דילוג לתוכן
שימו לב — קטגוריית ארכיון
הנושאים בקטגוריה זו הועברו מארכיון קבוצת גוגל, והמשתמשים המוצגים בהם אינם פעילים בפורום.
לקבלת מענה או לתחילת דיון, מומלץ לפתוח נושא חדש בקטגוריה המתאימה.

בקשת ספר מוקלד - להורות נתן י, מה

2024
3 2 0 1
  • תאריך ההודעה המקורית: 11/07/2024 15:47

    אודה למי שיכול לשלוח לי
    שו"ת להורות נתן חלק י סימן מה
    מוקלד

    קיים בפרוייקט השו"ת

  • תאריך ההודעה המקורית: 11/07/2024 15:47

    אודה למי שיכול לשלוח לי
    שו"ת להורות נתן חלק י סימן מה
    מוקלד

    קיים בפרוייקט השו"ת

    תאריך ההודעה המקורית: 11/07/2024 16:16

    בס"ד, קרית אגו"י בני - ברק, טו"ב אלול תשנ"ד לפ"ק.
    החיים והשלו' למע"כ הרה"ג ר' יעקב יוסף וירצברגר יחי' לאי"ט בעיה"ק ירושלים
    ת"ו.
    יקרת מכתבו הגיעני, וע"ד השאלה בבתי כנסיות שרוב המתפללין אין נוהגין לקרות
    בתורה את פרשת הנשיאים בחודש ניסן, האם כדאי להוציא ספר תורה או לא. וכן אם
    מותר לצאת מבית הכנסת באמצע קריאת פרשת הנשיאים. וכן במקום שנוהגין לקרות
    הנשיאים מתוך ספר תורה, האם נכון בשני ובחמישי ובשבת לקרות מיד אחר קריאה
    הפרשה, כדי שלא יצטרכו להוציא את הס"ת שנית לקריאת הנשיא.
    א) הנה מקור הך מנהגא לקרות את הנשיא בימי ניסן, איתא בשל"ה ז"ל (ריש מס'
    פסחים) וכמו שהביא מע"כ נ"י, והובא באחרונים בשו"ע או"ח (סי' תכ"ט), ושם לא
    נזכר שיקראו בספר תורה, ואדרבה משמע דסגי בקריאה מתוך חומש או סידור, שהרי כתב
    "מנהג טוב לקרות בכל יום ויום פרשת הנשיא של זה היום וכו' ובקריאת הפרשה הוא
    מעורר קדושת היום, וכאשר נהגו הספרדיים לומר בכל זמן וזמן מזמורים מענינים של
    יום" עכל"ק. הרי שדימה קריאת הנשיא לקריאת מזמורים שנהגו הספרדים לפי ענין
    היום, והרי קריאת המזמורים לא נהגו לקרות מתוך ספר תורה או מספר של כתובים,
    ומוכח דסגי בקריאה מתוך ספר כל שהוא. אולם בס' דברי תורה (ח"ז סימן י"ז) הביא
    מנהג בעל בני יששכר ז"ל לקרות בספר תורה דבר יום ביומו. ושם ציין למש"כ בס'
    נמוקי או"ח (סי' תרס"ט סק"ב) דיש שפקפק על המנהג לקרות הנשיא בניסן מתוך ס"ת
    ובלא ברכה, ואמרו שאסור לקרות בס"ת בצבור בלא ברכה, וזה אינו דהיכן כתוב כלל
    זה, ואם אחד רוצה ללמוד ברבים מתוך ס"ת וכי צריך לברך עליה, ופשיטא שיוצא
    בברכת התורה של שחרית, רק בימים שתקנו קריאת התורה בצבור תקנו שהעולים יברכו
    עיין שם.
    ב) אולם יעויין בס' באר שבע סוטה (לג א) שכתב, דאע"ג דלא חייבתו התורה לקרות
    בבית הכנסת, מ"מ אם הוא רוצה מעצמו לקרות בבית הכנסת אז חייבתו התורה לברך
    לפניה, כדכתיב כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו, כמו גבי ברכת המזון שחייבתו
    התורה לברך אחר המזון אם הוא רוצה לאכול, אבל הוא אינו חייב לאכול כדי לברך
    ברכת המזון עיין שם. וכיוצא בזה כתב בס' העמק שאלה על השאילתות (יתרו נ"ג אות
    ד'), אהא דאמרו בירושלמי (ברכות פ"ז ה"א) דברכת התורה ברבים הוא דאורייתא,
    וקשה דהא לא מצינו מן התורה קריאת התורה, ותירץ דאע"ג דאין מצות עשה לקרות
