פרטים על סיפור על יהודי שמפני בושה מפני חבריו הניאו מלחטוא

[מכון זכרון אליה - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/12/2022 21:39

מצו"ב.
עמ' יט במהדורה החדשה, בהערות
[image: 84268_27 (1).jpg]

מאת: [email protected]

[משה פרידמן - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/12/2022 22:14

יישר כח
אך אני כעת עורך מאמר ממשפיע חסידי על גדלות האחדות

כך שהסיפור היה כי בסופו של דבר הבושה מפני חבריו מנעה אותו מלחטוא

והמוסר השכל
כי רב כוחו של אחדות ואסיפות מרעים עד למאוד
עד כי לפעמים אף יותר מכחו של הצדיק

אין לי כעת דרך כ''כ לשאול אותו פרטים מדיוקים
אך מנסיון, כל סיפור שלו זה עם מקור מוסמך

מאת: [email protected]

[רפאל ברלב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/12/2022 22:41

לפני כמה שנים קראתי כן כמדומני במדור של ר' אהרן פרלוב בתוספת תורנית של
המודיע
על אבי משפחת ברזל שהיה נוסע לפחד יצחק מבויאן, ואמר כן על חבריא קדישא בראשות
ידידו בעל 'תהלה לדוד' על שו''ע ורמב''ם
ייתכן שמדובר בנדנוד חטא קל לפי מדרגתו
הנתונים יעזרו לחפש כן לבעלי אוצה''ח

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/12/2022 23:28

יש דבר תמוה במעשה הזה. בשלמא אדם חושש שרבו הצדיק יכיר בחטאיו, אך מניין
לחבריו להכיר בו, וכי בעלי רוח הקודש הם?! ומדוע שיחשוש מפניהם?
ואם מדובר באיזו 'חבריא קדישא' של בעלי השגות, אם כן אין ממעשה זה שום הוכחה
על מעלת האחדות, שהרי חברים כאלה אינם מצויים כלל כהיום לאדם, וממילא האחדות
לא תמנענו מלחטוא.

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/12/2022 23:29

הערות מהסוג הזה אני נוהג להעיר למחבר בהערת סקירה.

[ארי במסתרים - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/12/2022 23:34

אולי הבין שאחרי שיחטא, תהיה לו ירידה ברוחניות שתגרום לו לאבד את ה"נושא
המשותף הרוחני" שיש לו עם החבריא.

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/12/2022 23:38

דחוק מאוד.
זה לא מה שעוצר אדם מלחטוא. מה שעוצר זה הבושה.
מלבד זאת, ממה בדיוק הוא חשש, שלא יהיה לו נושא משותף לשוחח איתם והוא יֵשב
משועמם?! לא מסתבר.

[ארי במסתרים - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/12/2022 23:41

כל אדם שחוטא (במיוחד בסוג החטא המדובר שם, ניתן לקרוא בצילום שהובא קודם),
חווה ירידה רוחנית גדולה.
ומעתה - התענוג הגדול שהיה לו בעיסוק בדביקות בה', ובהשגות כפי ערכו, בתפילה
רותחת, ובשיחת חסידים המעוררת אמונה וכו' וכו'.
את כל זה הוא עשוי להפסיד.

בהפסד של החברים, הכוונה להפסד של עבודת ה' שהיתה נעשית יחד עמהם.
(בשונה מהעבודת ה' שנעשית ע"י ההשפעה מהרב'ה).

[עט סופר - ארכיון-2]

תאריך ההודעה המקורית: 07/12/2022 23:42

בגמרא כבר כתוב סימן לעבירה הדרוקן,
גם היום, אנשים שלא טימאו את חוש הראיה שלהם יכולים לזהות על אדם את מצבו
הרוחני.
בודאי אם היתה לו נפילה קשה.
גם היום אתה רואה בחור ישיבה, על הפנים אפשר לזהות אם הוא בן תורה, או חלילה
רק מסתובב בישיבה ומוחו ולבו לא שם...

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/12/2022 00:02

א. אם חששו היה מהפסד תפילה רותחת וכיו"ב, זה לא קשור לעניין האחדות.
ועד שיחשוש מ"הפסד עבודת ה' יחד עם החברים", שיחשוש בכלל על הפסד עבודת ה'
בדבקות ובשמחה וברתחא וכדו'.
ב. היום כמעט ואין השגות רוחניות. אמנם אפשר לזהות סימני עצבות ודכדוך. אבל
לזהות על בחור ישיבה אם הוא "שחקן" זה כמעט בלתי אפשרי אם הוא לא נראה מדוכדך,
ואם הוא יושב מול הגמרא. בעלי ראייה רוחנית כיום הם מעטים מאוד מאוד מאוד
(ועוד כמה מאודים). הייתי אצל רבנים מקובלים, שסיפרו עליהם... והם לא ידעו
לומר לי שום דבר...

