שימו לב — קטגוריית ארכיון
הנושאים בקטגוריה זו הועברו מארכיון קבוצת גוגל, והמשתמשים המוצגים בהם אינם פעילים בפורום.
לקבלת מענה או לתחילת דיון, מומלץ לפתוח נושא חדש בקטגוריה המתאימה.
בעילו"ש: לצורך עזרה והתקדמות בעבודת עריכה תורנית שלקחתי, אני מעוניין במישהו שיעזור לי בצורה כמו של מנטור / אימון אישי
2023
8
פוסטים
4
כותבים
0
צפיות
1
עוקבים
-
תאריך ההודעה המקורית: 17/07/2023 10:32
אפשר להשיב למייל של הרב מצאה נפשי באישי,
העזרה הנ"ל היא לא בגוף העבודה אלא בדירבון ובהגברת המוטיבציה,
תודה גדולה מראש.--
חיוך של יהודי, יכול לקיים עולמות.שיחות הר"ן מ"ג
"גַּם עַל־יְדֵי הַשִּׂמְחָה, יְכוֹלִין לְהַחֲיוֹת אָדָם אַחֵר. כִּי יֵשׁ
בְּנֵי־אָדָם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם יִסּוּרִים גְּדוֹלִים וְנוֹרָאִים רַחֲמָנָא
לִצְלַן, וְאִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְסַפֵּר מַה שֶּׁבְּלִבָּם. וְהֵם הָיוּ
רוֹצִים לְסַפֵּר אַךְ אֵין לָהֶם בִּפְנֵי מִי לְסַפֵּר וּלְהָשִׂיחַ עִמּוֹ
אֶת כָּל אֲשֶׁר עִם לְבָבָם. וְהֵם הוֹלְכִים מְלֵאִים יִסּוּרִים
וּדְאָגוֹת, וּכְשֶׁבָּא אָדָם עִם פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת יָכוֹל לְהַחֲיוֹת
אוֹתָם מַמָּשׁ, וּלְהַחֲיוֹת אָדָם אֵינוֹ דָּבָר רֵק, כִּי הוּא דָּבָר
גָּדוֹל מְאֹד. (וּכְמוֹ שֶׁמּוּבָא בַּגְּמָרָא (תַּעֲנִית כב.): מֵהַנֵי
תְּרֵי בַּדְחֵי שֶׁזָּכוּ לְמַה שֶּׁזָּכוּ עַל־יְדֵי זֶה שֶׁהָיוּ
מְשַׂמְּחִים בְּנֵי אָדָם). " -
תאריך ההודעה המקורית: 17/07/2023 10:32
אפשר להשיב למייל של הרב מצאה נפשי באישי,
העזרה הנ"ל היא לא בגוף העבודה אלא בדירבון ובהגברת המוטיבציה,
תודה גדולה מראש.--
חיוך של יהודי, יכול לקיים עולמות.שיחות הר"ן מ"ג
"גַּם עַל־יְדֵי הַשִּׂמְחָה, יְכוֹלִין לְהַחֲיוֹת אָדָם אַחֵר. כִּי יֵשׁ
בְּנֵי־אָדָם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם יִסּוּרִים גְּדוֹלִים וְנוֹרָאִים רַחֲמָנָא
לִצְלַן, וְאִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְסַפֵּר מַה שֶּׁבְּלִבָּם. וְהֵם הָיוּ
רוֹצִים לְסַפֵּר אַךְ אֵין לָהֶם בִּפְנֵי מִי לְסַפֵּר וּלְהָשִׂיחַ עִמּוֹ
אֶת כָּל אֲשֶׁר עִם לְבָבָם. וְהֵם הוֹלְכִים מְלֵאִים יִסּוּרִים
וּדְאָגוֹת, וּכְשֶׁבָּא אָדָם עִם פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת יָכוֹל לְהַחֲיוֹת
אוֹתָם מַמָּשׁ, וּלְהַחֲיוֹת אָדָם אֵינוֹ דָּבָר רֵק, כִּי הוּא דָּבָר
גָּדוֹל מְאֹד. (וּכְמוֹ שֶׁמּוּבָא בַּגְּמָרָא (תַּעֲנִית כב.): מֵהַנֵי
תְּרֵי בַּדְחֵי שֶׁזָּכוּ לְמַה שֶּׁזָּכוּ עַל־יְדֵי זֶה שֶׁהָיוּ
מְשַׂמְּחִים בְּנֵי אָדָם). " -
תאריך ההודעה המקורית: 17/07/2023 10:40
פורום הזה בד"כ התפקיד שלך זה לתת לא לקבל
--
* בכבוד רב *
* שמחה פרוינד *-
05484-30-988 [email protected]
-
-
תאריך ההודעה המקורית: 17/07/2023 10:40
פורום הזה בד"כ התפקיד שלך זה לתת לא לקבל
--
* בכבוד רב *
* שמחה פרוינד *-
05484-30-988 [email protected]