    ברבים מכל מקום המצוה שאם קורין ברבים שיברך לפניו והיינו כי שם ה' אקרא וגו',
    וכמש"כ בס' באר שבע הנ"ל עיין שם. ומש"כ בס' נמוקי או"ח שם שהגר"א ז"ל נהג
    ללמוד ברבים מתוך ספר תורה ואף שלא בירך לפניה, הנה אף אם נימא שלמד מתוך ס"ת
    ברבים, מ"מ ליכא חיוב ברכה אלא אם משמיע את התורה לרבים שרוצים לשמוע קריאתו,
    דאז הוי בגדר כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו, אבל כשקורא לעצמו אף אם הוא
    נמצא בתוך רבים אין חיוב לברך. [ועיין מה שכתבנו בזה בס' להורות נתן עה"ת פ'
    בחוקותי עמוד רמ"ז]. ולפ"ז יש יסוד רב להנוהגים לקרוא רק מתוך חומש או סידור.
    ג) וכעת ראיתי בהגדה ויחי יוסף למו"ר הגה"ק מפאפא ז"ל (עמוד ג'), שהביא משו"ת
    משיב דבר (סי' ט"ז) שכתב עפ"י הירושלמי דאין לקרות בס"ת בציבור בלא ברכה -
    והוא כדבריו בס' העמק שאלה הנ"ל - וכתב בויחי יוסף, דאם באנו לחוש לזה היה
    מקום לדון גם על מה שנהגו לקרות בליל הושענא רבה בציבור בס"ת ספר משנה תורה,
    אלא דכיון דנתפשט המנהג לקרוא בס"ת בציבור בלא ברכה, על כרחך דכיון דבגמרא
    בבלי לא ס"ל כירושלמי וכמש"כ במשיב דבר שם, נקטינן כהבבלי. ועוד דכיון דאנו
    דנין לפי דברי הירושלמי על דינא דאורייתא, הנה מדאורייתא סגי מה שכל יחיד מברך
    על ברכת התורה בבוקר, והוי כאילו התנה שביום שקורין בציבור בס"ת בלא ברכה תעלה
    הברכה שבירך בבוקר גם על קריאה זו עיין שם. ושוב ראיתי בס' יש מנחילין הנדפס
    מחדש להג"ר פנחס קצנלנבויגן ז"ל - בדורו של החכם צבי ופנים מאירות ז"ל - (סי'
    קמ"ב עמוד רל"ט) שכתב "ובאנו לבית יהודי אחד ושם היה לו ספר תורה וקרינו הנשיא
    של ה' ניסן מבתוך הספר תורה" עיין שם. הרי שכבר בדורות הקודמים היו שנהגו
    לקרות הנשיא מתוך ספר תורה.
    ד) וע"ד אם מותר לצאת מביהכנ"ס באמצע קריאת הנשיאים, הנה בשו"ע או"ח (סי' קמ"ו
    ס"א) איתא, אסור לצאת ולהניח ספר תורה כשהוא פתוח אבל בין גברא לגברא שפיר
    דמי. ובגמרא ברכות (ח א) אמרו ועוזבי ה' יכלו זה המניח ספר תורה ויוצא. ובמשנה
    ברורה שם (סק"א) הביא מפרי מגדים, דגם כשהוא כבר שמע קריאת התורה בעשרה אפ"ה
    אסור עיין שם, ומוכח דאף כשאיננו צריך לצאת ידי קריאה אסור לצאת משום כבוד
    ס"ת. אלא דהיה מקום לומר, דהיינו דוקא כשקורין פרשה שיש חיוב לקרותה מתקנת
    חז"ל, דאז אסור לצאת אף למי שכבר יצא, אבל קריאת הנשיאים בס"ת שאינה מתקנת
    חז"ל י"ל דרשאי לצאת. ומכל מקום פשטות לשון הש"ס שאמרו עוזבי ה' וכו' זה המניח
    ספר תורה ויוצא, משמע דהאיסור הוא מצד שהס"ת פתוח. האמנם הרמב"ם (פי"ב מתפלה
    ה"ט) כתב, דאסור לצאת מביהכנ"ס בשעה שהקורא קורא ומותר לצאת בין איש לאיש עיין
    שם, ולא כתב כלשון הגמרא זה המניח ס"ת כשהוא פתוח - וכגירסת הכס"מ והב"ח שם -
    ומשמע לכאורה דהאיסור הוא מצד הקריאה, וא"כ היכי דהקריאה אין בה חיוב אפשר
    דליכא איסור לצאת. וכן משמע מהא דהביא הלכה זו, אחרי שהביא ההלכה דכיון שהתחיל
    הקורא לקרות בתורה אסור לספר אלא הכל שומעין ושותקין ומשימין לבם למה שהוא
