מה עושים כשהמחבר טעה

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 04/03/2024 01:23

דיברו כאן בעבר, מה צריך לעשות כאשר רואים טעות מוכחת בדברי המחבר.
לעתים הטעות הזו היא כל עיקרו של המאמר (הקנייץ'), ואם תשמיט, 'הלך' כל המאמר.
תעיר בסקירה?
בד"כ הלקוח לא מתעמק ולא מבין מה אתה רוצה (ולעיתים הלקוח שמוציא למשל את הספר
של אביו שנפטר, הוא בעה"ב שלא יודע לעיין כלל ולא מבין מה אתה רוצה ממנו).
תשאיר כך? כשאתה יודע שאתה מטעה את הקורא בדברים לא נכונים? שאתה מטה מאמיתת
התורה? ובנוסף, אתה יודע שזה לא יעשה נח"ר להרהמ"ח זצ"ל שאתה מביא את הטעויות
האלה.
תשמיט? בכל זאת המחבר עמל וכתב פירוש. והרי העבודה שלך היא לערוך מה שכתב,
ואין לך סמכות להשמיט. מה עוד שהלקוח בד"כ כן רוצה שתביא הכל.

אז בסייע"ד חשבתי על הפתרון.
אביא לכם דוגמה שנתקלתי בה היום. זה המאמר:
אמרו חז"ל בהתחלה אמר "כנחלים נטיו" שהוא ממשיל עם ישראל לנחל שמימיו זורמים
לרוב רק בימי החורף שיש גשמים, אבל בחודשי הקיץ כמעט ולא יורדים גשמים, אז אין
בהם מים. הקב"ה משיב לו ואומר טעות חמורה בידך. אלא עם ישראל דומה לנהר, כפי
שנאמר "כגנות עלי נהר" ועל כן כשם שהנהר מימיו לא פוסקים, כך עם ישראל תמיד
קיימים לעד. שנאמר "הנני נוטה אליה כנהר שלום וכנחל שוטף" (ישעיה ס"ו י"ב).
שוב בא בלעם ואומר אני מדמה את עם ישראל לאהל שנאמר "כאהלים נטע ה'" כלומר עם
ישראל דומים לעצי בושם קטנים ונמוכים וחלשים בלי כל שורש ובלי כל רציפות, וגם
אין לו שום זכות קיום לדורי דורות. לעומתו הקב"ה אומר לו תדע לך שהם "כארזים
עלי מים", ולהוי ידוע כי עם ישראל הם כעצי הארז בגבהם ושרשיהם ביופים וביושרם.
והם קבועים וחזקים ואיתנים, וכחם גדול ועצום עד מאוד, ויכולים להתקיים אלפי
שנים לנצח נצחים.

ההתחלה נכונה. מובא בילקוט שמעוני:

"כִּנְחָלִים נִטָּיוּ". בִּקֵּשׁ לְכַנּוֹתָן בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ
כְּנַחַל זֶה שֶׁמּוֹשֵׁךְ בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים וּפוֹסֵק בִּימוֹת הַחַמָּה.
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. רָשָׁע, לֹא כֵן אֶלָּא נִטָּיוּ. וְאֵין
נִטָּיוּ אֶלָּא נָהָר שֶׁנֶּאֱמַר "הִנְנִי נֹטֶה אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם",
כְּשֵׁם שֶׁהַנָּהָר הַזֶּה אֵינוֹ פוֹסֵק לֹא בִימוֹת הַחַמָּה וְלֹא בִימוֹת
הַגְּשָׁמִים כָּךְ אֵין זַרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב פּוֹסֵק
לֹא בָעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא לָעוֹלָם הַבָּא.

אבל בהמשך המדרש לא מוזכר מה שהביא, שבלעם התכוון לגנותם בהשוואה לאהלים שהם
עצים חלשים, וה' תיקן ואמר: כארזים. ולא נמצא פירוש זה בגמרא ובספרים אחרים.
כך המשך המדרש:

"בִּלְעָם אָמַר כְּגַנֹּת וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כַּאֲהָלִים. אָמַר
בִּלְעָם רוֹאֶה אֲנִי אוֹתָן כְּגַנֹּת עֲלֵי עַיִן, כְּגַנּוֹת שֶׁל
בְּצָלִים. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּאַהֲלֵי נֶטַע,
כִּפְּלַיְטוֹן, אֲמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה מְכַנֶּה אוֹתָן
בִּבְצָלִים. שֶׁרֵיחָן רַע, וַאֲנִי מְכַנֶּה אוֹתָן בִּפְּלַיְטוֹן,
שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מה, ט) "מֹר וַאֲהָלוֹת קְצִיעוֹת". אָמַר רַבִּי יוֹסֵי
לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ אֲהָלִים. שֶׁהוּא בָּא דֶּרֶךְ אֹהָלִים. בִּלְעָם
כִּנָּה אוֹתָן בְּגַנּוֹת, מָה עִסְקָן שֶׁל גַּנּוֹת. אִם אֵין מְנַכְּשִׁין
אֶת הַיָּרָק וּמַשְׁלִיכִין אֶת פְּסָלְתָּן לַחוּץ הוּא מַבְאִישׁ. אָמַר
לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵי נָהָר. מַה הַנָּהָר שׁוֹטֵף אֶת
הַסִּירוֹת אַף יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר עֲווֹנוֹתֵיהֶם. שֶׁנֶּאֱמַר
(ויקרא טז, ל) "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר". דָּבָר אַחֵר "כִּנְחָלִים",
כַּאֲהָלִים, בִּקֵּשׁ לַעֲשׂוֹתָן כַּאֲהָלִים שֶׁל סְרָקִין, שֶׁהֵן
מִטַּלְטְלִין וְנֶעֱקָרִין מִמְּקוֹמָן. אֲמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ
הוּא לֹא מַה שֶּׁאַתָּה מְחַשֵּׁב. אֶלָּא נְטוּעִין הֵן כְּאֹהָלִים
שֶׁנִּטְּעוּ, אֵלּוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ. שֶׁנֶּאֱמַר "וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל
לָשָׁבֶת", כְּשֵׁם שֶׁשָּׁמַיִם וָאָרֶץ אֵין נֶעֱקָרִין מִמְּקוֹמָן כָּךְ
הֵם אֵינָם נֶעֱקָרִין. וְהוּא שֶׁמֹּשֶׁה אָמַר לָהֶם (דברים יא, כא)
"לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וְגוֹ' כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ". אֵין
לִי אֶלָּא בִּשְׁעַת הָאַחְוָה. בְּדוֹרוֹ שֶׁל יִרְמִיָּה רְאֵה מַה כְּתִיב
(ירמיה לא. לו) "אִם יִמַּדּוּ שָׁמַיִם מִלְמַעְלָה וְגוֹ' גַּם אֲנִי
אֶמְאַס בְּכָל זֶרַע יִשְׂרָאֵל". וְאִם יֹאמַר לְךָ אָדָם הֲרֵי שָׁמַיִם
עֲתִידִין לְהִתְחַלֵּף רְאֵה מַה נֶּאֱמַר (ישעיה סו. כב) "כִּי כַאֲשֶׁר
הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים וְגוֹ' כֵּן יַעֲמֹד זַרְעֲכֶם וְשִׁמְכֶם". ע"כ.

*הפתרון: *תתקן מעט. לאחר שהבאת את הפירוש הראשון בשם המדרש, תביא את הפירוש
השני בשם המחבר:

"אמרו בילקוט שמעוני (רמז תשעא), בתחילה אמר 'כנחלים נטיו', שהוא ממשיל עם
ישראל לנחל שמימיו זורמים לרוב רק בימי החורף שיש גשמים, אבל בחודשי הקיץ כמעט
ולא יורדים גשמים, אז אין בהם מים.

אבל הקב"ה משיב ואומר לו: טעות חמורה בידך. אלא עם ישראל דומה לנהר, 'כגנות
עלי נהר' – כשם שהנהר מימיו לא פוסקים, כך עם ישראל קיימים לעד, שנאמר "הנני
נוטה אליה כנהר שלום וכנחל שוטף" (ישעיה סו, יב).

על פי דרכו של המדרש, נוכל לפרש גם בהמשך הכתובים, כי שוב בא בלעם ואומר: אני
מדמה את עם ישראל לאהל, שנאמר 'כאהלים נטע ה'', כלומר עם ישראל דומים לעצי
בושם (ראה משלי ז, יז) קטנים ונמוכים וחלשים בלי כל שורש ובלי כל רציפות, כך
אין להם זכות קיום לדורי דורות ח"ו.

ולעומתו הקב"ה מתקן את דבריו ואומר: לא כן, אלא הם 'כארזים עלי מים' – עם
ישראל הם כעצי הארז בגבהם ושרשיהם ביופים וביושרם. כשם שהארזים קבועים וחזקים
ואיתנים, ויכולים להתקיים שנים מרובות, כך ישראל קיימים לנצח נצחים".