פנים עצובות או פנים עצבות ???

[ב. י. - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 26/12/2023 09:06

לא אמר, אלא יש הלכות לגבי שמות בלעז ושמות בלה"ק,
ויש כללים כיצד לכתוב שמות בלה"ק - השאלה מה נחשב שם בלה"ק.

[א. י. כהן - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 26/12/2023 09:07

מי אמר שבגיטין צריך לכתוב שם שהוא בלה"ק?

[ארי במסתרים - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 26/12/2023 09:14

למשל, שם בלשוה"ק מסיימים בה' ושם בלע"ז (או עברית) מסיימים בא'.

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 26/12/2023 13:39

טענו לעיל: "אמנם יתכנו מילים שאינם מופיעים בתורה אך הם בנויים על שורשי
לשה"ק, אך רק מי שמכיר את לשון הקודש באמת - ידע איך לפתח זאת".
אולם ההתפתחות של השפה לא היתה רק בהטיות של שורשים, אלא גם במילים חדשות
לגמרי או בשינוי משמעות המילה. למשל בכתוב נאמר: "מסך", ואילו חכמים השתמשו
במילה: "מזג":
כך איתא בע"ז נח: "בעא מיניה ר' אסי מר' יוחנן יין שמסכו עובד כוכבים מהו א''ל
ואימא מזגו א''ל אנא כדכתיב קאמינא {משלי ט-ב} טבחה טבחה מסכה יינה א''ל לשון
תורה לעצמה לשון חכמים לעצמו".

דוגמה למילה שמשמעותה השתנתה:
על הפסוק "תדשא הארץ":
[image: image.png]

עוד טענו שם: "אך רק מי שמכיר את לשון הקודש באמת - ידע איך לפתח זאת, ולשם
כך צריך גם בקיאות בלשה"ק וגם יראת שמים".
ובכן, הרמב"ם (שהבאתי לשונו) כתב להדיא, שהלשון נקבעת עפ"י דוברי השפה בכל
דור, וכתב שהתנאים שמעו את דוברי השפה ועל פיהם השתמשו בלשון. הרי שא"צ יראת
שמים וכמו כן א"צ בקיאות בלשה"ק, שהרי ודאי התנאים היו בקיאים בדקדוק לשה"ק
יותר מהמון העם, ובכ"ז השתמשו במילותיהם.

עוד טענו: "לשה"ק אינה שפה ככל השפות, אלא שפת התורה שקדמה לעולם, כלומר אינה
רק הסכמת אנשים לשוחח בה, אלא המהות אמיתית והשורשית של הגדרת החפצים והפעולות
וכו'. כמובן ששפה כזו אינה מתפתחת".
ובכן, הסברא עומדת מול דברי רמב"ם מפורשים. ובכלל, כבר ראינו שהתנאים חידשו
מילים ושינו משמעות, וזהו: 'לשון חכמים לחוד'. למשל המשמעות של המילה "דשא"
השתנתה כנ"ל. על כרחך שהשפה כן משתנה ועדיין נשארת לשה"ק.

אלא שאכן, עדיין צ"ע איך הדברים מסתדרים מצד הסברא הנ"ל.
והנה, עפ"י דברי הר"ן בריש נדרים, מתברר שבאמת לשון חכמים "שבדו מליבם" אינה
לשון הקודש המקורית שבה נברא העולם, אלא לשון הסכמית:
[image: image.png]
מעתה נתברר שצדק הרב ארי לעיל, שלשון המשנה אינו לשון הקודש המקורי. וצריך
לומר שגם מה שכ' הרמב"ם שהחכמים השלמים ידברו בכל לשון, כוונתו שאין החכם צריך
להידחק ולדבר דווקא בלשון המקרא שהיא לשון הקודש המקורית, אלא ידבר כפי הלשון
שהתפתחה במשך הדורות, וזאת כדי שיוכל להתבטא באופן המדויק והראוי וכדי שכולם
יבינו אותו היטב.

לסיכום: הרמב"ם כ' שהלשון העברית מתפתחת במשך הדורות, ודרך החכם לדבר בלשון
המודרנית.
ומשמע שאין פסול לדבר במילים שהתחדשו בדורנו, ואפילו כשהמשמעות של המילה
השתנתה משל התורה (כפי שמצינו גבי המילה "דשא"), או כשמדובר במילה חדשה לגמרי,
על דרך "לשון שבדו חכמים מליבם", שהיא לשון "הסכמית", כדכתב הר"ן.

כעת חבריי תלמידי החכמים, בואו נדבר עניינית ולא נפריח סברות בעלמא. הלא זו
אינה קבוצה של בעלי בתים, אלא של ת"ח המלבנים דברי התורה כדי להגיע לאמיתה.
ולכן, ממה נפשך, אם יש תשובה עניינית לדברים, נשמח לשמוע ולדון עוד. אבל אם
אין תשובה, אזי עליכם להודות על האמת!