    קורא, שנאמר ואזני כל העם אל ספר התורה עיין שם, ומשמע לכאורה דמיירי בקריאה
    של חיוב. ומכל מקום לדינא ולמעשה לא מצאתי יסוד להקל, כי פשטות לשון הגמרא
    והשו"ע הוא דהאיסור הוא מצד שהס"ת פתוח, וא"כ אף כשקורא קריאה שאינה של חיוב
    כיון דקורא בתורה בעשרה יתכן דאסור. ומהרמב"ם אין הכרח להתיר. ומכיון שחז"ל
    אמרו בזה עונש חמור יש להחמיר אף אם הוא רק ספק.
    ה) וע"ד אם יש להוציא ס"ת במיוחד לקריאת הנשיאים בשני וחמישי ובשבת, הנה בס'
    דרכי חיים ושלום (חודש ניסן סימן תקל"ז) כתב דמנהג בעל מנחת אלעזר ז"ל לקרות
    בס"ת בגמר התפלה קודם עלינו, ומשמע דגם דבימים ב' וה' ושבת נהגו כך. ובזכרוני
    שראיתי סברא שלא לקרות סמוך לקריאת החיוב, כדי שלא יטעו לחשוב שגם קריאת
    הנשיאים הוא חיוב. ויש להביא קצת ראיה לזה מהא דשו"ע או"ח (סי' תקפ"א ס"ג)
    דאין תוקעין ערב ראש השנה, וכתב המג"א (סקי"ד) הטעם כדי להפסיק בין תקיעות
    דרשות לתקיעות חובה עיין שם. האמנם יש לחלק, דהתם מיירי בדינא דתקיעת שופר
    שהוא דאורייתא ואיכא חשש בל תוסיף במה שתוקעין בחודש אלול, וכמו שהעיר בשו"ת
    חמדת שלמה (או"ח סי' כ"ד) עיין שם, ועל כן מפסיקין בערב ראש השנה כדי להראות
    שאין כונתו לקיום מצוה כלל - וכבר דנו האחרונים ז"ל אם גם קודם זמן המצוה איכא
    בל תוסיף, ועיין ס' להורות נתן (מועדים ח"א עמוד קס"ו) בזה - מ"מ אין לך בו
    אלא חידושו, ואין לשנות המנהג שנהגו לקרות אחר התפילה. והנה היה מקום להאריך
    בכל פרט ופרט, אולם לרגל מיעוט מסת הפנאי נקיטנא נפשי בקצרה, וה' שנותיו
    יאריך. ועיין בס' ארחות חיים לשו"ע או"ח (סי' תקפ"א אות י"א) שהביא מפסחים (ק
    א) שצריך להפסיק בין סעודת רשות לסעודת מצוה עיין שם, ולפום ריהטא לא הבנתי מה
    ענין הפסקה דהתם להפסקת התקיעה בערב ר"ה ואכמ"ל.
    ו) ועיין בשו"ת מהרי"ץ (ח"א סי' ל"ב) שנשאל אם יש לקרות בשבת פרשת הנשיאים
    מתוך ס"ת קודם מוסף בעוד שהס"ת בחוץ, וכתב דהא חטאת נחשון דהיינו קרבנות
    הנשיאים לא היתה לכפרה אלא לדורון וכרש"י זבחים (ט ב) ד"ה כשרה, ומבואר בזבחים
    (צ א) דכל מה שבא לכפרה קודם להקרבה, וא"כ מוסף דשבת קודם לקרבן נחשון, ועוד
    דאיתא בפסיקתא (פר' מ"א ד') הקשיבה רינתי זה קריאת התורה האזינה תפילתי זה
    תפלת מוסף, וא"כ יש להסמיך קריאת התורה למוסף עיין שם. ובהגדה ויחי יוסף שם
    תמה על מהרי"ץ שדן אם שעיר נחשון קודם למוסף דר"ח, דהא מה שקורין פרשת הנשיאים
    אינו משום ונשלמה פרים שפתינו כמו קרבנות המוספין, דלא היה אלא לשעה, וקורין
    רק לזכר חנוכת המשכן עיין שם. אולם כונת מהרי"ץ ז"ל נראה, דהא אפילו הקרבת
    שעיר נחשון בעצמו היה ראוי שתהא אחר מוסף שהוא לכפרה, ומכל שכן קריאתה שאינה
    אלא לזכר בעלמא ודאי שהיא אחר מוסף. ובעיקרא דמילתא כתב בויחי יוסף שם, שאין
    לקרות הנשיאים אחר קריאת התורה, שלא לשנות ממנהג הצדיקים שנהגו לקראו אחר
    התפילה עיין שם.
    השי"ת יכתבהו ויחתמהו בספרן של צדיקים לחיים טובים וכט"ס.
    חותם בברכת התורה. (שו"ת להורות נתן חלק י סימן מה)

