דילוג לתוכן
שימו לב — קטגוריית ארכיון
הנושאים בקטגוריה זו הועברו מארכיון קבוצת גוגל, והמשתמשים המוצגים בהם אינם פעילים בפורום.
לקבלת מענה או לתחילת דיון, מומלץ לפתוח נושא חדש בקטגוריה המתאימה.

האם הביטוי "אהבת חינם" הוא ממקורות חז"ל, או המצאה של דורינו?

2024
44 19 0 1
  • תאריך ההודעה המקורית: 22/08/2024 13:47

    היעב"ץ זה על המשנה באבות: הוי מתלמידיו של אהרן... אוהב את הבריות.
    מאת: [email protected]

    תאריך ההודעה המקורית: 22/08/2024 13:56

    לפני כשבועיים הרב נויגרשל התייחס לזה ונתן פשט *חדש ונפלא *בעניין
    (הבאתי קטע קטן מהשיעור, האצתי והורדתי איכות ע"מ להקל על הכובד)

    מאת: [email protected]

    קבצים מצורפים:

  • תאריך ההודעה המקורית: 22/08/2024 13:56

    לפני כשבועיים הרב נויגרשל התייחס לזה ונתן פשט *חדש ונפלא *בעניין
    (הבאתי קטע קטן מהשיעור, האצתי והורדתי איכות ע"מ להקל על הכובד)

    מאת: [email protected]

    קבצים מצורפים:

    תאריך ההודעה המקורית: 22/08/2024 14:11

    אכן שמעתי בעבר בהרצאה של הרב נויגרשל
    שטוען- כי אהבת חינם ליהודי
    זה לא חינם
    כי אוהבים אותו - באשר שיש סיבה לכך - כי הוא יהודי

    וחינם נקרא חינם לגמרי חינם - בלי שום תמורה

    וזה כמובן לא שייך ביהודי שאוהבים אותו בגלל שהוא יהודי

    מאת: [email protected]

  • תאריך ההודעה המקורית: 22/08/2024 13:56

    לפני כשבועיים הרב נויגרשל התייחס לזה ונתן פשט *חדש ונפלא *בעניין
    (הבאתי קטע קטן מהשיעור, האצתי והורדתי איכות ע"מ להקל על הכובד)

    מאת: [email protected]

    קבצים מצורפים:

    תאריך ההודעה המקורית: 22/08/2024 14:38

    המקורות על מצות וחובת השנאה לרשעים, הם רבים מספור.
    רבים הם המקורות מספרי רבותינו הראשונים כמלאכים, וגם מספרי האחרונים.
    על מצות השנאה לרשעים.
    ככל שיביא הרב אליהו עבוד ציטוטים לכך שמצוה לאהוב אפילו עכו"ם,
    כך יוכל הוא, הרב עבוד, בעצמו, ברוב בקיאותו הידועה, להביא כהנה וכהנה.
    ציטוטים המדברים על חובת השנאה לרשעים.

    בין כה וכה, הרי כל אחד מחליט, מי הוא בגדר זה שמצוה לאהוב אותו,
    למרות שהוא עושה חילול שבת, ומי הוא זה שמותר לשנוא אותו כי הוא עושה חילול
    השם.

    כל הדיון אינו נוגע לשאלה
    האם קיים מושג של 'אהבת חינם'.

    והשאלה ברורה כפי שניסח אותה הרב א.י. כהן
    שהמושג 'שנאת חינם' יוצא מתוך נקודת הנחה, שיש מקרים שמותר או מצוה לשנוא.
    והבעיה בשנאת חינם היא משום שבמקרה זה השנאה היא בחינם וללא סיבה

    ואילו המושג 'אהבת חינם' מדבר על מקרה שבו מותר או מצוה לשנוא. ולמרות זאת
    נדרש מן המושג 'אהבת חינם' - לאהוב ללא סיבה (=בחינם), גם אם יש דבר שמצדיק
    שנאה.

    וזה אינו.
    כי יש כאלו שמצוה לשנואתם
    וכדלהלן:

    כמה מן המקורות.

    באור-החיים הק' (ויקרא ויקרא יט,יח) כתב ששונאי ה' כגון המומרים והאפיקורסים
    אסור לאהוב אותם ואדרבה צריך לשנאותם כאומרו הלא משנאיך ה' אשנא.

    ובספר יראים (סי' מז) כתב דמי שהוא עבריין באחת מכל המצוות האמורות בתורה
    במזיד ולא עשה תשובה, אינו חייב לא להחיותו ולא להלוותו דכיון שעבר במזיד יצא
    מכלל אחוה.

    ועי' שו"ת בצל החכמה (ח"ג סי' כב ד'), ושו"ת מהר"ם שיק (או"ח סי' ש"ג ד"ה אמנם
    וד"ה ואפשר) ובפי' תועפות ראם על היראים (סי' רכג אות ה').

    ואמרו חז"ל (אדר"נ פט"ז ה') אהוב את כולם ושנא את האפיקורסין והמסיתים
    והמדיחין והמסורות,
    וכן דוד אמר משנאיך ה' אשנא וכו' (הובא בח"ח כלל ח',ה).

    והחפץ-חיים (הל' לה"ר כלל ד' אות ז') כותב: מותר להכלים ולספר בגנות רשע,
    וצריך לשפטו לצד החוב ומפרסמין את החנפים וכו'.

    ושם (כלל ח' אות ה'): אנשים שיש בהם אפיקורסות מצוה לגנותם ולבזותם וכו', ומה
    נקרא אפיקורס.

    ושם (כלל ז' סעיף ה'): דמותר לקבל לה"ר על רשע, ובהגה"ה שם: רשע לא הוי בכלל
    עמיתך ואין מחוייבין להוכיחו דהוכח תוכיח את עמיתך כתיב, והוא בכלל הלצים שאין
    מחוייבין להוכיחם כמו שכתוב אל תוכח לץ וכו'.

    ועי' סמ"ג (מ"ע ט') שכתב "אבל אדם רשע ואינו מקבל תוכחה מצוה לשנאותו".

    וכן בספר התניא (פרק ל"ב) כתב: מה שאמרו בגמ' שמי שרואה בחבירו שחטא מצוה
    לשנאותו וגם לומר לרבו שישנאהו, היינו בחבירו בתורה ובמצות וכבר קיים בו מצות
    "הוכח תוכיח את עמיתך" עם שאתך בתורה ובמצוות ואעפ"כ לא שב מחטאו, כמ"ש בס'
    חרדים וכו' (ומדבריו מוכח שמי שאינו בתורה ומצוות אין חיוב כלל להוכיחו ומצוה
    לשנאתו).

    ואם כן, אם יש אנשים שמצוה או מותר לשנאותם, (ולא נכנס בדיון זה להכריע את מי
    מותר ואת מי אסור לשנוא) הרי שהמושג אהבת חינם אינו נכון.

  • תאריך ההודעה המקורית: 22/08/2024 14:38

    המקורות על מצות וחובת השנאה לרשעים, הם רבים מספור.
    רבים הם המקורות מספרי רבותינו הראשונים כמלאכים, וגם מספרי האחרונים.
    על מצות השנאה לרשעים.
    ככל שיביא הרב אליהו עבוד ציטוטים לכך שמצוה לאהוב אפילו עכו"ם,
    כך יוכל הוא, הרב עבוד, בעצמו, ברוב בקיאותו הידועה, להביא כהנה וכהנה.
    ציטוטים המדברים על חובת השנאה לרשעים.

    בין כה וכה, הרי כל אחד מחליט, מי הוא בגדר זה שמצוה לאהוב אותו,
    למרות שהוא עושה חילול שבת, ומי הוא זה שמותר לשנוא אותו כי הוא עושה חילול
    השם.

    כל הדיון אינו נוגע לשאלה
    האם קיים מושג של 'אהבת חינם'.

    והשאלה ברורה כפי שניסח אותה הרב א.י. כהן
    שהמושג 'שנאת חינם' יוצא מתוך נקודת הנחה, שיש מקרים שמותר או מצוה לשנוא.
    והבעיה בשנאת חינם היא משום שבמקרה זה השנאה היא בחינם וללא סיבה

    ואילו המושג 'אהבת חינם' מדבר על מקרה שבו מותר או מצוה לשנוא. ולמרות זאת
    נדרש מן המושג 'אהבת חינם' - לאהוב ללא סיבה (=בחינם), גם אם יש דבר שמצדיק
    שנאה.

    וזה אינו.
    כי יש כאלו שמצוה לשנואתם
    וכדלהלן:

    כמה מן המקורות.

    באור-החיים הק' (ויקרא ויקרא יט,יח) כתב ששונאי ה' כגון המומרים והאפיקורסים
    אסור לאהוב אותם ואדרבה צריך לשנאותם כאומרו הלא משנאיך ה' אשנא.

    ובספר יראים (סי' מז) כתב דמי שהוא עבריין באחת מכל המצוות האמורות בתורה
    במזיד ולא עשה תשובה, אינו חייב לא להחיותו ולא להלוותו דכיון שעבר במזיד יצא
    מכלל אחוה.

    ועי' שו"ת בצל החכמה (ח"ג סי' כב ד'), ושו"ת מהר"ם שיק (או"ח סי' ש"ג ד"ה אמנם
    וד"ה ואפשר) ובפי' תועפות ראם על היראים (סי' רכג אות ה').

    ואמרו חז"ל (אדר"נ פט"ז ה') אהוב את כולם ושנא את האפיקורסין והמסיתים
    והמדיחין והמסורות,
    וכן דוד אמר משנאיך ה' אשנא וכו' (הובא בח"ח כלל ח',ה).