[shimon maryles - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 26/12/2023 13:46

דפח"ח
עוד נקודה: אלה שמשתמע מהם כאילו העברית כיום 'רובה' או 'חלק גדול ממנה' אינה
לשוה"ק, אין זה אלא הקנאות שמסמאת את עיניו. ברור שלפחות 95 אחוז (סתם זרקתי)
הוא לשון הקודש. תקחו את ההתכתבות הנ"ל כמשל, ותראו שכמעט הכל לשוה"ק או מבוסס
על לשוה"ק (בהטיות שונות וכדו')

מאת: [email protected]

[moshe kagana - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 26/12/2023 22:00

לשון הרמב”ם בריש תרומות בסוף דבריו:

וזה העיקר שזכרתי לך אמיתי אצל החכמים השלמים המדברים על הדברים הכוללים כל
הלשונות כולם, ע”כ.

כוונתו היא שעיקר זה שזכרתי לך, כלומר, כלל זה ששפה מדוברת היא דבר מתפתח,
שצורת השימוש בו עוברת תמורות ושינויים, הוא כלל שקיים בכל הלשונות שבעולם,
ונמצא אצל חכמי האומות שכתבו כלל זה אודות כל לשון מדוברת, והרמב”ם נוקט שגם
לשה”ק היא שפת מתפתחת אצל דובריה, ואינה חייבת להישאר כמו בתנ”ך.

דון מינה לאתרין שאין הכרח שהשפה תישאר היום כמו לפני מאתיים שנים, אלא דובריה
מפתחים אותה להטיות הנחוצות להם.

מאת: [email protected]

[דוד וסרמן - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 26/12/2023 23:53

איזה בלגן ומהומה על לא מאומה.

בסה"כ הגבתי בהתאם למה שהוגבתי...
אין בעיה לכתוב "עצובות", ואין צורך להיות עצוב מזה.
בסה"כ הדגשתי שהחפץ לכתוב בלשון תורני צחה ממולץ לו לכתוב "עצב" "עצבים".
אמנם אם דבריו אינם אלא ספר שיחות וכדומה, עדיף כמובן שיכתוב "עצובות", ולא
יעצב ויעצבן את הקוראים.

לענין מהות לשון הקודש, עבדכם הנאמן באחת משיחותיו עם הגאון הנאמ"ן ציטט לו
האחרון את דברי הרמב"ם הידועים בתרומות על אודות העברית החדשה.

לכאורה גם הר"ן אמור להודות שגם לשון חכמים מכלל לשון הקודש,
שכן אם אנחנו נצמדים לאיזו שפה עלומה שהעולם נברא בה, ונתעקש שרק במילים שהיו
כתובות במילון שלה נברא העולם,
הרי שננטרך לומר שלא רק לשון מקרא לחוד ולשון חכמים לחוד,
אלא גם לשון תורה לחוד, לשון משנה תורה לחוד, לשון נביאים ראשונים לחוד, לשון
נביאים אחרונים לחוד, לשון כתובים לחוד, לשון איוב לחוד, ועל כולם לשון קהלת
לחוד.
איני דן על מילים זרות לגמרי, כמו חרטומים או אחשדרפנים שברור שאינם לשון
הקודש,
אלא על הטיות שונות של מילים ושרשים קיימים, במסגרת פעלי ובניני לשון הקודש.
שכל אלה בודאי מכלל לשון הקודש.
כי לשון הקודש אינה אוסף מסוים של מלים בעלי הטיות קבועות, אלא היא משתנה עם
השנים כמו כל דבר שיש בו רוח קיים.
יחד עם זאת אין כל פסול בהמצאת ובהוספת מילים חדשות בהתאם לצרכי דוברי השפה.
כמדומה שלשון חז"ל מוצפת במילים יוניות ורומאיות למכביר, יותר מהשימוש במילים
לועזיות בעברית של היום.
ודברי הר"ן ברור מללו לענין מילים חדשות לגמרי, וכנ"ל.

מאת: [email protected]

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 27/12/2023 00:02

אני דווקא הבנתי בר"ן, שלשון חכמים אינה הלשון שבה נברא העולם, אלא "לשון שבדו
מליבם", לשון הסכמית". ולכאורה אין בה קדושה, ובכל זאת היא מכלל הלשון העברית.
ולא הבנתי דבריך מ"שכן אם אנו נצמדים" והלאה.

בכל אופן העיקר זה לא אם אומרים עצבות או עצובות (אע"פ שמזה התחיל הדיון). אלא
האם צריך להתעקש להיצמד לשון התורה, ולתקן את העורך על זוטות שכביכול נטה
מלשון התורה ועשה כמעשה הציונים המודרניים.

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 27/12/2023 00:04

הבנתי, אתה מתכוון שהר"ן יודה שהטיות של מילים הן מכלל לשה"ק.

[חנניה הירש - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 27/12/2023 22:22

רואים בגמרא לגבי אצבעות עצבות או שוחקות