שימו לב — קטגוריית ארכיון
הנושאים בקטגוריה זו הועברו מארכיון קבוצת גוגל, והמשתמשים המוצגים בהם אינם פעילים בפורום.
לקבלת מענה או לתחילת דיון, מומלץ לפתוח נושא חדש בקטגוריה המתאימה.
דיון. מה זה עריכה תחבירית.
2025
20
פוסטים
13
כותבים
0
צפיות
1
עוקבים
-
-
תאריך ההודעה המקורית: 20/01/2025 23:59
אנסה לערוך את הקטע בצורה אחרת:
כתוב בפסוק (ויקרא יא לג) "וְכָל כְּלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִפֹּל מֵהֶם אֶל
תּוֹכוֹ ", והיינו, שהכלי מקבל טומאה רק מתוכו, אבל מגבו אין כלי חרס מקבל
טומאה. [ראה רש"י (שם) וחולין (כד ע"ב)].הרה"ק רבי מנחם מנדל מקוצק זיע"א מבאר עניין זה באופן נפלא:
הכלי חרס בפני עצמו אין לו שום ערך וחשיבות, שהרי הוא כלי אדמה שלא הוסק כלל,
וכל חשיבותו מתבטאת בכך שיש שיש לו בית קיבול בתוכו, ולכן הוא נטמא רק מתוכו.
לעומת זאת, כלי מתכת הוא בעל ערך בפני עצמו* ולא רק מחמת בית הקיבול שיש לו,
ולכן הוא נטמא גם מגבו.
*אפשר "בעל ערך עצמי"תנסה להיות יותר ממוקד וחד, לא להרבות בפסיקים, וגם להשתמש במשלב מתאים לכתיבה
כמו שהעירו כבר פה.
הערה לא קשורה: גם כלי חרס מקבל טומאה מאחוריו, רק לא מגבו (ראה כלים ב' א').מאת: [email protected]
--
-
תאריך ההודעה המקורית: 20/01/2025 23:59
אנסה לערוך את הקטע בצורה אחרת:
כתוב בפסוק (ויקרא יא לג) "וְכָל כְּלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִפֹּל מֵהֶם אֶל
תּוֹכוֹ ", והיינו, שהכלי מקבל טומאה רק מתוכו, אבל מגבו אין כלי חרס מקבל
טומאה. [ראה רש"י (שם) וחולין (כד ע"ב)].הרה"ק רבי מנחם מנדל מקוצק זיע"א מבאר עניין זה באופן נפלא:
הכלי חרס בפני עצמו אין לו שום ערך וחשיבות, שהרי הוא כלי אדמה שלא הוסק כלל,
וכל חשיבותו מתבטאת בכך שיש שיש לו בית קיבול בתוכו, ולכן הוא נטמא רק מתוכו.
לעומת זאת, כלי מתכת הוא בעל ערך בפני עצמו* ולא רק מחמת בית הקיבול שיש לו,
ולכן הוא נטמא גם מגבו.
*אפשר "בעל ערך עצמי"תנסה להיות יותר ממוקד וחד, לא להרבות בפסיקים, וגם להשתמש במשלב מתאים לכתיבה
כמו שהעירו כבר פה.
הערה לא קשורה: גם כלי חרס מקבל טומאה מאחוריו, רק לא מגבו (ראה כלים ב' א').מאת: [email protected]
--
תאריך ההודעה המקורית: 21/01/2025 01:27
הקטע שלך כתוב בצורה מסובכת, מכמה טעמים,
כלומר, למרות שאתה כותב נפלא, אבל זה מסורבל קצת.
לדוגמא, כתבת משהו ואחריו "כלומר", והיה נכון יותר לכתוב מראש ברור ולא לכתוב
לא ברור ולהסביר "כלומר"
עוד דוגמא, כתבת הרה"ק מקאצק מבאר ענין זה ש..... באופן נפלא, וכל הקטע ש...
מיותר, כי הרגע הבאת את הדין הזה. היה מספיק לכתוב, הרה"ק מבאר דין זה באופן
נפלא,
וקשה לתת עוד דוגמאות, תפוס את הרעיון ותהפוך את החומר ליותר חד וברורתראה דוגמא איך אפשר להפוך את השורות הללו ליותר קצרות (כתבתי במהירות בלי
ליטוש) -
שהכלי חרס בפני עצמו אין לו שום ערך וחשיבות, [שהרי הוא כלי אדמה שלא הוסק
כלל] וכל מה שהוא נהיה חשוב, מתבטא בכך שהוא עם מקום בתוכו, כלומר, שיש לו תוך
בית קיבול, ולכן הוא נטמא רק מתוכו.
לעומת זאת, כלי מתכת אינו כן אלא עצם הכלי בעל ערך בפני עצמו ולא רק מחמת מקום
בית הקיבול שיש לו, ולכן הוא נטמא גם מגבו מאחוריו.