    והחפץ-חיים (הל' לה"ר כלל ד' אות ז') כותב: מותר להכלים ולספר בגנות רשע,
    וצריך לשפטו לצד החוב ומפרסמין את החנפים וכו'.

    ושם (כלל ח' אות ה'): אנשים שיש בהם אפיקורסות מצוה לגנותם ולבזותם וכו', ומה
    נקרא אפיקורס.

    ושם (כלל ז' סעיף ה'): דמותר לקבל לה"ר על רשע, ובהגה"ה שם: רשע לא הוי בכלל
    עמיתך ואין מחוייבין להוכיחו דהוכח תוכיח את עמיתך כתיב, והוא בכלל הלצים שאין
    מחוייבין להוכיחם כמו שכתוב אל תוכח לץ וכו'.

    ועי' סמ"ג (מ"ע ט') שכתב "אבל אדם רשע ואינו מקבל תוכחה מצוה לשנאותו".

    וכן בספר התניא (פרק ל"ב) כתב: מה שאמרו בגמ' שמי שרואה בחבירו שחטא מצוה
    לשנאותו וגם לומר לרבו שישנאהו, היינו בחבירו בתורה ובמצות וכבר קיים בו מצות
    "הוכח תוכיח את עמיתך" עם שאתך בתורה ובמצוות ואעפ"כ לא שב מחטאו, כמ"ש בס'
    חרדים וכו' (ומדבריו מוכח שמי שאינו בתורה ומצוות אין חיוב כלל להוכיחו ומצוה
    לשנאתו).

    ואם כן, אם יש אנשים שמצוה או מותר לשנאותם, (ולא נכנס בדיון זה להכריע את מי
    מותר ואת מי אסור לשנוא) הרי שהמושג אהבת חינם אינו נכון.

    תאריך ההודעה המקורית: 22/08/2024 14:48

    אלא אם נגיד כדבריו המאירים של הרב נויגרשל שאהבת חינם פירושה ללא מטרת רווח
    ולא כמקובל שזו אהבה סתם - על ריק

  • תאריך ההודעה המקורית: 22/08/2024 14:48

    אלא אם נגיד כדבריו המאירים של הרב נויגרשל שאהבת חינם פירושה ללא מטרת רווח
    ולא כמקובל שזו אהבה סתם - על ריק

    תאריך ההודעה המקורית: 22/08/2024 15:03

    עוד קטע קטן מדרשתו של הרב שליט''א עם ביאור מאיר עיניים על הגמ' ברכות י' ע"א

    קבצים מצורפים:

  • תאריך ההודעה המקורית: 22/08/2024 15:03

    עוד קטע קטן מדרשתו של הרב שליט''א עם ביאור מאיר עיניים על הגמ' ברכות י' ע"א

    קבצים מצורפים:

    תאריך ההודעה המקורית: 22/08/2024 15:14

    וז"ל חובות הלבבות שער עבודת האלוקים
    וכן שתי מדות: האהבה והשנאה, מקום האהבה למי שיסכים עמך על עבודת האלהים ועל
    מה שישמחך באחרית ענינך, ומקום השנאה למי שעובר על רצון האלהים, ועמד כנגד
    אנשי האמת, והביאך אל מה שמקציף בוראך, כמ"ש: עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי
    תורה יתגרו בם
    וכן בשער אהבת ד'
    אבל מפסידי האהבה באלהים רבים מאד. מהם, שיקצר האדם בהקדמות, אשר תתילד מהם
    האהבה בבורא יתעלה. ומהם, מפסידי ההקדמות, אשר הקדמנו לבארם בספר הזה, ואינני
    צריך לשנותם שלא יארך הענין. ומהם, השנאה באהוביו והאהבה בשנואיו, כמ"ש: הלרשע
    לעזר ולשונאי ה' תאהב ואמר: מצדיקי רשע, ואמר: מצדיק רשע ומרשיע צדיק, ואמר:
    עוזבי תורה יהללו רשע, ואמר: אומר לרשע צדיק אתה
    ובעוד כמה מקומות

    מאת: [email protected]

  • תאריך ההודעה המקורית: 22/08/2024 15:14

    וז"ל חובות הלבבות שער עבודת האלוקים
    וכן שתי מדות: האהבה והשנאה, מקום האהבה למי שיסכים עמך על עבודת האלהים ועל
    מה שישמחך באחרית ענינך, ומקום השנאה למי שעובר על רצון האלהים, ועמד כנגד
    אנשי האמת, והביאך אל מה שמקציף בוראך, כמ"ש: עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי
    תורה יתגרו בם
    וכן בשער אהבת ד'
    אבל מפסידי האהבה באלהים רבים מאד. מהם, שיקצר האדם בהקדמות, אשר תתילד מהם
    האהבה בבורא יתעלה. ומהם, מפסידי ההקדמות, אשר הקדמנו לבארם בספר הזה, ואינני
    צריך לשנותם שלא יארך הענין. ומהם, השנאה באהוביו והאהבה בשנואיו, כמ"ש: הלרשע
    לעזר ולשונאי ה' תאהב ואמר: מצדיקי רשע, ואמר: מצדיק רשע ומרשיע צדיק, ואמר:
    עוזבי תורה יהללו רשע, ואמר: אומר לרשע צדיק אתה
    ובעוד כמה מקומות

    מאת: [email protected]

    תאריך ההודעה המקורית: 22/08/2024 15:24

    אמר דוד המלך: ''הלא משנאך ה' אשנא ובתקוממך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים''
    (תהילים קלט כב).

    מאת: [email protected]

  • תאריך ההודעה המקורית: 22/08/2024 15:24

    אמר דוד המלך: ''הלא משנאך ה' אשנא ובתקוממך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים''
    (תהילים קלט כב).

    מאת: [email protected]

    תאריך ההודעה המקורית: 22/08/2024 16:43

    "ככל שיביא הרב אליהו עבוד ציטוטים לכך שמצוה לאהוב אפילו עכו"ם,
    כך יוכל הוא, הרב עבוד, בעצמו, ברוב בקיאותו הידועה, להביא כהנה וכהנה.
    ציטוטים המדברים על חובת השנאה לרשעים".
    צריך להבין שאין סתירה ואין מחלוקת, אלא תאהב אותם ותשנא את מעשיהם.
    "בין כה וכה, הרי כל אחד מחליט, מי הוא בגדר זה שמצוה לאהוב אותו,
    למרות שהוא עושה חילול שבת, ומי הוא זה שמותר לשנוא אותו כי הוא עושה חילול
    השם".
    נתת תורת כל אחד ואחד בידו? כמו שלא כל אחד מחליט מה זה בורר בשבת, כך לא כל
    אחד מחליט את מי שונאים ואיך ומתי.
    "ואילו המושג 'אהבת חינם' מדבר על מקרה שבו מותר או מצוה לשנוא. ולמרות זאת
    נדרש מן המושג 'אהבת חינם' - לאהוב ללא סיבה (=בחינם), גם אם יש דבר שמצדיק
    שנאה. וזה אינו. כי יש כאלו שמצוה לשנואתם וכדלהלן... אם כן, אם יש אנשים
    שמצוה או מותר לשנאותם, (ולא נכנס בדיון זה להכריע את מי מותר ואת מי אסור
    לשנוא) הרי שהמושג אהבת חינם אינו נכון".
    יש אנשים שמצוה לשנאותם, אבל רק את מעשיהם ולא אותם. חבל שאתה לא רוצה לקרוא
    את הקובץ ששלחתי לעיל. וזו הכוונה "אהבת חינם" – שאפילו שמצוה לשנאותם מצד
    מעשיהם, מצוה לאוהבם.

  • תאריך ההודעה המקורית: 22/08/2024 16:43

    "ככל שיביא הרב אליהו עבוד ציטוטים לכך שמצוה לאהוב אפילו עכו"ם,
    כך יוכל הוא, הרב עבוד, בעצמו, ברוב בקיאותו הידועה, להביא כהנה וכהנה.
    ציטוטים המדברים על חובת השנאה לרשעים".
    צריך להבין שאין סתירה ואין מחלוקת, אלא תאהב אותם ותשנא את מעשיהם.
    "בין כה וכה, הרי כל אחד מחליט, מי הוא בגדר זה שמצוה לאהוב אותו,
    למרות שהוא עושה חילול שבת, ומי הוא זה שמותר לשנוא אותו כי הוא עושה חילול
    השם".
    נתת תורת כל אחד ואחד בידו? כמו שלא כל אחד מחליט מה זה בורר בשבת, כך לא כל
    אחד מחליט את מי שונאים ואיך ומתי.
    "ואילו המושג 'אהבת חינם' מדבר על מקרה שבו מותר או מצוה לשנוא. ולמרות זאת
    נדרש מן המושג 'אהבת חינם' - לאהוב ללא סיבה (=בחינם), גם אם יש דבר שמצדיק
    שנאה. וזה אינו. כי יש כאלו שמצוה לשנואתם וכדלהלן... אם כן, אם יש אנשים
    שמצוה או מותר לשנאותם, (ולא נכנס בדיון זה להכריע את מי מותר ואת מי אסור
    לשנוא) הרי שהמושג אהבת חינם אינו נכון".
    יש אנשים שמצוה לשנאותם, אבל רק את מעשיהם ולא אותם. חבל שאתה לא רוצה לקרוא
    את הקובץ ששלחתי לעיל. וזו הכוונה "אהבת חינם" – שאפילו שמצוה לשנאותם מצד
    מעשיהם, מצוה לאוהבם.

