עזרה בניקוד מילה

[חנן - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 17/07/2023 15:34

שלום וברכה לכל החו"ר היקרים,

אני אמור לנקד את המילה 'ואחר' הבאה:
ואחר ענינה עד ש...

המילה היא במשמעות של איחור ועיכוב.
ראיתי בפסוק:
[image: image.png]
האם נכון עפ"י זה לנקד גם כאן: ואֶחֱר ענינה עד ש...

בתודה למשיבים היקרים!

[ארי במסתרים - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 17/07/2023 17:54

כן.
(אני לא מבין בדקדוק כלום).

[מעשה הכתב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 17/07/2023 17:55

האמת שלא הבנתי את השאלה לאשורה.
עכ"פ לא ייתכן חטף סגול בהברה סגורה המסיימת את המילה

[חנן - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 17/07/2023 18:34

תודה למשיבים היקרים!

ביתר ביאור:
הרי איך אומרים 'עשה אותו מאוחר' - 'אחר אותו'.
איך מנקדים את ה'אחר' הזה?
לדברי הרב מעשה הכתב נראה שיש לנקד את החי"ת בסגול או צירה, אבל אין לי ידיעה
איזה יכשר?

[יצחק אנגל - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 17/07/2023 18:47

ציר"ה

[שמעון לנדאו - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 17/07/2023 20:18

בניקוד תיבת אֵחַר.

מצינו כבר במקרא

וָאֵחַר עַד עָתָּה (וישלח)

וְלֹא אֵחַר הַנַּעַר (שם)

[מעשה הכתב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 17/07/2023 21:15

לפום ריהטא נראה ש'אֵֵחַר' בפסוקים הללו הוא בפלס 'שִבַּר' (כי שבר דלתות
נחושת) והניקוד השתנה לציר"ה להשלמת הדגש שנפל מהאות הגרונית.

ומעתה לתיבות אלו ישנן שני אופני ניקוד:
שִׁבַּר - אֵחַר
שִׁבֵּר (שמות ט, כה) - אֵחֵר

[חנן - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 18/07/2023 09:59

תודה למשיבים!
לגבי החי"ת - עולה מדבריכם שצריך לנקד בציר"ה.
אבל לגבי האל"ף - (לרב מעשה הכתב) האם הצעתכם לנקד את האל"ף בציר"ה (בגלל
תשלום הדגש) היא בדוקא, כי ב'אחרו פעמי מרכבותיו' האל"ף מנוקדת בסגו"ל?

[מעשה הכתב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 18/07/2023 10:06

לפני חטפים כחטפים. דהיינו שהניקוד (לרוב) משתנה בהתאם לחטף לדוגמא ו החיבור
שתהיה לפני חטף פתח משתנה לפתח וכיו"ב.

[שמעון לנדאו - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 18/07/2023 10:17

מקובל שצורת פיעל העיקרית היא פעֵל והמשנית היא פעַל
המדקדקים אומרים שנהפוך הוא!

רציתי להסביר לפי זה את דבֶּר וכבֶּס המופיעים בסגול ולא בצירי
הם בעצם שייכים לפתח
בזמננו מקובל יותר הצירי, ואולי מותר לוותר על תשלום הדגש שאינו מצוי לפני
ח'
הוא אִחֵר ולא הגיע בזמן.

אך, אני על משמרתי אעמודה.
כי צריך לנקד את הא' בצירי ואת הח' בפתח.
כמו הדוגמאות במקרא, למרות ההרגל בדיבור שלנו.
גם כמו טהר את הנגע, מהר צעה להפתח, ועוד.

אם מדובר, בספר סיפורים מנוקד - הייתי מנקד: אִחֵר.
אבל מדובר בניקוד ספר קודש - צריך לנקד במדויק והוא: *אֵחַר *

[מעשה הכתב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 18/07/2023 10:44

עלה לי רעיון לדוגמא ואגב כך למדתי משהו חדש בחיפוש בפרוייקט השו"ת ואציענו
לפניכם:
לכאורה אֵחֵר בפלס חֵרֵף שהרי"ש דינה כאות גרונית לדברים רבים.
וכדי להגיע לדוגמא זו למדתי שאפשר גם בחיפוש הטבלאי (ולא רק בחיפוש מתקדם כפי
שחשבתי עד היום), בפרוייקט השו"ת להציב סינן שאלה ? תמורת אות כלשהי
[image: image.png]

