'". (ועיין
רמב"ם (הל' תפלה פ"א ה"ד) שכתב, שלשונם היתה משובשת). והרה"ג יוסף קאפח (סיני

• כרך ע) הוכיח מדברי הרס"ג האלו, שהמדבר לשה"ק שלא בדקדוק אלא בשיבושים -
  עובר בלא תעשה וחייב מלקות מדברי קבלה.*

[yaakov39509 - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 09/10/2024 06:47

הרב מעשה הכתב, 'בקשר לאות ב'', לכאו' אכן כוונת המחבר היא לכתיבת סת"ם.
ייש"כ גדול - לכם, ולשאר הרבנים דכאן - על השפע הגדול שעומד לי לעזר ממש!

ב-יום שלישי, 8 באוקטובר 2024 בשעה 22:22:38 UTC+3, משה הלברשטאם כתב/ה:

[yaakov39509 - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 10/10/2024 01:08

לכל המבקשים, לכאו' דרושה לי הסכמת המחבר כדי להעביר את המאמר לעיון. הלא כן?
אם כי עדיין אני באמצע עריכת המאמר, ועד להוצאת הספר כולו - 'עוד היום גדול'...

ב-יום רביעי, 9 באוקטובר 2024 בשעה 06:47:19 UTC+3, yaakov39509 כתב/ה:

[ymy8... gmail.c - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 10/10/2024 11:00

עיין סוטה (מט:) אמר רבי: בא"י לשון סורסי למה? אלא אי לשון הקודש אי לשון
יוונית! ואמר רב יוסף: בבבל לשון ארמי למה? אלא או לשון הקודש או לשון פרסי!
בברכה מרובה.
יוסף מיכאל יוסקוביץ
0548496207
מעוניינים במבוא לספר? ביוגרפיה לחיבור כלשהו?* תולדות לסבא שלכם?** - ב"ה
בעל ניסיון בכתיבת מאות מבואות תולדות והקדמות לספרים שונים, עורך ספרי
היסטוריה וספרים נוספים.*

ב-יום חמישי, 10 באוקטובר 2024 בשעה 01:08:42 UTC+3, yaakov39509 כתב/ה:

[ymy8... gmail.c - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 10/10/2024 11:04

עוד משהו, אם אתה מחפש מקורות בחז"ל על החשיבות לדבר בלשון הקודש יש הרבה,
להלן שני דוגמאות:
(חגיגה טז.) ששה דברים נאמרו בבני אדם שלשה כבהמה ושלשה כמלאכי השרת: שלשה
כבהמה אוכלין ושותין כבהמה פרין ורבין כבהמה ומוציאין ריעי כבהמה: ג' כמלאכי
השרת יש בהן בינה כמלאכי השרת ומהלכין בקומה זקופה כמלאכי השרת ומספרין בלשון
הקודש כמלאכי השרת:
(ירושלמי שבת פ"א ה"ג) תני בשם ר"מ כל מי שהוא קבוע בארץ ישראל. ואוכל חוליו
בטהרה. ומדבר בלשון הקודש וקורא את שמע בבוקר ובערב מובטח לו שהוא מחיי העולם
הבא:
בברכה מרובה.
יוסף מיכאל יוסקוביץ
0548496207
מעוניינים במבוא לספר? ביוגרפיה לחיבור כלשהו?* תולדות לסבא שלכם?** - ב"ה
בעל ניסיון בכתיבת מאות מבואות תולדות והקדמות לספרים שונים, עורך ספרי
היסטוריה וספרים נוספים.*
ב-יום חמישי, 10 באוקטובר 2024 בשעה 11:00:43 UTC+3, [email protected] יוסף
יוסקוביץ מבואות ותולדות כתב/ה:

[מהדיר ספרים - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 13/10/2024 10:47

אני סברתי שהתיבה "תיבה" מתאימה רק כשמתייחסים ליחידה בלי להתייחס לתוכן.
"תיבה זו מחוקה".
ואילו כשמתייחסים לתוכן שלה, רק המילה "מילה" מתאימה.
לאור זאת, התיבה הנ"ל שבאדום, שגויה היא. וכתבתי אותה כהמחשה.
האם אני צודק?