    תאריך ההודעה המקורית: 22/08/2024 18:00

    גם אם נסכים שהמושג אהבת חינם
    הוא מושג צודק.
    אבל כולי עלמא מודי שצמד המילים הומצא לאחרונה
    והראיה:
    לאחרונה עשיתי חיפוש באוצר, המקורות הכי קדומים הם מלפני כ-120 שנה, ידוע
    שמנהיגי המזרחי באותו דור שיוקו את ההמצאה הזו, ויתכן שגם גדולים אחרים באותו
    דור החלו להשתמש בה אגב שיטפא, אבל המקור הוא מאנשי המזרחי, ואכמ"ל.

    ואף אחד לא מצא עדיין עוד מקור קדום יותר למילים אהבת חינם.
    זה אומר שלמעשה אף אחד לא סתר את הדברים הנ"ל

    מאת: [email protected]

    --
    אוףף... הטיול לא שווה כלום! לחץ כאן להמשך קריאה >>
    https://nahale.schoolyland.co.il/מדריך-לילדים-מאושרים/

    [image: לוגו כיתוב מלא חתוך.jpg]
    *ליצירת קשר: 0527174846 *

  • תאריך ההודעה המקורית: 22/08/2024 18:00

    גם אם נסכים שהמושג אהבת חינם
    הוא מושג צודק.
    אבל כולי עלמא מודי שצמד המילים הומצא לאחרונה
    והראיה:
    לאחרונה עשיתי חיפוש באוצר, המקורות הכי קדומים הם מלפני כ-120 שנה, ידוע
    שמנהיגי המזרחי באותו דור שיוקו את ההמצאה הזו, ויתכן שגם גדולים אחרים באותו
    דור החלו להשתמש בה אגב שיטפא, אבל המקור הוא מאנשי המזרחי, ואכמ"ל.

    ואף אחד לא מצא עדיין עוד מקור קדום יותר למילים אהבת חינם.
    זה אומר שלמעשה אף אחד לא סתר את הדברים הנ"ל

    מאת: [email protected]

    --
    אוףף... הטיול לא שווה כלום! לחץ כאן להמשך קריאה >>
    https://nahale.schoolyland.co.il/מדריך-לילדים-מאושרים/

    [image: לוגו כיתוב מלא חתוך.jpg]
    *ליצירת קשר: 0527174846 *

    תאריך ההודעה המקורית: 22/08/2024 18:45

    אם "מנהיגי המזרחי" (גם הגדולים שלהם הם רק "מנהיגים" בעלמא. זה לא ביזוי
    ת"ח?) המציאו את זה, "שיווקו את ההמצאה הזו", אז אפילו שגדולי ישראל השתמשו
    בזה, אנחנו צריכים להיות יותר חכמים ולא להשתמש.
    זה מה שכבודו אומר?

    מאת: [email protected]

  • תאריך ההודעה המקורית: 22/08/2024 18:45

    אם "מנהיגי המזרחי" (גם הגדולים שלהם הם רק "מנהיגים" בעלמא. זה לא ביזוי
    ת"ח?) המציאו את זה, "שיווקו את ההמצאה הזו", אז אפילו שגדולי ישראל השתמשו
    בזה, אנחנו צריכים להיות יותר חכמים ולא להשתמש.
    זה מה שכבודו אומר?

    מאת: [email protected]

    תאריך ההודעה המקורית: 22/08/2024 19:21

    לא זה הנושא,
    השאלה מהו מקור המושג,
    אף אחד לא דיבר האם זה חיובי או שלילי, או האם להשתמש בזה או לא.
    השאלה מקור המושג.
    דרך אגב אשאל אתכם גם על המושג ריתחא דאורייתא, האם יש לו מקור?
    תודה רבה

    מאת: [email protected]

  • תאריך ההודעה המקורית: 22/08/2024 19:21

    לא זה הנושא,
    השאלה מהו מקור המושג,
    אף אחד לא דיבר האם זה חיובי או שלילי, או האם להשתמש בזה או לא.
    השאלה מקור המושג.
    דרך אגב אשאל אתכם גם על המושג ריתחא דאורייתא, האם יש לו מקור?
    תודה רבה

    מאת: [email protected]

    תאריך ההודעה המקורית: 22/08/2024 19:36

    אני יודע שזה לא הנושא, אבל בהחלט דיברו כאן וכתבו שזה שלילי. למשל:
    בהתבוננות פשוטה אין מקום לכזה ביטוי, כי הרי אם יש מושג שנקרא 'שנאת חינם' -
    כלומר שהבעיה לשנוא היא משום שזה בחינם וללא סיבה, אם כן מוכח מתוכו שיש
    מקומות שבהם צריך לשנוא, ואילו המושג 'אהבת חינם' אומר שצריך לאהוב ללא סיבה
    ואין שום דבר שמצדיק שנאה. נמצא שהדברים סותרים זה את זה, וא"כ אהבת חינם הוא
    ביטוי שמנוגד לדברי חז"ל שקבעו את הביטוי אהבת חינם, ופשוט.

    *[אדם שאוהב ללא סיבה יכול גם לאהוב בעלי חיים או צמחים...... האהבה הנכונה
    עפ"י תורה היא לאהוב את רעך בגלל שהוא יהודי, בגלל שהוא בן של ה', בגלל שהוא
    עבד ה' וכו', אבל לא 'ללא סיבה', וממילא אם יש כאלו שהתורה ציותה לשונאם - א"כ
    צריך לשונאם. ואת זה המזרחי באו להפקיע, ושוב אכמ"ל]. *
    וגם:
    *בדרשה ששמעתי בתשעה באב מהרב מנחם שטיין שליט"א הביא בשם הרב אביגדור נבנצאל
    שליט"א שאמר שזה ביטוי שגוי, כי מחובתנו לאהוב כל יהודי, ויהודי שמצוה לשונאו
    אסור לאהוב. *
    וכך רוב ההודעות דיברו בעיקר על הפן השלילי (ולא על המקור).
    וכן ההודעה האחרונה שהתייחסתי אליה, כנראה כוונת הכותב היתה שמכיון שאנשי
    המזרחי המציאו את ההמצאה הזו, לכן צריך להתרחק ממנה. כך משתמע מתוך ניסוחו.
    ומעניין שלא הערת לאף אחד, עד ההודעה שלי...

    לגבי הריתחא דאורייתא, מסתבר שהמקור מהגמ' בתענית ד. ואמר רבא האי צורבא מרבנן
    דמי לפרצידא דתותי קלא דכיון דנבט נבט ואמר רבא האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא
    הוא דקא מרתחא ליה שנאמר {ירמיה כג-כט} הלא כה דברי כאש נאם ה'.

    מאת: [email protected]

  • תאריך ההודעה המקורית: 22/08/2024 19:36

    אני יודע שזה לא הנושא, אבל בהחלט דיברו כאן וכתבו שזה שלילי. למשל:
    בהתבוננות פשוטה אין מקום לכזה ביטוי, כי הרי אם יש מושג שנקרא 'שנאת חינם' -
    כלומר שהבעיה לשנוא היא משום שזה בחינם וללא סיבה, אם כן מוכח מתוכו שיש
    מקומות שבהם צריך לשנוא, ואילו המושג 'אהבת חינם' אומר שצריך לאהוב ללא סיבה
    ואין שום דבר שמצדיק שנאה. נמצא שהדברים סותרים זה את זה, וא"כ אהבת חינם הוא
    ביטוי שמנוגד לדברי חז"ל שקבעו את הביטוי אהבת חינם, ופשוט.

    *[אדם שאוהב ללא סיבה יכול גם לאהוב בעלי חיים או צמחים...... האהבה הנכונה
    עפ"י תורה היא לאהוב את רעך בגלל שהוא יהודי, בגלל שהוא בן של ה', בגלל שהוא
    עבד ה' וכו', אבל לא 'ללא סיבה', וממילא אם יש כאלו שהתורה ציותה לשונאם - א"כ
    צריך לשונאם. ואת זה המזרחי באו להפקיע, ושוב אכמ"ל]. *
    וגם:
    *בדרשה ששמעתי בתשעה באב מהרב מנחם שטיין שליט"א הביא בשם הרב אביגדור נבנצאל
    שליט"א שאמר שזה ביטוי שגוי, כי מחובתנו לאהוב כל יהודי, ויהודי שמצוה לשונאו
    אסור לאהוב. *
    וכך רוב ההודעות דיברו בעיקר על הפן השלילי (ולא על המקור).
    וכן ההודעה האחרונה שהתייחסתי אליה, כנראה כוונת הכותב היתה שמכיון שאנשי
    המזרחי המציאו את ההמצאה הזו, לכן צריך להתרחק ממנה. כך משתמע מתוך ניסוחו.
    ומעניין שלא הערת לאף אחד, עד ההודעה שלי...

    לגבי הריתחא דאורייתא, מסתבר שהמקור מהגמ' בתענית ד. ואמר רבא האי צורבא מרבנן
    דמי לפרצידא דתותי קלא דכיון דנבט נבט ואמר רבא האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא
    הוא דקא מרתחא ליה שנאמר {ירמיה כג-כט} הלא כה דברי כאש נאם ה'.

    מאת: [email protected]

    תאריך ההודעה המקורית: 22/08/2024 20:02

    מקור המושג הוא:
    ההיפך מ'שנאת חינם' ותו לא.

    מאת: [email protected]

  • תאריך ההודעה המקורית: 22/08/2024 20:02

    מקור המושג הוא:
    ההיפך מ'שנאת חינם' ותו לא.

