סדרה חדשה בעזהשי"ת: סודות מן החדר. חלק א'

[אפרים קלירס - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 06/03/2023 15:14

מכל המקורות שהובאו במה שהביא הרב עבוד, אין ראיה שאסור מצד גניבת דעת במקום
שאינו מקבל כלום,
ומי שמעיין בשולחן ערוך ובפוסקים בדוגמאות שכתבו לאיסור אונאת דברים יראה
שבפשטות אופן כזה הוא לא בכלל האיסור של גניבת דעת אם לא מקבל כלום בתמורה,
אכן אם מכבדים אותו כגון שנותנים לו עליה לתורה יתכן שהוא בכלל האיסור, אבל
סתם שהוא חשוב בעיני מכריו לכאורה אינו בכלל האיסור. וכן מוכח מדברי הגר"ח
קניינסקי שם שהשיב 'עדיף לא לשקר' ולא השיב שזה איסור תורה של אונאת דברים.
אכן יש בזה בעיה של שקר, וכידוע יש נידון גדול האם ומתי יש איסור לשקר, וזה
לבד ראיה שאין כאן בהכרח איסור של גניבת דעת, כי אם בכל מקום שמטעה אחרים יש
גניבת דעת על מה הדיון בגדר איסור שקר.

--
בברכה
אפרים קלירס
0527622769

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 06/03/2023 15:50

לא! המהר"ם שיק לא הזכיר שהאיסור דווקא אם מקבל טובת הנאה. ואדרבה, מכל
המקורות שם משמע שבאמירת חידושי תורה שאינם שלו עובר בגזל דעת ובהתכבדות בכבוד
שלא מגיע לו – בלי קשר לעניין של טובת הנאה. ואפילו במחל לו חבירו כנ"ל.
ובהערה 5 (בקובץ מהר"ם שיק) כתב כך בפירוש. שם הקשה, שלכאורה כל האיסור הוא
כשמקבל טובת הנאה, כדכתבו רש"י ותוס' לגבי איסור גניבת דעת, וא"כ באומר חידושי
תורה של חבירו הרי אינו מקבל טובת הנאה ומדוע זה אסור (כשמחל לו חבירו, שאז
אינו עובר בגזל, אך מדוע ישנה גניבת דעת)? ותירץ, שהאיסור גניבת דעת בחידושי
תורה אינו דווקא באופן שמקבל טובת הנאה באופן של מחסר ממון חבירו וכדו', אלא
בעצם ההתפארות בתורה שאין בו עובר בגניבת דעת.

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 06/03/2023 15:54

כלומר גם כשקיבל רשות המחבר, ואז אינו גוזל אותו, עדיין הוא גונב ומאחז דעת
הבריות, שחושבים שהוא בקי בתורה.

[אפרים קלירס - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 06/03/2023 16:29

יעיין מר בדברי המהר"ם שיק בפנים ויראה שאין הוכחה שמדבר באופן שהמחבר האמיתי
נותן רשות, וגם אם כן הרי כתב 'אסור משום מדבר שקר תרחק או משום גניבת דעת'
הרי שהוא עצמו מסתפק בזה, ואחר כך הביא ראיה מהירושלמי שאין איסור אלא משום
שיבוא לידי טעות בדין. וכן מוכח מדברי הגרח"ק הנ"ל שאין איסור בכה"ג משום
גניבת דעת. והמעיין בשו"ע יראה שלא הביא שום דוגמא לאונאת דברים שקרובה לאופן
זה. אמנם ודאי זה לא מדת חסידות ואולי יש בזה סרך של איסור גניבת דעת, אבל לא
איסור גמור.
אולי בזמנים עברו שרק ת"ח גדולים חיברו ספרים היה בזה משום גניבת דעת הבריות
שיסמכו עליהם ודבריהם נשמעים יותר, אבל היום שיש כ"כ הרבה מחברי ספרים נראה
שזה פחות שייך.

