טקסט מפירוש הגר"א על משלי

[אליהו ברדנשטיין - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 19/03/2024 14:55

במחילה, אשמח גם להנ"ל על פסוק יט שם - "כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות
חיים".
יש"כ

מאת: [email protected]

[ארי במסתרים - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 19/03/2024 16:12

ב, טז

להצילך מאשה זרה עכשיו מפרש הנו"ק דס"א והוא סוד התאוני והוא נחלקת ג"כ לב'
והוא תאוה וחמדה ותאוה זה הוא היושב בביתו ואינו רואה רק למלאות תאותו והנאתו
וחמדה הוא הדבר שאין בהם הנאת הגוף כמו בגדים נאים ובתים נאים או שיהיה לו
ממון רב שאין בהם הנאת הגוף אלא נפשו של אדם חומד להם וז"ש גזל ועריות נפשו של
אדם מתאוה ומחמדתן שבגזל שייך חימוד שאין בהן הנאת הגוף ועריות שייך לשון תאוה
שהוא הנאת הגוף לכן אמרו מתאוה ומחמדתן וזה החומד דברים שאין בהם הנאת הגוף
אינו שליו ואינו שוקט אלא רודף תמיד אחריהן ואלו הב' דברים כתיב בעשרת הדברות
אך בלוחת האחרונות כתיב בהיפך אצל אשת רעיך לא תחמוד ואצל בית רעיך לא תתאוה
ובלחות הראשונות כתיב בשניהם לא תחמוד וכן אמר לי מו"ר ושאלתיו מפני מה ואמר
לי שנכון הוא ולא זכיתי לשמוע ממנו הטעם (ונראה לענ"ד מפני שאסור לנו לחמוד
אפילו בלב ולכן כתיב באשת רעיך לא תחמוד אפילו בלא הנאת הגוף ואין לשנות בלוחת
האחרונות ולכתוב לא תתאוה כי מכ"ש הוא מלא תחמוד שהיא בלא הנאת הגוף והיינו
בלב ומכ"ש תאוה שהוא הנאת הגוף והיינו בפועל וא"א לטעות ולומר שדוקא בהנאת
הגוף שהוא בפועל הוא דאסור דאם כן היה לו לכתוב לא תתאוה דחמידה בלב הוא שאין
בזה הנאת הגוף אבל בבית רעיך הוצרך לשנות בלוחת האחרונות ולכתוב לא תתאוה דאם
היה כתוב לא תחמוד ה"א דדוקא בפועל הוא דאסור אבל חמידה בלב שרי ומה שכתוב
בלשון לא תחמוד משום דבבית אין הנאת הגוף שייך לא תחמוד אף בפועל לכך הוצרך
הכתוב לשנות ולכתוב בלוחת האחרונות לא תתאוה שמעינן דע"כ מה שכתוב בלוחת
הראשונות לא תחמוד היינו בלב ומשום שבפועל יש יותר הנאה מבלב עדיין שייך שפיר
לשון תאוה אף שאין בזה הנאת הגוף ממש מ"מ נגד החמידה שהוא בלב שאין בה הנאה
כלל חשיב הפעולה הנאת הגוף אבל נגד הנאת הגוף ממש שהוא אכילה ושתיה ומשגל ושארי

דברים אין זה חשיב רק חמדה אף בפועל ממש כי אין בזה הנאת הגוף באמת והבן דברים
אלו) ונמצא תאוה הוא הנאת הגוף ממש וחמדה מה שאין בה הנאת הגוף וזו התאוה
נקראת נכריה כי התאות אינן ראוין לבני ישראל כלל והם לעם נכרי אשר לא מבני
ישראל המה אבל אנחנו עם ה' אין ראוי לנו לילך אחר תאות עוה"ז כלל וכלל ולכן
היא דוגמת בת אל נכר שאסור ליגע בה כלל וכלל והחמדה היא נקראת אשה זרה כי האשה
אשר מבני ישראל היא מותרת ליקח אותה לאשה רק אשה זרה שלקח אותה מאיש אחר לזו
אסור ליגע כלל וכלל כן החמדה הפרנסה והממון אינו אסור מכל וכל כי כן כתיב
(דברים טו) למען יברכך ה' אלהיך בכל מעשה ידך אשר תעשה אך באמונה מאד ולא יעשה
עול שלא יגע בממון שאינו שלו ממש והיינו של איש זר כמ"ש (שבת ל"ד) נשאת ונתת
באמונה לכן נקראת החמדה אשה זרה שהחמדה מביא לחמוד ממון של איש זר וזהו להצילך
מאשה זרה זו החמדה כנ"ל. מנכריה זו התאוה כנ"ל. אמריה החליקה כי התאוה מראה
עצמה לטובתו כי מתוק התאוה לחיך מאוד ועל ידי זה האדם מתפתה לילך אחריה כי
נפשו של אדם מתאוה לזה מאוד ולכן הוא נח להתפתות בדבר שיש בו תאוות והנאת הגוף
לכן אמר שאמריה של התאוה החליקה שהן חלוקין משמן ונכנסין באזנו של אדם משא"כ
בהחמדה שאין אמריה חלוקים כי אין בזה הנאת הגוף ואינו כדאי לרדוף אחר זה
ואדרבה תמיד לא ינוח ולא ישקוט לכן אין חלקין דבריה כמו בהתאוה

ב, יט

כל באיה לא ישובון שלא יאמר אדם אלך בשרירות לבי ואח"כ אשוב לזה אומר שכל באיה
לא ישובון לא יהיו יכולין לשוב ממנה כי לא יהיה יכול לישב במנוחה והשקט אחר
שיהיה דרכו לרדוף תמיד אחר הממון והחמדה וזהו נגד החמדה לכן בואה לא ישובון כי
הולכין ובאין תמיד והן עושין עבירות ועולות לכן אמר לא ישובון. ולא ישיגו
ארחות חיים הוא נגד הבעלי תאות שהם שוחים אל מות ביתם כי אינם עוסקים בתורה
שהיא חים כי התאוה הוא היפך התורה כמ"ש במדרש עד שאתה מבקש שיכנס תורה למעייך
בקש שלא יכנוס אכילה ושתיה לתוך מעיך ואמר אורחות כמ"ש למעלה שדרכי הצדיקים
נקרא אורחות שהן באתכסיא ומעט אשר דרכו בה ודרך צר וקטן היא ואמר ג"כ ג' נגד
הג' אשר בדכר וג"כ כנגד הנ"ל דהיינו תורה ומצות ומדות והבן:

מאת: [email protected]

[אליהו ברדנשטיין - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 19/03/2024 16:35

ישר כח!