תאריך ההודעה המקורית: 25/06/2024 02:04
ראיתי מישהו שכותב שמהנ"ל בתרוה"ד מוכח שהבן הבכור [קודם שנפדה] הרי הוא ברשות
הכהן,
כיון שכותב שם שמה שאינו יכול לתתו לכהן זהו כי אין לכהן תועלת מכך,
ולולי כך, היה ניתן לתתו לכהן,
ומוכח מכאן שהבכור הרי הוא ברשות הכהן.
האם ניתן להבין ראיה זו?
הרי שם הוא מחלק בין פטר חמור שהוא קדוש לבכור אדם שהוא חולין,
ומבואר מזה, שבבכור אדם שאין בו קדושה - אז אין לו שייכות לכהן,
ומה שהיה שייך לתתו לכהן במידה והיה בזה תועלת לכהן - זה לא מצד שהוא משאירו
ברשותו,
אלא אולי זה מצד פדיון?
ואני נבוך בדבר
והלילה כמעט עבר
אשמח לתגובתכם
תודה רבה!