תאריך ההודעה המקורית: 16/12/2024 16:22
שלום רב לכל החברים !
הוספת פירוש למשנה זו, שלא נדפס במפרשים במקום, דברי החוות דעת בהקדמתו לשו"ע.
בהמשך לדברי האברבנאל, ויש בה תובנה מיוחדת לחיים.
חוות דעת הקדמה
מרגלא בפומייהו דרבנן לקרות החכם בשם תלמיד חכם היות שאין ראוי להקרא חכם רק
הבורא לבד שהוא עצם החכמה ואינו מקבל ומושפע מזולתו, אבל חוץ ממנו הכל מקבלים
ומושפעים מזולתם, וקל וחומר מי ששכלו מורכב בחומר הוא ילאה תמיד מלהשיג הדבר
בשלימות, כי החכמה היא בלתי תכליתית, ולא יכילה כי אם הבלתי בעל תכלית והוא
הבורא יתברך ויתעלה, מה שאין כן האדם שהוא בעל תכלית צריך הוא תמיד להשלמת
זולתו כמאמרם ז"ל [אבות פרק ד משנה א] איזהו חכם הלומד מכל אדם, ולכן קראוהו
בשם תלמיד חכם.
ולא לבד שצריך לגדול ממנו אלא אף לקטן ממנו, כמאמרם [תענית ז, א] ומתלמידי
יותר מכולם.
והטעם כי כמו בראיה החושית אם ישוטט אדם במבט עיניו למרחוק נכשל בקל במה
שלפניו, כן הוא בראיה השכלית כשמשוטט במבט שכלו למרחוק נכשול בקל במה שלפניו,
לכן צריך לתלמיד ששכלו קטן ששכלו אינו משוטט למרחוק ומרגיש במה שלפניו.
ועוד כי מחמת צמצום שכלו להסביר להתלמיד, יראה גם בעצמו במה שלפניו, וגם מחמת
הצמצום יראה ויבין יותר, כי זה דומה לרואה בשפופרת שרואה יותר מחמת צמצום עין
הראות מה שלא יכול להביט כל כך בלא השפופרת מחמת פיזור עין הראות:
--