דילוג לתוכן
פורום לעורך התורני

הפורום לעורך התורני
  1. דף הבית
  2. ארכיון: הקבוצה הישנה
  3. 2023
  4. קבלה=חכמת האמת
שימו לב — קטגוריית ארכיון
הנושאים בקטגוריה זו הועברו מארכיון קבוצת גוגל, והמשתמשים המוצגים בהם אינם פעילים בפורום.
לקבלת מענה או לתחילת דיון, מומלץ לפתוח נושא חדש בקטגוריה המתאימה.

קבלה=חכמת האמת

2023
2 2 12 1
  • א
    תאריך ההודעה המקורית: 30/08/2023 10:44

    אשמח לקבל מקורות כתובים מדברי רבותינו לסיבה בגינה כונתה תורת הקבלה - תורת
    האמת/חכמת האמת.
    ציטוטים בלבד, סברות יש גם לי...
    תודה.

    0
  • א אהד - ארכיון
    תאריך ההודעה המקורית: 30/08/2023 10:44

    אשמח לקבל מקורות כתובים מדברי רבותינו לסיבה בגינה כונתה תורת הקבלה - תורת
    האמת/חכמת האמת.
    ציטוטים בלבד, סברות יש גם לי...
    תודה.

    ד
    תאריך ההודעה המקורית: 08/09/2023 00:46

    הסברות כל כך טובות
    שלא צריך לכתוב את זה
    אשמח אם תשתף אותנו בממצאך.

    היכן שהמחשבה היא לא מציאות
    אלא מטאפוריה דמיון וציור
    קוראים למקום בו המחשבה היא המציאות ההר הגבעה היבשת והפרצוף
    אמת.
    כמו ההבדל בין מי ששמע על הרכבת הקלה לבין מי שהיה שם.

    0
התחברו כדי לפרסם תגובה

  • ש

    מחיר תמלול לפי תווים

    2023 טכנולוגיה ויהדו
    1
    0 הצבעות
    1 פוסטים
    95 צפיות
    ש
    תאריך ההודעה המקורית: 19/07/2023 21:06 רציתי לשאול מה המחיר הממוצע בתמלול כשמשלמים לפי תווים. תודה רבה.
  • י

    כריכת ספר

    2023
    2
    0 הצבעות
    2 פוסטים
    95 צפיות
    א
    תאריך ההודעה המקורית: 01/01/2023 12:16 הנקרא "שִדְרָה"
  • י

    [4]: כריכת ספר

    2023
    2
    0 הצבעות
    2 פוסטים
    93 צפיות
    א
    תאריך ההודעה המקורית: 01/01/2023 17:51 המספר שיוצא לרוחב זה במ"מ?
  • י

    ספר חכמת התורה של רבי שלמה קלוגר על חומש ויקרא

    2023
    10
    0 הצבעות
    10 פוסטים
    31 צפיות
    י
    תאריך ההודעה המקורית: 04/01/2023 13:41 ייש"כ לכל העונים! ב-יום רביעי, 4 בינואר 2023 בשעה 13:23:32 UTC+2, elyau054844 כתב/ה:
  • Y

    זריקת דם ע"ג המזבח ע"פ קבלה

    2023
    15
    0 הצבעות
    15 פוסטים
    65 צפיות
    א
    תאריך ההודעה המקורית: 29/01/2023 10:19 קבלתו היא קבלת הקדמונים , כגון ה''שומר אמונים'' וכיוב' בדקת במהר''י עראמה ?
  • G

    האם מישהו מכיר תלמיד חכם שיודע בקבלת הגר"א או קבלה בכלל, שיכול לעזור לי להבין דברים בפירוש הגר"א

    2023
    6
    0 הצבעות
    6 פוסטים
    31 צפיות
    מ
    תאריך ההודעה המקורית: 28/03/2023 09:06 תתאמץ להשיג את ר נתן רוטמן ואת ר אליהופייבלזון. כדאי. אנסה להשיג המיילים בעה.
  • צ

    חכמת שלמה

    2023
    1
    0 הצבעות
    1 פוסטים
    9 צפיות
    צ
    תאריך ההודעה המקורית: 10/09/2023 23:15 בהמשך לשאלה הקודמת. היכן נמצא חיבור חכמת שלמה באופן מסודר? בפרוייקט השו"ת זה מובא, אך חסרים מקורות ולאו' יש טעויות. מחפש מקור בעיקר לאבן העזר סי' פו (באוצר החכמה זה במהדורא שאינה פתוחה). -- צבי קופמן עורך תורני מומחה כל סגנונות העריכה והכתיבה התורנית [email protected] 0584005027
  • ו