תאריך ההודעה המקורית: 17/07/2023 10:43
חחה
התכוונתי לרמוז שזה כנראה משהו שגובים עליו תשלום, ולא "שיחת חברים"
בבחינת "*לְהַחֲיוֹת
אָדָם אַחֵר" *כנוסח החתימה של צמאה נפשי.מאת: [email protected]
-
-
תאריך ההודעה המקורית: 17/07/2023 10:43
חחה
התכוונתי לרמוז שזה כנראה משהו שגובים עליו תשלום, ולא "שיחת חברים"
בבחינת "*לְהַחֲיוֹת
אָדָם אַחֵר" *כנוסח החתימה של צמאה נפשי.מאת: [email protected]
תאריך ההודעה המקורית: 17/07/2023 10:45
זה להחיות אדם אחר מהכיון השני
--
* בכבוד רב *
* שמחה פרוינד *-
05484-30-988 [email protected]
-
-
תאריך ההודעה המקורית: 17/07/2023 10:45
זה להחיות אדם אחר מהכיון השני
--
* בכבוד רב *
* שמחה פרוינד *-
05484-30-988 [email protected]
תאריך ההודעה המקורית: 17/07/2023 10:57
מצו"ב מאמרי מוטיבציה "כבדים"...
הכבוד העצמי - המנוע הגדול
כתב הרמב"ם (תשובה ד ב) "התוכחה גורמת לתשובה, שבזמן שמודיעים לו לאדם חטאיו,
ומכלימין אותו, חוזר בתשובה".ביאור הדבר. מצינו כי נפש האדם נקראת כבוד, וכמו שכתב בעל המאור בהקדמתו
"במקומות רבים בכתוב נקראת הנפש החיה כבוד וכו', כי הבורא אַצַלַה מכסא כבודו"
וכו'. ואכן הכבוד הוא דבר בסיסי בנפש האדם, עד שאמר הסבא מסלבודקא, כי לולי
כבוד מינימלי, האדם לא יוכל לחיות כלל.מחמת זה, כשהאדם רואה ומרגיש שהוא חסר כל כבוד עצמי, מיד הוא מתעורר לקבל על
עצמו שינוי ותיקון, ולא ינוח ולא ישקוט עד שיחזיר לעצמו את הכבוד המינימלי.מהותה של התוכחה הוא: להראות לאדם כיצד הגיע למצב שהוא חסר כל כבוד, זוהי
ה'הכלמה' ש"מכלימין אותו", מראים לו שאינו כלום, שהוא חסר כל 'כבוד עצמי',
ובזה הוא מתעורר לחזור בו ולפעול אף במאמצים גדולים להחזיר לעצמו את כבודו
האבוד.[עיקר התוכחה היא להראות לו שאינו בעל דעת השולטת, אלא הדחפים השונים מניעים
אותו למעשים נגד דעתו, והוא כמו עבד הנשלט בידי אחרים].ומכאן נלמד יסוד גדול, שהמדרבן הגדול ביותר לאדם הוא הכבוד האישי, או לחילופין
הפחד מהבזיון. ובעולם נקרא בשם "מחייב", אבל הענין הוא כבוד ובזיון. כשאדם
צריך למסור שיעור לאחרים, ואם לא יהיה מוכן כראוי יתבזה, אותו פחד מבושה מדרבן
אותו להשקיע ולעמול גם כשקשה לו. ויש לדעת איך לנצל את התכונה הזו לטובה.ראה מסילת ישרים סוף פרק י"א דברים חזקים בענין זה, וזה לשונו: "כבר היה אפשר
שיכבוש האדם את יצרו על הממון ועל שאר ההנאות, אך הכבוד הוא הדוחק, כי אי אפשר
לו לסבול ולראות את עצמו פחות מחבריו... כללו של דבר, הכבוד הוא הדוחק את לב
האדם יותר מכל התשוקות והחמדות שבעולם. ולולי זה, כבר היה האדם מתרצה לאכול מה
שיוכל, ללבוש מה שיכסה ערותו, ולשכון בבית שתסתירהו מן הפגעים והיתה פרנסתו
קלה עליו ולא היה צריך להתיגע להעשיר כלל, אלא שלבלתי ראות עצמו שפל ופחות
מרעיו מכניס עצמו בעובי הקורה הזאת ואין קץ לכל עמלו. על כן אמרו רבותינו ז"ל
(אבות פ"ד) הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם".ומתוך גנותו בא לידי שבחו, שיש לאדם לנצל את ענין הכבוד העצמי בכדי לגרום
לעצמו 'מחייב' להתעלות ולהתקדם בכל תחומי עבודת ה'.כח הרצון