  • תאריך ההודעה המקורית: 11/07/2024 16:16

    בס"ד, קרית אגו"י בני - ברק, טו"ב אלול תשנ"ד לפ"ק.
    החיים והשלו' למע"כ הרה"ג ר' יעקב יוסף וירצברגר יחי' לאי"ט בעיה"ק ירושלים
    ת"ו.
    יקרת מכתבו הגיעני, וע"ד השאלה בבתי כנסיות שרוב המתפללין אין נוהגין לקרות
    בתורה את פרשת הנשיאים בחודש ניסן, האם כדאי להוציא ספר תורה או לא. וכן אם
    מותר לצאת מבית הכנסת באמצע קריאת פרשת הנשיאים. וכן במקום שנוהגין לקרות
    הנשיאים מתוך ספר תורה, האם נכון בשני ובחמישי ובשבת לקרות מיד אחר קריאה
    הפרשה, כדי שלא יצטרכו להוציא את הס"ת שנית לקריאת הנשיא.
    א) הנה מקור הך מנהגא לקרות את הנשיא בימי ניסן, איתא בשל"ה ז"ל (ריש מס'
    פסחים) וכמו שהביא מע"כ נ"י, והובא באחרונים בשו"ע או"ח (סי' תכ"ט), ושם לא
    נזכר שיקראו בספר תורה, ואדרבה משמע דסגי בקריאה מתוך חומש או סידור, שהרי כתב
    "מנהג טוב לקרות בכל יום ויום פרשת הנשיא של זה היום וכו' ובקריאת הפרשה הוא
    מעורר קדושת היום, וכאשר נהגו הספרדיים לומר בכל זמן וזמן מזמורים מענינים של
    יום" עכל"ק. הרי שדימה קריאת הנשיא לקריאת מזמורים שנהגו הספרדים לפי ענין
    היום, והרי קריאת המזמורים לא נהגו לקרות מתוך ספר תורה או מספר של כתובים,
    ומוכח דסגי בקריאה מתוך ספר כל שהוא. אולם בס' דברי תורה (ח"ז סימן י"ז) הביא
    מנהג בעל בני יששכר ז"ל לקרות בספר תורה דבר יום ביומו. ושם ציין למש"כ בס'
    נמוקי או"ח (סי' תרס"ט סק"ב) דיש שפקפק על המנהג לקרות הנשיא בניסן מתוך ס"ת
    ובלא ברכה, ואמרו שאסור לקרות בס"ת בצבור בלא ברכה, וזה אינו דהיכן כתוב כלל
    זה, ואם אחד רוצה ללמוד ברבים מתוך ס"ת וכי צריך לברך עליה, ופשיטא שיוצא
    בברכת התורה של שחרית, רק בימים שתקנו קריאת התורה בצבור תקנו שהעולים יברכו
    עיין שם.
    ב) אולם יעויין בס' באר שבע סוטה (לג א) שכתב, דאע"ג דלא חייבתו התורה לקרות
    בבית הכנסת, מ"מ אם הוא רוצה מעצמו לקרות בבית הכנסת אז חייבתו התורה לברך
    לפניה, כדכתיב כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו, כמו גבי ברכת המזון שחייבתו
    התורה לברך אחר המזון אם הוא רוצה לאכול, אבל הוא אינו חייב לאכול כדי לברך
    ברכת המזון עיין שם. וכיוצא בזה כתב בס' העמק שאלה על השאילתות (יתרו נ"ג אות
    ד'), אהא דאמרו בירושלמי (ברכות פ"ז ה"א) דברכת התורה ברבים הוא דאורייתא,
    וקשה דהא לא מצינו מן התורה קריאת התורה, ותירץ דאע"ג דאין מצות עשה לקרות
    ברבים מכל מקום המצוה שאם קורין ברבים שיברך לפניו והיינו כי שם ה' אקרא וגו',
    וכמש"כ בס' באר שבע הנ"ל עיין שם. ומש"כ בס' נמוקי או"ח שם שהגר"א ז"ל נהג
    ללמוד ברבים מתוך ספר תורה ואף שלא בירך לפניה, הנה אף אם נימא שלמד מתוך ס"ת
    ברבים, מ"מ ליכא חיוב ברכה אלא אם משמיע את התורה לרבים שרוצים לשמוע קריאתו,
    דאז הוי בגדר כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו, אבל כשקורא לעצמו אף אם הוא
    נמצא בתוך רבים אין חיוב לברך. [ועיין מה שכתבנו בזה בס' להורות נתן עה"ת פ'
    בחוקותי עמוד רמ"ז]. ולפ"ז יש יסוד רב להנוהגים לקרוא רק מתוך חומש או סידור.
    ג) וכעת ראיתי בהגדה ויחי יוסף למו"ר הגה"ק מפאפא ז"ל (עמוד ג'), שהביא משו"ת
    משיב דבר (סי' ט"ז) שכתב עפ"י הירושלמי דאין לקרות בס"ת בציבור בלא ברכה -
    והוא כדבריו בס' העמק שאלה הנ"ל - וכתב בויחי יוסף, דאם באנו לחוש לזה היה
    מקום לדון גם על מה שנהגו לקרות בליל הושענא רבה בציבור בס"ת ספר משנה תורה,
    אלא דכיון דנתפשט המנהג לקרוא בס"ת בציבור בלא ברכה, על כרחך דכיון דבגמרא
    בבלי לא ס"ל כירושלמי וכמש"כ במשיב דבר שם, נקטינן כהבבלי. ועוד דכיון דאנו
    דנין לפי דברי הירושלמי על דינא דאורייתא, הנה מדאורייתא סגי מה שכל יחיד מברך
    על ברכת התורה בבוקר, והוי כאילו התנה שביום שקורין בציבור בס"ת בלא ברכה תעלה
    הברכה שבירך בבוקר גם על קריאה זו עיין שם. ושוב ראיתי בס' יש מנחילין הנדפס
    מחדש להג"ר פנחס קצנלנבויגן ז"ל - בדורו של החכם צבי ופנים מאירות ז"ל - (סי'
    קמ"ב עמוד רל"ט) שכתב "ובאנו לבית יהודי אחד ושם היה לו ספר תורה וקרינו הנשיא
    של ה' ניסן מבתוך הספר תורה" עיין שם. הרי שכבר בדורות הקודמים היו שנהגו
    לקרות הנשיא מתוך ספר תורה.
