שימו לב — קטגוריית ארכיון
הנושאים בקטגוריה זו הועברו מארכיון קבוצת גוגל, והמשתמשים המוצגים בהם אינם פעילים בפורום.
לקבלת מענה או לתחילת דיון, מומלץ לפתוח נושא חדש בקטגוריה המתאימה.
תוכנות תמלול
2024
13
פוסטים
7
כותבים
0
צפיות
1
עוקבים
-
תאריך ההודעה המקורית: 02/12/2024 09:13
אם יש לך קובץ מוקלט
אתה לא זקוק להקלדה קולית (זה נצרך כשאתה מכתיב למחשב מהכתב או בע"פ)
מה שאתה צריך זה את האתר ivrit
פתוח בנטפרי https://www.ivrit.ai/he/174-2/
השוויתי דרך וורד בין הקלדה של קלדנית לבין תוצאה של התמלול האוטומטי והיה
דמיון כמעט מלא.
לרוב הטעויות היו זניחות (גם לקלדנית היו טעויות...)
אמנם, מספר מילים פוענחו בצורה משובשת שמשנה משמעות. -
תאריך ההודעה המקורית: 03/12/2024 02:58
בזכותך ניסיתי גם
לא מעשיזה הפלט שלי, עברתי כמה שורות ותו לא
אנחנו ממשיכים פרק חמישי בספר תאים לדברים רוב [תומר דבורה]. זה פרק שמדבר
אותנו על מידעס החסד, איך לרכוש את מידעס החסד. לא יאומן, אנחנו כבר יותר מחצית
שנה לומדים את הפרק הזה. הפסקות אמנם, אבל אנחנו יותר מחצית שנה לומדים את זה.
פרק מאוד מאוד מעניין, כי מה שהוא מדבר אותנו, איך לבנות מידעס החסד, זה לא מה
שאנחנו רגילים במה שהחופץ חיים כותב בספר רבאס חסד, אלא כל מה שכתוב בחופץ
חיים בספר רבאס חסד זה משל ליהודי השלב. אשר מסחסד עם כהנא [מתחסד עם קונו],
כי זה תכליס אחרי זה. מה שהיה תכליס חסד עם כהנא, זה אנחנו לא הסברנו. ונחזור
על העיקרון, אז עוד פעם, זה יהיה רקע למה שעכשיו אנחנו הולכים ללמוד. מהרגע
שיש גולוס בבריאה, אז הגילוי של הספירס, של המידס, עד המלכוס, לא מגיע מלמעלה
למטה. כלומר, בזמן שמסמיד אושקיו, יש גילוי שכינה באורילום, גילוי שכינה
כפשוטוי, מלמעלה למטה, אז הבריאה צועקת קודשא בריחו. הבריאה רואים בה את כל
המידס, הכל הכל גלוי. רק צריך להסתכל, צאו מרואה בעינייכם, מוראו מבריאה
האלה, אתה רואה בריאה נפלאה, אתה יכול לזהות, הכל גלוי. אבל אחרי חום ביסם
יקדוש, אין שום הערה גלויה מלמעלה למטה. אז איך בכל אופן, אז איפה, איך מגלים
את המידס, את הספירס, אין גילוי מלמעלה למטה? תשובה, המידס מקבלות גילוי על
ידינו. אנחנו של דור אימה, יושבים פה למטה, אומרים, אתה רואה את הפרוח, בואו
קטוע אשר בבריח מלך מלמטה. אתה רואה זה, הנה הקושבוך, אתה רואה יהודי מקיים
מיצווס, למה אתה מקיים מיצווס? כי הוא אמר, ויהיה יהוד ציבור ויהבוי. זאת
אומרת, שכל הגילויים, האליואינים, מיזונים על ידי התחתאוינים. תמיד, זמן שיש
ביסם יקדוש, מה מחיית את הפרס? מה מחיית כל המידס? בינו, שבינו מקבלת מחוכמה,
מחוכמה מקטר, וככה, השתלשלו את כל האורות, אבל אחרי שיש חום ביסם יקדוש, ואין
אהורה מלמטה, אז מה מחיית? איך היה את המידס? אנחנו, ועל זה בעיקרון יושב כל
התיקון יזרעייהו, להסביר איך אנחנו, כאן למטה, מתקנים את הלב הלאה. זה הסוגיה
של תיקון יזרעייהו. והמסחה הסדמקויינוי, זה איך שאנחנו פה למטה פועלים למעלה.
ככה עד עכשיו הסברנו הכל, את כל החלקים של החסד, הסברנו כך. היום, אנחנו
ממשיכים הלאה, לגבי הסוגיה של החמוס הסורחי. הסוגיה של החמוס הסורחי, מורכבת
מאשל. מה זה אשל? אכילה, שתייה, לוויה. נכון מאוד. אכילה, שתייה, לוויה,
וכתוב, סתם דרך אגב, שלוויה, זה החלק הכי חשוב, בתוך הסיפור הזה. שאלו אותי
איך יכול להיות, בן אדם, מה בדרך? עייף, עייף, גמור, צמא. מביא אותו אליי
הביתה, נותן לו לאכול ולשתות, חג היה נמלדי אותו, מה קרה? זה העיקר, ידעו
הסיפור, שאנחנו בצחיים נספר באב עז חסד, על הגויין, הוא לא כותב שם זה הגויין,
אבל מקובל שזה הגויין הסיפור הזה. שהיה איזה יהודי אחד, שהיה מכניס אולחים
גדול, ופרצה שריפה. ארח לו את כל בית ההכנוס הסוכין, לא הפשט הגויין, מה הפשט
בזה? אמר לו הגויין, יפה מאוד, הכנוס הסוכין זה חשוב מאוד. אתה נותן לה לאכול?
ודאי, אכילה. אתה נותן לשתות? ודאי. אתה נותן להם גם לוויה? הוא אומר לו, זה
מזמן. אז הוא אומר, תוריד מעשל את הלמד, מה קורה? אש, זה מה שקרה. אנחנו
בצחיים נספר את זה, באב עז חסד. זאת אומרת שהפער, אדם שעושה חסד, הפער בין חסד
עם לוויה ובלי לוויה, זה אש, או אשל, פחד, חודים. ש... מה זה בדיוק המהלה
הזאת? אז נדבר על זה עוד מעט. אבל בכל זאת, יש מושג שנקרא אכילה שתהיה ו...
