אשמח לקבל בטקסט

[dfr dfr - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 23/04/2023 18:38

שו"ת כתב סופר או"ח סימן פו
כזית במרור

[ארי במסתרים - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 23/04/2023 18:53

שו"ת כתב סופר אורח חיים סימן פו

ואהרן מה הוא, חמדת לבבי, איש בריתי, ה"ה הרב המאוה"ג חריף עצום ובקי משדד
עמקים, דולה מים מבורות עמוקים, מלא וגדוש מורה כהלכה צדיק ונשגב שמו כש"ת
מו"ה אהרן זינגער נ"י ראש ב"ד בק"ק מט"ד יע"א:

גיה"ט קבלתי והודיעני כי נכנס לבית הספק והוא לפי דס"ל לרא"ש בע"פ דלכן במרור
בעי לאכול כזית משום דמברך על אכילת מרור ואין אכילה פחות' מכזית, ולולי הברכה
יוצא י"ח בפחות מכזית ופשיטא דכריכה שאין מברכין סגי בפחות מכזית, וכ"כ בש"א
סי' ק' לפי שיטת הרא"ש, ומסתפקא לי' לפר"מ ני' מי שאין לו מרור רק שיעור
מצוצמם כזית אם יאכל למצוה ח"ז ויאכל בלא ברכה וח"ז יקח לכריכה או טוב שיאכל
כולו למצוה ויברך עליו ולא יעשה הכריכה כלל, ונ"ל פשוט דאם יוכל לאכול של מצוה
ושל כריכה בתוך כדא"פ שיאכל תחלה ח"ש למצוה ויברך על אכילת מרור ובתוך כדא"פ
יאכל שנית מרור ח"ש עם המצה בכריכה דשני' רשות שכבר יצא בח"ש הראשון ואין
מבטלת זה את זה וברך שפיר על אכילת כזית מרור דהא אוכל בכדא"פ שיעור אכילה
שהוא בכזית, ואם א"א לו לאכול הכריכה תוך כדי א"פ נ"ל דעדיף שיאכל למצוה שיעור
שלם בבברכה ולעשות המצוה כראוי' וכתקון חז"ל, לברך ולא יעשה הכריכה כלל דאינה
רק זכר להלל ועיי' תוס' פסחי' קט"ו ד"ה אלא דקיי"ל כרבנן ועושי' זכר בעלמא
כנלפע"ד ברור:

אבל יש לי מקום ספק בשאין לו רק כזית מרור אם יאכל בליל ראשון ח"ש בלא ברכה
ובליל שני ג"כ ח"ש, או יאכל בליל ראשון שיעור שלם ויברך ויקיים המצוה כתקונה
בברכה ויעיי' מג"א סי' תע"ג ס"ק י"ד כשאין לו רק ד' כוסות שלא ישתה ב' בלילה
ראשונה וב' בשני' כיון דבקיאי' בקביע דירחא ויומא קמא עיקר, ויש לחלק דאם יקח
רק ב' לילה ראשונה לא קיים מצות חכמים של ד' כוסות כלל, משא"כ בנדון שלנו הרי
קיים מצות מרור רק שלא יכול לברך, וברכות אינן מעכבות המצוה אפשר דעדיף שלא
יברך ויאכל ח"ש בלילה ראשונה וח"ש בשני' ויעיי' מג"א סי' תרע"א וצל"ע לדינא:

עד כה דברינו לפי דעת הש"א בכוונת ושיטת הרא"ש דלולי הברכה יוצא ידי חמצות
מרור בפחות מכזית, ואפי' מדרבנן א"צ לאכול יותר לולי הברכה, אבל לפע"ד לא ירד
הש"א במחכ"ת לסוף דעתו של הרא"ש, והקשה עליו קושיות הרבה, ונבוא אל המאוחר
תחלה מה שהקשה לבסוף מברייתא קט"ו ע"ב אכלן בכדא"פ יצא משמע הא ביותר מכדא"פ
לא יצא מדרבנן לכהפ"ח וכן מבריית' ופירש"י ל"ט ומצטרפי' מוכח דבלא צירוף לא
יצא, וכ' דמזה אין מוכח רק דמדרבנן צריך כזית כמו מצה, עוד הקשה הש"א הו"ל
לתקן ברכה בנוסחא אחרת שלא יזכיר בה לשון אכילה שהוא בכזית ואם משום דלא רצו
לשנות נוסח ברכת מצוה זו משארי ברכות על המצות סוף כל סוף קשה הא דובר שקרים
נגד ה' שצונו לאכול כזית ואינו מחוייב רק בח"ש, ונ"ל דקושיות אלו מתורצות בירק
חבירתה ונעמוד עי"ז על תוכן כוונת הרא"ש דהכי קאמר הא ודאי פשיטא דחיוב לאכול
כזית כדמוכח מהנהו ברייתות דמביא הש"א, וגם אכילה ראשונה י"ל דבעי כזית, ועל
זה כ' הרא"ש דיש לחלק הא דגזרו אומר דבעי למיכל כזית מרור דוקא ולא יצא בלא"ה,
הוא משום הברכה שלא רצו לשנות נוסח הברכה כבכל מצות שמברך על אכילה שהיא בכזית
ושלא יהי' כדובר שקרים הם אמרו דלא יצא י"ח רק בכזית וכיון דמצווה ועומד
מדבריהם לאכול כזית דוקא יוכל לברך וצונו בין בזמן שהוא דאוריית' או בזה"ז
שכולו מדרבנן וצונו על אכילת מרור שא"י מדבריהם אלא בכזית דוקא ואין למדין
ממרור לאכילה ראשונה שאינו מברך אלא ב"פ האדמה בעלמא מנ"ל שתקנו שצריך כזית
דוקא וכן לא נמצא דבעי כזית כנ"ל בכוונת הרא"ש וסרו קושיות האחרונים של הש"א
דבעי להוכיח דמדרבנן מיהא בעי כזית ולמ"ש גם הרא"ש התכוין לזה כנ"ל

ממילא נשמע דכריכה הגם שא"א מברכי' עליה מפני שכבר יצאנו ידי מרור, מ"מ צריך
למיכל כזית מרור דהא הלל שהי' כורכם יחד ובירך על כ"א הוצרך לאכול כזית דהא כך
תקנו דלא יצא בפחות מכזית כדי שיוכל לברך על אכילת מרור, וכיון שהלל אכל כזית
איך נאכל פחות מכזית ונאמר כן עשה הלל והוא לא עשה כן ודקדק עד כזית לכן
בוודאי צריכי' לאכול גם בכריכה כזית הגם שאין מברכי', וכן נראה ומוכח מדלא כ'
הרא"ש דא"צ כזית בכריכה ש"מ דלכל אכילה בעי כזית חוץ מאכילה ראשונה כנ"ל
ועיי':

