מחפש בנרות סיפור טוב עם שאלה הלכתית בצידו, בהלכות כיבוד הורים לאחר פטירתם, אולי מישהו מכיר סיפור כזה? יישר כח עצום!

[אעירה שחר - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 09/04/2024 15:03

[אליהו סלומון - ארכיון-2]

תאריך ההודעה המקורית: 09/04/2024 15:19

חשוקי חמד נדרים דף לח עמוד א
שיאמרו דבר שלא בשמו
נאמר ביבמות (דף צו ע"ב) שרבי יוחנן הקפיד על רבי אלעזר שאמר דבר הלכה ששמע
ממנו, ולא הזכירו בשמו, והטעם שהקפיד, דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי,
כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר.
ובמג"א (סוף סימן קנו) הוסיף, שכל שאינו אומר דבר בשם אומרו עובר בלאוז, וכתב
בשו"ת דברי חיים (חו"מ סימן מט) שהגונב דברי תורה וכתב בשם עצמו יש בזה משום
גזילה, וכבר העיר המהר"ם שיק (יו"ד סימן קנו) שאם כן למה אמרו בגמרא שרבי
יוחנן הקפיד משום שפתותיו דובבות בקבר, תיפוק ליה, שהרי עבר על לאו, ומכל מקום
כתב שם שעובר משום 'מדבר שקר תרחק', ומשום 'גניבת דעת', כמו כל מרמה שמרמה
לאדם אחר.
והנה הפנים מאירות בהקדמתו לספרו, מקשה למה רבי יוחנן הקפיד, משום הטעם
דשפתותיו דובבות בקבר, והלא כלפי שמי' גליא מי חידש הלכה זאת, וכי בשביל
שהאומר אינו מזכיר בשם מי יקפח ד' שכרו הראוי לו, שלא יהיו שפתותיו דובבות?
ומתרץ שדבר הלכה הנאמר בשם אדם גדול, מקבלים ממנו וממילא יזכרוהו, ולכן הקפיד
רבי יוחנן, שלא אמרו משמו, שמא לא יקבלו התלמידים הלכה זו וישתכח הדבר לגמרי,
ואילו היה אומר משמי' היו התלמידים מקבלים.
וכתב בשו"ת חלקת יעקב (או"ח סימן מו) נראה לכאורה, דהיכי דלא שייך טעם זה,
למשל כששמע איזה דבר אגדה ופירוש המתקבל על לב השומע, אף בלתי ידוע מחוללו,
בזה יהיה מותר לומר תורת חברו על שם עצמו. וסיים שמכל מקום ידי הלאו של לא
תגזול לא יצאנו, דגוזל ממנו הכבוד דשייך באדם אף לאחר מיתתו, וכמו ששיך כיבוד
אב לאחר מיתה.

עדיף לאדם שימסרו הדברי תורה שלא בשמו, מאשר שלא ימסרו כלל
אמנם נראה שכל זה כאשר הנדון הוא אם יאמרו דברי תורתו בשמו, או שלא יאמרו, אבל
לכו"ע עדיף למחדש, שיאמרו דברי תורתו שלא בשמו, מאשר שלא יאמרוהו כלל, וכל
הדברי תורה ילכו לאיבוד, לאור זאת מסתבר ששמעון הבן ימסור את המחברות למגיד
שיעור למרות שלא ימסור את דברי התורה בשם אומרם, כי טוב לראובן המחדש שדברי
תורתו יאמרו לפני עשרות תלמידים, ואפילו שלא בשם אומרו, מאשר שבכלל לא יגידו
את דבריו לפני עשרות התלמידים, ובשמים כבר יודעים מי אמרם, וזכין לו לאדם,
ואין כאן לפני עור לא תתן מכשול, כי שמעון לא מוסר למגיד שיעור מכשול, אלא
אדרבה, הוא מוסר דברי אלוקים חיים והמגיד שיעור מדעת עצמו גונב את שם ראובן,
והוא חטאו ישאח.
לפני שנים אחדות הדפיסו דברי אגדה ממרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל והוא היה מאד כאוב
על הדפסה זו, וטעמו שכתובים אלו כתבם לעצמם, וכיון שכן, לא תמיד הזכיר היכן
ראה דברי תורה אלו, וכעת קשה לו להכנס לענין לבדוק כל דבר ולהזכר היכן ראה
זאת, ואם כן בהדפסה זו עושים עוול לכל המחברים ששם ראה את הדברי תורה, ולכן לא
היה ניחא ליה בהדפסה זו, עד שכמעט הורה לגנזם.
עליתי לביתו, ואמרתי לו, שהרי אם לא היו מדפיסים דברי אגדה אלו, היו הדברים
הולכים לטמיון, וממילא ניחא ליה למחברים שדברי תורה שלהם יופצו ברבים, אפילו
שלא בשמם, ובשמים ידעו מבטן מי יצאו דברים אלו, מאשר כל הדברים יגנזו לגמרי,
כששמע זאת מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, נחה דעתו, ולא הורה לגנזם.
לסיכום: לענד"נ ששמעון ימסור את דברי תורתו של אביו לראש הישיבה.