דוואי. מה שייך שאנחנו נותנים לאשכין, אכילה, מה שאיכשר שאנחנו נותנים לאכילה,
כי לאשכין, למה שייך? לתפארס? אז קודם כל נקרא את המילים שכתוב בתיאוריות
וירום. ואל אור איך אם צריך להכין אכילה שתהיה לוויה. דהיינו, שצריך להכניס
לתפארס לאריסודה למרכוס, ולתת להם שם אכילה. איזה אכילה? איזה אכילה? מאין
בוסי לגמי מעניין, מה זה הסיפור הזה? לאכול יער עם דבש? אז ב... היה שיש שם,
אבל פה זה שיש דבש בקני סוכר, יש דבש שהוא גדל בתוך הקנים, ובדרך כלל מוצצים
את הדבש, משליכים את העץ, אבל אני מרוב חיפה אכלתי את הקני עם הדבש. טוב, מה
זה קשור לפה? טוב, צריך להבין את זה. מה זה אכלתי יערים? שהוא שפע ראוי להנהגה
התוכתונה המתפשטת מצד הגבורה המתוקה. מה את קטנה? ושתייה מעין שתיתי יינים
חלבים. שהוא שפע פנימי מן היין הנשומה ומסוד החלב. המתמטק לכשר התפארת
והמלכות, יעקב ורחל והגבורה בנצח או בהוד, ככן פירשו ברעי ימיהם. מה כתוב פה?
בואו נדבר היום על אכילה ושתייה. מה זה הסיפור הזה? קודם כל, יש חלוקה בין
אכילה לשתייה, למשל בליל הסיידר, יש שלוש אכילות בליל הסיידר, פסח, מצה ומרור.
המערל אומר שזה כנגד עבור המצוק ויעקו ועביר, ויש ארבע כוסות שתייה. המערל
אומר שזה כנגד ארבע כוסות שתייה באמהות. אז קודם כל, מסודר לנו הראש שאוכל
שייך לגברים ושתייה שייך לנשים. מה הפשר? אז לפני זה, אני רוצה מילה אחת
להסביר קודם כל מה ההבן בין גברים לנשים. דיברנו על זה הרבה פעמים. תשמע מילים
מוסר רוויחו ואל תיתא שטריאו אשימכו. האבא מגיע הביתה ונותן מוסר, מביא חיטים,
מביא פשטן, אי אפשר לאכול את החיטים האלה, אי אפשר ללבוש את הפשטן הזה, ואי
אפשר גם לקבל את המוסר הזה, זה לא מספק, זה משהו חיצוני. האם התפקידה לקחת את
החיט ולעשות מזה בגדים, ולקחת את המוסר שאבא מביא ולעשות מזה טריאו אשימכו.
כלומר, התפקיד של האמא זה לרכך את החומר, את הדבור עם קושיים קיגיניים שהבעל
מביא, ולרכך ולעבד את זה עם עין, לעבד את זה ולהתאים את זה כשיהיה מוכן אל
הבני הבית. עכשיו בואו נשים לב מה קורה במאכל. המאכל, בתוך המאכל יש המון
מינרלים והמון ויטמינים וכל מיני, וזה חומר גן. מה קורה לחומר גן? הגן הזה,
להיכנס לתוך מערכת העיגול, בתוך מערכת הדם, שייכנס לדם של האדם, מה גורם לזה?
מלא מינרלים, נכון, מאוד יפה, אכלתי בננה, נו, עכשיו, מה הופך את כל מה שאכלתי
בתוכו להיות חלק מתוך הגוף שלי? השתייה. הנוזל, עברת יין, כפי שזה התפקיד שלו,
כתוב שיש אכילה ושתייה, יש מינון שצריך לדעת, את המינון הנכון שבין אכילה
ושתייה, שזה בעצם גורם להשלמות של התהליך, שהחומר נספק בתוך הגוף, זה המטרה.
בדיוק כמו האוכל, יש שם חומר גלם, והשתייה נחשב מבחינת אימהות, שזה אמור
לגרום לחומר גלם להספק בפנים. אז קודם כל הבנו מה שייך, אכילה ומה שייך,
שתייה. עכשיו בואו ניכנס לדברים יותר, ליערים דיוושים. אני לא הולך עכשיו
בשיטה של, איך שרש״י מבאר את זה, ואני הולך בשיטה של הגמור, איך שהגמור אומרת,
שיטת רב לזר, לגבי יערת הדבש. רב לזר סוגר שיערת הדבש, זה נחשב מחובה לקרקע.
למה יערת הדבש נחשב מחובה לקרקע? מה עשה? עד כ של חיים ושבז, חייב חטוס,
אלטואילס, מה? מה? למה? זה נראה מחובה לקרקע. אז נכון, הוא מביא פורסוק, אבל
זה גופי צריך להבין. את הפורסוק צריך להבין. מה הפשט? מה הגילו שהקשבוע החור
מגלה לנו בשם הזה, שקוראים לזה יערת הדבש? ההסבר הוא כזה. למעשה, כשאנחנו
אוכלים דבש, אנחנו לא אוכלים את החומר מתוך גופו של הדבורה. קונה יוצא מן
הטומא טומא, אסור לנו, קומה שאסור לנו עוד לשתות חלב של... אז אסור לנו, אבל
התשובה היא שהצוף באמת לא מגיע מתוך הדבורה. הדבורה ס נותנת שירות, זאת אומרת
ככה, בתוך היער, בתוך הפרחים, ביער, יש המון המון המון צוף. לקרו זער שם, זער
שם, צד פה, צד פה, ובעצם דבש זה גידולו מן האורץ לכל דבר, עד שברמה העקרונית
היו צריכים לברך על זו האדומה, כי הוא צוף, רק מה הוא? זעה, זעת הפרי, בגלל
זעת הפרי, לא מבחרים האדום, מבחרים שאקוש. אבל ברמה העקרונית, הצוף הוא שייך
ליער, אי אפשר לממש את זה. הדרך היחידה שאפשר לממש את זה, הקדוש ברוך הוא
מתנה נפלאה, שקוראים לזה דבורה, שהתפקיד של הדבורה, לרכז את כל הדבש אשר ביער,
ולהפוך את זה להיות פרי, שאתה יכול לאכול אותו, אז כמו פרי שעל התפוח, על העץ,
אתה קוטף, אתה אומר פרי לפרי יועץ, זה נחשב גידולו מן האורץ, וכשאתה תולש את
זה, זה נחשב מייסט לישה, שעשו בשבייס, אותו דבר, לפי רב לייזר, כשבאה דבורה
ולוקחת, בסך הכל הדבורה היא לא עוד חפצה, הדבורה זה חלק מהיער, חלק מתופעת
היער, כדי לרכז את הצוף שיש פה ושם ושם ושם ופה, כדי להפוך את זה להיות חפצה,
להפוך את זה להיות מציאס, אז צריך את הדבורה שהיא תרכז, אבל הדבורה היא בעצם,
היא לא חפצה בצדה עצמו, היא שמה של היער, לכן זה נקרא יערת הדבש, מה זה קשור
אליהם, זה בדיוק לזה. אנחנו נמצאים כאן בו, אילו מה זה, ויש בו רע, ויש בו
קליפס, נוירואים, אנחנו בעולם העשייה, לשם ירדו כל הזוהמה, שברי קיילים,
ובתוכם יש ניצוי צוי עיסה קדושה, ואנחנו הדבורים מלקטים מעד מצווה פה, מצווה
שם, מתקנים, מוציאים את ניצוצות הקדושה פה, מוציאים את הדבש, מוציאים מפה ומשם
ומשם ומפה, וזה התיקון שאנחנו פועלים. אז כשאנחנו רוצים להאכיל את התפרס, איך
אנחנו מאכילים את התפרס? על ידי המייסים טועימים שלנו, על ידי המצווה שלנו,
שהקדוש ברוך הוא ציווה אותנו בטוירו, אנחנו הופכים את העולם החומרי הזה,
מגלים בו את הדבש, שבעולם זה נקרא, אכלתי יערי אביצ'י. מה זה נקרא אכלתי?
