תאריך ההודעה המקורית: 20/02/2023 00:55
כן כיוונתי לבעל החו"י. כבר שלחו לי. תודה רבה ותזכו למצות
כהשערה - הכוונה למקור חיים לבעל החוות יאיר.
מודפס גם בשו"ע במהד' פרידמן בסופו.
בעלי אוצה"ח, יוכלו לעזור בענין.
בתאריךSun Feb 19 2023 10:14:41 GMT+0200 (שעון ישראל (חורף)) אשר מאיר שולמן <
[email protected]> כתב/י:
---------- הודעה מקורית ----------
אם כוונתך למקור חיים להר"י מליסא, אין שם סימן קנא.
אולי הכוונה לסימן תנא?
מצורף:
[ג] צריכים ליבון. עיין ט"ז ס"ק ח'. וכל דבריו תמוהין מאוד, דמה שהוכיח מהא
דאינו חוזר וניעור דחמץ הוי היתירא בלע הוא תמוה מאוד, דהא אפילו נתערב אחר ו'
דודאי הוי איסורא בלע מ"מ אינו חוזר וניעור. גם מה שהקשה מסימן תנ"ב [ס"א] קשה
אדמותיב מסימן תנ"ב לסייעיה מסימן תמ"ז [ס"ה בהג"ה] שכתב דבדבר שנשתמש בכלי
שהוא בן יומו אסור מדינא, מוכח דלא אמרינן נ"ט בר נ"ט דהתירא כמו שכתב המגן
אברהם שם ס"ק כ"ד עיין שם. ובסימן תנ"ב טעמא אחרינא איכא כמו שכתבתי בסימן
תנ"ב ס"ק א' עיין שם. גם מה שתירץ דמיירי באופין בו חמץ בעין דהוי דינו כמו
תנור. תמוה דבתנור מיירי בשל חרס דבעינן ליבון אפילו בבלוע שלא ע"י האור אבל
בהתירא בלע ודאי דאין חילוק כיון דבע"ז דף ע"ו א' מוקי לקרא [במדבר לא, כג]
ד"כל אשר יבא באש" דוקא לאיסורא בלע, משמע דבהתירא בלע לעולם א"צ ליבון.
ונראה כונת קושיתו, דדעתו להוכיח מסימן תנ"ב דבדבר שאינו אלא חומרא בעלמא
סמכינן דחמץ מיקרי היתירא בלע ושרינן ביה נ"ט בר נ"ט, וכן כתב החק יעקב ס"ק
י"ד [וס"ק כב] דבמקום דאיכא צדדין להתיר סמכינן דחמץ הוי היתירא בלע. ולזה
מקשה הכא דהא קיי"ל בחמץ שנתבטל קודם פסח דמותר מדינא, וא"כ הכא דהוי ס"ד
דהט"ז דמיירי בשפוד שצולין בו בשר דנתבטל קודם פסח וליכא בו אלא חומרא בעלמא
כדמוכח בסעיף (כ"ו) [כז] דלכתחלה אסור, ובודאי השפוד צריך לכתחלה הגעלה ועיין
סעיף י', וא"כ ודאי דסמכינן אהנך דס"ל דהוי היתירא בלע כמו בסימן תנ"ב. ומה
שהביא מסימן תמ"ז וסימן תנ"ב הוא מקשה קושיה אחת וכן מקשה ג"כ מהמרדכי. ולזה
מתרץ דמיירי בשפוד שצולין בו חמץ בעין דמדינא צריך ליבון באיסורא בלע, להכי
מחמרינן כהך דעה דס"ל דחמץ מיקרי איסורא בלע. ולזה מקשה על הרב דאפשר דהכא
בחמץ גם המרדכי מודה, וממחבת דסעיף י"א אין ראיה, דשם לא מיקרי איסורא בלע
כיון שמטגנין עם קצת משקה, ואף דיש ליחוש דשמא נשרף המשקה כיון שהוא רק חומרא
בעלמא סמכינן דלא הוי חמץ רק היתירא בלע.
והנה בתשובת מנחם עזריה סימן צ"ו כתב לחלק בין כשהאמצעי המבליע הוא דבר היתר
מהני הגעלה אבל כשהכל דבר איסור בעי ליבון אפילו הוא דבר לח עיין שם. והוא
תמוה מאוד דא"כ היאך מועיל הגעלה לכלי מדין דילמא בישל בו העכו"ם דבר שכולו
איסור כגון בשר בחלב וכיוצא. ועיין פסחים דף מ"ד ב' בתוס' [ד"ה אלא] שכתבו
דהגעילו הכלים לנזיר משום בליעת יין ויין לנזיר כולו איסור. וגם מה שמשמע
מדבריו דבכולו איסור אף בהתירא בלע צריך ליבון. תמוה מאוד דבע"ז דף ע"ו א' גבי
שפודין בקדשים אמרינן דבהתירא בלע סגי בהגעלה ובשר קדשים כולו איסור. והעיקר
דתלוי בין דבר יבש לדבר לח:
מאת:
[email protected]
--
קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'עריכה תורנית' של קבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל
[email protected].
כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל-
https://groups.google.com/d/msgid/aricha-toire/CAMbQmgYfx6doB%3D%2BomiDLm3NiesZCZe0MY9bO0QADvJdPXmSa5w%40mail.gmail.com
https://groups.google.com/d/msgid/aricha-toire/CAMbQmgYfx6doB%3D%2BomiDLm3NiesZCZe0MY9bO0QADvJdPXmSa5w%40mail.gmail.com?utm_medium=email&utm_source=footer
.