--
בברכה
אפרים קלירס
0527622769

[משה הלברשטאם - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 06/03/2023 16:33

שמתי לב שבשורת הנושא הוחלף השם ל"בית מדרש לעורכים תורניים"
אבל צריך להוריד את ה"עריכה תורנית"

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 06/03/2023 17:34

שים לב שגזל שייך מהמחבר, לכאורה בכך שמחסר משכרו הרוחני. ואילו גניבת דעת
הכוונה שגונב דעת הבריות ומטעם לחשוב שהוא בקי ומחדש.
המהר"ם כתב שעובר בגניבת דעת או בשקר. והמעיין בדבריו רואה שבא לומר שאינו
עובר בגזל (אפילו בלא נטל רשות, דלא כמחנה חיים שס"ל שגוזל את המחבר) אלא רק
בגניבת דעת או שקר.
משמע מהמהר"ם שגם כשנוטל רשות, ואז אינו עובר בגזל המחבר לכו"ע, עדיין עובר
בשקר או בגניבת דעת *הבריות *(שיחשבו שהוא בקי ומחדש).
וראה שבט הלוי וברכת אברהם (בקובץ הנ"ל) שכתבו בפשטות שעובר על גניבת דעת.
(כלומר גם אם קיבל רשות מהמחבר, ואז אין גזל, עכ"פ הוא גונב ומאחז דעת הבריות
).
ואמנם בעלמא גניבת דעת שייכא רק כשמחסר ממון חבירו, אך הכא בחידושי תורה שאני,
שהרי מתכבד בכבוד התורה שאין בו, וכדכתבו בהערה 5 הנזכרת.
ואין לחלק בין הדורות, שכן איסור גניבת דעת אינו שייך לחשש שילמדו מספרו
טעויות, אלא הוא גונב דעת הבריות שיסברו שהוא בקי ומחדש.

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 06/03/2023 18:41

לגבי ההערה מהגר"ח שנקט בלשון "עדיף". כשיש את שו"ת מהר"ם שיק מול דברי הגר"ח,
צריך ללכת כמהר"ם.
ובפרט שהשאלה כנראה לא נשאלה לגר"ח בשעה שהיה עסוק ושקוע בסוגיה זו, ולכן
יתכן דלא דק.

[שבתי קוסובר - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 06/03/2023 20:05

היודע מסכת אחת ומכבדין אותו על שתיים צריך שיודיעם, במצורף לעיל הביא כן
בהערה 5 בשם היד הקטנה, וכפי הזכור זה ירושלמי [לא ראיתי בפנים, אלא בספר מקור
ברוך הביא כן בח"ד בפרק חכמת נשים בדו"ד שהיה בינו לדודתו אשת הנצי"ב]
ושמא בירושלמי לא בהכרח משמע דהוי גניבת דעת כדנקט ביד הקטנה אלא דהוי מידת
חסידות.

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 06/03/2023 20:45

מהיכא תיתי שזו מידת חסידות בעלמא? וכי סלקא דעתך שמותר לאדם להתכבד בתורה
שאין בו?! הרי אפילו על תורה שיש בו שנינו: "ואל תעשם עטרה להתגדל בם", כל שכן
על תורה שאין בו. ובוודאי שזוהי גניבת דעת וגאווה למהדרין.

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 06/03/2023 20:46

מיהו אולי יש מקום להקל, כי הוא לא אמר להם שיודע 2 מסכתות, והם מעצמם טעו כן.

[שבתי קוסובר - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 06/03/2023 20:48

הוא מותיב והוא מפרק, איני יודע רק עוררתי כיוון חשיבה מדוע הביאו את היד
הקטנה כאשר זה ירושלמי, אלא אם נאמר כדלעיל.

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 06/03/2023 21:02

גם אם זו מידת חסידות, ודאי שאם לא יודיעם הוא שוטה גדול, כי ידוע שהכבוד
בעוה"ז בא על חשבון העולם הבא. ואין לך שוטה גדול מהמחליף את עולם הבא הנצחי
בכבוד מדומה של העוה"ז.

[שבתי קוסובר - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 06/03/2023 21:13

זו לוגיקה נכונה, ובעצם זה יצר טוב מול יצר רע, ועם זאת אנו מכים על חטא ערב
ובוקר וצהריים.