אנחנו מזינים את התפרס. מה זכות קיום של התפרס? אמרתי לכם את זה כבר פעם. אילו
יהיה אביצ'י הוא שימסור שיעור, ואין לו אף אחד שמקשיב לו, זה נקרא שהוא מסר
שיעור, זה נקרא שהוא צעק, אבל לא מסר שיעור. זה לא נקרא עבור אסת ערב. אם אין
עם, אין שום תוקף למערכו, זה דמיונות. אם אין תיפה, אם אין מלכוס, אם אין
העבודה שלנו, אז אין כלום מה שווה, מה מזין את התפרס? אין לך שאלה. אימא,
מכינה אוכל לילדים שלה. אם הילדים לא יאכלו אוכל, היא תמשיך להכין אוכל? היא
לא תמשיך להכין אוכל, כי אין למי. אז מה בא לידי ביטוי שהיא אימא? זהו, לאט
לאט נשכח מלב שהיא אימא. היא הפסיקה להכין אוכל, כל היום שוכבת במיטה, לא עושה
כלום, כבר לא זוכרים בכלל שהיא אימא. לא זוכרים. אבל ברגע שבא הבן ואומר,
אימא, אני הב� אני מחומר עלייך, אני חי מארוחת ערב שהכנת לי אתמול, זה נותן
קיום לאימא. זה הכוונה, זה נקרא לתת מוזויל לטיפארס. כשאנחנו כאן, לבטא, לוקחים
את הצוף, את כל ניצצות הקדושה, ומחזירים את זה חזרה ואומרים, זה מצווה, כי
הקצ'בורך הוא ציווה, זה טיפארס ציווה, זה ככה ציווה, זה ככה, אז אנחנו מחיים
אותו מחדש, נותנים לו חיות, גם בזמן של הגונוס. זה האכילה, ומה זה שתייה?
שתייה זה... יין וחלב, מה הקשר יין וחלב? הרבבת אתכם יין וחלב? זה לא אמור
להיות ביחד. מה הסיפור? הסיפור כזה, למרות שהחרטוב של חלב משקר, אבל שימו לב
למחנה שגם שיש שם יין, ושונה מהצוף שהוא צף מעל הפרי, זה את הפרי, היין טמון
בענבים, ואתה לא רואה את זה עד שאתה לא קוטש את זה, לא דורך על זה, וגם החלב
טמון בדדים, אתה רק צריך לקטוש את זה כדי למצוא את זה לדוש, לכן זה נקרא,
חוייב זה נקרא דש. מה כתוב פה? כתוב פה דבורניק. אנחנו מוצצים את הצוף פה ושם
ושם ופה ופה ושם, עושים מצווס, אבל אם זה בלי פנימי, בלי הרטיבות הפנימית, בלי
ה... בלי המלבן שלו ככל הגדול, בלי הרטיבות, זה לא נספק בגוף. האכילה בלי
שתייה לא מסתכלת, צריך את הרטיבות. בשבת אמר לי, החתן שלי, אמר לי דבר, פשוט,
פשוט, פשוט, כל כך התלהבתי, יש מה שהוא אומר את זה, ואני תחת אשריה לא עבדת
את השם אלוקיך בשמחו. בגלל זה מגיע כאלה עונשים, שווהי לא, מה פתאום, היה
עבירות חמורות. אבל אתה יודע למה היה עבירות חמורות? אתה יכול להתעשר, לא עבדת
את השם אלוקיך בשמחו. דרך אגב, אותו בחור שהתקלקל, עשיתי עליו קצת מחקר, ומגיל
קטן לא היה לו בשמחו. קצת ביררתי עליו בישיבה, איך היה, וזה, כבר בגיל צעיר
הוא לא היה ב... אימן את החלום, אימן את השתייה, את המה שגורם לדבר להספק
בפנים, אז זה נשאר חיצוני, זה לא... זה חלום מה זה לבוא יום? מה זה הדבר הזה?
מה זה כל כך קריטי? תשובה לי את זה, תקשיב טוב. למייסד, צריך לדעת, שהיועץ על
הדרך, נמצא במצב של סכונת. כמו שאנחנו ראינו בעגל הרופאו, שלא פתרנור, ולא
יודעים מה המשמעות של הלוויה, אז באה אז ציבור. נכון, באתי אליך הביתה, הייתי
רעף. נכון. נתת לי לאכול, לשתות מקום. חיית עוד, אבל מה המצב רוח שלך? כשאני
חושב, שאתה פה, עוד מעט נכנס לחדר, שאינם, מדליק את המזגן, הולך לישון, ואני
יוצא לחום שיש בחוץ, מה ההרגשה שלי? הרגשה נוראית. כל הכבוד למה שעשית עד
עכשיו, נתת לי לאכול ולישון, אבל אני יוצא עכשיו לרחוב, אני מרגיש כמו הומלס.