*שבכלי חרס אין חשיבות לעצם החומר שלו אלא רק מצד השימוש ב'תוך' שלו, ולכן הוא
נטמא רק מתוכו, *
ואילו בכלי מתכת יש חשיבות גם לעצם החומר שלו, ולכן הוא נטמא מכל מקום
שנוגעים בו.מאת: [email protected]
--
-
תאריך ההודעה המקורית: 21/01/2025 01:27
הקטע שלך כתוב בצורה מסובכת, מכמה טעמים,
כלומר, למרות שאתה כותב נפלא, אבל זה מסורבל קצת.
לדוגמא, כתבת משהו ואחריו "כלומר", והיה נכון יותר לכתוב מראש ברור ולא לכתוב
לא ברור ולהסביר "כלומר"
עוד דוגמא, כתבת הרה"ק מקאצק מבאר ענין זה ש..... באופן נפלא, וכל הקטע ש...
מיותר, כי הרגע הבאת את הדין הזה. היה מספיק לכתוב, הרה"ק מבאר דין זה באופן
נפלא,
וקשה לתת עוד דוגמאות, תפוס את הרעיון ותהפוך את החומר ליותר חד וברורתראה דוגמא איך אפשר להפוך את השורות הללו ליותר קצרות (כתבתי במהירות בלי
ליטוש) -
שהכלי חרס בפני עצמו אין לו שום ערך וחשיבות, [שהרי הוא כלי אדמה שלא הוסק
כלל] וכל מה שהוא נהיה חשוב, מתבטא בכך שהוא עם מקום בתוכו, כלומר, שיש לו תוך
בית קיבול, ולכן הוא נטמא רק מתוכו.
לעומת זאת, כלי מתכת אינו כן אלא עצם הכלי בעל ערך בפני עצמו ולא רק מחמת מקום
בית הקיבול שיש לו, ולכן הוא נטמא גם מגבו מאחוריו.
*שבכלי חרס אין חשיבות לעצם החומר שלו אלא רק מצד השימוש ב'תוך' שלו, ולכן הוא
נטמא רק מתוכו, *
ואילו בכלי מתכת יש חשיבות גם לעצם החומר שלו, ולכן הוא נטמא מכל מקום
שנוגעים בו.מאת: [email protected]
--
-
תאריך ההודעה המקורית: 21/01/2025 13:23
למה שלא תפנה אליו ותגיד לו שהבנת את דבריו מבחינה "לשונית" אבל לא מבחינה
"תחבירית".מאת: [email protected]
--
-
תאריך ההודעה המקורית: 22/01/2025 00:16
משלב כולל שתי נקודות, אחד רציפות, כלומר, 'רפי ישב על הספסל ונענע את רגליו,
לפתע הרגשתי משהו מעקצץ לי'. לשמור על גוף ראשון שני לאורך כל המשפט, כמובן
שהדוגמא קיצונית, אבל בטקסט ארוך זה מצוי...
נקודה שניה, סגנון משפט אחיד, לדוגמא "אחי, אני מת עליך, אני חש שיש בלבך
אוצרות נפשיים נעלים ומיוחדים". כל אחד מרגיש את שיש כאן משלב שאינו תקין, או
מקרה אחר שיותר מצוי, "ישנה התנגשות מהותית בין חומר לרוח, דלכאורה
חלות החומר אינה יכולה לחול על הרוח", או עברית צחה או ארמית, או שפה עממית או
גבוהה.
במילה אחת אחידות! אחידות שפתית.
מקווה שעזרתי--
-
תאריך ההודעה המקורית: 22/01/2025 00:16
משלב כולל שתי נקודות, אחד רציפות, כלומר, 'רפי ישב על הספסל ונענע את רגליו,
לפתע הרגשתי משהו מעקצץ לי'. לשמור על גוף ראשון שני לאורך כל המשפט, כמובן
שהדוגמא קיצונית, אבל בטקסט ארוך זה מצוי...
נקודה שניה, סגנון משפט אחיד, לדוגמא "אחי, אני מת עליך, אני חש שיש בלבך
אוצרות נפשיים נעלים ומיוחדים". כל אחד מרגיש את שיש כאן משלב שאינו תקין, או
מקרה אחר שיותר מצוי, "ישנה התנגשות מהותית בין חומר לרוח, דלכאורה
חלות החומר אינה יכולה לחול על הרוח", או עברית צחה או ארמית, או שפה עממית או
גבוהה.
במילה אחת אחידות! אחידות שפתית.
מקווה שעזרתי--
-
תאריך ההודעה המקורית: 22/01/2025 00:49
משלב
בבלשנות, מִשְלָב או משלב לשוני הוא אופן שימוש בשפה, התואם לנסיבות מסוימות.
על פי רוב, זו מידת הרשמיות (פורמליות) או התקניות הדקדוקית או הסמנטית (או
ההגייתית) של טקסט מדובר, כתוב, או מסומן.
במשלב בא לידי ביטוי ההקשר החברתי של הלשון – כורח הנסיבות והסיטואציה
הספציפית שבה נאמרו, נכתבו או סומנו הדברים. אדם עשוי לשנות את משלב שפתו לפי
בחירתו וראות עיניו ובהתאם לנסיבות. למשל כאשר אדם משוחח עם אשתו או ילדיו
סביר שרמת הרשמיות של השיח תהיה נמוכה (משלב נמוך), ואילו אם אותו אדם יישא
נאום בטקס רשמי סביר שיבחר להעלות את רמת לשונו (משלב גבוה).
