ביאור בפרי מגדים

[אליהו לוריא - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 12/01/2023 18:38

כתב הפרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן תקפו
שיעור שופר ארבעה גודלים היינו מדרבנן, מן התורה אין לו שיעור, עיין בפוסקים,
ואם כן כשאין שופר כי אם מה שפסול מדרבנן יש לומר לא העמידו דבריהם, עיין סימן
תרכ"ט במ"א אות כ"ב. ועיין לבוש [סוף סעיף ט] מדרבנן שלא יאמרו לתוך ידו הוא
תוקע, דומה ממש להתם [סימן תרכט] מטעם גזירה, הא כל שפסלו חכמים דנראה כאילו
אינו שופר וכדומה, בהא יש לומר אף שאין שופר אחר נמי אין תוקע בזה, והבן:
מה מה ביאור דבריו כל שפסלו חכמים דנראה כאינו שופר, אם כוונתו לשופר שאין לו
שיעור, הרי בתחילה הוא כתב שזה כן נקרא גזירה שמתירים בשעת הדחק?

[אליהו לוריא - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 13/01/2023 09:00

תודה למשיבים אך ההיפך הוא הנכון, שמביא את הלבוש וכותב שזה דומה ממש להתם
משום גזירה, ושם התירו בשעת הדחק, אבל מה שפסלו דנראה כאינו שופר זה פסלו אף
בשעת הדחק, ומשמע שזה לא משום גזירה, ועיקר שאלתי (אולי טעיתי בניסוחה) מהו
הפסול שעליו הוא מדבר שנראה כאינו שופר, אם זה שופר שאין לו שיעור, אז בזה הוא
אמר שזה גזירה והתירו בשעת הדחק כמו בתרכט, או שטעיתי בכל ההבנה.

[שמואל בלויא - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 15/01/2023 10:52

בס"ד
איני מהמשיבים, אבל חשבתי קצת על זה
הלשון 'הא' משמע לכאו' שהפמ"ג מוכיח משהו מהלבוש,
אם כי כבודו צודק שתוכן הדברים מסתדר יותר להיפך, וכמו שכבודו כתב.
[הניקוד מטעה פה גם, כי הנקודה לפני תיבת ועיין, והפסיק אחרי תיבת גזירה,
מבארים ללומד ללא מילים שהסיפא היא הכרח מדברי הלבוש.
דאל"כ, היה צריך לפסק כך:
שיעור שופר ארבעה גודלים היינו מדרבנן, מן התורה אין לו שיעור, עיין בפוסקים,
ואם כן כשאין שופר כי אם מה שפסול מדרבנן יש לומר לא העמידו דבריהם, עיין סימן
תרכ"ט במ"א אות כ"ב*,* ועיין לבוש [סוף סעיף ט] מדרבנן שלא יאמרו לתוך ידו הוא
תוקע, דומה ממש להתם [סימן תרכט] מטעם גזירה*.* הא כל שפסלו חכמים דנראה כאילו
אינו שופר וכדומה, בהא יש לומר אף שאין שופר אחר נמי אין תוקע בזה, והבן: ].
למעשה יש כאן איזה הרגש שיש פה איזה ראיה מהלבוש, ולכאו' צ"ב מה התחדש לו שם.