--

[אליהו ברדנשטיין - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 13/10/2024 11:20

לגבי הסיפור על הח"ח והשר הפולני,
שמעתי פעם ממקור מוסמך (אולי הגרמ"ד סולובייצ'יק או מישהו אחר מבית בריסק) כי
האמת היא שהשר הפולני ידע גרמנית על בוריה וכך הוא הבין את הח"ח שדיבר באידיש
(אינני זוכר אם הוא הכחיש את זה שהשר אמר כי הוא מבין את שפת הלב או שהשר אכן
אמר כך לכבודו של הח"ח אבל באמת הוא הבין את השפה).

מאת: [email protected]

[yaakov39509 - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 13/10/2024 14:16

לגבי תשובת הרב 'מהדיר ספרים', הלא נתבאר קודם ע"י אחד מן החברים כי המילה
'מילה' מקורה מארמית, וא"כ מוכרח לומר שקודם לכן שימשה התיבה 'תיבה' לשני
השימושים.
לכאו' נראה לחלק את הניסוח לפי העניין, כפי דברי הר' 'לפני התיבה' (ומכאן שמו).

ב-יום ראשון, 13 באוקטובר 2024 בשעה 11:20:50 UTC+3, אליהו ברדנשטיין כתב/ה:

[אהלי שם - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 27/10/2024 00:26

המילה 'מילה' מקורה בארמית? מה עם 'כִּ֤י אֵ֣ין מִ֭לָּה בִּלְשׁוֹנִ֑י הֵ֥ן
יְ֝הֹוָ֗ה יָדַ֥עְתָּ כֻלָּֽה' (תהילים קלט ד).
זה נכון שמקור המילה הוא מלשון למלל שקיים בארמית כמו 'לְרוּחַ מְמַלְלָא',
אבל כמדומה שגם זה ישנו בלשה"ק 'מִ֗י יְ֭מַלֵּל גְּבוּר֣וֹת ה' יַ֝שְׁמִ֗יעַ
כׇּל־תְּהִלָּתֽו' (שם קו ב) 'מִ֤י מִלֵּל֙ לְאַבְרָהָ֔ם הֵינִ֥יקָה בָנִ֖ים
שָׂרָ֑ה' (בראשית כא ז) 'וְדַ֥עַת שְׂ֝פָתַ֗י בָּר֥וּר מִלֵּֽלוּ' (איוב לג ג)
ולכן אולי המסקנא היא להיפך שהארמית שאבה מילה זו מלשון הקודש.
אשמח לחולקים ונושאים ונותנים.

https://www.avast.com/sig-email?utm_medium=email&utm_source=link&utm_campaign=sig-email&utm_content=webmail
ללא
וירוסים.www.avast.com
https://www.avast.com/sig-email?utm_medium=email&utm_source=link&utm_campaign=sig-email&utm_content=webmail
<#DAB4FAD8-2DD7-40BB-A1B8-4E2AA1F9FDF2>

מאת: [email protected]

[משה גולד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/11/2024 12:40

המילה 'מילה' לא רק שאין מקורה בארמית, אלא היא בכלל לא בארמית!
"רוח ה' דיבר בי ומילתו על לשוני", שמואל ב' כג, ב. מצודת ציון: "ומלתו.
ענין דבור, כמו (תהלים קלט ד) : כי אין מלה בלשוני".
[יש המון מילים כאלה, שרבים חושבים שהן בארמית או שהן מודרניות, ובאמת הן
לשה"ק].

[משה גולד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/11/2024 12:45

מלבי"ם: הודיע כי כל הזמירות נאמרו ברוח ה' אשר עליו ויען שהרוח האלהי יחול על
המשורר בשתי מדרגות, אם רק לעוררו בכח אלהי על ענין השיר, והמלות והמליצה ידבר
המליץ משכלו, או שגם המלות והמליצה יהיה ברוח ה', אמר כי שניהם היה מהופעה
אלהית, רוח ה' דבר בי וגם מלתו היא על לשוני, שגם סדר המלות היה מה':

[חי יצחק - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/11/2024 19:35

אינני בטוח שאפשר לומר שהיא בכלל לא בארמית. כרגע צף בזכרוני הפסוק 'ואוזן
מלין תבחן' ויש עוד כהנה.
לא בדקתי לעומק, אבל אינני בטוח במסקנא דלעיל.
כל טוב

[משה גולד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/11/2024 01:22

אין דבר כזה מילה שהיא גם בלשה"ק וגם בארמית. מילה שהיא בלשה"ק היא רק בלשה"ק
ולא בארמית.