    מאת: [email protected]

    תאריך ההודעה המקורית: 22/08/2024 20:41

    האם ההיפך ממאכלות אסורות הם מאכלים כשרים??? אתמהה

  • תאריך ההודעה המקורית: 22/08/2024 20:41

    האם ההיפך ממאכלות אסורות הם מאכלים כשרים??? אתמהה

    תאריך ההודעה המקורית: 22/08/2024 21:41

    הבעיה היא שהמזרחי השתמשו באהבת ישראל
    כמטרה להצדיק פעולות של רשעים
    (כלומר: אנשים שהם לא שומרי תורה ומצוות באופן מוצהר)

    ולמעשה יש כאן שני נקודות

    1. להשתמש עם מושג נכון בהקשר לא נכון.
    2. בדרך כלל כשמשתמשים עם מושג נכון בהקשר לא נכון
      בדרך כלל יש טעות גם בשורש.

    בדוגמא הנ"ל יש טעות בהקשר
    (לא כל מי שמשתמש במושג אהבת חינם אלא הכוונה למזרחי)
    ועכשיו מעניין לראות שהתברר שהמושג עצמו גם כן אין יסודתו בהררי קודש
    אלא יתכן שמדובר במושג מומצא.

    ולגופו של עניין למילה אהבה יש הרבה משמעויות
    אבל למצווה ואהבת לרעך כמוך כתוב
    שהכוונה למה דעליך סני לחבריך לא תעביד.
    כלומר בכלל לא המשמעות המקובלת ברחוב.

    לכן להלביש את המילים אהבת חינם על המצווה הנ"ל
    לא ברור לי מה הנפקא מינה למעשה.

    האם הכוונה לא להזיק לאף אחד שאסור להזיק אותו
    זה לא כל כך מסתדר במילים אהבת חינם.
    לכן ובפרט שלא מצינו מקור קדום יותר
    נראה שאכן הביטוי מומצא
    ובכל אופן לא ברור לי מה כוונת המשפט אהבת חינם

    מאת: [email protected]

    --
    אוףף... הטיול לא שווה כלום! לחץ כאן להמשך קריאה >>
    https://nahale.schoolyland.co.il/מדריך-לילדים-מאושרים/

    [image: לוגו כיתוב מלא חתוך.jpg]
    *ליצירת קשר: 0527174846 *

  • תאריך ההודעה המקורית: 22/08/2024 21:41

    הבעיה היא שהמזרחי השתמשו באהבת ישראל
    כמטרה להצדיק פעולות של רשעים
    (כלומר: אנשים שהם לא שומרי תורה ומצוות באופן מוצהר)

    ולמעשה יש כאן שני נקודות

    1. להשתמש עם מושג נכון בהקשר לא נכון.
    2. בדרך כלל כשמשתמשים עם מושג נכון בהקשר לא נכון
      בדרך כלל יש טעות גם בשורש.

    בדוגמא הנ"ל יש טעות בהקשר
    (לא כל מי שמשתמש במושג אהבת חינם אלא הכוונה למזרחי)
    ועכשיו מעניין לראות שהתברר שהמושג עצמו גם כן אין יסודתו בהררי קודש
    אלא יתכן שמדובר במושג מומצא.

    ולגופו של עניין למילה אהבה יש הרבה משמעויות
    אבל למצווה ואהבת לרעך כמוך כתוב
    שהכוונה למה דעליך סני לחבריך לא תעביד.
    כלומר בכלל לא המשמעות המקובלת ברחוב.

    לכן להלביש את המילים אהבת חינם על המצווה הנ"ל
    לא ברור לי מה הנפקא מינה למעשה.

    האם הכוונה לא להזיק לאף אחד שאסור להזיק אותו
    זה לא כל כך מסתדר במילים אהבת חינם.
    לכן ובפרט שלא מצינו מקור קדום יותר
    נראה שאכן הביטוי מומצא
    ובכל אופן לא ברור לי מה כוונת המשפט אהבת חינם

    מאת: [email protected]

    --
    אוףף... הטיול לא שווה כלום! לחץ כאן להמשך קריאה >>
    https://nahale.schoolyland.co.il/מדריך-לילדים-מאושרים/

    [image: לוגו כיתוב מלא חתוך.jpg]
    *ליצירת קשר: 0527174846 *

    תאריך ההודעה המקורית: 22/08/2024 23:07

    תראה איך הרמב"ם מפרש מצווה זו:
    דעות פרק ו' הלכה ג':
    מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו, שנאמר ואהבת לרעך כמוך,
    לפיכך צריך לספר בשבחו ולחוס על ממונו כאשר הוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד
    עצמו,
    והמתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא.

    מאת: [email protected]

  • תאריך ההודעה המקורית: 22/08/2024 23:07

    תראה איך הרמב"ם מפרש מצווה זו:
    דעות פרק ו' הלכה ג':
    מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו, שנאמר ואהבת לרעך כמוך,
    לפיכך צריך לספר בשבחו ולחוס על ממונו כאשר הוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד
    עצמו,
    והמתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא.

    מאת: [email protected]

    תאריך ההודעה המקורית: 23/08/2024 01:31

    זה גם כתוב בתורה
    ואהבת לרעך כמוך

  • תאריך ההודעה המקורית: 23/08/2024 01:31

    זה גם כתוב בתורה
    ואהבת לרעך כמוך

    תאריך ההודעה המקורית: 23/08/2024 07:15

    "המזרחי השתמשו באהבת ישראל
    כמטרה להצדיק פעולות של רשעים
    (כלומר: אנשים שהם לא שומרי תורה ומצוות באופן מוצהר)".
    ממה נפשך, אם מדובר בפעולות טובות, אז אין צורך בהצדקות. ואם מדובר בפעולות
    רעות, אז זאת המצאה שנובעת מכישלון בשנאת חינם והדבקת סטיגמות.
    אולי תוכל לתת דוגמה של פעולה רעה שהצדיקו אותה מטעמי אהבת חינם?

  • תאריך ההודעה המקורית: 23/08/2024 07:15

    "המזרחי השתמשו באהבת ישראל
    כמטרה להצדיק פעולות של רשעים
    (כלומר: אנשים שהם לא שומרי תורה ומצוות באופן מוצהר)".
    ממה נפשך, אם מדובר בפעולות טובות, אז אין צורך בהצדקות. ואם מדובר בפעולות
    רעות, אז זאת המצאה שנובעת מכישלון בשנאת חינם והדבקת סטיגמות.
    אולי תוכל לתת דוגמה של פעולה רעה שהצדיקו אותה מטעמי אהבת חינם?

    תאריך ההודעה המקורית: 23/08/2024 07:38

    פשט חדש לפתגם:
    אל תצא בחרב ובחנית או בהשמצות על הזולת, עד שיהיה לך מחוור כשמלה שאתה פועל
    נכון (וזה יכול להיות רק אחרי שתתייעץ עם גדולים על כל מקרה ספציפי ואל בינתך
    אל תישען), כי עדיף שתיכשל באהבת חינם, כלומר לאהוב במקום שהתורה מצווה
    להילחם, מאשר שתיכשל בשנאה במקום שאין לך הצדקה.
    כי בית המקדש נחרב בגלל שנאת חינם, וזה מה שהכי חמור. ועוד, שב-99% מהמקרים
    באמת אין הצדקה להיכנס למלחמה. ועוד. שיחד עם השנאה למעשים צריכה להיות אהבה
    לאיש (ראה בהודעות לעיל) ואת זה אין לך. ועוד, שמתוך שנאה מותרת מגיעים בד"כ
    לשנאה האסורה ולמחלוקות ומריבות שאין להן שום הצדקה.
    דוגמה: אתה בטוח שהמזרחי הצדיקו עבירות של אפיקורסים רק בשביל להתחנף אליהם.
    אז מוטב שתברר טוב את הענין ובינתיים תשים סכין בלועך ומקסימום תיכשל באהבת
    חינם, מאשר להשמיץ על חינם ועברת בשנאת חינם.
    דוגמה נוספת: אתה תוקף יהודי דתי שעולה להר הבית, שהרי הוא עובר על איסורי
    כרת. ואינך מבין שהוא עולה למקומות שכל הגדולים מסכימים שאין שם שום ספק
    דאורייתא, וגם שום איסור דרבנן אין, וכל מה שאסרו הוא שמא יראו אותו חילונים
    וממנו ילמדו ויעלו גם למקומות האסורים. ומסתבר שכיום כבר אין חשש זה, ועוד,
    שהרבנים שלו התירו. נמצא שהוא לא עשה שום איסור, ואדרבה הוא מחבב את המצוות
    יותר מכולם, אבל אתה עברת על הוצאת שם רע ואף חיללת את ה' כשאמרת לחילונים
    שיהודי דתי עובר על כריתות.
    ואת התוצאות של כישלון בשנאת חינם רואים באזורי החרדים, כל הפשקווילים שאחד
    משמיץ את השני, וכל אחד בטוח שהוא צודק ונלחם לשם שמים. אם היו שומעים לפתגם
    הנ"ל, היתה נחסכת הרבה שנאת חינם (הבעיה שנכשלים בשנאת חינם ואומרים שזה פתגם
    שמקורו מהמזרחי שרצו להצדיק את החילונים).