    ביקוש טקסט מספר באישי - שו"ת בית יצחק (להג"ר יצחק שמעלקיש) חלק אורח חיים סימן יח

    2023
    3
    0 הצבעות
    3 פוסטים
    95 צפיות
    א
    המשך ההודעה המקורית (חלק 2/2) ושוב ראיתי ברמב"ם פסק דאפי' אם קידשה עצמה לאחר לוקה על הגירושין ומשמע דלא כמ"ש לעיל דהריצוי שלה מהני שלא יהי' עבירה אך דמ"מ לא קיים. אך דל"ה מבטל הוא אך איהי ורמב"ם פסק קיימו ולא קיימו ומ"ה פסק דלוקה ונמצא דמ"מ עבר עבירה שנעשה שליח דע"י כן לא יוכל לקיים. ורק דאין לוקין למ"ד דבעי שיבטל. והוא לא מבטל נהי דמה שנעשה שליח הוא מבטל ע"י כן. גם זולתו בטל העשה מחמתה דהיא אינו מרוצה לו ומשמע מרמב"ם דאם היא אינה מרוצה לו נמי לוקה אך הוי ספק שמא אח"כ תתרצה. משא"כ כשנתקדשה. ולפ"ז באמת הוא עשה עבירה. אך אין זה שייכות לאשל"ע כיון דהיא לא עשתה עבירה כלל וגם המשלח לא עשה עבירה ורק השליח וזה הוי עברת השליח ובכי הא ל"ש אשל"ע: (יד) ודע ששמעתי קושי' בשם הגאון מהר"ע איגר בהא דמקשה אי דקטלה קלב"מ ודילמא היא היתה טריפה ואינו חייב מיתה וחייב מלקות מטעם ביטול עשה. והיא קו' חזקה ולי נראה לפמ"ש הרמב"ם ממשנה דכתובות דאם היתה האנוסה שני' או אשה שאינה ראוי לקיימה אפי' מדרבנן אינו בעשה דולו תהי' לאשה. א"כ נסתפקתי בנשא אנוסה ושהה עמה עשר שנים דלדינא דמתניתין כופין אותו להוציא. אם מותר לגרשה כיון דאינו ראוי לקיימה. או לא ולדעתי זה תלי' בשני טעמים שכתב המ"ל בה' נערה הל' ה' דלטעם הראשון והוא טעם הכ"מ שכתב שם דחכמים מצאו סמך מקרא דאשה הראוי' לו א"כ אם לא הוי ראוי אחר נשואין מותר לגרשה אף דל"ה אינו ראוי רק מדרבנן. ולטעם שכתב המ"ל דחכמים עוקרין דבר מן התורה בשב ואל תעשה. א"כ לאחר שנשאה שיגרש אותה הוי בקום ועשה. ואין כח בידינו. ואמנם מלשון הרמב"ם וכן אם נמצא בה דבר זימה אחר שנשאה. משמע קצת אפי' כיעור וכפירוש הכ"מ הנ"ל וקאי שפיר וכן גם על שני'. ומשמע דלא כפי' ב' של המ"ל. ולשיטת המ"ל לא יוכל לגרש אונס ע"י עידי כיעור ובמקום אחר הבאתי ראי' מרש"י מכות ט"ז שכתב שהדירה ופירש"י שמצא לה עון והתוס' הקשה דשוב מותר לגרש ופשוט בעיני דרש"י מיירי בעידי כיעור. וזה מדרבנן ובאונס אסור לגרש מצד איסור דרבנן דהוי קום ועשה. ורש"י יסבור כשיטת הרבה ראשונים והובא בב"י סי' קכ"ח דבכל נדר שדעת רבים דאין לו הפרה היינו דוקא אם הוא לדבר מצוה. והסברא נכונה מאוד דלדבר רשות ההיתר מצוה דכל הנודר כאלו בנה במה. ומצוה לשאול ובודאי רבים מסכימים ומ"ה פירש"י כנ"ל והיינו דכיון שיש עדי כיעור הנדר שלא יהנה ממנה הוי דבר מצוה. ומעתה אם נימא דטעם הראשון של הכ"מ עיקר יש להסתפק בשהה עמה עשר שנים אם עובר בל"ת כשמגרשה ולו' שישא אחרת עלי' ואז אין כופין וראוי לקיימה ז"א דכל כמה דהיא גבי' לא יהבי' לי אחריתא דמה"ט כופין אותה לקבל גט בשהה עמה. וצ"ע דהרי לדעת הרבה פוסקים כופין אותו בשוטים שיגרש. ומה הדין באנוסה בכה"ג (ומצאתי בכתבי קודש מבני הרב החריף הגדול מ' אהרן זצ"ל שנסתפק בנשא אנוסה וראתה ג' פעמים מחמת תשמיש אי מהני בדיקת שפופרת דכל הטעם דבבעל הא' אין בודקין משום שיכול לגרשה ותנשא לשני וכאן אסור לגרשה וחבל על האי שופרא שאבד מן העולם) ואם כנים אנחנו בדברינו גם בטריפה דאינה יולדת ולדעת רמב"ם כופין לגרש כמו אילונית שכתב פ' כ"ד מאישות הנושא את האיילונית וכו' ולא הי' לו בנים ולא אשה אחרת שכופין אותו ומוציא וה"ה לטריפה שידוע בבירור שהיא טריפה דטריפה אף למ"ד חי' אבל אינה יולדת א"כ הוי אשה שאינה ראוי לקיימה מדרבנן. ואינו לוקה אם מגרשה. ואם כבר גירשה לא קאי בעשה דכל ימי' דחכמים עוקרין בשא"ת. ומשמע מרמב"ם פט"ו ופוסקים דמדרבנן לא ישא אשה שאינה בת בנים אף ביש לו בנים כבר והגם דעדיין ה"מ לאוקמה ביש לו אשה אחרת. דאז ע"כ נושא אותה בלי ספק מ"מ עכ"פ הרוחנו דבסתמא א"א ללקות בטריפה כיון דמדרבנן אין רשאי לקיימה ול"ק בעשה לשיטת הרמב"ם הנ"ל. אמנם מאוד ראוי להסתפק בכ"ז לפי שלא מצאתי מבואר: ושוב נ"ל ברור דאין יכול לגרש אף בשהה עמה עשר שנים דטעם רמב"ם הוא משום דאינה ראוי דרבנן מיקרי אינה ראוי מדאורייתא והמ"ל בה' סוטה פ"ב כתב דאף לרמב"ם דאיסור דרבנן הוי אינו מנוקה מעון מדאורייתא זה היכא שאין לו היתר אבל במעוברת ומינקת חבירו כיון שיש היתר לא משוה הדרבנן לאינו מניקה מדאורייתא. וה"ה לענין אינה ראוי דדוקא בשני' שאינה ראוי לקיימה עולמות אבל בשהה עמה עשר