    ד) וע"ד אם מותר לצאת מביהכנ"ס באמצע קריאת הנשיאים, הנה בשו"ע או"ח (סי' קמ"ו
    ס"א) איתא, אסור לצאת ולהניח ספר תורה כשהוא פתוח אבל בין גברא לגברא שפיר
    דמי. ובגמרא ברכות (ח א) אמרו ועוזבי ה' יכלו זה המניח ספר תורה ויוצא. ובמשנה
    ברורה שם (סק"א) הביא מפרי מגדים, דגם כשהוא כבר שמע קריאת התורה בעשרה אפ"ה
    אסור עיין שם, ומוכח דאף כשאיננו צריך לצאת ידי קריאה אסור לצאת משום כבוד
    ס"ת. אלא דהיה מקום לומר, דהיינו דוקא כשקורין פרשה שיש חיוב לקרותה מתקנת
    חז"ל, דאז אסור לצאת אף למי שכבר יצא, אבל קריאת הנשיאים בס"ת שאינה מתקנת
    חז"ל י"ל דרשאי לצאת. ומכל מקום פשטות לשון הש"ס שאמרו עוזבי ה' וכו' זה המניח
    ספר תורה ויוצא, משמע דהאיסור הוא מצד שהס"ת פתוח. האמנם הרמב"ם (פי"ב מתפלה
    ה"ט) כתב, דאסור לצאת מביהכנ"ס בשעה שהקורא קורא ומותר לצאת בין איש לאיש עיין
    שם, ולא כתב כלשון הגמרא זה המניח ס"ת כשהוא פתוח - וכגירסת הכס"מ והב"ח שם -
    ומשמע לכאורה דהאיסור הוא מצד הקריאה, וא"כ היכי דהקריאה אין בה חיוב אפשר
    דליכא איסור לצאת. וכן משמע מהא דהביא הלכה זו, אחרי שהביא ההלכה דכיון שהתחיל
    הקורא לקרות בתורה אסור לספר אלא הכל שומעין ושותקין ומשימין לבם למה שהוא
    קורא, שנאמר ואזני כל העם אל ספר התורה עיין שם, ומשמע לכאורה דמיירי בקריאה
    של חיוב. ומכל מקום לדינא ולמעשה לא מצאתי יסוד להקל, כי פשטות לשון הגמרא
    והשו"ע הוא דהאיסור הוא מצד שהס"ת פתוח, וא"כ אף כשקורא קריאה שאינה של חיוב
    כיון דקורא בתורה בעשרה יתכן דאסור. ומהרמב"ם אין הכרח להתיר. ומכיון שחז"ל
    אמרו בזה עונש חמור יש להחמיר אף אם הוא רק ספק.
    ה) וע"ד אם יש להוציא ס"ת במיוחד לקריאת הנשיאים בשני וחמישי ובשבת, הנה בס'
    דרכי חיים ושלום (חודש ניסן סימן תקל"ז) כתב דמנהג בעל מנחת אלעזר ז"ל לקרות
    בס"ת בגמר התפלה קודם עלינו, ומשמע דגם דבימים ב' וה' ושבת נהגו כך. ובזכרוני
    שראיתי סברא שלא לקרות סמוך לקריאת החיוב, כדי שלא יטעו לחשוב שגם קריאת
    הנשיאים הוא חיוב. ויש להביא קצת ראיה לזה מהא דשו"ע או"ח (סי' תקפ"א ס"ג)
    דאין תוקעין ערב ראש השנה, וכתב המג"א (סקי"ד) הטעם כדי להפסיק בין תקיעות
    דרשות לתקיעות חובה עיין שם. האמנם יש לחלק, דהתם מיירי בדינא דתקיעת שופר
    שהוא דאורייתא ואיכא חשש בל תוסיף במה שתוקעין בחודש אלול, וכמו שהעיר בשו"ת
    חמדת שלמה (או"ח סי' כ"ד) עיין שם, ועל כן מפסיקין בערב ראש השנה כדי להראות
    שאין כונתו לקיום מצוה כלל - וכבר דנו האחרונים ז"ל אם גם קודם זמן המצוה איכא
    בל תוסיף, ועיין ס' להורות נתן (מועדים ח"א עמוד קס"ו) בזה - מ"מ אין לך בו
    אלא חידושו, ואין לשנות המנהג שנהגו לקרות אחר התפילה. והנה היה מקום להאריך
    בכל פרט ופרט, אולם לרגל מיעוט מסת הפנאי נקיטנא נפשי בקצרה, וה' שנותיו
    יאריך. ועיין בס' ארחות חיים לשו"ע או"ח (סי' תקפ"א אות י"א) שהביא מפסחים (ק
    א) שצריך להפסיק בין סעודת רשות לסעודת מצוה עיין שם, ולפום ריהטא לא הבנתי מה
    ענין הפסקה דהתם להפסקת התקיעה בערב ר"ה ואכמ"ל.
    ו) ועיין בשו"ת מהרי"ץ (ח"א סי' ל"ב) שנשאל אם יש לקרות בשבת פרשת הנשיאים
    מתוך ס"ת קודם מוסף בעוד שהס"ת בחוץ, וכתב דהא חטאת נחשון דהיינו קרבנות
    הנשיאים לא היתה לכפרה אלא לדורון וכרש"י זבחים (ט ב) ד"ה כשרה, ומבואר בזבחים
    (צ א) דכל מה שבא לכפרה קודם להקרבה, וא"כ מוסף דשבת קודם לקרבן נחשון, ועוד
    דאיתא בפסיקתא (פר' מ"א ד') הקשיבה רינתי זה קריאת התורה האזינה תפילתי זה
    תפלת מוסף, וא"כ יש להסמיך קריאת התורה למוסף עיין שם. ובהגדה ויחי יוסף שם
    תמה על מהרי"ץ שדן אם שעיר נחשון קודם למוסף דר"ח, דהא מה שקורין פרשת הנשיאים
    אינו משום ונשלמה פרים שפתינו כמו קרבנות המוספין, דלא היה אלא לשעה, וקורין
    רק לזכר חנוכת המשכן עיין שם. אולם כונת מהרי"ץ ז"ל נראה, דהא אפילו הקרבת
    שעיר נחשון בעצמו היה ראוי שתהא אחר מוסף שהוא לכפרה, ומכל שכן קריאתה שאינה
    אלא לזכר בעלמא ודאי שהיא אחר מוסף. ובעיקרא דמילתא כתב בויחי יוסף שם, שאין
    לקרות הנשיאים אחר קריאת התורה, שלא לשנות ממנהג הצדיקים שנהגו לקראו אחר
    התפילה עיין שם.
    השי"ת יכתבהו ויחתמהו בספרן של צדיקים לחיים טובים וכט"ס.
    חותם בברכת התורה. (שו"ת להורות נתן חלק י סימן מה)