  • תאריך ההודעה המקורית: 23/08/2024 07:38

    פשט חדש לפתגם:
    אל תצא בחרב ובחנית או בהשמצות על הזולת, עד שיהיה לך מחוור כשמלה שאתה פועל
    נכון (וזה יכול להיות רק אחרי שתתייעץ עם גדולים על כל מקרה ספציפי ואל בינתך
    אל תישען), כי עדיף שתיכשל באהבת חינם, כלומר לאהוב במקום שהתורה מצווה
    להילחם, מאשר שתיכשל בשנאה במקום שאין לך הצדקה.
    כי בית המקדש נחרב בגלל שנאת חינם, וזה מה שהכי חמור. ועוד, שב-99% מהמקרים
    באמת אין הצדקה להיכנס למלחמה. ועוד. שיחד עם השנאה למעשים צריכה להיות אהבה
    לאיש (ראה בהודעות לעיל) ואת זה אין לך. ועוד, שמתוך שנאה מותרת מגיעים בד"כ
    לשנאה האסורה ולמחלוקות ומריבות שאין להן שום הצדקה.
    דוגמה: אתה בטוח שהמזרחי הצדיקו עבירות של אפיקורסים רק בשביל להתחנף אליהם.
    אז מוטב שתברר טוב את הענין ובינתיים תשים סכין בלועך ומקסימום תיכשל באהבת
    חינם, מאשר להשמיץ על חינם ועברת בשנאת חינם.
    דוגמה נוספת: אתה תוקף יהודי דתי שעולה להר הבית, שהרי הוא עובר על איסורי
    כרת. ואינך מבין שהוא עולה למקומות שכל הגדולים מסכימים שאין שם שום ספק
    דאורייתא, וגם שום איסור דרבנן אין, וכל מה שאסרו הוא שמא יראו אותו חילונים
    וממנו ילמדו ויעלו גם למקומות האסורים. ומסתבר שכיום כבר אין חשש זה, ועוד,
    שהרבנים שלו התירו. נמצא שהוא לא עשה שום איסור, ואדרבה הוא מחבב את המצוות
    יותר מכולם, אבל אתה עברת על הוצאת שם רע ואף חיללת את ה' כשאמרת לחילונים
    שיהודי דתי עובר על כריתות.
    ואת התוצאות של כישלון בשנאת חינם רואים באזורי החרדים, כל הפשקווילים שאחד
    משמיץ את השני, וכל אחד בטוח שהוא צודק ונלחם לשם שמים. אם היו שומעים לפתגם
    הנ"ל, היתה נחסכת הרבה שנאת חינם (הבעיה שנכשלים בשנאת חינם ואומרים שזה פתגם
    שמקורו מהמזרחי שרצו להצדיק את החילונים).

    תאריך ההודעה המקורית: 23/08/2024 09:01

    ריתחא דאורייתא מובא במהריט''ץ (סי' רלח)
    אגב לא 'כל הגדולים מסכימים שאין בזה שום ספק דאורייתא', החזון נחום והמנחת
    יצחק חוששים לזיבה, ובציץ אליעזר ועוד מביא שהסתפקו במקום המקדש, לא ברור שאבן
    השתיה היא הידועה היום. וכן אם אינו מעריב שמשו יש לחוש לדעת רש''י שגזרו על
    טבול יום בהר הבית.
    נ.ב. ייתכן שחרגתי מכללי הדיונים פה אע''פ שאני מסתכן בסילוק [בעצם אתה חרגת],
    רק כדי שלא יצאו מכאן בטעות הנוגעת למעשה ח''ו.

  • 0 הצבעות
    6 פוסטים
    3 צפיות
    א
    תאריך ההודעה המקורית: 29/02/2024 11:40 הרב פישהוף!! הספינה העליונה כל רז לא אניס ליה!!
  • טקסט הגדה של פסח עם פסקי דינים קצרים.

