הרב בראון

[י. בן חיים - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 03/07/2024 23:31

לדברי הרב רפאל:

זה נותן תחושה של תחרות - מי מתקדם יותר?

[יהודה אבני - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 04/07/2024 01:23

קנאת סופרים

[שמואל בלויא - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 04/07/2024 06:42

60 ש"ח לחודש.
הרב בראון: 909594 גימייל

[עט סופר - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 04/07/2024 07:51

תרבה חכמה...

[ב. כהן - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 04/07/2024 23:20

רעיון מוצלח מאוד!
הרי הבעיה של רוב העורכים היא שאין 'בוס' ולכן המשמעת העצמית מאוד קשה.
המיזם, לפחות בנתיים, נותן פתרון מספק לכך!
שכוייח הרב בראון על היוזמה!!

[י. בן חיים - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 05/07/2024 00:22

יפה,
ברצוני לדעת,
האם זה לא גורם להוסיף שעות על חשבון דברים אחרים,
דהיינו, כשרוצים להיות מוסיף והולך, אז זה יכול לגרום לוותר על קביעויות
אישיות, כמו דף היומי, חורש"י, ועוד,

ואיך אפשר לעשות שזה לא יהיה על חשבון הנ"ל?

ןחשבתי אולי להכניס בתוך סך השעות היומיות - את הקביעויות, כמו למשל את השעה
של הדף היומי
[ואמנם אין לזה מחיר קצוב שנמדד, אבל ניתן להמציא לכך מחיר, ולהכליל הכל בסך
השעות והסכומים].

אשמח לשמוע את דעת החברים על הקושי שהעליתי, ועל הפתרון שהצעתי, והאם יש
פתרונות נוספים.

בברכה

[מהדיר ספרים - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 05/07/2024 01:57

1. צריך לעשות סך שעות רצוי, ולא לעבור אותו.
2. להספיק את השעות ולעצור שם נותן יותר זמן לכל שאר הדברים. כי אדם שתמיד
   במירוץ, משום שלא מספיק את השעות שהוא רצה להספיק, אין לו זמן לשום דבר ותמיד
   לחוץ.
   כדאי לקרוא את הסיפור על עורך תורני של הרב אריה ליבוביץ מהספר תקציב המשפחה.
   נכון שמסתבר שהוא סיפור דמיוני, אבל הרעיון שלו הוא אמיתי לגמרי. הרב בראון
   שלח את זה שוב כשהוא הציג את המיזם שלו.

--

[רפאל - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 05/07/2024 10:48

מצ"ב הסיפור. שוה לקרא.

מאת: [email protected]

קבצים מצורפים:

• 39לעסוק בעריכה תורנית.docx

[מהדיר ספרים - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 05/07/2024 11:23

כדי למנוע את מה שקרה בפעם הקודמת שזה פורסם, שנפתח דיון אם הסיפור אמיתי או
לא, ופרטים שונים שלא נמצאים במציאות [כגון גובה השכר בסוף],
נא לזכור שהמטרה של הסיפור הזה הוא ללמוד על דפוסי התנהגות והאפשרות לשינוי.
הפרטים הם רק תפאורה, אז ממש לא אמורים להתמקד בזה.
דפוסי ההתנהגות הם מציאותיים ביותר!

--

[יצחק זלצמן - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 05/07/2024 11:53

אני שואל אותכם מה יתן לי למלאות רק בסופו של חודש, ואז לראות תוצאה, אם ביום
יום יש לי ולאחרים שחיקה/בריחה? ששם הבעיה ואת זה צריך לפתח, את היום יום
שנעמוד בהספקים.
היה אמור להיות שכל יום העורך ימלא לעצמו את השאלון כמה הוא
הספיק, בהשוואה לעורכים אחרים, וככה התחרות היא על באמת, חוץ ממה שזה גם מסדר
את הניהול זמן האישי.
תחשוב שהעורך התבטל חצי חודש ואומר לעצמו נו נשלים מאמצע החודש ואז הוא במרוץ
של החיים
בדרך של כל יום העורך ממלא את השעות שלו וזה יוצר יותר מחייב