[עריכה לשונית - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/12/2022 00:36

לא מבין מה קשה לך,
החברים לא מוכרחים להיות בעלי רוח הקודש, אלא החסיד חשב לעצמו שבאלו פנים הוא
יראה את עצמו בפני החברים השמורים מן היצר ומתגברים עליו, והוא נפל ברשתו,
כאומר 'איזה פנים יש לי, ואיזה פנים יש לחברי'. ובזכות האחדות שאמור היה
להתכנס עם החברים מנע עצמו מעבירה. ופשוט הוא.

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/12/2022 01:04

עדיין דחוק. הוא לא רצה להרגיש פחוּת מאחרים. אז מה זה קשור לאחדות ולהימצאות
בין החברים?
אני מבין שאדם יעצור עצמו מחמת בושה, שרואים אותו, או שידעו ממעשיו. אבל מי
יעצור עצמו, מחמת שאח"כ כשיהיה בין החברים, ירגיש פחיתות ביחס אליהם?! לא נשמע.
עדיף להישאר עם קושיה טובה מאשר עם תירוץ מאוד דחוק.

[שמעלקא - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/12/2022 01:20

כשילד גונב הוא בטוח שכל הרחוב יודע, והכל כתוב לו על המצח,
בחור הולך לפגישה, הוא בטוח שכל הישיבה עוקבת ומדברת,
אדם שנכשל וחטא הולך בתחושה איומה שהוא מרוחק מכולם. מכל החברים המחייכים שלו.
כולם טובים והוא רע,
זו תחושה נוראה של ריחוק.
זהו יסוד מפורסם אצל חכמי הנפש בזמננו.

ב-יום חמישי, 8 בדצמבר 2022 בשעה 01:05:17 UTC+2, chalulchalul כתב/ה:

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/12/2022 01:40

אחרי שהוא כבר חטא, ירגיש בזוי. אך צ"ע אם מחמת כן יתבייש להופיע ליד חבריו.
אבל לומר שאדם יעצור עצמו מלחטוא רק מחמת שחושש שירגיש בזוי כשיהיה בחברת
חבריו...

אולי במקום לחפש כל מיני תירוצי דחיקי, מוטב להגיע למסקנה, כי התירוץ הכי נכון
לקושיה שלי, הוא... שלא היה כזה מעשה...

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/12/2022 01:55

מצאתי:
[image: image.png]
[image: image.png]
לפי גרסה זו, הטעם שהוא לא חטא, מחמת שאז היה נאלץ לעבור לרבי אחר, וממילא היה
מפסיד את חבריו.
מ"מ זה מקרה מיוחד. בד"כ אדם לא יפסיד את חבריו אם יחטא.
גרסה אחרת:
[image: image.png]
[image: image.png]
זו הגרסה שמתאימה לדברי ר' דוד וויס. אך נראה לי שהקודמת יותר נכונה.

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/12/2022 02:07

כנראה לפי הגרסה הראשונה, החסיד לא היה מוכן להפסיד את ההתעלות הרוחנית שתהיה
לו ע"י החברים. ומכאן שהתעלות זו גדולה אף יותר מההתעלות שבאה ע"י הרבי (שהרי
עליה היה מוכן לוותר). ומכאן אכן הוכחה שכח האחדות גדול, כיוון שע"י החברים
הטובים יכול להתעלות הרבה בעבודת ה'.

[משה הלברשטאם - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/12/2022 02:54

כנראה הוא הרגיש בעצמו שאם יחטא בעבירה חמורה כזו הוא בעצמו לא ירגיש בנח בין
חביריו הקדושים והנעלים, איזה פנים יהיה לו להסתובב בחבורה קדושה אחר מעשה
כזה, ולכן יהיה מוכרח לעזוב החבריא

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/12/2022 03:14

לא נכון. תדקדק בגרסה הראשונה. החסיד כבר היה מוכן למצוא רבי אחר, אך מכיוון
שדבר זה יגרום שממילא יצטרך לעזוב את חבריו, לכן ויתר על כך.

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/12/2022 03:24

אם היצר הרע התגבר כ"כ על האדם עד שכבר מוכן לחטוא, אזי הדבר היחידי שיוכל
לעצור בעדו זה: "שלא יראני אדם" (או: שהצדיק לא יֵדע זאת).
אם היראת שמים לא מצליחה לעצור את האדם, אז גם הטענה של "באילו פנים אעמוד ליד
חבריי" לא תעצור אותו.
כך נראה לי פשוט.

[ארי במסתרים - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/12/2022 03:26

כנראה שמעולם לא טעמת טעמה של עבודת חסידים פנימית הנעשית עם בקבוק משקה