מגזרים שונים ואוכלוסיות שונות משתמשות במשלבים שונים.מקובל לקבוע את המשלב בהשפעת כמה גורמים:
תחום השיח: ישנם תחומים שמאלצים שימוש במשלב יותר גבוה לעומת תחומים אחרים,
למשל שיח בתחום המשפט או הרפואה לעומת שיח בתחום הספורט.
המדיום (האמצעי) התקשורתי: רמת הרשמיות הנדרשת בכתיבת מכתב למשל, שונה מהרמה
הנדרשת בשיחה שבעל פה (גם כאשר מדובר באותם מוען ונמען).
תפקיד המשתתפים במסרים: כאמור, אופי השפה הוא שונה כאשר מדובר למשל בשיחה בין
בעל לאישה לעומת מפקד וחייל, מראיין ומרואיין וכו'.
מידת הפורמליות של השיח: משלב בטקס רשמי הוא שונה ממשלב של שיחה אישית, משלב
של מאמר מדעי שונה ממשלב של רשימת קניות, משלב של מכתב הממוען לחבר שונה ממשלב
של מכתב הממוען למרצה באקדמיה וכו'.
משלבים עיקריים
אין דרך מדויקת לקבוע או למדוד משלב, אך באופן גס, החלוקה הנפוצה של הלשון
מציגה ארבעה משלבים עיקריים:לשון גבוהה / מליצית ("שפה גבוהה")
שפה פיוטית המאפיינת את הלשון הספרותית והמקראית. כמעט ולא נמצאת בשימוש בשפה
היום־יומית ומופיעה בעיקר בספרות, באקדמיה, בנאומים, במכתבים רשמיים וכו'.
שימוש במשלב זה יציית לרוב לכל כללי "הלשון התקנית" ויכיל גם מילים נדירות
שימוש או ארכאיות וצורות תחביר שגרתיות פחות, שמוכרות בעיקר למלומדים. משלב זה
יכיל גם פתגמים וביטויים, שיעידו על הכרת יצירות ספרות חשובות. לדוגמה: "טוב
היה אילו חזרתי לביתי, אלא שכבר ירד היום וביתי רחוק מן העיר" (עגנון, תשי"ט,
עמוד 187). דוגמה נוספת: "ומני אז כבו עיניי / כל עולמי חשך עליי / כי לעגו לי
ידידיי / טוב לי מותי מחיי / אנה אלך, אנה אברח / איך אתנחם, איכה אשכח"
(אביהו מדינה, "כבר עברו השנים").משלב זה, במיוחד בדוגמאות הקיצוניות שלו, הוא ספק משלב וספק סוציולקט – דהיינו
ניב של שכבה סוציאלית, במקרה זה, של שכבת המלומדים. עובדה זו הופכת את השימוש
במשלב הזה לנושא נוח לבדיחות. בספרם של דן בן אמוץ וחיים חפר, "ילקוט הכזבים",
מופיעה בדיחה המלמדת על חשיבות השימוש במשלב הנכון:פעם טבע בכנרת המורה לעברית של דגניה א'. דווקא באותו זמן ישבו במקום המון
חברה מהקורס לספורט של הפלמ"ח, אבל המורה צעק "הושיעו, הושיעו", ואיש לא הבין
מה הוא רוצה.משלב זה נוח גם כדי להדגים קשיים אישיים בכושר במעברי משלב. כדוגמה לדובר
עברית שבלט בחוסר מיומנותו לעבור ממשלב למשלב ודיבר במשלב זה יתר על המידה,
אפשר להביא את הנשיא זלמן שזר, אשר נודע כדובר מליצי בנאומיו, בסגנון שפתו
ובשפת הגוף שלו. כשבגמר גביע המדינה בשנת 1972, מיד בסיום המשחק שבו הפסידה
קבוצת הפועל ירושלים לקבוצת הפועל תל אביב, אמר את הדברים האלה: "הידד
למנצחים, ולמפסידים נאמר 'אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני' – יום יבוא וגם
ירושלים תנצח!"לשון תקנית
הלשון שנקבעה רשמית על ידי הממסד הלשוני, וכפי שבאה לידי ביטוי בנוסח החדשות
בכלי התקשורת. יש לה שימוש ביום־יום בעיקר בקרב אנשי מקצוע, נותני שירותים,
אנשי חינוך וכו'. במשלב זה אין דגש במילים, בביטויים או בדרכי תחביר שהשימוש
בהם נדיר, אך הדגש מושם בעמידה בכללי התחביר ובשימוש במילים שמופיעות במילונים
הרשמיים ובפירושן הרשמי. בעברית יש במשלב זה הקפדה על הגייה במלרע ובמלעיל,
ובערבית תהיה במשלב זה הקפדה על הגייה נכונה של כל העיצורים והתנועות.
