שימו לב — קטגוריית ארכיון
הנושאים בקטגוריה זו הועברו מארכיון קבוצת גוגל, והמשתמשים המוצגים בהם אינם פעילים בפורום.
לקבלת מענה או לתחילת דיון, מומלץ לפתוח נושא חדש בקטגוריה המתאימה.
(.... ושם) למה הכוונה?
2024
21
פוסטים
7
כותבים
0
צפיות
1
עוקבים
-
-
-
-
-
תאריך ההודעה המקורית: 30/12/2024 16:06
אותי לימדו שבא לומר שיש שם תוספת ביאור להבנת הסוגיא
מאת: [email protected]
--
-
תאריך ההודעה המקורית: 30/12/2024 16:06
אותי לימדו שבא לומר שיש שם תוספת ביאור להבנת הסוגיא
מאת: [email protected]
--
-
תאריך ההודעה המקורית: 30/12/2024 17:41
צודק, כשכתוב על תוספות "ושם" הכוונה ששם בתוס' ישנו ג"כ דיבור בענין.
ומה שאני כתבתי זה כאשר כתוב וש"נ, דהכוונה ושם נסמן, ששם צויינו עוד מ"מ.
לגוף השאלה, אינני מבין מה צריך מקור, זה הבנה פשוטה מסברא, ואפשר לבדוק זאת בקלות.
תבדוק כמה מקומות ותוכל לומר שהדבר בדוק ומנוסה.
מאת: From: תורת הספר
Sent: 30 Dec 2024 4:20 PM
מאת: To: דוד בהרן
מאת: Cc: חיים ישראל ישראלי [email protected]; יצחק רוט [email protected]; הבית לעורך התורני
Subject: Re: [הכתב והמכתב] (.... ושם) למה הכוונה?הנה דברי הפתחי תשובה הנזכרים לעיל.
מישהו יודע מקור לזה לגבי תוספות והמסמנים עליהם?
אותי לימדו שבא לומר שיש שם תוספת ביאור להבנת הסוגיא
עיין - בדומה לזה - בסוף הקדמת הפתחי תשובה ליו"ד.
תודה רבה.
מניין פירוש זה?
וכן, כשזה מצויין על מקור גמרא, האם הכוונה בהכרח ששם התוספות מדברים על ענין זה?
במקום ההוא הוסיף המחבר עוד מקורות.
מוסיפי המ"מ על התוספות בש"ס שלפנינו כותבים פעמים רבות את ציון המקור ומוסיפים 'ושם'.
למה ירמזון דבריהם, מדוע לפעמים הם מוסיפים ולפעמים לא?
--
-
תאריך ההודעה המקורית: 30/12/2024 16:06
אותי לימדו שבא לומר שיש שם תוספת ביאור להבנת הסוגיא
מאת: [email protected]
--
-
-
-
-
תאריך ההודעה המקורית: 31/12/2024 19:54
אם אני לא טועה ההסבר הוא שונה לגמרי:
ושם הכוונה היא למקום האחרון שאליו ההפניה האחרונה, דהיינו אם הוא ציין למגילה
כב ואח"כ הוא מציין לאיזה משהו שמובא במגילה כב אגם בע"ז כז אז הוא כותב ע"ז
כז ושם.
וכמו שהרבה פעמים אצלינו כותבים 'שם' כך גם הם השתמשו בזה ורק הוסיפו עו"ד מ"מ
חוץ מה'שם' האחרון.
אם תבדוק אותי ותגלה לי האם אני טועה או לחילופין צודק - אשמח לדעת.--
-
תאריך ההודעה המקורית: 31/12/2024 19:54
אם אני לא טועה ההסבר הוא שונה לגמרי:
ושם הכוונה היא למקום האחרון שאליו ההפניה האחרונה, דהיינו אם הוא ציין למגילה
כב ואח"כ הוא מציין לאיזה משהו שמובא במגילה כב אגם בע"ז כז אז הוא כותב ע"ז
כז ושם.