איך אומרים את זה אצלכם, הומלס? הומלס, זה הביטוי. מרגיש כמו בן אדם זרוק
לרחוב, ואתה שננדריג נכנס ל... מדליק מזגן, הולך לישון. ההרגשה הזאת היא הרגשה
נוראית, ואחרי הכל, בסופו של דבר, אוכל ושפייה אפשר להסתדר, אבל עם הרגשה
מגילה כזאת, סיפרו לי היום, בשיעור, שהיה ילד שנפטר עכשיו, ילד בכפר חב״ד,
שנפטר כי הילדים עשו עליו חרם, והוא לא עמד בזה, פשוט קרס, והיה לו אירוע
נרבי, ואחרי כמה שעות, אומרים לך, ילדים, נפטר, בואו. יש דבר כזה, יש דבר כזה.
הרגשת הלב, הכבוד שנשחק ונידש, התחושה הזאת היא תחושה נוראית, זה הסוגיה של
איבריון, זה חסד עמית, זה חסד של התעיריון, ככה נראה החסד של התעיריון. כשאני
עושה מיץ ועס, ולוקח את הצוף, ושם, וזה, ושולח מתנות לקדוש ברוך, והנה, שולח
לקדוש ברוך, ואיפה אתה? אתה איתי או אני לבד? שלחת לי את המצוות ואיפה אתה?
לגולוס? חוזר חזרה לג'ון? איפה אתה? אתה מתחבר איתי? אתה הנציג שלי כאן בעולם?
אני נמצא בגולוס, גם אתה נמצא איתי בגולוס! אתה חובה אותי? אתה לוקח את המצווה
ואת מצווה הקדושה, ומטמיע את זה בתוך האישיות שלך? שאתה תהיה נציג שלי? שאתה
מלווה אותי? אתה נהיה מרכוב על השכינה בכל מקום? אם כן, אז הצביעה. אז היה פה
לבוא יום. אבל אם לא, אם זרקת לי מצוות, אבל אתה השארת למטה, נמוך, נמוך,
השארת אותי למעלה, ואתה כביכול נכנס לתוך המזגן, וחי את החיים של הקמבוי, למה
זה, והכל מצוין, ועשית קו המצווה. אבל לא השתנית בתוך תוכך לקבל והולכת
בדרוכוב להיות חלק מהגילוי השכינה בתוך תוכך, אז לא היה פה לבוא יום. תראו
איך שזה כתוב בפנים, והלוויה להביא עצמו ונשמתו שם עמהם בדיוקן העליון, ללוותם
שם, עוד להביא שער ספירות שם עמהם, ולעשות להם לוויה טובה, וכמה דברים נכלרים
בתיקון זה. אני מקווה שחיוונתי לעמיתה של תורך, ללא שום דבר, ישתדל בצורך
הדיוט, ויכוון ברמיזתו, מובטח שיעשה למעלה, כיוצא בו אחר שיהיה בקיב הסודות,
ומהטוב להסגיר בפיו רמיזת כוונתו הנכונה, בשעת מעשה להקיים בפיך ובמובך
לעשותו, במייסר, בכל מ ומייסר שלך, תעושי בכל מיצר ומיצר, להסס נחס רוח
לוויני של שמעי, לחשוב, אור אמר ויהי, אלייך את שם י' קיי ובב קיי, לחשוב את
כל המחשבות האלה, ולומר ופה, דבריין שלם אריד ממך, ולהסס נחס רוח לפונחו, אז
באופן כזה באמת האדם זוכה להיות, לספוג את הדברים, וללוות את השכיני, ולגלות
את השכיני, ולגלות את הקצ'בורך ובאורי לומוי, וזה החסד והסכסד עם קויינוי
האיכותי, יש בסוגיה זה של אשל ואחנוס אסורחי. כל הלשון, עולם שלם של תוכן
איכותי. -
תאריך ההודעה המקורית: 03/12/2024 02:58
בזכותך ניסיתי גם
לא מעשיזה הפלט שלי, עברתי כמה שורות ותו לא
אנחנו ממשיכים פרק חמישי בספר תאים לדברים רוב [תומר דבורה]. זה פרק שמדבר
אותנו על מידעס החסד, איך לרכוש את מידעס החסד. לא יאומן, אנחנו כבר יותר מחצית
שנה לומדים את הפרק הזה. הפסקות אמנם, אבל אנחנו יותר מחצית שנה לומדים את זה.
פרק מאוד מאוד מעניין, כי מה שהוא מדבר אותנו, איך לבנות מידעס החסד, זה לא מה
שאנחנו רגילים במה שהחופץ חיים כותב בספר רבאס חסד, אלא כל מה שכתוב בחופץ
חיים בספר רבאס חסד זה משל ליהודי השלב. אשר מסחסד עם כהנא [מתחסד עם קונו],
כי זה תכליס אחרי זה. מה שהיה תכליס חסד עם כהנא, זה אנחנו לא הסברנו. ונחזור
על העיקרון, אז עוד פעם, זה יהיה רקע למה שעכשיו אנחנו הולכים ללמוד. מהרגע
שיש גולוס בבריאה, אז הגילוי של הספירס, של המידס, עד המלכוס, לא מגיע מלמעלה
למטה. כלומר, בזמן שמסמיד אושקיו, יש גילוי שכינה באורילום, גילוי שכינה
כפשוטוי, מלמעלה למטה, אז הבריאה צועקת קודשא בריחו. הבריאה רואים בה את כל
המידס, הכל הכל גלוי. רק צריך להסתכל, צאו מרואה בעינייכם, מוראו מבריאה
האלה, אתה רואה בריאה נפלאה, אתה יכול לזהות, הכל גלוי. אבל אחרי חום ביסם
יקדוש, אין שום הערה גלויה מלמעלה למטה. אז איך בכל אופן, אז איפה, איך מגלים
את המידס, את הספירס, אין גילוי מלמעלה למטה? תשובה, המידס מקבלות גילוי על
ידינו. אנחנו של דור אימה, יושבים פה למטה, אומרים, אתה רואה את הפרוח, בואו
קטוע אשר בבריח מלך מלמטה. אתה רואה זה, הנה הקושבוך, אתה רואה יהודי מקיים
מיצווס, למה אתה מקיים מיצווס? כי הוא אמר, ויהיה יהוד ציבור ויהבוי. זאת
אומרת, שכל הגילויים, האליואינים, מיזונים על ידי התחתאוינים. תמיד, זמן שיש
ביסם יקדוש, מה מחיית את הפרס? מה מחיית כל המידס? בינו, שבינו מקבלת מחוכמה,
מחוכמה מקטר, וככה, השתלשלו את כל האורות, אבל אחרי שיש חום ביסם יקדוש, ואין
אהורה מלמטה, אז מה מחיית? איך היה את המידס? אנחנו, ועל זה בעיקרון יושב כל
התיקון יזרעייהו, להסביר איך אנחנו, כאן למטה, מתקנים את הלב הלאה. זה הסוגיה
של תיקון יזרעייהו. והמסחה הסדמקויינוי, זה איך שאנחנו פה למטה פועלים למעלה.