ידוע המאמר המובא בספרים "אין דבר העומד בפני הרצון". ובתורת הפנימיות מבואר
שראשית כל דבר הוא ב'רצון', ומשם משתלשל והולך במוח ובמידות עד שיוצא לבסוף
לפועל ממש. והרצון הוא המפעיל של הכל.והנה, הרבה פעמים אדם חושב 'הרי אני רוצה כך וכך, מדוע זה לא מצליח לי?'. אחת
הסיבות לכך, היא משום שהוא לא יודע מה באמת הרצון שלו, ומעולם לא מיקד את עצמו
להבחין מה באמת רוצה.כי בכל רצון יש פנימיות ושורש ששם נקודת הרצון האמיתית. למשל, אדם חושב שרוצה
ללמוד ש"ס, אבל באמת רוצה כבוד. אדם חושב שרוצה להתחתן, אבל באמת רוצה שיקבלו
אותו בבית הוריו, וכיוצ"ב לפי הענין. ורק כשאדם יתמקד להבין מה באמת נקודת
ה'רצון' שלו, אז יבין איך לדייק יותר את דרכי העבודה שלו, ועל מה להתעקש ומה
לוותר, וכן הלאה.עוד בענין הרצון. אמר הגר"מ שפירא זצ"ל, המהות של רצון היא 'הרגשת חסרון'.
כשאדם מרגיש שחסר לו משהו, הוא רוצה אותו, וכשלא רוצה - סימן שלא מרגיש שחסר
לו. וכל דבר צריך בית קיבול לקבלו, והבית קיבול שבאדם הוא הרגשת החסר (שיוצרת
כמין חלל פנוי לקבל). וזהו 'רצון' מלשון ריצה, שהאדם רץ למלאות את החסר.
ונפק"מ שצריך להתמקד בתחושת החסר וכך להגדיל את הרצון. רק כשיורדים עד לעפר,
יכולים לעלות עד לרקיע.[ויש להוסיף על כך, שידוע שהנפש נקראת רצון, כמו "אם יש את נפשכם" (בראשית
כג, ח) ועוד, והענין הוא שמהות הנפש היא "תשוקה למילוי", ומהותה הוא "בור ללא
תחתית". ותפקיד האדם לנתב את נפשו לבקש מילוי בדברים הנכונים. נפש בהמית מבקשת
מילוי של אוכל ותאוות, ונפש אלוקית מבקשת מילוי של חכמה רוחנית, ואכמ"ל].סוד הכסף
א) פרק ק"ד בספר תהילים מתאר את המציאות הפסטורלית של העולם, את הרוגע של
הבריאה, את הטבע הפורח. וכך נאמר שם -הַמְשַׁלֵּחַ מַעְיָנִים בַּנְּחָלִים בֵּין הָרִים יְהַלֵּכוּן: יַשְׁקוּ
כָּל חַיְתוֹ שָׂדָי יִשְׁבְּרוּ פְרָאִים צְמָאָם: עֲלֵיהֶם עוֹף הַשָּׁמַיִם
יִשְׁכּוֹן מִבֵּין עֳפָאיִם יִתְּנוּ קוֹל: מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיּוֹתָיו
מִפְּרִי מַעֲשֶׂיךָ תִּשְׂבַּע הָאָרֶץ: מַצְמִיחַ חָצִיר לַבְּהֵמָה
וְעֵשֶׂב לַעֲבֹדַת הָאָדָם לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ: וְיַיִן יְשַׂמַּח
לְבַב אֱנוֹשׁ לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד:
יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי ה' אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע: אֲשֶׁר שָׁם צִפֳּרִים
יְקַנֵּנוּ חֲסִידָה בְּרוֹשִׁים בֵּיתָהּ: הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים
סְלָעִים מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים: עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים שֶׁמֶשׁ יָדַע
מְבוֹאוֹ: תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה בּוֹ תִרְמֹשׂ כָּל חַיְתוֹ יָעַר:
הַכְּפִירִים שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף וּלְבַקֵּשׁ מֵאֵל אָכְלָם: תִּזְרַח
הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן וְאֶל מְעוֹנֹתָם יִרְבָּצוּן: יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ
וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב: מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' כֻּלָּם בְּחָכְמָה
עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ: זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדָיִם
שָׁם רֶמֶשׂ וְאֵין מִסְפָּר חַיּוֹת קְטַנּוֹת עִם גְּדֹלוֹת: שָׁם אֳנִיּוֹת
יְהַלֵּכוּן לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ: כֻּלָּם אֵלֶיךָ
יְשַׂבֵּרוּן לָתֵת אָכְלָם בְּעִתּוֹ: תִּתֵּן לָהֶם יִלְקֹטוּן תִּפְתַּח
יָדְךָ יִשְׂבְּעוּן טוֹב:במרכז הפרק מופיע הפסוק "יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב".
ותמוה, כיצד פסוק זה משתלב עם התיאור הנלבב של הטבע הפורח והרוגע הנפשי
שמסתובב בכל הבריאה, והרי לכאורה עבודה זה דבר קשה שאנשים היו מעדיפים להמנע
ממנו. וכשאנו מדמיינים את האדם הרגוע והשליו, אנו חושבים על אדם ששוכב בחוסר
מעש ובמנוחה תמידית.מבואר כאן, שחלק ממציאות העולם ומהמערכת התקנית שלו, היא יציאת האדם לעבודתו!
כשאין לאדם משהו לעשות, הוא לא מרגיש טוב. דוקא כשיש לו עבודה לעשות, למרות
שזה קשה לו, הוא מרגיש סיפוק ותחושת החיים מפעפעת בקרבו. [וכן עי' בתהילים קכח
ודו"ק].התאוה הגדולה ביותר של האדם היא מידת היסוד, ועניינה הוא: כח היצירה. ליצור
ולחדש. ואת זה אדם עושה בעבודתו, כל אחד לפי טבעו: יוצר ומחדש ופועל ועושה.
וזה התענוג הגדול של האדם.חכמה בגוים תאמין, נמנו וגמרו "האדם מחפש משמעות". כשיש לו בשביל מה לקום
בבוקר, הוא קם, וכשאין לו בשביל מה, הוא חסר חיות. והעבודה היא המשמעות של
האדם, היא היצירה שלו בעולם, וממנה הוא זן את נפשו.ב) מהו סוד הכסף? אנו כל כך רודפים אחריו, ואפילו בתפילות אנו מקדישים חלקים
רבים לבקשה על פרנסה. האם זה נכון? האם צריך להתייחס לרצון לכסף בצורה חיובית
או להיפך?במקרים רבים יסוד ושורש התאוה לכסף, היא התאוה למימוש עצמי. כל אדם עושה
פעולות רבות, אבל מה יהיה לו מדד נאמן האם הוא אכן עשה משהו משמעותי או לא,
האם הוא עדיין נצרך בעולם, האם יש לו מה למכור. את כל זה הוא יכול למדוד במדד
המדוייק ביותר: על ידי הכסף. אם עדיין משלמים לו, משמע הוא נצרך. אם משלמים לו
הרבה, משמע הוא מועיל הרבה.גם אנשים שהרויחו אלפי ומליוני שקלים, עדיין ממשיכים לחפש עסקאות חדשות, איך
להרויח עוד. הם כבר יכולים לרכוש דירות לבני הנינים, אבל הם עדיין לא מסוגלים
שיעבור עליהם יום מבלי להרויח רווחים משמעותיים. מדוע? מה שורש התאוה המוזרה
הזו? ההסבר הוא אחד: אדם רוצה להרגיש מועיל, להרגיש יוצר, ועל ידי הכסף שהוא
מרויח, יש לו מדד לראות האם הוא אכן פועל משהו, או שכבר עבר עליו הקלח.ג) החובת הלבבות (שער הבטחון פ"ה ד"ה והשלישי) מחדש חידוש נפלא - ההשתדלות
שאדם אמור לעשות בעולם היא רק בסגנון הדברים שמועילים משהו לישוב העולם.פירוש הדבר, הקב"ה רוצה שבני האדם יפעלו בעולם, שיפתחו אותו ויעשו כל מיני
פעולות שמועילות לניהול החברה וטיפוח האנושות.והדרך של הקב"ה לגורם לנו לעשות זאת, היא על ידי שהטביע בנו את התשוקה לכסף.