לדוגמה, הפיכת דברי עגנון למשלב זה תיראה בערך כך: "היה עדיף לשוב הביתה, אך
בא הערב וביתי נמצא הרחק מהעיר".
יוצרים בולטים, שהקפידו על חוקי השפה אך לא נמשכו לרוב, לשלב בה מליצות היו
נעמי שמר ונתן יונתן.בלשונות שבהן יש הרבה מבטאים, מעבר למשלב זה עשוי לכלול גם מעבר להגייה שנחשבת
ל"תקנית". לדוגמה, קריינים בכלי התקשורת בארצות הברית משתמשים במבטא של המערב
התיכון כמבטא "תקני" כשהם מתבטאים במשלב זה. באותו אופן, בלשונות שבהן יש שלל
ניבים אזוריים, המעבר למשלב זה עשוי לכלול גם מעבר לניב אזורי שהוכרז כ"תקני".
באיטלקית, למשל, זהו הניב של פירנצה.משלב דיבורי או לשון מדוברת
לשון מדוברת מתבססת על הלשון התקנית אך ללא הקפדה מדויקת על כל כלליה,
מאופיינת בשימוש על ידי הציבור הרחב בשגרה היום־יומית וכוללת לעיתים מבעים אשר
לרוב אינם בשימוש בשפה התקנית. דוגמה:
הפיכת דברי עגנון למשלב זה תיראה בערך כך: "היה הכי טוב אם הייתי חוזר הביתה,
אבל כבר היה חושך ואני גר מחוץ לעיר".
יוצר בולט, שנהג לכתוב במשלב זה, היה יוסי בנאי – אילו נכתב שירו "אני וסימון
וְמואיז הקטן" בעברית תקנית, היה שמו "אני, סימון וּמואיז הקטן". בנאי הקפיד
גם ששמו יבוטא במלעיל כמקובל בעם, ולא במלרע, התואם את תקני השפה הרשמיים.לשון תת־תקנית או סלנג
סלנג – לשון שאינה כפופה לכללים רשמיים והשימוש בה נעשה כראות עיניו של הדובר.
נפוצה ביותר בקרב בני נוער. מעין תמונת מראה של הלשון הגבוהה – סביר שלא יעשה
בה שימוש בטקסט או שיח ספרותי, אקדמי או רשמי ואילו עיקר הופעתה תהיה במצבים
בהם רמת הרשמיות המצופה היא הנמוכה ביותר כגון שיחות רחוב, שיח בין חברים,
התכתבויות במסרונים וכו'. במקרים קיצוניים, סלנג כבד הוא סימן היכר של קבוצות
אוכלוסייה המרוחקות מן הממסד, ומשלב זה הוא בעל חפיפה חלקית לסוציולקט.
לדוגמה, לו כתב עגנון את דבריו בצורת סלנג הם היו נראים בערך כך: "אם הייתי עף
הביתה זה היה הכי טוב, אבל כבר היה לילה ואני גר רחוק לאללה".
משלב זה היה מקובל בכתיבתם של נתן זהבי ובוקי נאה, כשאלו היו עוד כתבי פלילים.
בעזרת שליטה בסלנג קיצוני הם הוכיחו התמצאות באורחותיה של תת־תרבות הרחוקה מן
הממסד.אפיון דמויות ספרותיות בעזרת שימוש במשלב
ישנם יוצרים שמסתייעים בהשמת משלב שונה בפיה של כל דמות, כדי לאפיין את
הדמויות. לכאורה טבעי לחלוטין שכל דמות ספרותית תתבטא באופן המצופה מאופייה
ומהרקע הסוציאלי שלה. אולם אין הדבר כך. הספרות הקלאסית כתובה באחידות משלבית
וגם חלק נכבד מספרות העת החדשה כתוב כך. לדוגמה, בספר אליפים מאת אסתר
שטרייט־וורצל, כל הדמויות – בני טובים, נערי מצוקה, אנשי חינוך ודמות המספר –
מדברות בעברית תקנית בלא מליצה ובלא שגיאת דקדוק. אפילו כשהדמות המספר מציגה
לקורא את הביטוי "נכנס בשמחה ויוצא בתרועה", שהוא ספק סלנג וספק מליצה, היא
מכינה את הקורא מראש ובמפורש לפגישה עם ביטוי ושמה את הביטוי במירכאות.הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
מאת: [email protected]
--
-
תאריך ההודעה המקורית: 22/01/2025 00:49
משלב
בבלשנות, מִשְלָב או משלב לשוני הוא אופן שימוש בשפה, התואם לנסיבות מסוימות.
על פי רוב, זו מידת הרשמיות (פורמליות) או התקניות הדקדוקית או הסמנטית (או
ההגייתית) של טקסט מדובר, כתוב, או מסומן.
במשלב בא לידי ביטוי ההקשר החברתי של הלשון – כורח הנסיבות והסיטואציה
הספציפית שבה נאמרו, נכתבו או סומנו הדברים. אדם עשוי לשנות את משלב שפתו לפי
בחירתו וראות עיניו ובהתאם לנסיבות. למשל כאשר אדם משוחח עם אשתו או ילדיו
סביר שרמת הרשמיות של השיח תהיה נמוכה (משלב נמוך), ואילו אם אותו אדם יישא
נאום בטקס רשמי סביר שיבחר להעלות את רמת לשונו (משלב גבוה).