וכמו שהרבה פעמים אצלינו כותבים 'שם' כך גם הם השתמשו בזה ורק הוסיפו עו"ד מ"מ
חוץ מה'שם' האחרון.
אם תבדוק אותי ותגלה לי האם אני טועה או לחילופין צודק - אשמח לדעת.--
-
-
-
תאריך ההודעה המקורית: 02/01/2025 10:24
הפניה למקור קודם היא לא בתיבת ושם אלא "שם".
כמשתמשים ב"שם" זה רק כלפי המ"מ האחרון, ולכן א"א לכתוב סנהדרין ד' ע"א ושם,
כי אז השם מתייחס לסנהדרין, אלא צריך לכתוב הפוך, שם ובסנהדרין וכו'.
כשכותבים שם ושם, הכוונה בספר הנ"ל בפרק הנ"ל, לאפוקי שם פ"ג שהוא בס' הנ"ל
במקום אחר.בעיקר הנדון, מספיק לפתוח שלשה מקומות ולראות שבכל פעם שכותם על תוס' מקור
בש"ס ושם, הכוונה ששם יש תוס', וכשאינו כותב ושם, אין שם תוספות, ומה צריך
מקור לדבר כ"כ פשוט.
כשכתוב בספר "כידוע שתוספות בד"כ מביאים דברי רש"י ודנים בהם" אתה לא כותב
(עי' ב"ב דף ל"א וכו'). הלא כן?--
-
תאריך ההודעה המקורית: 02/01/2025 10:24
הפניה למקור קודם היא לא בתיבת ושם אלא "שם".
כמשתמשים ב"שם" זה רק כלפי המ"מ האחרון, ולכן א"א לכתוב סנהדרין ד' ע"א ושם,
כי אז השם מתייחס לסנהדרין, אלא צריך לכתוב הפוך, שם ובסנהדרין וכו'.
כשכותבים שם ושם, הכוונה בספר הנ"ל בפרק הנ"ל, לאפוקי שם פ"ג שהוא בס' הנ"ל
במקום אחר.בעיקר הנדון, מספיק לפתוח שלשה מקומות ולראות שבכל פעם שכותם על תוס' מקור
בש"ס ושם, הכוונה ששם יש תוס', וכשאינו כותב ושם, אין שם תוספות, ומה צריך
מקור לדבר כ"כ פשוט.
כשכתוב בספר "כידוע שתוספות בד"כ מביאים דברי רש"י ודנים בהם" אתה לא כותב
(עי' ב"ב דף ל"א וכו'). הלא כן?--
תאריך ההודעה המקורית: 02/01/2025 15:33
אתה בדקת או שאתה כותב מהשערה?
כי כל הפעמים שאני בדקתי!!!! זה כן היה כך, אולי אתה צודק שיש שם גם תוס' ואם
כך כל הפעמים שבדקתי לא היו נכונות כי לא דקתי בתוס' במקום המדובר אבל כשאני
כן בדקתי תמיד זה היה גם במקום עם המקור שקדם לו, עד כאן עובדתית.
לגבי מה שטענת שלא כך אמורי לכתוב זו טענה באמת נכונה אך אם יוכח שבאמת הכוונה
היא ל'שם' אז אולי צ"ל שכן אפשר לכתוב כך, וצ"ע.--
-
תאריך ההודעה המקורית: 02/01/2025 15:33
אתה בדקת או שאתה כותב מהשערה?
כי כל הפעמים שאני בדקתי!!!! זה כן היה כך, אולי אתה צודק שיש שם גם תוס' ואם
כך כל הפעמים שבדקתי לא היו נכונות כי לא דקתי בתוס' במקום המדובר אבל כשאני
כן בדקתי תמיד זה היה גם במקום עם המקור שקדם לו, עד כאן עובדתית.
