מאמר מהבעש"ט בענין תורה לשמה

[עט סופר - ארכיון-2]

תאריך ההודעה המקורית: 24/08/2022 20:16

למי ידוע מאמר מהבעש"ט בפי' מאחז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות שלא לשמה,
שתוך שלא לשמה בא ללשמה.
ופירש הבעש"ט שלעולם יעסוק אדם, אפילו אם לא יגיע ללשמה.
ומה המקור, היכן זה מופיע?

[רפאל ברלב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 24/08/2022 20:44

לא שמענו ולא מצאנו
יש כזה ווארט מהמגיד (תורת המגיד פסחים) אבל הכוונה היא הפוכה שתמיד הוא
במדרגת שלא לשמה לפי ערכו
וז"ל: אמר ר"י א"ר לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמה שמתוך שלא
לשמה בא לשמה [נ ב]. הענין הוא כי התורה היא א"ס כנודע ונמצא בחי' לשמה הוא
ג"כ א"ס, כי כל עוד שמוסיף והולך ממדריגה למדריגה נתרחבו מוחין שלו, ויודע
לדבק א"ע בשכל היותר גדול, כי האדם נקרא הולך עבור זה, וכל עוד שהולך במדריגה
היותר גדולה משיג יותר אמיתת אור פנימיות התורה הנקרא לשמה, ונקרא הבחי'
שתחתיה שלמד מקודם שהגיע לשכל זה, נקרא בחי' שלא לשמה, נגד בחי' שלמעלה שהגיע
אצלה, וכן לעולם, כי זה דבר שאין לו סוף והבן, וזהו לעולם וכו' שלא לשמה, כי
לכאורה איך אמר לעולם, הא אמר אח"ז בא לשמה, א"כ אינו לעולם, אך הענין הוא
כאמור שכוונת הש"ס לרמז שלא יעמוד במדריגה אחת, רק שילך ממדריגה למדריגה,
באופן שידמה לו בחי' הקודמת לשלא לשמה לפי ערך בחי' עתה.

אבל ללמוד שלא לשמה זה דיבר בחריפות מאד כמו שכ' הספר בעש"ט ואתחנן אות מב
ז"ל: 'בלימוד לשמה יש שתי בחינות, ונקרא בחינה הראשונה שלא לשמה נגד מדריגה
העליונה ממנה וכו', והוא דכבר זכרנו כי התורה נקרא הלכה, כמו שאמרו חז"ל
(ברכות ח' א) אין להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה, והטעם שנקרא הלכה
אמרנו שיש שני מיני לימוד, אחד לקשט הכלה שהוא אותיות הלכה, כנזכר בתיקונים,
והוא בזוהר חדש לשיר השירים, לכך פליגי תנאי בלשון אסור ומותר, להתיר קישוט זה
מכאן וליתן במקום אחר וכו' יעוין שם, ונודע כי קישוטי הכלה הוא על ידי לבושין
ותכשיטין טובים, כך הלימוד שהוא על ידי לבושין או לתכלית עולם הבא או לאיזה
סיבה שיהיה לו איזה תועלת נקרא דרך לימודו במלבושין, והנה אחר כל קישוטי הכלה
הוא תועלת שתמצא חן להתעורר הזיווג ואז אשתללית מלבושין, והוא דיבוק עצמיי, כך
יש לימוד לשמה בלי שום תועלת והנאה, לדבק את עצמו באותיות התורה והתפילה,
ופנימיותיו לדבק בתוך פנימיות התורה והתפילה שהוא הנשמה של האותיות, ונקרא סוד
נשיקין ישקני מנשיקות פיהו (שיר השירים א', ב'), זיווג המעולה זיווג בפה לדבק
רוחא ברוחא ונשמה בנשמה, סוד ארבע נשיקין הרמוז באותיות הוי"ה, נגד ארבע
אותיות אהבה וכמו שכתב הרב מוה"ר משה קורדוורא בזה יעוין שם, והנה שני מיני
לימוד הנ"ל צריך אדם השלם להשלים בכל יום, וכמו שעשה הרב האר"י זלה"ה, תחילה
למד הלכה בפלפול כדי לשבר הקליפות וכו', ורצה לומר כי נודע סוד גלות השכינה
הוא מה שהקליפה מלביש את הקדושה ומכסה אותה בסוד רשע מכתיר את הצדיק (חבקוק
א', ד'), כמו שכתב בספר נוף עץ חיים בפרשת פקודי בזוהר דף רמ"ב יעוין שם, וזהו
שאמר לבשו שמים קדרות (ישעיה נ', ג'), ואם כן על ידי לימוד בפלפול כדי לשבר
הקליפות, רצה לומר כדי להסיר לבושי השחרות מהכלה העליונה, ולקשטה בלבושי התורה
לבושי הקדושה זהו בחינה ראשונה של לימוד לשמה, ואחר כך ילמוד בבחינה שניה הנ"ל
לזיווג לדבק עצמותו ופנימיותו בעצמות פנימיות התורה בלי שום לבוש, ובזה אמר רב
יהודה לעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה (פסחים נ' ב) שהוא ציווי, דהיינו שיעסוק
בדרך הראשון, הנקרא קישוטי השכינה, שהוא נקרא שלא לשמה נגד הבחינה השניה
העליונה ממנה, דיבוק עצמיי בלי שום לבוש, וזהו שאמר שמתוך שלא לשמה בא לשמה,
כי בחינה שהוא בתוך שלא לשמה שהוא השכינה שהיתה מלובשת בתוך הקליפות, בסוד רשע
מכתיר הצדיק וכו', עכשיו בא לשמה, שאין לימודו לשום הנאה ותועלת רק לשמה,
שמדבק עצמו בפנימיות אותיות התורה בלי לבוש, אבל שאר בחינות שלא לשמה גדול
עוונו מנשוא' (תולדות יעקב יוסף פרשת שלח דף קמ"ב ע"ב)