תאריך ההודעה המקורית: 14/06/2023 08:53
מעשה בעיור שביקש רופא לעיניו להגיה חשכו, המליצו לו על ד”ר פינס שהוא רופא
פלא, ובכוחו להאיר מאור עינים כפשוטו. ארז העיור חפציו והיטלטל בדרכים עד
לעירו של ד”ר פינס.
בהגיעו לשם שאל על מקום מגוריו של הד”ר המופלא, באומרו כי מארץ רחוקה בא הנה.
למשמע דבריו חייכו השומעים וקרצו בעיניהם, לאמר, שחוק עשה לנו לבא דרך רחוקה
אל ד”ר פשוט, אשר להיטיב לא ידע, וצרי ומרפא אין איתו.
שמע העיוור וחלשה דעתו, לאמר לחינם טרחתי ונדדתי, ומאום לא הועלתי. נכנס
העיוור אל ד”ר פינס ופניו מכורכמות, ונשאל על ידו ’מדוע פניך זועפים’?
כאשר שמע הד”ר ממנו טעם עצבונו עלה חיוך על פניו, ואמר בקצרה, המתן קימעא
ואח”כ תבין הכל.
עמל הד”ר על עיניו חודש וחודשיים ברטיות ומשחות, רפואות ותרופות, והנה הגיה
מאור עיניו, ונפקח עיורונו, וישמח מאד. וירא כי אכן פוקח עיוורים הוא, וכל מה
ששמע עליו בעירו אינו בגדר גוזמא כלל ועיקר.
אז סיבר הרופא את אזניו לאמר, בני עירי מכירים אותי מאז היותי נער חובש,
ובעיניהם כזה הייתי וכזה נשארתי, ולא ידעו כי הלכתי להתמחות באוניברסיטאות
הגדולות בווינא וחברותיה, ועליתי במעלות החכמה עשרה ידות.
זהו הטעם לכך שבאים אלי רק הרחוקים, ששמעו עלי רק אחרי שחכמתי ולא לפני כן.