ונבוא מן המאוחר אל המוקדם מה שהקשה הש"א על הרא"ש דס"ל ע"כ דאכילה דכתיבה
בפסח מצה ומרור צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו קאי על פסח ולא על מרור, וצ"ל
הא דבעי למיכל מדאורייתא כזית מצה משום דכתיב קרא אחרינא בערב תאכלו מצות
שיעור אכילה דוקא, א"כ מנ"ל לרבא פסחי' ק"כ ע"א מהך קרא מצה בזה"ז דאוריית'
וראב"י לטמא ושהי' בד"ר דלמא בעי קרא דצריך שיאכל מצה בזמן דאיכא מצה דוקא
כזית דלא נשמע מקרא דעל מרורים יאכלוהו, ועיי' ח"ס חאו"ח סי' ק"מ יישוב נכון
על זה, ומאז תמהתי בגליון ש"א שלי על הש"א וקדושת אבא מאוה"ג זצ"ל הלא מפורש
יוצא מקרא בכל מושבותיכם תאכלו מצות דמצות אכילת מצה בכזית עיי' פסחים ל"ז ע"ב
דקאי על מצות מצה, ועיי' קדושין ל"ו ע"ב דדרשוהו על מצה בזה"ז והיא תמוה'
קיימת ופליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה איך הי' נעלם מהם לשעה סוגיות אלו,
ועיי' תוס' פסחים כ"ח ע"ב שהקשה דשם יליף מבערב ת"מ ובד' ק"כ למצה בזה"ז
ובקדושין יליף כן מבכל מושבותיכם ועיי' תוס' קדושין מה שתי', ולפי שיטת הרא"ש
דמקרא דעל מרורים יאכלוהו אנחנו לא נדע דבעי כזית מצה ומרור לולי דאיכא קרא
אחרינא במצה דכתיב אכילה, י"ל דתרתי קראי בעי למצה בזה"ז או מקרא דבכל
מושבותיכם או מבערב תאכלו, דמחד קרא לא ילפי' למצה בזה"ז דה"א דאתי' דמצות
אכילת מצה בזמן שנהוגה בכזית כקושי' ש"א לכן צריך עוד קרא למצה בזה"ז ובסוגי'
דקדושין מתרץ קרא דמושבותיכם לענין מצה בזה"ז, ומקרא דבערב תאכלו י"ל דאתי
דבעי כזית, ובפסחים יליף מקרא דבערב וכו' וקרא דמושבותיכם לכזית וכן ס"ל לרבא,
וי"ל דמביא בדיף כ"ח ובד' ק"ד לקרא דבערב דלולי בערב לא נדע דמושבו' למצה
בזה"ז, ויש להאריך עד"פ ואכ"מ, יהי' איך שיהיה' מיותר חד קרא למצה בזה"ז
ומאילך נפקא דבעי כזית:

אבל אי קשי' על הרא"ש הא קשי' לי מסוגי' ש"ס פסחים קט"ו דמבואר בברית' דכתיב
יאכלוהו דיוכל לאכול כ"א בפ"ע וכ' רשב"ם מדלא כתיב יאכלו אותו ונדע שעל פסח
קאי ומדכתיב יאכלוהו ש"מ דקאי על כ"א בפ"ע יאכלו לפסח ויאכלו למצה ומרור, לפ"ז
לא קאי יאכלוהו על פסח אלא גם על מצה ועל מרור והרי כתיב אכילה על כ"א מג' אלו
פסח מצה ומרור ובעי כ"א כזית וקשה על הרא"ש דס"ל דיוצא מדאוריית' בפחות מכזית,
ותיקון חכמים הוא זה דאינו יוצא בפחות מכזית וצלע"ג:

ולא ידעתי פתר לקושי' זו אלא בשנאמר בוודאי מאן דס"ל דיאכלוהו קאי על כ"א מג'
דברים מפורש בקרא דבעי כזית לכל א', אבל להלל דיאכלוהו כולל ג' דברים אלו יחד
ופסח לעיקר ומצה ומרור טפלים לו ונאכלים עמו ויאכלוהו קאי על פסח לחוד, ומצה
בעי כזית מקרא דמושבותיכם או מקרא דבערב תאכלו מצות אבל במרור דליכא קרא
אחרינא אין לנו דבעי כזית, ויש ליישב עפ"ז סוגי' דקדושין ל"ו ע"ב דמתרץ מאן
דדריש מושבות במצה צריך למצה בזמן דליכא פסח ולא נפקא לן מקרא דבערב י"ל דס"ל
כהלל קרא דבערב ת"מ צריך דבעי כזית ובעי קרא דמושבות למצה בזה"ז הקצרתי, היוצא
לנו דדבר זה אי כזית מרור דאוריית' תלי' בפלוגתא אם צריך לאכלם ביחד או לא,
ומ"מ גם הלל בוודאי הי' אוכל כזית משום הברכה ולדידי' מצות חכמים היא שחייבים
בכזית כדי שיוכל לברך על מצוה זו ברכה הראוי' כנוסח כל ברכות המצות כמ"ש לעיל,
וי"ל דמ"ש הרא"ש משום דמברך על אכילת מרור צריך שיאכל כזית דאין אכילה פחותה
מכזית, כ' טעם זה דמשו"ה גם להלל צריך לאכול כזית מדרבנן מיהת וא"ש בריית'
דאכלה לחצאין ובלבד שיאכל בכדא"פ גם להלל וכן יש להוכיח קצת מדקשה להבין מה
דס"ל בריית' במרור טפי מבכל מצות שאכלה לחצאין יצא ודוקא בכדא"פ מ"ש מרור מכל
אכילה של מצוה, אבל אם מרור אפילו בזמן שבהמ"ק קיים לא בעי כזית מדאוריית' דלא
כתיב בי' אכילה טובא קמ"ל דמדרבנן בעי כזית וצריך לאכלו בכדא"פ כמצה ופסח
ולפמ"ש דמאן דס"ל דיוכל לאכול כ"א בפ"ע מרור מדאוריית' בעי כזית עכצ"ל דבריית'
זו כהלל אתי' דקמ"ל דלכ"ע בעי כזית אפי' להלל וא"ש, ויפה כ' הרא"ש האי טעמא
דבעי כזית משום דמברך עליה ואין אכילה פחות' מכזית ע"ד שבארנו כוונתו מה"ט גם
להלל בעי שיאכל כזית דוקא ומדרבנן הוא שיאכל כזית וא"ש:

ויש להוסיף על דברינו דיש נפקותא מדברי הרא"ש ומטעמו שנתן דבעי כזית גם להלל
משום ברכה, איכא נפקותא לדידן לענין כריכה שאנו עושין זכר למקדש כהלל, דאם
להלל לא צריך לאכל כזית מרור לפי שיטתו, ולא אכל רק חצי זית, א"כ אנן דעבדינן
זכר כמו שהלל עשה א"א צריכים לאכול כזית לכריכה, דממ"נ יוצאי' בחצי' זית דהא
להלל ליכא חיוב לאכול כזית מרור, ולכן כ' הרא"ש דמשום ברכה צריך לאכול כזית
וגם הלל אכל כזית, וגם אנן שחוששין דלהלל צריכים לאכול גם בכריכה כזית מרור,
ונפקא לי' דגם הלל אכל כזית מדקמ"ל ברייתא במרור יותר מבכל המצות ש"מ דרצה בזה
דאפי' להלל בעי למיכל כזית בכדי אכ"פ וכדכתיבנא כנ"ל ועיי':

ומה שהקשה ש"א שם בסופו אי לא יצא בח"ש מרור בדל"ל ירקא אחרינא יאכל תחלה ח"ש
ואח"כ יאכל ש"ש לפמ"ש דלהלל יוצא מדאורייתא בח"ש, הגם דעכשיו מצות מרור כולו
מדרבנן מ"מ להלל לא נכון שיאכל ח"ש תחלה דיוצא בו ידי חיוב עיקר מצוה כגם
כשהיא מדאורייתא וכיון דאנו עושין זכר כמו שהלל עשה לא רצו בתקנה זו, וא"ש
ביותר לפמ"ש תוס' שם דגם לר"ל דמצ"כ וא"י בלא כוונה מ"מ אינו נכון שיאכל תחלה
הגם שאינו יוצא בו, אלא שיש לומר זהו דוקא כשאוכל שיעור שלם תחלה שראוי' לצאת
בו כשמכוין, אבל בח"ש דא"א לצאת בו ליכא קפידא, ומ"ש הש"א דגם בח"ש איכא מצוה
קצת אין זה ברור והארכנו במק"א בזה ולפמ"ש דלהלל יוצא ידי עיקר המצוה
מדאוריית' ובצירוף מ"ש תוס' מיושב קושי' ש"א והבן:

וזאת תורת העולה מדברינו, היא העולה, א) להעלות על שולחן ערוך בליל פסח כזית
מרור מדאורייתא בזמן דאיכא פסח ובזה"ז מדרבנן, ובח"ש א"י, ואם אכל ובירך על
ח"ש, צריך לחזור ולאכול ש"ש עם ברכה דל"י כלל י"ח בח"ש, ב) מי שאין לו אלא זית
א' יאכל כולו בלילה ראשונה ולא יאכל חצי' בלילה ראשונה וחצי' בליל שני, אפילו
לפי דס"ל לש"א דבח"ש איכא קצת מצוה כמו דח"ש אסור באיסורים, מ"מ לא יאכל
לחצאין חצי' בל"ר וחצי' בשני' דאנן בקיאי' בקד"י טוב וחיובא הוא שיעשה המצוה
בזמנה בל"ר במלוא' ויאכל ש"ש מלאכול חצי' בל"ר וחצי' בל"ש ולא יצא ידי חיובו
כראוי' לו בא' מב' לילות, ואפי' לא היינו בקיאי' בקד"י מסתבר שכן יעשה דעשה
עכ"פ בלילה א' מצוה כתיקונה, ולילה ראשונה שפוגע בה תחלה יעשנה כראוי' לצאת
י"ח לאכול שיעור שלם, ועיי' מל"מ הלכ' מגלה, ג) גם בכריכה צריך שיאכל כזית הגם
דאין מברכי' עליה, ד) כשאין לו אלא ב' זיתים לב' לילות יאכל בכל לילה זית א'
למצוה ולא יאכל לכריכה דאינו אלא לזכר בעלמא, ומצות מרור דלילה שני' קודמת,
ועל הטוב יזכר לפני ד' שאכל מרור בלילה שני' משום מנהג אבותינו, ודחה דבר שבא
רק לזכרון בעלמא כנלפע"ד ע"פ באורנו דברי הרא"ש פסחים:

ואחר העיון בכ"ז ואחר כותבי כל אלה הדברים על הנייר ובדיו, עלה בזכרון טוב
לפני פסקי מהרי"ו סי' רמ"ה דמביא מג"א סי' תע"ה ס"ק ג' וז"ל ואפילו אכל ברי'
שלם לא מקרי ברי' לצאת בפחות' מכזית כמ"ש סי' ר"י דהא אין יוצאי' בשרשם ועיי'
מחצית השקל כיון דאינו יוצא בשרשי' וחסרי' השרשי' ל"מ ברי', נראה דאל"ה יוצא
הגם דאין בו כזית משום דברי' חשוב כמו דסי' ר"י דמברך על ברי' ברכה אחרונה הגם
דלית בה כזית, נראה דס"ל דא"צ לאכול כזית מרור, דעיקר המצוה יוצא בפחות מכזית,
דאי ס"ל דצריך כזית ככל אכילה מצוה דבעי כזית איך עלה ע"ד לומר דיוצא בברי'
ולדמות מלתא מצוה דאכילת ברי' למצות מרור לברכה אחרונה דשם בחשיבות תלי' שאין
מברך ברכה אחרונה אלא על שיעור שלם דחשוב, וה"ה דמברך על ברי' דחשובה אפי'
פחות מכזית, אבל לצאת ידי מצוה דבעי כזית מנ"ל, מצאתי ראיתי בפרמ"ג שהניחו
בצ"ע, והנה מה שכ' בפשיטות דמרור דמצוה דאוריית' בזמן בהמ"ק ואכילה בכזית, הי'
נעלם ממנו לפי שעה במח"כ דרא"ש ס"ל דלא בעי כזית מרור אלא מדרבנן ומפשטות דברי
הרא"ש נראה כן ואין לתפוס על תה"ד דאזיל בשיטתו, אלא הגם דבוודאי הכי ס"ל צל"ע
דהא הרא"ש עצמו כ' דבעי כזית משום דמברכי' על אכילת מרור ואין אכילה פחות
מכזית א"כ אין לדמות מלתא דין דמרור לברך ברכה ראשונה דמפורש יוצא מפי המברך
על אכילת מרור שהוא בלשון תורה בכזית ואם אוכל ברי' פחות מכזית הגם שחשובה איך
יברך על אכילה ואינו אוכל כזית משא"כ בסי' ר"י ברכה אחרונה דלא נזכר בה ברכה
על אכילה בכזית, אלא דלא קבעוהו על פחות מח"ש משו' דלא חשיב לברך עליו אבל
ברי' שהיא חשובה תקנו לברך אחריה ואין דמיונו של מהרי"ו עולה יפה והוא פלא:

ולא מצאתי פתר למו אלא ע"פ שיטת מהר"מ שבמל"מ הלכ' חמץ והלכ' שבועות דכל לשון
אכילה שבתורה במשהו כלשון ב"א כמ"ש המל"מ הלכ' שבועות דלשון ב"א אכילה בוודאי
בכ"ש, ולהרא"מ גם לשון אכילה שבתורה, ובא הלמ"מ דא"י ידי מצוה אלא בשאכל כזית,
וי"ל דתה"ד ס"ל במקצתו כהרא"ש במרור דלא כתיב אכילה וליכא הלמ"מ רק היכא דכתיב
אכילה דבעי כזית דוקא, ובמרור דלא כתיב אכילה יצא בח"ש ג"כ, ופליג עליו בחדא
בס"ל דגם משום ברכה א"צ לאכול כזית דלשון אכילה שבתורה גם ח"ש בכלל ואין בזה
משום דובר שקרים, הגם דמוכח מברייתא דאכלה לחצאין דבעי כזית זהו הוא מדרבנן
מפני דפחות מכזית לא חשוב ואין ראוי' לצאת בה ידי מצוה כמו ח"ש אינו חשוב לברך
על אכילתו ב"א, הה"נ אמרו מה"ט דבעי למיכל למצות מרור כזית, ודן מינה כשאוכל
ברי' דחשובה לב"א ה"ה דיוצא ידי חובת מרור, לולי דשרשים אין מצטרפין, ורא"ש
דכ' דצריך כזית משום ברכה ס"ל דאכילה שבתורה בכזית דלא כרא"מ כן עלה במחשבה
לפני ליישב פסקו מהרי"ו להפיק צערי והית' לי רווחה קצת:

אבל לא נתיישבה דעתי במ"ש עד שקיימתי בעצמי אותיות מחכימות אייתו ספר ונחזה,
ושמתי עיני בפסקי מהרי"ו, ולהיות כל דברי התשובה שייכי' ונלמדי' מהדדי אעתיקה
כולו ככתבו וכלשונו:

וז"ל על שאלת השואל אם יוכל לצאת בקלח א' עם העלים שלה כמות שהיא אף על פי
שאין בו כזית מטעם דברי' חשיבא כההיא דירושלמי שברא"ש פ' כיצד מברכין אפי' לא
אכל אלא פרידא א' צריך לברך אחריו, וע"ז כ' הרי"ו לע"ד הרי דברים קו"ח דאפי'
ברכה דכתיב בי' אכילה בהדי' באוריית' אפ"ה חשיבא ברי' פחות מכזית כ"ש מרור דלא
כתיב בי' אכילה כלל דיאכלוהו אפסח קאי וכ"כ הרא"ש בע"פ בהדי' טעמא דבעינן כזית
במרור משום דמברכי' על אכילת מרור ואין אכילה פחות' מכזית ולא יהי' לשון ברכה
כמה דכתיבה באורייתא עכ"ל, ושוב כ' די"ל דא"י משום דא"י בשרשים, והנה כל עין
רואה יראה כי הולך הוא ודבריו בנוים על דברי הרא"ש, ומסביר דברי הרא"ש משום
דיאכלוהו קאי על פסח, והרי ס"ל בכוונת הרא"ש כפשוטו דאין מצוה לאכול דוקא כזית
מרור לצאת י"ח ואפי' מדרבנן, אלא משום דמברך על אכילתו דלא כמ"ש אני בעני
בכוונתו, ודלא כמ"ש בח"ס סי' ק"מ דהא ס"ל דיוצא בברי' ואפילו מדרבנן:

והנה מה שלמד הרי"ו מברכה אחרונה מקו"ח מה ברכה דכתיב' אכילה בהדי' באורייתא
אפ"ה חשבינן ברי' פחות מכזית כ"ש מרור דלא כתיבה בי' אכילה אלא רבנן תקנו
שיברך על אכילה משו"ה בעי כזית וברי' בכלל, הנה מ"ש דבאוריית' כתביה בהדי'
אכילה כוונתו דילפי' ברכה מקרא דואכלת ושבעת ותקנו רבנן ברכה אחרונה מאיזהו
מין שאוכל בעין דאוריית' דכתיב ואכלת שהוא בכזית ומ"מ ברי' חשובה ומברכי'
עליה, כ"ש מרור דלא כתיב אכילה, וברכה שלפניה אין לה סמך מדאורייתא, ומשום
נוסח ברכה דתקנו על אכילה, צריך כזית, כ"ש כשאוכל ברי' דחשובה דמברך על אכילת
מרור כן נ"ל כוונתו רצוי' ופשוטה, בכ"ז אין מובן לי היטב דמיונו לברכה אחרונה
הגם דילפי' מקרא דכתיב בי' אכילה מ"מ בברכה אחרונה דפירות אינו מזכיר בברכה
אכילה דקאי שאכל שיעור אכילה, משא"כ ברכת מצוה של מרור שמברך וצונו על אכילה
בכזית והוא פחות מכזית מה מהני חשיבותי' דברי' והוא פחו' מכזית וצ"ע:

עכ"פ למדנו מתה"ד דנקיט דברי הרא"ש כפשוטן דיוצא ידי מצוה בפחות מכזית אי לאו
משום ברכה, וקשי' עליו קושיות של הש"א כולן לכאורה, ונ"ל לתה"ד י"ל דס"ל
בכוונת הרא"ש כמ"ש דאי לאו משום ברכה לא הי' צריך לאכול כזית אלא משום ברכה
דאין אכילה פחות' מכזית אמרו שא"י מדרבנן רק בכזית כדי שלא יהי' דובר שקרים
וצונו על אכילה, וס"ל לתה"ד דעל ברי' ג"כ יוכל לברך על אכילה דמחשב' אכילה גם
בפחות מכזית וכיון שיוכל לברך ברכה כזו על ברי' מעיקרא הכי גזרו אומר דא"י אלא
אם אוכל כזית או ברי' גם פחות מכזית כיון דעל שניהם יוכל לברך על אכילה דכולל
כזית או ברי' פחות מכזית, וברייתא דקתני אכלה לחצאין יצא והוא שאכלן בכדאכ"פ
ה"ה אם אכל ברי' שלימ' פחות מכזית יצא, וכן ברייתא דלעין י"ט דמצטרף דבלא
צירוף ל"י הכל כשלא אוכל ברי', וכן מה שהקשה על הרא"ש מדילפי' מבערב תאכלו
מצות למצה בזה"ז ג"כ לק"מ ע"ד שכתבנו, אבל נשאר לנו קושיתנו על הרי"ו דמפורש
כ' דס"ל לרא"ש דיאכלוהו קאי ע"פ לבד שאין זה במשמעות הקרא לדידן וצ"ע, ובהא
סלקינן דוודאי מדרבנן בעי כזית ואם אכל ח"ש ל"י י"ח מרור אפי' אכל ברכה ולתה"ד
ה"ה כשאוכל ברי' שלימה דיוצא ומברך עלי', אבל לא כשהיא חסירה, זהו מה שהעלתה
מצודתי בדין זה לפי מסת הפנאי, ופר"מ י"נ נ"י שדעתו רחבה ומלאה יתן עין עיונו
על דברינו הנאמרים בחפזון בימי חפזון, ואת אשר יבחר יקרב, וה' ימים דכתיב בהו
כי לא בחפזון תצאו יקרב, כאות נפשו, ונפש אוה"נ חותם באבה. פ"ב ד' י"ב ניסן
תרכ"ז לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל: