האם בעריכה לשונית על דרשות לפרשת שבוע, עדיף למעט בסימונים כאלו: ? ! או שכן טוב שיהיה כאלו סימונים

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 27/09/2023 23:07

היום מקובל מאוד כן להשתמש בסימנים הללו.
אבל כמו בכל דבר בחיים, אין להגזים ואין להמעיט. צריך למצוא את דרך האמצע.
למשל, סימן קריאה בא לתת איזו הדגשה. אבל יותר מדי סימני קריאה, כבר לא
"ירגשו" את הקורא. וכן הלאה. הכל בטעם טוב.

מאת: [email protected]

[ארי במסתרים - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 27/09/2023 23:07

בדברי קריאה כדאי להרבות. זה מקל על הקורא.
בדברי לימוד 'ברמה ישיבתית', זה פשוט לא נהוג.

מאת: [email protected]

[עט סופר - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 27/09/2023 23:09

לענ"ד בעלון שבועי זה נותן חיות מסויימת ומגרה את הקריאה.

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 27/09/2023 23:16

רבותיי, בואו לא ניתן ל"נהוג" ול"מקובל" לכבול את ידינו ולהגביל את מפעלינו.
אני מכבד את מה שנהוג ומקובל, אבל עם כל הכבוד, אין צורך להגזים ולהיות
מרובעים יותר מדי.
כמו שהדפוס התפתח, והמחשבים וכו', כך גם סימני הכתיבה והפיסוק וכן צורת
ההתנסחות.
הכי טוב זה לשלב את הישן עם החדש. למשל תכתוב ברמה ספרותית גבוהה ותשלב לשונות
חז"ל ומדרש עם סימני פיסוק וכדו'. תיקח מכל העולמות, ובסוף תהיה המקובל יותר
מכולם וכולם ילמדו ממך.

[פאר העריכה - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 27/09/2023 23:20

גם אם אתה לא רוצה להיות "כבול" לנהוג ולמקובל, אבל צריך אחידות בספר. ואם פעם
אחת תכתוב שאלה בלי סימן שאלה, ופעם כן, זה לא נותן אחידות בספר.

ב-יום רביעי, 27 בספטמבר 2023 בשעה 23:17:24 UTC+3, אליהו עבוד כתב/ה:

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 27/09/2023 23:24

בסה"כ כל הסימני פיסוק זה דבר חדש. אין אותם במשנה ובגמרא.
ואם כולם היו מתנהגים רק לפי המקובל, עד היום היינו כותבים בלי פסיקים ובלי
נקודות.

לגבי סימני שאלה, מסמנים בטוב טעם. למשל במשפט: האם תרצה לבוא להרצאה, או
שתעדיף להישאר בבית. ואם תבוא, האם תכביר על המרצה בשאלות או שתיתן לו לדבר
בנחת?
עדיף לסמן סימן שאלה פעם אחת, מאשר: האם תרצה לבוא להרצאה? או שתעדיף להישאר
בבית? ואם תבוא, האם תכביר על המרצה בשאלות? או שתיתן לו לדבר בנחת?
באופן כזה הסימנים מכבידים ומטריחים.

מאת: [email protected]

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 27/09/2023 23:27

מלבד זאת, בשאלות עקיפות אין לסמן. למשל: הוא שאל אותי אם אבוא להרצאה.
בדוגמה זו אין לסמן.

מאת: [email protected]

[פאר העריכה - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 27/09/2023 23:27

ר' עבוד, מה שכתבת לגבי סימני שאלה, דפח"ח.
ויישר כח גדול לכל המשיבים.

ב-יום רביעי, 27 בספטמבר 2023 בשעה 23:24:43 UTC+3, אליהו עבוד כתב/ה:

[פאר העריכה - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 27/09/2023 23:29

מדוע בשאלה עקיפה אין לסמן?

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 27/09/2023 23:31

כשאני אומר: "הוא שאל אותי אם אבוא", אני לא מנגן בנימה של שאלה. לכן לא
מסמנים.
משא"כ בשאלה ישירה: "הוא שאל אותי: האם תבוא?" - כאן מסמנים, כשם שבדיבור
מטעימים מנגינה של שאלה.

