פרטים על סיפור על יהודי שמפני בושה מפני חבריו הניאו מלחטוא

[ארי במסתרים - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/12/2022 23:41

כל אדם שחוטא (במיוחד בסוג החטא המדובר שם, ניתן לקרוא בצילום שהובא קודם),
חווה ירידה רוחנית גדולה.
ומעתה - התענוג הגדול שהיה לו בעיסוק בדביקות בה', ובהשגות כפי ערכו, בתפילה
רותחת, ובשיחת חסידים המעוררת אמונה וכו' וכו'.
את כל זה הוא עשוי להפסיד.

בהפסד של החברים, הכוונה להפסד של עבודת ה' שהיתה נעשית יחד עמהם.
(בשונה מהעבודת ה' שנעשית ע"י ההשפעה מהרב'ה).

[עט סופר - ארכיון-2]

תאריך ההודעה המקורית: 07/12/2022 23:42

בגמרא כבר כתוב סימן לעבירה הדרוקן,
גם היום, אנשים שלא טימאו את חוש הראיה שלהם יכולים לזהות על אדם את מצבו
הרוחני.
בודאי אם היתה לו נפילה קשה.
גם היום אתה רואה בחור ישיבה, על הפנים אפשר לזהות אם הוא בן תורה, או חלילה
רק מסתובב בישיבה ומוחו ולבו לא שם...

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/12/2022 00:02

א. אם חששו היה מהפסד תפילה רותחת וכיו"ב, זה לא קשור לעניין האחדות.
ועד שיחשוש מ"הפסד עבודת ה' יחד עם החברים", שיחשוש בכלל על הפסד עבודת ה'
בדבקות ובשמחה וברתחא וכדו'.
ב. היום כמעט ואין השגות רוחניות. אמנם אפשר לזהות סימני עצבות ודכדוך. אבל
לזהות על בחור ישיבה אם הוא "שחקן" זה כמעט בלתי אפשרי אם הוא לא נראה מדוכדך,
ואם הוא יושב מול הגמרא. בעלי ראייה רוחנית כיום הם מעטים מאוד מאוד מאוד
(ועוד כמה מאודים). הייתי אצל רבנים מקובלים, שסיפרו עליהם... והם לא ידעו
לומר לי שום דבר...

[עריכה לשונית - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/12/2022 00:36

לא מבין מה קשה לך,
החברים לא מוכרחים להיות בעלי רוח הקודש, אלא החסיד חשב לעצמו שבאלו פנים הוא
יראה את עצמו בפני החברים השמורים מן היצר ומתגברים עליו, והוא נפל ברשתו,
כאומר 'איזה פנים יש לי, ואיזה פנים יש לחברי'. ובזכות האחדות שאמור היה
להתכנס עם החברים מנע עצמו מעבירה. ופשוט הוא.

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/12/2022 01:04

עדיין דחוק. הוא לא רצה להרגיש פחוּת מאחרים. אז מה זה קשור לאחדות ולהימצאות
בין החברים?
אני מבין שאדם יעצור עצמו מחמת בושה, שרואים אותו, או שידעו ממעשיו. אבל מי
יעצור עצמו, מחמת שאח"כ כשיהיה בין החברים, ירגיש פחיתות ביחס אליהם?! לא נשמע.
עדיף להישאר עם קושיה טובה מאשר עם תירוץ מאוד דחוק.

[שמעלקא - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/12/2022 01:20

כשילד גונב הוא בטוח שכל הרחוב יודע, והכל כתוב לו על המצח,
בחור הולך לפגישה, הוא בטוח שכל הישיבה עוקבת ומדברת,
אדם שנכשל וחטא הולך בתחושה איומה שהוא מרוחק מכולם. מכל החברים המחייכים שלו.
כולם טובים והוא רע,
זו תחושה נוראה של ריחוק.
זהו יסוד מפורסם אצל חכמי הנפש בזמננו.

ב-יום חמישי, 8 בדצמבר 2022 בשעה 01:05:17 UTC+2, chalulchalul כתב/ה:

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/12/2022 01:40

אחרי שהוא כבר חטא, ירגיש בזוי. אך צ"ע אם מחמת כן יתבייש להופיע ליד חבריו.
אבל לומר שאדם יעצור עצמו מלחטוא רק מחמת שחושש שירגיש בזוי כשיהיה בחברת
חבריו...

אולי במקום לחפש כל מיני תירוצי דחיקי, מוטב להגיע למסקנה, כי התירוץ הכי נכון
לקושיה שלי, הוא... שלא היה כזה מעשה...