[מ פ - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 06/03/2023 21:22

ב-יום שני, 6 במרץ 2023 בשעה 21:13:52 UTC+2, שבתי קוסובר כתב/ה:

קבצים מצורפים:

• צילום מסך 2023-03-06 123933.jpg

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 06/03/2023 22:07

תמיהא לי טובא:
א. עד כאן לא התירו לשתוק אלא באופן שאינו מוציא ממון מחבירו, אבל כאשר הגביר
בא לתת ממון לשד"ר מחמת שטועה בו, מהיכא תיתי להתיר?!
ב. וגבי מה שכתבו בסיום הדברים, שהכבוד מגיע לו כי עכ"פ הוא בקי בקטע שהכין.
הנה, ההפרש והפער בין הכבוד שמכבדים לאדם שהכין סוגיה ונבחן עליה בהצלחה, לאדם
שעשו לו בוחן פתע בגמרא, וידע לענות נכונה, הינו עצום.
הראשון יתכן שאינו ת"ח אלא יודע ללמוד, ומי יודע כמה זמן הכין את אותו קטע,
ואין כ"כ רבותא בכך שעמד במבחן. לעומתו השני הינו ת"ח אדיר אשר יודע לענות בכל
מקום ששואלים אותו ובקי בכל הש"ס. כך שלומר שהכבוד שמכבדים אותו מגיע לו, זה
לכאורה ממש לא נכון. הוא מקבל כבוד פי אלף יתירה על מה שבאמת מגיע לו.

[מ פ - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/03/2023 03:01

א 1. איהו דאטעי אנפשיה נאמר גם לענין ממון, רק רב ספרא שהיה 'דובר אמת בלבבו'
נמנע מזה,
כמבואר בפי' הריב"ן (חתנו ומ"מ רש"י) במכות דף כ"ד א' וז"ל: רב ספרא - בשאלתות
דרב אחא (שאילתא לו) והכי הוה עובדא דרב ספרא היה לו חפץ אחד למכור ובא אדם
אחד לפניו בשעה שהיה קורא ק"ש ואמר לו תן לי החפץ בכך וכך דמים ולא ענהו מפני
שהיה קורא ק"ש כסבור זה שלא היה רוצה ליתנו בדמים הללו והוסיף אמר תנהו לי בכך
יותר לאחר שסיים ק"ש אמר לו טול החפץ בדמים שאמרת בראשונה שבאותן דמים היה
דעתי ליתנם לך".
א 2. הגביר לא נותן ממון לשד"ר, אלא למוסד, והמוסד משלם לשד"ר משכורת, ובדעתו
לתרום לצדקה, מאיזו סיבה שעלתה בדעתו.
א 3. מסתברא דהגביר נהנה בעיקר מעצם זה שתירץ לא את קושיתו, ולא רק מהיותו ת"ח.
הגע בעצמך, אם היה השד"ר ת"ח מופלג, אבל לא היה יודע לענות על קושיתו, האם היה
נותן לו כ"כ?

ב. למעשה מבחינת הגביר זה בדיוק מה שהיה באותו מעשה, זה היה בוחן פתע בגמרא
וידע לענות נכונה.
אם באת לפקפק, הרי בכל בוחן פתע יש לחוש ולתלות שמא בדיוק שם הוא אוחז
בלימודו, או בדיוק לאחרונה שמע שיעור או נשאל שאלה באותה סוגיא וכדומה,
ואם הגביר לא חש לשואלו מתי למד את הסוגיא לאחרונה, איהו דאטעי אנפשיה לחשוב
שאם אדם יודע סוגיא זו - יש להניח שכך הוא בכל התורה כולה.
ובאמת זה גופא מה שהיה שני המעשים המובאים בר' יצחק אלחנן (בהמשך המאמר הנ"ל,
https://www.hidabroot.org/article/97005),
שלא בהכרח היה יודע את הדרך החיים ואת התוספות באותה רמה שידע אחרי שעיין בזה
באותו יום,
ואעפ"כ כיבדוהו על כך ולא מחה.
וזו ראיה גם לתשובה א', שהרי ע"פ בחינה זו התקבל להיות רב, וזה ודאי טובת הנאה
וממון גדולה יותר מאשר לקבל נתינה חד פעמית מגביר,
ןאעפ"כ היה מותר לו וראה בזה סייעתא דשמיא ולא הונאה.

מסקנת הדברים (לשון הגר"י זילברשטיין שליט"א בשם מרן הגר"ח זצ"ל):
הרי לנו, שאין בכך איסור של גניבת דעת, ואין האדם צריך להודיע שבדיוק למד
סוגיות אלו לפני זמן קצר, אלא שיש כאן סייעתא דשמיא. ורק כשמכבדים אדם על מה
שאינו יודע, בזה הוא חייב להודיע.
ולפיכך, בנידון דנן, שהשד"ר באמת יודע ללמוד, אלא שאם הוא לא היה מונח בסוגיא,
לא היה יכול לענות, והיתה לו סייעתא דשמיא שכן היה מונח בסוגיא, רשאי הוא לקבל
את התרומה מהעשיר.