ככה עד עכשיו הסברנו הכל, את כל החלקים של החסד, הסברנו כך. היום, אנחנו
ממשיכים הלאה, לגבי הסוגיה של החמוס הסורחי. הסוגיה של החמוס הסורחי, מורכבת
מאשל. מה זה אשל? אכילה, שתייה, לוויה. נכון מאוד. אכילה, שתייה, לוויה,
וכתוב, סתם דרך אגב, שלוויה, זה החלק הכי חשוב, בתוך הסיפור הזה. שאלו אותי
איך יכול להיות, בן אדם, מה בדרך? עייף, עייף, גמור, צמא. מביא אותו אליי
הביתה, נותן לו לאכול ולשתות, חג היה נמלדי אותו, מה קרה? זה העיקר, ידעו
הסיפור, שאנחנו בצחיים נספר באב עז חסד, על הגויין, הוא לא כותב שם זה הגויין,
אבל מקובל שזה הגויין הסיפור הזה. שהיה איזה יהודי אחד, שהיה מכניס אולחים
גדול, ופרצה שריפה. ארח לו את כל בית ההכנוס הסוכין, לא הפשט הגויין, מה הפשט
בזה? אמר לו הגויין, יפה מאוד, הכנוס הסוכין זה חשוב מאוד. אתה נותן לה לאכול?
ודאי, אכילה. אתה נותן לשתות? ודאי. אתה נותן להם גם לוויה? הוא אומר לו, זה
מזמן. אז הוא אומר, תוריד מעשל את הלמד, מה קורה? אש, זה מה שקרה. אנחנו
בצחיים נספר את זה, באב עז חסד. זאת אומרת שהפער, אדם שעושה חסד, הפער בין חסד
עם לוויה ובלי לוויה, זה אש, או אשל, פחד, חודים. ש... מה זה בדיוק המהלה
הזאת? אז נדבר על זה עוד מעט. אבל בכל זאת, יש מושג שנקרא אכילה שתהיה ו...
דוואי. מה שייך שאנחנו נותנים לאשכין, אכילה, מה שאיכשר שאנחנו נותנים לאכילה,
כי לאשכין, למה שייך? לתפארס? אז קודם כל נקרא את המילים שכתוב בתיאוריות
וירום. ואל אור איך אם צריך להכין אכילה שתהיה לוויה. דהיינו, שצריך להכניס
לתפארס לאריסודה למרכוס, ולתת להם שם אכילה. איזה אכילה? איזה אכילה? מאין
בוסי לגמי מעניין, מה זה הסיפור הזה? לאכול יער עם דבש? אז ב... היה שיש שם,
אבל פה זה שיש דבש בקני סוכר, יש דבש שהוא גדל בתוך הקנים, ובדרך כלל מוצצים
את הדבש, משליכים את העץ, אבל אני מרוב חיפה אכלתי את הקני עם הדבש. טוב, מה
זה קשור לפה? טוב, צריך להבין את זה. מה זה אכלתי יערים? שהוא שפע ראוי להנהגה
התוכתונה המתפשטת מצד הגבורה המתוקה. מה את קטנה? ושתייה מעין שתיתי יינים
חלבים. שהוא שפע פנימי מן היין הנשומה ומסוד החלב. המתמטק לכשר התפארת
והמלכות, יעקב ורחל והגבורה בנצח או בהוד, ככן פירשו ברעי ימיהם. מה כתוב פה?
בואו נדבר היום על אכילה ושתייה. מה זה הסיפור הזה? קודם כל, יש חלוקה בין
אכילה לשתייה, למשל בליל הסיידר, יש שלוש אכילות בליל הסיידר, פסח, מצה ומרור.
המערל אומר שזה כנגד עבור המצוק ויעקו ועביר, ויש ארבע כוסות שתייה. המערל
אומר שזה כנגד ארבע כוסות שתייה באמהות. אז קודם כל, מסודר לנו הראש שאוכל
שייך לגברים ושתייה שייך לנשים. מה הפשר? אז לפני זה, אני רוצה מילה אחת
להסביר קודם כל מה ההבן בין גברים לנשים. דיברנו על זה הרבה פעמים. תשמע מילים
מוסר רוויחו ואל תיתא שטריאו אשימכו. האבא מגיע הביתה ונותן מוסר, מביא חיטים,
מביא פשטן, אי אפשר לאכול את החיטים האלה, אי אפשר ללבוש את הפשטן הזה, ואי
אפשר גם לקבל את המוסר הזה, זה לא מספק, זה משהו חיצוני. האם התפקידה לקחת את
החיט ולעשות מזה בגדים, ולקחת את המוסר שאבא מביא ולעשות מזה טריאו אשימכו.
כלומר, התפקיד של האמא זה לרכך את החומר, את הדבור עם קושיים קיגיניים שהבעל
מביא, ולרכך ולעבד את זה עם עין, לעבד את זה ולהתאים את זה כשיהיה מוכן אל
הבני הבית. עכשיו בואו נשים לב מה קורה במאכל. המאכל, בתוך המאכל יש המון
מינרלים והמון ויטמינים וכל מיני, וזה חומר גן. מה קורה לחומר גן? הגן הזה,
להיכנס לתוך מערכת העיגול, בתוך מערכת הדם, שייכנס לדם של האדם, מה גורם לזה?
מלא מינרלים, נכון, מאוד יפה, אכלתי בננה, נו, עכשיו, מה הופך את כל מה שאכלתי
בתוכו להיות חלק מתוך הגוף שלי? השתייה. הנוזל, עברת יין, כפי שזה התפקיד שלו,
כתוב שיש אכילה ושתייה, יש מינון שצריך לדעת, את המינון הנכון שבין אכילה
ושתייה, שזה בעצם גורם להשלמות של התהליך, שהחומר נספק בתוך הגוף, זה המטרה.
בדיוק כמו האוכל, יש שם חומר גלם, והשתייה נחשב מבחינת אימהות, שזה אמור
לגרום לחומר גלם להספק בפנים. אז קודם כל הבנו מה שייך, אכילה ומה שייך,
שתייה. עכשיו בואו ניכנס לדברים יותר, ליערים דיוושים. אני לא הולך עכשיו
בשיטה של, איך שרש״י מבאר את זה, ואני הולך בשיטה של הגמור, איך שהגמור אומרת,
שיטת רב לזר, לגבי יערת הדבש. רב לזר סוגר שיערת הדבש, זה נחשב מחובה לקרקע.