שנים אלו יתנו לו אשה אחרת מותר לקיימה אף באין נותנין לו אשה אחרת האיסור דרבנן לא משוה לאינה ראוי מדאורייתא ואסור לגרשה. כן נ"ל: (ושוב ראיתי בעצי אלמוגים סי' ב' אות י"ט שכתב באנס שני' דא"צ ליקח אותה ומ"מ בנשאה עובר בלאו אם מגרשה דהוה קום ועשה ומתוך כך הקשה דמשכחת מלקות באונס שגירש באנס שני' ועבר ונשאה דחייב מלקות בעבר וגירשה דהגירושין הוה קום ועשה וחכמים אין עוקרין דבר מ"ה בקו"ע ואסור להחזירה דבזה חכמים עוקרין בשוא"ת וביטל העשה וחייב מלקות ולוקמה בגמ' דמכות בהכי ולפענ"ד הדבר ברור דאינו לוקה אף דמה שיש להקשות על דבריו למה ילקה הרי הוא אנוס בתקנתא דחז"ל דהוא רוצה להחזירה וחכמים אין מניחין כמ"ש תוס' שבת ד' יש לישב בנקל דכיון דהוא פשע שגירש באיסור אינו דומה לדברי התוס' כמ"ש במקום אחר מ"מ לדעתי מותר לגרשה דכיון דחכמים עקרו לדידי' העשה דולא תהי' לאשה אין עליו הל"ת דלא יוכל לשלחה כמו דאמרינן בר"ה ו' לענין נשים אם הם בב"ת. (ואף דשם הוא איבעי מ"מ בזה דסמוכי קראי הדבר ברור שהיא כן) ואף אם לא נאמר כן מ"מ נ"ל דהיכא דחכמים עקרו ד"ת בשוא"ת ואח"כ מסתעף מזה קום ועשה יש כח ביד חכמים לעקור. כדמוכח בתוס' פסחים ס"ב שהקשו לר"ח איך מביא חולין לעזרה כיון דמדאורייתא פטור [וצ"ע בקושיתם דהרי ר"ח ס"ל ביבמות דחכמים עוקרין דבר מ"ה בקו"ע] ותי' דכיון דלא נזרק הדם אינו יוצא ומותר לצאת באחר. הרי דכיון דחכמים עקרו בשוא"ת מותר להביא אחר בקו"ע וכן צ"ל לדברי התוס' יומא ז' ד"ה כיון דיחיד היא עיין שם היטב וה"ה הכא אף שיש לחלק דשם כיון דאינו יוצא אין לזרוק הדם והוה כנשפך ומ"ה מותר להביא אחר וקצת יש ראי' להיפך מתוס' שבועות ל' ע"ב ד"ה אבל שכתבו דאף דכבוד הבריות דוחה בשוא"ת מ"מ כיון שאחר יעבור בקו"ע אח"כ לא מיקרי שוא"ת אבל גם משם יש לחלק והעיקר ברור דכיון דאסור לדור עמה דרך אישות מותר לגרשה כדמוכח מתוס' מכות שם שכתבו במצא לה עון מותר לגרשה אף דגם בזה אין מחויב לגרשה לחד שיטה בתוס' זבחים ב' וה"ה בשני' ואני איני מסופק רק אם נאסרה עליו אחר הנשואין מדרבנן אבל לא בנאסרה קודם נשואין: (טו) ואמנם לעיקר קו' הגאון ר"ע הנ"ל הנה הסוגיא במכות קאי לר' יוחנן דס"ל ביטלו ולא ביטלו. ור"י ס"ל בנדה ד' כ"ד טריפה חי' עיין שם ברש"י ריש הדף. והתוס' כתבו בסנהדרין ד' ע"ח דאף מ"ד דס"ל טריפה חי' מ"מ הורג טריפה פטור משום דסופו למות בחולי זו ומשמע מתוס' דל"ה ספק אי חי דאל"כ לא הקשו מידי ועיין תוס' ע"ז ד' ו' ובמקום אחר ביארנו דמדס"ל טריפה חי' לא דחי בודאי אך דהוי ספק אי חי' דמ"ד טריפה אינה חי' היא על צד הודאי או הרוב ומ"ד טריפה חי לא דחי בודאי דאיך נפלגו מן הקצה אל הקצה אך לדידי' הוי ספק ולא מוכרע אי חי אי לא ומ"מ גרע משאר אדם (וקצת יש להקשות לפ"ז מאי מקשה בריש אלו טריפות למ"ד טריפה חי מקרא דזאת החי' ודילמא הוא נמי דריש כן החי בודאי תיכול וספק חי' לא תיכול וגם משמע משם מדבעי ילפותא לכל חד הן למ"ד טריפה אינה חי והן למ"ד טריפה חי ולא דחי כ"א קרא שלחבירו וקאי אסברת חוץ ומוכח דמ"ד טריפה חי יליף דחי בודאי ומ"ד טריפה אינה חי י"ל בודאי אינו חי ולזה בעי כ"א קרא וגם משמע הכי מדדריש ר' ישמעאל זאת החי' תיכול חי' אחרת לא תיכול משמע דחי ומ"ה הוצרך התוס' לומר בסנהדרין ע"ח הטעם משום דסופו למות מ"מ לדעתי אין הכרע דכל מאן דאית לי' טריפה חי ס"ל חי בודאי ר"ל דהרבה דס"ל טריפה חי. היינו דהוי ספק אי חי אי לא ומ"ה ל"מ בדיקה י"ב חודש שמא טריפה יכול לחיות) ואמנם לענין הורג טריפה פטור דשמא זה היא דאינו יכול לחיות מחמת טריפתו וספק נפשות להקל אבל אלו ידעינן בודאי דזה יכול לחיות מחמת טריפתו י"ב חודש חייב ההורגו מיתה ואין הכרע לדברי התוס' ולפי הנ"ל ל"ק קושית הג' ר"ע דליכא למימר משכחת ביטלו לחייב מלקות בהורג טריפה דכיון דטריפה חי ואך הטעם דהורג טריפה פטור משום ספק נפשות להקל דלא כתוס' אם כן פטור נמי ממלקות דשמא אדרבה היה יכולה לחיות וחייב מיתה ופטור ממלקות כמו שכתב הפרי מגדים בפתיחה כוללת חלק א' אות ב' לענין ממון דפטור בכגון דא כדמוכח מדברי המג"א סי' רע"ח והארכנו בענין זה במקום אחר וה"ה לענין מלקות שיש לומר דזה ג"כ הוי כחייבי מיתות שוגגין שפטור ממלקות למסקנת הסוגיא דאלו נערות והן אמת דלדעת רמב"ם דס"ל חייבי מיתות שוגגין חייב מלקות ה"ה בספק דחייב אבל לדעת החולקין גם בזה י"ל פטור ושפיר מקשה אי דקטלה דאף בטריפה פטור