בברכה,
הרב מאיר פישהוף
ממלכת התורה והחסד בארץ הקודש (ע"ר)
0548496050
לזכות לכל הברכות השמורות
למחזיקי התורה לחץ כאן
https://www.matara.pro/nedarimplus/online/?mosad=9001256&groupe=רשת כוללי ערב - ממלכת התורה&groupelock=1

[image: Mailtrack]
https://mailtrack.io?utm_source=gmail&utm_medium=signature&utm_campaign=signaturevirality11&
Sender
notified by
Mailtrack
https://mailtrack.io?utm_source=gmail&utm_medium=signature&utm_campaign=signaturevirality11&
07.03.23,
02:58:05

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/03/2023 09:01

אילו השד"ר במקרה בעלמא היה לומד הסוגיה יום לפני, ניחא, הגביר הטעה את עצמו.
אבל השד"ר אינו כזה תמים. הוא נמלך עם אדם שגילה את אזנו שמחר הגביר ישאל אותו
בנושא פלוני. ובעקבות כך ישב והכין. (והאחריות אינה רק על המגלה אלא גם עליו,
בדומה לאדם ששומע מחבירו לשה"ר, שאף הוא נענש).
זה יותר דומה למקרה שכ' הרשב"א, שמשבחים אותו והוא שותק, ובכך נחשב לו שהוא
מטעה אותם. א"כ כ"ש הכא שאינו רק שותק אלא עשה כנ"ל.

[מ פ - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/03/2023 10:25

השד"ר במקרה בעלמא ובהשגחה פרטית ובסייעתא דשמיא עצומה פגש [לא את הסוגיא
עצמה אלא] מי שגילה את אזנו בדבר הסוגיא שהגביר עוסק בה.
הוא לא עשה בירור על הגביר איך לרכוש את לבו, אלא משמים שלחו לו מי שסיפר לו
מה שהיה איתו.
בברכה,
הרב מאיר פישהוף
ממלכת התורה והחסד בארץ הקודש (ע"ר)
0548496050
לזכות לכל הברכות השמורות
למחזיקי התורה לחץ כאן
https://www.matara.pro/nedarimplus/online/?mosad=9001256&groupe=רשת כוללי ערב - ממלכת התורה&groupelock=1

[image: Mailtrack]
https://mailtrack.io?utm_source=gmail&utm_medium=signature&utm_campaign=signaturevirality11&
Sender
notified by
Mailtrack
https://mailtrack.io?utm_source=gmail&utm_medium=signature&utm_campaign=signaturevirality11&
07.03.23,
10:23:17

[yz p - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/03/2023 14:18

הלא מדובר כאן בעורכים תורניים, ואחד הדברים הכי חשובים לעורך זה לכתוב: בצורה
ברורה, וקצרה, ומדויקת, וגם מקורי.
על כן שאלתי ובקשתי אם על המלך [מאן מלכי רבנן] טוב תנתן לי נפשי בשאלתי
להסביר בצורה ברורה וקצרה ומדויקת והעיקר מקורי, מה בדיוק איסור ההואנה שמדובר
כאן.
תודה לכל המשתדלים בעד חברם.

[image: Mailtrack]
https://mailtrack.io?utm_source=gmail&utm_medium=signature&utm_campaign=signaturevirality11&
Sender
notified by
Mailtrack
https://mailtrack.io?utm_source=gmail&utm_medium=signature&utm_campaign=signaturevirality11&
08.03.23,
14:15:41

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/03/2023 14:34

אדם שמפרסם חידושי תורה של חבירו כאילו הם שלו, אע"פ שקיבל ממנו רשות, הריהו
גונב דעת הבריות, כלומר הוא מטעה אותם לחשוב שהוא בקי וחכם ומחדש בתורה.
הגדר של 'גניבת דעת' הוא כאשר אדם מטעה את חבירו, ויוצא לו מכך רווח.
לכאורה זהו איסור דאורייתא: "לא תגנובו".
בנוסף אותו אדם עובר על איסור תורה של: "מדבר שקר תרחק".