מגזרים שונים ואוכלוסיות שונות משתמשות במשלבים שונים.מקובל לקבוע את המשלב בהשפעת כמה גורמים:
תחום השיח: ישנם תחומים שמאלצים שימוש במשלב יותר גבוה לעומת תחומים אחרים,
למשל שיח בתחום המשפט או הרפואה לעומת שיח בתחום הספורט.
המדיום (האמצעי) התקשורתי: רמת הרשמיות הנדרשת בכתיבת מכתב למשל, שונה מהרמה
הנדרשת בשיחה שבעל פה (גם כאשר מדובר באותם מוען ונמען).
תפקיד המשתתפים במסרים: כאמור, אופי השפה הוא שונה כאשר מדובר למשל בשיחה בין
בעל לאישה לעומת מפקד וחייל, מראיין ומרואיין וכו'.
מידת הפורמליות של השיח: משלב בטקס רשמי הוא שונה ממשלב של שיחה אישית, משלב
של מאמר מדעי שונה ממשלב של רשימת קניות, משלב של מכתב הממוען לחבר שונה ממשלב
של מכתב הממוען למרצה באקדמיה וכו'.
משלבים עיקריים
אין דרך מדויקת לקבוע או למדוד משלב, אך באופן גס, החלוקה הנפוצה של הלשון
מציגה ארבעה משלבים עיקריים:לשון גבוהה / מליצית ("שפה גבוהה")
שפה פיוטית המאפיינת את הלשון הספרותית והמקראית. כמעט ולא נמצאת בשימוש בשפה
היום־יומית ומופיעה בעיקר בספרות, באקדמיה, בנאומים, במכתבים רשמיים וכו'.
שימוש במשלב זה יציית לרוב לכל כללי "הלשון התקנית" ויכיל גם מילים נדירות
שימוש או ארכאיות וצורות תחביר שגרתיות פחות, שמוכרות בעיקר למלומדים. משלב זה
יכיל גם פתגמים וביטויים, שיעידו על הכרת יצירות ספרות חשובות. לדוגמה: "טוב
היה אילו חזרתי לביתי, אלא שכבר ירד היום וביתי רחוק מן העיר" (עגנון, תשי"ט,
עמוד 187). דוגמה נוספת: "ומני אז כבו עיניי / כל עולמי חשך עליי / כי לעגו לי
ידידיי / טוב לי מותי מחיי / אנה אלך, אנה אברח / איך אתנחם, איכה אשכח"
(אביהו מדינה, "כבר עברו השנים").משלב זה, במיוחד בדוגמאות הקיצוניות שלו, הוא ספק משלב וספק סוציולקט – דהיינו
ניב של שכבה סוציאלית, במקרה זה, של שכבת המלומדים. עובדה זו הופכת את השימוש
במשלב הזה לנושא נוח לבדיחות. בספרם של דן בן אמוץ וחיים חפר, "ילקוט הכזבים",
מופיעה בדיחה המלמדת על חשיבות השימוש במשלב הנכון:פעם טבע בכנרת המורה לעברית של דגניה א'. דווקא באותו זמן ישבו במקום המון
חברה מהקורס לספורט של הפלמ"ח, אבל המורה צעק "הושיעו, הושיעו", ואיש לא הבין
מה הוא רוצה.משלב זה נוח גם כדי להדגים קשיים אישיים בכושר במעברי משלב. כדוגמה לדובר
עברית שבלט בחוסר מיומנותו לעבור ממשלב למשלב ודיבר במשלב זה יתר על המידה,
אפשר להביא את הנשיא זלמן שזר, אשר נודע כדובר מליצי בנאומיו, בסגנון שפתו
ובשפת הגוף שלו. כשבגמר גביע המדינה בשנת 1972, מיד בסיום המשחק שבו הפסידה
קבוצת הפועל ירושלים לקבוצת הפועל תל אביב, אמר את הדברים האלה: "הידד
למנצחים, ולמפסידים נאמר 'אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני' – יום יבוא וגם
ירושלים תנצח!"לשון תקנית
הלשון שנקבעה רשמית על ידי הממסד הלשוני, וכפי שבאה לידי ביטוי בנוסח החדשות
בכלי התקשורת. יש לה שימוש ביום־יום בעיקר בקרב אנשי מקצוע, נותני שירותים,
אנשי חינוך וכו'. במשלב זה אין דגש במילים, בביטויים או בדרכי תחביר שהשימוש
בהם נדיר, אך הדגש מושם בעמידה בכללי התחביר ובשימוש במילים שמופיעות במילונים
הרשמיים ובפירושן הרשמי. בעברית יש במשלב זה הקפדה על הגייה במלרע ובמלעיל,
ובערבית תהיה במשלב זה הקפדה על הגייה נכונה של כל העיצורים והתנועות.
