תוספות רי"ד, וספר תורת הארץ

[מאירות עינים - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 16/03/2023 23:13

אבקש אם אפשר לקבל בטקסט
} תוספות רי"ד מסכת קידושין דף נח ע"ב מד"ה 'חיטה אחת פוטרת את הכרי' עד סוף
הדיבור 'אף על פי שחסר מצוה'.
} ספר תורת הארץ פרק ב כל אות מט. בסוף אות נא ד"ה 'אחר כתבי זה' עד הסוף.
וכל אות נג.
בתודה מראש

[חנן - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 16/03/2023 23:23

תוספות רי"ד קידושין נח ע"ב
חטה אחת פוטרת את הכרי. ראיתי מקשים והא תתן לו כתיב ובעינן כדי נתינה כדדרשי'
גבי ראשית הגז. ונראה לי לתרץ דבודאי מצוה ליתן לו דבר חשוב כדתנן בפ' ראשית
הגז וכמה הוא נותן לו משקל ה' סלעים שנאמר תתן לו שיהא בו כדי נתינה. והכי נמי
תנן בשלהי פיאה אין פוחתין לעני בגורן מחצי קב חיטים וקב שעורי' כו' עד מדה זו
אמורה בכהנים ובלוים בישראל. פי' גם כשמחלק תרומה בגורן לכהנים או מעשר ראשון
ללוים לא יפחות לכל אחד מחצי קב שיהא בו כדי נתינה. אבל מיהו אף על פי שמצותו
בכך אם אינו רוצה לקיים מצוה זו ותרם חטה אחת מכל הכרי ניתקן ויצא מידי טבלו
אלא שלא קיים מצות נתינה. וה"נ תנן בפ"ב דתרומות אין תורמין מן הטמא על הטהור
ואם תרם שוגג תרומתו תרומה מזיד לא עשה כלום ומייתי' לה במסכת פסחים בפרק כל
שעה וביבמות בפ' האשה פי' אין תורמין מן הטמא על הטהור דאמר קרא תתן ולא לאורו
ואף על פי שמצותו בכך אם תרם ניתקן טובא ואף על פי שחיסר מצוה. והא דקתני
במזיד לא עשה כלום פליגי בה בהאשה רבה רב חסדא אמר לא עשה כלום דאפילו ההוא
גריוא הדר לטבליה. ורב זביד אמר לא עשה כלום דאפילו ההוא לתקן את השירים אבל
תרומה הוי וכל זה משום קנסא אבל תרומתו מן דינא תרומה היא אף על פי שחיסר מצוה