    תאריך ההודעה המקורית: 11/07/2024 16:43

    תודה רבה ומרובה!

  • בקשת ספר

    2024
    1
    0 הצבעות
    1 פוסטים
    0 צפיות
    ש
    תאריך ההודעה המקורית: 22/05/2024 23:56 קיבלתי באישי, תודה רבה לכל הרבנים! יבורכו מפי עליון ב-יום רביעי, 22 במאי 2024 בשעה 23:47:34 UTC+3, שמואל קוט כתב/ה:
  • בקשת ספר

    2024
    1
    0 הצבעות
    1 פוסטים
    0 צפיות
    ג
    תאריך ההודעה המקורית: 20/05/2024 18:24 קיבלתי כבר, יש"כ.
  • בקשת ספר

    2024
    2
    0 הצבעות
    2 פוסטים
    0 צפיות
    נ
    תאריך ההודעה המקורית: 02/06/2024 20:25 ספר ישמח משה - פרשת וישב דף פט/ב יצילהו השי"ת, לכך אמרו ונראה וגו' והבן, והשתא אתי שפיר דאמרו מה יהיה לשון עתיד. והנה כך דרכו של היצר הרע פותח בקל ומסיים בקשה, והנה מזה היה מקום להתיעץ ולהרגו בידים, וראובן הבין את זה, וזהו (בראשית לז כא) וישמע ראובן, כי שמיעה משמשת שני לשונות, לשון שמיעה ממש ולשון הבנה, (כמו שמע [דברים ו ד] , בכל לשון שאתה שומע [ברכות י"ג ע"א], וכמוהו רבים), דהיינו ששמע מה שדברו והבין את הנולד, ולכך תיכף ויצילהו מידם. והא דלא שמרם השי"ת מדרכי הטעות כל כך, היינו כדי להשלים הגזירה עצה העמוקה הניחם על בחירתם, ודי בזה התנצלות לשבטי ישורון, ומיושבים כמה קושיות ודקדוקים בס"ד: ברש"י ויתנכלו (בראשית לז יח), נתמלאו נכלים וערמימיות, אותו כמו אתו עמו, כלומר אליו. וכבר כמה דיו נשתפכו לפרש דברי רש"י הנ"ל. וגם אני אענה חלקי דכיון לדברים עמוקים, ומקודם נפרש הפסוק דתיבת אותו הוא מיותר, דהיה די באמרו ויתנכלו להמיתו ולא דבר ריק הוא. אבל הענין הוא, דלכל יש מסית מלאך הידוע הנברא לכך, רק אין מניחין אותו מן השמים להתגבר על האדם בכל כחו, כי מי יוכל לעמוד נגדו, כי בודאי אין כח האדם כמו כח המלאך, רק כפי כח שיש לאדם ללחום עמו, ככה יש לו רשות להתגבר עליו להסיתו, והאדם יש לו בחירה או ללחום עמו או למשוך אחריו, והיינו שאמרו רז"ל (סוכה נ"ב ע"א) כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו, דלכאורה אינו מובן דמהיכי תיתי. ולפי מ"ש אתי שפיר, דכל מה שכחו יותר גדול לעמוד בקשרי המלחמה, יש לו רשות יותר, וזה נכון ואמת בס"ד. ואף כי הוא ברשעו רוצה להתגבר בכל כחו ואונו עד שלא יהיה באפשרי בשום אופן לעמוד נגדו, אבל אין מניחין אותו יותר מכנגד יכלתו של אדם, והיינו שאמרו רז"ל (סוכה נ"ב ע"ב) צופה רשע לצדיק וגו' (תהלים לז לב), ואלמלא הקב"ה עוזרו וכו'. והנה לפעמים לאיזה סבה בהדי כבשא דרחמנא, נותנין לו רשות להתגבר בכל כחו יותר מכדי יכלתו של אדם, ואז בודאי האדם מנוצח, אבל הוא כאנוס שאינו בבחירתו שלא יקרא חוטא בבחירה, רק אם יש לו כח לעמוד נגדו ואינו עומד. וגם הוא לפליטה גדולה, כי בודאי לא יעזוב את חסידיו למגנא, ומעין זה מעשה יהודה ותמר, והמסית אינו מבין זה, ושש ושמח שפעל דבר גדול להחטיא צדיק גדול, ולא ידע כי בנפשו הוא שעל ידי זה יתגבר הקדושה ויתמעט כח הסט"א, כמו ביהודה ותמר שנשתל ממנו מלכות בית דוד. והיינו שאמרו רז"ל (ב"ר פפ"ה ח') רמז הקב"ה למלאך הממונה וכו', וכמו שכתבתי להלן ברמז הגדי. ולדעתי זהו מה שאמרו (תנחומא וירא סי' כ"ב) דנעשה נהר גדול לפני אברהם כשהלך לשחוט את בנו, וכשבא עד צוארו במים אמר הושיענו אלהים כי באו מים עד נפש (תהלים סט ב), ר"ל שהתגבר