למה יערת הדבש נחשב מחובה לקרקע? מה עשה? עד כ של חיים ושבז, חייב חטוס,
אלטואילס, מה? מה? למה? זה נראה מחובה לקרקע. אז נכון, הוא מביא פורסוק, אבל
זה גופי צריך להבין. את הפורסוק צריך להבין. מה הפשט? מה הגילו שהקשבוע החור
מגלה לנו בשם הזה, שקוראים לזה יערת הדבש? ההסבר הוא כזה. למעשה, כשאנחנו
אוכלים דבש, אנחנו לא אוכלים את החומר מתוך גופו של הדבורה. קונה יוצא מן
הטומא טומא, אסור לנו, קומה שאסור לנו עוד לשתות חלב של... אז אסור לנו, אבל
התשובה היא שהצוף באמת לא מגיע מתוך הדבורה. הדבורה ס נותנת שירות, זאת אומרת
ככה, בתוך היער, בתוך הפרחים, ביער, יש המון המון המון צוף. לקרו זער שם, זער
שם, צד פה, צד פה, ובעצם דבש זה גידולו מן האורץ לכל דבר, עד שברמה העקרונית
היו צריכים לברך על זו האדומה, כי הוא צוף, רק מה הוא? זעה, זעת הפרי, בגלל
זעת הפרי, לא מבחרים האדום, מבחרים שאקוש. אבל ברמה העקרונית, הצוף הוא שייך
ליער, אי אפשר לממש את זה. הדרך היחידה שאפשר לממש את זה, הקדוש ברוך הוא
מתנה נפלאה, שקוראים לזה דבורה, שהתפקיד של הדבורה, לרכז את כל הדבש אשר ביער,
ולהפוך את זה להיות פרי, שאתה יכול לאכול אותו, אז כמו פרי שעל התפוח, על העץ,
אתה קוטף, אתה אומר פרי לפרי יועץ, זה נחשב גידולו מן האורץ, וכשאתה תולש את
זה, זה נחשב מייסט לישה, שעשו בשבייס, אותו דבר, לפי רב לייזר, כשבאה דבורה
ולוקחת, בסך הכל הדבורה היא לא עוד חפצה, הדבורה זה חלק מהיער, חלק מתופעת
היער, כדי לרכז את הצוף שיש פה ושם ושם ושם ופה, כדי להפוך את זה להיות חפצה,
להפוך את זה להיות מציאס, אז צריך את הדבורה שהיא תרכז, אבל הדבורה היא בעצם,
היא לא חפצה בצדה עצמו, היא שמה של היער, לכן זה נקרא יערת הדבש, מה זה קשור
אליהם, זה בדיוק לזה. אנחנו נמצאים כאן בו, אילו מה זה, ויש בו רע, ויש בו
קליפס, נוירואים, אנחנו בעולם העשייה, לשם ירדו כל הזוהמה, שברי קיילים,
ובתוכם יש ניצוי צוי עיסה קדושה, ואנחנו הדבורים מלקטים מעד מצווה פה, מצווה
שם, מתקנים, מוציאים את ניצוצות הקדושה פה, מוציאים את הדבש, מוציאים מפה ומשם
ומשם ומפה, וזה התיקון שאנחנו פועלים. אז כשאנחנו רוצים להאכיל את התפרס, איך
אנחנו מאכילים את התפרס? על ידי המייסים טועימים שלנו, על ידי המצווה שלנו,
שהקדוש ברוך הוא ציווה אותנו בטוירו, אנחנו הופכים את העולם החומרי הזה,
מגלים בו את הדבש, שבעולם זה נקרא, אכלתי יערי אביצ'י. מה זה נקרא אכלתי?
אנחנו מזינים את התפרס. מה זכות קיום של התפרס? אמרתי לכם את זה כבר פעם. אילו
יהיה אביצ'י הוא שימסור שיעור, ואין לו אף אחד שמקשיב לו, זה נקרא שהוא מסר
שיעור, זה נקרא שהוא צעק, אבל לא מסר שיעור. זה לא נקרא עבור אסת ערב. אם אין
עם, אין שום תוקף למערכו, זה דמיונות. אם אין תיפה, אם אין מלכוס, אם אין
העבודה שלנו, אז אין כלום מה שווה, מה מזין את התפרס? אין לך שאלה. אימא,
מכינה אוכל לילדים שלה. אם הילדים לא יאכלו אוכל, היא תמשיך להכין אוכל? היא
לא תמשיך להכין אוכל, כי אין למי. אז מה בא לידי ביטוי שהיא אימא? זהו, לאט
לאט נשכח מלב שהיא אימא. היא הפסיקה להכין אוכל, כל היום שוכבת במיטה, לא עושה
כלום, כבר לא זוכרים בכלל שהיא אימא. לא זוכרים. אבל ברגע שבא הבן ואומר,
אימא, אני הב� אני מחומר עלייך, אני חי מארוחת ערב שהכנת לי אתמול, זה נותן
קיום לאימא. זה הכוונה, זה נקרא לתת מוזויל לטיפארס. כשאנחנו כאן, לבטא, לוקחים
את הצוף, את כל ניצצות הקדושה, ומחזירים את זה חזרה ואומרים, זה מצווה, כי
הקצ'בורך הוא ציווה, זה טיפארס ציווה, זה ככה ציווה, זה ככה, אז אנחנו מחיים
אותו מחדש, נותנים לו חיות, גם בזמן של הגונוס. זה האכילה, ומה זה שתייה?
