עזרה בניסוח

[שמואל בלויא - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 05/09/2022 20:54

בס"ד
בקשו לשאול:
איזה תחליף יש בלשוה"ק למילה 'למרות'.

[אני חשבתי על: אף ש.. מכל מקום ..]

[עט סופר - ארכיון-2]

תאריך ההודעה המקורית: 05/09/2022 20:55

על אף.

[ארי במסתרים - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 05/09/2022 20:58

חרף

[ב. י. - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 05/09/2022 20:58

הגם

ולפעמים גם: אפילו ש...

[מעשה הכתב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 05/09/2022 21:16

הידוע למי מחו"ר הקבוצה מקור בלשון הקודש ל'חרף' במשמעות של למרות, או שזו
המצאה מאוחרת?

[מעשה הכתב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 05/09/2022 21:38

גם אני לא מצאתי מקור קדום לחרף במשמעות של למרות הגם שמסתבר כי מצאו מחדשי
השפה אילן כלשהו לתלות בו את המצאותיהם..
בנוסח רצה והחליצנו בברכת המזון עדה"מ "והגם שאלנו ושתינו חרבן ביתך הגדול
והקדוש לא שכחנו".
יש לציין כי ישנם כמה שינויי נוסחאות בזה ואכמ"ל..

מאת: [email protected]

[ארי במסתרים - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 05/09/2022 22:00

סברת הרב קלאר, לכאורה היא הפירוש הנכון.
חרף הוא לשון ביזוי (חרפה). מכאן הביטוי "אני יודע שהוא כועס עלי, חרף זאת,
אני לא אשיב לו בכעס חוזר". חרף = ביזוי לצד שהוזכר ראשון.

מאת: [email protected]

[אליהו עבוד - ארכיון-2]

תאריך ההודעה המקורית: 05/09/2022 22:02

לא הבנתי איך הגיע הביטוי. הרי באותה מידה אפשר לומר: ראובן חיבב את שמעון
וחרף זאת שמעון שנא אותו.
וכן עוד מיליוני משפטים נוספים שלא מוזכר בהם כעס.

[אליהו עבוד - ארכיון-2]

תאריך ההודעה המקורית: 05/09/2022 22:02

או עניין של ביזוי.

מאת: [email protected]

[ארי במסתרים - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 05/09/2022 22:03

הכעס היה דוגמא,
הדוגמא שלך ממש טובה.
חרף = חלק שני במשפט שחולק על החלק הראשון.

מאת: [email protected]

[אליהו עבוד - ארכיון-2]

תאריך ההודעה המקורית: 05/09/2022 22:04

אבל מה קשור לביזוי?

[ארי במסתרים - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 05/09/2022 22:05

חרף הוא לשון ביזוי, כמו חרפה.
תעשה למשל חיפוש ברש"ר הירש של המילה "חרף".

מאת: [email protected]

[אליהו עבוד - ארכיון-2]

תאריך ההודעה המקורית: 05/09/2022 22:06

כן, זה בלשה"ק. אבל אין קשר בין זה למשמעות החדשה של למרות.

[מעשה הכתב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 05/09/2022 22:11

לא מצאתי "חרף" במלעיל בלשון הקודש היוכל אי מי להראות איה כבודו?

מאת: [email protected]

[ארי במסתרים - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 05/09/2022 22:14