ממלקות וזה ישוב נכון לקו' החזקה הנ"ל וכ"ש דמיושב בזה מה שהקשיתי קו' נפלאה לדעת התוס' קדושין ע"ג דגוסס אין קדושיו קדושין ודוקא בהקדש הוי הקדש עיין שם לתי' אחד א"כ לישני בשעשאה גוסס ואח"כ הרגה אחר דבמתה מעצמה ודאי חייב מיתה למפרע אך בהרגה אחר הוא פטור וכתבו תוס' סנהדרין ע"ח דאותו שעשאו גוסס אינו חייב מיתה דהרי חובשין אותו ומ"מ אינו יכול לקדשה ולוקמא בהכי שעשאה גוסס ואחר הרגה דלענין קדושין היא ביטל וממיתה פטור ולהנ"ל נכון דהטעם משום ספק שמא לא ימות ומ"מ ממלקות פטור שמא חייב מיתה ושוב נ"ל דאף אם נימא דפטור מממון בספק נפשות במלקות חייב ממנ"פ דאם הוא חייב מיתה מותר להכותו כדאיתא סנהדרין פ"ה עיין שם ואם הוא פטור ממיתה חייב מלקות ודוק: (טז) ושוב נ"ל בישוב קו' הגאון ר"ע בדרך נכון מאוד הנה בהורג טריפה יש להסתפק אי חייב מלקות דלא גרע מחובל בחבירו ובודאי אף המכה טרפה חייב דאחיך היא ורק ביוצא ליהרג אמרינן בסנהדרין ובעירוכין ז' דהכה בו פטור מטעם דעומד הוא לחבול אבל טריפה ודאי חייב וה"ה כשהרגו הרי הכהו בעודו חי וזה ברור לדעתי ול"ה לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד כיון שאין בו מיתה ועיין תוס' ב"ק ד' ע"ד ושבת קנ"ד עוד זאת נ"ל דהורג טריפה חייב לשלם דמי דדוקא משלשים של עבד פטור כדמוכח בגיטין מ"ג בגמר' אבל דמים משלם דהרי בהגהות אשרי לשור שנגח פסק בהורג אדם מהני תפיסה ליורשים נגד דמי' דבדמים לא מיפטר רק מטעם קלב"מ ועיין בקצה"ח סי' ת"ו אריכות נמרץ בזה ולא כדעת הרמב"ם דאין דמים לב"ח ולא תימא דטריפה אין לו דמים דהרי בריש ערוכין אמרינן מנוול ומוכה שחין אין לו דמים והקשה התוס' הרי מזדבין לקנסא ותי' דמיירי בטריפה ומשמע דאם ל"ה מנוול ישנו בעירוכין ונידר ונערך דיש לו דמים ודוקא גוסס אין לו דמים ולא נודר ונערך אבל טריפה נידר ונערך והכי משמע בגיטין מ"ג דמקשה והא חזי למיקם קמי' ואמת דדעת רמב"ם פ"ו מנזקי ממון דאין משלם דמים לב"ח אבל לדעתי בטריפה גם הרמב"ם מודה ולהרא"ש ודאי הכין הוא. וכיון שכן היא א"כ כיון דבין לעולא בין לר"י בפירוש רבתה תורה חובל בחבירו לתשלומין כדאיתא בכתובות ואפי' מלקות אחר פטור כדאיתא בח"מ סי' תכ"ד דאפי' חבל ביום טוב פטור ממלקות דבחובל ממונא משלם מילקי לא לקי לכ"ע א"כ ליכא לאוקמא שהיתה טריפה דמשלם דמי ליורשים וממונא משלם מילקי לא לקו אף על הגירושין כמו דאמרינין בגמ' קלב"מ וממילא בחובל ודאי פטור ממלקות כמו שביארנו וזה ישוב נחמד ונעים ומיושב גם קו' התוס' שהקשה ונוקמא בשוגג ותוס' יסברו דחייבי מיתות שוגגין חייב מלקות כתחילת הסוגיא בכתובות דפליגא במיתה וממון או מיתה ומלקות ולהנ"ל לא קשה דאם סובר חייבי מיתות שוגגין חייב מלקות ה"ה ממון וכיון דחייב לשלם ממון ליורשים אי קטלי' בשוגג הממון פטרו ממלקות. דבחובל ממונא משלם מילקי לא לקי וז"ב אך לרמב"ם יש חילוק בין ממון ומיתה למלקות ומיתה אבל התוס' אין סוברים כן וכבר ביארנו זאת ועכ"פ קו' ר"ע מיושב: והנה במ"ש לעיל בהכה טרפה חייב מלקות יצא כעת לאור ס' מנ"ח וראיתי שם מ' מ"ט שכתב במכה טרפה הכאה פחות מש"פ וכן מקלל טרפה פטור ממלקות וחילי' מגמ' סנהדרין פ"ה דדרשינן במקוים שבעמך וממעטינין מי שנגמר דינו וה"ה טרפה שעומד למות ולפענ"ד נראה מדכתב רש"י בעירוכין ז' טעם דנגמר דינו פטורין מחבלתו משום שעומד להכאה ע"כ לפ"ז בטרפה חייבין. וגם לפי טעם הגמ' סנהדרין אינו דומה טרפה לנגמר דינו דזה אינו ראוי להתקיים כלל דאין מענין את דינו וטרפה ראוי להתקיים פחות מי"ב חודש עכ"פ דתימה לומר דטרפה יגרע לענין קללתו משאר אדם ועוד דא"כ טרפה לא יהי' כשר להעיד אף למלקות דל"ה בזוממי זוממין ולא משמע כן מש"ך סי' ל"ג שכתב דרק לד"נ פסול אמנם מ"ש דאף בהורג טרפה חייב מלקות קצת משמע כנגד זה בכתובות ל"ג תד"ה אלא אפשר והרבה יש לפלפל בזה ולפמ"ש דחייב ממון בהרג טרפה פשיטא דפטור ממלקות דממונא משלם מילקא לא לקי ודוק [ודע דקלב"מ ל"א רק במיתה ומלקות או ממון ומלקות ולא במלקות ומלקות כדכתבו תוס' במ"ק דף ב' ע"ב ובתשו' מהר"מ מינץ סי' כ"ז הקשה בסוגיא דמכות דלוקמא בסירס א"ע דשוב אינו יכול להחזירה וחייב משום ביטל העשה ותי' כיון דחייב מלקות הוי כאלו נסתרס מאלי' לענין זה ופטור ממלקות לביטול העשה וליתא דמלקות אינו פוטר מלקות כדכתיבנא] וראוי להסתפק בשנים שהכו אדם בב"א ומת דאמרינין בסנהדרין ע"ח דפטורין ממיתה אי חייבין לשלם ממון ליורשים