שתייה זה... יין וחלב, מה הקשר יין וחלב? הרבבת אתכם יין וחלב? זה לא אמור
להיות ביחד. מה הסיפור? הסיפור כזה, למרות שהחרטוב של חלב משקר, אבל שימו לב
למחנה שגם שיש שם יין, ושונה מהצוף שהוא צף מעל הפרי, זה את הפרי, היין טמון
בענבים, ואתה לא רואה את זה עד שאתה לא קוטש את זה, לא דורך על זה, וגם החלב
טמון בדדים, אתה רק צריך לקטוש את זה כדי למצוא את זה לדוש, לכן זה נקרא,
חוייב זה נקרא דש. מה כתוב פה? כתוב פה דבורניק. אנחנו מוצצים את הצוף פה ושם
ושם ופה ופה ושם, עושים מצווס, אבל אם זה בלי פנימי, בלי הרטיבות הפנימית, בלי
ה... בלי המלבן שלו ככל הגדול, בלי הרטיבות, זה לא נספק בגוף. האכילה בלי
שתייה לא מסתכלת, צריך את הרטיבות. בשבת אמר לי, החתן שלי, אמר לי דבר, פשוט,
פשוט, פשוט, כל כך התלהבתי, יש מה שהוא אומר את זה, ואני תחת אשריה לא עבדת
את השם אלוקיך בשמחו. בגלל זה מגיע כאלה עונשים, שווהי לא, מה פתאום, היה
עבירות חמורות. אבל אתה יודע למה היה עבירות חמורות? אתה יכול להתעשר, לא עבדת
את השם אלוקיך בשמחו. דרך אגב, אותו בחור שהתקלקל, עשיתי עליו קצת מחקר, ומגיל
קטן לא היה לו בשמחו. קצת ביררתי עליו בישיבה, איך היה, וזה, כבר בגיל צעיר
הוא לא היה ב... אימן את החלום, אימן את השתייה, את המה שגורם לדבר להספק
בפנים, אז זה נשאר חיצוני, זה לא... זה חלום מה זה לבוא יום? מה זה הדבר הזה?
מה זה כל כך קריטי? תשובה לי את זה, תקשיב טוב. למייסד, צריך לדעת, שהיועץ על
הדרך, נמצא במצב של סכונת. כמו שאנחנו ראינו בעגל הרופאו, שלא פתרנור, ולא
יודעים מה המשמעות של הלוויה, אז באה אז ציבור. נכון, באתי אליך הביתה, הייתי
רעף. נכון. נתת לי לאכול, לשתות מקום. חיית עוד, אבל מה המצב רוח שלך? כשאני
חושב, שאתה פה, עוד מעט נכנס לחדר, שאינם, מדליק את המזגן, הולך לישון, ואני
יוצא לחום שיש בחוץ, מה ההרגשה שלי? הרגשה נוראית. כל הכבוד למה שעשית עד
עכשיו, נתת לי לאכול ולישון, אבל אני יוצא עכשיו לרחוב, אני מרגיש כמו הומלס.
איך אומרים את זה אצלכם, הומלס? הומלס, זה הביטוי. מרגיש כמו בן אדם זרוק
לרחוב, ואתה שננדריג נכנס ל... מדליק מזגן, הולך לישון. ההרגשה הזאת היא הרגשה
נוראית, ואחרי הכל, בסופו של דבר, אוכל ושפייה אפשר להסתדר, אבל עם הרגשה
מגילה כזאת, סיפרו לי היום, בשיעור, שהיה ילד שנפטר עכשיו, ילד בכפר חב״ד,
שנפטר כי הילדים עשו עליו חרם, והוא לא עמד בזה, פשוט קרס, והיה לו אירוע
נרבי, ואחרי כמה שעות, אומרים לך, ילדים, נפטר, בואו. יש דבר כזה, יש דבר כזה.
הרגשת הלב, הכבוד שנשחק ונידש, התחושה הזאת היא תחושה נוראית, זה הסוגיה של
איבריון, זה חסד עמית, זה חסד של התעיריון, ככה נראה החסד של התעיריון. כשאני
עושה מיץ ועס, ולוקח את הצוף, ושם, וזה, ושולח מתנות לקדוש ברוך, והנה, שולח
לקדוש ברוך, ואיפה אתה? אתה איתי או אני לבד? שלחת לי את המצוות ואיפה אתה?
לגולוס? חוזר חזרה לג'ון? איפה אתה? אתה מתחבר איתי? אתה הנציג שלי כאן בעולם?
אני נמצא בגולוס, גם אתה נמצא איתי בגולוס! אתה חובה אותי? אתה לוקח את המצווה
ואת מצווה הקדושה, ומטמיע את זה בתוך האישיות שלך? שאתה תהיה נציג שלי? שאתה
מלווה אותי? אתה נהיה מרכוב על השכינה בכל מקום? אם כן, אז הצביעה. אז היה פה
לבוא יום. אבל אם לא, אם זרקת לי מצוות, אבל אתה השארת למטה, נמוך, נמוך,
השארת אותי למעלה, ואתה כביכול נכנס לתוך המזגן, וחי את החיים של הקמבוי, למה
זה, והכל מצוין, ועשית קו המצווה. אבל לא השתנית בתוך תוכך לקבל והולכת
בדרוכוב להיות חלק מהגילוי השכינה בתוך תוכך, אז לא היה פה לבוא יום. תראו
איך שזה כתוב בפנים, והלוויה להביא עצמו ונשמתו שם עמהם בדיוקן העליון, ללוותם
שם, עוד להביא שער ספירות שם עמהם, ולעשות להם לוויה טובה, וכמה דברים נכלרים
בתיקון זה. אני מקווה שחיוונתי לעמיתה של תורך, ללא שום דבר, ישתדל בצורך
הדיוט, ויכוון ברמיזתו, מובטח שיעשה למעלה, כיוצא בו אחר שיהיה בקיב הסודות,
ומהטוב להסגיר בפיו רמיזת כוונתו הנכונה, בשעת מעשה להקיים בפיך ובמובך
לעשותו, במייסר, בכל מ ומייסר שלך, תעושי בכל מיצר ומיצר, להסס נחס רוח
לוויני של שמעי, לחשוב, אור אמר ויהי, אלייך את שם י' קיי ובב קיי, לחשוב את
כל המחשבות האלה, ולומר ופה, דבריין שלם אריד ממך, ולהסס נחס רוח לפונחו, אז
באופן כזה באמת האדם זוכה להיות, לספוג את הדברים, וללוות את השכיני, ולגלות
את השכיני, ולגלות את הקצ'בורך ובאורי לומוי, וזה החסד והסכסד עם קויינוי
האיכותי, יש בסוגיה זה של אשל ואחנוס אסורחי. כל הלשון, עולם שלם של תוכן
איכותי. -
-
תאריך ההודעה המקורית: 03/12/2024 10:48
אין ספק שהוא גאון
אני עושה מיץ ועס, להסס נחס רוחמאת: [email protected]
-
תאריך ההודעה המקורית: 03/12/2024 10:48
אין ספק שהוא גאון
אני עושה מיץ ועס, להסס נחס רוחמאת: [email protected]
-
-
-
-
-
תאריך ההודעה המקורית: 03/12/2024 11:39
אני יעלה השוואה שעשיתי לפני מספר שבועות בין שיעורו של אחד מהרבנים שמוסר
שיעורי הלכה בקול הלשון לבין מסר ר' מיילעך בידרמן, [שניהם באורך של כדקה-
שתיים]
לא נגעתי (פיסוקים והדגשות שלו.)כל הלשון, כל התורה, בכל מקום. שלום וברכה לכולם. מנהג ישראל לאכול דגים
בשבת. למה יש מצווה לאכול דגים? דיברנו בעבר כמה הסברים. סיבה אחת, היות
והדגים, הם באים לעולם מתוקנים. כל דבר בעולם שאדם רוצה לאכול ממנו, הוא טעון
תיקון. עוף, צריך שחיטה. אחר כך צריך מליחה להוציא את הדם. בפירות, יש בעיה
של עורלה, תרומות ומעשרות. בלחם, צריך להפריש חלה. כל דבר צריך תיקון והכשר.