בטיימר עבודות של א. ששונים יש פתרון לדבר על ידי שכותבים שם הספקים וגם רואים
את התוצאה ע"י אחוזי הצלחה
הביאו לאחרונה בקבוצה

בהצלחה

מאת: [email protected]

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 05/07/2024 16:41

דברי הרב זלצמן מחזקים מה שכבר כתבתי, שהעיקר הוא קביעת סדר יום.
זו לא רק עצה טובה שמתאימה לטיפוסים יקים. אלא זה המינימום שאדם צריך לקבוע
לעצמו.
זמן ומקום קבועים. ולכל היותר אם קשה לו מאוד זמנים קבועים, אז מכסה יומית,
יעד יומי.
כעת עברתי שוב על הסיפור של מייקל, וראיתי שזו היתה הנקודה העיקרית שחילצה
אותו מההתנהלות הכושלת והעלתה אותו על דרך ההצלחה.
אני מצטט:

*הגדרתי את שעות העבודה. קבעתי שאלו יחלו בתשע בבוקר, ויסתיימו בשעה חמש
אחה"צ. *שמונה שעות ברצף. *ברגע שסיימתי את העבודה, אני משוחרר לעצמי. העבודה
לא רודפת אותי כל היום מתוך ניסיון עקר לנצל כל זמן פנוי. יש שעות של עבודה,
ויש את יתר שעות היממה *בהם אני לומד את ההספקים הנוספים שלי, ובהם אני מסדיר
את כל העניינים המשפחתיים הדורשים טיפול. והנה זה פלא. הכל מסתדר בשעות שמעבר
לשעות העבודה.
אני הולך לישון מוקדם יותר, כי ב-9:00 בבוקר אני חייב להתייצב בעבודה. כבר חצי
שנה שלא איחרתי אף יום לעבודה.
כשאני בעבודה - אני בעבודה. אם עד היום היתה מציאות שאף במהלך השעות שהוקצו
לעריכה יכולתי לפטפט מספר דקות שלעיתים היו מתארכות גם למחצית השעה עם ידיד או
חבר בענייני השעה. כיום אין דברים כאלו. אני בעבודה. ממוקד מטרה.
גם רעייתי לא מתקשרת בשעות אלו, היא יודעת שאני בעבודה. את ארוחת הצהריים
אנחנו מכינים בשעות הבוקר היותר מוקדמות, והילדים שכבר גדלו מסתדרים לבד. זהו
סוויץ' שעשיתי בראש. כשהגדרתי לעצמי שאני בעבודה.
מוכרח לציין שאני אף נהנה הרבה יותר. עד היום העבודה רדפה אותי. כל הזמן היה
לי כמו עימות עם עצמי ועם בני ביתי על סדר היום שלי. תמיד היו דברים דחופים
ולבטים מה קודם למה. היו לי טענות ומענות על אי הבנה, ניצול, תסכול.
כיום אני יודע, הכל בגלל שלי עצמי לא היו ברור סדר היום שלי, הוא הפך גמיש
כמו פלסטלינה. נמתח לכל כיוון אפשרי. שגרת החיים עיצבה לי אותו. כעת אין
שאלות בכלל. הכל נדחה. *בדיוק כמו אם הייתי פקיד במשרד. *וכי יכולתי לאחר כי
הייתי צריך להפקיד צ'קים בבנק? האם יכולתי לחסר כי אחיין שלי עורך שמחת פדיון
הבן? מוצאים פתרונות להכל.

[אליהו עבוד - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 05/07/2024 16:47

עצה נוספת שיכולה לתת "מחייב": אפשר לקבל למשך שבוע קנס של 10 ש"ח לצדקה, על
אי עמידה ביעד של סדר יום או כמות השעות היומית.
(כל אחד יקבע את הסכום ע"פ מה שמתאים לו).