לגבי מה שטענת שלא כך אמורי לכתוב זו טענה באמת נכונה אך אם יוכח שבאמת הכוונה
היא ל'שם' אז אולי צ"ל שכן אפשר לכתוב כך, וצ"ע.--
תאריך ההודעה המקורית: 02/01/2025 17:28
מה שטענתי באמת לא כ"כ קשה, כי פשיטא דלא קאי על מה שהזכיר זה עתה, ולכן יתכן כמש"כ שבא לומר שנמצא גם שם במקום שהזכיר לעיל מיני', אלא שכך קיבלתי, ואולי אמרוהו מהשערה.
ויש לבדוק כמה וכמה לראות אם תמיד נמצא גם במקום דלעיל, או תמיד יש שם תוספות, ונראה דברי מי יוכחשו.
מאת: From: י. פורום
Sent: 2 Jan 2025 3:34 PM
מאת: To: יצחק רוט
מאת: Cc: אליהו עבוד [email protected]; משה טבק [email protected]; תורת הספר [email protected]; דוד בהרן [email protected]; חיים ישראל ישראלי [email protected]; הבית לעורך התורני
Subject: Re: [הכתב והמכתב] (.... ושם) למה הכוונה?אתה בדקת או שאתה כותב מהשערה?
כי כל הפעמים שאני בדקתי!!!! זה כן היה כך, אולי אתה צודק שיש שם גם תוס' ואם כך כל הפעמים שבדקתי לא היו נכונות כי לא דקתי בתוס' במקום המדובר אבל כשאני כן בדקתי תמיד זה היה גם במקום עם המקור שקדם לו, עד כאן עובדתית.
לגבי מה שטענת שלא כך אמורי לכתוב זו טענה באמת נכונה אך אם יוכח שבאמת הכוונה היא ל'שם' אז אולי צ"ל שכן אפשר לכתוב כך, וצ"ע.
הפניה למקור קודם היא לא בתיבת ושם אלא "שם".
כמשתמשים ב"שם" זה רק כלפי המ"מ האחרון, ולכן א"א לכתוב סנהדרין ד' ע"א ושם, כי אז השם מתייחס לסנהדרין, אלא צריך לכתוב הפוך, שם ובסנהדרין וכו'.
כשכותבים שם ושם, הכוונה בספר הנ"ל בפרק הנ"ל, לאפוקי שם פ"ג שהוא בס' הנ"ל במקום אחר.
בעיקר הנדון, מספיק לפתוח שלשה מקומות ולראות שבכל פעם שכותם על תוס' מקור בש"ס ושם, הכוונה ששם יש תוס', וכשאינו כותב ושם, אין שם תוספות, ומה צריך מקור לדבר כ"כ פשוט.
כשכתוב בספר "כידוע שתוספות בד"כ מביאים דברי רש"י ודנים בהם" אתה לא כותב (עי' ב"ב דף ל"א וכו'). הלא כן?
מקור קודם יכול להיות גם עמוד או שתים שמלפניו.
תראו בצילומים מהתוספות שהובאו לעיל, ששם לא צוין מקור קודם ובכל זאת כתבו: ושם.
גם אני ידעתי תמיד כדברי י. פורום, אולי לא בסדר שלא מספיק בדקתי במ"מ אבל כך ידעתי, מעניין אותי לדעת אם אני טועה.
אם אני לא טועה ההסבר הוא שונה לגמרי:
ושם הכוונה היא למקום האחרון שאליו ההפניה האחרונה, דהיינו אם הוא ציין למגילה כב ואח"כ הוא מציין לאיזה משהו שמובא במגילה כב אגם בע"ז כז אז הוא כותב ע"ז כז ושם.
וכמו שהרבה פעמים אצלינו כותבים 'שם' כך גם הם השתמשו בזה ורק הוסיפו עו"ד מ"מ חוץ מה'שם' האחרון.
אם תבדוק אותי ותגלה לי האם אני טועה או לחילופין צודק - אשמח לדעת.
אולי יש למישהו מקורות נוספים או ידיעות נוספות בעניין?
נו, זה בתוספות, דהיינו ששם בתוספות מדובר ג"כ על ענין זה, וכדרך התוס' שחוזרים על הדברים בסגנון שונה בכ"מ בש"ס שנזכר הענין.