ולדעתי פטורים דהוי כחייבי מיתות שוגגין ועדיף מיני' ועוד יש ללמוד מהיקשא מתנא דבי חזקי' דמכה בהמה ישלמנה אף שנים שהכו חייבין וה"ה מכה אדם פטור אף בשנים בב"א והכי מוכח מתוס' ב"ק נ"ג ע"ב ד"ה לענין כופר מדלא הקשו רק אמאי השור חייב ולא הקשו אמאי אדם פטור מממון דלא מיפטר רק משום קלב"מ כמ"ש רש"י ועיין קצה"ח ת"י וע"כ אדם פטור מממון אף שלא הכה רק מקצת נפש הן מפאת דהוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד הן מתנא דבי חזקי' ובספר ערוך לנר יבמות כ"ה לא כתב כן ולדעתי נראה כדכתיבנא ובזה מיושב דלא תיקשי בהך דמכות דלוקמא ששנים הרגו ולדעת המק"ח סי' רס"ו בכל דוכתא שנים שעשאו חייבין רק ממיתה פטור א"כ לענין אונס שגורש חייב מלקות אף שביטל הוא ועוד אחר וממיתה פטור ולהנ"ל נכון דעדיין פטור מתנא דבי חזקי': (יז) וע"ד אשר הקשה ביבמות דף כ"ה אהא דהרגתיו לא ישא את אשתו הא לאחר תנשא ומקשה הרי רשע הוא וגזלן דאורייתא פסול לעדות אשה והקשה דממנ"פ אי רשע הוא דמאמינין אותו שהרג א"כ שפיר תנשא אשתו דבעדות אשה ל"ב לאמת הענין ובשלמא בפלוני רבעני לרצוני דנהי דמהימן אבל התורה פסלו לעדות ואיך נהרוג על פי' משא"כ בעדות אשה דל"ב רק לאמת הענין דאפילו עד מפי עד מהני ואינו דומה לדר' מנשה בר יוסף בגזלן ד"ת פסול לעדות אשה דאין מאמינין לו אבל בהרגתי' אם לא מהימן ל"ה רשע ואם מאמינין לו הדבר אמת ע"כ ומצאתי שהרגיש בזה בברית אברהם חלק אה"ע סי' י"ג הנה לפי מה שהוכיח בנוב"י סי' ע"ב בקמא לאה"ע דרב יוסף ע"כ ס"ל דמאמינין לו על העדות שרבע אותו ורק אין הורגין על פיו דרשע הוא דאס"ד דאין מאמינין לו שהוא רשע נהי דלא ס"ל פלגינין דיבורא איך ה"א דמשיאין על פיו אף אם ס"ל גזלן דאורייתא כשר אבל בזה דאין מאמינין לו איך משיאין על פיו ועל כרחך אם ל"א פלגינין דיבורא ס"ל דנאמן על גוף המעשה ולשיטתי' בודאי הקושיא קשה מאי מקשה מדר' מנשה שם חשדינין לי' לשקר כמ"ש רש"י בב"ב קנ"ח דסתם גזלן שקרן אבל בזה דאמר הרגתיו אי לא פלגינין דיבורי' מאמינין לו א"כ שפיר משיאין אשתו ובאמת כבר הקשה זאת בתשו' גור ארי' למחותני הגאון מבראד על הנוב"י עיין שם ואמנם לפענ"ד נראה דבאמת אי לא פלגינין דיבורא. אין מאמינין לו על גוף המעשה והסברא מוכחת כן דאם נאמין לו שהוא גזלן הוא שקרן ג"כ כפי' רש"י בב"ב קנ"ח ואם היא אך שקרן אין מוכח שהוא גזלן א"כ נתפס הרע במיעוטו ועוד כל דבר מעמידין בחזקתו ואומרין שעד עתה הי' בחזקתו כמ"ש התוס' חולין י"א דאמרינין השתא נטרפה א"כ כשאתה מחזיקו בגזלן כבר יצא מחזקתו ואין אדם נאמן על עצמו שיצא בחזקתו ואמרינין השתא יצא מחזקה שהוא שקרן וע"כ אין מאמינין לו על גוף המעשה ומאי דקשי' לי' לנוב"י א"כ מאי קאמר וכ"ת שאני עדות אשה איך ה"א דנאמן לעדות אשה נ"ל דבאמת יש לדקדק לשיטת הפוסקים דע"א נאמן מדאורייתא א"כ מאי קאמר דאקולי בה רבנן אך הנראה הנה מה שנאמן ע"א הוא מטעם מילתא דעבידי לגלויי וביאר הנוב"י והתשב"ץ ח"א סי' פ"ב דהטעם דעד מירתת שמא יתברר שקרו ונ"ל דבאומר הרגתיו ל"ש זה דנאמן מטעם מירתת שיתברר שקרו דיותר טוב לו שיתברר שקרו ואיננו גזלן משנאמין לו שהוא גזלן וענין מירתת ל"ש בזה אך עכ"ז יש סברא דדייקא ומינסבא ולא כמ"ש הנוב"י סי' ל"ב דהעד מירתת מטעם דייקא דידה דגם זאת ל"ש בגזלן אך לפי המובן הפשוט דאנן סמכינין דבודאי האשה דייקא ואף אם נתיר לה האשה לא תשא עד שתדוק היטב ומעתה אף אם אין מאמינין לו מטעם א"א משים עצמו רשע ויותר מאמינין שאומר שקר מ"מ אקילי רבנן מטעם דייקא דידה ובודאי נתברר לה אמת הדבר ומקשה א"כ גם גזלן דאורייתא יהי' מהני לעדות אשה נהי דחיישינין למשקר אבל עכ"ז יהי' נאמן ע"י מטעם דייקא דידה וזה פשוט בפי' הגמר' דלא כנוב"י ומאי דקאמר ר"י רשע הוא והתורה אמרה אל תשית ידך היינו דגם רשע הטעם דפסול דחשוד למשקר כדמוכח כולה סוגיא דיבמות ודסנהדרין ועיין בתוס' דחשיד על העריות הוי כרשע דחמס שחשיד לשקר בשביל הנאתו עיין שם וכיון דאם אמת שהוא רשע נמי חשיד לשקר אמרינין דהוא שקרן ולא גזלן כנ"ל וע"כ ל"ק קושיתו: ובאמת בהך ענינא נ"ל לישב באופן אחר דזה תלי' אי בעינין רשע דחמס דאי בעינין רשע דחמס מטעם דאם רע לשמים ולא לבריות לא חיישינין שיעיד שקר ויהי' רע לבריות חזינין דרשע ל"ה פסול הגוף ול"ה כמו קרוב משא"כ למ"ד לא בעינין רשע דחמס ע"כ טעם דאל תשית ידך משום פסול הגוף כמו קרוב ואלם ודומיהם אף דל"ח