תאריך ההודעה המקורית: 07/11/2022 14:21
מקור הביטוי הוא בעירובין צו ע"ב:
"אמר רבי זירא לאהבה בריה: פוק תני להו לך אמור לחכמי הישיבה שהקשו על רבי
אלעזר מדוע הכשיר במצא חוטין, שיש בידי ברייתא מפורשת כדבריו:
המוצא תכלת בשוק - לשונות פסולין. חוטין מופסקין - כשרין. לפי שאין אדם
טורח!
אמר רבא: וכי משום דתני לה אהבה בריה דרבי זירא - כיפי תלא ליה? וכי זה
ששנה אהבה בן רבי זירא ברייתא זאת, הוא תלה עליה נזמים? כלומר, מה הועיל
בשנותו הך ברייתא.
והתנן במשנה להיפוך: במה דברים אמורים בחדשות, אבל בישנות פטור, הרי
שאמרינן אדם טורח?".
אם כן כוונת הלחם שמים היא, ששיטת הרמב"ם דחוקה מאוד. ואע"פ שהתיו"ט סבירא ליה
כמותה (סלקא ליה כמותה = הבין והסיק כמותה), וקלסה ושיבחה, מ"מ שיטת הרמב"ם
קשה, כפי שיראה המעיין בה.
נ"ב בכל שאלה שכזאת, נא לשלוח את *כל *הקטע, על מנת להקל על מתן התשובה.