[דוד וסרמן - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 18/07/2023 15:42

לענ"ד צ"ל *וְאִחֵר *ללא פקפוק.
"ואחר עד עתה" אינו מן הבנין הכבד, אלא הוא קיצור של "וָאֶאֱחַר" [וצ"ע מ"ש
באב"ע].
אמנם "אחר הנער" הוא לכאורה במשקל הכבד, אך הוא חריג ביותר, ויוצא גם מגדרי
המקרא. ויתכן שהוא מבנין הקל, והקמ"ץ הוחלף בציר"ה כדי להקל על הקריאה ולחדד
את ההבדל מ"אחר" בעלת ב' פתחים רגילה. כשם ש"ואחר" אצל יעקב ו"אחרו" אצל סיסרא
הם בבנין הקל, וזאת משום שמדובר על פועל עומד.
אך למעשה, כיון שלא מקובל להשתמש בבנין הקל, לומר "אָחַרתי" וכיו"ב, וכן משמע
מלשון חז"ל שלעתים קרובות מופיע יו"ד אחר האל"ף, אולי בשל לשון נקיה להבדיל
מגמל האוחר, הרי שיש לנקד כנ"ל, שכן בהטיות אחרות בבנין הכבד לא משנה ניקוד
האל"ף בשורש אח"ר, כמו "לא תאחר לשלמו", "לא יאחר לשונאו", שאל"ף מתנועעת
בפת"ח,
ואילו לסברת המתעקש לנקד "איחר" בציר"ה, צ"ל תאחר/יאחר בקמ"ץ האל"ף, כמו
"יברך".
מה גם שבכל המקרא לא נמצא פועל כבד שעי"ן הפועל שלו הוא חי"ת הגורם שינוי
ניקוד בפ"א הפועל, כמו "כי נחם ה' ציון" "וכחש בה ונשבע על שקר" ועוד. אולי
פספסתי חריגות נדירות.
מקווה שהובנתי.

[מעשה הכתב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 18/07/2023 17:00

חֵרֵף (שופטים ה, יח) - יְחָרֵף (תהלים עד, י)
לכאורה כך גם מקובל לנקד תיבת עֵרֵב (מלשון ערבוב) ולא עִרֵב
אם יהיה לי פנאי אנסה לברר אצל מומחים נוספים עם מי הדין.

[מעשה הכתב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 18/07/2023 21:05

מצאתי ראייה חלקית לדברי הר' וסרמן
אִיחֵד
אִיחֵל
אלא שלא מצאנו להם מקור בתנ"ך, כך שייתכן שכך נהוג עלמא ולא מכח הדקדוק.
ומאידך יש הבדל בין הנידון לראייה. שכן אנחנו אומרים אִיחֲדו אִיחֲלו ולא
אֶחֱדו אֶחֱלו.

[דוד וסרמן - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 18/07/2023 21:51

הרב מעשה הכתב, הבאת ראיה מצוינת לשרשים שעי"ן הפועל שלהם הוא רי"ש.

אין הבדל בין הנידון לראיה, שכן "אֶחדו", הוא בבנין הקל, ואילו "איחֲדו" הוא
בבנין הכבד, אילו לא היה האות גרונית היא מודגשת ובשו"א נע.

[מעשה הכתב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 18/07/2023 22:15

מישהו ששאלתי הביא את האבן עזרא הלז:

(יט) ולא אחר איננו בדקדוק, כמו ואחר עד עתה (ברא' לב, ה), רק מן הבנין הכבד
הדגוש, והוא פעל עבר על משקל בֵרַך נבות אלהים ומלך (אבן עזרא בראשית לד, יט).

יש לציין כי לענ"ד אין מדבריו ראייה גמורה לאחד הצדדים.

[דוד וסרמן - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 18/07/2023 22:21

כבר ציינתי אליו לעיל.

[מעשה הכתב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 18/07/2023 22:24

אמת הייתה בפיהו ולא שתי לבי לזאת, עמך הסליחה.