למשקר ולפ"ז רב יוסף דס"ל מהימן דהוי רשע ומ"מ אין נאמן שהרג חבירו ול"א אם נאמין לו שהוא רשע ע"כ הרג כקושיתו משו' דס"ל רשע פסול מטעם פסול הגוף אף אם אינו משקר ורבא יסבור כשיטתי' דל"ה פסול הגוף רק משום דמשקר ובזה יש לפלפל הרבה לפ"ז בעדו' אשה דפסול הגוף לא איכפת לן אך חשש דמשקר דהרי מסל"ת מהני גם בגזלן א"כ לכ"ע בעי רשע בחמס וכאן אם נימא ממנ"פ שוב קשי' מאי קשי' ממתניתין לר"י וכן כתב בנ"י פ' זה בורר להדי' דלעדות אשה לכ"ע לא פסול רק רשע דחמס עיין שם ועיין בר"ה כ"ב ברש"י שכתב דכל הני פסילין משום משקר וטורי אבן הקשה דאנן קיי"ל כאביי דל"ב רשע דחמס ולהנ"ל ניחא דבעי לאפוקי אם אינו רשע דחמס אף פסולי דאורייתא כשר לעדות אשה כדברי הנ"י הנ"ל באופן שצ"ע בסוגיא אך בלא"ה כבר כתב הגאון מליסא בקהלת יעקב סי' י"ז דאין הלכה כנ"י וגם בעדות אשה ל"ב רשע דחמס והארכתי בתשובה מזה אחת היא מה שאזכור בתוס' שם שכתבו דהא דמקשה במכות נרבע היינו בנרבע לרצונו ומטעם רשע וצ"ע לפמ"ש המהרי"ט והובא בקצה"ח סי' נ"ב דרשע לא פסול רק אחר שעבר עבירה ולא בשעת מעשה עבירה כמ"ש התוס' חולין י"ד לענין שחיטה דבאותו שחיטה עדיין כשר הוא א"כ שם במכות דל"ב הגדה בב"ד רק ראי' ומה מקשה נרבע יציל והלא לא נעשה פסול רק אחר המעשה ומזה מוכח דלא כסגן הכהן במהרי"ט ומ"ש בקצה"ח לחלק בין רשע דחמס ל"ש בהך דמכות דהטעם ברשע דחמס שחשיד לשקר וכיון שיש שני עדים בלא"ה ל"ש חשש שקר ודוק שוב מצאתי בקצה"ח שם הרגיש בזה בעצמו: ובאמת לשיטת הסגן הכהן הי' מקום להקשות מאי מקשה בסנהדרין מלוה בריבית דרשע הוא והרי י"ל דעשה תשובה ואין לומר דבעי תחילתו וסופו בכשרות כשיטת הפוסקים דבפסול רשעות בעי נמי הכי דלשיטת הסגן הכהן דרשע לא מיפסל רק אחר המעשה א"כ בשעת ראי' כשר הי' וגם בשעת הגדה עשה תשובה והוי שפיר תחילתו וסופו בכשרות אף שבנתים פסול וכן יש להקשות בהך דהרגתיו ביבמות וזה הערה גדולה לדבריו אולם הרבה חולקים עליו ועיין במהרי"ט וקצה"ח סי' נ"ב מה שכתבו בזה ודוק. מיהו לפענ"ד נראה ברור דבהורג נפש ל"מ תשובה עד שימות ואף דלענין עושה מעשה עמך אמרינין בסנהדרין פ"ה ביצא ליהרוג כשעשה תשובה מ"מ לענין עדות ל"מ דקרא כתוב אשר הוא רשע למות ומשמע דהוי רשע עד שימות ועיין בנו"ב קמא סוף סי' ל"ה וביעיר אזן אות מ' סי' כ' ועיין בנ"י יבמות דמייתי לקרא לענין דאף מ"ד בעי רשע דחמס בהרגתי ודאי פסול והגו"א יהודה הקשה בתשו' הנ"ל למ"ל לנ"י ת"ל דהוי רע לשמים ולבריות ולהנ"ל נ"מ מקרא דל"מ תשובה עד שימות ועיין בא"ח סי' קכ"ח ומ"מ משמע מהפוסקים דהרג בשוגג כשר לעדות אף דגמ' יליף מרשעים יצא רשע על שוגג וקרי' רשע מ"מ לעדות כשר: ושוב מצאתי בשבות יעקב ח"ג סי' קמ"ז שכתב דבהרג נפש בשוגג כשר לעדות וראי' ממשנה דמכות ומה דאמרינין במכות ד' י' מרשעים יצא רשע על הורג נפש בשוגג הוא רק דרש בעלמא דבאמת לא מיקרי רשע אולם מה שכתב עוד שם דבהרג במזיד ועשה תשובה כשר לעדות דלא כמ"ש לעיל לדבריו קשה הקושיא שהקשיתי על שיטת סגן הכהן אמנם לדעתי נראה דגם השב"י ל"ק רק בהורג נפש בלא התראה אבל אם באמת חייב מיתה אין שום סברא להכשירו לעדות אף שעשה תשובה ושוב מצאתי בשושנת העמקים סוף כלל ו' כדברי עיין שם שהאריך: ידידו ד"ש באהבה, יצחק שמעלקיש האבדק"ק הנ"ל בשולי המכתב עיין ברכות מ"ז בעובדא דר"א ששחרר עבדו והשלימו לי' דמקשה ממשחרר לעבדו עובר בעשה ומשני מצוה שאני ומקשה מה"ב היא מצוה דרבים שאני ואולם בגיטין ל"ח איתא ג"כ עובדא הנ"ל ולא מקשה מה"ב היא ותמהו רבים ע"ז ונ"ל לישב דהנה נסתפקתי במפקיר כל נכסיו והי' בהן עבדים דדינא דעבדים קנו עצמם ב"ח אי ג"כ עובר בעשה אי לא. ולכאורה הבאתי ראי' מדיוצאין בדמאי מטעם דאי בעי מפקיר לנכסי' ואס"ד דעובר בעשה אם הי' עבדים אמאי נקט סתמא דיוצאין והרי משכחת לה בהי' עבדים בנכסיו דל"מ מפקיר דיעבור בעשה וע"כ דאינו עובר מיהו יש לדחות דמצי מפקיר נכסיו חוץ מעבדים ומ"מ הוי עני דאין מחייבין אותו למכור ביתו וכלי תשמישו כדאיתא במשנה דפיאה עיין ב"ק ז'. ועיין כתובות ס"ז וה"ה עבדים [ולמ"ש הברטנורא דדוקא בלקט וכו' נוטל צ"ע אי מותר לאכול דמאי אם יש לו כלי תשמיש שוה הרבה] ולדינא נ"ל הנה למ"ש בנתיבות סי' צ"ז דמותר למשכן בשביל חוב ופקדון ביחד ואינו עובר בלאו הואיל שמכוין בשביל דבר האסור ודבר המותר ה"ה להפקיר כל נכסיו רשאי כיון דעביד דבר האסור ודבר המותר ומכוין לזה אמנם לעיל