לדוגמה, הפיכת דברי עגנון למשלב זה תיראה בערך כך: "היה עדיף לשוב הביתה, אך
בא הערב וביתי נמצא הרחק מהעיר".
יוצרים בולטים, שהקפידו על חוקי השפה אך לא נמשכו לרוב, לשלב בה מליצות היו
נעמי שמר ונתן יונתן.בלשונות שבהן יש הרבה מבטאים, מעבר למשלב זה עשוי לכלול גם מעבר להגייה שנחשבת
ל"תקנית". לדוגמה, קריינים בכלי התקשורת בארצות הברית משתמשים במבטא של המערב
התיכון כמבטא "תקני" כשהם מתבטאים במשלב זה. באותו אופן, בלשונות שבהן יש שלל
ניבים אזוריים, המעבר למשלב זה עשוי לכלול גם מעבר לניב אזורי שהוכרז כ"תקני".
באיטלקית, למשל, זהו הניב של פירנצה.משלב דיבורי או לשון מדוברת
לשון מדוברת מתבססת על הלשון התקנית אך ללא הקפדה מדויקת על כל כלליה,
מאופיינת בשימוש על ידי הציבור הרחב בשגרה היום־יומית וכוללת לעיתים מבעים אשר
לרוב אינם בשימוש בשפה התקנית. דוגמה:
הפיכת דברי עגנון למשלב זה תיראה בערך כך: "היה הכי טוב אם הייתי חוזר הביתה,
אבל כבר היה חושך ואני גר מחוץ לעיר".
יוצר בולט, שנהג לכתוב במשלב זה, היה יוסי בנאי – אילו נכתב שירו "אני וסימון
וְמואיז הקטן" בעברית תקנית, היה שמו "אני, סימון וּמואיז הקטן". בנאי הקפיד
גם ששמו יבוטא במלעיל כמקובל בעם, ולא במלרע, התואם את תקני השפה הרשמיים.לשון תת־תקנית או סלנג
סלנג – לשון שאינה כפופה לכללים רשמיים והשימוש בה נעשה כראות עיניו של הדובר.
נפוצה ביותר בקרב בני נוער. מעין תמונת מראה של הלשון הגבוהה – סביר שלא יעשה
בה שימוש בטקסט או שיח ספרותי, אקדמי או רשמי ואילו עיקר הופעתה תהיה במצבים
בהם רמת הרשמיות המצופה היא הנמוכה ביותר כגון שיחות רחוב, שיח בין חברים,
התכתבויות במסרונים וכו'. במקרים קיצוניים, סלנג כבד הוא סימן היכר של קבוצות
אוכלוסייה המרוחקות מן הממסד, ומשלב זה הוא בעל חפיפה חלקית לסוציולקט.
לדוגמה, לו כתב עגנון את דבריו בצורת סלנג הם היו נראים בערך כך: "אם הייתי עף
הביתה זה היה הכי טוב, אבל כבר היה לילה ואני גר רחוק לאללה".
משלב זה היה מקובל בכתיבתם של נתן זהבי ובוקי נאה, כשאלו היו עוד כתבי פלילים.
בעזרת שליטה בסלנג קיצוני הם הוכיחו התמצאות באורחותיה של תת־תרבות הרחוקה מן
הממסד.אפיון דמויות ספרותיות בעזרת שימוש במשלב
ישנם יוצרים שמסתייעים בהשמת משלב שונה בפיה של כל דמות, כדי לאפיין את
הדמויות. לכאורה טבעי לחלוטין שכל דמות ספרותית תתבטא באופן המצופה מאופייה
ומהרקע הסוציאלי שלה. אולם אין הדבר כך. הספרות הקלאסית כתובה באחידות משלבית
וגם חלק נכבד מספרות העת החדשה כתוב כך. לדוגמה, בספר אליפים מאת אסתר
שטרייט־וורצל, כל הדמויות – בני טובים, נערי מצוקה, אנשי חינוך ודמות המספר –
מדברות בעברית תקנית בלא מליצה ובלא שגיאת דקדוק. אפילו כשהדמות המספר מציגה
לקורא את הביטוי "נכנס בשמחה ויוצא בתרועה", שהוא ספק סלנג וספק מליצה, היא
מכינה את הקורא מראש ובמפורש לפגישה עם ביטוי ושמה את הביטוי במירכאות.הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
מאת: [email protected]
--
-
תאריך ההודעה המקורית: 22/01/2025 00:49
משלב
בבלשנות, מִשְלָב או משלב לשוני הוא אופן שימוש בשפה, התואם לנסיבות מסוימות.
על פי רוב, זו מידת הרשמיות (פורמליות) או התקניות הדקדוקית או הסמנטית (או
ההגייתית) של טקסט מדובר, כתוב, או מסומן.