    2024
    2
    0 הצבעות
    2 פוסטים
    3 צפיות
    י
    המשך ההודעה המקורית (חלק 2/2) לאחר גמר כל הסעודה, לוקח עורך הסדר לעצמו ולכל אחד מהמסובים כזית מפרוסת המַצָּה שהיתה "צפונה" ומוצנעת לאפיקומן, (ויש המחמירים לאכול ב' כזיתים: כזית כנגד קרבן פסח, וכזית כנגד המצה הנאכלת עמו). וצריך לאוכלה לכתחילה קודם חצות הלילה. וקודם אכילת האפיקומן יאמרו: זֵכֶר לְקָרְבַּן פֶּסַח הַנֶּאֱכָל עַל הַשָׂבָע. ואוכלים האפיקומן בהסיבה. ואסור לאכול אחריה שום דבר, וכן אסור לשתות משקאות משכרים או מיץ ענבים, חוץ משתי הכוסות שעל הסדר. אבל לשתות מים או כוס קפה או תה (ואפילו עם סוכר), מותר. (וכן מותר לשתות שאר משקאות שאינם משכרים. ויקיעורך). ברך[עריכה https://he.wikisource.org/w/index.php?title=סידור/נוסח_עדות_המזרח/פסח/הגדה&action=edit&section=30 ] מוזגים כוס שלישי ומברכים ברכת המזון. ויש האומרים לפני כן מזמור קכו שבתהילים https://he.wikisource.org/wiki/תהלים_קכו, "שיר המעלות בשוב ה'". ויש האומרים: אֲבָרְכָה אֶת יי בְּכָל עֵת תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי: סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם: תְּהִלַּת יי יְדַבֶּר פִּי וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד: וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם הַלְלוּ־יָהּ: וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי יי: ונוטלים ידים לשם "מים אחרונים". ואם הם שלושה או יותר, חייבים לזמן. המזמן: בִּרְשׁוּתְכֶם! (ויש אומרים: הַב לָן וְנִבְרִיךְ לְמַלְכָּא עִלָּאָה קַדִּישָׁא). עונים: שָׁמַיִם! המזמן: בִּרְשׁוּת מַלְכָּא עִלָּאָה קַדִּישָׁא (בשבת: וּבִרְשׁוּת שַׁבָּת מַלְכְּתָא) (ביום טוב: וּבִרְשׁוּת יוֹמָא טָבָא קַדִּישָׁא) (וּבִרְשׁוּת מוֹרַי וְרַבּוֹתַי) וּבִרְשׁוּתְכֶם נְבָרֵךְ (בעשרה: אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ. עונים: בָּרוּךְ (אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ (הַגָּדוֹל תָּמִיד) חָיִינוּ. המזמן: בָּרוּךְ (אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ (הַגָּדוֹל תָּמִיד) חָיִינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הָאֵל הַזָּן אוֹתָנוּ וְאֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטוּבוֹ בְּחֵן בְּחֶסֶד בְּרֵיוַח וּבְרַחֲמִים רַבִּים. נֹתֵן לֶחֶם לְכָל־בָּשָׂר. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל תָּמִיד לֹא חָסַר לָנוּ וְאַל יֶחְסַר לָנוּ מָזוֹן (תָּמִיד) לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי הוּא אֵל זָן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל. וְשֻׁלְחָנוֹ עָרוּךְ לַכֹּל. וְהִתְקִין מִחְיָה וּמָזוֹן לְכָל־בְּרִיּוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא בְרַחֲמָיו וּבְרֹב חֲסָדָיו כָּאָמוּר. פּוֹתֵחַ אֶת־יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל־חַי רָצוֹן. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַזָּן אֶת הַכֹּל. נוֹדֶה לְּךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה בְּרִית וְתוֹרָה חַיִּים וּמָזוֹן. עַל שֶׁהוֹצֵאתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים. וְעַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ בִּבְשָׂרֵנוּ. וְעַל תּוֹרָתְךָ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ. וְעַל חֻקֵּי רְצוֹנָךְ שֶׁהוֹדַעְתָּנוּ. וְעַל חַיִּים וּמָזוֹן שָׁאַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתָנוּ. וְעַל הַכֹּל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אֶת שְׁמָךְ כָּאָמוּר וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ עַל־הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן־לָךְ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן. רַחֵם יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ. וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ. וְעַל הַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ. וְעַל הֵיכָלָךְ. וְעַל מְעוֹנָךְ. וְעַל דְּבִירָךְ. וְעַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו. אָבִינוּ! רְעֵנוּ. זוּנֵנוּ. פַּרְנְסֵנוּ. כַּלְכְּלֵנוּ. הַרְוִיחֵנוּ הַרְוַח לָנוּ מְהֵרָה מִכָּל־צָרוֹתֵינוּ. וְנָא אַל תַּצְרִיכֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ לִידֵי מַתְּנוֹת בָּשָׂר וָדָם. וְלֹא לִידֵי הַלְוָאָתָם. אֶלָּא לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה וְהָרְחָבָה. הָעֲשִׁירָה וְהַפְּתוּחָה. יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא נֵבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְלֹא נִכָּלֵם לְעוֹלָם הַבָּא. וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחָךְ תַּחֲזִירֶנָּה לִמְקוֹמָהּ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בשבת מוסיפים: רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וּבְמִצְוַת יוֹם הַשְּׁבִיעִי. הַשַׁבָּת הַגָּדוֹל וְהַקָדוֹשׂ הַזֶּה. כִּי יוֹם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ הוּא מִלְּפָנֶיךָ. נִשְׁבּוֹת בּוֹ וְנָנוּחַ בּוֹ וְנִתְעַנֵּג בּוֹ כְּמִצְוַת חֻקֵּי רְצוֹנָךְ. וְאַל תְּהִי צָרָה וְיָגוֹן בְּיוֹם מְנוּחָתֵנוּ. וְהַרְאֵנוּ בְנֶחָמַת צִיּוֹן בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. כִּי אַתָּה הוּא בַּעַל הַנֶּחָמוֹת. וַהֲגַם שֶׁאָכַלְנוּ וְשָׁתִינוּ חָרְבַּן בֵּיתְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ לֹא שָׁכַחְנוּ. אַל תִּשְׁכָּחֵנוּ לָנֶצַח וְאַל תִּזְנָחֵנוּ לָעַד. כִּי אֵל מֶלֶךְ (גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ) [נוסח אחר: חַנּוּן וְרַחוּם] אָתָּה. אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, יַעֲלֶה וְיָבוֹא וְיַגִּיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ, זִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ, וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדָּךְ, וְזִכְרוֹן כָּל־עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶיךָ, לִפְלֵיטָה לְטוֹבָה, לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, בְּיוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, לְרַחֵם בּוֹ עָלֵינוּ וּלְהוֹשִׁיעֵנוּ. זָכְרֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה, וּפָּקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה, וְהוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים טוֹבִים, בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים. חוּס וְחָנֵּנוּ וַחֲמֹל וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְהוֹשִׁיעֵנוּ כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ, כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה. וְתִבְנֶה יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם. (בלחש: אָמֵן). אם שכח לומר בשבת 'רצה', ולא התחיל 'הטוב והמטיב', אומר כאן: (בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁנָּתַן שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה לְאוֹת וְלִבְרִית. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת.) אם שכח לומר 'יעלה ויבוא', ולא התחיל 'הטוב והמטיב', יאמר כאן: (בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁנָּתַן יָמִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, אֶת יוֹם (הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְאֶת יוֹם) חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, אֶת יוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים.) אם שכח לומר 'רצה' ו'יעלה ויבוא' ביום טוב שחל בשבת, ולא התחיל 'הטוב והמטיב', אומר כאן: (בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁנָּתַן שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה לְאוֹת וְלִבְרִית, וְיָמִים טוֹבִים לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, אֶת יוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים.) בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, (לָעַד) הָאֵל אָבִינוּ, מַלְכֵּנוּ, אַדִּירֵנוּ, בּוֹרְאֵנוּ, גּוֹאֲלֵנוּ, קְדוֹשֵׁנוּ קְדוֹשׁ יַעֲקֹב, רוֹעֵנוּ רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל, הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב לַכּל, שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הוּא הֵיטִיב לָנוּ, הוּא מֵיטִיב לָנוּ, הוּא יֵיטִיב לָנוּ, הוּא גְמָלָנוּ, הוּא גוֹמְלֵנוּ, הוּא יִגְמְלֵנוּ לָעַד חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים וְרֵיוַח וְהַצָּלָה וְכָל־טוֹב. בשבת: הָרַחֲמָן הוּא יַנְחִילֵנוּ עוֹלָם שֶׁכֻּלוֹ שַׁבָּת וּמְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים. יש אומרים בחול המועד: הָרַחֲמָן הוּא יַגִּיעֵנוּ לְמוֹעֲדִים וְלִרְגָלִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם. ביום טוב: הָרַחֲמָן הוּא יַנְחִילֵנוּ (לְ)יוֹם שֶׁכֻּלוֹ טוֹב. הָרַחֲמָן הוּא יִטַּע תּוֹרָתוֹ וְאַהֲבָתוֹ בְּלִבֵּנוּ וְתִהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פָּנֵינוּ לְבִלְתִּי נֶחֱטָא, וְיִהְיוּ כָל מַעֲשֵׂינוּ לְשֵׁם שָׁמָיִם. ברכת האורח: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת הַשֻּׁלְחָן הַזֶּה שֶׁאָכַלְנוּ עָלָיו, וִיסַדֵּר בּוֹ כָּל מַעֲדַנֵּי עוֹלָם, וְיִהְיֶה כְשֻׁלְחָנוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם. כָּל רָעֵב מִמֶּנּוּ יֹאכַל, וְכָל צָמֵא מִמֶּנּוּ יִשְׁתֶּה, וְאַל יֶחְסַר מִמֶּנּוּ כָּל טוֹב לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, אָמֵן. הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה וּבַעַל הַסְּעֻדָּה הַזֹּאת, הוּא וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ, בְּבָנִים שֶׁיִּחְיוּ וּבִנְכָסִים שֶׁיִּרְבּוּ. בָּרֵךְ יְהֹוָה חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה, וְיִהְיוּ נְכָסָיו וּנְכָסֵינוּ מֻצְלָחִים וּקְרוֹבִים לָעִיר, וְאַל יִזְדַּקֵּק לְפָנָיו וְלֹא לְפָנֵינוּ שׁוּם דְּבַר חֵטְא וְהִרְהוּר עָוֹן, שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ כָּל הַיָּמִים בְּעֹשֶׁר וְכָבוֹד מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם, לֹא יֵבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא יִכָּלֵם לָעוֹלָם הַבָּא, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן. הָרַחֲמָן הוּא יְחַיֵּינוּ וִיזַכֵּנוּ וִיקָרְבֵנוּ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ וּלְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. מִגְדּוֹל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם. כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ וְדֹרְשֵׁי יְהֹוָה לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב. נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם. כָּל הַיּוֹם חוֹנֵן וּמַלְוֶה וְזַרְעוֹ לִבְרָכָה. מַה שֶּׁאָכַלְנוּ יִהְיֶה לְשָׂבְעָה, וּמַה שֶּׁשָּׁתִינוּ יִהְיֶה לִרְפוּאָה, וּמַה שֶּׁהוֹתַרְנוּ יִהְיֶה לִבְרָכָה, כְּדִכְתִיב: וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיּוֹתִרוּ כִּדְבַר יְהֹוָה. בְּרוּכִים אַתֶּם לַיהוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהוָה וְהָיָה יְהֹוָה מִבְטַחוֹ. יְהֹוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְהֹוָה יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם. עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. יכיון לפטור גם את כוס רביעי, ויברך, וישתה בהסיבה: יש אומרים: כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם יְהֹוָה אֶקְרָא. סַבְרִי מָרָנָן. בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן. הלל נרצה[עריכה https://he.wikisource.org/w/index.php?title=סידור/נוסח_עדות_המזרח/פסח/הגדה&action=edit&section=31 ] לאחר ששתו כוס שלישי, מוזגים כוס רביעי. ויש הנוהגים למזוג כוס אחד יתר על הכוסות של המסובים ואין שותים אותו, וקוראים אותו "כוס של אליהו". וגומרים על כוס רביעי את ההלל, ויאמרו אותו בשמחה ובהתלהבות רבה. שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ. כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ. שְׁפֹךְ עֲלֵיהֶם זַעְמֶךָ וַחֲרוֹן אַפְּךָ יַשִׂיגֵם. תִּרְדֹּף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם מִתַּחַת שְׁמֵי יי. לֹא לָנוּ , יי, לֹא לָנוּ, כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד, עַל חַסְדְּךָ, עַל אֲמִתֶּךָ. לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם: אַיֵּה נָא אֱלֹהֵיהֶם? ואֱלֹהֵינוּ בַּשָּׁמָיִם, כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ עָשָׂה. עֲצַבֵּיהֶם כֶּסֶף וְזָהָב מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם. פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ, עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ. אָזְנָיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ, אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן. יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן, רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּ, לֹא יֶהְגּוּ בִּגְרוֹנָם. כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם, כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם. יִשְׂרָאֵל בְּטַח בַּיהוה, עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא. בֵּית אַהֲרֹן בִּטְחוּ בַּיהוה, עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא. יִרְאֵי יהוה בִּטְחוּ בַּיהוה, עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא. יי זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ, יְבָרֵךְ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל, יְבָרֵךְ אֶת בֵּית אַהֲרֹן. יְבָרֵךְ יִרְאֵי יי, הַקְּטַנִים עִם הַגְּדֹלִים. יֹסֵף יי עֲלֵיכֶם, עֲלֵיכֶם וְעַל בְּנֵיכֶם. בְּרוּכִים אַתֶּם לַיי, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיי, וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם. לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ וְלֹא כָּל יֹרדֵי דוּמָה. וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. הַלְלוּיָהּ. אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע יי, אֶת קוֹלִי תַּחֲנוּנָי. כִּי הִטָּה אָזְנוֹ לִי וּבְיָמַי אֶקְרָא. אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת וּמְצָרֵי שְׁאוֹל מְצָאוּנִי, צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא. וּבְשֵׁם יי אֶקְרָא: אָנָּא יי מַלְּטָה נַפְשִׁי! חַנוּן יי וְצַדִיק, וֵאֱלֹהֵינוּ מְרַחֵם. שֹׁמֵר פְּתָאִים יי, דַּלֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ. שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי, כִּי יי גָּמַל עָלָיְכִי. כִּי חִלַּצְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת, אֶת עֵינִי מִן דִּמְעָה, אֶת רַגְלִי מִדֶּחִי. אֶתְהַלֵךְ לִפְנֵי יי בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים. הֶאֱמַנְתִּי כִּי אֲדַבֵּר, אֲנִי עָנִיתִי מְאֹד. אֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי: כָּל הָאָדָם כֹּזֵב. מָה אָשִׁיב לַיי כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי. כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם יי אֶקְרָא. נְדָרַי לַיי אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה נָּא לְכָל עַמּוֹ. יָקָר בְּעֵינֵי יי הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו. אָנָא יי כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ, אֲנִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ, פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי. לְךָ אֶזְבַּח זֶבַח תּוֹדָה וּבְשֵׁם יי אֶקְרָא. נְדָרַי לַיי