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/12/2022 01:55

מצאתי:
[image: image.png]
[image: image.png]
לפי גרסה זו, הטעם שהוא לא חטא, מחמת שאז היה נאלץ לעבור לרבי אחר, וממילא היה
מפסיד את חבריו.
מ"מ זה מקרה מיוחד. בד"כ אדם לא יפסיד את חבריו אם יחטא.
גרסה אחרת:
[image: image.png]
[image: image.png]
זו הגרסה שמתאימה לדברי ר' דוד וויס. אך נראה לי שהקודמת יותר נכונה.

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/12/2022 02:07

כנראה לפי הגרסה הראשונה, החסיד לא היה מוכן להפסיד את ההתעלות הרוחנית שתהיה
לו ע"י החברים. ומכאן שהתעלות זו גדולה אף יותר מההתעלות שבאה ע"י הרבי (שהרי
עליה היה מוכן לוותר). ומכאן אכן הוכחה שכח האחדות גדול, כיוון שע"י החברים
הטובים יכול להתעלות הרבה בעבודת ה'.

[משה הלברשטאם - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/12/2022 02:54

כנראה הוא הרגיש בעצמו שאם יחטא בעבירה חמורה כזו הוא בעצמו לא ירגיש בנח בין
חביריו הקדושים והנעלים, איזה פנים יהיה לו להסתובב בחבורה קדושה אחר מעשה
כזה, ולכן יהיה מוכרח לעזוב החבריא

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/12/2022 03:14

לא נכון. תדקדק בגרסה הראשונה. החסיד כבר היה מוכן למצוא רבי אחר, אך מכיוון
שדבר זה יגרום שממילא יצטרך לעזוב את חבריו, לכן ויתר על כך.

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/12/2022 03:24

אם היצר הרע התגבר כ"כ על האדם עד שכבר מוכן לחטוא, אזי הדבר היחידי שיוכל
לעצור בעדו זה: "שלא יראני אדם" (או: שהצדיק לא יֵדע זאת).
אם היראת שמים לא מצליחה לעצור את האדם, אז גם הטענה של "באילו פנים אעמוד ליד
חבריי" לא תעצור אותו.
כך נראה לי פשוט.

[ארי במסתרים - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/12/2022 03:26

כנראה שמעולם לא טעמת טעמה של עבודת חסידים פנימית הנעשית עם בקבוק משקה

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/12/2022 03:27

דווקא השתתפתי הרבה בהתוועדויות של חב"ד, עם בנדיקטין ושאר משקאות.

[ארי במסתרים - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/12/2022 03:30

לא נחשב...

כוונתי לומר שלא שייך לפרוך סיפור משום שלא נראה לך שהקשר הרוחני עם החברים
משפיע בצורה כזו וכו' וכו',
מספרים לך שכן. וזה גופא הפאנץ' של הסיפור.

ואם אתה לא מרגיש את זה, כנראה שעדיין לא זכית לסוג חברות כזו... (גם אני
עדיין לא...).

[ארי במסתרים - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/12/2022 03:30

איני יודע,
אבל יתכן שהמאמר עצמו בא לבסס את הנקודה הזו בדיוק.
לבאר מהי מעלת ההתחברות לעבודת ה' יחד. ועל זה מביא סיפור איזה השפעה גדולה
יכולה להיות כשזה נעשה בצורה נכונה וכו'.

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/12/2022 03:38

לא פרכתי את הסיפור, אלא נראה לי שהגרסה הראשונה יותר מדוייקת (לפיה המעבר לרב
אחר יצריך ממילא לעזוב את החברים, ולכן נמנע).
הגרסה השנייה פחות מסתברת בעיניי. והרי מצינו בגמרא: "ולוואי יהי עליכם מורא
שמים כמורא בשר ודם, כשאדם עושה עבירה אומר: שלא יראני אדם". ומצינו כיו"ב
הרבה עצות להינצל מן היצר (יקרא ק"ש, יזכור יום המיתה, ילבש שחורים ובינתיים
ייכנע יצרו, ועוד הרבה), אבל לא מצינו שהביאו איזו עצה שיחשוב על כך שבאילו
פנים יעמוד לפני חבריו.
אדרבה, אם מישהו ניצל מהיצר ע"י שחשב: "באילו פנים אעמוד ליד חבריי", מוזמן
להודיע.

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/12/2022 03:59

מקור נוסף:
[image: image.png]
[image: image.png]

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/12/2022 04:17

כעת ראיתי ביאורו של הישמח ישראל (בשורות האחרונות המודגשות). לפ"ז אין מדובר
בחשש מבושה עתידית, אלא הבושה היא ברגע החטא:
[image: image.png]

[ישראל אברהם קלא - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/12/2022 13:14

מלעכאוויטש

מאת: [email protected]