לא על הגמרא, בתוספות הרבה פעמים שהם מזכירים גמרא מסוגיא אחרת, המסמנים רשמו את המ"מ והוסיפו 'ושם', הנה כמה דוגמאות
על הגמרא מצאת שכתוב ציון למקום בש"ס בתוספת ושם? היכן?
זכור לי שכתוב לפעמים ועי"ש, כגון שנותן מקור לברייתא שהובאה בגמ' מהתוספתא, אבל שם אין הנוסח בדיוק כמו הגמ', לכן כותב עי"ש שאין זה אותו הנוסח ממש.
אותי לימדו שבא לומר שיש שם תוספת ביאור להבנת הסוגיא
עיין - בדומה לזה - בסוף הקדמת הפתחי תשובה ליו"ד.
תודה רבה.
מניין פירוש זה?
וכן, כשזה מצויין על מקור גמרא, האם הכוונה בהכרח ששם התוספות מדברים על ענין זה?
במקום ההוא הוסיף המחבר עוד מקורות.
מוסיפי המ"מ על התוספות בש"ס שלפנינו כותבים פעמים רבות את ציון המקור ומוסיפים 'ושם'.
למה ירמזון דבריהם, מדוע לפעמים הם מוסיפים ולפעמים לא?
--
-
תאריך ההודעה המקורית: 02/01/2025 15:33
אתה בדקת או שאתה כותב מהשערה?
כי כל הפעמים שאני בדקתי!!!! זה כן היה כך, אולי אתה צודק שיש שם גם תוס' ואם
כך כל הפעמים שבדקתי לא היו נכונות כי לא דקתי בתוס' במקום המדובר אבל כשאני
כן בדקתי תמיד זה היה גם במקום עם המקור שקדם לו, עד כאן עובדתית.
לגבי מה שטענת שלא כך אמורי לכתוב זו טענה באמת נכונה אך אם יוכח שבאמת הכוונה
היא ל'שם' אז אולי צ"ל שכן אפשר לכתוב כך, וצ"ע.--
תאריך ההודעה המקורית: 02/01/2025 17:38
בזאת תיבחן, אם המציין כותב "ושם" בציון הראשון בתוס', אות היא שאין כוונתו לגמרא שהזכיר לעיל, שהרי זו הראשונה.
והנה בב"ב כ"ח, א' כותב התוס':
אי מה שור המועד עד נגיחה רביעית כו'. מכאן חזר בו רש"י ממה שהיה מפרש בב"ק (דף כג: ושם ד"ה ולא) וכו'. הרי לן ש"ושם" היינו על התוס' במקום.
איברא יש לחלק דהיינו כשציין המ"מ לתוס' בהדיא כמו כאן.
אבל שוב נמצא בב"ב כ"ח, ב'
אלא מעתה חזקה שאין עמה טענה כו'. תימה מאי ס"ד דמקשה דהיכי מצי לאוקמי בידיה כיון דלא טעין מידי וי"ל דהכי פריך כיון דילפת משור המועד מה התם בשלש נגיחות הוי בחזקת נגחן הכא נמי כיון דאכלה שלש שנים ולא מיחה הויא בחזקת שלא ימחה עוד ובלא טענה נמי תהא שלו דאית לן למימר שמחל לו אי נמי הא דקא פריך למימרא דחזקה שלא בטענה תהא חזקה היינו כגון דאמר ליה מפלניא זבנתה דזבנה מינך אף על גב דלא אמר קמי דידי זבנה ולא דר בה אפי' חד יומא ולא ידע אי זבנה מיניה אי לא אלא דהכי א"ל תימה לרשב"א הא דמיבעיא לן בפ' כיצד הרגל (ב"ק כד. ושם) וכו'.
הרי שוב דבציון הראשון בתוס' כתוב "ושם" ובע"כ דקאי ע"ד התוס' הנמצאים שם.