אֲשַׁלֵם, נֶגְדָה נָא לְכָל עַמוֹ. בְּחַצְרוֹת בֵּית יי, בְּתוֹכֵכִי יְרוּשָלַיִם. הַלְלוּיָהּ. הַלְלוּ אֶת יי כָּל גּוֹיִם, שַׁבְּחוּהוּ כָּל הָאֻמִּים. כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדוֹ, וֶאֱמֶת יי לְעוֹלָם. הַלְלוּיָהּ. הוֹדוּ לַיי כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. יֹאמְרוּ נָא בֵית אַהֲרֹן, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. יֹאמְרוּ נָא יִרְאֵי יי, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ, עָנָּנִי בַמֶרְחַב יָהּ. יי לִי, לֹא אִירָא - מַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם. יי לִי בְּעֹזְרָי וַאֲנִי אֶרְאֶה בְּשֹׂנְאָי. טוֹב לַחֲסוֹת בַּיי מִבְּטֹחַ בָּאָדָם. טוֹב לַחֲסוֹת בַּיי מִבְּטֹחַ בִּנְדִיבִים. כָּל גּוֹיִם סְבָבוּנִי, בְּשֵׁם יי כִּי אֲמִילַם. סַבּוּנִי גַם סְבָבוּנִי, בְּשֵׁם יי כִּי אֲמִילַם. סַבּוּנִי כִדְבֹרִים, דֹּעֲכוּ כְּאֵשׁ קוֹצִים, בְּשֵׁם יי כִּי אֲמִילַם. דָּחֹה דְּחִיתַנִי לִנְפֹּל, וַיי עֲזָרָנִי. עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה. קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים, יְמִין יי עֹשָׂה חָיִל. יְמִין יי רוֹמֵמָה, יְמִין יי עֹשָׂה חָיִל. לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה, וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָהּ. יַסֹּר יִסְּרַנִי יָּהּ, וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי. פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק, אָבֹא בָם, אוֹדֶה יָהּ. זֶה הַשַּׁעַר לַיי, צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ. אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה. (אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה.) אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה. (אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה.) מֵאֵת יהוה הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאֹת בְּעֵינֵינוּ. (מֵאֵת יהוה הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאֹת בְּעֵינֵינוּ.) זֶה הַיּוֹם עָשָׂה יְהוָה נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ. (זֶה הַיּוֹם עָשָׂה יְהוָה נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ.) אָנָּא יי, הוֹשִיעָה נָּא. אָנָּא יי, הוֹשִיעָה נָּא. אָנָּא יי, הַצְלִיחָה נָא. אָנָּא יי, הַצְלִיחָה נָא. בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יי, בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית יי. (בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יי, בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית יי.) אֵל יי וַיָּאֶר לָנוּ, אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים, עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ. (אֵל יי וַיָּאֶר לָנוּ. אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים, עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ.) אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ, אֱלֹהַי - אֲרוֹמְמֶךָּ. (אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ, אֱלֹהַי - אֲרוֹמְמֶךָּ.) הוֹדוּ לַיי כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. (הוֹדוּ לַיי כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.) נִשְׁמַת כָּל חַי תְּבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר תְּפָאֵר וּתְרוֹמֵם זִכְרְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד, מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אַתָּה אֵל, וּמִבַּלְעֲדֶיךָ אֵין לָנוּ (מֶלֶךְ) גּוֹאֵל וּמוֹשִׁיעַ, פּוֹדֶה וּמַצִּיל, וְעוֹנֶה וּמְרַחֵם, בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה. אֵין לָנוּ מֶלֶךְ עוֹזֵר וְסוֹמֵךְ אֶלָּא אָתָּה. אֱלֹהֵי הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים, אֱלוֹהַּ כָּל בְּרִיּוֹת, אֲדוֹן כָּל תּוֹלָדוֹת, הַמְּהֻלָּל בְּכָל הַתִּשְׁבָּחוֹת, הַמְּנַהֵג עוֹלָמוֹ בְּחֶסֶד וּבְרִיּוֹתָיו בְּרַחֲמִים. וַיְהֹוָה אֱלֹהִים אֱמֶת, לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן. הַמְעוֹרֵר יְשֵׁנִים וְהַמֵּקִיץ נִרְדָּמִים, מְחַיֶּה מֵתִים, וְרוֹפֵא חוֹלִים, פּוֹקֵחַ עִוְרִים, וְזוֹקֵף כְּפוּפִים, הַמֵּשִׂיחַ אִלְּמִים, וְהַמְפַעֲנֵחַ נֶעֱלָמִים, וּלְךָ לְבַדְּךָ אֲנַחְנוּ מוֹדִים. וְאִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַיָּם, וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו, וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ, וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ, וְיָדֵינוּ פְרוּשׂוֹת כְּנִשְׁרֵי שָׁמָיִם, וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת, אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִין לְהוֹדוֹת לְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, וּלְבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ, עַל אַחַת מֵאֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרוֹב רִבֵּי רְבָבוֹת, פְּעָמִים הַטּוֹבוֹת נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּנוּ וְעִם אֲבוֹתֵינוּ. מִלְּפָנִים מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, מִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ. בְּרָעָב זַנְתָּנוּ, וּבְשָׂבָע כִּלְכַּלְתָּנוּ, מֵחֶרֶב הִצַּלְתָּנוּ, מִדֶּבֶר מִלַּטְתָּנוּ, וּמֵחֳלָאִים רָעִים וְרַבִּים דִּלִּיתָנוּ. עַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךָ וְלֹא עֲזָבוּנוּ חֲסָדֶיךָ. עַל כֵּן אֵבָרִים שֶׁפִּלַּגְתָּ בָּנוּ, וְרוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁנָּפַחְתָּ בְּאַפֵּינוּ, וְלָשׁוֹן אֲשֶׁר שַׂמְתָּ בְּפִינוּ, הֵן הֵם יוֹדוּ וִיבָרְכוּ, וִישַׁבְּחוּ, וִיפָאֲרוּ, אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ תָמִיד. כִּי כָל פֶּה לְךָ יוֹדֶה, וְכָל לָשׁוֹן לְךָ תְשַׁבֵּחַ, וְכָל עַיִן לְךָ תְצַפֶּה, וְכָל בֶּרֶךְ לְךָ תִכְרַע, וְכָל קוֹמָה לְפָנֶיךָ תִשְׁתַּחֲוֶה, וְהַלְּבָבוֹת יִירָאוּךָ וְהַקֶּרֶב וְהַכְּלָיוֹת יְזַמְּרוּ לִשְׁמֶךָ, כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר: כָּל עַצְמֹתַי תֹּאמַרְנָה יְהֹוָה מִי כָמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ, וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ. שַׁוְעַת עֲנִיִּים אַתָּה תִּשְׁמַע, צַעֲקַת הַדַּל תַּקְשִׁיב וְתוֹשִׁיעַ. וְכָתוּב: רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּיְהֹוָה, לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה. בְּפִי יְשָׁרִים תִּתְרוֹמָם, וּבְשִׂפְתֵי צַדִּיקִים תִּתְבָּרַךְ, וּבִלְשׁוֹן חֲסִידִים תִּתְקַדָּשׁ, וּבְקֶרֶב קְדוֹשִׁים תִּתְהַלָּל. בְּמִקְהֲלוֹת רִבְבוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, שֶׁכֵּן חוֹבַת כָּל הַיְצוּרִים לְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ לְהוֹדוֹת, לְהַלֵּל, לְשַׁבֵּחַ, לְפָאֵר, לְרוֹמֵם, לְהַדֵּר, וּלְנַצֵּחַ, עַל כָּל דִּבְרֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת דָּוִד בֶּן יִשַׁי עַבְדְּךָ מְשִׁיחֶךָ. וּבְכֵן, יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּנוּ הָאֵל הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, כִּי לְךָ נָאֶה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד, שִׁיר, וּשְׁבָחָה, הַלֵּל, וְזִמְרָה, עֹז, וּמֶמְשָׁלָה, נֶצַח, גְּדֻלָּה, גְּבוּרָה, תְּהִלָּה, וְתִפְאֶרֶת, קְדֻשָׁה, וּמַלְכוּת. בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ, וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל. יְהַלְלוּךָ יי אֱלֹהֵינוּ כָּל מַעֲשֶׂיךָ, וַחֲסִידֶיךָ וְצַדִּיקִים עוֹשֵׂי רְצוֹנֶךָ, וְעַמְךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, בְּרִנָה יוֹדוּ וִיבָרְכוּ וִישַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ אֶת שׁם כְּבוֹדֶךָ. כִּי לְךָ טוֹב לְהוֹדוֹת וּלְשִׁמְךָ נָאֶה לְזַמֵּר, ומֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל: בָּרוּךְ אַתָּה יי מֶלֶךְ מְהֻלָּל בַּתִּשְׁבָּחוֹת. שותים כוס רביעית בהסיבה, ולאחריה מברכים: בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ העוֹלָם, עַל הַגֶּפֶן וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן, וְעַל תְּנוּבַת הַשָּׂדֶה, וְעַל אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה שֶׁרָצִיתָ וְהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ, לֶאֱכֹל מִפִּרְיָהּ וְלִשְׂבֹּעַ מִטּוּבָהּ. רַחֶם יי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ, וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ, וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ, וְעַל מִזְבָּחָךְ, וְעַל הֵיכָלָךְ. וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. וְהַעֲלֵנוּ לְתוֹכָהּ וְשַׂמְּחֵנוּ בְּבִנְיָנָהּ. וּנְבָרְכָךְ עָלֶיהָ בִּקְדֻשָׁה וּבְטָהֳרָה (בשבת: וּרְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ בְּיוֹם הַשַׁבָּת הַזֶּה) וְשַׂמְחֵנוּ בְּיוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה. כִּי אַתָּה טוֹב וּמֵטִיב לַכֹּל וְנוֹדֶה לְּךָ יי אֱלֹהֵינוּ עַל הָאָרֶץ וְעַל פְּרִי גַפְנָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה יי עַל הָאָרֶץ וְעַל פְּרִי גַפְנָהּ. כאן מסתיימת ההגדה וסדר ליל ראשון של פסח. להלן תוספות שונות, שיש הנוהגים לומר ולשורר לאחר הסדר, כולן או חלקן, איש איש ומנהגיו. ואינן מופיעות בהגדת "חזון עובדיה" למרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל. וכתב מרן בהגדתו בערך "נרצה": ירצה ה' פעלו ותהי משכרתו שלימה. ומצוה שיספר ביציאת מצרים אחר הסדר כפי יכלתו. ויש נוהגים לומר פיוטים כגון "חד גדיא", ואירע שאחד התלוצץ על פיוט זה, וחייבוהו נידוי, והצריכוהו שישאל מחילה (שו"ת חיים שאל סימן כח). ועל כן יהיה מורא שמים עליו, וגילו ברעדה וכו'. עד כאן. תוספות לסדר[עריכה https://he.wikisource.org/w/index.php?title=סידור/נוסח_עדות_המזרח/פסח/הגדה&action=edit&section=32 ] לְשָׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשַָׁלָיִם. בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים: לְשָׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשָׁלָיִם הַבְּנוּיָה. בְּלֵיל רִאשוֹן אוֹמְרִים: וּבְכֵן וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח כִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה. אַדִיר בִּמְלוּכָה, בָּחוּר כַּהֲלָכָה, גְּדוּדָיו יֹאמְרוּ לוֹ: לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ יי הַמַּמְלָכָה, כִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה. דָּגוּל בִּמְלוּכָה, הָדוּר כַּהֲלָכָה, וָתִיקָיו יֹאמְרוּ לוֹ: לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ יי הַמַּמְלָכָה, כִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה. זַכַּאי בִּמְלוּכָה, חָסִין כַּהֲלָכָה, טַפְסְרָיו יֹאמְרוּ לוֹ: לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ יי הַמַּמְלָכָה, כִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה. יָחִיד בִּמְלוּכָה, כַּבִּיר כַּהֲלָכָה, לִמוּדָיו יֹאמְרוּ לוֹ: לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ יי הַמַּמְלָכָה, כִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה. מוֹשֵׁל בִּמְלוּכָה, נוֹרָא כַּהֲלָכָה, סְבִיבָיו יֹאמְרוּ לוֹ: לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ יי הַמַּמְלָכָה, כִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה. עָנָיו בִּמְלוּכָה, פּוֹדֶה כַּהֲלָכָה, צַדִּיקָיו יֹאמְרוּ לוֹ: לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ יי הַמַּמְלָכָה, כִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה. קָּדוֹשׁ בִּמְלוּכָה, רַחוּם כַּהֲלָכָה, שִׁנְאַנָיו יֹאמְרוּ לוֹ: לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ יי הַמַּמְלָכָה, כִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה. תַּקִיף בִּמְלוּכָה, תּוֹמֵךְ כַּהֲלָכָה, תְּמִימָיו יֹאמְרוּ לוֹ: לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ יי הַמַּמְלָכָה, כִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה. אֶחָד מִי יוֹדֵעַ? אֶחָד אֲנִי יוֹדֵעַ: אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ. שְׁנַיִם מִי יוֹדֵעַ? שְׁנַיִם אֲנִי יוֹדֵעַ: שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית. אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ. שְׁלשָׁה מִי יוֹדֵעַ? שְׁלשָׁה אֲנִי יוֹדֵעַ: שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ אַרְבַּע מִי יוֹדֵעַ? אַרְבַּע אֲנִי יוֹדֵעַ: אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ חֲמִּשָּׁה מִי יוֹדֵעַ? חֲמִּשָּׁה אֲנִי יוֹדֵעַ: חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ שִׁשִָּׂה מִי יוֹדֵעַ? שִׁשִָּׂה אֲנִי יוֹדֵעַ: שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ שִׁבְעָה מִי יוֹדֵעַ? שִׁבְעָה אֲנִי יוֹדֵעַ: שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבָּתָא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ שְׁמוֹנָה מִי יוֹדֵעַ? שְׁמוֹנָה אֲנִי יוֹדֵעַ: שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבָּתָא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ תִּשְׁעָה מִי יוֹדֵעַ? תִּשְׁעָה אֲנִי יוֹדֵעַ: תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבָּתָא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ עֲשֶָׂרָה מִי יוֹדֵעַ? עֲשֶָׂרָה אֲנִי יוֹדֵעַ: עֲשָׂרָה דִבְּרַיָא, תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבָּתָא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ אַחַד עָשָׂר מִי יוֹדֵעַ? אַחַד עָשָׂר אֲנִי יוֹדֵעַ: אַחַד עַָשָׂר כּוֹכְבַיָּא, עֲשָׂרָה דִבְּרַיָא, תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבָּתָא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ שְׁנֵים עָשָׂר מִי יודע? שְׁנֵים עָשָׂר אֲנִי יוֹדֵעַ: שְׁנֵים עֶָשָׂר שִׁבְטַיָא, אַחַד עַָשָׂר כּוֹכְבַיָּא, עֲשָׂרָה דִבְּרַיָא, תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבָּתָא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ שְׁלשָׁה עֶָשָׂר מִי יוֹדֵעַ? שְׁלשָׁה עָשָׂר אֲנִי יוֹדֵעַ: שְׁלשָׁה עָשָׂר מִדַּיָא. שְׁנֵים עֶָשָׂר שִׁבְטַיָא, אַחַד עַָשָׂר כּוֹכְבַיָּא, עֲשָׂרָה דִבְּרַיָא, תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבָּתָא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא. וְאָתָא שׁוּנְרָא וְאָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא. וְאָתָא כַלְבָּא וְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא. וְאָתָא חוּטְרָא והִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא. וְאָתָא נוּרָא וְשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא. וְאָתָא מַיָא וְכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא. וְאָתָא תוֹרָא וְשָׁתָה לְמַיָא, דְּכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא. וְאָתָא הַשׁוֹחֵט וְשָׁחַט לְתוֹרָא, דְּשָּׁתָה לְמַיָא, דְּכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא,חַד גַּדְיָא. וְאָתָא מַלְאָךְ הַמָּוֶת וְשָׁחַט לְשׁוֹחֵט, דְּשָׁחַט לְתוֹרָא, דְּשָּׁתָה לְמַיָא, דְּכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא,חַד גַּדְיָא. וְאָתָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשָׁחַט לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת, דְּשָׁחַט לְשׁוֹחֵט, דְּשָׁחַט לְתוֹרָא, דְּשָּׁתָה לְמַיָא, דְּכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא,חַד גַּדְיָא.
  • אוצר החכמה - מבצעים