מאת: [email protected]

[אשר עגם - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 28/09/2023 00:13

אני מעדיף במקרים אלו לברר עם הלקוח. הדבר משתנה מאוד ותלוי בקהל היעד

מאת: [email protected]

[מעשה הכתב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 28/09/2023 00:39

בכתיבה תורנית יש להבחין בין כתיבה ספרותית שאינה זקוקה לסימני פיסוק מתקדמים,
לבין כתיבה 'דיבורית' שהיא מדמה שיחה מתומללת (דוגמא קיצונית עלון 'אז
נדברו'), ששם אפשר ואף רצוי להחיות את הכתיבה ע"י סימני פיסוק רבים ומגוונים.
יש לציין שסגנון כתיבה 'דיבורי' הופך להיות מצוי מאוד בספרות התורנית
הפופולארית.

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 28/09/2023 00:50

אגב, זה בזכות אנשים שאינם כבולים באופן קיצוני ל"מקובל" ול"נהוג".

[דוד אור - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 28/09/2023 00:53

יש גם לחלק בין כתיבה "דיבורית" ששומרת על כבוד הכתיבה, לבין כתיבה "דיבורית -
סלנגית" שהופכת את הספר לקריא מאד, הופך את הדרשה לכביכול "מדוברת", בכל מיני
מרווחים וסימנים ניתן להפוך את חווית הקריאה כמו שמיעה כמעט, אבל [אינני יודע
בדיוק למה] הספר מאבד מחשיבותו הכתובה, והוא הופך להיות שפחה של הנאמר, מין
תמלול...
יש גם משהו באמצע
גאון הלמדנות, גאון ההתמדה - וגאון ההבעה
הוא הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי שליט"א
ומי שיראה בספריו, במיוחד אלו האגדתיים
ישנה שיטת פיסוק וחלוקת קטעים שמכבדת מאד את הכתב, וגם מגישה את הנושא
כמדובר בבהירות חסרת תקדים - ותאחיר [מילה שהמצאתי ללמד שגם אין אחריו מישהו
שכתב יותר טוב]
דוגמא לשיטה הראשונה [הקריאה והלא מכובדת]
זה העלונים המצויינים של הרב פולק מחיפה, שכחתי את שמם, ואפילו הגופן שלהם הוא
"כתב" ולא כתב מרובע
מי שמכיר יודע כוונתי.

שנה טובה לכולם!
אתם העורכים - מעבירי המסורה ומנחיליה לדורות הבאים, את ספריכם יגיהו יקמטו
יוציאו במהדורות נגדיות - את תורתכם ילמדו רבבות ילדים ומבוגרים! חילכם
לאוורייתא!!

[מעשה הכתב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 28/09/2023 01:03

גם בספרי הרב פינקוס יש מעין זה.

[מעשה הכתב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 28/09/2023 01:41

תודה על ההפנייה!

מאת: [email protected]

[ש. הופמן S. Hof - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 28/09/2023 02:38

ראוי כדאי ומרתק לעבור על הספר הפיסוק של הסגנון העברי הנמצא באוצה"ח
לתשומת לב גופו של הספר (היינו למעט ההקדמה) ללא שום סימן פיסוק למעט נקודה בסוף פסקה.
וגם שורות אלו נכתבות ללא שימוש בפיסוק.
כמדומה (לפחות תחושה אישית שלי) שמעבר ללימוד על שיטת הפיסוק יש ללמוד ממנו הרבה גם בעניני לשון וזה תלוי בזה.
----- Original Message -----
From: מעשה הכתב
To: אשר עגם
Cc: אליהו עבוד ; יהודה שוילי ; הבית לעורך התורני
Sent: Wednesday, September 27, 2023 11:39 PM
Subject: Re: [הבית לעורך התורני] האם בעריכה לשונית על דרשות לפרשת שבוע, עדיף למעט בסימונים כאלו: ? ! או שכן טוב שיהיה כאלו סימונים

בכתיבה תורנית יש להבחין בין כתיבה ספרותית שאינה זקוקה לסימני פיסוק מתקדמים, לבין כתיבה 'דיבורית' שהיא מדמה שיחה מתומללת (דוגמא קיצונית עלון 'אז נדברו'), ששם אפשר ואף רצוי להחיות את הכתיבה ע"י סימני פיסוק רבים ומגוונים.
יש לציין שסגנון כתיבה 'דיבורי' הופך להיות מצוי מאוד בספרות התורנית הפופולארית.