בכל כחו אליו לבטלו מן המצוה, ואברהם עמד נגדו בקשר המלחמה ונלחם עמו בכל כחו עד הגיע לגבול כלות הכח, התחיל לצעוק אל ה' שיעזרהו, ועזרו הש"י כנ"ל, ומעין זה מה שאמרו (ע"ז דף ד' ע"ב) לא היה דוד ראוי לאותה מעשה וכו'. וכן היה בכאן, דאין זה מטבע השכל ששבטי ישורין יהרגו או ימכרו נפש ומה גם אחיהם, ולצער כל כך אביהם הצדיק על נקלה בשביל משקל שני סלעים מלת (עיין שבת י' ע"ב), אבל היה כעין זה שחייבה חכמתו ית"ש שלא גער בשטן להשלים עצה עמוקה (סוטה י"א ע"א). ועוד טעם כמוס כמו שאבאר להלן (בד"ה בילקוט) במדרש כשנמכר יוסף היה יעקב בוכה וכו', עיין שם. ואם כן לא חטאו מבחירתם ואנוסים היו, ובאמת היה זה לרעתו, וכל הערמה שב עליו עמלו בראשו, כי על ידי זה לקטו כל ניצוצי קדושה מערות הארץ מקור הטומאה וילקט יוסף וגו' (בראשית מז יד), וגם ערב רב עלה אתם (שמות יב לח) כנודע, ונתקדש שמו הגדול בצאתם, וכן טעם הכמוס שאבאר, היה גם כן לטובת יעקב שעל ידי זה נתוסף לו י"ז שנים, וזה הוא רעת עצמו שהוא שרו של עשו וכשזה קם זה נופל. והיינו דאמר הקרא ויתנכלו, נתמלאו נכלים וערמימיות, אותו בלא וא"ו שהוא כמו אתו דפירושו עמו, דיש אם למסורת, דר"ל דאין זה בבחירתם שיערימו להרוג נפש וכל שכן אחיהם, רק דזה היה אתו, דהיינו עם הידוע המסית הגדול בכחו שהוא יותר מכדי יכלתם המתייחס לו ולא להם, ונאמר אותו ולא אתו, דיש אם למקרא גם כן שהוא כמו אליו, לומר דהערמה היה אליו דשב עמלו בראשו כמ"ש. וזה הוא דברי רש"י ויתנכלו, נתמלאו נכלים וערמימיות, אותו קשה דהוא מיותר, לכך כתב רש"י כמו אתו דיש אם למסורת, וכדי שלא נטעה בין אותו לאתו, ביאר טפי ואמר עמו, ור"ל כמ"ש, ושמא תאמר אם כן יהיה הקריאה אתו, לכך כתב כלומר אליו, ר"ל דיש אם למקרא גם כן, דאליו היו הנכלים והערמימיות, כנ"ל נכון. והיינו דכתב רש"י נתמלאו נכלים כדבר מלא שאין בו ריקות ואין מקום לנטות, וגם שנתמלאו מזה, אם כן לא היה בהם חלק הסותר כלל והבן, כל זה נ"ל ברור: וישמע ראובן ויצילהו מידם (בראשית לז כא). במדרש (ויק"ר פל"ד ח') אלמלא היה יודע ראובן שעתידה התורה לכתוב עליו וישמע ראובן ויצילהו מידם, על כתפו היה מוליכו לאביו. והנה המדרש הזה אומר דרשוני וכי ראובן הצדיק היה חושק להתפארות. עוד במדרש (ב"ר פפ"ד ט"ו) אמר ראובן אני הייתי סבור שנדחתי מכח אותה מעשה, והוא מונה אותי עם אחי, שנאמר (בראשית לז ט) ואחד עשר כוכבים משתחוים לי ואיני מצילו. וגם זה אומר דרשוני, דלמה לא נימא דתכוון ראובן לשם שמים. והנ"ל בהקדים הא דאיתא במדרש (פליאה) ויאמר הילד איננו ואני אנה אני בא (שם שם בראשית לז ל), ממעשה בלהה. כי הנה ידוע מ"ש המזרחי והפרשת דרכים שאכלו מפרכסת, כי השבטים סברו דדין ישראל להם שכבר יצאו מכלל בני נח, ויוסף היה סובר שלא יצאו, ועיין מ"ש לעיל מזה בפסוק (שם שם בראשית לז ב) והוא נער וגו' נשי אביו ויבא יוסף את דבתם, בהמשך הדברים דמשום שהחזיק את בלהה וזלפה לנשי אביו כדין בני נח דבאישות תליא מילתא ולא בקדושין, לכן הביא דבתם שאכלו אבר מן החי, עיין שם. והפוך בה דיש לומר להיפך, על פי מ"ש הרמב"ם (פ"ט מהל' מלכים הי"א) דבן נח אינו מוזהר על אבר מן החי דעוף, והם אכלו אבר מן החי דעוף דסברו דלא מאת: [email protected] -- נפתלי מרדכי ראזענבוים ארץ ישראל - 058-322-4930 ארה"ב - 917-722-5393 לונדון - 4420-3769-3070
  • בקשת ספר

