צריך את עזרת החכמים בביאור דברי הרמב"ן. כיצד מוכיח מהסוגיא בביצה

[050 419 - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 11/12/2022 11:56

כיצד הוא מוכיח מהסוגיא בביצה שאין היתר של שבות דשבות אלא רק לענין מילה ולא
לעין שאר דברים.

חדושי הרמב"ן מסכת שבת דף קל עמוד ב
וכן אני אומר שאין מתירין אמירה לגוי אפי' בדבר שהוא משום שבות אלא גבי מילה
לפי שניתנה שבת לידחות אצלה אבל בשאר מצות אין דוחין שבות כלל אפי' ע"י גוי
שאין לנו היתר בשבות דשבות יותר משבות דמלאכה חוץ מזו, וכן לענין חולה דאמרינן
(קכ"ט א') כל צרכי חולה נעשין ע"י ארמאי בשבת בין במלאכה גמורה בין בשבות אמרו
כדמוכח לעיל ובכמה דוכתי כי ההיא דבפ' הדר דמחמין לאימיה ע"י גוי בשבת, ו*אמרינן
נמי בפ"ב דביצה (כ"ב א') אמימר כחל מגוי בשבת ואמר לי' רב אשי מאי דעתיך משום
דצרכי חולה נעשין ע"י גוי מר הא קא מסייע בהדיה דקא עמיץ ופתח אמר לי' מסייע
אין בו ממש, והא כוחל אפי' בישראל שבות הוא ואין נעשה ע"י גוי אלא גבי חולה
שמלאכה עצמה מותרת בו, *

[מעשה הכתב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 11/12/2022 12:46

לפו"ר
הכלל שחידש הרמב"ן ששבות מותרת ע"י גוי כאשר עצם המלאכה יש לה היתר.
כך גבי מילה ששבת הותרה אצלה במצבים מסויימים וכך גבי חולה שמלאכות מותרות
אצלו במצבים מסויימים.
לא ירדתי לעומק הדין אלא מקופיא.

[050 419 - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 11/12/2022 14:46

תודה רבה.
גם לי נראה שזה הפשט, אך יש אולי למישהו מהחבורה כאן עוד איזשהו פשט?