מאת: From: י. פורום
Sent: 2 Jan 2025 3:34 PM
מאת: To: יצחק רוט
מאת: Cc: אליהו עבוד [email protected]; משה טבק [email protected]; תורת הספר [email protected]; דוד בהרן [email protected]; חיים ישראל ישראלי [email protected]; הבית לעורך התורני
Subject: Re: [הכתב והמכתב] (.... ושם) למה הכוונה?אתה בדקת או שאתה כותב מהשערה?
כי כל הפעמים שאני בדקתי!!!! זה כן היה כך, אולי אתה צודק שיש שם גם תוס' ואם כך כל הפעמים שבדקתי לא היו נכונות כי לא דקתי בתוס' במקום המדובר אבל כשאני כן בדקתי תמיד זה היה גם במקום עם המקור שקדם לו, עד כאן עובדתית.
לגבי מה שטענת שלא כך אמורי לכתוב זו טענה באמת נכונה אך אם יוכח שבאמת הכוונה היא ל'שם' אז אולי צ"ל שכן אפשר לכתוב כך, וצ"ע.
הפניה למקור קודם היא לא בתיבת ושם אלא "שם".
כמשתמשים ב"שם" זה רק כלפי המ"מ האחרון, ולכן א"א לכתוב סנהדרין ד' ע"א ושם, כי אז השם מתייחס לסנהדרין, אלא צריך לכתוב הפוך, שם ובסנהדרין וכו'.
כשכותבים שם ושם, הכוונה בספר הנ"ל בפרק הנ"ל, לאפוקי שם פ"ג שהוא בס' הנ"ל במקום אחר.
בעיקר הנדון, מספיק לפתוח שלשה מקומות ולראות שבכל פעם שכותם על תוס' מקור בש"ס ושם, הכוונה ששם יש תוס', וכשאינו כותב ושם, אין שם תוספות, ומה צריך מקור לדבר כ"כ פשוט.
כשכתוב בספר "כידוע שתוספות בד"כ מביאים דברי רש"י ודנים בהם" אתה לא כותב (עי' ב"ב דף ל"א וכו'). הלא כן?
מקור קודם יכול להיות גם עמוד או שתים שמלפניו.
תראו בצילומים מהתוספות שהובאו לעיל, ששם לא צוין מקור קודם ובכל זאת כתבו: ושם.
גם אני ידעתי תמיד כדברי י. פורום, אולי לא בסדר שלא מספיק בדקתי במ"מ אבל כך ידעתי, מעניין אותי לדעת אם אני טועה.
אם אני לא טועה ההסבר הוא שונה לגמרי:
ושם הכוונה היא למקום האחרון שאליו ההפניה האחרונה, דהיינו אם הוא ציין למגילה כב ואח"כ הוא מציין לאיזה משהו שמובא במגילה כב אגם בע"ז כז אז הוא כותב ע"ז כז ושם.
וכמו שהרבה פעמים אצלינו כותבים 'שם' כך גם הם השתמשו בזה ורק הוסיפו עו"ד מ"מ חוץ מה'שם' האחרון.
אם תבדוק אותי ותגלה לי האם אני טועה או לחילופין צודק - אשמח לדעת.
אולי יש למישהו מקורות נוספים או ידיעות נוספות בעניין?
נו, זה בתוספות, דהיינו ששם בתוספות מדובר ג"כ על ענין זה, וכדרך התוס' שחוזרים על הדברים בסגנון שונה בכ"מ בש"ס שנזכר הענין.
לא על הגמרא, בתוספות הרבה פעמים שהם מזכירים גמרא מסוגיא אחרת, המסמנים רשמו את המ"מ והוסיפו 'ושם', הנה כמה דוגמאות
על הגמרא מצאת שכתוב ציון למקום בש"ס בתוספת ושם? היכן?
זכור לי שכתוב לפעמים ועי"ש, כגון שנותן מקור לברייתא שהובאה בגמ' מהתוספתא, אבל שם אין הנוסח בדיוק כמו הגמ', לכן כותב עי"ש שאין זה אותו הנוסח ממש.