    2024
    1
    0 הצבעות
    1 פוסטים
    0 צפיות
    ג
    תאריך ההודעה המקורית: 20/05/2024 18:19 אשמח לקבל ממי שיש לו בבר אילן בית מאיר אבן העזר סי' נ סעיף ו בברכה
  • בקשת ספר

    2024
    1
    0 הצבעות
    1 פוסטים
    0 צפיות
    ש
    תאריך ההודעה המקורית: 19/05/2024 17:45 אני זקוק ל*ביאור אור יקר להרמ"ק *על זוהר חדש רות (הנקרא גם מדרש הנעלם) על קטע זה: "רביעאה, דצריך להגביה ידיו בשעה דמברך, לאחר נטילה, ויקדש ידיו. דכתיב, שאו ידיכם קדש וברכו את ה', מ"ט בגין דאצבען אינון דיוקנא עילאה. אצבען אינון חמש, ד' אצבען דאינון מחוברים כחדא, אית בהו תלת פרקין בכל חדא, דאינון רזא דדיוקנא דרתיכא עילאה. דהא רתיכא קדישא איהי ארבע, ואינון תריסר פרקין. ועל דא שם המפורש דארבע אתוון, תריסר אתוון איהו. ודא הוא שם המפורש באותיותיו, אינון תריסר פרקין, כל פרק ופרק אות אקרי אצבע יתירה דאתקרי גודל, דאיהו חוץ מינייהו, ואית ביה תרין פרקין, אינון תרין פרקין, תרין אתוון טמירין, בתרין דרגין עילאין טמירין, שבחא דכולהו אינון ומפתחא דכולהו לעילא, לגבי ההוא דטמיר דלא אתגלייא, ואלין פרקין, כולהו זקיפין לגבי ההוא טמירא, לבתר דאתקדשי. בגין דכולהו אתברכאן מיניה"
  • בקשת ספר

    2024
    2
    0 הצבעות
    2 פוסטים
    0 צפיות
    5
    תאריך ההודעה המקורית: 08/05/2024 14:34 האם יוכל מאן דהוא מחו"ר הקבוצה דהכא לשלוח לי באישי ספר מנחה חריבה להגר"פ אפשטיין, הערות ומילואים עמ' ט"ז. אמור להיות שם משהו בעניני שומע כעונה בברכת כהנים ומובאה מהגרש"ז ריגר בעניין. אולי זה במהדורה חדשה. כמו כן דרוש לי מאמר בשם עשתונות צו"ר מקובץ יגדיל תורה שנדפס באודסה, שנת תרמ"ה, קונטרס י' סימן קנ"ג וסימן קנ"ד. [הוא מהאדר"ת ונדפס בעלום שמו.] תודה רבה!!
  • בקשת ספר

    2024
    1
    0 הצבעות
    1 פוסטים
    0 צפיות
    י
    תאריך ההודעה המקורית: 02/01/2024 16:28 אני זקוק לירושלמי מסכת ערלה פרק א' וב' - מהדורת ארטסקרול [שוטנשטיין בלע"ז] באישי בלבד. ברכה והצלחה וכל טוב תמידי ידידכם הדורש שלומכם וטובתכם כל הימים הצב"י יהושע העשיל וינגרטן פה עיר הקודש והמקדש ירושלם תובב"א 0527634552 [image: Mailtrack] https://mailtrack.io?utm_source=gmail&utm_medium=signature&utm_campaign=signaturevirality11& Sender notified by Mailtrack https://mailtrack.io?utm_source=gmail&utm_medium=signature&utm_campaign=signaturevirality11& 02.01.24, 16:27:58
  • בקשת ספר

    2024
    1
    0 הצבעות
    1 פוסטים
    0 צפיות
    ש
    תאריך ההודעה המקורית: 11/07/2024 12:44 אני זקוק לספר כוונות הישן לרבי אפרים פאנצ'ירי הוצאת אהבת שלום עמ' ר"ד-ר"ז. תודה רבה!

2

מחובר

793

משתמשים

14.1k

נושאים

63.0k

פוסטים