חשוקי חמד בכורות דף ו עמוד א
לוקמא בכבוד אב [תוד"ה פירש]
למי יתן את ברכת המזון, לאביו, או לכהן
שאלה אדם שעשה שמחה לבנו, ויכול לכבד בברכת המזון, או את אביו או את הכהן, את
מי יכבד, את אביו מפני כיבוד אב, או את הכהן, משום מצות 'וקדשתו'?
תשובה הנה מצד כיבוד אב צריך לכבד את אביו בברכת המזון, וראיה לזה, דכתב הרמ"א
(יו"ד סימן רמב סט"ז) היה רבו יושב בסעודה עם אחרים, נוטל רשות מרבו ואח"כ
מאחרים. וכתב הש"ך (ס"ק כז) ונראה דה"ה אם היה אביו יושב בסעודה עם אחרים,
נוטל רשות מאביו ואחר כך מאחרים, וכן הוא בנוסחאות ברכת המזון, וכן נוהגין,
עכ"ד. הרי שצריך ליטול רשות מאביו כדי לברך, משמע שמדינא היה צריך לכבדו.
וכעין זה כתב הערוך השולחן (יו"ד סימן רמ סעיף יא) כשהבן לוקח את אביו הזקן
לביתו, החובה עליו ליטול ידיו ראשון, וליתן לו החלק הראשון, וגם שארי חלוקי
כבוד שבשולחן נותנים להאב, עכ"ד. כמו כן מצוה להקדים את הכהן, כמו שכתב השו"ע
(או"ח סימן רא ס"ב) אבל כהן ת"ח מצוה להקדימו, שנאמר 'וקדשתו' לפתוח ראשון
ולברך ראשון.
ונראה שצריך להקדים את אביו על פני הכהן, ואף שזה עשה של כיבוד אב, וזה עשה של
'וקדשתו', מ"מ עשה של כיבוד אב עדיף, כמבואר במהר"ם שיק (או"ח סימן נט) שעשה
של כיבוד אב אפשר דעדיף מעשה של וקדשתו, כדאמרינן בירושלמי (פאה פ"א)כח. ולא
ביאר היכן מצינו זאת בירושלמי. ויתכן שכוונתו להא דמבואר בירושלמי שכיבוד אב
חיובו הוא גם משום פריעת חוב לאביו שהטיב עמו. ופריעת חוב, קודם לשאר המצוות,
כדי שלא יהא בבחינת רשע ולא ישלם.
עוד יש לומר שלכן יש להעדיף את אביו על הכהן, כיון שיש אומרים שוקדשתו הוא
אסמכתא בעלמא כמבואר בתוס' בחולין (דף פז ע"א ד"ה וחייבו) וכן כתב הטור (יו"ד
סימן כח). אמנם המג"א (סימן רא סק"ד) מצדד לומר שהוא דאורייתא.
עוד טעם שיש לתת לאביו, שהרי כיבוד אב חמור יותר שהשווה כבודם לכבוד המקום,
וכן המקללם חייב מיתה כמו המברך השם, משא"כ מקלל כהן. כמו כן יש להביא ראיה
שכיבוד אב חמור יותר מכבוד הכהן, דבהוריות (דף יג ע"א) מבואר שלגבי הצלה
מהשבי, אביו קודם לכהן גדול, הרי שמוכח שכיבוד אב, גדול לגביו מכיבוד קדושת
הכהונה.
ועוד שכהיום אין אנו בקיאים ביחוסי כהונה, ועל פי זה תירץ המג"א (שם) למה אין
אנו מדקדקים כהיום לכבד את הכהן בכל דבר, ויעוין גם בשו"ת מהרש"ם (חלק א סימן
ריד) בשם שו"ת מהר"י לבית לוי (כלל ד סימן כט) שסברא זאת חזי לאיצטרופי, שלא
להקדים את הכהן.
אביו ישראל, וחמיו כהן, את מי יכבד בברכת המזון
שאלה מעשה באחד שעשה ברית לבנו, ובסעודת הברית השתתפו כל המשפחה, וביניהם
אביו, וחמיו שהוא כהן, כשהגיע לברכת המזון, הסתפק את מי לכבד, האם את אביו
שהוא חייב בכבודו, או את חמיו שהוא כהן, וחייב לכבדו גם מדין 'וקדשתו'?
תשובה בגדר חיוב כבוד חמיו נחלקו בזה הפוסקים, שהשו"ע (יו"ד סימן רמ סעיף כד)
כתב 'חייב אדם לכבד חמיו'. והש"ך (ס"ק כב) כתב הטעם בשם הב"ח שחייב לכבדו כמו
שאר זקנים חשובים. אולם הט"ז (ס"ק יט) כתב שהטעם שחייב לכבדו שאמר לו דוד
לשאול, 'ואבי ראה גם ראה' (שמואל א כד), מכאן שחייב אדם בכבוד חמיו ככבוד