הדבר היחיד שלא צריך, לא תיקון ולא הכשר, זה דגים. אוכלים דגים בשבת, לומר
שגם שבת היא שבת ומנוחה לחיי העולמים, לא צריכים שום תיקונים. יש שרומזים
שצריכים להיות כמו הדג בשבת, לא לדבר דברי חול בשבת. יש כמה וכמה הסברים למה
אוכלים דגים בשבת, וחלק מההסברים, שזו סגולה גדולה לפרנסה בשבת. אבל יכול
להיות בעיה בדגים, בעיה של בורר. בדגים יש עצמות. מוציאים את העצמות לפני
האכילה. האם יש איסור להוציא את העצמות קודם האכילה או לא? מי שיכול להוציא
את הדג מהעצמות ולא את העצמות מהדג, ... אז הנה מה טוב, אדרבה ואדרבה. לא
תמיד זה אפשרי. בפרט מי שמכין את הדג לילדים הקטנים לאכול, לוקחים חתיכה,
ובודקים אם יש בה עצם. אם יש בה עצם, רוצים להוציא את העצם, מותר להוציא את
העצמות מהדג או שאסור. הביאור הלכה הארוך מביא כמה היתרים, להוציא את העצמות,
הוא מביא לימוד זכות על אותם שמוציאים את העצמות של הדגים. דבר ראשון אומר
הביאור הלכה, העצמות הן יכולות להיות רכות. חלק מהעצם יכול להיות שהוא ראוי
לאכילה. כשאני מוצא משהו שהוא ראוי לאכילה, זה לא פסולת מתוך אוכל, אלא זה
פסולת ואוכל מתוך אוכל. במקרה כזה זה מותר. לכן כאשר מוציאים את העצמות, אם יש
חלק שהוא ראוי לאכילה, כדאי להכניס לפה ולאכול טיפה מהעצם. לא כולם יכולים
לעשות את זה. מביא המשנה ברורה עוד היתר. כיוון שהפסולת והאוכל, העצמות והבשר
הם בחיבור אחד. אומר המשנה ברורה במקרה כזה, אין על זה שם פסולת. אין על זה
שם, סליחה, הוצאת פסולת מתוך האוכל. כמו, אם יש לנו תפוז, הפסולת והאוכל שלו
הם מחוברים בחיבור טבעי. מותר לקלף תפוז בשבת? מותר, לאלתר כמובן, אבל מותר.
למה מותר? למה זה לא נקרא הוצאת הפסולת? קליפה מתוך האוכל כי קל לך דרך
לאכול. זו צורת האכילה. דברים שנבראו ביחד, בחיבור טבעי, זה לא נקרא שמוציאים
את הפסולת מהאוכל, אלא זה נקרא תיקון האכילה. זה דרך להגיע לאוכל. אומר המשנה
ברורה, גם במקרה כזה, במקרה של הדגים, היות והבשר של הדג והעצמות נבראו בחיבור
טבעי, זה נחשב דבר אחר. מתי יש בעיה להוציא את ה... הפסולת מהאוכל, כשזה לא
מחובר בחיבור טבעי, שזה לא נברא ככה, שזה שני דברים שונים, יש בעיה להוציא את
הפסולת מהאוכל. אז למעשה, מי שמקל, יש לו על מה שיסמוך. בפרט, מי שמאכיל
לילדים ועושה את זה אפילו קצת לפני האכילה, מכינים כמה ביסים לילדים לפני
האכילה, בוודאי שעדיף להוציא את העצמות מאשר להחמיר ופחות לבדוק את הדג
מהעצמות. חייבים לעשות את זה, ומי שרוצה להחמיר ו... מי שרוצה להחמיר ולהפוך
את הדג, להוציא אותו מהעצמות, מהמקום שאין עצמות, בוודאי עדיף להוציא את האוכל
מתוך העצמות.ור' מיילך:
כל הלשון, כל התורה, בכל מקום. נכנס פעם אחת לאיזה רב, בחור מבוגר, אומר לו,
הולך שידוך, הוא שבור ורצוץ. לא יודע מה יהיה כאן הסוף. נראה לו שהוא נשכח, חס
וחלילה, למעלה. הרבה אמר לו, הקשבור לא שחרר מאף אחד, מה אתה מפחד? אבל אני לא
מטעה, אתה רואה שהוא לא הולך. אתה יודע באיזה גיל אני? אתה רואה שהוא לא הולך.
הרבה אמר לו, בוא נצא החוצה לטייל, להפיג לו קצת את הצער. ועבר איזה מושב
סכיינם, אז הרבה אמר לו, אולי נעלה כאן, למושב סכיינם, אולי נתפוס עוד מישהו
שעוד או אחד שהוא הכיר את הבלשן טוב? אמר לו, הרבה, מה איתך? אתה יודע, יש
מהם 250 שנה, איך יכול להיות? יש כאן אחד ב-250 שנה? אולי אחד שהכיר את
תחסמסויפר? הרבה כבר יש מהם 200 שנה, איך ייתכן שיש כאן? בסדר, חולד, אולי
מישהו נשכח שם? אולי מישהו נשכח? לא, אף אחד לא נשכח כאן. אה, לא נשכח כאן אף
אחד? אז תאמין גם שבשידוכים גם אף אחד לא נשכח.
שלום! נראה שהשיחה הזו מעניינת אותך, אבל עדיין אין לך חשבון.
נמאס לכם לגלול בין אותם הפוסטים בכל ביקור? כשנרשמים לחשבון, תמיד תחזרו בדיוק למקום שבו הייתם קודם, ותוכלו לבחור לקבל התראות על תגובות חדשות (בין אם במייל, ובין אם בהתראת פוש). תוכלו גם לשמור סימניות ולפרגן ב-upvote לפוסטים כדי להביע הערכה לחברי קהילה אחרים.
בעזרת התרומה שלך, הפוסט הזה יכול להיות אפילו טוב יותר 💗
הרשמה התחברות