הרצון לכסף הוא המנוע שדוחף אותנו ליצור ולעשות דברים מועילים שישלמו לנו
עליהם, וכך כל אדם מובל לענין שנשלח לפעול אותו בעולם.ומי שמתעורר לו צורך בכסף, ומנסה להשיג את הכסף בדרכים ערמומיות, או על ידי
עבודות שלא מועילות מאומה לישוב העולם, הרי הוא בורח מתפקידו, ומנסה להתחמק
מהתפקיד שהקב"ה ייעד לו.ולפעמים הקב"ה מוביל את האדם להחליף עבודה על ידי שהוא גורם שלא ירויח בעבודה
הקדומת ויצליח רק בחדשה. ונמצא שהצורך בכסף הוא הכלי של הקב"ה לנווט על ידו את
האדם לעשיה ופעולה, ולשנותו בין פעולה לפעולה, וכיוצ"ב.מאת: [email protected]
-
-
תאריך ההודעה המקורית: 17/07/2023 10:57
מצו"ב מאמרי מוטיבציה "כבדים"...
הכבוד העצמי - המנוע הגדול
כתב הרמב"ם (תשובה ד ב) "התוכחה גורמת לתשובה, שבזמן שמודיעים לו לאדם חטאיו,
ומכלימין אותו, חוזר בתשובה".ביאור הדבר. מצינו כי נפש האדם נקראת כבוד, וכמו שכתב בעל המאור בהקדמתו
"במקומות רבים בכתוב נקראת הנפש החיה כבוד וכו', כי הבורא אַצַלַה מכסא כבודו"
וכו'. ואכן הכבוד הוא דבר בסיסי בנפש האדם, עד שאמר הסבא מסלבודקא, כי לולי
כבוד מינימלי, האדם לא יוכל לחיות כלל.מחמת זה, כשהאדם רואה ומרגיש שהוא חסר כל כבוד עצמי, מיד הוא מתעורר לקבל על
עצמו שינוי ותיקון, ולא ינוח ולא ישקוט עד שיחזיר לעצמו את הכבוד המינימלי.מהותה של התוכחה הוא: להראות לאדם כיצד הגיע למצב שהוא חסר כל כבוד, זוהי
ה'הכלמה' ש"מכלימין אותו", מראים לו שאינו כלום, שהוא חסר כל 'כבוד עצמי',
ובזה הוא מתעורר לחזור בו ולפעול אף במאמצים גדולים להחזיר לעצמו את כבודו
האבוד.[עיקר התוכחה היא להראות לו שאינו בעל דעת השולטת, אלא הדחפים השונים מניעים
אותו למעשים נגד דעתו, והוא כמו עבד הנשלט בידי אחרים].ומכאן נלמד יסוד גדול, שהמדרבן הגדול ביותר לאדם הוא הכבוד האישי, או לחילופין
הפחד מהבזיון. ובעולם נקרא בשם "מחייב", אבל הענין הוא כבוד ובזיון. כשאדם
צריך למסור שיעור לאחרים, ואם לא יהיה מוכן כראוי יתבזה, אותו פחד מבושה מדרבן
אותו להשקיע ולעמול גם כשקשה לו. ויש לדעת איך לנצל את התכונה הזו לטובה.ראה מסילת ישרים סוף פרק י"א דברים חזקים בענין זה, וזה לשונו: "כבר היה אפשר
שיכבוש האדם את יצרו על הממון ועל שאר ההנאות, אך הכבוד הוא הדוחק, כי אי אפשר
לו לסבול ולראות את עצמו פחות מחבריו... כללו של דבר, הכבוד הוא הדוחק את לב
האדם יותר מכל התשוקות והחמדות שבעולם. ולולי זה, כבר היה האדם מתרצה לאכול מה
שיוכל, ללבוש מה שיכסה ערותו, ולשכון בבית שתסתירהו מן הפגעים והיתה פרנסתו
קלה עליו ולא היה צריך להתיגע להעשיר כלל, אלא שלבלתי ראות עצמו שפל ופחות
מרעיו מכניס עצמו בעובי הקורה הזאת ואין קץ לכל עמלו. על כן אמרו רבותינו ז"ל
(אבות פ"ד) הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם".ומתוך גנותו בא לידי שבחו, שיש לאדם לנצל את ענין הכבוד העצמי בכדי לגרום
לעצמו 'מחייב' להתעלות ולהתקדם בכל תחומי עבודת ה'.כח הרצון
ידוע המאמר המובא בספרים "אין דבר העומד בפני הרצון". ובתורת הפנימיות מבואר