תורת הארץ חלק א פרק ב אות מט
מט) ונראה דגם התוס' רי"ד מפרש הדרשא דואכלת ולא מוכר כפשוטה דהתורה פטרה מוכר
מלעשר ומותר מה"ת למכור טבל שכ' בקידושין (נ"ט ע"ב) וז"ל לא דכ"ע טובת הנאה
אינו ממון והכא במתנות שלא הורמו קא מפלגי פי' וטבלו משדהו (דהוא אינו גורס
בגמ' שם הכא בטבלים שנפלו לו מבית אבי אמו כהן) אלא שעדיין לא הורמו ואינו
חלקו של כהן עדיין דלאו כמי שהורמו דמיין הלכך משלם דמי כולו שהוא אומר לו אלו
הייתי רוצה למכור טבלי לאחרים ומר סבר כמי שהורמו דמיין והלכך אין לו לתובעו
דטובת הנאה אינו ממון עכ"ל וע"כ כונתו דיאמר שהי' רוצה למכור טבלו באופן שהי'
מקבל כל דמי הטבל גם בעד חלק התו"מ שבו ולכן חייב הגנב לשלם לו הכל והיינו
שהי' מוכר לעכו"ם שאין שום חילוק אצלו בין טבל למתוקן (באופן שאין חשש שימכרנו
לישראל וגם אם יש חשש אסור רק מדרבנן ועימ"ש לעיל אות ל"ה) דאין לומר שהי'
רוצה למכור טבלו לישראל דישראל לא ישלם לו בעד התו"מ שבטבל דהא הלוקח יצטרך
לעשר עכ"פ מדרבנן ולמה יקנה ממנו שאינו מעושר ולשלם לו בעד הכל ומחמת טענה זו
לא היינו אומרים שהגנב ישלם לו את הכל ואם יאמר שהי' רוצה למכור לישראל בתורת
מתוקן או לישראל שאינו מעשר דאין אצלו חילוק בין טבל למתוקן לבד שיש בזה איסור
דלפני עור בכה"ג דמשתרשי לי' התו"מ והלוקח לא יעשר הוי כמוכר לעכו"ם ודוחק
לומר דהי' רוצה למכור טבלו לישראל לצורך כגון שנתערב לו טבל בחולין וכיון
דבע"כ יצטרך ליקח טבל כדי לתקן התערובות ישלם לו בעד כל הטבל גם בעד התו"מ
שבתוכו זה דוחק חדא די"ל דאין מותר לו ליקח כסף בעד התו"מ שבטבל ועוד אף אם
נאמר דמותר דהוי כמוכר התבואה ביוקר כמש"ל אות מ"א מ"מ היא דבר שאינו מצוי
שיתערב אצל אחר טבל בחולין ולא ימצא ליקח טבל כ"א אצלו וישלם לו בעד הכל ומשום
טענה רחוקה כזו לא היינו מחייבין הגנב לשלם לו את כל הטבל וע"כ דהכונה היא
דיאמר אני הייתי רוצה למכור טבלי לעכו"ם דהי' משלם לי בעד כל הטבל שהוא דבר
מצוי ובשביל כך חייב הגנב לשלם לו את הכל:
וא"כ ע"כ צ"ל דס"ל להתוס' רי"ד דמה"ת מותר למכור טבל לעכו"ם דהתורה פטרה מוכר
ממעשר דאם נאמר דמה"ת אסור למכור טבל לעכו"ם משום דמשתרשי לי' חלק התו"מ כדס"ל
לאותן הראשונים דמפרשים הדרשא דואכלת ולא מוכר דקאי אשעת הגמר כמש"ל אות נ"ה
איך יוציא מהגנב ממון בטענה שהי' עובר על דברי תורה הא קיי"ל דאין אדם עושה
עצמו רשע ואפילו לפטור עצמו מממון אין מועיל טענה דעשה עצמו רשע כדאיתא ביור"ד
סי' קע"ז סעי' י"ב אף דטען בודאי דכבר עשה עצמו רשע לא מהימנינן לי' וחייב
לשלם ומכש"כ כאן דיאמר דהי' רוצה למכור ולעבור על ד"ת דאמרינן בודאי לא הי'
עושה עצמו רשע ואין להוציא מהגנב ממון בטענה זו ואף לדעת הג"א בב"ק פ"ט סי'
י"ח דלמפטר נפשי' מממון אמרינן דיוכל לטעון דעשה עצמו רשע וכן דעת הרמ"א
ביור"ד סי' קס"ט סעי' כ"ה ועיין בש"ך שם ובתומים כללי מיגו או"ק כ"ה היינו
להחזיק ממון ס"ל דאין להוציא ממנו ממון היכא דטוען בודאי דכבר עשה עצמו רשע
אבל כאן להוציא ממון מהגנב לכ"ע לא יוכל להוציא בטענה כזו דהי' עובר על ד"ת
והי' עושה עצמו רשע:

תורת הארץ חלק א פרק ב אות נא
אחר כתבי זה ראיתי בס' אמרי בינה דיני תו"מ סי' ג' שמתחילה כתב ג"כ כמ"ש
דהתוס' רי"ד ס"ל דיכול למכור טבל לעכו"ם ומש"ה יוכל לומר אני הייתי מוכר טבלי
לאחרים ואח"כ כתב דהמעיין בדברי תוס' רי"ד שם דכ' בהא דקאמר בש"ס שם דחייב
לשלם דסובר כשמואל חטה אחת פוטרת את הכרי ראיתי מקשים והא תתן לו כתיב ובעינן
כדי נתינה כדדרשינן גבי ראשית הגז ונ"ל דבודאי מצוה ליתן לו דבר חשוב כו' אבל
מיהו אעפ"י שמצותו בכך אם אינו רוצה לקיים מצוה זו ותרם חטה אחת מכל הכרי
ניתקן ויצא מידי טבלו אלא שלא קיים מצות נתינה עיין שם הרי דסובר דמוטל להפריש
מה"ת כדי לקיים מצות נתינה בדבר חשוב ובכל זאת כיון דע"י חטה אחת יוציא מידי
טבלו חייב הגנב לשלם כיון דהי' מותר לו לאכול ולא מפטר הגנב בשביל זה שהיו
הבעלים חייבים לקרא שם בדבר חשוב ולקיים מצות נתינה כו' ולפי"ז בהך אוקימתא
דלעיל דכ"ע טובת הנאה אינו ממון ופליגי אם כמי שהורמו דמיין או לא ואם לאו כמי
שהורמו דמיין אף דאסור למכור עד שיפריש מ"מ כיון דממונו הוא חייב הגנב לשלם
כיון דאם מכרן והפקיע המצוה לאו דין ממון עליו עכ"ל ועיי"ש שהאריך לבאר מה בין
זה להא דחלופי איסורי הנאה שכ' הראשונים כיון דאסור מה"ת למכור אין זה דמיהן
וסיים שם וז"ל וא"כ אף התוס' רי"ד מודה לדעת רש"י דאם מכרן חייב לעשר מה"ת
היכא דגומרן לאכול עכ"ל:

תורת הארץ חלק א פרק ב אות נג
נג) ומה שהאמרי בינה הביא ראי' לדבריו מהא דכ' שם התוס' רי"ד דאף דחייבין
הבעלים מה"ת לקרא שם בדבר חשוב ולקיים מצות נתינה מ"מ לא מפטר הגנב בשביל זה
וחייב לשלם הכל הנה בדברי התוס' רי"ד שמדבר מחויב הנתינה בדבר חשוב לא נזכר
כלל ענין התשלומין של הגנב וי"ל דלא קאי שם כלל ע"ז ולא בא לתרץ ולתת טעם למה
הגנב משלם הכל רק כונתו שם היא לתרץ גוף המימרא דאמר שמואל חטה אחת פוטרת את
הכרי ע"ז הביא דיש מקשים והא תתן לו כתיב ובעינן כדי נתינה וא"כ למה חטה אחת
פוטרת את הכרי ולמה לא נאמר דעד שלא הפריש כדי נתינה כדי שיקיים כמצות התורה
לתת לכהן דבר חשוב לא נפטר הכרי ולא יצא מידי טבל וע"ז תירץ דאף דאיכא מצוה
לתת לכהן דבר חשוב מ"מ אין זה מעכב פיטור הכרי ואף אם הפריש חטה אחת יצא הכרי
מידי טבל אלא שחיסר מצות נתינה והביא ראי' לזה מהא דאין תורמין מן הטמא על
הטהור משום דאמר קרא תתן לו ולא לאורו ואעפ"י שמצותו בכך מ"מ אם תרם מן הטמא
על הטהור נתקן הטבל אעפ"י שחיסר מצות נתינה ולא קיים כמו שאמרה התורה תתן לו
ולא לאורו (עיין פסחים ל"ג ע"א דזה היא דוקא כשלא היתה לה שעת הכושר ועיין
לעיל אות ז' ואכמ"ל) וה"ה בזה שהפריש רק חטה אחת אף דחיסר מצות נתינה מ"מ נתקן
הכרי כן יש לפרש כונת דבריו ולא קאי כאן כלל לתת טעם על חיוב תשלומין של הגנב
למה חייב לשלם הכל דע"ז כבר כתב הטעם מקודם משום דבעל התבואה יאמר אני הייתי
רוצה למכור טבלי לאחרים כיון דמה"ת מותר למכור הטבל לעכו"ם דמפרש הדרשא ואכלת
ולא מוכר כפשוטה דהתורה פטרה מוכר ממעשר:
ואף דלעיל כתב התוס' רי"ד הך טעמא דיאמר אני הייתי רוצה למכור טבלי לאחרים רק
למ"ד לאו כהורמו דמיין אבל למ"ד כהורמו דמיין לא מועיל טעם זה לחייב הגנב לשלם
גם בעד התו"מ משום דכהורמו דמיין וחשבינן כאלו כבר הורם התו"מ ואין זה של
הבעלים כלל ואין חייב הגנב לשלם לו בעד זה וכאן קאמר דכ"ע כהורמו דמיין ופליגי
בדשמואל וא"כ ליכא למימר דחייב הגנב משום הך טעמא וע"כ מוכרחין לומר כמ"ש
האמרי בינה דבא לתת טעם למה חייב הגנב לשלם הכל אולם י"ל דזה הוא שמחדש
בהאבעית אימא דמקודם דתלה פלוגתתן אם כהורמו דמיין או לא ולמ"ד כהורמו חשבינן
כל התרומה שצריך להפריש כמו שכבר הורם ולא הוי של הבעלים ולכן אין הגנב חייב
לשלם בעד זה ובהאבעית אימא מחדש דאף דאמרינן כמו שהורמו דמיין מ"מ זה היא רק
במה שהוא מוכרח להפריש כדי לפטור הכרי ולהוציאו מידי טבל כדי שיוכל לאכלו אבל
מה שאין מעכב פיטור הכרי אף דיש עליו מצוה להפריש ולתת כדי נתינה מ"מ לא נחשוב
זה כמו שכבר הורם כמו בפאה דהדין הוא אם לא הניח במחובר חייב לתת בתלוש ומוטל
על התבואה חיוב פאה כמ"ש בפרק א' אות ז' ומ"מ לא נאמר בפאה כמי שהורמה דמיא
כיון שאין הפרשת הפאה מעכב את האכילה דפאה אינה טובלת (ואי"ה בלש"פ נדבר מזה)
ולכן מאן דס"ל כשמואל דחטה אחת פוטרת את הכרי לא נחשוב כהורם רק חטה אחת והגנב
חייב לשלם הכל חוץ מחטה אחת משום דבעל התבואה יאמר אני הייתי רוצה למכור טבלי
לאחרים כיון דמה"ת מותר למכור הטבל לעכו"ם אבל אם הי' אסור מה"ט למכור הטבל עד
שיעשר אף אם לאו כהורמו דמיין מ"מ לא הי' מתחייב הגנב לשלם הכל משום טענה זו
דהי' עובר על ד"ת למכור לאחרים ולגזול הכהן והלוי וגם להסוברין דאסור מה"ת
למכור טבל אין התו"מ שבטבל נחשב כשלו כמש"ל:

בבקשה.

מאת: [email protected]