אותי לימדו שבא לומר שיש שם תוספת ביאור להבנת הסוגיא
עיין - בדומה לזה - בסוף הקדמת הפתחי תשובה ליו"ד.
תודה רבה.
מניין פירוש זה?
וכן, כשזה מצויין על מקור גמרא, האם הכוונה בהכרח ששם התוספות מדברים על ענין זה?
במקום ההוא הוסיף המחבר עוד מקורות.
מוסיפי המ"מ על התוספות בש"ס שלפנינו כותבים פעמים רבות את ציון המקור ומוסיפים 'ושם'.
למה ירמזון דבריהם, מדוע לפעמים הם מוסיפים ולפעמים לא?
--
-
תאריך ההודעה המקורית: 02/01/2025 17:38
בזאת תיבחן, אם המציין כותב "ושם" בציון הראשון בתוס', אות היא שאין כוונתו לגמרא שהזכיר לעיל, שהרי זו הראשונה.
והנה בב"ב כ"ח, א' כותב התוס':
אי מה שור המועד עד נגיחה רביעית כו'. מכאן חזר בו רש"י ממה שהיה מפרש בב"ק (דף כג: ושם ד"ה ולא) וכו'. הרי לן ש"ושם" היינו על התוס' במקום.
איברא יש לחלק דהיינו כשציין המ"מ לתוס' בהדיא כמו כאן.
אבל שוב נמצא בב"ב כ"ח, ב'
אלא מעתה חזקה שאין עמה טענה כו'. תימה מאי ס"ד דמקשה דהיכי מצי לאוקמי בידיה כיון דלא טעין מידי וי"ל דהכי פריך כיון דילפת משור המועד מה התם בשלש נגיחות הוי בחזקת נגחן הכא נמי כיון דאכלה שלש שנים ולא מיחה הויא בחזקת שלא ימחה עוד ובלא טענה נמי תהא שלו דאית לן למימר שמחל לו אי נמי הא דקא פריך למימרא דחזקה שלא בטענה תהא חזקה היינו כגון דאמר ליה מפלניא זבנתה דזבנה מינך אף על גב דלא אמר קמי דידי זבנה ולא דר בה אפי' חד יומא ולא ידע אי זבנה מיניה אי לא אלא דהכי א"ל תימה לרשב"א הא דמיבעיא לן בפ' כיצד הרגל (ב"ק כד. ושם) וכו'.
הרי שוב דבציון הראשון בתוס' כתוב "ושם" ובע"כ דקאי ע"ד התוס' הנמצאים שם.
מאת: From: י. פורום
Sent: 2 Jan 2025 3:34 PM
מאת: To: יצחק רוט
מאת: Cc: אליהו עבוד [email protected]; משה טבק [email protected]; תורת הספר [email protected]; דוד בהרן [email protected]; חיים ישראל ישראלי [email protected]; הבית לעורך התורני
Subject: Re: [הכתב והמכתב] (.... ושם) למה הכוונה?אתה בדקת או שאתה כותב מהשערה?
כי כל הפעמים שאני בדקתי!!!! זה כן היה כך, אולי אתה צודק שיש שם גם תוס' ואם כך כל הפעמים שבדקתי לא היו נכונות כי לא דקתי בתוס' במקום המדובר אבל כשאני כן בדקתי תמיד זה היה גם במקום עם המקור שקדם לו, עד כאן עובדתית.
לגבי מה שטענת שלא כך אמורי לכתוב זו טענה באמת נכונה אך אם יוכח שבאמת הכוונה היא ל'שם' אז אולי צ"ל שכן אפשר לכתוב כך, וצ"ע.
הפניה למקור קודם היא לא בתיבת ושם אלא "שם".
כמשתמשים ב"שם" זה רק כלפי המ"מ האחרון, ולכן א"א לכתוב סנהדרין ד' ע"א ושם, כי אז השם מתייחס לסנהדרין, אלא צריך לכתוב הפוך, שם ובסנהדרין וכו'.