שראשית כל דבר הוא ב'רצון', ומשם משתלשל והולך במוח ובמידות עד שיוצא לבסוף
לפועל ממש. והרצון הוא המפעיל של הכל.והנה, הרבה פעמים אדם חושב 'הרי אני רוצה כך וכך, מדוע זה לא מצליח לי?'. אחת
הסיבות לכך, היא משום שהוא לא יודע מה באמת הרצון שלו, ומעולם לא מיקד את עצמו
להבחין מה באמת רוצה.כי בכל רצון יש פנימיות ושורש ששם נקודת הרצון האמיתית. למשל, אדם חושב שרוצה
ללמוד ש"ס, אבל באמת רוצה כבוד. אדם חושב שרוצה להתחתן, אבל באמת רוצה שיקבלו
אותו בבית הוריו, וכיוצ"ב לפי הענין. ורק כשאדם יתמקד להבין מה באמת נקודת
ה'רצון' שלו, אז יבין איך לדייק יותר את דרכי העבודה שלו, ועל מה להתעקש ומה
לוותר, וכן הלאה.עוד בענין הרצון. אמר הגר"מ שפירא זצ"ל, המהות של רצון היא 'הרגשת חסרון'.
כשאדם מרגיש שחסר לו משהו, הוא רוצה אותו, וכשלא רוצה - סימן שלא מרגיש שחסר
לו. וכל דבר צריך בית קיבול לקבלו, והבית קיבול שבאדם הוא הרגשת החסר (שיוצרת
כמין חלל פנוי לקבל). וזהו 'רצון' מלשון ריצה, שהאדם רץ למלאות את החסר.
ונפק"מ שצריך להתמקד בתחושת החסר וכך להגדיל את הרצון. רק כשיורדים עד לעפר,
יכולים לעלות עד לרקיע.[ויש להוסיף על כך, שידוע שהנפש נקראת רצון, כמו "אם יש את נפשכם" (בראשית
כג, ח) ועוד, והענין הוא שמהות הנפש היא "תשוקה למילוי", ומהותה הוא "בור ללא
תחתית". ותפקיד האדם לנתב את נפשו לבקש מילוי בדברים הנכונים. נפש בהמית מבקשת
מילוי של אוכל ותאוות, ונפש אלוקית מבקשת מילוי של חכמה רוחנית, ואכמ"ל].סוד הכסף
א) פרק ק"ד בספר תהילים מתאר את המציאות הפסטורלית של העולם, את הרוגע של
הבריאה, את הטבע הפורח. וכך נאמר שם -הַמְשַׁלֵּחַ מַעְיָנִים בַּנְּחָלִים בֵּין הָרִים יְהַלֵּכוּן: יַשְׁקוּ
כָּל חַיְתוֹ שָׂדָי יִשְׁבְּרוּ פְרָאִים צְמָאָם: עֲלֵיהֶם עוֹף הַשָּׁמַיִם
יִשְׁכּוֹן מִבֵּין עֳפָאיִם יִתְּנוּ קוֹל: מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיּוֹתָיו
מִפְּרִי מַעֲשֶׂיךָ תִּשְׂבַּע הָאָרֶץ: מַצְמִיחַ חָצִיר לַבְּהֵמָה
וְעֵשֶׂב לַעֲבֹדַת הָאָדָם לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ: וְיַיִן יְשַׂמַּח
לְבַב אֱנוֹשׁ לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד:
יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי ה' אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע: אֲשֶׁר שָׁם צִפֳּרִים
יְקַנֵּנוּ חֲסִידָה בְּרוֹשִׁים בֵּיתָהּ: הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים
סְלָעִים מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים: עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים שֶׁמֶשׁ יָדַע
מְבוֹאוֹ: תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה בּוֹ תִרְמֹשׂ כָּל חַיְתוֹ יָעַר:
הַכְּפִירִים שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף וּלְבַקֵּשׁ מֵאֵל אָכְלָם: תִּזְרַח
הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן וְאֶל מְעוֹנֹתָם יִרְבָּצוּן: יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ
וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב: מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' כֻּלָּם בְּחָכְמָה
עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ: זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדָיִם
שָׁם רֶמֶשׂ וְאֵין מִסְפָּר חַיּוֹת קְטַנּוֹת עִם גְּדֹלוֹת: שָׁם אֳנִיּוֹת
יְהַלֵּכוּן לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ: כֻּלָּם אֵלֶיךָ
יְשַׂבֵּרוּן לָתֵת אָכְלָם בְּעִתּוֹ: תִּתֵּן לָהֶם יִלְקֹטוּן תִּפְתַּח
יָדְךָ יִשְׂבְּעוּן טוֹב:במרכז הפרק מופיע הפסוק "יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב".
ותמוה, כיצד פסוק זה משתלב עם התיאור הנלבב של הטבע הפורח והרוגע הנפשי
שמסתובב בכל הבריאה, והרי לכאורה עבודה זה דבר קשה שאנשים היו מעדיפים להמנע
ממנו. וכשאנו מדמיינים את האדם הרגוע והשליו, אנו חושבים על אדם ששוכב בחוסר
מעש ובמנוחה תמידית.מבואר כאן, שחלק ממציאות העולם ומהמערכת התקנית שלו, היא יציאת האדם לעבודתו!
כשאין לאדם משהו לעשות, הוא לא מרגיש טוב. דוקא כשיש לו עבודה לעשות, למרות
שזה קשה לו, הוא מרגיש סיפוק ותחושת החיים מפעפעת בקרבו. [וכן עי' בתהילים קכח
ודו"ק].התאוה הגדולה ביותר של האדם היא מידת היסוד, ועניינה הוא: כח היצירה. ליצור
ולחדש. ואת זה אדם עושה בעבודתו, כל אחד לפי טבעו: יוצר ומחדש ופועל ועושה.
וזה התענוג הגדול של האדם.חכמה בגוים תאמין, נמנו וגמרו "האדם מחפש משמעות". כשיש לו בשביל מה לקום
בבוקר, הוא קם, וכשאין לו בשביל מה, הוא חסר חיות. והעבודה היא המשמעות של
האדם, היא היצירה שלו בעולם, וממנה הוא זן את נפשו.ב) מהו סוד הכסף? אנו כל כך רודפים אחריו, ואפילו בתפילות אנו מקדישים חלקים
רבים לבקשה על פרנסה. האם זה נכון? האם צריך להתייחס לרצון לכסף בצורה חיובית
או להיפך?במקרים רבים יסוד ושורש התאוה לכסף, היא התאוה למימוש עצמי. כל אדם עושה
פעולות רבות, אבל מה יהיה לו מדד נאמן האם הוא אכן עשה משהו משמעותי או לא,
האם הוא עדיין נצרך בעולם, האם יש לו מה למכור. את כל זה הוא יכול למדוד במדד
המדוייק ביותר: על ידי הכסף. אם עדיין משלמים לו, משמע הוא נצרך. אם משלמים לו
הרבה, משמע הוא מועיל הרבה.גם אנשים שהרויחו אלפי ומליוני שקלים, עדיין ממשיכים לחפש עסקאות חדשות, איך
להרויח עוד. הם כבר יכולים לרכוש דירות לבני הנינים, אבל הם עדיין לא מסוגלים
שיעבור עליהם יום מבלי להרויח רווחים משמעותיים. מדוע? מה שורש התאוה המוזרה
הזו? ההסבר הוא אחד: אדם רוצה להרגיש מועיל, להרגיש יוצר, ועל ידי הכסף שהוא
מרויח, יש לו מדד לראות האם הוא אכן פועל משהו, או שכבר עבר עליו הקלח.ג) החובת הלבבות (שער הבטחון פ"ה ד"ה והשלישי) מחדש חידוש נפלא - ההשתדלות
שאדם אמור לעשות בעולם היא רק בסגנון הדברים שמועילים משהו לישוב העולם.פירוש הדבר, הקב"ה רוצה שבני האדם יפעלו בעולם, שיפתחו אותו ויעשו כל מיני
פעולות שמועילות לניהול החברה וטיפוח האנושות.והדרך של הקב"ה לגורם לנו לעשות זאת, היא על ידי שהטביע בנו את התשוקה לכסף.