רש"ר הירש ויקרא יט
"נחרפת" זהה כאן עם "מקודשת"; ועלינו לעמוד על המושג הלשוני של שורש "חרף" -
במשמעות נדירה זו. ידועה ההוראה הרגילה של שורש "חרף" (=לגדף) בלשון קל ובלשון
פיעל; כן ידועה הוראת שמות העצם "חרפה", "חרֶף".
בביאורנו לבראשית ח, כב היה נראה לנו, שהוראת היסוד של "חרף" היא: להיות הפקר
לכל; ומכאן "חורף": עונת הסבילות הגמורה של הארץ; "חָרֵף": לגדף אדם ולהפקיר
את כבודו; לטעון, שהוא מחוסר כל משקל של אישיות. היה אפשר לפרש כך גם את
"נחרפת": להיות מסורה בידי איש. אך לפי זה, הרי מושג זה מורה על מצב משפיל:
אשה המסורה לשרירות לבו של איש. ואין זה מתקבל על הדעת; שהרי אין שפחה יכולה
להיות נחרפת לאיש אלא עם תחילת כניסתה לחירות; ומכאן, שהיחס המתואר כאן הוא
בניגוד גמור ל"חרפה".
קירבת ההגאים מביאה אותנו לשורש "חרב", שהוראתו היסודית היא: יבש; משורש זה
נגזר שם "חֶרֶב", הקרוב ל"חריף" בארמית. ברורה מיד ההקבלה הרעיונית שבין השמות
הנרדפים "חרב" - "יבש"; שהרי חָרֵב (= יבש) קרוב ל"חָרֵף" (=הכלם); וכעין זה
"יבש" מציין גם יבושת וגם בושה; כך: יֵבוש, הובִיש. נראה אפוא, שמושג היסוד של
"חרב" הוא: "להיות קפוא"; לאבד את הרטיבות, שהיא התנאי לכל שינוי והמשך
התפתחות. "חרב" הוא הניגוד של "ערב"; ותופעה כעין זו שכיחה בפעלים, שיש בהם
חילוף ח' - ע'. דבר חרֵב איננו לובש צורה אחרת, ואיננו מתערב בדברים אחרים.
ומכאן גם החֶרֶב החריפה והמבדלת; ומאידך "חרוב" - שהוא הביטוי לכל סוג של הרס.
עיר חרבה - ניטלו ממנה התנאים להמשך התפתחותה.
"חורֶף" הוא אפוא עונת הקיפאון: מהלך ההתפתחות של הארץ נפסק בתקופת החורף.
ובהעברה לחיים הרוחניים, המוסריים והחברתיים של האדם הרי זו משמעות "חרף":
לטעון על אדם, שאין לו זכות קיום מבחינה רוחנית, מוסרית וחברתית; כביכול,
הוא מחוסר "לשד החיים"; הוא כחש וקפא מבחינה רוחנית ומוסרית. מעתה אם "חרף"
מציין קיפאון, הרי זו משמעות "נחרף ל -" מבחינה משפטית: משנתחבר לאחד, כבר
נעשה קפוא ביחס לכל השאר; והרי זו תוצאת הקידושין ביחס לאשה המאורסת. וכעין זה
היחס שבין "צמתות" (להלן כה, כג) ל"צמת"; "צמיתות": קניין עולם שלא ישתנה;
"צמת": להיות קפוא; כך: "בעת יזרבו נצמתו" (איוב ו, יז) ובמקומות רבים בתלמוד.
וכאן נקט לשון "נחרפת" במקום הביטוי הרגיל "מאורסת"; שהרי השפחה איננה משוחררת
גמורה; ולפיכך אין בקידושיה משום אירוסין גמורים; הם תקֵפים רק מבחינת התוצאה
המשפטית, שהאשה אסורה לאחרים:

[מעשה הכתב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 05/09/2022 22:21

מפולפל מאוד...

[ארי במסתרים - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 05/09/2022 22:23

לגאונות של הרש"ר הירש בהסברת שורשי לשון הקודש,
אין אפילו מתחרה אחד.

הרבה מדברים על השורשים ועל הכללים,
הוא היחיד שנתן בהם לומדע'ס ישיבתית, מבוססת ונוטפת גישמאק.

[מעשה הכתב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 05/09/2022 22:24

לעומת המלבי"ם שדרך בדרך פשוטה יותר..

[ארי במסתרים - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 05/09/2022 22:28

הנה מלבי"ם (בשם הרד"ק) שמסביר להדיא "חרף" כמו שאנו משתמשים בעברית!!

מלבי"ם ויקרא פרשת קדשים
נב והיא שפחה נחרפת לאיש יש כמה דעות במפ' על מלה זו, ולדעתי היא.......
וכן י"ל שהיא מענין נסיגת אחור, כמ"ש הרד"ק בשורש חרף, שהיא נסוגה מכל העולם
לאיש מיוחד.

[אליהו עבוד - ארכיון-2]

תאריך ההודעה המקורית: 05/09/2022 22:45

זו בטוח אותה משמעות?