תאריך ההודעה המקורית: 10/12/2022 23:55
המשנה (הוריות ג, ז) אומרת: "וְהָאִשָּׁה קוֹדֶמֶת לָאִישׁ לִכְסוּת,
וּלְהוֹצִיאָהּ מִבֵּית הַשֶּׁבִי. בִּזְמַן שֶׁשְּׁנֵיהֶם עוֹמְדִים
לְקַלְקָלָה, הָאִישׁ קוֹדֵם לָאִשָּׁה". כלומר כשיש איש ואשה שבויים, פדיונה
של האשה קודם לפדיון האיש, שמא יתעללו בה. אבל אם הגויים מבקשים לקלקל עם
שניהם, פדיון האיש קודם לפדיון האשה, מחמת שאין דרכו בכך ובושתו מרובה.
שואל הלחם שמים, הלא מבואר בב"ב (ח:), שהשבויים מעותדים לכל הפורעניות. אם כן,
מדוע במצב הרגיל האשה קודמת לאיש? הלא תמיד שניהם עומדים לפורענות!
ויישב, שאמנם במצב הרגיל ישנו חשש שמא יקלקלו עימם, אך ישנו גם מצב שבו הם
עומדים בוודאות לקלקול. וכשעומדים בוודאות, פדיונו של האיש קודם.
זהו שאומר: "אע"ג דשבי כולהו אית בהו" (מעותדים ועומדים כל רע), וא"כ קשה
כנ"ל, "אפילו הכי לא דמי" וכו'.
ה"אפילו הכי" זה התירוץ.