כמה זמן אמור לקחת חיפוש?

[ישראל מאיר כהן - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 04/12/2024 23:05

לענ"ד אם מדובר באחרון שכותב "חז"ל", הרי שזה כתוב בחז"ל ואם לא מצאנו יש
לתלות האשמה בנו (או שהחז"ל נאבד כמו למשל מדרש אבכיר שהיה ואיננו וכהנה
רבות),
וניתן לראות בקלות מסגנון הדברים אם זה חידוש שלו או לקוח מקודמיו.
לגבי אם שווה ללקוח לשלם 40 ש"ח על מקור אחד זו כבר נידון אחר (תלוי ברצון
האישי של הלקוח).

[נפתלי רייך - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 05/12/2024 16:44

תודה לכל הטורחים לענות בקרה שלי כבר ראיתי שחז"ל אצלו הכוונה גם לאחרונים
עיקר השאלה שלי היא כמה צריך להשקיע על ספר שלפני 150 שנה במציאת מקורות
הבעה"ב עצמו לא יודע הוא רוצה לפאר את שם זקינו שיראה ספר מכובד

[יוסף צ. הירשמן - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 05/12/2024 17:31

שלום וברכה

כבר מזמן רציתי להעיר בנושא ’מציאת מקורות’ אך חששתי שיסקלוני... וכאן מצא
בע”ח מקום לגבות את חובו.

וכדלהלן:

ספר סטנדרטי (קרי: ספר לע”נ הסבא/לכבוד חתונת הנגיד וכדו’) לא צריך מקורות ולא
הערות.

ספר כזה צריך רק נראות יפה ומנגישה.

כלומר, במקרה שצוטטה גמרא כדאי להשקיע 20 שניות לחפש אותה בבר אילן ולציין, אם
לקח יותר מ20 שניות למצוא אותה אפשר פשוט ללכת הלאה.
כמו”כ, כשהמחבר ציין לרש”י על התורה, וברש”י מצויין שזה ב”ר, אין שום סיבה
לבזבז את הכסף של הלקוח ולחפש היכן הב”ר הזה, זה מיותר ומכביד, ובעיקר חסר
תועלת.
כנ”ל כשמחבר ספר דרוש מצויין איזה מושג קבלי מוכר, ניתן ברוגע ללכת הלאה,
ובמקרה הצורך לציין ’ספה”ק’ וכיו”ב.

הלקוח ישמח לגלות שגמרת את העריכה בשבועיים וביקשת מחיר גלובלי מתאים, את כל
הספרים הבאים הוא יזמין דרכך.
ולא, אף אחד לא יגש אל הנגיד הנ”ל לשאול היכן המקור בב”ר לרש”י פלוני, וגם לא
ישאלו את המחבר מנא ליה שתפארת זה רחמים וגבורה זה דין...

יש לסייג רק נקודה אחת, והיא: חכמה.
תפעיל את חכמתך את את חכמת חברך בכל הזמנה להבין מבין ריסי עיניו במה הוא רוצה
להשקיע, ומה חשוב לו יותר.
כמו”כ, בגוף הספר, כשאתה מגיע למ”מ של נקודה מעניינת, שהקורא ירצה לקבל עליה
הרחבה, או אז תשקיע גם שעה ושעתיים ותרחיב בציון ובהערה עד היכן שיד שכלך
משגת.

בהצלחה.

מקוה שעזרתי.

[ארי במסתרים - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 05/12/2024 18:28

היסוד הוא שאין כלל, אלא יש לסייג רק נקודה אחת, והיא: חכמה.

מאת: [email protected]

[מעשה הכתב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 05/12/2024 18:48

"שאין כלל", וש להלך לפי רצון בעה"ב, ו...רצון הקורא. וד"ל.

[אליהו ברדנשטיין - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 05/12/2024 19:12

רק לקחת בחשבון שיש ספרים שבהם זה ממש קריטי לציין כל מ"מ, וממילא זהו ג"כ
רצון בעה"ב. קחו לדוגמה את המשנ"ב של עוז והדר שציינו ממש כל מ"מ, אם המשנ"ב
מציין למג"א הם כותבים באיזה ס"ק ואם לרמב"ם באיה פרק ובאיזו הלכה וכו' וכו'
וזה ממש תענוג ללמוד עם זה כשרוצים לעיין במקורות. אני מתכוון לסוג ספרים שבהם
הקוראים/הלומדים צפויים לעיין במקורות. או ספר שמביא כסדר מדרשי חז"ל מפתיעים
ולא מוכרים, חידושים להלכה בשם הפוסקים שקשה למצוא מקורם, ווארטים מהמהר"ל
וכו' וכו'. לפעמים המקורות משדרגים את העריכה מאוד ויש לשקול כל מקרה לגופו
לפי סגנון הספר והמעביד.