אני מעדיף במקרים אלו לברר עם הלקוח. הדבר משתנה מאוד ותלוי בקהל היעד

  כשאני אומר: "הוא שאל אותי אם אבוא", אני לא מנגן בנימה של שאלה. לכן לא מסמנים.
  משא"כ בשאלה ישירה: "הוא שאל אותי: האם תבוא?" - כאן מסמנים, כשם שבדיבור מטעימים מנגינה של שאלה.

    מדוע בשאלה עקיפה אין לסמן?

      ר' עבוד, מה שכתבת לגבי סימני שאלה, דפח"ח.
      ויישר כח גדול לכל המשיבים.

      ב-יום רביעי, 27 בספטמבר 2023 בשעה 23:24:43 UTC+3, אליהו עבוד כתב/ה:

        בסה"כ כל הסימני פיסוק זה דבר חדש. אין אותם במשנה ובגמרא.
        ואם כולם היו מתנהגים רק לפי המקובל, עד היום היינו כותבים בלי פסיקים ובלי נקודות.

        לגבי סימני שאלה, מסמנים בטוב טעם. למשל במשפט: האם תרצה לבוא להרצאה, או שתעדיף להישאר בבית. ואם תבוא, האם תכביר על המרצה בשאלות או שתיתן לו לדבר בנחת?
        עדיף לסמן סימן שאלה פעם אחת, מאשר: האם תרצה לבוא להרצאה? או שתעדיף להישאר בבית? ואם תבוא, האם תכביר על המרצה בשאלות? או שתיתן לו לדבר בנחת?
        באופן כזה הסימנים מכבידים ומטריחים.

          רבותיי, בואו לא ניתן ל"נהוג" ול"מקובל" לכבול את ידינו ולהגביל את מפעלינו.
          אני מכבד את מה שנהוג ומקובל, אבל עם כל הכבוד, אין צורך להגזים ולהיות מרובעים יותר מדי.
          כמו שהדפוס התפתח, והמחשבים וכו', כך גם סימני הכתיבה והפיסוק וכן צורת ההתנסחות.
          הכי טוב זה לשלב את הישן עם החדש. למשל תכתוב ברמה ספרותית גבוהה ותשלב לשונות חז"ל ומדרש עם סימני פיסוק וכדו'. תיקח מכל העולמות, ובסוף תהיה המקובל יותר מכולם וכולם ילמדו ממך.

            לענ"ד בעלון שבועי זה נותן חיות מסויימת ומגרה את הקריאה.

              בדברי קריאה כדאי להרבות. זה מקל על הקורא.
              בדברי לימוד 'ברמה ישיבתית', זה פשוט לא נהוג.

                צודק לגמרי. אפשר ואפילו להשמיטם לגמרי.
                זה המקובל, אבל זה תלוי גם בסגנון הכותב. אם הוא השתמש בחופשיות, אין סיבה להמעיט. מאידך אם לא השתמש בכלל, אין להשתמש כלל. זה נתפס לא ישיבתי.

                  לענ"ד עדיף כמה שפחות למעט סימונים כאלו.
                  אשמח לדעת את דעתם של יתר העורכים. כי זה ענין חשוב מאוד.

[עט סופר - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 28/09/2023 10:19

מה שם הספר?

[חנן - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 28/09/2023 11:02

[image: image.png]

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 28/09/2023 20:39

רפרפתי קצת בספר, ונוכחתי שצריך לשבת וללמוד את הדברים (כתוב קצת כבד).
אודה למי שלמד בו ויוכל להעלות כאן כמה דוגמאות פשוטות ובשפה פשוטה שיבהירו
כמה מהדברים הכתובים שם בעניני לשון ופיסוק.