האם נכון להשתמש במילה מגריע (על משקל משביח)

[דוד ברקוביץ - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/01/2024 01:04

האם נכון להשתמש במילה מגריע (על משקל משביח)
ולכתוב כך:
פירות וירקות שהבישול מגריע אותם
או: שהבישול מגריעם
וכדו'
?
ישר כח

[ארי במסתרים - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/01/2024 01:08

לא.
אולי
מְגָרֵע

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/01/2024 03:42

בעבר: הגריע.
בהווה: מגרע.

משנה מסכת דמאי:

הַחַמָּרִים שֶׁנִּכְנְסוּ לְעִיר, אָמַר אֶחָד, שֶׁלִּי חָדָשׁ וְשֶׁל
חֲבֵרִי יָשָׁן {טו}, שֶׁלִּי אֵינוֹ מְתֻקָּן וְשֶׁל חֲבֵרִי מְתֻקָּן,
אֵינָן נֶאֱמָנִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, נֶאֱמָנִין:

• עיקר תוי"ט * {טו} שֶׁלִּי חָדָשׁ וְשֶׁל חֲבֵרִי יָשָׁן. בְּתוֹסָפוֹת
  כְּתוּבּוֹת כ"ד הֶאֱרִיכוּ לְהַקְשׁוֹת וְהֶעֱלוּ כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י ז"ל.
  שֶׁלִּי חָדָשׁ וְאֵינוֹ יָבֵשׁ כָּל צָרְכּוֹ, שֶׁל חֲבֵרִי יָבֵשׁ וְיָשָׁן,
  דְּאַף עַל פִּי שֶׁמְּגָרֵע**ַ שֶׁלּוֹ וּמוֹסִיף לְהַשְׁבִּיחַ שֶׁל
  חֲבֵרוֹ אֵינוֹ נֶאֱמָן לְהַחֲזִיק אֶת חֲבֵרוֹ בְּחֶזְקַת מְתֻקָּן,
  שֶׁאֵינָן אֶלָּא מַעֲרִימִין: {טז} וְטַעֲמַיְהוּ דְּרַבָּנָן דִּמְצוּיִין
  הֵם לְהִתְפַּרְנֵס מֵעִיר אַחֶרֶת. יְרוּשַׁלְמִי: (עיקר תוי"ט).

[יעקב שטיימן - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/01/2024 15:16

המילה 'הגריע' לא נשמעה במחוזותינו
בעבר אומרים 'גֵרֵעַ'
[או במשקל אחר גָרַע]

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/01/2024 21:08

ספר הקנה:
[image: image.png]

רידב"ז על הירושלמי:
[image: image.png]
[image: image.png]
[image: image.png]

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/01/2024 21:10

[ואף שבד"כ המשמעות היא להפחית הכמות, מ"מ דומה למשמעות של לפגום האיכות
ולקלקל, ונכתבת המילה באותה צורה. כשם שהמילה 'גרע' משמשת הן במשמעות הפחית
בכמות והן במשמעות פגימה באיכות].

[יעקב שטיימן - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/01/2024 21:13

לא חושב שלשונות הראשונים כפופות בהכרח לכללי דקדוק בלה"ק
תקנו אותי אם אני טועה

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/01/2024 21:23

המילה 'הגריע' היא נכונה לפי כללי הדקדוק, שהרי מופיעה במילונים (למשל באבן
שושן בערך הגרעה).
והיא אף מופיעה בלשונות הראשונים, כפי שהבאתי.

[יעקב שטיימן - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/01/2024 21:31

אם אינני טועה זה במונח של 'לחסר' כמו גרעון
אבל לא כ'גרוע' שזה נחות ושפל
[למרות שיאמרו ואולי בצדק ששורש אחד להם, אבל עדיין..]
ואם לא אז מותר לי לטעות...

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/01/2024 21:44

אף שבד"כ משמעות 'הגריע' היא להפחית ולחסר הכמות, מ"מ דומה למשמעות של לפגום
האיכות ולקלקל, ונכתבת המילה באותה צורה. כשם שהמילה 'גרע' משמשת הן במשמעות
הפחית בכמות והן במשמעות פגימה באיכות.
ובמילון אבן שושן בערך הגרעה ביארו שהכוונה החסרת הכמות או קלקול האיכות,
ובעבר: הגריע.

[5189 bezeqint.n - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/01/2024 21:49

המילה 'הגריע' היא נכונה לפי כללי הדקדוק, שהרי מופיעה במילונים (למשל באבן
שושן בערך הגרעה).
והיא אף מופיעה בלשונות הראשונים, כפי שהבאתי.