אביו, כלומר ששאול היה חמיו של דוד, וקרא לו דוד אבי.
וכתב החרדיםכט וז"ל: וכן האיש חייב בכבוד חמיו וחמותו, וטעמא משום דאיש ואשתו
כחד גופא חשיבי, ואב ואם של זה, כאב ואם של זה, והכי איתא במדרש שוחר טוב על
הפסוק 'ואבי ראה גם ראה' שאמר דוד לשאול חמיו, והביאו הטור, עכ"ד. הרי שלמד
שחיוב זה הוא מן התורהל.
ולפי זה אולי יש להקדים את חמיו, שמקיים בזה שתי מצוות דאורייתא, מצות וקדשתו,
ומצות כבוד חמיו, ומ"מ נראה שאע"פ כן מצות כיבוד אב עדיפא, כיון שלרוב הפוסקים
כבוד חמיו דרבנן, ומצות כיבוד אב עדיפא על מצות וקדשתו כמבואר לעיל.
ויש להעיר לכאורה למה לא ניתן לכהן, ונאמר אתה ואביך חייבים בכבוד הכהן, כשם
שאמרינן כשאביו אומר השקיני מים, ואמו אומרת השקיני מים, שנותן לאביו, שהיא
והוא חייבים בכבוד האב, והכא נמי גם אביו חייב בכבוד הכהן, ואולי אפשר לתרץ
שהאבא לא חייב בכבוד הכהן כי הוא לא בעל השמחה והוא לא בר הכי לכבד אחרים,
והוא עצמו קיבל כיבוד. וכמו שאין אורח מכניס אורח, כך מי שקיבל כיבוד לא חייב
להעביר לכהןלא.
עוד נראה לתרץ על פי מה ששמעתי ממו"ח מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א ליישב את
קושיית שו"ת תשובה מאהבה (סימן קעח) על מה שכתב הרמ"א (יו"ד סימן רמ סעיף כד)
שכיבוד אביו, קודם לכיבוד אבי אביו, והלא הוא ואביו חייבים בכבודו, דומיא
דאמרינן בקידושין (דף לא ע"ב) שאם אביו אומר לו השקיני מים ואמו אמרה לו
השקיני מים, דכיבוד אב קודם, כיון דאתה והיא מצווין בכבודו. והשיב מו"ח שליט"א
דלכאורה תיקשי אמאי כשאביו אמר לו השקיני מים ואמו אמרה לו השקיני מים צריך
לשמוע בקול האב, כי אתה והיא מצווים בכבוד האב, מה איכפת לבן שהאם מצווה בכבוד
האב, הרי לבן יש מצוה נפרדת גם לכבד את אביו וגם לכבד את אמו.
וצ"ל דכיון דהאם משועבדת לכבד את אביו נמצא דמדין שעבוד חייב לכבד את אביו
ולפי"ז מיושב דכל זה שייך רק באם שמשועבדת לאב, מה שאין כן בנכד שאינו משועבד
לכבד את סבו אלא רק מצוה בעלמא אינו חייב להשאיר את אביו ולכבד את אבי אביו.
והוא הדין בעניננו הבן חייב בכיבוד אביו יותר מכיבוד הכהן, והאב אינו משועבד
לכבד את הכהן, ולכן יתננה לאביו
חשוקי חמד נדה דף נז עמוד א
למכור ספר תורה כדי לממן פינוי קבר אביו מבית קברות שנידון להריסה
שאלה באחת מארצות אירופה יש בית עלמין ישן שחלפו כבר למעלה ממאה שנה מאז
הקמתו, השלטון המקומי הוציא צו הריסה לפנות את בית העלמין, כדי להכשיר את
הקרקע למגורים, רח"ל. ע"פ חוקי אותה מדינה, עוקרים את הקברים עם העצמות,
משחיתים אותם אם בשריפה או בפיזור כדומן על פני השדה, ח"ו. אחד מיוצאי אותה
עיר שאביו טמון שם, נודע לו הדבר, ויש אפשרות לפנות את קבר אביו ולהעלות
עצמותיו ארצה, אולם הדבר כרוך בממון רב ואין בידו אלא ספר תורה, האם רשאי
למוכרו כדי להציל קבר אביו או לא?
תשובה כתב השו"ע (יו"ד סימן ער ס"א) דאין מוכרין ספר תורה אלא לצורך לימוד
התורה או לישא אשה, וטעם הדבר מבואר במסכת מגילה (דף כז ע"א) ללמוד תורה מפני
שהתלמוד מביא לידי מעשה. ולישא אשה שנאמר 'לא תהו בראה לשבת יצרה'. [והוא הדין