חלקתי עלי' [עיין בש"ה ס' ז' באריכות] ולכן הנראה דאם הפקיר כל נכסיו ואין עושה כן בשביל העבד מותר הרי זה דומה קצת לפורש מצודה לצורך דגים טמאים דאסור משא"כ בפורש מצודה לצורך דגים טהורים אף דיודע שיהי' ג"כ דגים טמאים מותר וה"ה במפקיר נכסיו אף שיודע שהעבד יצא לחירות מותר. וכש"כ להר"ן דס"ל דעיקר האיסור הוא משום לא תחנם ואם אינו עושה בשביל העבד מותר כש"כ דמותר להפקיר נכסיו אם אין כונתו בשביל העבד. והנה הר"ן כתב דעיקר האיסור הוא משום לא תחנם והיכא דעושה לטובת עצמו אין כאן איסור והוי כלוקח דמים. ובאמת כעין סברת הר"ן נמצא בתוס' ע"ז כ' ד"ה ר"י שכתבו דאם עושה מפני דרכי שלום אין עובר משום לא תחנם דדרכי שלום אין זה מתנת חנם עיין שם והמג"א סי' צ' תמה על הר"ן ז"ל מהא דמקשה בברכות והא מה"ב היא ולהר"ן אין כאן עברה וע"כ דלא כהר"ן והטעם דנהי שיש סברא לומר טעמא דקרא משום לא תתן לו חני' מ"מ אנן לא דרשינן טעמא דקרא לקולא ואסור לשחררו אף לטובת עצמו דאינו דומה למכירה (ועוד דברי הר"ן צ"ע דאנן פסקינין כרבנן בב"ק פ"ח דעבד בכלל אחיך ובגיטין י"ב איתא שמצוה לזונו ול"ש עלי' איסור לא תחנם) אמנם להפקיר כל נכסי' וכונתו שיוכל לצרף העבד לתפלה לדעתי מותר דבשלמא אי משחרר העבד לבד נהי דהכונה לצרכו התורה אסרה השחרור יהי' הכונה מה שיהי' משא"כ במפקיר כל נכסיו גוף ההפקר מכל נכסיו מותר ונהי דאם כונתו אך בשביל העבד אסור אבל אם כונתו לטובתו לא בשביל העבד מותר ולפ"ז כשהקשה בגיטין אר"א ממשחרר עבדו וקשיא דלמא ר"א שחרר עבדו ע"י שהפקיר כל נכסיו ובזה אין אסור אך למה דס"ד שעושה אך בשביל העבד גם זה אסור ולכן הקשה ומשני מצוה שאני הכונה דכיון דאינו עושה בשביל העבד רק לצורך מצוה אינו עושה איסור בשהפקיר כל נכסי' ומיירי כה"ג ולכן לא הקשה מה"ב הוא דבמפקיר כל נכסיו אין כאן עבירה אמנם בברכות דמשני בתחלה תרי הוי שחרר חד ונפיק בחד ומקשה ממשחרר דעובר בעשה ומשני מצוה שאני וע"כ ר"א לא הפקיר כל נכסיו דהרי צירף חד והאחד שחרר בפירוש שפיר מקשה מה"ב היא דבשחרור אף בעושה לצורך עצמו נמי עבירה הוא ודוק. ובפשיטות י"ל דבגיטין הגי' דר"י אמר שמואל ס"ל משחרר עבדו עובר בעשה ולדידי' מקשה מר"א שפיר משני מצוה שאני והיינו שר"א הפקיר כל נכסיו כדכתיבנא דהרי שמואל ס"ל המפקיר עבדו יצא לחרות ואף אם נאמר דשחרור בפירוש בלא הפקר ל"מ להקשות מה"ב היא דהתוס' כתבו דהיכא דהמצוה יכולה להיות בלי עבירה ל"ש מה"ב וכאן יכול להיות בלי עבירה רק ע"י הפקר כנ"ל משא"כ בברכות הגי' ר' יהודה לבד והוא בעל מימרא דמשחרר עבדו ועלי' מקשה ולדידי' לא שמעינין דמפקיר עבדו א"צ ג"ש ולדידי' המצוה אינה יכולה להיות בלי עבירה שפיר מקשה מה"ב מיהו לומר דר"א עשה עבירה אף דל"ש מה"ב לא נהירא לי וזה צ"ע גם על הנוב"י קמא בסוף הספר ודוק: ודע דכעין הספק שנסתפקתי במפקיר כל נכסיו אי עובר בעשה דלעולם בהם תעבודו נסתפקתי בהקדיש כל נכסיו לבדק הבית והי' בהם תמימים אי עובר בעשה דמתפיס תמימין לבד"ה או בל"ת למ"ד דהוא בל"ת וקצת ראי' דאינו עובר מדהקשה בגמ' תמורה למ"ד כמדארל"ת אעל"מ מהך דמתפיס תמימין דאם עשה עשה ולישני דהקדיש כל נכסיו ודעת הפוסקים דמקנה דשלב"ל עם דבר שב"ל קנה ה"ה לדעתי בהקדיש כל נכסיו לבדק הבית קנה הקדש משום מיגו ולא פלגינין דיבורי' [הגם שלא מצאתי עדן הדבר מבואר אי לענין כמדארל"ת נמי דינא הכי] ולישני דמיירי בהכי וע"כ מוכח דבכה"ג אינו עובר כלל ובברייתא קתני דעובר וע"כ לא מיירי בהכי עוד ראי' ממשנה דשקלים במקדיש נכסים והי' בהם בהמות דהדמים יפלו לבד"ה ואס"ד דעובר בלאו נימא דכונתו הי' למזבח דחזקה ל"ש היתרא וע"כ דאינו עובר בלאו מיהו עדיין קשה למאן דס"ל בירושלמי דפלוגתת ר"א ור"י קאי במקדיש עדרו ויש לעיין בכ"ז אולי אזכה לבאר במקום אחר ועיין עוד בגיטין ט' באומר כל נכסי לפלוני עבדי ודוק: הג"ה לעיל אות ו' הגהתי בדברי רשב"א שבת צ"א זר וכתבתי דחולק על הרמב"ם וס"ל גם זר שאכל תרומה טמאה אינו במיתה וכעת ראיתי בחידושי רמב"ן מביא שם להדי' כן בשם ר"ש והוא חולק עליו וס"ל כרמב"ם. והנה מה שהוכיח בשעה"מ פי"ז מא"ב כרמב"ם מדחייב חומש אתרומה טמאה יש לדחות דהרי בסיכה נמי חייב חומש וכתבו תוס' ישנים יומא ע"ז דהיא מדרבנן ואמנם לרש"י דסיכה כשתי' מדאורייתא חייב חומש מדאורייתא אף דבודאי אין חייבין מיתה אסיכה. והנה מתוס' שבת צ"א נמי משמע דס"ל כרשב"א מדהקשו מה בין כזית לחצי