הרצון לכסף הוא המנוע שדוחף אותנו ליצור ולעשות דברים מועילים שישלמו לנו
עליהם, וכך כל אדם מובל לענין שנשלח לפעול אותו בעולם.ומי שמתעורר לו צורך בכסף, ומנסה להשיג את הכסף בדרכים ערמומיות, או על ידי
עבודות שלא מועילות מאומה לישוב העולם, הרי הוא בורח מתפקידו, ומנסה להתחמק
מהתפקיד שהקב"ה ייעד לו.ולפעמים הקב"ה מוביל את האדם להחליף עבודה על ידי שהוא גורם שלא ירויח בעבודה
הקדומת ויצליח רק בחדשה. ונמצא שהצורך בכסף הוא הכלי של הקב"ה לנווט על ידו את
האדם לעשיה ופעולה, ולשנותו בין פעולה לפעולה, וכיוצ"ב.מאת: [email protected]
-
תאריך ההודעה המקורית: 17/07/2023 11:14
המשך בעילו"ש:
תודה לכולם. הבהרה: אף עזרה בתשלום.--
חיוך של יהודי, יכול לקיים עולמות.שיחות הר"ן מ"ג
"גַּם עַל־יְדֵי הַשִּׂמְחָה, יְכוֹלִין לְהַחֲיוֹת אָדָם אַחֵר. כִּי יֵשׁ
בְּנֵי־אָדָם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם יִסּוּרִים גְּדוֹלִים וְנוֹרָאִים רַחֲמָנָא
לִצְלַן, וְאִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְסַפֵּר מַה שֶּׁבְּלִבָּם. וְהֵם הָיוּ
רוֹצִים לְסַפֵּר אַךְ אֵין לָהֶם בִּפְנֵי מִי לְסַפֵּר וּלְהָשִׂיחַ עִמּוֹ
אֶת כָּל אֲשֶׁר עִם לְבָבָם. וְהֵם הוֹלְכִים מְלֵאִים יִסּוּרִים
וּדְאָגוֹת, וּכְשֶׁבָּא אָדָם עִם פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת יָכוֹל לְהַחֲיוֹת
אוֹתָם מַמָּשׁ, וּלְהַחֲיוֹת אָדָם אֵינוֹ דָּבָר רֵק, כִּי הוּא דָּבָר
גָּדוֹל מְאֹד. (וּכְמוֹ שֶׁמּוּבָא בַּגְּמָרָא (תַּעֲנִית כב.): מֵהַנֵי
תְּרֵי בַּדְחֵי שֶׁזָּכוּ לְמַה שֶּׁזָּכוּ עַל־יְדֵי זֶה שֶׁהָיוּ
מְשַׂמְּחִים בְּנֵי אָדָם). "
שלום! נראה שהשיחה הזו מעניינת אותך, אבל עדיין אין לך חשבון.
נמאס לכם לגלול בין אותם הפוסטים בכל ביקור? כשנרשמים לחשבון, תמיד תחזרו בדיוק למקום שבו הייתם קודם, ותוכלו לבחור לקבל התראות על תגובות חדשות (בין אם במייל, ובין אם בהתראת פוש). תוכלו גם לשמור סימניות ולפרגן ב-upvote לפוסטים כדי להביע הערכה לחברי קהילה אחרים.
בעזרת התרומה שלך, הפוסט הזה יכול להיות אפילו טוב יותר 💗
הרשמה התחברות