למצוות שיש בהם חשש פיקוח נפש כפדיון שבויים או לרפואת חולה, כמבואר ברמ"א
וערוה"ש שם]א. ולכאורה לא מצינו שהתירו למכור ספר תורה, עבור מצות כיבוד אב,
וכל שכן עבור מצות כיבוד אב לאחר מיתה.
אולם בשו"ת מנחת אלעזר (ח"ב סימן נא) נדרש לשאלה דומה שגזר השלטון שאם לא
יגדרו את בית החיים אזי יפנו אותו, ואין לקהילה כסף למימון הגדר אלא אם ימכרו
את ספר התורה, אם מותר למוכרו. וכתב להיתר משלושה טעמים. א. למצוה גדולה מותר
למכור כדין פדיון שבויים, והכי נמי מצוה גדולה כחטוטי שכבי, שהרי מבטלין תלמוד
תורה ללוית המת, והוא הדין למכור הספר תורה למנוע ניוולו. ב. בשו"ת שיבת ציון
(סימן סה, סו) אסר לפתוח קבר וניוול המת כדי להתיר עגונה, הרי שכבוד המת חמור
מלישא אשה, ואם הותרה מכירת ס"ת לישא אשה, כל שכן למנוע ניוול המת. ג. נאמר
במסכת מועד קטן (דף כה ע"א) "העומד על המת בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע למה זה
דומה לספר תורה שנשרף שחייב לקרוע", והכי נמי בעת פינוי עצמות המתים יש לקרוע,
וא"כ יש להתיר מכירת ס"ת כדי למנוע דבר הדומה לשריפת התורה, עיין שם שהאריך
בטעם זה.
ולכאורה לדעת המנחת אלעזר הוא הדין בנידון שאלתינו מותר למכור ספר תורה כדי
להציל עצמות אביו. אכן יתכן שכל דברי המנחת אלעזר אמורים רק באופן שכל בית
החיים ינצל, ומצוה זו הגדירה המנחת אלעזר ל'מצוה רבה' כמו פדיון שבויים. אבל
אולי כאשר המכירה נועדה רק להצלה פורתא של עצמות יחיד, עוד לא שמענו.
הצעתי את השאלה לפני מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א והתיר למכור את הספר תורה,
ואמר לי שיש בפינוי בית הקברות וקבר אביו בתוכם משום בזיון התורה.
ונראה לבאר דברי מו"ח שליט"א, שבפינוי עצמות המתים, יש בזה ביזוי כבוד ה'
ובזיון התורה, וזאת מפני שפעולה זו מראה כפירה בהשארת הנפש ובתחיית המתים,
שהוא מיסודי מצות קבורת המת. כמבואר בשו"ת בית יצחק (יו"ד ח"ב סימן קנה)
שבמצות קבורה התעסקו אבות העולם, ומי שקובר את מתו מאמין בתחית המתים, והשורף
הרי הוא ככופר בתחית המתים.
ומעתה יובן מדוע מותר למכור את ספר התורה, כי גם כאן מעשה המכירה הוא למנוע את
ביזוי התורה ועקירת אות אחת מן התורהב. במכירה כזו אין בזיון לתורה, ואין כאן
את סיבת האיסור.

[shimon maryles - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 09/04/2024 16:33

ראה שני עמודים מצורפים. עיין בטקסט למעלה ובהערות
(אגב אם תמצא עוד מקורות לסיפור הזה בשואל ומשיב וכדומה אשמח שתעדכנני, זה
סיפור שעובר דורות במשפחה...)
זה הקישור למקור
https://tablet.otzar.org/#/b/603075/p/-1/t/16920.9358117227338729/fs/5lehX1rTM7XOPAVVqFavhWgoGxTjdgzpqmUeB2EHZ2nZ/start/20/end/26/c

[image: image.png]
[image: image.png]

מאת: [email protected]

[זאב כץ - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 09/04/2024 16:53

יישר כח עצום!!

ב-יום שלישי, 9 באפריל 2024 בשעה 16:33:55 UTC+3, shimon maryles כתב/ה:

[Yosef Godinger - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 11/04/2024 23:43

קבצים מצורפים:

• unnamed (6).jpg