כשכותבים שם ושם, הכוונה בספר הנ"ל בפרק הנ"ל, לאפוקי שם פ"ג שהוא בס' הנ"ל במקום אחר.
בעיקר הנדון, מספיק לפתוח שלשה מקומות ולראות שבכל פעם שכותם על תוס' מקור בש"ס ושם, הכוונה ששם יש תוס', וכשאינו כותב ושם, אין שם תוספות, ומה צריך מקור לדבר כ"כ פשוט.
כשכתוב בספר "כידוע שתוספות בד"כ מביאים דברי רש"י ודנים בהם" אתה לא כותב (עי' ב"ב דף ל"א וכו'). הלא כן?
מקור קודם יכול להיות גם עמוד או שתים שמלפניו.
תראו בצילומים מהתוספות שהובאו לעיל, ששם לא צוין מקור קודם ובכל זאת כתבו: ושם.
גם אני ידעתי תמיד כדברי י. פורום, אולי לא בסדר שלא מספיק בדקתי במ"מ אבל כך ידעתי, מעניין אותי לדעת אם אני טועה.
אם אני לא טועה ההסבר הוא שונה לגמרי:
ושם הכוונה היא למקום האחרון שאליו ההפניה האחרונה, דהיינו אם הוא ציין למגילה כב ואח"כ הוא מציין לאיזה משהו שמובא במגילה כב אגם בע"ז כז אז הוא כותב ע"ז כז ושם.
וכמו שהרבה פעמים אצלינו כותבים 'שם' כך גם הם השתמשו בזה ורק הוסיפו עו"ד מ"מ חוץ מה'שם' האחרון.
אם תבדוק אותי ותגלה לי האם אני טועה או לחילופין צודק - אשמח לדעת.
אולי יש למישהו מקורות נוספים או ידיעות נוספות בעניין?
נו, זה בתוספות, דהיינו ששם בתוספות מדובר ג"כ על ענין זה, וכדרך התוס' שחוזרים על הדברים בסגנון שונה בכ"מ בש"ס שנזכר הענין.
לא על הגמרא, בתוספות הרבה פעמים שהם מזכירים גמרא מסוגיא אחרת, המסמנים רשמו את המ"מ והוסיפו 'ושם', הנה כמה דוגמאות
על הגמרא מצאת שכתוב ציון למקום בש"ס בתוספת ושם? היכן?
זכור לי שכתוב לפעמים ועי"ש, כגון שנותן מקור לברייתא שהובאה בגמ' מהתוספתא, אבל שם אין הנוסח בדיוק כמו הגמ', לכן כותב עי"ש שאין זה אותו הנוסח ממש.
אותי לימדו שבא לומר שיש שם תוספת ביאור להבנת הסוגיא
עיין - בדומה לזה - בסוף הקדמת הפתחי תשובה ליו"ד.
תודה רבה.
מניין פירוש זה?
וכן, כשזה מצויין על מקור גמרא, האם הכוונה בהכרח ששם התוספות מדברים על ענין זה?
במקום ההוא הוסיף המחבר עוד מקורות.
מוסיפי המ"מ על התוספות בש"ס שלפנינו כותבים פעמים רבות את ציון המקור ומוסיפים 'ושם'.
למה ירמזון דבריהם, מדוע לפעמים הם מוסיפים ולפעמים לא?
--
שלום! נראה שהשיחה הזו מעניינת אותך, אבל עדיין אין לך חשבון.
נמאס לכם לגלול בין אותם הפוסטים בכל ביקור? כשנרשמים לחשבון, תמיד תחזרו בדיוק למקום שבו הייתם קודם, ותוכלו לבחור לקבל התראות על תגובות חדשות (בין אם במייל, ובין אם בהתראת פוש). תוכלו גם לשמור סימניות ולפרגן ב-upvote לפוסטים כדי להביע הערכה לחברי קהילה אחרים.
בעזרת התרומה שלך, הפוסט הזה יכול להיות אפילו טוב יותר 💗
הרשמה התחברות