תאריך ההודעה המקורית: 09/06/2023 10:50
מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק טז פסוק יג
(יג). ויהי בערב מיכן את למד שבפנים חשיכות נתן להן בשר ליש' מן ששאלו אותו
כהלכה ניתן להן בפנים מאירות בשר ששאלו אותו שלא כענין ניתן להן בפנים חש'.
ותעל השלו ותכס את המחנה איני יודע כמה הרי הוא אומ' וכאמתים על פני הארץ (במ'
יא לא) שתי אמות היה גבוה מן הארץ שיהיה אדם עומד כנגד לבו ונוטל מדבר שאין בו
צער מן לבו ולמטה שתי אמות מלבו ולמעלה אמה אחת וכן הוא אומ' וכאמתים על פני
הארץ. ולהלן הוא אומ' ויפל בקרב מחנהו וגומ' (תה' עח כח) ר' יוסי אומ' ויטש על
המחנה כדרך יום כה וכדרך יום כה (במ' יא לא) שלשה פרסאות לכל רוח ורוח כן הוא
אומ' וכאמתים על פני הארץ וכן הוא אומ' ויפל בקרב מחנהו וגומ' ר' יאשיה אומ'
ויטש על המחנה כדרך יום כה וכדרך יום כה מה ת"ל וכדרך יום כה שלש על שלש הרי
תשע תשע על תשע הרי שמנים ואחד כן הוא אומ' וכאמתים על פני הארץ. ולהלן הוא
אומ' ויפל בקרב וגומ' אחרים אומ' ויטש על המחנה כדרך יום כה כדרך הילוך
[בינונית] עשרה פרסאות יום עשרים כה ארבעים מה ת"ל שוב וכדרך יום כה הרי שמנים
כלפי למעלה וכן הוא אומ' תערך לפני שלחן וגומ' (תה' כג ה) יכול שהיו אסתרטיאות
ומקולקלות ת"ל וכאמתים על פני הארץ על הפנוי שבארץ ולהלן הוא אומ' ויפל בקרב
מחנהו וגומ' שהיה מסובב למשכנות שתי אמות היתה נטולה מן הארץ ר' אלעזר בנו של
ר' יוסי הגלילי אומ' אף מן לא אכלו אותו יש' אלא מן הגבוה כיצד יורד המן ליש'
ויצתה הרוח צפונית וכברה את המדבר וירד מטה וכבש את הארץ וירד עליו הטל והרוח
מנשבת בו ונעשה כמין שולחנות של זהב והמן היה יורד עליו וממנו יש' מלקטין
ואוכלין והרי דברים קל וחומר אם חס המקום על עוברי רצונו בעולם הזה על אחת כמה
וכמה שישלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבוא וכן הוא אומ' הבשר עודנו בין שניהם
וגומ' (במ' יא לג) אמרו רשעים שביניהם אכלו ונותנו מיד כשל שביניהם ניתרו אחד
לשלשים יום ואף ייי חרה בעם (שם) מלמד שלא הביא עליהן המקום מכה קשה כיוצא בזו
מיום שיצאו ממצ' ויקרא שם המקום ההוא קברות [התאו]ה (שם לד) יכול כן היה שמו
מקדם ת"ל כי שם קברו את העם המתאוים (שם) על מה שערערו נקרא ולא כן היה שמו
מקדם. מקברות התאוה וגומ' (שם לה) מלמד שחזרו חנייה אחת לאחוריהן. ובבוקר היתה
שכבת הטל סביב למחנה לענין שאמרנו. סל' פסו'
--
חיוך של יהודי, יכול לקיים עולמות.
שיחות הר"ן מ"ג
"גַּם עַל־יְדֵי הַשִּׂמְחָה, יְכוֹלִין לְהַחֲיוֹת אָדָם אַחֵר. כִּי יֵשׁ
בְּנֵי־אָדָם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם יִסּוּרִים גְּדוֹלִים וְנוֹרָאִים רַחֲמָנָא
לִצְלַן, וְאִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְסַפֵּר מַה שֶּׁבְּלִבָּם. וְהֵם הָיוּ
רוֹצִים לְסַפֵּר אַךְ אֵין לָהֶם בִּפְנֵי מִי לְסַפֵּר וּלְהָשִׂיחַ עִמּוֹ
אֶת כָּל אֲשֶׁר עִם לְבָבָם. וְהֵם הוֹלְכִים מְלֵאִים יִסּוּרִים
וּדְאָגוֹת, וּכְשֶׁבָּא אָדָם עִם פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת יָכוֹל לְהַחֲיוֹת
אוֹתָם מַמָּשׁ, וּלְהַחֲיוֹת אָדָם אֵינוֹ דָּבָר רֵק, כִּי הוּא דָּבָר
גָּדוֹל מְאֹד. (וּכְמוֹ שֶׁמּוּבָא בַּגְּמָרָא (תַּעֲנִית כב.): מֵהַנֵי
תְּרֵי בַּדְחֵי שֶׁזָּכוּ לְמַה שֶּׁזָּכוּ עַל־יְדֵי זֶה שֶׁהָיוּ
מְשַׂמְּחִים בְּנֵי אָדָם). "