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/01/2024 21:55

[image: image.png][image: image.png]
לא נראה לי שבדוגמאות הנ"ל הקורא יקמט מצחו כדי להבין.
וכן במשפט: "הפרי היה משובח ומתוק לחיך, והבישול רק הגריע אותו".

[יעקב שטיימן - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/01/2024 22:00

מאיפה הוצאת את הטקסט המוזר הזה?
'להתלפת' - נשמע כמו 'לגרזן' הישיבתי
'לגריעותה' עם ה"א שזה בכלל לקוח מארמית עם א' בסוף

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/01/2024 22:10

'מתלפת' זו מילה מקובלת מאוד בהלכות ברכות, עיקר וטפל. דבר המתלפת עם הפת נפטר
בברכת הפת.
וה"ה 'להתלפת' אין נשמע מוזר.

[יעקב שטיימן - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/01/2024 22:23

מלפת/ללפת לא להתלפת
'את' הפת ולא 'עם' הפת
נא לציין סעיף קטן במ"ב ח"ב כדי שאדע אם טעיתי

[נפתלי מרדכי ראז - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/01/2024 22:30

אשמח לבקרה
לענ"ד אחר העיון בהרבה מדברי הראשונים, אין הענין הוא שלא דקדקו בלשון הקודש,
כי חס ושלום להוציא לעז על דברי הראשונים כמלאכים.
אלא הענין הוא, שהם כתבו לשון הקודש כאילו כתבוהו עם ניקוד, כלומר שכתבו שורש
בלי וא"ו כזה 'שרש' וכן על הדרך ברובם של ספריהם,
אמנם היה גם היה ראשונים שכתבו עם כללי הכתיבה בלי ניקוד, אכן הרבה ראשונים לא
כתבו כן, והוא הרמב"ם הרי"ף וכן הרבה.
וכמדומה, שכן הוא בעיקר בראשונים חכמי ספרד, משא"כ הראשונים חכמי אשכנז
ואם טעיתי איתי משוגתי

[יעקב שטיימן - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/01/2024 23:07

לשון הרמב"ם בפ"ד ממעילה ה"ב
הִקְדִּישׁ אֵבֶר אֶחָד לְדָמָיו לַמִּזְבֵּחַ. הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם פָּשְׁטָה
קְדֻשָּׁה בְּכֻלּוֹ אוֹ לֹא פָּשְׁטָה לְפִיכָךְ* תִּקְרַב* וְלֹא יִפָּדֶה.
כך הניקוד ממקור מוסמך וכך מוכח מהמשך לשונו שם
זה סתם דוגמא בשלוף
אבל לא חסר דוגמאות שהראשונים לא כתבו כל דבריהם על טהרת הדקדוק בלה"ק ואני לא
מבין למה זה נקרא להוציא לעז
היכן עיינת שלא מצאת?

מאת: [email protected]

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/01/2024 23:23

'ראוי להתלפת עם הפת' לא נשמע מוזר, ולכן אין שום בעיה לנקוט כך.
בכלל, אם אדם יחשוב כל הזמן מה אולי יישמע מוזר למישהו, הוא לא יוכל לומר כלום
וגם לא לעשות כלום.
כי תמיד יהיו לו מבקרים, או חשש ממבקרים, ואף פעם א"א להשביע רצון כולם.
ואמנם חיובא רמיא להתנהג כהדרכת חכמינו: הנהג עצמך כפי מנהג המקום. אבל אין
להגזים ולנסות לעשות הכל בדקדוק באופן שיהא הכל מקובל על הכל, כי אין לדבר סוף.

[יעקב שטיימן - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/01/2024 23:48

הנייר בא לעטוף את הספר - האם הנייר מתעטף עם הספר?!
מוישי מלקק את הארטיק - האם מוישי מתלקק עם הארטיק?!
הפפריקה נועדה לתבל בה את הצ'ולנט - האם הפפריקה 'מתבלבלת' עם הצו'לנט?
ובעצם השורה האחרונה היא כבר הנמשל בעצמו [ללפת = לתבל]
אז כדי שלא 'להתבלבל' מצאתי משהו במילון, למרות שכל צורב יודע את זה
[image: image.png]

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/01/2024 00:11

נכון.
הטעות נבעה מהבנה ש'ללפת' = לעטוף. ולפי"ז כמו שהאדם מתעטף בבגד, כך המאכל
מתלפת עם הפת.