    2024
    2
    0 הצבעות
    2 פוסטים
    2 צפיות
    א
    תאריך ההודעה המקורית: 27/03/2024 22:41 בחודש הספר, באיזור חודש תמוז-אלול 30% הנחה אמיתית מאת: [email protected]
  • 0 הצבעות
    14 פוסטים
    3 צפיות
    א
    תאריך ההודעה המקורית: 16/05/2024 23:37 חוץ מזה, אני מאוד מתפלא איך על סמך איזו סברא - שעובד רגיל קצת מתבטל וכדו', אדם יכול כבר להורות לעצמו היתר בעניני גזל החמורים. בפרט שענין הבטלה בכלל לא קשור לענין הנידון!
  • מה התרגום באידיש ל'עריכה' 'עורכים', תודה.

    2024
    5
    0 הצבעות
    5 פוסטים
    2 צפיות
    ש
    תאריך ההודעה המקורית: 05/07/2024 09:11 יש קבוצת עורכים באידיש, שם בטח ידעו.... https://groups.google.com/g/byyiddish ב-יום חמישי, 4 ביולי 2024 בשעה 17:10:51 UTC+3, [email protected] כתב/ה:
  • 0 הצבעות
    1 פוסטים
    2 צפיות
    ש
    תאריך ההודעה המקורית: 07/07/2024 22:34
  • 0 הצבעות
    3 פוסטים
    2 צפיות
    M
    תאריך ההודעה המקורית: 10/07/2024 23:04 ברור שמתווכים לוקחים תיווך (בלי לספר או עם). הרשמיות של המכון אינה מוסיפה כלום בנושא זה, כל מתווך הוא מתווך, ואין נפק”מ אם הוא מכונה ’מכון’ או לא..
  • איך עושים תיאום מס, והאם זה תהליך מסובך ? יישר כח.

    2024
    2
    0 הצבעות
    2 פוסטים
    2 צפיות
    Y
    תאריך ההודעה המקורית: 29/12/2024 23:11 מנסיון אישי, אם הצלחת להכנס לאתר של מס הכנסה זה כמה לחיצות וזה הכל. אתה מבקש את זה ומקבל את התיאום מס לאחר כמה ימים. צריך כמובן להכין את הנתונים של כל העבודות, מספרים וכו', להגיש את הבקשה והם מסדרים את זה. כמדומני שזה הולך לפי צפי של שר, והם כותבים באישור שבעבודה הנוספת עד שכר פלוני יפרישו במקור אחוז פלוני. From: [email protected] [email protected] On Behalf Of שמעון צבי כהנא Sent: 29 Dec 2024 10:37 PM To: [email protected] Subject: [הכתב והמכתב] איך עושים תיאום מס, והאם זה תהליך מסובך ? יישר כח. --

0

מחובר

793

משתמשים

14.1k

נושאים

63.0k

פוסטים