במשלב בא לידי ביטוי ההקשר החברתי של הלשון – כורח הנסיבות והסיטואציה
הספציפית שבה נאמרו, נכתבו או סומנו הדברים. אדם עשוי לשנות את משלב שפתו לפי
בחירתו וראות עיניו ובהתאם לנסיבות. למשל כאשר אדם משוחח עם אשתו או ילדיו
סביר שרמת הרשמיות של השיח תהיה נמוכה (משלב נמוך), ואילו אם אותו אדם יישא
נאום בטקס רשמי סביר שיבחר להעלות את רמת לשונו (משלב גבוה).
מגזרים שונים ואוכלוסיות שונות משתמשות במשלבים שונים.מקובל לקבוע את המשלב בהשפעת כמה גורמים:
תחום השיח: ישנם תחומים שמאלצים שימוש במשלב יותר גבוה לעומת תחומים אחרים,
למשל שיח בתחום המשפט או הרפואה לעומת שיח בתחום הספורט.
המדיום (האמצעי) התקשורתי: רמת הרשמיות הנדרשת בכתיבת מכתב למשל, שונה מהרמה
הנדרשת בשיחה שבעל פה (גם כאשר מדובר באותם מוען ונמען).
תפקיד המשתתפים במסרים: כאמור, אופי השפה הוא שונה כאשר מדובר למשל בשיחה בין
בעל לאישה לעומת מפקד וחייל, מראיין ומרואיין וכו'.
מידת הפורמליות של השיח: משלב בטקס רשמי הוא שונה ממשלב של שיחה אישית, משלב
של מאמר מדעי שונה ממשלב של רשימת קניות, משלב של מכתב הממוען לחבר שונה ממשלב
של מכתב הממוען למרצה באקדמיה וכו'.
משלבים עיקריים
אין דרך מדויקת לקבוע או למדוד משלב, אך באופן גס, החלוקה הנפוצה של הלשון
מציגה ארבעה משלבים עיקריים:לשון גבוהה / מליצית ("שפה גבוהה")
שפה פיוטית המאפיינת את הלשון הספרותית והמקראית. כמעט ולא נמצאת בשימוש בשפה
היום־יומית ומופיעה בעיקר בספרות, באקדמיה, בנאומים, במכתבים רשמיים וכו'.
שימוש במשלב זה יציית לרוב לכל כללי "הלשון התקנית" ויכיל גם מילים נדירות
שימוש או ארכאיות וצורות תחביר שגרתיות פחות, שמוכרות בעיקר למלומדים. משלב זה
יכיל גם פתגמים וביטויים, שיעידו על הכרת יצירות ספרות חשובות. לדוגמה: "טוב
היה אילו חזרתי לביתי, אלא שכבר ירד היום וביתי רחוק מן העיר" (עגנון, תשי"ט,
עמוד 187). דוגמה נוספת: "ומני אז כבו עיניי / כל עולמי חשך עליי / כי לעגו לי
ידידיי / טוב לי מותי מחיי / אנה אלך, אנה אברח / איך אתנחם, איכה אשכח"
(אביהו מדינה, "כבר עברו השנים").משלב זה, במיוחד בדוגמאות הקיצוניות שלו, הוא ספק משלב וספק סוציולקט – דהיינו
ניב של שכבה סוציאלית, במקרה זה, של שכבת המלומדים. עובדה זו הופכת את השימוש
במשלב הזה לנושא נוח לבדיחות. בספרם של דן בן אמוץ וחיים חפר, "ילקוט הכזבים",
מופיעה בדיחה המלמדת על חשיבות השימוש במשלב הנכון:פעם טבע בכנרת המורה לעברית של דגניה א'. דווקא באותו זמן ישבו במקום המון
חברה מהקורס לספורט של הפלמ"ח, אבל המורה צעק "הושיעו, הושיעו", ואיש לא הבין
מה הוא רוצה.משלב זה נוח גם כדי להדגים קשיים אישיים בכושר במעברי משלב. כדוגמה לדובר
עברית שבלט בחוסר מיומנותו לעבור ממשלב למשלב ודיבר במשלב זה יתר על המידה,
אפשר להביא את הנשיא זלמן שזר, אשר נודע כדובר מליצי בנאומיו, בסגנון שפתו
ובשפת הגוף שלו. כשבגמר גביע המדינה בשנת 1972, מיד בסיום המשחק שבו הפסידה
קבוצת הפועל ירושלים לקבוצת הפועל תל אביב, אמר את הדברים האלה: "הידד
למנצחים, ולמפסידים נאמר 'אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני' – יום יבוא וגם
ירושלים תנצח!"לשון תקנית
הלשון שנקבעה רשמית על ידי הממסד הלשוני, וכפי שבאה לידי ביטוי בנוסח החדשות
בכלי התקשורת. יש לה שימוש ביום־יום בעיקר בקרב אנשי מקצוע, נותני שירותים,
אנשי חינוך וכו'. במשלב זה אין דגש במילים, בביטויים או בדרכי תחביר שהשימוש
בהם נדיר, אך הדגש מושם בעמידה בכללי התחביר ובשימוש במילים שמופיעות במילונים
הרשמיים ובפירושן הרשמי. בעברית יש במשלב זה הקפדה על הגייה במלרע ובמלעיל,
ובערבית תהיה במשלב זה הקפדה על הגייה נכונה של כל העיצורים והתנועות.