[מהדיר ספרים - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 05/12/2024 19:28

יתירה מכך, לפעמים קריטי לבדוק כל מראה מקום כי המחבר לא מדייק בהבאתו!
ואלו מעשים שבכל יום ממש!
ומה שכתב הרב הירשמן שאף אחד לא לנגיד לטעון שחסר מראה מקום, לא עבדתי עם
נגיד, אבל כאן עבדתי עם מחבר מן השורה, שלאחר זמן מצאת הספר לאור פנה אלי
המחבר לשאול על מ"מ בספר, שפנו אליו בשאלה איפה כתוב הדבר הזה, ובדקתי ואכן לא
היה מדוייק, והוא ציפה שלאחר שעבר תחת ידי הכל יהיה מדוייק.
וכמדומה שדבר כזה קרה לי יותר מפעם אחת.

מאת: [email protected]

--

[אליהו סלומון - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 07/12/2024 22:26

לפעמים תפקיד העורך
להגיד לבעל הבית
א. ספר שהציבור מצפה ממנו למראי מקומות מדוייקים, ספר של ראש ישיבה חשוב, ספר
שמשמש מקור, יש ליידע את בעל הבית שיהיה חסר מאד א לא יהיה המקורות הראשיים
אם מביא ספר בסגנון ורמה של חידושי ר' שמואל רוזובסקי או ספר יסוד בחסידות קח
בחשבון שהספר הזה אינו ספר עזר בלבד אלא ספר מקור שישתמשו בו על פני ספרים
אחרים
ב. ועוד, יש כאלה שיקחו את הספר רק בגלל המקורות שבו,
ג. ספר זיכרון שכונתי וכו' אינו צריך מקור אבל אם הקוראים הם עמי ארצות ממש
לפעמים כדאי שיראו שלכל דבר יש מקור ועומק התורה - מהנסיון זה מאד מרשים.
ד. עלון לפרשת שבוע לא צריך כל כך דיוק יותר צריך זרימה וחיוך
ה. אולם כשיש טעויות בציטטות צריך לשאול את בעל הבית אם אכפת לו
ו. אם המצפון שלך אינו מרשה לך לכתוב דבר שאינו נמצא במקור תתייעץ עם בע"ה

מאת: [email protected]

[רפאל ברלב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/12/2024 00:59

בס"ד. גם אני מתלבט מאד ובפרט באופן שדיבר הרב 'מהדיר'. יש דרשנים וחלקם מאד
מפורסמים שמביאים מראי מקומות באופן מאד לא מדוייק, כך שאם אתה כותב כך בשם
המהר"ל ובאמת הוא לא אומר כך זה גם לא ישר לגבי המהר"ל שתלו דברים בשמו, והן
לא מכבד את אותו הרב ששוגה בזה שוב ושוב.

במקרים אלו אני משקיע ממש הרבה זמן לבדוק אם אכן אמרו זאת בפירוש, והדבר יכול
לקחת כמה שעות ממש כשמדובר במחברים שכתבו ספרים בהיקף גדול ובדברים שאינם חד
משמעיים [-כלומר שצריך ללמוד כל תוצאת חיפוש בדקדוק רב לראות אם אכן לזה
התכוון] כגון ציטוטים ממהר"ל, גר"א, חיד"א וכדו'.

כאמור - לא תמיד אפשר לשאול את המעסיק כמו שדיברו.

מאת: [email protected]

[אושי - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 08/12/2024 01:01

אתר על התורה מאד מוצלח בחיפושים ממוקדים בספרים ספציפיים
https://alhatorah.org/

--

[מהדיר ספרים - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 03/01/2025 13:54

הנה הנושא הזה מסוכם.
מי שיש לו עוד הערות בבקשה להעיר, זה אמור להיות טור לעלון החדש, ורצוי שיהיה
מושלם.
שאלת הדיוק במראי מקומות – חובה, המלצה, או מיותר?

כאשר עורכים ספר תורני או חומרים דומים, עולה תמיד השאלה: עד כמה חשוב לדייק
במראי מקומות? האם על העורך להשקיע שעות באיתור מקור לכל ציטוט, או שמא אפשר
להסתפק בניסוח כללי שמתקבל על הדעת?

כדי לענות, צריך להבחין בין סוגי הספרים, קהל היעד, וחשיבות הדיוק למטרת החומר.