זית דהרי בתרומה טמאה אינו אלא עשה וח"ש נמי אסור מ"ה ואם בזר חייב מיתה הרי שני ושני ולא הוצרכו לתרץ דזית חשוב ללקות עלי' בכ"מ דהרי הנה יש חילוק וע"כ יחלקו על הרמב"ם והנה הרב החריף ובקי מ' יצחק צבי העמרלינג נ"י מפ"ק הקשה על שיטה זו אמאי טבל ותרומה מאכילין טבל לחד מ"ד ולחד מ"ד תרומה דהוי במיתה במי שאחזו בולמס ויטמא הטבל דל"ה רק איסור דרבנן לדעת הר"ש פ"ג מ"ג דחלה בשם ירושלמי דלטמא טבל אינו אסור מ"ה ואח"כ יפריש תרומה ותרומה טמאה אינו אלא עשה ולישב זה נ"ל דאין לעבור על איסור דרבנן להקל מעל החולה כיון דגם אח"כ יהי' בעשה ולפ"ז נ"ל דהא דמוקי בגמ' ל"צ בשבת קאי רק אדברי רבה דאיהו הא קמ"ל אבל פלוגתא דב"ת ורבנן רק בחול מיירי דבשבת גם ב"ת מודה דאין לנו לעשות איסר קל דהגבהת תרומה בשבת להקל האיסור על החולה ויהי' בזה מיושב קושית מהרש"א אמאי לא מוקי בגמ' לקמן דרבי וראב"ש בפלוגתת ב"ת ורבנן פליגי דהרי התם בשבת מיירי ופשיטא דאין להקל האיסור ע"י שנעשה איסור קל אפי' לב"ת ואמנם גם לפי קושית מהרשא יש לחלק בין איסורי שבת דהותרו אצל פ"נ ומש"ה ס"ל לב"ת דמפרישין ע"י איסור קל להקל האיסור משא"כ איסור אחר דדחוי הוא ועוד נ"ל דלמ"ד מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמי אסור לטמאות מ"ה למעיין בר"ש בטעם ירושלמי הואיל ואין אתה יכול ליתן לכהן בכהונתו ומ"ד כמי שהורמו דמי יכול ליתן לכהן טבל והוא זוכה בתרומה שבה כדאיתא בחולין ק"ל וז"ב. והנה בכל זה דברי תוס' שבת צ"א תמוהים בעיני דהרי משמע מתוס' חולין ק"א ד"ה בנטמא דס"ל דלא כרמב"ם דאף נטמא הגוף קודם מ"מ תרומה טמאה אינה במיתה ורק תוס' ס"ל דוקא בנטמא תרומה קודם וקרא קמ"ל הכא דאין איסור חל על איסור עיין שם א"כ ליכא למימר דזר אינו חייב מיתה בתרומה טמאה דכבר נאסר עלי' במיתה וע"כ צ"ע בשיטת התוס' ור"ש שהביא הרשב"א ע"כ ס"ל כרמב"ם דכהן פטור ממיתה בתרומה טמאה אף בנטמא הגוף קודם מקרא דומתו בו כי יחללוהו ולכן ס"ל גם בזר הכי ודוק. ועיין עוד תוס' יבמות צ' ד"ה אכל תרומה טמאה ומשמע דאתרומה טמאה הקשו לרנב"ה ולמ"ש ל"ק קו' דאתרומה טמאה אינו חייב מיתה אך אתרומה טהורה הקשו ודוק: ודרך אגב ראיתי במאירי שבת צ"א שפירש דברי הגמ' שם מיגו דמצטרף לענין טומאה היינו מדחייב משום מטמא תרומה עיין שם שכתב הואיל שמחייב אזריקה כ"ש מטמאה מדכתיב משמרת תרומתי וכן אמרו בכל קודש לא תגע לרבות את התרומה שלא תטמא בנגיעתה ואין הפרש בין טמא שמטמאה בנגיעה בין טהור שזרק לבית טמא והענין היא הואיל שמועיל צירופו לחייבו משום מטמא תרומה בידים ע"כ חייב משום שבת עיין שם הנה נראה מדבריו שחייב מלקות במטמא תרומה והוא יפרש דברי הגמ' מכות דס"ל לר"י בכל קודש לא תגע לנוגע תרומה כפשטי' ולא כמו שפירשו התוס' שם דקאי לענין לאסור התרומה עיין שם. והנה בתוס' זבחים ג' ע"ב ד"ה ה"ג נמי מבואר דלא כדבריהם במכות רק דלר"י לוקה בנגיעת תרומה [ושוב מצאתי כן במ"ל פי"ב מהל' תרומות] ובדברי הריטב"א בשבת נמי משמע קצת כשיטת המאירי. והנה קשה לי לדבריו מה מייתי בשבת ראי' משתי הלחם דשיעורו כגרוגרת ול"א מדלענין יוצא בכזית לענין שבת נמי בכזית שם אינו חייב על מה שהוציא ול"ה מיגו רק משום שיחייב אח"כ כשיאכל ל"א מיגו משא"כ הכא בטומאה אמרינין מיגו דחייב משום מטמא תרומה חייב משום שבת ומיגו כזה ודאי אמרינין עוד קשי' איך ילפינין לחייב מלקות בזרק לבית טמא מדמחייב בטמא שנגע ודילמא דוקא טמא שנגע חייב כמו שחייב טמא אביאת מקדש ועוד אס"ד דגם במטמא תרומה בדבר אחר נמי חייב מלקות למ"ל קרא דמשמרת תרומתי לר"י ות"ל מלאו דבכל קודש לא תגע על כן נ"ל דאף לר"י דוקא טמא שנגע חייב ולא בזרק לבית טמא ול"ה רק איסור תורה ושפיר מקשה בשבת דגם להוציא שתי הלחם יש איסור תורה להפסיד קדשים והמאירי ל"ד נקט דחייב רק דעביד איסור תור' והנ' הרב החריף ובקי מ' מענדל אבענד נ"י מפ"ק הקשה לשיטה זו דחייב מלקות במטמא תרומה למה חייב במטמא תרומה לשלם במשנה דגיטין והרי חייבי מלקות שוגגין פטור לר"ל והשבתי לו דר"ל כשיטתי' דבכל קודש לא תגע לא קאי אתרומה רק אבשר קודש ולר"י לשיטתו ל"ק דהוא ס"ל חייבי מלקות בלא אתרו חייב בתשלומין וזה נכון אמנם לפמ"ש לעיל דלכ"ע במטמא בדבר אחר אינו חייב מלקות בלא"ה ל"ק והרבה יש לדבר בכ"ז: אשר מאיר שולמן עריכה תורנית 052-712-7266 [email protected]

0

מחובר

1.1k

משתמשים

14.3k

נושאים

64.4k

פוסטים