לדוגמה, הפיכת דברי עגנון למשלב זה תיראה בערך כך: "היה עדיף לשוב הביתה, אך
בא הערב וביתי נמצא הרחק מהעיר".
יוצרים בולטים, שהקפידו על חוקי השפה אך לא נמשכו לרוב, לשלב בה מליצות היו
נעמי שמר ונתן יונתן.בלשונות שבהן יש הרבה מבטאים, מעבר למשלב זה עשוי לכלול גם מעבר להגייה שנחשבת
ל"תקנית". לדוגמה, קריינים בכלי התקשורת בארצות הברית משתמשים במבטא של המערב
התיכון כמבטא "תקני" כשהם מתבטאים במשלב זה. באותו אופן, בלשונות שבהן יש שלל
ניבים אזוריים, המעבר למשלב זה עשוי לכלול גם מעבר לניב אזורי שהוכרז כ"תקני".
באיטלקית, למשל, זהו הניב של פירנצה.משלב דיבורי או לשון מדוברת
לשון מדוברת מתבססת על הלשון התקנית אך ללא הקפדה מדויקת על כל כלליה,
מאופיינת בשימוש על ידי הציבור הרחב בשגרה היום־יומית וכוללת לעיתים מבעים אשר
לרוב אינם בשימוש בשפה התקנית. דוגמה:
הפיכת דברי עגנון למשלב זה תיראה בערך כך: "היה הכי טוב אם הייתי חוזר הביתה,
אבל כבר היה חושך ואני גר מחוץ לעיר".
יוצר בולט, שנהג לכתוב במשלב זה, היה יוסי בנאי – אילו נכתב שירו "אני וסימון
וְמואיז הקטן" בעברית תקנית, היה שמו "אני, סימון וּמואיז הקטן". בנאי הקפיד
גם ששמו יבוטא במלעיל כמקובל בעם, ולא במלרע, התואם את תקני השפה הרשמיים.לשון תת־תקנית או סלנג
סלנג – לשון שאינה כפופה לכללים רשמיים והשימוש בה נעשה כראות עיניו של הדובר.
נפוצה ביותר בקרב בני נוער. מעין תמונת מראה של הלשון הגבוהה – סביר שלא יעשה
בה שימוש בטקסט או שיח ספרותי, אקדמי או רשמי ואילו עיקר הופעתה תהיה במצבים
בהם רמת הרשמיות המצופה היא הנמוכה ביותר כגון שיחות רחוב, שיח בין חברים,
התכתבויות במסרונים וכו'. במקרים קיצוניים, סלנג כבד הוא סימן היכר של קבוצות
אוכלוסייה המרוחקות מן הממסד, ומשלב זה הוא בעל חפיפה חלקית לסוציולקט.
לדוגמה, לו כתב עגנון את דבריו בצורת סלנג הם היו נראים בערך כך: "אם הייתי עף
הביתה זה היה הכי טוב, אבל כבר היה לילה ואני גר רחוק לאללה".
משלב זה היה מקובל בכתיבתם של נתן זהבי ובוקי נאה, כשאלו היו עוד כתבי פלילים.
בעזרת שליטה בסלנג קיצוני הם הוכיחו התמצאות באורחותיה של תת־תרבות הרחוקה מן
הממסד.אפיון דמויות ספרותיות בעזרת שימוש במשלב
ישנם יוצרים שמסתייעים בהשמת משלב שונה בפיה של כל דמות, כדי לאפיין את
הדמויות. לכאורה טבעי לחלוטין שכל דמות ספרותית תתבטא באופן המצופה מאופייה
ומהרקע הסוציאלי שלה. אולם אין הדבר כך. הספרות הקלאסית כתובה באחידות משלבית
וגם חלק נכבד מספרות העת החדשה כתוב כך. לדוגמה, בספר אליפים מאת אסתר
שטרייט־וורצל, כל הדמויות – בני טובים, נערי מצוקה, אנשי חינוך ודמות המספר –
מדברות בעברית תקנית בלא מליצה ובלא שגיאת דקדוק. אפילו כשהדמות המספר מציגה
לקורא את הביטוי "נכנס בשמחה ויוצא בתרועה", שהוא ספק סלנג וספק מליצה, היא
מכינה את הקורא מראש ובמפורש לפגישה עם ביטוי ושמה את הביטוי במירכאות.הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
מאת: [email protected]
--
שלום! נראה שהשיחה הזו מעניינת אותך, אבל עדיין אין לך חשבון.
נמאס לכם לגלול בין אותם הפוסטים בכל ביקור? כשנרשמים לחשבון, תמיד תחזרו בדיוק למקום שבו הייתם קודם, ותוכלו לבחור לקבל התראות על תגובות חדשות (בין אם במייל, ובין אם בהתראת פוש). תוכלו גם לשמור סימניות ולפרגן ב-upvote לפוסטים כדי להביע הערכה לחברי קהילה אחרים.
בעזרת התרומה שלך, הפוסט הזה יכול להיות אפילו טוב יותר 💗
הרשמה התחברות