צדדים לדיון:

חשיבות המקורות לפי סוג הספר:

• יש ספרים שבהם הדיוק הוא ליבת העניין, והקוראים מצפים שהכול יהיה מבוסס
  על מקורות אמינים וברורים.
  • לעומתם, יש ספרים שבהם סגנון קריא ושוטף חשוב יותר מאשר דיוק מעמיק
    במקורות.

השקעת הזמן לעומת התועלת:

• חיפוש מקור מדויק לכל ציטוט הוא תהליך שיכול לגזול זמן רב.
  • האם ראוי להשקיע כל כך הרבה משאבים כשלא ברור אם הקורא הממוצע בכלל
    ישים לב?

תפקידו של העורך:

• האם תפקידו של העורך הוא רק לערוך את הכתוב, או שגם ליידע את המחבר על
  הצורך במקורות מדויקים?
  • ומה קורה כשהמצפון של העורך לא מאפשר לו להשאיר ציטוט שאינו מבוסס?

---

תשובות לפי סוג הספר והקהל:

ספרי יסוד ולימוד תורני מעמיק:

• ספרים כמו חידושי ר' שמואל רוזובסקי או ספרי יסוד בחסידות אינם רק כלי
  עזר; הם עצמם מהווים מקור ללימוד.
  • במקרה כזה, חובה להשקיע ולוודא שכל מראה מקום מדויק, כי הקוראים
    ישתמשו בהם להמשך לימודם.

ספרי זיכרון קהילתיים:

• בספרי זיכרון או פרויקטים שכונתיים, אין צורך להשקיע במראי מקומות
  מדויקים.
  • אך אם הקהל כולל "עמי ארצות" ממש, לפעמים כדאי להוסיף מקורות כדי
    להרשים ולהראות את עומק התורה.

עלוני פרשת שבוע:

• כאן הדיוק במראי המקומות פחות קריטי.
  • זרימה טובה וכתיבה שמעלה חיוך חשובות יותר מהתעסקות מעמיקה בציטוטים.

ציטוטים עם טעויות:

• כשיש טעויות ברורות בציטוט, יש לשאול את המחבר אם אכפת לו לתקן.
  • אם העורך עצמו מרגיש שהטעות פוגעת בתוכן או באמינות, עליו להתייעץ עם
    המחבר לפני השארתה.

---

דברים שנשארו במחלוקת:

מה לעשות כשלא נמצא מקור?

• יש עורכים שממליצים לציין שהמקור נעלם.
  • אחרים טוענים שאם אין מקור, עדיף לא להזכיר כלל את הציטוט.

האם להתאמץ על כל מקור?

• יש מי שטוענים שאם הקהל יעד לא דורש זאת, אין טעם להתאמץ על כל פרט.
  • לעומתם, יש מי שסבורים שמקור מדויק הוא תמיד חובה, ולו רק מתוך כבוד
    לתוכן ולמחבר.

זמן מול תוצאה:

• במקרים בהם החיפוש לוקח זמן רב, חלק מהעורכים מעדיפים לוותר ולהשקיע את
  הזמן בעריכת התוכן הכללי.
  • אחרים סבורים שהשקעת הזמן היא חלק בלתי נפרד מהמקצועיות של העורך.

---

סיכום – העורך כמתווך:

תפקידו של העורך אינו רק לערוך טקסטים, אלא גם לנהל דיאלוג עם המחבר: להסביר,
להציע, ואפילו להיאבק על חשיבותם של פרטים שיכולים לעשות הבדל גדול.
עם זאת, גם לעורך יש גבול – ואין חובה להילחם על כל פסיק, אלא לשקול את מכלול
השיקולים: סוג הספר, הקהל, והזמן הזמין.

--

[מעשה הכתב - ארכיון]

תאריך ההודעה המקורית: 04/01/2025 22:23

בגדול המאמר יפה מאוד.

• מ"ש ש'המקור נעלם', לענ"ד יש לשנות שהמקור לא ידוע/לא נמצא וכיו"ב.
  -מ"ש ספרים שכונתיים (או משהו כזה) צריך לנסח אחרת.

• הייתי משנה בסיכום שיותר מאשר מתווך תפקיד העורך להיות מעין אדריכל של הספר
  ולהציע כיצד הכי נכון להציג את הדברים ומה יש לעשות כדי שהדברים יפלו על
  אזניים שומעות.

כמובן שהתפקיד המדוייק משתנה בהתאם לאופי הספר ואפילו לאופי המחבר, אך בגדול
על העורך לפעמים להעמיד את המחבר על כך שלא נכון להוציא את הספר באופן מסויים.

יישר כח על היוזמות ועל המעשים בפועל!

מאת: [email protected]

--