[עריכה תורנית - ארכיון-4]

תאריך ההודעה המקורית: 19/07/2023 18:15

נראה שמפרשי המקרא דלקמן מסכימים שבבראשית ל"ב:ה' וָאֵחַר הוא פועל *עומד *
מבניין *קל *[היה צ"ל וָאֶאֱחַר] ובעבר: הוא אָחַר = התמהמה

[יש לציין שהשימוש בבניין קל לא מקובל בימינו ולכן נשמע לנו מוזר, וכצפוי,
הוא מובא רק במילון אבן שושן, אך לא במילון רב מילים של שוויקה];

ואילו אֵחַר הַנַּעַר בבראשית ל"ד:י"ט פועל עומד מבניין פִעֵל

[*נראה ש**בלשון המקרא **אין הבדל במשמעות בינו לבין "**אָחַר" בבניין קל
הנ"ל]. *

בנוסף, יש גם פועל יוצא מבניין פִעֵל, כמו בבראשית כ"ד:נ"ו אַל⁠־תְּאַחֲר֣וּ
אֹתִ֔י [= עיכב וגרם השהייה לזולת].

*[יש לציין שבניקוד "אחר" בבניין פִעֵל נחלקו המילונים הנ"ל: *
*במילון אבן שושן מנוקד כמו הפסוק הנ"ל: אֵחַר, לצד אֵחֵר (את המועד), *ולא
נראה ששני הניקודים השונים תלויי משמעות אלא תלויי תקופה; *ואילו במילון רב
מילים: אִחֵר. *

*הרעיון ליצור בידול בהגייה בין הצורות מבניין **פִעֵל לפי **המשמעויות השונות
שלהן, *הוא בהחלט מעניין. *

*אבל אם כבר ליצור בידול, אולי ראוי להבדיל **בין פועל עומד לפועל יוצא. *
*כמצויין **במילון רב מילים, משמש כיום הפועל "*אִחֵר" בחמש משמעויות שונות.
"איחר לפגישה" כלול בפירוש 1; "עשה פעולה באיחור" כלול בפירוש 2 -- שניהם
פעלים עומדים; ופירוש 5, לדוגמה, "קבע שזמנו מאוחר", הוא פועל יוצא].

רשב"ם בראשית ל"ב:ה'
ואחר – כמו: ואאחר, כמו: ואהב את יעקב (מלאכי א':ב') – כמו: ואאהב, וכן: ואכל,
ואמר – חסרון אלף של יסוד.

אבן עזרא פירוש ראשון בראשית ל"ב:ה'
ואחר עד עתה – האל"ף סימן המדבר, והנוח הנעלם שהוא אחריו תחת אל"ף השורש, וכן:
אני אהבי אֵהָב (משלי ח':י"ז), כי כבד על הלשון להוציא ב' אלפין, והוא מהבנין
הקל.

שד"ל בראשית ל"ב:ה'
וָאֵחַר – עתיד קל משרש אחר, כמו אני אוהבי אֵהַב (משלי ח':ט"ז) עיין דקדוקי
554 § https://archive.org/details/bub_gb_sn0imfW6XNwC/page/n253.

הואיל משה בראשית ל"ב:ה'
ואחר – שרש יחר זמן עתיד עם ו"ו ההיפוך בנין ההפוך בנין קל על משקל וָאֵדַּע.
ולא אחר הנער (בראשית ל"ד:י"ט) שרשו אָחַר זמן עבר בנין פִעֵל על משקל ברך,
ושני השרשים שוים בענינם כמו אצל ויצל (בראשית ל"א:ט').

רשב"ם בראשית ל"ד:י"ט
ולא איחר – מגזרת: לא תאחר (שמות כ"ב:כ"ח), שהוא משקל כבד, כמו: תשבר (שמות
כ"ג:כ"ד).

אבן עזרא פירוש ראשון בראשית ל"ד:י"ט
ולא אחר – איננו בדקדוק כמו: ואחר עד עתה (בראשית ל"ב:ה'), רק הוא מהבנין הכבד
הדגוש, על משקל: ברך נבות אלהים ומלך (מלכים א כ"א:י"ג), [וכן: ארש אשה (דברים
כ':ז'). ואם תסתכל בפעלים אשר עי"ן פועלם רי"ש, תמצא מוצאם יחד.]

שד"ל בראשית ל"ד:י"ט
אחר – פִעֵל.