Marpeh la'Nefesh
מרפא לנפש
merged
https://www.sefaria.org/Marpeh_la'Nefesh
This file contains merged sections from the following text versions:
-Chovat Halevavot, Warsaw 1875
-http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH001188038
מרפא לנפש
הקדמת המפרש
?
ישמחו הנפשות ויגילו הלבבות. בס' הקדוש ספר חובת הלבבות. יקרה היא מפנינים בית והון נחלת אבות. חכמה צפונה ויראת ה' נחצבת. אשר אזן וחקר חד מדרי קדמאי מיישרי הלבבות ה"ה החסיד מורנו ורבינו בחיי הדיין הספרדי מנוחתו כבוד בגנזי ערבות. אמרותיו טהורות עינים מאירות ולבבות ערבות. כאשר הפליגו הקדמונים מחיבור הקדוש והנורא הזה שכל ההוגה בו מחזה שדי יחזה ויאמר הנה אלהינו זה. ומבואר בספר מ"מ בפרשת בהר ובמקומות זולתם שאמר המגיד להרב ב"י שילמוד בכל יום קריאה אחת מספר חובת הלבבות להכניע היצה"ר ולהשפילו מתוקפו כי היצר מכניס מחשבות והרהורים בלבך לאבדך להוממך להשמידך ואתה עמוד כנגדו ובטל אותם מלבך כו' ע"ש באורך. והחסיד בעל ר"ח לא זזה ידו ממנו בכל הספר וכן בספר הישר לר"ת ובשל"ה וזולתם זכרונם לחיי העוה"ב. וז"ל צוואת הרב ר' יונה סימן ל"ג וצריך האדם להתדבק מאד בספר חובת הלבבות אשר משם יקח פנימיות המדות המובחרים לעבודת השם ב"ה וב"ש וצריך להעמיק בו יותר ממה שיעמיק האדם בלימוד נגעים ואהלות ושיטות העמוקות לגודל פנימיותם ודקותם ודי בדברים האלה בענין זה, עכ"ל:
האמנם בדור יתום הזה בעו"ה כל ספרי המוסר בקרן מונחות. ובפרט מספר הקדוש הזה ידיהן משוכות. כי יהיה להם כדברי הספר החתום. והוא מסיבת קושי ההעתקה שנתחבר בלשון ערבי כדי שתהיה יד הכל ממשמשין בו והיעתק אל לשון הקודש בל' צחה וקצרה. וכמעט דלת הבנתו סגורה. ורבים וכן שלמים החרדים לדבר ה' נכספה וגם כלתה נפשם. ליהנות מזיו אורו הבהירה באספקלריא המאירה. ואם אמנם נמצא עליו פירושים שונים. כבר נודע בשערים שאינם יוצאים ידי חובת ביאור מכמה פנים. ואף גם קצרו במקום שאמרו להאריך. וכתב בס"ח סי' תתקפ"ד וז"ל שבזמן הזה שאין חכמה יתירה צריך לרב לפרש הכל וגם אם יכתוב פירוש יפרש הכל שלא יהיה יגע לחשוב ויבטל משאר ד"ת ע"ש. ואני בעניי הכינותי את לבבי מעודי על דברי הספר הקדוש הזה בדבקים ובחשוקים וחפצה יתירה. כי הבינותי כי לו משפט הבכורה. מכל ספרי מוסר ויראה. אי בעית אימא קרא. ואבע"א סברא. ואתנה את לבי אל דברי הספר הזה וארא כי יש בו כמה דברים סתומים באין פירוש ויגעתי ביגיעה רבה ומצאתי כמה פירושים נכונים והגהות צודקות. כיד ה' הטובה עלי מפי סופרים וספרים. ושבעתים מבוררים. ורבים וכן שלמים אנשי השם מביני מדע כאשר ראו דבריהם כי נעמו העירוני והרהיבוני וזרזוני לאמר כלה מעשיך ומלאכת שמים ומצוה שאין לה דורשין יקרה היא וחביבה בעיני אלהים ואדם לאור באור החיים. ואם אמנם ידעתי קוצר כחי וידיעתי ומיעוט השגתי. אך תמכתי יתדותי מה שמצאתי ראיתי בס"ח סימן תק"ל וז"ל כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט על כל נעלם וגו' כל מי שגלה לו הקב"ה דבר ואינה כותבה ויכול לכתוב הרי גוזל מי שגילה לו כי לא גילה לו אלא לכתוב דכתיב סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם וכתיב יפוצו מעינותיך חוצה וזהו שכתוב יביא במשפט על כל נעלם שגורם שנענש אם טוב שגלה לו ואם רע שאינה כותבה עכ"ל וכ"כ החסיד המחבר בסוף פ"ט משער התשובה ע"ש. מצורף לזה מעלת המזכה את הרבים שהפליגו בו חז"ל במשנה ובגמרא. והמחבר בפ"ו משער האהבה האריך מאד במעלתו ושם העתקתי ג"כ דברי הזוהר מפרשת תרומה ע"ש. על כל הדברים והאמת האלו אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי ולעשות רצונך אלהי חפצתי ואליו בטחתי. ובזכות החסיד בעהמ"ח נשענתי. וחצני נערתי. ומתני שנסתי. ושניים ושלישים במועצות ודעת כתבתי. ואלה הדברים שעשיתים ולא עזבתים. ואלו התועליות הנמשכים מיגיעתי וממלאכתי. בפירושי זה אשר טפחתי ורביתי:
ראשונה ראיתי כי טוב להרחיב קצת הפי' והביאור למען ירוץ כל קורא בו יבין וישכיל באר היטב דברי המחבר את כל ונוכחת בשובה ונחת. כמ"ש בס"ח כנז"ל למען ידעו ויבינו גדולים וקטנים להבין ולהשכיל בדברי המחבר. ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות בפירושו ובביאורו רק בדרך פשוט וישר ובל' צחה וברורה ולישנא קלילא כאשר עיני כל יראה הטוב והישר:
והשנית אמרתי אלקטה נא גם בין האמרים חקרי לב מספרים קדמונים שאין יד הכל ממשמשין בהם כמעט שנשתכחו והבאתי דבריהם דברי אלהים חיים כל אחד על דגלו ומקומו דבר דבור על אפניו והם ס' האמונות לרבינו סעדיה גאון ז"ל. ומספר הכוזרי העתקתי ממש רוב דבריו הנחמדים ומספר מורה הנבוכים ומר"ח ושעה"ק ושל"ה וא"צ וי"נ וקנ"ח. וזולתם הרבה תראנו בישע אלהים איש על מקומו ויחדו יהיו תמים על שפתיך כדבש לפיך. וכענקים לגרגרותיך:
והשלישית גם לזאת פקחתי עיני שרוב הפסוקים שהביא המחבר בספר הזה אינם מושלמים וקצר חצים מגודל בקיאותו וסמך על המעיין לגומרם וידוע שעל הרוב עיקר דבריו נלקחים מסיף המקרא ולפעמים מכל הענין לכך ראיתי כי טוב להעתיק כל הפסוקים בשלימות עד גמירא. וירוץ בו כל קורא. ואף גם פירשתי כל הפסוקים הקשים ע"פ גדולי המפרשים רש"י ורד"ק לידע ולהודיע כוונת המחבר על נכון. לשום שכל במקרא:
והרביעית יצאתי להשכיל בינה להבין ולהורות. כל המלות הזרות. שהביא המחבר מספר ההגיון כמו העשרה סוגים וחומר וצורה וזולתם. דרשתי וחקרתי אותם היטב במקומות מושבותיהם ופרשתי אותם בדרך קצרה. בשפה ברורה. אחת מהנה לא נעדרה. שלא תהיה דרכם נסתרה. וגם סקלתי כל הקמשונים והטעיות שנפלו בראשונים מפי סופרים וספרים. ומפירושים הנדפסים העתקתי דבריהם הישרים. וגם העתקתי כל ההגהות ופירושים שמצאתי ביד המופלג המפורסם מו"ה נפתלי בהרב מו"ה לוי זלה"ה מבראד מה שכתב בגליון ספר ח"ה והבאתים כל אחד על מקומו משמו וקראתי לפירושי זה מרפא לנפש כי ממנו נקח מרפא לנפשנו. וארוכה לנשמתנו. מי האיש החפץ חיים נצחיים. יקח מפריו ויהיה לו למשיב נפש וסם חיים. ולכל בשרו מרפא לשון עץ חיים. ולאור באור החיים. ואף גם שמי בקרבו. אולי אבנה גם אנכי ממנו ואזכה להיות ממצדיקי רבים לעולם ועד. והנני מפיל תחנתי לפני כל גמיר וסביר לבל יעל על לבם הטהור לחשוב ולדבר שיצאתי להשכיל בינה לאנשים חכמים ונבונים המלאים בכל חכמה ומדע ככלכל ודרדע. רק לאנשים כערכי וכגילי. ולפחותים ממני יאמרו לי לי. ומי מעכב ביד הרוצה לפרש פירוש זולת פירושנו כפי יד שכלו מגעת. הרי הספר עצמו לפניו בלי תוספת ומגרעת. וישוטטו רבים ותרבה הדעת. ואפשר שיהיו דברינו נכוחים למבינים וישרים למוצאי דעת. וה' ינחני במעגלי צדק למען שמו שלא יהיה בדברי טעות ומגרעת. ועוד אני מתודה ומתנצל על כל שגיאות מי יבין ומנסתרות ינקני. ולכף זכות ידינני. וכבר התנצל החסיד המחבר בהקדמתו ואמר כי כח הבשרי קצר מהשיג וטבע האנושי חסר מהשלים ע"ש באורך. וא"כ אנן מה נענה בתריה. ובכן אשא עיני אל ה' ואליו אקרא להוציא הספר הקדוש הזה לאורה. להגדיל תורה ולהאדירה. ויזכו לראות בביאת הגואל במהרה. ובבנין בית הבחירה. במהרה בימינו אמן:
כ"ד המפרש מתאבק ומתדבק בעפר רגלי שלמים יראי ה' וחושבי שמו. הק' רפאל בהרב המנוח החסיד מו"ה זכריה מענדיל זצ"ל. שהיה דיין בק"ק פפד"א. מק"ק יאמפלא ולע"ע מתגורר בק"ק שדה לבן יצ"ו:
הקדמת המחבר
אמר המחבר ברוך ה' אלהי ישראל אשר לו יאות ענין האחד האמתי יאות לשון ראוי ונכון כמו כי לך ואתה כן בני יוסף דוברים מתגרמינן יאות ור"ל על ה' אלהינו לבדו נכון לומר שהוא אחד מפני שהוא לבדו אחד אמתי ואין עוד אחדות כאחדותו כי כל הנבראים מאתו ית' הנקראים ג"כ אחד הוא רק בדרך שאלה והעברה כי הם יותר מא' כמו שמבואר בשער היחוד בטוב טעם:
הקדמון במציאותו ר"ל שמציאותו ית' הוא מעולם ועד עולם א"כ הוא קדמון לכל דבר וע"כ הוא ג"כ אחד אמת כי כל אחד מהמדות האלו מחייב את שלשתן כמו שיתבאר שם בפרק י' ע"ש ותבין:
אשר ברא כו' שכל הנבראים הם עדות וראיה שהבורא אותם הוא אחד אמתי שהרי כולם בכלל הם כאיש אחד וכבית אחד שכל חלק ממנו צריך זה לזה ואם היה יותר מהבורא אחד היה ראוי שיהיה שום שינוי ופירוד בברואים ולא היה זה צריך לזה כמו שיתבאר שם פ"ז:
והחל והתחיל:
וגודל טובו. שייטיב לברואיו כמ"ש זכר רב טובך יביעו וגו':
והגדולה שבטובות כו' לעבדיו המדברים שעיקר הטובות הם לבני אדם מפני שהם עיקר היצורים והגדולה מכל הטובות והחשובה שבכולם הוא זה:
אחרי המציאו אותם כו' על אשר המציא הש"י את האדם על תכונה וצורה כזאת שהכרתן שבהן גמורה והבנתם שלמה. ואחרי הוא מלשון אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת:
היא החכמה שנתן הש"י באדם חכמה ותבונה:
אשר היא חיי רוחם שע"י החכמה תחיה רוחו של אדם ובאור השכל יאיר לו והכסיל בחשך הולך ובמנוח הלבבות פירש בענין אחר ע"ש והבוחר יבחר:
והמביאה אותם אל רצון כו' כי זה כל האדם בכל עבודת הש"י שיעשה רק רצונו של מקום ית' ושאם עושה נגד רצונו יהיה עליו קצף מאתו וזאת היא תכלית הטובה והרעה בין בעוה"ז ובעוה"ב כמו שנתבאר בסוף הקדמה זו ע"ש ובכמה מקומות. וכל זה הוא ע"י השכל וההכרה שנתן הש"י באדם דאל"כ יהיה כסוס כפרד אין הבין:
אכן רוח היא באנוש וגו' ורישא דקרא אמרתי ימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכמה אכן וגו' וזה הכל ראיה כי ממנו יתברך החכמה והתבונה:
והחכמה מתחלקת לשלשה חלקים ר"ל החכמה הנזכרת שהיטיב הש"י לאדם בדרך כלל. ובפרטן מתחלקת לשלשה חלקים. והאחרונים חלקום לשבע חכמות ששה שזכר המחבר. והשביעית היא חכמת ההגיון והלשון אפשר שהוא נכלל באלהות כי אין מקום להגיע אל חכמת התורה על בוריה בלי ידיעת רוב חכמת הדקדוק כמו שידוע למביני מדע:
היצירות והיא חכמת הטבע לידע טבע כל דבר שנתן הש"י בכל דבר מתחלת יצירתו כחו וטבעו המיוחד לו זה טבעו קר וזה טבעו חם וכדומה כמו שהאריכו הטבעיים בזה הרבה:
ומקריהן לידע באיזה מקרה שיקרה לו שיוכל להשתנות מטבעו ובאיזה דבר שנוכל להשיבו אל כחו וטבעו כידוע בחכמת הרפואות:
חכמת השמוש או חכמת המוסר לפי שבני אדם משתמשין בחכמות ההם למלאכתן ולכל צרכיהם כמו שהולכי ימים צריכים לחכמת המנין והתשבורת ולתכונה כידוע ונקראת חכמת המוסר שצריך האדם לייסר עצמו בהרגל כמה זמנים שמכח ההרגל והשקידה רבה והחקירות נפתחו בכל דור תחבולות חדשות בחבמות ההם אשר לא שערום הראשונים ובס' הכוזרי קורא אותה חכמת ההרגליות. וחכמת הניגון יש בו צורך לב"א להרחיב לב האדם מעצבותו כמ"ש ועתה קחו לי מנגן וגו':
חכמת האלהות והיא דעת כו' תורתו כו' ולידע מה היא הנפש והשכל והאישים הרוחנים הם מלאכי עליון וזה הכל נדרש בשכל האדם:
וכל חלקי החכמה כו' להשיג בהם התורה והעולם כי זה כל האדם ולא נברא האדם אלא או שיעמול להשיג ידיעת התורה ועבודת הש"י על נכון או שיעמול לישובו של עולם וגם זה הוא שיהיה הכל מוכן ומזומן לעבודת ה' כי מתי יעשה האדם עבודת ה' אם יהיה מוכרח לעשות בעצמו כל מלאכות הצריכיה לו והרמב"ם האריך בזה בהקדמתו לסדר זרעים ע"ש כמ"ש חז"ל לא נברא העולם אלא בשביל זה או לצוות לזה ואמרו במשנה כל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ אינו מן הישוב:
ואמרו חז"ל תניא כו' נדרים פ"ח דף ס"ב:
אלא למוד מאהבה לאהבת ה' לבדו אבל שאר הכוונות שיכוון האדם בעבודתו הן לשכר עוה"ז או אפילו לעוה"ב לא לרצון יהיה לו כי הוא עובד להנאת עצמו ולא את הש"י ויתעלה כמו שיתבאר בספר הזה:
וסוף הכבוד לבא כי הש"י טוב ומטיב לכל ואיך יקפח שכר שום בריה וכמו שראינו באבות העולם על כל הטובות שהיטיב עמהם ולבניהם אחריהם כי מצא את לבבם נאמן לפניו וכמו שמצינו שלא קפח אפי' שכר שיחה נאה ושכר איזה פסיעות ובלבד שתהיה לשם ה' לבדו כמו שיתבאר:
עשה דברים לפעלם פירש הר"ן לפעלם לשם ה' שפעלם וצוה עליהם:
ויהי מורא שמים עליכם ויהיה עליכם אותו מורא כמו צבא השמים שאין כוונתם לשכר:
והשערים כו' האחד מהם השכל הניצול מכל פגע שחנן ה' יתברך לאדם דעה ובינה לדעת ולהבין תורתו ולעשות רצונו ובתנאי אם השכל ניצל מכל פגע רע שלא נשתבש או נטרף דעתו ר"ל מחמת פגע שאירע במוחו שאז הוא גרוע מהבהמה וכן כתב בשער הבחינה במעלות השכל ובפתיחה שער ע"ה ע"ש בלשון הזה:
והב' ספר תורתו הנתונה למשה נביאו הדבר הזה ביארו המחבר ספר הכוזרי ברוב הספר הנחמד בדברים ישרים ורצויים ותוכן דבריו הוא שאין האדם מגיע אל רצון אלהים ולהתקרב אליו רק במצות ה' עצמם (הם המצות שצונו הוא ית' ע"י משה נביאו במעמד ס' רבוא גברים לבד מטף ויתר העם) בעבור שהוא ית' יודע שיעורם ומשקלם וזמנם ומקומותם של כל מצוה ולכך אם אנחנו עושים אותם כאשר צוה ה' את משה תשרה השכינה במעשה ידינו כמו שהיה במעשה משכן והקרבנות אף שאין דעתנו משגת טעמם וסיבתם ואף אם הם רחוקים מסברתנו. והוא כי כמו שאין אנו יודעים מאיזה כח יהיה זה צומח וזה חי וזה מדבר רק ה' הוא יודע כן הדבר בעצמו בתורתו הקדושה שצריכים לשמוע ממנו יתברך אותו הערך והשיעור איך ובמה עושין רצונו ית' והוא תורתו ודתו דאל"כ כל העובדי גלולים שבעולם משתדלים איש כפי עבודתו להתקרב אל האלהים ולא הגיעו כי מעולם לא נראה בהם לא נביא ולא חוזה ולא רוח הקודש כאשר הוא בבני ישראל כשהם הולכים בדרך התורה והמצות כידוע ואל יתחכם האדם נגד דבר ה' כמ"ש אין חכמה ואין תבונה לנגד ה' עכ"ל. זה תוכן דבריו וע"ש באורך ועיין בחשבון הרביעי שכ' המחבר כעין דברים אלה ג"כ:
והשלישי הקבלות שקבלנו כו' עד משה רבינו ע"ה כמו שארז"ל משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וכו' כל מצוה ומצוה שנתן הש"י למשה בפירושה וביאורה נאמרה לו בעל פה וזהו תורה שבעל פה וכך מסר משה ליהושע ויהושע וכו' פירוש כל מצוה כי בלא פירוש לא היינו יודעים אפילו מצוה אחת בפרטות לעשותה בשלימות כמו ציצית ותפילין וכן כולם אם כל אחד יפרש המצות שבתורה לפי דעתו ושכלו והיה לכל אחד תורה אחרת ודתים שונים ולכך תורתנו קשורה בפירוש ההלכה למשה מסיני עד המקום אשר יבחר ה' כי שם נמצאו המקובלים האמתיים הם סנהדרי גדולה והכהנים ולכך כתיב ועשית על פי התורה אשר יורוך וגו' והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע וגו' ומת האיש ההוא. כי איך יעלה על הדעת שדור דעה כדור המדבר לא ישאל את פי משה רבינו לפרש להם כל פרטי המצות שלמד עמהם והוא עמם והשכינה לא זזה מהם כל הארבעים שנה אלא בודאי שאמר להם כל מה ששמע מפי הגבורה כל הפרושים וכל החכמות שנכללו בתורה שהרי אמר להם משה כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים ומה חכמה ובינה בפשט התורה לעיני העמים ואין זה אלא בפירושי התורה שהרי נכללו במשנה ובגמ' חכמות כידוע ובחכמה שבחכמות המשנה והתלמוד ראוי להם להתפאר (וגם קבלו מפי משה רבינו ע"ה כל הסודות הגדולות הידועים להמקובלים האמתים והרמזים הנפלאים שהכל נרמז בתורה שהתורה נדרשת בפרד"ס כמו שמבואר בזוהר וברמב"ן ובאלשיך) כל הנ"ל הבנתיו ג"כ בספר הכוזרי והוא יסוד ספרו הנחמד. והמחבר קיצר בזה שסמך על ספרי רבינו סעדיה גאון ז"ל ואינם בידנו והדברים האלה דברי טעם הם וראוי להאריך בהם קצת ועיין לקמן בשער יחוד המעשה בטענות נגד היצר קצת דברים כאלו ע"ש:
מצות השמע המצות האלו אם לא שמענו לא היו ידועים מפני שאין השכל מחייב אותם לעשותם וכן אין השכל דוחם אותם שלא נוכל לקיימם כמ"ש דרכיה דרכי נועם וגו':
עילת סיבת וטעם לא נודע הטעם למה אלו אסורים ואלו אנחנו חייבים:
בעזה"י קאי על מה שיזדמן לי:
מהשקיפו מאחר שהוא משקיף עלינו תמיד:
ושנכסוף לרצונו שנתאווה תמיד לעשות רצונו יתברך ועיין בשער הבטחון בפי' חלק הד' ותבין ג"כ הכפל לשון שלפנינו לא נתאווה ולא נסכים לעשותם:
נר אלהים נשמת אדם וגו' הנשמה שבאדם הוא נרו של הקב"ה שנפח באפיו נשמת רוח חיים ובו הוא חופש כל חדרי מצפונינו וז"ל המורה בפ' נ"ב ח"ג והלא בארתי לך שזה השכל אשר שפע עלינו מהשי"ת הוא הדבוק אשר בינינו ובינו והרשות נתונה לך אם תרצה לחזק זה הדבוק תעשה ואם תרצה להחלישו מעט מעט עד שתפסיקהו תעשה ולא יתחזק זה הדבוק רק בהשתמשך בו באהבת הש"י ושתהיה כוונתך אליו כמ"ש וחולשתו תהיה בשומך מחשבתך בדבר זולתו. עוד שם וכמו שאמרנו השגנוהו באור ההוא (בשכל) אשר השפיע עלינו באמרו באורך נראה אור כן באור ההוא בעצמו הוא משקיף עלינו ובעבורו הוא תמיד עמנו משקיף ורואה אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה' והבן זה מאוד עכ"ל המ"נ:
ומפני שחכמת המצות כו' גלוי ונסתר הוא ענין בפני עצמו ור"ל ודבר זה ידוע הוא שלא נכתב הכל בתורה מפורש רק יש בה דברים נגלים ונסתרים מה שצריך פירוש וביאור. וטרחו הקדמונים לפרש ולבאר הענין הנסתר שבתורה כו' אבל לא ביארו מחובות הלבבות שהוא ג"כ קצת נסתר כמו שמסיים בסוף הענין:
הלכות גדולות ספר הלכות גדולות הידוע:
ולא חברוה בספר ר"ל בפני עצמו שאף שנמצא קצת הענין זה מפוזרים בדברים אבל אינו ס' מיוחד שיהיה כולל כו' כדי שיהיה לכל אדם ספר זכרון לפניו להוכיח וליישר עצמו ממנו תמיד כי כן ראוי ונכון לכל הירא את דבר ה' וכמו שמסיים המחבר בהקדמה הזאת וכ"כ כל המחברים הראשונים ואחרונים והבאתי קצתם בס"ז שלי ע"ש:
וכמוהו כמו התוספות ר"ל והם דומים לתוספות שהם רשות מלשון כמוני כמוך כלומר מי שרוצה להחמיר יחמיר אבל לא נענש עליהם אם נתעלם מהם מאחר שאין אנו נתבעים לעשותם בחיוב:
מן השכל שאמרתי כו' ושניהם מטובות הבורא עלינו כי מלבד מה שגנז הש"י רב טוב הצפון לצדיקים לעוה"ב א"כ בודאי יצירתו לעוה"ז הוא לטוב לנו אלא אפי' בעוה"ז נראה גדולות האדם שמושל על הכל וכולם נבראו לשמשו כמו שנראה בפרטות שבצלם אלהים עשה את האדם ובחכמה נפלאה וכן שאר כל הטובות למקום עלינו וכמו שיתבאר בשער הבחינה באורך ומצאתי ששאלו לרבינו סעדיה גאון ז"ל למה ניתן הנפש הנכבד בגוף העכור הזה לרעה לה. והשיב הגאון כל מי שעושה עול הוא מחמת שלשה טענות או שיירא מזה. או שיחמוד איזה דבר ממנו. או שהוא סכל ואינו יודע לעשות הטוב ולכך עושה רע. ושלשתן מרוחקות מן הבורא יתברך בלי ספק ואיך יעלה בדעת שעושה הוא יתברך ח"ו עול וע"כ ברא את האדם לטוב לו בעוה"ז ובעוה"ב וכן נמצא במורה ג"כ תשובה לאפיקורוס על זאח הקושיא עיין לקמן:
ולמוד תורה ולמדה ולמוד תורה בעצמו וללמדה לאחרים:
ונמסור נפשותינו אליו שנפקיד נפשנו וכל אשר לנו אליו ונאמין כי הוא ית' יעשה הטוב לנו בעוה"ז ובעוה"ב ע"ד השלך על ה' יהבך וגו':
ושנייחד מעשינו לשמו שכל מעשינו יהיו לש"ש לבד ולא לכוונה אחרת כמו שיתב' בשער ט"ו בעזה"י:
לא תשלמנה אינם יכולים להשלים ולגמור עד שבתחלה יצייר האדם בדעתו ויחשב בלבו שראוי לעשות אותה המצוה ואיך יעשנה ואח"כ יגמור אותה באבריו כי סוף המעשה במחשבה תחלה אבל אם עלה בדעת שאין האדם מצווה לבחור ולהסכים בדעתו לעבודת ה' יתב' לא ישלימו המצות לעולם:
לא תחמוד אשת רעך ולא תתאוה מה שהביא לא תחמוד מדברות שניות ולא מראשונות אפשר שכוונתו למ"ש הר"א אבן עזרא בזה וז"ל בעבור שיש ב' פירושים על מלת חמוד האחד גזל ועושק וקחת של אחרים בחזקה ובאונס כמו לא יחמוד איש את ארצך שפירושו שלא יקחנו איש דאל"כ הנה היא רעה והב' לא תתאוה בלב ולא תצא לפועל ולא תחמוד הנאמר כאן פי' תאוה והעד שאמר משה במשנה תורה תחת לא תחמוד אמר לא תתאוה ורבים אמרו כי אין עון במחשבת הלב ואין עליהם שכר ועונש ויש ראיות רבות להשיב עליהם ולא אאריך רק אראה להם לב חורש מחשבות און הטיבות כי היה עם לבבך ולישרים בלבותם ומשה אמר בסוף בפיך ובלבבך לעשותו ועיקר כל המצות ליישר הלב ורובם זכר (ר"ל רוב המצות הם זכר ליציאת מצרים וזכר למעשה בראשית) והמזיד והשוגג יוכיחו עכ"ל וכמו שמסיים המחבר:
ואח"כ השיב כו' ואחר שחזר משה ושנה כל התורה והמצות במשנה תורה השיב ל' חזרה חזר ואמר שכל התורה איננה רחוקה מאתנו רק בפיך שתלמד לשמה ובלבבך לעשותו ר"ל שיהיה בלבך הסכמה לעשות ומה שיביא לידי גמר ע"י סיוע הש"י וחפצו הרי טוב ואם לאו לא קיפח שכר בחירתו הטובה ויתבאר זה היטב בס' הזה בכמה מקומות וכן דרשו חז"ל על לעשות הרע בשלמה שבקש לעשות ולא עשה:
כשהיו נשאלין כו' והיתה תשובתם על הרוב שקיימו מצות הלבבות ומדות הנפשות לא נתכבדתי בקלון חבירי ולא עמדתי על מדותי ולא הקפדתי בתוך ביתי והרבה כיוצא מדות ישרות כמו שנזכר במס' מגילה פ"ד וסוטה פ"ד ע"ש:
שאינו חייב עליהן אם עשאן בשוגג אינו חייב רק חטאת או אשם:
וכיון שקוטב המעשה כו' קוטב שם מושאל מחכמי תכונה שקורין השתי נקודות שהגלגל סובב עליהם ונשען עליהם בשתי קצותיו והם עומדים לעולם קוטב צפוני וקוטב דרומי:
מצות הלב קודמת בטבע מבואר בספר רוח חן פ"ח וז"ל קודם בטבע הוא הדבר שחבירו צריך לטבעו ואין הוא צריך לטבע חבירו ואע"פ שלא יקדים לו בזמן נקרא קודם לו בטבע כאשר תאמר שהאילן קודם בטבע לבעלי חיים מפני שהבע"ח צריך לטבע האילן לשיהיה לו כח צומח ג"כ אבל האילן אין צריך לטבע הבע"ח וכן הבע"ח קודם בטבע לאדם והחומר קודם לצורה בטבע וכן אחד קודם לשנים בטבע שלא יתכן מציאות השנים אם לא ימצא האחד והאחד יוכל להיות זולת השנים עכ"ל בקיצור ודעהו כן הדבר במצות הלבבות שהם קודמין בטבע למצות האברים בעבור שמצות האיברים צריכין על כל פנים למחשבת הלב בתחלת המעשה אבל מצות הלבבות אינן צריכין למעשה מן האברים:
ושאין לנו שום טענה בהנחתו כלומר שאין לנו שום תירוץ ואמתלא אם לא נקיים המצות שבלבבות תמיד כמו שיש טענה על מצות האברים שאינן מצויים לנו ובפרט שאינם נוהגין תמיד:
ושנכסוף לעשות המצות כמ"ש לעיל וכתב בשער חשבון הנפש פ"ב ועל המאמין לחשוב כו' ומה שיגיע אליו במעשה ישתדל בו ויטרח ומה שלא יוכל להשיגו במעשה ישיגהו בידיעה ויתאוה לו כמ"ש דוד:
אהלי מלשון תוחלת שיכונו דרכי לשמור חקיך ועיין מש"ש:
ושנמסור נפשותינו אליו ר"ל להיות בטחוננו בו בכל ענינינו:
[הג"ה ועבדו את אדוניו מוסב על כל ימי. פירוש כל זמן שהוא חייב בעבודתו,
כשלא ימנענו מונע פירוש מצד אדם המונעו אף שהוא פנוי או מצד שהוא טרוד בעסקים אחרים ואיננו פנוי לעבודת מלכו והבן] (פת לחם):
אלא אהבת העולם וכו' ששני דברים אלו הם גרם בנזקין שתמיד מהרהר האדם איך יגיע לתאות העוה"ז ואילו היינו יודעים ענין בוראנו שמשגיח עלינו ויודע מה שטוב לנו ומטיב תמיד עמנו היינו מחשבים תמיד באהבת בוראנו במקום מחשבות חוץ:
ומעשה ידיו לא ראו לא רצו לראות:
ואמרתי אינו מתילד כו' בהתילדם לשון תולדות כלומר שמאיש א' יוצאים תולדות הרבה כמו כן במצות הלבבות יוצאין מאחת כמה תולדות וענפים לרב מאד למי שמדקדק בהן:
לכל תכלה ראיתי קץ כל מה שברא הקב"ה בעולמו בודאי יש להם קץ ותכלה כיון שיש להם תחלה. אבל רחבה מצותך מאד הטעם כתב בפ"ג משער ע"ה על פסוק זה וז"ל ר"ל כי כל מה שאנו חייבים מעבודתך על התמדת טובותיך אין קץ לו מפני שאין קץ לאופני טובותיך עלי ע"ש כל הענין:
ואשר ידבנו לבו כו' הוא במתכוין כו' וכבר צווחו חסידי קדמאי ובתראי ג"כ על העדר לימוד ס' מוסר ויראה וביותר לומדי תורה שעל ידי זה אינם לומדים לשמה וכן שאר מדות רעות הכל באים מזה כי כל הגדול מחבירו כו' והבאתי דברי קצתם בספר זכירות ע"ש ואמרו בגמרא דיומא ד' ע"ב מאי דכתיב למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין אוי להם לשונאיהן של תלמידי חכמים שעוסקין בתורה ואין בהם יראת שמים מכריז רבי ינאי חבל על דלית ליה דרתא (חצר) ותרעא לדרתיה עביד (פי' רש"י שהתורה אינה אלא שער ליכנס בה ליראת שמים לכך צריך שתקדם לו יראת שמים) אמר להו רבא לרבנן במטותא מנייכו לא תירתו תרתי גיהנם להיות יגעים ועמלים בתורה בעוה"ז ולא תקיימוהו ותרשו גיהנם במותכם ובחייכם לא נהניתם בעולמכם וע"ש עוד מזה ובכמה מקומות בגמרא ובזוהר ועיין בשער ע"ה פ"ד במעלה השמינית של לומדי תורה כדברים האלה:
כמו אמונת היחוד אם אנחנו כו' או אם יספיקנו אם נדעהו מצד הקבלה נראה שדעת המחבר כדעת רבינו סעדיה גאון ז"ל שהקבלה תהיה עיקר ואם בעל נפש הוא שיוכל לחקור בשכלו ג"כ כדי שתהיה האמונה תקועה בלבו מהקבלה ומראיות השכל ג"כ ויחדו יהיו תמים בלבו ובמצפוניו אזי ילך לבטח כמו שיתבאר בשער היחוד ובשער הבחינה בעזהי"ת והם מושכלים לכל מביני מדע וז"ל רס"ג ז"ל בהקדמת ספר האמונות אף שמנעו אותנו חז"ל מהעיון הזה ואמרו כל המסתכל בד' דברים וכו' כוונתם אם נעזוב ספרי הנביאים לצד ונסמוך על מה שיוצא לכל אחד ואחד בדעת עצמו בהעלותו על דעתו התחלת הזמן והמקום כי כל המעיין מן הצד הזה אפשר שימצא ואפשר שיטעה ועד שימצא יהיה בלא דת ואם ימצא הדת ויחזיק בה לא יבטח בהעתקתו ממנה בספק שיעמוד לפניו ויפסיד עליו אמונתו ואנחנו כלנו מסכימים שהעושה זה חוטא אה הוא בעל עיון אבל אנחנו קהל בני ישראל חוקרים ומעיינים מה שקבלנו מן הנביאים שנתאמתה נבואתם באותות ובמופתים כדי שיתברר לנו בפועל (ר"ל מאותות פעולותיו) מה שקבלנו מהם במדע: והשני שנשיב על כל מי שטוען עלינו בדבר מדברי תורתנו ע"ד ודע מה שתשיב לאפיקורוס כו' עכ"ל ע"ש באורך. וע' מה שאכתוב עוד מזה לפנינו אי"ה:
האחד האמת והא' העובר שכמה ב"א יודעים במופת שהש"י מחוייב המציאות ושהוא יחיד אבל אין יודעים החילוק שבין אחדותו יתברך לכל שאר האחדים שבעולם שהם נקראים אחד על דרך העברה ושאלה לא ע"ד האמת כמו שיתבאר:
אין המאמין רשאי שלא ידענו ר"ל אין רשאי לפטור מזה שלא ידע אותו שהרי התורה הזהירה עליו דכתיב וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, וז"ל האבן עזרא (שם) והנה בעבור האותות שעשה השם במצרים אמר משה אתה הראת לדעת שהכל ראו זה חכמים ושאינם חכמים גדולים וקטנים גם הוסיף עוד בדבר מעמד הר סיני ששמעו קול השם ע"כ אמר אחריו מן השמים השמיעך וגו' ואמר באחרונה כי הדעת הגמורה שישיב האדם אל לבו עד שיתברר לו בראיות כי השם הוא לבדו ע"כ אמר וידעת היום והשבות אל לבבך ואמר דוד ואתה שלמה בני דע וגו' והדעת הוא בלב לא בהודעת הפה עכ"ל:
הבו האור הצפון מל' הבו לה' או שהוא ל' הזמנה כמו הבו דלא לוסיף עליה שבש"ס:
ונשאל כו'. שאלה נכרית מענין דין הגירושין נראה מלשונו שהיו שם שני דברים שהיתה השאלה בעצמה נכרית שאינו מצוי שיארע כדבר ההוא ולא שאל זה השואל אלא כדי להראות חכמתו ופלפולו ועוד שהשואל לאו בר הכי הוה לעסוק בטיב גיטין וקדושין ע"כ היטיב אשר דבר בו שצריך לקשט עצמו תחלה במדות ישרות ובתורתו ובאמונתו מה שצריך לו ואח"כ ילמד לקשט אחרים ג"כ אבל האדם המהפך הקערה כמו הלומדים חושן המשפט ויו"ד ובמצות הנוהגים בגופו בכל יום אינו יודע בין ימינו לשמאלו ואורח חיים פן תפלס וכן בלמוד הנערים שלומדים גמרא קודם החומש וסוף נשאר קרח מכאן ומכאן כמו שהאריך בזה בס' קנ"ח בשם מהר"ל מפראג ז"ל אמר שהראשונים שהיה למודם בסדר נכון לפי הזמן ולפי טבע הנער כמ"ש במשנה בן חמש למקרא כו' ולמדו לשמה ולכך תורתם נתקיימה בידם ועתה בעו"ה דור תהפוכות המה בכל סדר הלימודים כו' ע"ש באריכות גדול מזה:
למדתי כו' כ"ה שנה ר"ל כ"ה שנה למדתי להגיע למדה זו לברר מעשי לה' לבדו בלא שום פניות וזה הוא עיקר למודי וטרחי:
ואמר חכם אחר יש מן החכמה כו' כלומר לא רחוקה היא אלא היא בתולדות האדם ובכח רק שיחקור עליה להוציאה אל הפועל כמו שצריכים לחקור אחר המים שבארץ ואף שישנו שם בודאי ובלא חפירה לא יזלו המים מעצמם:
ורוחק הכנתו ס"א ודוחק הבנתו:
וזה הדבר דומה כו' ויריצם. מלשון אסור להרצות מעות כנגד נ"ח לראות אם אין המטבע מזויף והכסף סיגים:
כמו עילות מצות השמע סיבת וטעם של החקים שאין טעמם ידוע לנו:
וכשאתה מסתכל במה שכולל הפסוק הראשון כו' ר"ל שפסוק זה מזכיר ג' דברים בין דם לדם בין דין לדין בין נגע לנגע שהם דברים שלא נודע פירושם רק ע"י חכמי התורה שקבלו פירושם מסיני כנ"ל לכך פרט את אלו אבל אם היה כל התורה בכלל זה למה פרט אלו לכתוב סתם או יפרוט מצות השכליות גם כן שתאמין בהם ע"י אנשי הקבלה שהם התכמים שקבלו תורה שבע"פ איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה:
וכן אמר במה שנוכל וכן אני אומר על כל מה שנוכל לחקור בשכלנו שחייבים אנחנו לחקור עליו כמו שצוה הש"י שיש לחקור על ענין היחוד אף שהוא מקובל בידינו ומפורש בתורה:
הלוא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם ה' בורא קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע אין חקר לתבונתו וסוף הענין שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר וגו':
הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם ואמר אח"כ הלוא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך מזה ראיה שיש להתבונן מיצירת הבורא ובפרט מיצירת האדם עצמו כמ"ש חז"ל ויכוננך מלמד שברא הקב"ה כונניות באדם וכמו שהאריך המחבר בשער הבחינה ואח"כ אומר זכור ימות עולם וכל הענין שזכר הטובות שעשה הקב"ה עם ישראל מתחלה ועד סוף כמו שפירש רש"י וזכר את זה אחר פסוק הוא עשך ויכוננך וזה ראיה כו':
כי הקבלה ואם היא קודמת בטבע עיין לעיל מ"ש פי' קודם בטבע והיינו בבחינת הלימוד שטבע וסדר הלימוד הוא כן ללמוד ולקבל כל היסודות והעיקרים מרבו תחלה כדי שלא ישאר האדם עד שישכיל בלא דת כנ"ל אבל אחר שישכיל ראוי לו לעיין ולהבין היטב על כל דבר שלמד בילדותו ואז טוב לו כמו שיתבאר בחשבון כ"ד ע"ש:
מי שיוכל לדעת ברורה ר"ל בירור של הקבלה בדרך הראיות:
בחובת עצמם מה שהם חייבין לעצמם לעשות ולקיים בעבודת הש"י אבל לא השתדלו לקבץ דינים חדשים שמא ישאלום איזו דין חדש וכיוצא בו דבר זה אין לו קץ ואיבוד זמן ועוד שמא יש בזה שמץ מן הגאוה והתפארות רק קשוט עצמך תחלה ואח"כ תוכל לקשט גם את אחרים אם בעל נפש אתה:
מפני שהיו עניני העולם נקלים בעיניהם לעשות להם שם כשם הגדולים אשר בארץ כמ"ש לעיל ואשר ידבנו לבו לעיין בחכמת התורה הוא מתכוון לדבר שיקרא בו חכם אצל עמי הארץ ושיעשה לו שם כו' והחכמים הראשונים היו משתדלים תחלה לחובת עצמם ואח"כ היו משתדלים ג"כ בכללי הדינים העיקרים וזה וזה נתקיימו בידם וסוף הכבוד לבא ועיין בשער הג' פ"ד במדרגת לומדי תורה ותבין סדר הלמוד היטב:
כמו שאמרו על הסנהדרין סנהדרין פ"י:
בשני דרב יהודה כו' ברכות פ"ג תענית פ"ג:
מה שיורה על עומק חכמתם שכל עיקר חכמתם והשתדלותם היה רק להעמיק לברר מעשיהם שיהיו כל מעשיהם לש"ש:
קמאי הוו מסרי נפשייהו כו' ר"ל שהיו מוסרים גופם ונפשם כדי לאשר ולקיים מצות הש"י ולמחות בעוברי עבירה אפילו במקום סכנה כמו שסיימו שם בברכות דף כ' כי הא דרב אדא בר אהבה חזיה לההיא אשה א"י דהות לבישת כרבלתא בשוקא (פירש רש"י לבוש חשוב משעטנז) סבר דבת ישראל היא קם קרעיה מינה איגלאי מלתא דאינה יהודית היתה שיימוהי (לקונסו) ד' מאה זוזי ע"כ הרי ששבחו רבותינו בזה ולא שבחום בתלמודם אלא במעשיהם הטובים לכך עשה ה' להם נסים ונפלאות ולתת מטר על פני הארץ בזכותם אף שהאחרונים למדו יותר לא נענו:
ואמרו במסכת ע"א (דף יז)
אמר רב הונא כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה (פירש רש"י להגין עליו) כמו שאמרו שם כשנתפסו ר"א בן פרטא ורבי חנינא בן תרדיון אמר ר"ח לר"א אשריך שנתפסת ואתה ניצול שעסקת בתורה ובג"ח ואני איני ניצול שלא עסקתי אלא בתורה בלבד כו'.
שנאמר וימים רבים לישראל ללא אלהי אמת וללא כהן מורה וללא תורה כו'. וכתבו התוספות מוכיח מדכתוב ללא אלהי אמת והדר כתיב ללא תורה משמע דברישא קאמר אע"פ שיש בו תורה הוא כמי שאין לו אלוה עכ"ל תוס':
ואם ירבו ויתמידו אע"פ שלומד ועושה הרבה ומתמיד בהם אינו מקובל לפניו ית' כיון שאינו לש"ש. כמ"ש גם כי תרבו תפלה אינני שומע וגו' רחצו הזכו וגו':
ואמרו קדמונינו ז"ל ירושלמי דברכות פ"ק:
אכף ובמה אהיה כפוף:
ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך :
השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם ה' :
להתבונן בבריותי כו' דאל"כ איך נוכל לידע אותו רק בהבנת דרכיו וחסדיו שעושה עם בריותיו נוכל להשכיל אותו יתברך:
ומן הידוע שכל כו' דבר זה נוהג ג"כ בבני אדם שאם אומר כך לחבירו ועושה להיפך או פעם כך ופעם עושה כך אין מאמינים בצדקו ובדבורו כיון שהוא סותר א"ע וכ"ש שאין הקב"ה מקבל עבודה מזוייפת דהיינו אם עושה מצות וכוונתו להנאת עצמו או לשום דבר אחר כיון שהכל גלוי לפניו:
לא אוכל און ועצרה לא אוכל לראות שאון ועמל בלבבכם ואתם מתאספים ונעצרים בבית מקדשי:
שונא גזל בעולה אפי' לאחר יאוש (ר"נ):
וכי תגישון עור וכו' ר"ל עור היינו בדוקין שבעין שאינו ניכר לכל והוא עורת שבתורה שנקרא (שטאר בלינד) שהוא פסול לגבי מזבח וכן אמרו במשנה ב' פ"ט דב"ק במי שפוסל בהמת חבירו מע"ג מזבח דפטור היינו בדוקין שבעין דהוה היזק שאינו ניכר ע"ש (ור"נ כתב שמצא בזוהר פ' אמור שהכהן הוא עור):
ואמר הנה שמוע מזבח טוב טוב לשמוע למצות ה' מלהקריב זבחים ולמרות פי ה' כמ"ש שם:
שוקלת מצות רבות מזולתה ר"ל בזולת יראת ה':
כמ"ש ה' לדוד יען אשר היה עם לבבך לבנות בית לשמי הטיבות כי היה עם לבבך (ואמרו חז"ל גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה):
ועמסתי עליה על הנפש מלבי ומעצמי בלא ספר זכרון לפני מלשון בזאת תדעון כי לא מלבי:
והתכת מה שקפא ברעיוני מה שנקפא ונקרש ברעיוני שלא יתיך וילך לאיבוד ע"י שכחה מל' קפאו תהומות:
ואטעון עליה ממנו ואהיה טוען ומתרעם על נפשי מתוך הספר והחיבור שאחבר:
עד שיתבאר לה לנפש:
עולה שאדם עושה עול והש"י עושה עמו צדקה:
ונטותה והוא נוטה ממנו והוא יתברך עושה עמו טוב ויושר והוא מעוות דרכו והוא מתקן לאדם. והאדם מקצר במעשיו והש"י תמים במעשיו וכאשר החי יתן אל לבו כל זה תמיד לא יברח ממנו יתברך:
וקויתי שתהיה תועלת זולתי אם יהיה ג"כ תועלת לב"א בחבור זה יהיה זה גם לי לתועלת שמגלגלין זכות ע"י זכאי וכתיב ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד:
והוראת בלעדי ואם יורו ממני ב"א יהיה זה השלמת חפצי כי זה מגמתי ורצוני:
ומזרז העושה בשעת עשיה צריך זרוז שלא ירפנו היצר:
ומיישר המקדים כמ"ש בסוף הספר והתנהל לאט ובמתון בקנות המדות הטובות ר"ל להיישיר מי שהקדים לדבר שעדיין אין הזמן גורם לעשותו שיעשנה בזמנו ובמקומו כפי המדרגה:
ומרגיל המתאחר וכן להפך שלא לאחר דבר מצוה הראוי לעשות תיכף:
ומאשר המתחילים לחזק ולאשר ידי המתחילים במצות שיגמרנו בכי טוב:
מחלק מחלקותיו אפי' חלק א' מחלקי זה הספר לא אוכל לדבר בו כל צרכי כי כחי קצר וכו' (וי"מ כמו מלחלק מחלקותיו):
ויראתי שיהיה רצון התאוה הוא היצה"ר שבאדם:
שהוא הטני הוא הטה אותי:
כמה שכלים אפילו חכמים ומשכילים אם מורא יעלה על ראשם שלא יוכלו לגמור כל חפציהם ועי"ז לא התחילו מה שבידם לעשות ונאבדו הם וחכמתם וי"ג שכורים (והם שכורים ביין הבלי עוה"ז).
ושבים במרוצת תוחלת נכזבה וישוב תמיד במחשבה זו לרוץ להשיג תוחלתו ותקותו אבל באמת נכזבה תוחלתו כי לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להבטל ממנה כו'
[הג"ה ומעונות החסד נעזבים פירוש שעל פי סברא זו יעזבו ב"א גם כן עשית חסד עם רעהו ולהטיב להם כפי יכולתם כי יאמרו בלבם אחר שאין לאל ידי כעת לעשות לו חסד רחב כפי תשוקתו ל"ל לעשות עמו חסד מעט]:
בודות לשון בדאי ר"ל בודים דברי שקר שראוי לנטות לדרך הרע:
ולחזק אודותיו לתקן ולחזק כל צרכיו:
וכל אדם אויבו בין צלעיו הוא היצה"ר שבקרב האדם שהוא אויב ושונא הגדול לאדם יותר מכל שונאיו כמו שהאריך בזה בשער יחוד המעשה פ"ה וז"ל בן אדם ראוי לך לדעת כי השונא הגדול שיש לך בעולם הוא יצרך הנמשך בכחות נפשך כו' ע"ש דברים נמרצים:
אלא אם יהיה לו עזר מאלהיו ר"ל רק אם יהיה כו' כמ"ש חז"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו היה נופל בידו שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ה' לא יעזבנו בידו וגו':
ומוכיח מזומן לנפשו מוכיח שיוכיח אותו תמיד:
ושלטון גובר שישלוט על יצרו ויתגבר עליו כמחז"ל איזהו גבור הכובש את יצרו וכו':
אשר יקשור אותה את הנפש:
בחבק העבודה בקשר העבודה חבק הוא החגור שחוגרין בו הסוס או החמור וקושרין בו האוכף או המשא והוא ע"ד שאחז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לב"ה וכו':
ויבלמנה ענין סגירה מל' במתג ורסן עדיו לבלום (רסן בל"א צוי"ן):
ויכנה ויכה אותה:
וכאשר יחשוב לעשות טובה אל יאחר לומר כשאפנה אשנה שמא לא תפנה ודאי לא תפנה. והר"מ אלשיך האריך בזה במשלי ו' על פסוק עד מתי עצל תשכב וגו' ולא אמר עד מתי תישן והאריך שם בדברים נמרצים ותוכן דבריו הוא כי אין לך אדם מהמאמינים בה' שלא יעלה על לבו בימי הבלו אחת או שתים לקום משינת פתיותו ויקבל על עצמו לפרוש מיום ההוא ומעלה מהבלי עולם ותאוותיו ויעמוס עליו עול תורה ומצות לילה ויום והנה עודנו בתמימות לבו לעשות כמעט רגע והנה לקראתו יצר סמוך באמור אליו טוב הדבר היטבת לראות אך מה זה מהרת בני פן נבול תבול כי מתי תעשה לביתך ועסקיך והמה מרובים כה יעצתי אני כי תעשה כפלים ימים או עשור בעסקיך לחזור מכל מוצא שפתיך לנדריך ואז כשתפנה מעסקיך תשמור כל מוצא שפתיך לנדריך והן זאת עצת זקן וכסיל הוא שטן הוא יצה"ר כי יצודנו למדחפות לבל יאחז צדיק דרכו עד עבור שעת חימום ותתקרר דעתו לבלתי עשות מה שנדר לה' עד יסירם מלבבו והיו כלא היו וכה משפטו כל הימים כאשר יתעורר לשוב יאחר הדבר מיום ליום ולכך אמר עד מתי תשכב כי כבר נתעורר משינתו כו' אך החרד לדבר ה' לא ישמע לקול מלחשים ויחזיק בעבודת ה' תיכף לא ירפה ויהיה גבור כארי לעשות רצון אביו שבשמים ויעשה ויצליח בעסקיו ג"כ כי שניהם כאחד טובים וע"ז סיים שם הכתוב טוב אשר תאחז בזה וגם מזה אל תנח את ידך דהיינו מעט שנות וגו' וע"ש באורך ומעתה תבין דברי המחבר:
אשיותיו יסודותיו כמו ואשיא יחיטו:
מכונותיו מל' כיור וכנו:
חכמה הדבור חכמת ההגיון כי הגיון ודבור ענין אחד הוא. לשון מנוח הלבבות וע"ש באורך:
אין ראוי כו' ר"ל אין ראוי שנבקש מופת חותך שאין עליו סותר על דברים שעיקר חקירתם הוא מדרך השכל:
כי אין כו' כי דבר הנחקר רק בשכל לא נוכל למצוא עליו מופת חותך שאין בו סתירה שהוא כמו עדות החודש וכמו מופתי החשבון והתשבורת ודי לנו שנביא ראיה עליו מצד השכל מאחר שאין על הראיה סתירה. וזהו ההפרש שבין מופת לראיה כי המופת אין בו סתירה לעולם כנ"ל וראיה היא בדרך אומדנא לפעמים נמצא עליו סתירה אבל כל זמן שאין בה סתירה היא בחזקתה כך מצאתי:
בחכמת השמוש כבר נתבאר לעיל מה היא חכמת השמוש שנכלל בזה כל החכמות שמשתמשין בו ב"א לצרכיהן ומבואר הוא שבכל דור נשתנו החכמות ההם ע"י תחבולות חדשים לא שערום הראשונים ולכך אין לה תכלית עד שיספיק לומר עליה די ועד פה תבא כמו שתראה במ"ש התוי"ט בענין עמוד השחר דעת הרמב"ם כמה הוא ובעל ס' האלים עשה מופת שלא כדברי הרמב"ם והראב"ע כתב שלא כדברי שניהם וכיוצא בזה תמצא בכל החכמות החיצוניות למי שמעמיק בהן:
ולא בחכמת האלהית להרגיש ולהמשיל ר"ל שאין להעלות על לב שיש באלהות דבר מורגש בחושים הגשמים ח"ו ולכך אין להמשיל ולדמות שום דבר אליו יתברך ויתעלה כי אל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו כמשית"ל:
ולא בתחלת החכמה היצורית מופת שאין לשאול מפני מה טבע של דבר זה כך וזה כך כי כך עלה ברצונו יתברך ומי יבא אחר המלך את אשר כבר עשהו:
ולא בראשית המופת מופת שלא יבקש על מופת זה מופת אחר אם המופת הראשון מושכל ונתקבל בדעת אל יתעקש לומר שמא אינו כן שהוא דרך עקש ופתלתל:
וכבר אחז"ל כתוב כו' סנהדרין פ"ד:
כל האומר דבר חכמה מגלה פ"ק:
אגמרה בסימנין עירובין פ"ה. גמור את התורה בסימנים. הלכה זו מתחלת כך וזו כך שלא תשכחם כמ"ש מסורת סייג לתורה:
ואסברה בדדמי לה ותסבור לך כל דבר הקשה במשל הדומה לזה הענין וא"כ לא יהיו דברי הפילוסופים אלא כמשל בעלמא:
להבין משל ומליצה שניהם צריכים לימוד המשל והנמשל:
שתהיינה כוללות את זולתן כו' שאכתוב רק הכללים ושרשים שנכללו בתוכה כמה פרטים שלא אזכרם וכן סובבות את שאריתן כפל דבריו במלות שונות לחזק הענין:
מהחובות הנזכרות ר"ל חובות הלבבות ומוסר הנפשות שנזכר לעיל:
הראויות לו ממנו מאתנו:
עצם ומקרה יתבאר בשער היחוד באר היטב בע"ה:
מהתיחדו בהנהגת הכל שהוא לבדו יתברך מנהיג את כל בעולמות ואין שני עמו:
[הג"ה ממנו וכו' על התועלת אמר ממנו שהטובה באה ממנו יתברך ומידו ועל הנזק אמר וברשותו לפי שאין פעולת הרע מתייחסת ח"ו אליו ואין צודק לומר רק שהיא באה ברשותו שלא עיכב ע"י פ"ל]:
מהתיחדו בכבודו שהוא יחיד בכבודו:
כי איננו מקבל כו' כי אין הקב"ה מקבל עבודה אם כוונתו לדבר אחר ג"כ בשיתוף עמו:
מספר רוממותו שאנו חייבים לספר רוממותו ית' וגדולתו ואין זה כ"א כשנכנע לפניו:
מה שהוא עובר כו' ר"ל שכן דרך ב"א שהם מתעלמים כו':
שנחשוב עם נפשותינו עם עצמנו:
ואח"כ חקרתי על מה שאנו חייבין מה הוא עיקר החיוב מכל עבודת הבורא יתברך:
אשר היא תכלית כל תאוה שתואב האדם השלם להגיע אליה:
וקץ כל תקוה והוא סוף כל דבר מה שיקוה האדם מתי יגיע למדרגה הרמה ההיא שאין למעלה ממנו:
כי ממנו התחלה בזאת הכוונה יתחיל כל עבודת הבורא:
ואליו התכלה והכונה זו היא תכלית ועיקר וסוף כל הכוונות כי סוף המעשה הוא במחשבה תחלה:
ומה שראוי לו ממנו מאתנו:
מאהבת רצונו ומה הוא הדבר שראוי לו ית' מאתנו הוא לאהוב לעשות רצון בוראנו שאמר ואנחנו נעשה רצונו זה הכוונה הנכונה והישרה בכלל עבודת הבורא ולא לשום קיבול שכר בין בעוה"ז ובין בעוה"ב וכן שלא להמרותו יהוה רק מחמת יראת חרונו שלא יחרה אפו ח"ו עלינו:
אשר המה תכלית הטובה והרעה רצונו ואהבתו לאדם אין לך טובה ממנו וכן אפו וחרונו היש רעה גדולה מזו והמה בעולם הזה ובעולם הבא וז"ל אורחות צדיקים בשער הרצון ראה מה הגיע למרדכי כשרצה בו אחשורוש מה הגיע ליוסף כשרצה בו פרעה ואם כך הגיע למי שרוצין בו בני אדם כל שכן מי שרוצה בו הקב"ה שיגיעהו לכמה מעלות טובות לכן יטריח אדם עצמו לעשות המצות ואז ירצה בו הקב"ה עכ"ל ועיין עוד מ"ש מזה בשער ע"ה פ"ג מספר הישר לר"ת וכפי פירוש זה כתב המחבר בפתיחת שער האהבה ע"ש ובשאר מקומות ובמ"ה כ' בע"א ע"ש ולא ידעתי לכוון פירושו:
[הג"ה. ועיין כל זה בפ"ל ושם תמצא מרגוע לנפשך]:
אנשי החונף הם הצבועים והרמאים המראים עצמם חסידים וצדיקים בנגלה ורעה בלבבם ומרמים בני אדם:
דין אמת שלא תונה אותך באמתלאות שקרים:
והפך בו מלשון רז"ל הפך בה והפך בה כי באמת כולא בה ומנה לא תזוע כל ימי חייך:
וילדהו הוליד ממנו תולדות והבין דבר מתוך דבר מה שכתבתי לך:
וכוון בו כוונת המעשה שתהא נאה דורש ונאה מקיים:
כמש"ה אך הבל בני אדם וגו' פירש רש"י אם באו לעלות במאזנים הם והבליהם שוים:
לעמוד על עניניו על עניני הספר:
ויעירך לדעת מעלת המין הזה כו' רצה לומר לדעת שיש יתרון ומעלה למין הזה מן המצות דהיינו החובות שבלבבות. ומוסרי הנפשות שהם העיקר שה' שואל מאתנו והוא מפני שהם נוהגים תמיד ושאר המצות אינם נוהגים רק כל אחד בזמנו כמו שמסיים בנמשל וכ"כ בחשבון נ"א וז"ל וראוי לך אחי שתבין כי רוב המנין המכוון במצות שהם בגופים ובאברים הוא להעיד על המצות אשר תהיינה בלבבות ובמצפוני' מפני שעליהם משען העבודה והם שורש התורה כמ"ש מה ה' וגו' ע"ש וכ"כ בס"ס המורה כמש"ש ע"ש:
ומעלת שאר החכמות כו' מחכמת התורה תדע ותשכיל איך כל החכמות יוצאין מחכמת התורה כי כל החכמות נכללים בתורתנו ואפשר שט"ם הוא וצ"ל לחכמת התורה ור"ל שיש מעלה ג"כ לשאר החכמות שע"י נוכל להבין חכמת התורה בכמה מקומות כמו שמבואר במשנה ובגמרא. ובתוספות י"ט העיר עליהם כידוע וכן סיים בסוף הענין שמהם תהיינה הקדמה לחכמת האלהית וקמ"ל שראוי ללמוד אותם ג"כ מאחר שצריכין לתורתנו וכל' הזה כתב בספר הכוזרי סוף מאמר הרביעי ע"ש:
[*הג"ה ופ"ל פי' שתראה איך שהם גרועים מחכמת התורה ונכון הוא]:
לוזי המשי הם כרכים עגולים שעושין מן המשי בארץ ישמעאל כ"כ במ"ה ור"ל שמעורב בו הכל ועדיין הוא מוכן לעשות ממנו מה שירצה וצריך אומן וחכם לברר הטוב מן הפחות ולעשות מכל חלק מה שראוי לעשות ממנו וכן הוא במעלות תורתנו הקדושה שלא כל אדם מבין הרמזים והסודות שבתורה שהתורה נדרשת בפרד"ס כידוע ולכך כל האותיות והתיבות שבתורה שוים ותמנע היתה פלגש וגו' כמו שמע ישראל והחכם המשכיל בורר לו מן התורה הפשט והרמז והסוד לכל אחד זמנו ומקומו והעיקר הכל ליראה ולאהבה את השם יתברך והם חכמת המצפון וח"ה ומוסרי הנפשות שיתבאר בספר הזה ומהם שעל ידם עושה האדם בגדי חופש ולבושין יקר שמלבישים בהם את הנשמה בג"ע כמו שהאריך בזה בזוהר פרשת ויחי דף רכ"ד וראוי להעתיקו וז"ל בקיצור תניא זכאין אינון צדיקיא דיומיהון זכאין אשתארו לעלמא דאתי זכאין כד נפקין מתחברין כלהו ואתעבידו לבושי יקר לאתלבשא ביה ובהאי לבושא זכאין לאתענגא מענוגא דעלמא דאתי ובהאי לבושא זמינין לאחייא ולמיקם הה"ד ויתיצבו כמו לבוש ווי לאינון חייבי עלמא דיומיהון חסרין בחובוי ולא אשתאר מינייהו במה דאתכסיין וכד יפקון מעלמא ווי להאי דגרע יומא לעילא דכד בעי לאתלבשא בהו אינון יומין דפגם הוא בחובוי חסרין מהאי לבושא כדין ווי ליה לנפשיה דדיינין ליה בגיהנם על אינון יומין על חד תרין כו' ותלתא אינון לבושא חד דמתלבשא ביה נפשא ואזלא ושאטא בעלמא כו' וחד דמתלבשא ביה רוחא בג"ע התחתון וחד דמתלבשא ביה נשמתא בגו צרורא דחיי כולא ופירשו המפרשים שהמלבושים האלה הם מתרי"ג מצות שהם כנגד כל תרי"ג אברינו וכו' והם ג' כנגד מעשה ודבור ומחשבה שהם הכוונות למצות לעשותם לשמה כל איש כפי שידיעתו מגעת ע"ש. אתה הראית לדעת מזה המשל הנמרץ בדברי הזוהר כי מי שעושה כל שלשה מיני בגדים מהתורה שנתן הש"י לנו במעשה ובדבור ובמחשבה הכל לשמו יתברך זה יוכל ליכנס גם לחצר הפנימית וילבשם לפני המלך בכל זמן ובכל מקום כראוי לו מהם והכסיל עושה להפך שלוקח התורה רק לצרכי גופו ועושה הכל להנאותיו א"כ אינו יכול ליכנס אפילו לג"ע התחתון שהוא כמו חצר המלך ונענש ג"כ כמ"ש וירע בעיניו מעשה הכסיל כו' ועליו אמר הכתוב צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם והורה לנו במשל הזה שהספר הקדוש הזה נתחבר שיהיה לנו לעינים בדרכי הברור כיצד נברר דברים הדקים מן התורה ולא לסור ימין ושמאל מספרי היראה ומוסר וע"י נעשה הבגדי חופש הנ"ל כמו ספרי רס"ג ז"ל וכיוצא בהם ספרים ישרים מהקדמונים כי הם מאירים השכל כו':
והאלהים יורנו ררך עבודתו כאשר שאל ממנו משיחו דוד עבדו תודיעני אורח חיים ונזכה לשובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח אמן ואמן סלה:
שער ראשון - שער ייחוד
הקדמה
אמר המחבר כאשר חקרנו כו' ר"ל חקרנו מה הוא הדבר שהוא יסוד ועיקר ושורש של התורה והדת:
פנה הוא לשון יסוד כמו היתה לראש פנה:
מצאנו יחוד כו' מי שמאמין ביחודו של עולם בלב שלם זהו שורש ויסוד האמונה והתורה:
ומי שנטה מהאמונה הזאת:
לא יתכן לו עבודת ה' מאחר שאינו מאמין בו יתברך שהוא ברא את העולם והוא יחיד בעולמו וראוי לעבדו א"כ אין לו אדון שיעבוד אותו ואין לך כופר יותר מזה:
ומפני זה היה תחלת כו' אנכי כו' לא יהיה לך ואמרו במכילתא משל למלך שנכנס למדינה אמרו לו עבדיו גזור עלינו גזירות אמר להם לאו כשתקבלו מלכותי אגזור עליכם גזירות שאם מלכותי אינכם מקבלים גזירותי היאך אתם מקיימים כך אמר המקום לישראל אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך וגו' לא יהיה לך אני הוא שקבלתם מלכותי עליכם במצרים כי שם ראו בעיניהם יכולת הבורא יתברך כי לו לבדו הכח כו' אמרו לו הן אמר להם כשקבלתם מלכותי מעתה קבלו גזירותי וכו' עיין ברמב"ן שלכך נקרא מצוה זו קבלת עול מלכות שמים ע"ש:
והוא שצונו להאמין כו' באמרו שמע שהוא לשון הבנה וקבלת דברים בלב כאילו אמר קבל והאמן בלבבך שיש אלוה מצוי ושמו ה' כי זה שמו לעולם וגו' (והוא שם העצם שבו נתגלה לנביאים שמורה עליו ית' שהיה והוה ויהיה ומהוה כל הויות ומחוייב המציאות):
נעשה ונשמע ר"ל לקבל להבא לכן אמרוהו אחר נעשה וכן ת"א:
שהוא אלהינו ר"ל כי זה המצוי שהוא אלהי כל העולמות כמו שיורה השם הויה יתברך עם כל זה הוא אלהינו בפרט שבחר בנו בשעת מתן תורה לעם סגולה מכל העמים וקרבנו לעבודתו ואנחנו קבלנו מלכותו עלינו:
ואח"כ חייבנו להאמין כי הוא אחד אמת כמ"ש ה' אחד מדכפל השם ולא אמר ה' אלהינו אחד רצה להורות ולדייק ה' הוא אחד אמת אבל זולתו איננו אחד אמת בשום פנים אפילו אם נאמר על שום דבר אחד איננו אחד באמת רק דרך העברה כי הוא יותר מאחד כמו שיתבאר:
אהבת האל בלב שלם כו' היא המדרגה השייכה ליחוד האל ית' כמ"ש לעיל בסוף ההקדמה ומבואר בפירוש בפתיחת שער אהבת ה' ע"ש:
שהם כוללים הידיעה והעשיה ר"ל בלמוד התורה הרמוז בושננתם ודברת בם יש בו ידיעה לידע מדע החכמה שבתורה והמצות ויש בו ג"כ מעשה שעקימת שפתיו בלמוד לשמה הוי מעשה ומצוה בפני עצמה לאפוקי שאר מצות האברים שאין בהם אלא מעשה בלבד כמ"ש בסמוך:
שאם לא יהיה לך בן כו' ר"ל לכך מחלקם לשתי מצות. כלומר אם יהיה לך בן תלמדם לבנך ואם לאו ודברת אתה בם שלא יהיה הבן סבה ועילה לקריאתך התורה אלא אתה חייב לדבר בם אפילו כשלא יהיה לך בן:
שאין נמנע מן הלב ומן הלשון מה שהם כו' ולכך אמר מצוה זו של ודברת בם בשבתך וגו' כאן אחר מצות הלבבות והלימוד כי בהם אין שום מונע מלדבר בם ולזכור אותם תמיד בשבתך בביתך וגו' אבל בשאר מצות האברים אינו יכול לקיים אותם תמיד ועיקר הלימוד יהיה בשביל שתהיה רגילות לשונו בהם תמיד ומביאה לידי זכרון הלב ולא יפנה וכו':
שויתי ד' לנגדי תמיד כי זאת היא תכלית כל המדרגות במעלות הצדיקים והחסידים שלא יפנה לבבו מזכור האלהים תמיד כי אין ישיבת האדם ותנועותיו כו' כמו שהביא הרמ"א בש"ע א"ח והם דברי המורה וע"ש שהאריך וע"ע לקמן וכ"כ בספר חסידים סי' ל"ה:
ואח"כ נעתק כו' וכמש"ה בחקי זכרון אהבת האוהבים ר"ל במנהגי אהבת האוהבים ודודים נותנים זה לזה צרור עם בשמים טובים או חותם על זרועו שיראנה תמיד ולא תשתכח האהבה שביניהם כמו שאמרה כנסת ישראל להקב"ה שימני כחותם על לבך הדביקני על לבך וזכרני כאילו היינו חותם על האצבע ועל הזרוע שלא תשתכח האהבה שבינינו:
ואמר צרור המור וגו' כלומר אהבת דודי לי תמיד כצרור המור הלן תמיד בין שדי שלא אשכח אהבתו לעולם כן ה' אלהינו נתן לנו מצות תפילין על הזרוע ועל המוח ומזוזה על הפתח שלא נשכח אותו בשום זמן ולזכור אותו ולאהבהו בלב שלם בכל עת ובכל שעה:
והחמישי שנאהב אותו כו' י"ג שנעבדהו בלב שלם:
עשרת ענינים והם העשרה פרקים שבשער הזה:
Chapter 1
אמר המחבר בגדר יחוד כו' פירוש מלת גדר הוא הוראה גמורה על הדבר שרוצים לידע מהותו על נכון צריך לקרותו בשם המיוחד לא לעצמו שלא נטעה שכוונתך היה לדבר אחר כמו שעושין גדר סביב שלא יתערב וישתוה לדברים שחוץ לגדר למשל אם נאמר על האדם שגדרו הוא שהוא מדבר הוא הוראה גמורה על האדם באין פרץ אבל אם תאמר עליו שהוא חי אין זה גדרו השלם ויש פרץ בדבריך שהבעלי חיים גם כן נקראים חי וכן כל כיוצא בזה ודעהו. כן הדבר ביחוד הבורא ית' כשיהיה הלב והלשון שוין ויודע דרכי הראיות מה שאמר על ה' שהוא אחד כיצד הוא אחד אזי אחדותו בלבו הוראה גמורה עליו ית' אבל אם אינו יודע להביא ראיות מדרך העיון ואומר על ה' שהוא אחד אין זה הוראה גמורה על ה' יתברך ויש פרץ בדבריו כי כמה דברים יש בעולם שנקראים ג"כ אחד אע"פ שאינם אחד אמת שהרי הם יותר מאחד כמו שיתבאר לפנינו ובזה תבין כל הפרק הזה ואחריו:
ומהם מי שמיחדהו אחר שיבין כו' ר"ל שידע להביא ראיות שהבורא ית' נמצא ומחוייב המציאות ואין אלהים זולתו אבל לא חקר מה בין האחד האמת שהוא הש"י ושאר האחדים שהם אחד עובר וע"י זה יבא להגשים הבורא כו':
Chapter 2
אמר המחבר אך על כמה פנים מתחלק יחוד הבורא ועתה הוא מפרש מאין יצאו חילוקי דעות ביחוד הבורא כמ"ש בפרק א' ואמר בעבור שנתפשטה מלה זאת של יחוד שמשתמשים במלה זו תמיד והורגלו בה הרבה בשאר דבריהם וצרכיהם:
אנשי היחוד המאמינים ביחודו של עולם:
עד אשר שבה אצלם כו' הרגל נעשה טבע אצלם עד אשר שבה ונהיה המלה הזו בפיהם:
ממלות התימה כשהם תמהים על שום דבר הן דבר טוב מאד או רע מאד אומרים עליו שזה הדבר יחיד בטובו שאין כמוהו בעולם וכן בצרה גדולה צועקים שאין כמוהו ואין אחדות כמוהו וא"כ קוראין אותו בשם אחדות גמורה אשר לא כדת שהרי אין אחדות אמתי בעולם בלתי הבורא יתברך לבדו וגרם להם זה סכלותם שלא הבינו האמת מן השקר כנ"ל לפרש והר"ן מפרש שכוונת המחבר כאן כמ"ש בשער אהבת ה' פ"ו שכתב על אותן שמזכירין שם שמים לבטלה בגדופיהם והם מכוונים בזה להפליא ולהפליג בגדופיהם כו' ע"ש וכן אמר כאן שבכל דבר הן טוב או רע מזכירין יחוד האל ושמו יתברך לבטלה ואינם יודעים מה הם אומרים מפני הסכלות והעצלות כו' ע"ש והבוחר יבחר:
ויספרו אותו במדות אשר לא תאותנה אשר לא יאותו לספר ולתאר את הבורא באותן מדות שהם מספרים אותו בהן. והוא לשון ראוי ונכון כמו בזאת נאות לכם:
והבינו ענין הבורא והנברא שהבינו שע"כ יש הפרש והבדל בין הבורא ובין הנברא שאם הבורא יסופר באחדות האמתי נמנע הוא שהנברא ממנו יהיה ג"כ אחד כמותו וכן להיפך שהנבראים מהם רב בעצמם כמו שנראה שהם מחוברים משני דברים ע"כ הבורא איננו רב כמותן כמו שיתבאר לפנינו:
ומה שהוא מתבודד בו ומה שראוי להיות בו לבדו שאין לשום ד"א מדה זו מה שיש בו יתברך:
נביא הדור בטבעו דבר מבואר הוא שהנביאים רואים ושומעים ומשיגים דברים נפלאים בעיניהם הרוחניים כאילו ראו ושמעו אותן בחושיהם הגשמיים מה שהפילוסופים והחכמים מבלים רוב ימיהם לבא עד תכונתם ואפשר שלא ישיגוהו לעולם כמו שהאריך בזה בעל ספר הכוזרי ע"ש וראוי שתדע שאנחנו המאמינים באלהי אברהם יצחק ויעקב ומשה דור אחר דור שהם ראו הכל ושמעו דבריו בסיני הוא כאילו אנחנו ראינו ג"כ בעינינו כי בודאי לא נחלו לנו אבותינו דבר שקר ואין בו מועיל כמ"ש וכ"כ הכוזרי מ"א פי' כ"ד שהקבלה הנמשכת היא כראות העין ע"ש:
או ויפילוסוף המובהק ר"ל חכם מובהק אף שלא נחל התורה מאבותיו שבלשון יון ולשון ערבי קוראים לחכמים פילוסופים כך מצאתי:
ובעבור זה מתחלק היחוד כו' ר"ל מפני שהרגילו האנשים הסכלים לזכור בכל עניניהם מלת יחוד והאחדות לכך יוצאים מזה כמה חילוקי דעות כמו שמפרש וכמ"ש בפ"א בקיצור:
והחלק השני כו' על ידי הקבלה מפני שהוא מאמין כו' כי ידוע כל אדם שלא נחלו לו אבותיו ורבותיו דבר שקר שאיו בו מועיל ובודאי הגמור למדוהו ומסרו לו מבחר הדברים האמתיים אך לפעמים שלא פירשו לו רבותיו כל הצריך לו לאמונתו אפשר שיטעה ולא יכיר. ואפשר שרבו גם כן לא ידע דרכי הראיות וטעה ג"כ בקצת דברים וזה נמשך אחריו כעור אחר עור כמ"ש הראב"ד בהשגותיו שהיו כמה גדולים מאנשי אמונתנו שהאמינו שיש ח"ו באלהות דברים גשמיים שפשט הכתובים התעה אותם ואף שהוא עון פלילי ולהרמב"ם בכלל אפיקורוס יחשב:
בגומץ פירש הרד"ק פחת גדול לשון גומא:
דברי המשנים פירוש המשנים דברי אלהים חיים ובס"א דברי האפיקורסים וטענותם. (לשון מנוח הלבבות):
והחלק השלישי כו' עיין בפ"א:
וידעת היום והשבות וגו' פירשתי לעיל ע'"ש:
Chapter 3
והוא דומה לחולה כו' לדעת אם הוא מתעסק כו' ר"ל שיעיין בשכלו ג"כ אם פירש לו רבו כל הצריך לאמונתו שלא יטעה ח"ו כמ"ש לעיל בכת העורים ע"ש:
ואומן אמונתנו לשון אמן כלומר ואמתת אמונתנו:
Chapter 4
אך איך דרך המחקר כו' הבא לחקור כיצד יחקור על אמתת יחודו כו':
בשמסתפקים במציאותו אם הוא מסופק אם דבר זה נמצא או לא צריך לשאול כו':
צריך לחקור עליו מהו ואיך הוא כו' כן הוא מנהג החוקרים בכל החקירות שחקרו על כל דבר בשלימות בד' חקירות האלה:
מהו מה חומרו וממה מאיזה דבר בא ומי פעלו:
ואיך הוא מה צורתו:
ולמה הוא מה תכליתו והם החומר והצורה והפועל והתכלית הנזכר במורה כמה פעמים ובשאר ספרים ואמר שאף שכן מנהג החוקרים לחקור ד' סבות האלה ובכל שאר החקירות אבל על הבורא יתברך אין אדם רשאי לשאול עליו אלא כו':
Chapter 5
אך מה הן
ההקדמות שצריך לידע תחלה:
אשר מהן יתברר כי יש לעולם כו' הן שלש הקדמות אחת מהנה שבדבר הנמצא כל מה שראינו והשגנו בחושינו לא עשה את עצמו:
והשנית כי ההתחלות יש תכלית סוף וקץ:
למספרן ר"ל שאינן הולכין עד אין תכלית ומזה מוכח שע"כ יש להן ראשון שאין ראשון לפניו כמו שיתבאר:
והשלישי כו' וכאשר תתקיימנה בראיות ברורות:
הג' הקדמות האלה תהיה התולדה מהם כו' וכל שלש הקדמות האלה צריכות לברר מהן מציאות הבורא ית' כמו שתראה בפרק הששי והתשיעי ע"ש מה שפירשתי שם בעזה"י:
והוא שנאמר כי כל נמצא כו' מצאתי בספר האמונות לרבינו סעדיה גאון ז"ל ברור הקדמה הזו בביאור יותר ע"כ ראוי להעתיקו פה וז"ל במ"א וכאשר התברר לי ברור גמור כי הדברים כולם מחודשים עיינתי אחר כך היתכן שיעשו את עצמם או לא יתכן שיעשה אותם כי אם זולתם ובטל אצלי שיהיו הם עושים את עצמם מפנים ואני זוכר מהם שלשה. הפנים הראשונים הם שכל גשם שנכוין אליו מן הנמצאות וחשבנו שהוא יעשה את עצמו אנחנו יודעים שאחר הויתו יהיה יותר חזק ואמיץ על עשות כמוהו ואם עשה את עצמו והוא חלש (ר"ל ומה אם עשה א"ע קודם הויתו שהיה אז חלש ק"ו שיעשה כמוהו לאחר הויתו כשהוא חזק) יעשה כמוהו והוא חזק וכאשר נלאה לעשות כמוהו והוא חזק כבר נלאה (ר"ל פשיטא שנלאה) לעשות כמוהו והוא חלש. והפנים השניים כי כאשר נעלה במחשבתנו שיעשה הדבר א"ע זה שקר משני חלקי הזמן. כי אם נשתדל להודות בעשותו עצמו קודם שהיה. יודעים אנחנו כי אז היה נעדר והנעדר לא יעשה דבר. ואם נאמר כי אחר שהיה עשה א"ע כיון שקדמה הויתו איננו צריך לעשות א"ע ואין בכאן חלק שלישי כי אם עתה אשר איננה סובלת מעשה כו' עד כאן לשונו וע"ש עוד באורך ומדבריו תבין דברי המחבר:
אפס ואופס ר"ל נעדר ואין:
ובירור ההקדמה השנית הוא על כו' שכל מה שיש לו תכלה ר"ל סוף וקץ:
יש לו תחלה ע"כ יש לו ג"כ תחלה ר"ל התחלה:
כי כבר נתברר דבר זה הוא ברור ומושכל:
שכל מה שאין לו תחלה שאם יש דבר שאין לו תחלה והתחלה רק היה קדמון מעולם בלי התחלה אין לו תכלה בודאי אין לו ג"כ תכלית וקץ וסוף כי כמו שאין לצייר בו התחלה כך אין לצייר בו תכלה וסוף:
מפני שאי אפשר להגיע בדבר שאין לו תחלה אם יש דבר שאין לו תחלה לא נוכל ג"כ להגיע לקצו וסופו:
אל גבול שיעמוד האדם אצלו שיגיע האדם אל גבולו וסופו של דבר שלא היה לו תחלה זה אי אפשר כי כאשר היה לו הכח והממשלה שהיה מעולם בלי התחלה מי יוכל להכריח אותו להפסיקו ולכלותו בשום זמן שיהיה לו אחרית וסוף ותכלה כי ככחו אז מעולם כן כחו עד עולם ועד:
ומה שנמצא לו אחרית והדבר שנמצא לו אחרית וסוף מזה נדע כי היה לו ראשון אין ראשון לפניו ותחלה שאין לה תחלה אע"פ שלא ראינו התחלתו אך מסופו ותכליתו נוכל לצייר שע"כ היה לו ג"כ התחלה בשום זמן וגם שהיה לו מתחיל וראשון שהוא התחיל הכל ובו יפסיקו כל התחלות אותן שיש להם הפסק ותכלה:
כי אין התחלות מבלי תכלית לתחלתם כי בודאי יש שם הפסק וסוף בתחלתם ומגיעים עד תכלית בהתחלתם ואינם הולכים כן בלא הפסק בהתחלתם רק הש"י הוא התחיל אותם וממנו התחלתם כמו שמסיים בסוף הקדמה זו. וכיון שכל העולם הזה מגיע עד תכלית כו' ומוסב לכאן ג"כ כי בכל דור ודור נוכל לצייר שכן יש הפסק ותכלית מכל מה שהיה לפנינו שהרי אין איש מכל אישי העולם דבק בחבירו לא לפניו ולא לאחריו כמו שמבואר ונראה ויתבאר לפנינו:
ועוד מן הידוע כו' הוא דרך שני וראיה אחרת לברר מזה שכל העוה"ז מגיע עד תכלית וא"כ ע"כ יש להם ראשית וכ"כ בסוף ספר הכוזרי שהוא דרך שני ע"ש:
כי כל מה שיש לו חלק אם נוכל להפריש חלק מדבר על כרחך:
יש לו כל יש בו הגדר של כל ר"ל דבר שלם ויש לו גבול סביב:
כי אין הכל כי אם כלל חלקיו כי לא נמצא דבר שלם רק אם יצטרפו ויתדבקו כמה חלקים זה לזה עד שנשלם ונתחבר מהם דבר אחד גדול ושלם:
ולא יתכן להיות חלק למה שאין לו תכלית ר"ל לא נוכל להפריש ולהבדיל קצת וחלק מן דבר שאין לצייר בו תכלית וסוף:
כי גדר החלק שפירושו של לשון חלק אינו כי אם שיעור נפרד משיעור שנפרד ונחלק חלק וקצת מן הדבר השלם כי השיעור הקטן סופר את הגדול כי ע"י שיעורים קטנים המתחברים יחד נוכל לידע ולספר כמה חלקים יש בדבר הגדול אף שעתה המה יחדו בדבר הגדול השלם:
ואם נעלה במחשבתנו דבר שאין לו תכלית בפועל ר"ל שיהיה הדבר שאין לו תכלית יצא אל הפועל כמו שמסיים וכשנחלק ממה שיצא אל גדר ההויה בעולם כו' אבל מדבר שלא יצא אל הפועל רק לצייר במחשבה דבר שאין לו תכלית מזה אין ליקח ראיה כי כח המדמה כוזב ויוכל לדמות ולחשוב בדמיונו דברים נמנעים ג"כ וז"ל הכוזרי כי בכח השכל למנות אלפים ואלפי אלפים כפולים עד אין תכלית וזה בכח אבל שיוציאהו אל גבול הפועל לא ע"ש:
ונפריש ממנו קצתו מן דבר שאין לו תכלית:
יהיה הנשאר פחות ממה שהיה קודם מבלי ספק שהרי הפרשנו וחסרנו ממנו קצת וחלק:
ואם יהיה הנשאר מאין תכלית וא"ת שהנשאר אחר שהפרשת החלק ממנו עדיין הוא הנשאר מאין תכלית נמצא שיש דבר שאין לו תכלית קטן מעט מדבר אחר שהוא ג"כ מאין תכלית שהוא גדול מזה שהפרשנו ממנו החלק שהוא בלי ספק קטן ממנו מאחר שהפרשנו ממנו החלק:
והוא מה שאי אפשר לצייר בשכל האנושי:
ואם יהיה לשאר תכלית וא"ת שהנשאר יש לו תכלית מאחר שהפרשת ממנו חלק וקצת:
אם נוסיף עליו החלק המופרש ממנו ואף אם נוסף עליו כו':
והוא יש לו תכלית כי הנשאר יש לו תכלית כמו שאמרנו וגם החלק המופרש ממנו פשיטא שיש לו תכלית:
יהיה הכל דבר שיש לו תכלית אם תחברם זה לזה יהיה ג"כ דבר שיש לו תכלית כיון ששניהם הם דבר שיש להם תכלית:
וכבר היה בתחלת דברינו מאין תכלית כי כן העלינו על מחשבתנו דבר שאין לו תכלית בפועל כנ"ל:
וא"כ יהיה מתכלית ומאין תכלית אם היינו יכולין להפריש חלק מדבר שאין לו תכלית. ע"כ היה צריך להיות משני ההפכים מתכלית ומאין תכלית וזהו דבר שאי אפשר להיות ואם כן ע"כ לא יתכן להפריש חלק מדבר שאין לו תכלית כי כל מה שיש לו חלק בלי ספק שיש לו תכלית כנ"ל:
וכשנחלק ממה שיצא אל גדר ההויה בעולם מן האישים כל פרט ופרט מן הנבראים כל אחד לבדו נקרא איש כמו ראובן ושמעון וכן סוס וגמל ופרד ודג וכו' וכשנפריש חלק וקצת מן האישים מה שנבראו מעולם ועד עולם קצת חלק מהם. למשל מימי נח עד ימי משה ע"ה במחשבותינו. כי הם יצאו אל גדר ההויה והיו נמצאים בעולם זה אחר זה ובודאי נוכל להפריש אותן הדורות מכל שאר הדורות שהיו לפניהם ולאחריהם כי אין איש דבק באיש רק כל איש נמצא לבדו בפני עצמו וכמו שנוכל להפריש מגל אגוזים חלק א' מהכל מאה או עשרה כן נוכל להפריש מכל האישים שבעולם חלק וקצת ואם כן כיון שהחלק מגיע עד תכלית ע"כ כולם בכלל מגיעים עד תכלית וסוף כמו שנתבאר לעיל:
והדין נותן ומוכרח שיהיה לעולם הזה ראשון אין ראשון לפניו וצריך בעבור זה משני ההוכחות אלו מוכרח ומבואר שיגיעו ההתחלות למקור התחלתם הוא הבורא יתברך כמו שמבאר ומפרש לפנינו בפ"ו בטוב טעם וכבר העתקתי בקונטרס דברי רס"ג ומספר הכוזרי בהקדמות אלו ונמנעתי מלהביאם כי כולם לדבר אחד נתכוונו ואין להאריך בענינים אלו ביותר כמ"ש הסמ"ג והביאו השל"ה דף מ' וז"ל ורב סעדיה כתב כו' הבאתיו לקמן סוף פ"ז וסיים ועוד האריך מאד בענין היחוד וא"צ כל כך להאריך כי כל ישראל תקועים באמונה חזקה כי יוצר הכל הוא אחד יחיד ומיוחד כמ"ש ה' אחד ונאמר אתה הראת לדעת וגו' ונאמר וידעת היום והשבות ונאמר אני אני הוא ואין אלהים עמדי עכ"ל הסמ"ג. והרמב"ם בעצמו כתב כן במ"נ פט"ז מח"א ובס"פ ע"ב ע"ש ואעתיקנה לפנינו אי"ה ומה שכתבתי בזה די למביני מדע:
ובירור ההקדמה הג' שנאמר כי כל מחובר כו' והדברים ההם אשר חובר מהם הם קודמים לו הקדמה טבעית כי הנה כחומר ביד היוצר ברצותו לעשות כלי יצטרך לחמר ולמים והנה ע"כ החמר והמים קודמים לטבע להכלי הנעשית מהם כי הכלי צריך לחמר ולמים אבל הם אינם צריכין להכלי כמו שבארתי לעיל ענין קודם בטבע ע"ש:
וכן צריך שיהיה מחברו כו' כי ובודאי היוצר קודם בזמן ובטבע להכלי שהוא עושה והוא מבואר כו':
והקדמון הוא שאין לו עילה זהו ההיפוך שכל מחובר מחודש ע"כ שיש לו מחבר והוא עילתו וסבתו אבל הקדמון הוא שאיננו מחובר א"כ אין לו עילה וסבה כיון שהוא כן מעולם עד אין תחלה וסוף:
ומה שאין לו תחלה אין לו תכלה לא יכלה ג"כ לעולם ולא יהיה לו שום סוף ותכלה לא בתחלתו ולא בסופו כמו שנתבאר:
ומה שיש לו תחלה איננו קדמון כיון שיש לו תחלה ע"כ היה לו עילה אשר התחיל א"כ איננו קדמון:
וכל מה שאיננו קדמון הוא מחודש ע"י אחר שהיה קודם לו והוא היה עילתו וסבתו:
מפני שאין בין הקדמון והמחודש אמצעי כו' שלא נוכל לצייר דבר ממוצע בין שתי אלו שיהיה דבר שלא יהיה קדמון ולא מחודש רק לא ימלט מאחת משתי אלה או קדמון או מחודש. ומעתה נתבררו ונתבארו כל השלש הקדמות ונעים כי תשמרם בבטנך יכונו יחדו על שפתיך להודיעך קשט אמרי אמת וגו' בפרק שאח"ז:
Chapter 6
אך על איזה פנים כו' כי הקדמנו ויעדנו שעל ידי הג' הקדמות יתברר מציאות הבורא יתעלה:
הוא על דרך זה:
כי כאשר נשתכל כו' נמצאהו מחובר ומורכב החילוק שבין מחובר ומורכב נראה שמחובר הוא דבר שנתחבר מב' דברים שונים ונראה חבורם כמו העצמות באברי החי שצריכים זה לזה א"כ האבר מחובר מעצם ובשר ומורכב הוא דבר המעורב משני דברים שאינן נכרים כמו המים בתוך העיסה או חתיכה אחת שיש בה כמה חלקים. ואפשר לפרש איפכא ועיין ברו"ח פ"ט והיא היא:
מבלי חבור וסדור שהכל מחובר משני דברים וסדור ומסודר זה אצל זה כל דבר אל מה שצריך אליו במקומו הראוי לו:
השמים כתקרה והארץ כמצע כמטה מוצעת להילוך ולהשתמש האדם עליו:
וכל הגופות צבורות בו כמכמנים כמו שאוצר דברים הרבה באוצר שלו שיהיו מוכנים לו כל א' במקומו ובזמנו כל דבר למה שצריך כי אין שום דבר א' בעולם שלא יהיה צורך לעולם בו וכולם צורך לאדם כמ"ש לקמן וכ"כ הרמב"ם בהקדמת סדר זרעים וכתב הכוזרי וז"ל אע"פ שאין אנו יודעים מהו התועלת ברוב הברואים כאשר לא נדע כלי הספינה ונחשבם ללא צורך ויודעם בעל הספינה ועושיה וכאשר לא נדע תועלת הרבה מאברינו ועצמינו אלו היו מפורדים לפנינו לא היינו יודעים תועלת כל עצם ועצם וכל אבר ואבר אע"פ שאנחנו משתמשין בהם וברור לנו כי אם היינו חסרים אחד מהן יהיו מעשינו חסרים ונצטרך אליו וכן כל חלקי העולם ידועים וספורים אצל בוראם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע עכ"ל ע"ש:
ועליתה וירידתה בקיץ. היא הולכת ברום הגלגל נוכח ראשנו ומזה נתהוה החום בקיץ. וירידתה בחורף היא הולכת בשפל הרקיע ולכך הקור שולט בעולם והכל הוא לתועלת גדול לבני אדם כמו שיתבאר באורך בשער הבחינה וכאן הזכירם בדרך כלל:
ושנותם תמיד כו' לשון חזרה פעם אחר פעם כמו ועל השנות החלום פעמים:
על סדור אחד מבלי הפסק זה יורה שיש להם מכריח ואין להם יכולת לשנות תפקידם כמ"ש בשער הבחינה פ"א וז"ל והעילה בזה שהדבר שהוא עושה מעשה אחד תדיר מורה שמעשהו אינו כרצונו כו' ויש לו מכריח כו' ע"ש כל לשונו:
כדכתיב האומר לחרס לשמש:
ולא יזרח בלילה:
ובעד כוכבים יחתום חותם וסותם בעדם שלא יאירו ביום וזה ראיה שהכל מאתו יתברך הן מה שיאירו והן מה שלא יאירו. ומצאתי בס' הכוזרי שכתב על פסוק זה תשת חשך ויהי לילה וז"ל וזכר תועלת הלילה ושהוא בכוונה מאצלו לא במקרה ולא תהו במעשהו ולא במקרים התלוים במעשהו כי הלילה הוא זמן העדר השמש אבל עם זה מכוון לתועלת כמ"ש תשת חשך ויהי לילה ופירש המפרש שם אף שנראה שהחשך הוא העדר ואינו נברא בכוונה מפני שאין בו תפיסת יד הפועל לכך אמר תשת חשך לומר שהוא בכוונה מאתו יתברך והחשך הוא בריאה כשאר כל הברואים ולהוציא אותנו מידי אמונה כוזבת שהביא המורה בשלישי פרק י' ע"ש עכ"ל. ובזה נתבאר כוונת המחבר שהביא פסוקים אלו הנה ולא הביא מפסוקי התורה במעשה בראשית והיא בחכמה נפלאה ולכך תקנו לומר בכל יום יוצר אור ובורא חשך ששניהם מאתו יתברך:
וסבוב הגלגלים אשר תנועותם מתחלפות שכל הגלגלים השמש והירח והמזלות הלוכם בגלגליהם ממערב למזרח. יש מהם שסובבים בחודש א' ויש בתקופה אחת ויש מהם בשנה אחת או בכמה שנים רק הגלגל העליון הנקרא גלגל היומי שבתוכו כלול שאר הגלגלים כמו גלדי הבצלים שמהלכו הוא ממזרח למערב והוא מכריח ומגלגל עמו כל הגלגלים שבתוכם ממזרח למערב בכ"ד שעות שבכל יום כידוע לחכמי התכונה:
לא יזח ולא ישתנה מטעם הנ"ל להורות שהם מוכרחים:
וכל זה חבורו ר"ל וכל מה שתראה בעולם אין לך דבר שלא יהיה מחובר ומורכב משני דברים:
והמה נחלקים ונפרדים זה מזה. ר"ל הד' יסודות הם חלוקים ונפרדים זה מזה מפני שמקצתם משתנה אל קצתם העפר הקרוב למים משתנה העפר למים או המים לעפר. וכן אש עם אויר. או אויר הקרוב להמים משתנה ומתלבש צורת השני לגמרי כמו שזכר הרמב"ם בהלכות יסודי התורה ע"ש אבל שיהיה לנו יכולת לקרב ולחבר שני יסודות לאחד לעשות מהם דבר שלישי לא. שהרי הם זה כנגד זה כו':
וכבר חשבו כו' הם מתולדת האש כלומר שאפילו הנבראים העליונים והמלאכים שנקראים אישים העליונים הם ג"כ מחוברים משני דברים שהרי האש מחובר מחומר וצורה כמו שמסיים:
כי לא נמזגו לא נתערבו:
ולא נתחברו בטבען לחשוב ולומר כמו שטבע האש לשרוף כך טבעם להתחבר יחדו שהרי נראה שהטבע הוא להיפך:
מפני המחלוקת שביניהם וכיון שהוא כן:
עלה בדעתנו כו' שע"כ יש דבר אחר זולתם והוא מחברם וקושר אותם ומרכיבם אף שהוא כנגד טבעם והוא הבורא אותם:
והוא אשר תקן כו' חבורם הכל על מזג שוה כפי מה שראוי לכל אחד מהם לא פחות ולא יותר ישתבח שמו יתברך לעד:
וכאשר נחקור על היסודות ארבעה ממה הם מחוברים:
נמצאם מחוברים מחומר וצורה כבר האריכו החכמים הקדמונים הפילוסופים ובעלי הקבלה האמתים בענין חומר וצורה כמו שתראה בספר המורה ובס' הכוזרי ובהקדמת הראב"ד לס' יצירה והרמב"ן על פסוק והארץ היתה תהו ובהו עיין בהם וקוצר הדברים העולה מדברי כלם הוא זה שכשעלה ברצונו הפשוט יתברך לברוא את העולם ברא תחלה חומר אחד שלא היה לו שום צורה כמשל החומר שביד היוצר וכברזל שעושה ממנו הנפח כמה מיני כלים שונים שצורת זה אינו כצורת זה וחומר שלהם שוה בכלם כן הדבר בד' יסודות שקודם שקבלו כל אחד צורתו הנראה לנו היה בתחלה חומר ראשון ונקרא אצל היוונים היולי ובספרי המקובלים נקרא נפש היסודות כי הצורה צריך לחומר הנושא דאל"כ אין לצורה תפיסה בלא דבר הנושא והחימר הוא עצם הדבר והצורה הוא מקרה כי לפעמים לובש צורה זו ופעמים לובש צורה אחרת והחומר והצורה של הד' יסודות לא היו מעולם זה בלא זה כי הם ראשונים מכל הבריאות ומהם נתמזגו כל הנבראים. והרמב"ם בריש הלכות יסודי התורה קורא אותם גולם וצורה וסיים שם לעולם אין אתה רואה גולם בלא צורה או צורה בלא גולם אלא לב האדם הוא שמחלק גוף הנמצא בדעתו ויודע שהוא מחובר מגולם וצורה כו' עכ"ל ומעתה בין תבין את אשר לפניך דברי המחבר:
והחומר שלהם ר"ל החומר של הד' יסודות:
הוא החומר הראשון שאין חומר לפניו כי שאר הנבראים החומר שלהם כבר הוא מורכב מכל הד' יסודות אבל החומר של ד' יסודות הוא חומר ראשון אשר הוא שורש היסודות הארבעה והוא פשוט בלא הרכבה:
והחומר וההיולי שלהם ר"ל שהוא שורש היסודות שהוא החומר שלהם או ההיולי קרא אותו כמה שתרצה והכל א' כנ"ל:
והצורה ר"ל וכן הצורה של הד' יסודות:
היא הצורה הראשונה הכללית שאין לפניה צורה ובצורה זו נכללות כל הצורות שבעולם הן צורה עצמית הן צורה מקרית למשל החום באש הוא עצמי ובשאר דברים הוא מקרי וכן הקור והלחות והיובש יש בהן שצורה שבהן עצמי ויש שהם בו מקרי אבל כל הצורות שבעולם מקורן ושרשן מצורות הד' יסודות שצורתן היא הצורה הראשונה כמו החומר הראשון הנ"ל:
וההרכבה והחבור נראים בכל העולם ר"ל ובעבור שנראה בכל תולדות העולם שהם מורכבים ומחוברים ע"כ מוכח שיהיה כלו מחודש כי כבר התברר כי כל מחובר מחודש כמו שמסיים:
בפשוטו ובמורכבו ר"ל אפילו הפשוטים שבהם והם הד' יסודות שהם פשוטים בערך שאר הנמצאים שהם אינם מחוברים רק משני דברים היינו מחומר וצורה ועוד שהחומר שלהם איננו מורגש רק מושכל כנ"ל וכ"כ הכוזרי. והמתכת הוא מורכב יותר מהיסודות והוא פשוט לערך הצומח שהוא מורכב יותר. והצומח פשוט יותר מן החי. והחי מן המדבר כי יש במדבר כל בחינותיהם כמו שהאריך הרמב"ם שם ודעהו:
בעליונו ובתחתונו אפילו העליונים גם הם מחוברים מד' יסודות רוחניים והם מד' אותיות ההויה יתברך שמהם נתהוו הד' יסודות רוחניים וגשמיים ואין לך שום דבר בעולמות העליונים ותחתונים שאין בו מד' אותיות ההויה ואין סוף מתלבש בהם כמ"ש בס' שערי קדושה ובאלשיך פ' בראשית ע"ש:
וכיון שכן הוא שהעולם כלו מחובר ומחודש וזה ג"כ נמנע שהדברים עשו את עצמם כמו שהתבאר בהקדמה ראשונה וא"כ ע"כ צריך שיהיה לעולם עושה שהתחילו וחדשו רק שעדיין יש לבעל דין לומר שמא העולם אין לו תכלית והתחלה רק מחובר ממחובר והולך כן עד לאין סוף ולזה אמר שכבר נתברר בהקדמה שניה כי ההתחלות אי אפשר שיהיו מאין תכלית לתחלתם כמו שמבואר שם באר היטב. ועתה בין תבין את אשר לפניך. שכל הג' ההקדמות שבפ"ה כלם צריכים לדרוש את ה' לידע ולהודיע שהוא אל והוא היוצר והבורא יתברך והוא הראשון של הכל ואין ראשון לפניו כמו שנתבאר:
מאין דבר מאין ומאפס המוחלט ברא יש:
לא בדבר לא בעזר שום דבר אחר כי האומן לא יוכל לעשות מלאכתו מבלי כלים לסיועו אבל הוא ית' אינו כן:
ולא על דבר לא בשביל דבר שלא היה לו שום מכריח שיהיה ח"ו מוכרח לברוא את העולם או להנאתו ח"ו אלא ברא את הכל להיטיב לזולתו כטבע הטוב להיטיב שהרי ראינו שכל מה שברא לא ברא אלא מה שנצרך אל האדם ולא יותר ולפי יכלתו וגבורתו שאין לו קץ ותכלית לא נחשב זה העולם למאומה רק שהוא מיטיב לכל דבר כפי מה שיוכל לקבל כמו שהביא במשל הנמרץ שבסוף שער הבחינה בילד היולד בבור מאסר המלך ע"ש והדברים ברורים:
ויש בני אדם שאמרו שהעולם נהיה במקרה שאומרים שהעולם קדמון ואין לו עילה וסיבה ויוצר שיצרו ח"ו:
בדעת מדבר בעודנו בבריאותו כו' איך יאמר כזאת אדם שהוא בריא בעוד שאיננו חולה או משוגע ממראה עינו או חסר דעה שיחשוב כזאת:
ושם כל כלי מכליו לעומת התועלת אפילו הכלים שעשה לזה בודאי היה מצייר בדעתו תחלה שהוא צריך אליהם לבנין הגלגל והגלגל צריך להשקות השדה שיצמיח לצורך האדם:
להפליא ולהגדיל ר"ל להגדיל התימה עליו:
שידחה המאמר הזה כו' איך יתיר לעצמו לחשוב כו' והוא מוכן כו' ובמורה חלק שלישי פרק י"ג כתב גם כן כדברים האלה וז"ל ואומר כל פועל שיעשה בכוונה אי אפשר לדבר ההוא אשר עשה מבלתי תכלית אחת אשר בגללו עשה אותו כו' וכן הוא מבואר ג"כ שהדבר אשר נעשה בכוונה הוא מחודש אחר שלא היה כו' וכבר ביאר אריסט"ו שהצמחים נבראו בעבור הבע"ח וכן שאר הנמצאים זה מפני זה וכ"ש באברי בע"ח. ודע שמציאות זאת התכלית בענינים הטבעיים הביא הפילוסופים בהכרח להאמין התחלה אחת זולת הטבע כו'. ודע כי מן הגדולה שבראיות על חידוש העולם למי שמודה על האמת הוא מה שיעמוד עליו המופת בנמצאות הטבעיות כי לכל דבר מהם תכלית אחר ושזה מפני זה והיא ראיה על כוונת מכוין ולא יצויר כוונה רק עם התחדשות מחדש עכ"ל וכתבתי זאת שאף שהרמב"ם הרבה לפלפל ולהשיב על כל המופתים הן על הקדמות הן על החידוש כמו שתראה בכל הס' ההוא וזאת אשר ישר בעיניו מכל המופתים והציגו בסוף כל דבריו והוא באמת יסוד ושורש ולכך בנה המחבר הזה גם כן כל בנינו עליו כי הם דברים מושכלים אבל להעמיק יותר בענינים כאלו הוא מסוכן ביותר כמ"ש הרמב"ם במורה חלק א' פרק ט"ז וז"ל וכאשר התבאר לי זה (ר"ל שיש להשיב על כל המופתים) והיתה זאת השאלה ר"ל קדמות העולם או חדושו אפשריות היתה אצלי מקובלת מצד הנבואה אשר תבאר ענינם אין בכח העיון להגיע אליהם כו' ע"ש. ובס"פ ע"ב כתב וכבר הלאו התחבולות קצתם עד שאמרו שהיחוד מקובל מן הדת וגנו המדברים זה ר"ל החוקרים וכחשו האומר זה. אמנם אני רואה שאמר זה מהם איש חזק הדעת מאד רחוק לקבל ההטעאה שהוא כאשר לא ישמע מדבריהם דבר הוא מופת באמת ומצא נפשו שלא תנוח למה שחשב שהוא מופת אמר שזה לקח בקבלה מן הדת כו' ע"ש ובפרק י"ז מח"ב המשיל משל נמרץ מאד נגד האפיקורסים מאמיני הקדמות ואמר שכל ראיותיהם ומופתיהם הם רק מטבע הנמצאים בעולם לאחר שחידשם הבורא ית' בכל אופן השלם כאשר המה עתה ואיך נוכל ליקח ראיה ומופת מזה איך היה קודם שנברא ונתהוה מאין ומההעדר מה היה אז והמשל בזה לילד הנולד באיי הים ומתה אמו והיתום הזה לא ראה מעולם שום נקבה וכאשר נתגדל מאביו עד שהגיע לשכלו השלם שאל לאביו איך נהיה יצירת האדם והשיב אביו שכל איש מאתנו נתהוה ונוצר בבטן נקבה ממיננו כמותנו בצורה כך וכך והאדם שם בבטנה קטן והגוף סגור ויתגדל שם מעט מעט בחדשים הידועים עד העת שמוכרח לצאת מבטנה בפתח הנפתח בגללו ואח"כ יתגדל עד היותו גדול באבריו ובחושיו ובשכלו כמו שתראנו עתה והיתום ההוא יתחיל להכחיש כל זה ויעמיד המופת על כל הענינים האמתים האלו לאמר שהם נמנעים ושקר כי איך יצוייר שהאדם החי יוכל לנשום באפיו בתוך כיס סתום בכל צד ונראה שזה נמנע שיחיה אפילו שעה א' בלי נשימה או אם אינו מוציא מה שאוכל ימות בכאב גדול ואיך יהיה פיו סתום וטבורו פתוח ועיניו סתומים ואבריו כפותים יחדו זה זמן ארוך וכאשר יצא משם יהיו כל אבריו ועיניו ופיו הכל בשלימות וזה הכל מבואר לו במופת שלא יוכל להיות יצירת האדם כך ואף שכן הוא באמת כו' ומסיים והתבונן זה המשל ובחנהו אתה המעיין תמצא זה ענינו עם הפוקר שוה בשוה שאנחנו עדת הרודפים אחר משרע"ה ואברהם אבינו ע"ה נאמין שהעולם נתהוה על צורה כך וכך והיה כך וכך ונברא כך וכך ואח"כ יבוא אריסט"ו לסתור דברינו ויביא עלינו ראיות מטבע המציאות הזה השלם ההוה בפועל אשר לא ידמה ממה שהיה עליו בעת ההויה שהוא נמצא אחר ההעדר הגמור כו' וסיים וצריך שתזהר בזה הענין שהוא חומה גדולה בניתיה סביב התורה מקפת בה מונעת אבן כל משליך אליה עכ"ל דפח"ח ושפתים ישק ועיין מה שכתוב בהקדמה מספר האמונות ואתה דע לך:
בצורות רשומות בהסכמת דעתנו הם צורת הכתב והמכתב כפי הנראה כל הכתבים מהלשונות הם בהסכמה שיכתבו כך או כך ואיננו דבר אלהי אעפ"כ אנו גוזרים ואומרים שלא נהיה במקרה רק בכוונה ומכ"ש איך יוכל כו':
Chapter 7
אך הראיה שהבורא יתברך אחד הוא כו' כלומר הוא מה שנבאר אח"כ משבע פנים אלא שמקדים לומר מפני שיתברר כו' להצעה והתחלת דבר כמ"ש לעיל בפ"ד שכך ראוי לחקור על הבורא יתברך:
האחד מצד בחינתנו לעילות הנמצאות כשנבחין ונתבונן לעילות ר"ל לסבות של כל דבר נמצא כי לכל הנמצאות יש סבה ועילה ולסבה ההיא סבה עד שמגיע לעילת כל העילות וסבת כל הסבות הוא הבורא יתברך ומזה נדע כי הבורא יתברך אחד:
כי כאשר נתבונן ונסתכל בהן ר"ל בעילות:
נמצא מספרן של העילות והסבות של כל דבר:
פחות מעלוליהן ר"ל מהדברים היוצאין מהן כמשל האב שהוא סבה ועילה לבניו ותמצא שהאבות לעולם פחותים מהבנים וכן הוא בכל הדברים שהעילה פחותה מעלולים:
וביאור זה כי אישי הנמצאים כו' אישים כל פרט ופרט וכל בריה בפני עצמה נקרא איש ומי יוכל לספור ולמנות כל הבריאות שבעולם כל אחד לבדו:
וכאשר נתבונן במיניהם הכוללים כו' כי תחת כל מין יש כמה אישים פרטיים למשל שתאמר מין אילן יש בכללו תמר ותאנה וגפן ורמון. ועשב הארץ יש במינו כמה מיני עשבים. ומין האדם יש בכללו ראובן ושמעון כו' וכן כל המינים:
והמינים יש תכלית למספרם שתוכל לספור מין האדם מין בהמה ומין דגים וכו':
וכאשר נערוך המינים אל סוגיהם כו' כי הסוג כולל מינים רבים כי הוא כלל גבוה יותר למשל שתאמר סוג בעלי חיים יש בכללו מין האדם ומין בהמה ודגים ועופות וכן הצומח הוא סוג לכמה מיני צמחים לאילנות ולעשבים וכו' ואם כן יהיה מספר הסוגים פחות ממספר המינים:
עד אשר יגיעו אל סוגי הסוגים ר"ל הכולל של כל הכללים וכל הפרטים הם תחת סוגי הסוגים כמו שמבאר:
כי סוגי הסוגים הם עשרה כו' כדי להבין הדברים האלה צריך שתדע שכל הפילוסופים הסכימו שכל הנמצאים שבעולם יש בהן עצם ומקרה העצם הוא עצמות הדבר שלא ישתנה לעולם כל זמן שהדבר קיים ובו נדע מהות הדבר ועצמותו והמקרה הוא מה שיוכל לקרות ולהתהוות על העצם פעם כך ופעם כך והעצם הוא לעולם דבר אחד והמקרה חלקוהו לתשעה חלקים לא פחות ובהם נכללו כל המקרים והם סוגים עליונים יקראו אותם בשם עשרה מאמרות והעצם מאמר אחד והתשעה אחרים מקרים והם כמה כו' וכתב הגאון ר' יעקב בן הגאון ח"צ ז"ל שהם כנגד עשרה מאמרות וכנגד עשר ספירות ופי' אותם אחת לאחת ע"ש ואולי שמצאו כן בספרים מחכמים מקדמונינו וגנבו וגם כחשו ושמו בכליהם כמו שעשו בשאר החכמות ששלטו בהן וקראו בשמותם עלי אדמות כמ"ש בס' הכוזרי ע"ש:
כמה הוא כשתתאר הדבר בשיעורו ר"ל כשתרצה לתת סימן בדבר ע"י שיעורו ותקרא אותו הארוך או הקצר הגבוה או הנמוך וזה כמות המתדבק. וכמות המתפרד. הוא שתאמר האחד או השנים או השלשה:
ואיך הוא כשתתאר ותסמן הדבר בא' מתכונותיו הגופניים או הנפשיים שתאמר עליו הלבן או השחור הקופא או הנגר:
ומצטרף הוא בתארך ותסמן הגוף הזה לגוף אחר ובתואר הזה נשמע שניהם כמו שתאמר זהו אב או אדון נדע מתואר זה שיש לו בודאי בן או עבד שאין אב בלא בן ולא אדון בלא עבד וכן להיפך כשתאמר זה עבד יש לו אדון אע"פ שלא זכרת אלא אחד מהן:
ואנה הוא בתארך ותתן סימן לדבר במקומו שתאמר פלוני השוכן בבית פלוני או בעיר פלוני:
מתי הוא כשתתאר ותסמן הגוף בזמן הידוע באמרך פלוני הנולד בזמן פלוני בשנה פלונית:
ומצב הוא כשתתאר הגוף על ידי מצבו ותאמר עליו היושב או שוכב או נופל על פניו:
וקנין כשתתאר הגוף בקנינו שקנה לגופו שתאמר עליו זהו שהוא מלובש במלבוש פלוני או בעל שער פלוני כל זמן שאינו נפרד ממנו מתארים אותו בו:
ופועל ונפעל ובכל ספרי הגיון נמצא להיפך וקורין אותם מאמר שיתפעל ומאמר שיפעל מאמר שיתפעל או נפעל הוא בתארך העצם בא' משנוייו אשר בו או שיפשוט צורה וילבש צורה אחרת כמו העפר שנשתנה לעכבר או ע"י מקרי שנשתנה שיעורו שהיה קטן והגדיל או גדול והקטין או שהיה לבן והשחיר. ופועל והוא מאמר שיפעל בתארך עצם הפועל ע"י השנויים הבאים על הדבר המתפעל כי כל מתפעל יש לו פועל זולתו שגורם לו אותו השינוי למשל שתאמר מהעץ התפעל כסא אחד ממילא הגיע השינוי והתפעלות לעצם העץ. והאומן הגורם ההתפעלות ההוא הוא הפועל אותו וכן דבר שהיה בו בכח ויצא אל הפועל ונשתנה מכח אל הפועל ע"כ היה לו פועל מבחוץ מי שהוציא הכח הזה אל הפועל ע"כ. ויתר פרטיהם וחילוקיהם ופירושיהם עיין בספרי הגיון שהרבו לדבר בזה ומבהילים השומע בצחות לשונם במליצות הקודמים כמו שתראה במורה וברוח חן פ"י ובשאר ספריהם והעולה מכל דבריהם הוא זה כמו שכתבתי ודי בזה להבין דברי המחבר ודבריהם:
וכאשר נחקור כו' ר"ל מה הוא השורש והסבה של עשרה סוגים האלה שהם כמו אישים ופרטים לנגד הסבה והעילה שלהם:
נמצאם חמש שהם התנועה וד' יסודות. שבלא התנועה לא יוכל שום דבר להתהוות ולהשתנות כי כל דבר שבעולם נתמזג מד' יסודות ומחמת תנועות הגלגלים מתקרבים זה אל זה ונתהוו מהם כל הבריאות שבעולם בכח האין סוף ית' כמו שכתבו כל המחקרים וכמ"ש הרמב"ם בריש הל' יסודי התורה:
החומר והצורה כבר בארתים לעיל ע"ש:
והשני מצד סימני החכמה הנראים כו' כי נראה לעיין שיש בכל דבר שבעולם מקטן ועד גדול חכמה נפלאה:
וזה יורנו יורה לנו שכולם בכלל מחשבת חושב אחד וכו':
קפאיו ל' קפאו תהומות שהוא הארץ והדומם והמתכת והדומה לזה:
והוא שאנו מוצאים אותו כו' ר"ל שאנו רואים שהשרשים והם היסודות הד' הם מחולקים ונפרדים זה מזה וזה כנגד זה כנ"ל וכידוע:
מתדמה בתולדותיו ועם כל זה תולדותיהם היוצאים מהם דומים ושוים כמעט זה לזה ברוב טבעיהם ומדותם כמו שנראה האדם והבהמה שבשניהם נפש החיונית והאברים כפי צרכיהם ושאר מדות שהם כמעט שוים וכן הצומח ובעלי חיים שבשניהם כח הצמיחה וכן כולם וכ"כ במ"ה ע"ש ואפשר לפרש מתדמה בתולדותיו ר"ל אע"פ שהשרשים שהם היסודות אינם נוחים זה לזה ומחולקים זה כנגד זה כנ"ל אע"פ כן כשחברם הבורא זה לזה ועשה מהם תולדות העולם הם נוחים זה לזה ונתחברו הדק היטב בגוף אחד שצריך זה לזה ומזה נראה שאב אחד לכלם ואל אחד בראם וכ"כ בסוף הענין ומפני כו' שוה בתולדותיו ומחברותיו כו':
ואילו היה לעולם יותר מבורא אחד היה חילוק ושנוי בחלקי העולם בתולדותיו כמו שיש חילוק בשרשיו למשל אילו היה מיסוד האש לבד נבראים ומיסוד המים לבד ברואים אחרים וכן כולם והיה חילוק מבואר בין בכלל ובין בפרט אפשר לומר שכל בורא איננו צריך ליסוד האחר ועשה את ברואיו מיסוד שלו:
היתה צורת החכמה מתחלפת כו' ר"ל שכל בורא היה לו לבראות בריות אחרות שאינם דומים כלל לברואי האחד וכל אחד היה לו להראות חכמתו בפני עצמו כדי שהכל יכירו וידעו שהוא מבורא אחר אבל עתה ראינו שכולם דומים זה לזה ע"כ חכם אחד עשה את כולם כמו שמסיים:
ועוד כי אנחנו מוצאים אותו כו' שכל נברא שבעולם צריך לדבר אחר להשלמתו ולתקנתו הצומח וכל היוצא מן האדמה צריך למים ובעל חיים צריך לשניהם והאדם צריך לכולם ובו נשלם הכל וכמו שהתבאר:
כצורך קשקשי השריון כו' ואילו חסר מהשריון חוליא אחת יוכל החץ ליכנס דרך שם כן לא יוכל העולם להתקיים אם יחסר אחד מהברואים כמו שנראה באברי האדם כמו שכתבתי דברי הכוזרי במשל כלי הספינה לעיל ע"ש:
וצורך הארצות והפלכים כו' פירוש מחוזות כי כל מדינה יש בו חכמות וסגולות אחרות מה שאין באחרת וצריכות זו לזו להבא מזו לזו:
והחכמה נראית בקטני היצירות וגדוליהן כו' ומזה נדע שכולם צריכין לתקנת העולם אפילו הנמלה הקטנה דאל"כ איך יעשה חכם כמוהו דבר נפלא כזה לבטלה וללא צורך:
וזה יורה כי כולם כו' מפני שהם מתדמים וצריכים כולם בכלל ופרט לסדר העולם והעמדתו כו' כנ"ל:
והשלישי מפני החדוש הכולל את כל העולם ר"ל ממה שנתבאר שכלל העולם מחודש וע"כ יש לו מחדש מזה נדע שהמחדשו הוא ע"כ אחד שאם היה יותר מאחד היה צריך להביא ראיה על כל אחד מהם ואין לנו ראיה רק על אחד ומי שיאמר שיש יותר מאחד עליו להביא ראיה ולא ימצא שום ראיה כי כל הראיות שהם ע"ד השכל מעידים שהוא רק אחד:
מהתחלף צורת המכתב במקצתו ר"ל אם תראה שהתחלף צורת הכתב כאילו שנים כתבוהו אזי תוכל לומר שאפשר ששנים כתבוהו מפני השנוי והחלוף בהכתב אבל כל זמן שלא תראה שום שינוי וחילוף מי מכריחך לומר ששנים כתבוהו אלא אדרבה תוכיח שבודאי סופר אחד כתב את הכל:
ומפני שאיננו כו' ר"ל אם היה הבורא דבר שנוכל לראות ולהשיגו בחושינו ממילא לא היינו צריכין אל ראיות השכל אך מאחר שאין הבורא ית' דבר נראה בעצם ובמקרה כמו שיתבאר לקמן בפרק י"ד במופת וא"כ אין להשיגו רק בדרך ראיות השכל וכל הראיות מעידות רק על בורא אחד א"כ ע"כ הבורא ית' אחד יחיד ומיוחד כמ"ש היש אלוה מבלעדי וגו':
והרביעי שנאמר למי כו' ור"ל שנוכל לומר למי שחושב שהבורא יותר מאחד:
לא ימלט ע"כ לא ימלט שלא יהיה אחד משני אלו או שהם עצם אחד כלומר דבר אחד שאינו מפורד כאלו תאמר חחיכה אחת וענין אחד נצטרך עכ"פ שיהיה ביניהם הפרש ע"כ יש ביניהם הפרש והבדל המבדיל ביניהם:
מפני מחלקותם והשתנותם כיון שהם חלוקים ומשונים זה מזה שהרי תאמר שהם שנים או יותר ובמה יודע אפוא שהם הרבה ולא אחד אם לא שהם חלוקים ונפרדים זה מזה ולא קרב זה אל זה וע"כ יש הפרש ביניהם:
וכל נפרש מוגבל כי דבר שיש לו הפרש והבדל מחבירו ע"כ יש לו גבול סביב לאמר עד פה תבא ולא תוסיף וזהו גבול:
וכל גבול יש לו תכלית וסוף בכלות הדבר ותוכל להגבילו בגדר סביב כי הדבר שהוא מאין תכלית איו ספק שלא נוכל לצייר לו גבול וקצה שהרי אין לו סוף וגבול וקצה:
וכל אשר יש לו תכלית מחובר משני דברים האחד הוא עצמותו והשנית הכח ההוא שיש בו מה שאין בגבולו שהרי ע"כ יש בו דבר מה שאין בגבולו לידע בזה שיש הפרש בינו לבין גבולו ותכליתו כמ"ש המורה בפ"א ח"ב עיין במ"ה לשונו. וז"ל הרמב"ם בריש הלכות יסודי התורה אלוה זה אחד הוא ואינו שנים ולא יותר על שנים אלא אחד כו' אלו היו אלהות הרבה היו גופין וגויות מפני שאין הנמנים השוין במציאותן נפרדין זה מזה אלא במאורעין שיארעו בגופות והגויות ואלו היה היוצר גוף וגויה היה לו קץ ותכלית שאי אפשר להיות גוף שאין לו קץ וכל שיש לגופו קץ ותכלית יש לכחו קץ וסוף ואלהינו ברוך שמו הואיל וכחו אין לו קץ ואינו פוסק שהרי הגלגל סובב תמיד אין כחו כח גוף והואיל ואינו גוף לא יארעו לו מאורעות הגופות כדי שיהא נחלק ונפרד מאחר לפיכך אי אפשר שיהיה אלא אחד וידיעת דבר זה מצות עשה שנאמר ה' אלהינו ה' אחד עד כאן לשונו:
והחמישי והראיה החמישית שהבורא יתברך אחד אמת הוא:
מצד ענין הרבוי והאחדות כשנתבונן מהיכן נובע הריבוי ומה הוא ענין האחדות:
גדר עיין לעיל בריש השער הזה פירושו וענין קודם בטבע פירשתי לעיל בהקדמה ע"ש ור"ל אם נראה דבר מתאחד ואנו קורין אותו אחד ע"כ יש דבר בעולם שהאחדות בו אמתי וממנו נאצל השם הזה לדבר הזה ג"כ לקרותו בשם אחד כמו שנאמר על דבר שהוא חם עתה ע"כ שיש דבר חם בעצמו שממנו קבל החמימות וקורין אותו ג"כ חם כמו שביאר כל זה לקמן בפ"ט ע"ש:
ובדידות שאין עמו חבור שלא נוכל לחבר שום דבר אל זה האחדות:
ולא דמיון שאין שום דבר דומה לו:
ולא מספר ולא נכנס תחת סוג המספר שהרי היא יחידית גמורה שאין אחריה כלום ואם נאמר עליו אחד נעמוד אצלו כי אין עוד מלבדו כי אם יש דברים רבים כאלה נוכל לספור אותם אבל האחד האמת אין לו מספר. וענין הרבוי הוא להיפך כל זה א"כ ע"כ יש אחדות אמתי שהוא קודם הרב כמו שהאחד קודם לשנים במנין והוא הבורא יתברך כמו שנתבאר:
לפני לא נוצר אל וגו' פירש רד"ק ז"ל ר"ל לפני שיצרתי היצירות לא יצר אל זולתי שום יצירה ואמר זה על האלילים ואחרי שיצרתי ג"כ לא יצר אל זולתי שום יצירה:
והששי מצד המקרים כו' נוכל ג"כ להביא ראיה על היחוד שהרי דבר המתרבה הוא מקרי ואיננו בעצם רב כי לפעמים הוא רב ולפעמים איננו רב או עוד הרבה יותר א"כ הרב הוא מקרה נכנס ושורה על העצם כי העצם יש לו קיום והעמדה בלא המקרה אבל המקרה צריך לחול על דבר עצמי:
והוא הכמות ר"ל והמתרבה הוא ממאמר הכמות מהתשעה מאמרים והם כלם מקרים כמ"ש לעיל ע"ש:
והוא ית' הבורא העצם והמקרה וע"כ לא תשיגנו שום מדה ממדות נבראיו שיהיה הוא ח"ו ג"כ רב וא"כ הוא מעצם ומקרה וזה איננו שהרי נתברר כי הבורא התעלה מכל דמיון כו':
מן השכל כי איך יעלה על דעת שיהיה הבורא שוה לנבראיו שיהיה לו מדה ממדותם כמו שביאר לקמן באורך בפ' ח' ט' ע"ש:
ומן הכתוב ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו וכתיב אין כמוך באלהים ה' ואין כמעשיך. וכן כמה פסוקים כדלקמן:
והשביעי כי הבורא אם הוא יותר מאחד אם נוכל לומר שהבורא יותר מאחד יש לשאול. האם יוכל כל אחד לבדו לברוא העולם או אם צריך כל א' לעזר של חבירו אם כל אחד מהם יכול לברוא את העולם א"כ לא היה צריך לעזר חבירו והבורא השני נוסף שלא ברא כלום וישב בטל וא"כ אין צריכין לעבדו כי אם את זה שברא אותנו ואת כל העולם לכבודו:
וכל אשר יש לו גבול מחובר כמו שנתבאר לעיל בראיה רביעית ע"ש ובפ"ח:
ואילו היה אפשר להיות כו' היה כו' מחלוקת בבריאת הברואים רצה לומר שהיה ביניהם מחלוקת שזה יאמר בכה וזה בכה ולא היתה נגמרת מהן יצירת הברואים כו' וז"ל השל"ה ד"מ שהעתיק לשון הסמ"ג ז"ל ורב סעדיה כ' להשיב להכופרים שאומרים שהם שנים אם לא יוכל האחד לעשות מעשה אלא בעזר חבירו הרי שניהם חלשים ואם הא' מהם יכול להכריח את חבירו הרי שניהם מוכרחים ואם שניהם רשאים לעשות כל א' מה שירצה ובקש א' להחיות האדם והא' בקש להמיתו ראוי שיהיה האיש ההוא מת חי חי מת לאלתר כהרף עין ואם יוכל א' להסתיר דבר מחבירו הרי שנים אינם חכמים ואם לא יוכל להסתיר הרי שנים נלאים כו' וסיים ועוד האריך מאד בענין היחוד וא"צ כ"כ להאריך כי כל ישראל תקועים באמונה חזקה כי יוצר הכל הוא אחד מיוחד כמ"ש ה' אחד כו' וכמ"ש לעיל דף כ"ז ע"ש עכ"ל הסמ"ג:
ולא יחליף הנהגתו זולתו זולתו לא יוכל להחליף ולשנות הנהגתו ומעשיו:
Chapter 8
אך באור אופני כו' מהו החילוק שבין האחד האמתי והאחד העובר. ר"ל שהשם הזה של אחד עובר מעליו כי לא לעולם יקרא בשם הזה שהרי אם יתפרדו חלקיו שמחובר מהם כי כל דבר שהוא מחובר אזי לא נוכל עוד לקרותו בשם אחד כיון שעתה הוא הרבה א"כ מה שהיו קורין אותו אחד איננו אמת אלא בדרך העברה ושם מושאל בעלמא כמו שמבאר והולך:
האחד מהם נראה בו הרבוי ר"ל שנראה בחוש שיש בו הרבה חלקים ואעפ"כ אנו קוראין אותו אחד כסוג האחד כו' כמ"ש לעיל פירושו:
והענין השני כו' הנאמר על האיש האחד לא מתרבה כו' אין זה כאיש אחד האמור לעיל שנראה בו הריבוי שהוא מחובר מאברים ומעצמות ומגידים וכאן מיירי באיש אחד ר"ל פרט אחד כמו חתיכה אחת או אבן אחת שלפי הנראה הוא דבר אחד באמת אבל מ"מ הוא רב בעצמו מפני שהוא מחובר כו':
והוא מקבל ההויה וההפסד ע"כ יש בו שני כחות כח ההויה וכח ההפסד:
והחילוק והחיבור והפרידה כו' ע' למ"ה מש"כ בזה החילוק שיש בין שמות האלו ואפשר שהם שמות נרדפים כמו משפטי ודיני עיין שם באורך:
א"כ הריבוי ישיג כו' מפני כו' נראה שצריך לגרום כך א"כ הריבוי כו' מכל מה שספרנו. א"כ הוא ג"כ מקרה מפני שהם כנגד האחדות ור"ל אם כ"כ רבוי יוכל להשיג לדבר הזה שקראת בשם א' דהיינו ההויה וההפסד כו' א"כ כ"כ הא' הנאמר עליו הוא ג"כ מקרה כמו הראשון שנזכר מפני שכל ענינים האלה מהריבויים הם כנגד האחדות כי האחד הנאמר כו' דאם לא נגרוס כן עירוב דברים יש כאן אבל עכ"פ כך פירושו:
אך האחד האמת כו' והשני בפועל נמצא במציאות:
וטעם האחד המניני ר"ל ופירוש האחד המניני כמו טעמו וראו וכן עד עשרה ואח"כ ישוב אל האחד ר"ל נעשה מהעשרה אחד כמו עשרים אחד ומאה אחד ואלף א' כי הם תחלת המנין למה שלאחריהם מן העשירית כו':
אך המנין הוא מורגש ר"ל הדברים הנמנים הם מורגשים בחושים והאדם המונה אותם יוכל למנותם במחשבתו ואינו מוציא אל הפועל:
והענין השני אשר הוא א' אמתי כו' קאי אדלעיל על מה שכתב שהאחד האמת יאמר על שני פנים כו':
הוא אחד אמתי נמצא בפועל והוא הבורא יתברך שהוא אחד אמת והוא ית' נמצא בפועל כי ההעדר לא יעשה דבר כמו שיתבאר לפנינו:
אשר לא יתרבה כאחד המניני שאע"פ שהוא במחשבה ג"כ אחד אמת אבל יוכל להתרבות ולהשתנות ולהתחלף אבל הבורא יתברך לא יתרבה כו' כמו שיתבאר בפ' שאחר זה:
ואין לאחד האמתי תחלה ולא תכלית. כי הוא קודם ההתחלה לזולתו אחריה ר"ל שקודם שנשתנה היה כך ואח"כ נשתנה לזולתו אחריה לדבר אחר א"כ על כרחך יש בו שני כחות וי"מ כי הוא קודם ר"ל השינוי שזכר יש בתוכו הכח הזה של השינוי קודם שיתחיל להשתנות לצורה אחרת שאחריה למה שהוא משתנה אח"כ וא"כ ע"כ יש בו שני הכחות מה שהוא עתה והכח למה שיוכל להשתנות עכ"ל ובמ"ה פירש בענין אחר ע"ש:
ואם יאמר אומר שהאחדות בא' האמת ג"כ מקרה מאחר שהוא בעל תואר ומדה. נאמר לו כי ענין האחדות הרחקת הרבוי ממנו וכו'. כמו שיתבאר זה היטב לקמן בפרק עשירי ר"ל שתבין מהם ריחוק שכנגדם ממנו וכל המדות שיתואר בהם הבורא יתברך הוא הכל בדרך שלילה כמו שיתבאר שם:
Chapter 9
אך הראיה שהבורא יתברך כו' אלא בהשתתף חלקיו כאשר ישתתפו ויתחברו כמה חלקים יחדו אזי הוא נגמר:
והוא התאחד קצתם עם קצתם שכאשר יתיחדו ויתחברו קצתם זה לזה נעשה אחד:
ועיקר השיתוף האחדות לא יצויר שום שיתוף שלא היה קודם לכן כל חלק לבדו ביחידות:
וכיון שהיה סימן החבור כו' כמו שנתבאר לעיל בפרק ו' ע"ש בכלליו שכל העולם בכלל הוא כבית אחד הצריך לכל מה שבתוכו וכאיש אחד הצריך לכל אבריו ואם יחכר דבר אחד לא יוגמר מעשיו כמו שיתבאר לעיל שם:
מן הדין שתהיה עלת כל מתרבה שתהיה הסיבה והעילה ר"ל מי שעשה וברא כל הברואים שהם מתרבים הוא היה ראש וראשון של כל התחלות ע"כ העילה ההוא אינו מתרבה כמותם מפני הקדמת ענין האחדות לכל מתרבה:
וכיון שהיו העילות מגיעות בתחלתן שלא תאמר שמא העילות אין להם תחלה שזה עילה לזה וזה לזה עד אין סוף לזה אמר שדבר זה כבר מבורר בראיה ברורה פרק ה' בהקדמה השנית שהעילות מגיעות בתחלתן ושם תעמוד והוא ראש לכל העילות וראשון שאין ראשון לפניו ונמנע ג"כ שיפעל הפועל בעצמו שיהיה דבר בעולם שעשה את עצמו כמו שנתבאר ונתברר שם בהקדמה ראשונה א"כ על כרחך היה להם בורא ויוצר והיאך יעלה על הדעת שתהיה עילת ר"ל סיבת של האחדות והרב שהוא הבורא יתברך שהוא עילה וסיבה להנבראים והם כלם אחדות ורב כיון שכולם מחוברים והיאך ג"כ יהיה הבורא כמותן ג"כ רב ואחדות ויהיה הבורא שוה לנבראיו בודאי נמנע במושכל וכיון שאין עילות ההויות רב בלבד שלא יתכן שיהיה המתחיל רב שהרי האחדות קודם להרב כקדימת האחד לשאר המנין ולא יתכן ג"כ שיהיה משניהם מרב ואחדות דא"כ הוא מחובר כמו כל מחובר הוא רב ואח"כ נתאחד וכל מחובר מחודש ואין זה הבורא הראשון וא"כ מאחר שלא יתכן להיות אחת משתי אלו ע"כ עילת כל העילות וסיבה של כל הסיבות שהוא הבורא יתברך הוא אחד אמת אשר אין כמותו. וממוצא הדברים האלה תבין ותשכיל ג"כ שכל השלש הקדמות שזכר הרב בפ"ה צריכין זה לזה וכבר הקדמנו בפ"ז בראיה הראשונה ע"ש:
ומן הידוע עוד הוא דרך שניה וראיה אחרת על שהבורא יתברך אחד אמת כנ"ל:
אין לו העתק ממנו כ"א בהפסדו ר"ל שלא יעתק החום מהאש רק אם יופסד ויתבטל האש לגמרי אזי אין אש ואין חום מפני שהוא בעצם חם אבל המים החמים אף שיעתק החמימות מהם בשביל זאת המים קיימים והוא מפני שהחמימות שבמים הוא בו במקרה:
ועל ההקשה זאת כו' ר"ל ועל דרך זה והיקש זו נוכל להטעים ולברר דברינו בענין האחדות:
כי כיון שהיתה בכל אחד כו' ר"ל השם הזה של אחדות היתה בכל אחד מהברואים ואנחנו נדע באמת שהאחדות הנאמר עליהם הוא במקרה שהרי כאשר יתפרדו חלקיו שמחובר מהם אזי לא יקרא עוד בשם הזה של אחדות ומהיכן בא להם שם הזה אם לא שע"כ נמצא האחדות בדבר אחד דהיינו בה' ית' שהוא עילת כל הברואים בעצם קיים אמתי וממנו קבלו כל הברואים שם הזה של אחדות במקרה כמו שמסיים:
ואם יאמר אף אם יאמר על סוג או על מין או על אישים כו' והעצמים והמקרים הם העצם והמקרה שהם העשרה סוגים ומאמרות שפירשתי לעיל:
והגרמים העליונים הם הגלגלים וצבא השמים:
והגופים הרוחניים הם המלאכים. וכן כל הדברים שהאדם יוכל לצייר שנוכל למנות ולספר:
וכל אשר יש לו תכלה וגבול אם יאמר האומר על אחד מכל אלו שזכר הוא אחד ואף שמיחסים אליו ענין הא' הוא הכל ע"ד העברה בעלמא ואינו אמתי בעצם והוא רב בעצמו מפני שמקבל הרבוי והשנוי כו':
ושאר המקרים המיוחדים שיש לכל אחד לבדו מה שאין בחבירו:
והכוללים שיש לכלם המקרה הזה והורה האות והמופת כי הבורא אחד כמו שנתבאר משבעה ראיות ברורות אמתיות בפ"ז ע"ש:
Chapter 10
אך ביאור וכו' איך נבאר במדות הנאמרים ומה שמספרים בו להבורא יתברך: המושכלות שיש מדות שהשכל מחייב שישנם בבורא ר"ל שהוא נמצא ושהוא אחד וקדמון וכמו שיתבאר:
עצמיות יש שהם בו יתברך בעצם אף אם לא ברא את העולם כמו שיתבאר:
והפעליות הם המדות שאנו קורין אותו על שם פעולותיו כמו שיתבאר לקמן:
תאותנה שהם נאותים לו.
וצריך שתבין מן המדות האלה שלא תאמר מאחר שהוא בעל מדות האלה א"כ אפשר שיש ח"ו שינוי בעצם כבודו כמו באדם אם תתאר אותו שהוא חכם נשתנה מהסכלות להחכמה וכן שאר מדותיו של אדם הם שינוי בו אבל בבורא יתברך לא יחייבו המדות האלו שום שינוי בו יתברך וכו':
אך ענינם להרחיק זולתם ממנו ר"ל להרחיק ההיפוך ממנו ית' כמו שמפרש:
והעולה על דעתנו כו' מענינם רצה לומר מהשלש מדות האלה:
כי בורא עולם ית' לא מתרבה לכך קורין אותו אחד כאילו תאמר לא מתרבה:
ולא נעדר הוא פי' של נמצא:
ולא מחודש הוא פי' של קדמון ורצוננו להורות שהוא ית' איננו מחודש כי הקדמון איננו מחודש והמחודש איננו קדמון:
וכן צריך שתדע כו' מחייבת שאריתם ר"ל אם אנו קורין להבורא ית' אחת משלש המדות האלה יש בכלל מדה אחת מהן השנים הנותרים ג"כ אף שלא זכרנו אותם כולם בפנינו כמו שמבאר והולך:
וכן נאמר כי מדת המציאות התמידית כשהיא נאותה לדבר אם יש דבר שראוי ונכון לומר עליו שהוא נמצא תמיד על כן הוא ג"כ אחד אמת קדמון וקדמון לכל דבר כיון שלא היה הספק במציאותו מעולם ועד עולם ולא היה שום זמן שלא היה נמצא:
כאשר אמר אריסט"ו השוללות כו' הוא לשון שולל שלל שמסיר ומרחיק דבר מבעליו ור"ל שטוב יותר לשלול ולהרחיק מהבורא יתברך המדות שהם חסרון אצלו למשל שיותר נכון לומר על הבורא ית' שאינו מתרבה ולא נעדר ולא מחודש שהם ההיפוך והשלילה והם אמת יותר משתאמר עליו ותקרא אותו בדרך חיוב שהוא אחד ונמצא וקדמון כי אין אנחנו מבינים אחדות רק כאשר יחובר כמה חלקים יחדו ואיננו נמנע או שיהיה ממדת העצם מקרה שהם העשרה הסוגים הנ"ל ואין ספק שהבורא העצם והמקרה לא תשיג אותו שום מדה ממדות ברואיו:
כי הוא נעלה ענין עליה וחשיבות מלהיות בו עניני שפלות וחסרון:
דמות ודמיון דמות הוא לשון צורה ודמיון שיהיה דומה לדבר אחר ומ"ה פי' דמות יאמר על תבנית גשמיים בפועל. ודמיון יאמר על המחשבה מכח המדמה עכ"ל:
אך המדות האלהיות ההפעליות שזכר לעיל ועתה מפרש אותם ואמר שהם נאמרים מצד פעולותיו:
והותרנו לספר אותו כו' והותר לנו לספר אותו במלות הגשמיות אף שלפי האמת הוא שלא כדת אך הלחץ והדחק מצריך אותנו לזה כדי שנוכל לדבר בו ית' ונדע שיש לנו בורא ושאנו חייבים לעבדו וסיים לקמן ואילו היו מספרים אותו במלות דקות וענינים רוחניים לא היינו מבינים לא המלות ולא הענינים ולא היה אפשר שנעבוד דבר שלא נדע כו' ע"ש:
והם על שני דרכים כו' וז"ל הכוזרי במאמר השני שהמדות משתנות זולתי השם המפורש יתברך לשלשה חלקים שתהיינה מעשיות או טפליות או שולליות. והמעשיות נלקחים מהמעשים הבאים ממנו באמצעות טבעיים כמו מוריש משפיל אף מרומם רחום וחנון קנא ונוקם גבור נדיב והדומה להם. וטפליות כמו ברוך ומבורך מהולל קדוש רם נשא נלקחות מרוממות המדברים לו. ואלה אם הם רבות אינן מחייבות לו רבוי ולא מוציאות אותו מן האחדות. אבל השולליות כמו חי ואחד וראשון ואחרון סופר עליו באלה כדי לשלול ממנו הפכם לא לקיים לו אלה על הדרך שאנחנו מבינים מהם כי אין אנחנו מבינים חיים רק בהרגשה ותנועה וכבר התעלה מהם כו' ע"ש באורך ובריש מאמר ד' ועיין במורה שהאריך בזה מאד בכל חלק הראשון על פי פשטן בדברים המתיישבים על הלב בהתבוננות גדול ונפלא ע"ש אמנם עדיין צריכין אנו למודעי ולזכור ולידע שיש פנימית ותוך וסודות גדולות בעניני מדות ותארים הנזכרים בתורה כידוע לחכמי האמת ולי"ח אשר הזוכה לעמוד בסוד ה' ליראיו ולחזות בנועם ה' וז"ל שערי אורה בהקדמה כלל גדול דע כי אמת עצם הבורא יתברך איננו מושג לזולתו ואין בכל המוני מעלה יודע מקומו כ"ש עצם אמתתו הלא תראה מלאכי מעלה מה הם אומרים ברוך כבוד ה' ממקומו כל מקום שהוא ואם עליונים כך תחתונים עאכ"ו ע"כ כל אותן הענינים שאנו קורין בתורה כגון יד ורגל אוזן ועין כו' מה הוא דע והאמן שאין כו' אבל הוא ענינים פנימים ופנימית לפנימית באמיתת מציאותו יתברך אשר מהם המקור והשפע יוצא לכל הנמצאים בגזרת הש"י כו' ע"ש באורך וכתב עוד בשע"א שבכל שם ושם תלויין כמה כנויין ובכל כנוי תלויין כמה כנויין אחרים והם שאר כל מלות התורה עד שנמצא כל התורה כלה נארגת על הכנויין והכנויין על השמות והשמות הקדושים כלם תלויים על שם הוי"ה וכלם מתאחדים בו נמצאת כל התורה כלה נארגת על שם ההוי"ה ולפיכך נקראת תורת ה' תמימה עכ"ל וע"ש באורך ורוחב ספרו מן הקצה אל הקצה כל מדה ותואר איך ומה הם רומזים. ובס' שומר אמונים האריך בזה ג"כ והוא כמעט יסוד הספר ותוכן מדבריו הנחמדים מה שנוכל להבינו הוא שהמדות האלו הם ספירותיו הקדושים והם עילות האמצעיות והשתלשלות מה א"ס יתברך והן הן מדותיו והן הן שמותיו הקדושים שהא"ס ית' מתלבש בהן ובהם ועל ידיהם הוא שינוי הנהגה שבעולמות כמו שינוי הפעולות באדם הוא ע"י אבריו והנשמה שבאדם אחת היא כן השינויים שבספירות הקדושים אינו מצד הנשמה שבהם שהוא הא"ס יתברך אלא מצד הספירות שהם ככלים ועדיין השינוי שבהם הוא דק מן הדק עד שיתלבשו בעולם הבריאה והבריאה ביצירה והיצירה בעשיה אז נתגלו השינויים ע"ש באורך. ועיין בשל"ה דף י"ג דברים נחמדים בענין הזה וקוצר דבריו הם בדרך הזה שהמדות ותארים הנאמרים בתורה במלות גשמיות כגון יד ורגל עין וכיוצא שמם העצם הוא ובמעלות העליונות ובמדות הרוחניות שם נקראים כך בעצם ואנחנו קוראין אברינו ומדותינו בדרך השאלה מהשמות הנ"ל ולכך נקרא לשוננו לשון הקודש שמקורה ממקור קדוש שכל השמות והמלות שבה באו ממקור קדוש וטהור אבל בודאי אין הדמות של יד זה שוה לזה שנקרא שם בשם יד הרחק מאד מה שאין להעלות על דעתנו כי אין בנו יכולת להבין את זה כל עוד שאנחנו מלובשים בחומר הזה ע"ש דברים נחמדים מזהב וגו' ואני לקצר באתי כדי שיהיה רק לזכרון בין עינינו דברים עיקריים בדרך כלל ומה שהבאתי בענינים האלו די למבינים:
הדרך האחד כו' כמ"ש ויברא אלהים את האדם בצלמו כו' עיין במורה פ"א שכתב דברים ישרים על מלת צלם וההפרש שבין צלם ותמונה וז"ל ואומר כי הצורה המפורסמת אצל ההמון אשר הוא תמונת הדבר ותארו שמה המיוחד לה בלשון עברי תואר אמר יפה תואר ויפה מראה מה תארו כתואר בני המלך ויאמר בצורות המלאכיים (ר"ל העשוי במלאכה) יתארהו בשרד ובמחוגה יתארהו וזהו שם שלא יפול על הש"י כלל חלילה וחס אמנם צלם הוא נופל על הצורה הטבעית ר"ל על הענין אשר בו נתעצם הדבר והיה מה שהוא והוא אמתתו מאשר הוא הנמצא ההוא כמו שבארתי במלת גדר לעיל בריש השער הזה אשר הענין ההוא באדם הוא אשר בעבורו תהיה ההשגה האנושית. ומפני ההשגה הזאת השכלית נאמר בצלם אלהים ברא אותו ולכן נאמר צלמם תבזה כי הבזיון דבק בנפש אשר הוא הצורה המינית לא לתכונת האברים ותארם כו':
אלא שקדמונינו ז"ל כו' תרגמו לנו ומצאתי בספר האמונות דברים כאלה וסיים ובעל התרגום ר"ל אונקלוס וחביריו הם היו תלמידי נביאים ויודעים יותר דברי הנביאים ואילו היה אצלם הפירוש שאלה המלות בגשמותם היו מתרגמים אותם לנו כאשר הם כפשוטם אך התברר להם מהנביאים חוץ ממה שיש בשכלם כי אלה המלות במוגשמות רצה בהם ענינים גדולים ויקרים. ולכך תרגמו כאשר התברר להם ולכך תרגמו כו' כנ"ל וכתב עוד על כבוד הבורא יתברך וז"ל ונאמר כי זאת הצורה מה שראו הנביאים מראה כבוד ה' ודמות אדם ברואה ר"ל נברא לשעתה וכן הכסא והרקיע ונושאיו כלם מחודשים חדשם הבורא (מאור) לאמת אצל נביאיו כי הוא שלח דבריו אליו והיא צורה יקרה מן המלאכים עצומה בבריאתה בעלת הוד ואור והיא נקראת כבוד ה' ועליה ספרו קצת הנביאים חזה הוית עד די כרסון רמיו ועליה אמרו חכמים שכינה ויש שתהיה אור בלא צורת איש והבורא הגדיל נביאו שהשמיעו הנבואה מצורה ברואה מאור נקרא כבוד ה' כאשר ביארנו וממה שמורה למה שאמרנו וזה שאמר הנביא על זאת הצורה בן אדם עמוד על רגליך ואדבר אותך ולא יתכן שיהיה זה המדבר הוא אדון העולמים כי התורה אמרה ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים אבל שאר הנביאים המלאכים דברו עמם כו' ע"ש באורך:
ע"כ היה צריך שתהיינה המלות כו'. ר"ל בשביל זה כדי שידעו ויבינו הכל עניני הש"י כל מי שישמע דברי אלהים בין חכם בין טפש ואח"כ נתחכם לו ונדקדק לפרש אותם ולהבין לכל אחד ואחד שאין הדברים כפשוטם רק הוא על דרך המליצי והקירוב:
והמשכיל הנלבב ר"ל בעל לב נבון ישמע לעצת חכם ישתדל בעצמו להפשיט קליפות המלות ויסיר המלבוש הגשמי שהוא המלה הגשמית הלובש הענין הרוחני והדק וידע שיש בתוכו דבר רוחני מאד:
והכסיל והפתי כו' אע"פ שלא יבין את זאת מחמת שאין בינתו משיג את זאת וחושב שכל הדברים הם כך בגשמותם כמו שנכתבו ובשביל זאת לא סר מכל מצות ה' ועובד את ה' בתמימות ובלב שלם לפי תומו לזה יש טענה גדולה ותירוץ למה לא חקר ודרש כל דבר על מכונו מאחר ששכלו אינו מגיע לזה:
מפני שאין האדם נתבע לתת דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה :
אלא כפי יכלתו והשגתו בשכלו כפי יכלתו להשיג בשכלו והשגתו כי לא כל אדם זוכה ללמוד כל החכמות ולא כל הרוצה ליטול את השם כו' עד שיהיה ראוי לה ג"כ ע"י מעשיו הטובים הזכים בלי סיג וכפי מה שנחלק לו בסיני וכן אמרו בזוהר במה פעמים לאו כל מוחא סביל דא עיין בספר שומר אמונים בהקדמה שניה:
וכחו וממונו כי מי שהוא חולה וחלש לא יוכל לעבוד עבודות ה' הכבדים או להתענות הרבה וכיוצא וכן העני לא יוכל לעשות צדקות וג"ח כמו העשיר ואיש כמתנת ידו סוף דבר אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו:
אלא שהכסיל כשאפשר לו ללמוד כו' כי הלמוד הוא יתד שהכל תלוי בו ומשלא למד לא עשה וסוף שיוצא לתרבות רעה ר"ל כמ"ש רש"י בתוכחה על פסוק והיה אם לא תשמעו לי ולא תעשו וגו' ומונה שבע תועבות הטבעיים מביטול תורה ולהיפך אמרו ות"ת כנגד כלם שהתלמוד מביא לידי מעשה ולא ע"ה חסיד ותחלת דינו של אדם על התורה שלא למד וכו' וכתב בס' קנ"ח שראוי לאדם שישים אל לבו מה שמוציא מפיו בכל יום כמה פעמים בתפלתו שיסייעו לו מן השמים בלימוד התורה שאומר הערב נא ה' אלהינו את דברי תורתך בפינו וכו' ותן בלבנו להבין ולהשכיל כו'. והאר עינינו בתורתך. השיבנו אבינו לתורתך. ברוך הוא אלהינו שבראנו לכבודו וכו' הוא יפתח לבנו בתורתו וכו'. ואם לבו רחק ממנה כל היום הולך חשכים ואין נוגה לו מלהגות בדברי תורה כ"א לפי מדרגתו כנ"ל הלא יכלם ויבוש על חלומותיו ועל דבריו. האל הטוב יכפר בעדם:
וזה דומה כו' בארוחתו במזונותיו ולכבדו בכל הטוב כמו טוב ארוחת ירק וגו':
וכן הרחיבה לשון הקודש כו' בדברים רבים במלות גשמיות וכפי הבנת המון העם כי לולא שהיו מבארים להם כל הצורך כפי הבנתם לא ידעו ולא יבינו כלום:
ורמזו הספרים כו' בענינים הדקים והרוחניים לא הוצרכו להאריך כל כך רק ברמז מעט כי הם נאמרו לחכמים ולמשכילים ודי לחכימא ברמיזא:
להיות הכל שוים כו' ר"ל כדי שעכ"פ יהיה ידוע לכל שהש"י הוא מצוי אם כן כשיש מצוי ואדון הכל ראוי לעבדו:
ואם תתחלק כו' ואע"פ שדעותם חלוקות זה יודע מעט וזה יותר אבל עכ"פ הכל שוים בדעה זו שהש"י ב"ה הוא אדון הכל:
וכן נאמר בכל ענין דק כו' ר"ל וכן נוכל לתרץ על כמה דברים שהם תמוהים בעינינו למה לא הזכירה תורה באר היטב גמול ועונש העולם הבא רק ברמז כמ"ש בשער הבטחון בפירוש חלק הששי ע"ש באורך:
וכן נאמר בביאור החכמה הצפונה ר"ל החובות מה שחייב האדם לה' בלבו ובמצפונו שלא ביארה אותם התורה בדרך ארוכה רק בקיצור וברמז כאשר זכר בתחלת הספר והוא גם כן מפני שסמכה התורה על המשכיל שיבין מתוך הקיצור והרמז ויתעורר אליהם לדרוש ולחקור עליהם כי הם דברים המסורים אל המשכילים והנבונים כמ"ש ומבקשי ה' יבינו כל:
וכבר הזהירנו הנביא שנשמר וכו' שלא תאמר פן ואולי כל השמות והתארים הם כפשוטן כי אין המקרא יוצא מידי פשוטו בכ"מ לכך אמר שדבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים ומושכל בשכל שאיסור גמור הוא לחשוב שיש לה' צורה או דמיון כמו שכתוב ונשמרתם מאד וגו':
אחר מציאותו אחר שנתברר לנו מציאותו לא ידענו יותר. רק שמו הגדול והוא שם המפורש שמו העצם וזה שמי לעלם כתיב כי שם זה לא נדע אלא שגלה אותו לנביאים וכל שאר השמות הם נלקחים מרוממות המדברים לו ויש לכלם פירוש וביאור כמו אדני כמו אדני יוסף והאלהים נקראים השופטים וכן רחום וחנון משא"כ בשם המפורש כמה שהאריך בזה בעל ספר הכוזרי וז"ל והיה השם הזה מיוחד בנו שאין אחר יודע איתו אמתת ידיעה זולתנו והוא שם נודע כמו שאתה אומר פלוני בשם נודע כראובן ושמעון אחרי אשר יובן ממלת ראובן ושמעון אמתת עצמותם ולא יסבול זה השם ה"א הידיעה כאשר היא נוספת אל אלהים כמו ויאמר האלהים וגו' והשם הזה מכלל המעלות הטובות אשר יחדנו בהם יסודו נסתר עכ"ל:
וע"כ שנה במקומות רבים בסה"ת שמו כפל ושנה כמה פעמים בתורה שמו המיוחד לבד כמו וידבר ה' ויאמר ה' כי לא נבין ממנו בלתי שמו ומציאותו:
וכבר צרפו שם כבודו אל השמים וכו' והוא מטעם והעילה כי הוא נודע אלינו מן הצד הזה שממנו ידענוהו כו' ר"ל על ידי השמים והארץ והרוחות ידענוהו והשכלנו ענינו ומציאותו כמ"ש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה:
והעילה בזה כי הוא כו' עד שמי לעולם כל זה אינו בס"א עכ"ל מ"ה:
ונודע אלינו הרבה מצד אבותינו כנ"ל לגרוס ונודע בוי"ו וקאי אדלמטה וי"ג ומציאותו נודע אלינו וקאי ומציאותו אלמטה ודחוק ור"ל שהרבה עניני אלהינו יתברך מה שלא היה נודע בעולם יש לנו קבלה מאבותינו לפי שנגלה להם והודיע להם כל סודו ודרכיו מה שלא ידעו זולתנו ולכך אמר לישראל ה' אלהי אבותיכם וגו' אע"פ שעדיין לא ידעו ישראל ממנו דבר והיה ראוי שיאמר להם אלהי השמים והארץ וכדומה כמ"ש שאו מרום עיניכם וגו':
אך העילה בזה והטעם שצירף שמו לאבות שנודע אלינו שאנחנו יודעים אלהותו מחמת אבותינו שירשנו מהם דרכיו והיו כל בני ישראל יודעים שאלהי אבותם הוא אלהי אמת מפני שהיה ענינם מפורסם מאד שאלהים היה דבוק בהם כמו שהאריך בספר הכוזרי ע"ש:
ואפשר שנודע אליהם ר"ל ולכך זכו אבותינו לזה שנגלה עליהם ה' והיו יודעים אלהותו יותר מכל בני אדם מפני שהם קבלו עבודתו ומצותיו ושאר בני אדם עובדי עבודת כוכבים היו כאשר הוא ידוע ומפורסם בתורה:
וכן נאמר בהקראו וכן נוכל לומר על מה שיקרא אלהי העברים או אלהי ישראל הוא ג"כ מטעם זה שישראל קבלו עבודתו לכך ראוי לקרותו יתברך אלהי ישראל וחלק יעקב ר"ל אלהי יעקב כי הוא חלקם שלקחו ישראל ובחרו את ה' לחלק ולנחלה לעבוד אותו וחלק ה' עמו וכן מה שאמר דוד ה' מנת חלקי עד"ז ג"כ:
וכיון שנמנעה משכלנו כו' ספר עצם כבודו כשבא לספר להודיע אותנו את עצם כבודו ית' הודיע אותנו שהוא אלהי יצוריו שכל רואיהם יכירו וידעו בין מדברים הם האבות שהכל ודעו שהיו סגולה וטובים מכל בני האדם וכן השמים והארץ והרוחות שהם מבחר יצירות מכל הנבראים שאינם מדברים ולכך צירף שמו אל השמים והארץ ואל האבות שהם מבחר יצירותיו:
וע"כ אמר למשה כו' וכיון שידע שהשם הזה לא יבין העם כו' נראה מלשונו שהשם הזה הוא ג"כ שם עצם כמו שם ההויה ית' ואין לו כיי' וביחור וכן דעת הראב"ע בפ' שמות ובס' הכוזרי כתב וז"ל אבל אהיה אפשר שיהיה מן השם הזה ר"ל כשם הויה שזכר ואפשר שהוא נגזר מהיה ורצה בו למנוע בחשוב באמתת העצם אשר ידיעתו נמנעת כו' אך אמור להם אהיה ופירושו אשר אהיה והטעם הנמצא אשר אמצא להם בעת שיבקשוני ואל יבקשו ראיה גדולה מהמצאי עמהם כו' וסמוך לו מה שדומה לזה באמרו אלהי אבותיכם שלחני אליכם וגו' המפורסמים בהמצא ענין האלהי עמם תמיד עכ"ל וכ"כ המורה שהשם הזה נגזר מן היה ע"ש בפ' ס"ג מח"א:
מפני שלא שם הבורא כו' שלא עשה הבורא כו':
ומפני שהיתה השגתנו לכל נמצא ר"ל בשלשה דרכים האלה דרך להשיג כל דבר הנמצא בעולם או בהרגשה דהיינו בחושים בראיה או בשמיעה כו':
והשני בדרך שכלנו והוא שער הראיה. כשמביאים ראיה ברורה על הדבר שבודאי נמצא כמ"ש לעיל ספ"ו כשנמצא כתב מסודר ע"כ יש אדם היודע לכתוב שכתב כתב הזה אע"פ שלא ראינוהו א"כ הכתב ראיה עליו כאילו השגנוהו בהרגשתנו וכן כל כיוצא בזה:
והוא הנקרא בספר אפשר שר"ל בס' משלי:
דעת או מוסר או השכל כי מי שאין בו דעת או מוסר והשכל לא ידע להביא הראיות והמופתים השכליים אף שיוכל לידע בחושיו וכן צריך לייסר עצמו עד שירגיל במושכלות וכיוצא לכך נקרא מוסר השכל כ"כ במ"ה:
והשלישי ההגדה האמתית כו' וז"ל הכוזרי וכל קהל עדת ישראל חייבין להאמין בכל מה שכתוב בתורה אשר התברר אצלם המעמד ההוא בראות עיניהם ואחר כך הקבלה הנמשכת שהיא כמראה העין עכ"ל וכתב הרד"ק ויתאמת אצלנו מפי הספרים אשר הם ירושה מאבות דור אחר דור לכך היתה הקבלה הזאת נכונה אצלנו ונתקעה בלבותינו כאלו ראו עינינו ושמעו אזנינו ויודה עלינו שכלנו. ויותר כתב הרמב"ן בזה כי לא נעיד שקר לבנינו ולא ננחיל אותם דכר הבל ואין בו מועיל ויאמינו בודאי שראינו כולנו בעינינו וכ"מ שספרנו להם אמת כו' עי' לשונו באורך בספר הזכירות שלו בזכירת מ"ת. עוד כתבו הנה יגידו המגידים כי יש עיר ששמה קושטנטינא בעולם והוא לא הלך שם ולא ראה אותה אבל לפי שכל אשר היו שם מגידים ענינה ואין מכחיש ביניהם יתברר אצלו שהוא כן וכן הקבלה אשר היא ירושה מאבות דור אחר דור לא נמצא בה מכחיש בכל האבות גם כל הספרים שנכתבו בה ממזרח שמש עד מבואו לא יכחיש אחד את חבירו לפיכך יתברר אצלנו שהוא אמת ויציב ונכון כו':
וכיון שעמדו כו' ורבו כו' כי מי יוכל לספור כל פעולותיו וחכמתו בברואיו לכך רבו ספורי מדותיו כי כל אחד יוכל לספר גבורות ה' מפעולה וחכמה אחרת מה שלא ספר אחר ולכך אם נחקור על הענין הזה רצה לומר להבין אפי' שבת אחת ממדותיו למשל שאנו מכנין אותו יתברך בשופט צדק רחום וחנון מי יוכל לידע ולהודיע איך הוא שופט צדק כי פעם הוא גוזר על זה האדם ריש ועוני ויסורין ומכאובים והכל במשפט ופעם לא יבצר ממנו כל טוב וכן רחום וחנון וכיוצא ולכך כל מה שאנו משבחים אותו עפ"י סימני מעשיו וחכמתו הוא אינו אפילו כערך טפה מן הים כפי מה שראוי לו כמו שאמר דוד רבות עשית וגו' הרבה דברים עשית בעולמך נפלאותיך ומחשבותיך שעשית בעולם הוא אלינו רצה לומר לטוב לנו והכל לצרכנו אבל לא לצרכו ח"ו או פי' אלינו כלומר בעינינו הוא הכל נפלאות גדולות ורבות אבל אין ערוך אליך כי לפי גדלך וערכך אינם כלום כמ"ש בסוף שער הבחינה ע"ש ולכך אם אגידה ואדברה עצמו מספר כי אין מספר לנפלאותיך:
משל למלך וכתב במ"נ פ' נ"ט מח"א וז"ל לא אמר ר"ח משל למלך שהיה לו אלף אלפים דינרין ומקלסין אותו במאה דינרין שהיה מורה זה המשל ששלימותו יתברך יותר שלימות מאלו השלימות אשר יחסו לו רק הם ממינם ואין הענין כן כמו שביארנו אבל חכמת זה המשל הוא אמרו דינרי זהב ומקלסין אותו בשל כסף להורות שאלו אשר הם אצלנו שלימות אין אצלו יתברך ממינם דבר אלא כולם חסרון בחוקו כמו שמבואר ואמר בזה המשל והלא גנאי הוא לו עכ"ל:
טימי לשון ערך ודמים כלומר אין לו ערך:
כי לא נוכל למצאו במחשבתנו מן הצד הזה כאשר הקדמנו כנ"ל לגרוס כאשר הקדמנו לעיל שאין לבורא יתברך דמות ודמיון או פי' כי לא נוכל כו' מן הצד הזה אשר הקדמנו לעיל מצד דמות עצם כבודו והוא בהרגשת הגשמי וזה נמנע כמו שמבואר:
מפני שאיננו נמצא ר"ל על דרך זה אינו נמצא דהיינו בהרגשה ובחושים כי כל מה שנמצא בהרגשה ובחושים אין זה בורא עולם כי בורא עולם אין ספק שלא יושג בחושים כמו שיתבאר באורך ואיננו נמצא רק על ידי סימני פעולותיו ומעשיו וזאת היא תכלית ידיעתו:
כמ"ש וידעת היום וגו' מצאתי שכתבו וידעת היום ר"ל מגלגל היום תוכל לידע כי ה' הוא וגו' כמ"ש לעיל בפ' ו' ע"ש:
ונשאל קצת מהחכמים כו' היא שאלה שאינו יודע לשאול על הבורא יתברך כראוי כמ"ש לעיל בפרק ד' שעל הבורא יתברך אין אדם רשאי לשאול עליו אלא באם הוא בלבד כו' ע"ש וזה השואל שאל שלא כהוגן כמו ששואלין ודורשין בכל החקירות מהו ואיך הוא ואנה הוא כנ"ל והחכם הנשאל השיב לו כפי שאלתו לפרש לו המלות ולשלול כוונתו:
אמר לו בצפיה ר"ל בהסתר בסתר הוא נמצא בשכל אף שאינו נראה בחוש:
אמר לו שאלתני במלות כו' לנברא מפני שמהות ואיכות ואנה הם מט' מאמרים והם כלם מקרים כמ"ש לעיל בפ"ו והבורא ית' בודאי שלא ישיגוהו מקרים בעצם כבודו כנ"ל:
אך המדות כו' הוא סיום תשובת החכם אליו לאמר שאותן מדות שאמר אלוה אחד ומלך גדול ושהוא שוכן בסתר ובשכל אין ראוי לומר עליו ג"כ בחיוב רק שאי אפשר להבינו זולת שאמרנו אלה הדברים עליו:
או המשל ברעיונך או שבא ברעיונך להמשיל לשום דבר:
השתדל לחקור על ענינו ר"ל כשיעלה במחשבתך להמשילו כו' תראה להוציא הדמיונות ממחשבתך ע"י שתשתדל לחקור על ענינו ר"ל עניני הש"י שאין לו שום דמות או צורה עד שיתברר לך שלא נדע ממנו רק מציאותו לא מהותו וכנ"ל:
והדמיון בזה כו' מצאנו אמתת הנפש כו' שהרו הדבר ידוע ומבורר שיש בכל אדם נפש המתאוה לאכול ולשתות ולכל הנאותיו ולא יכולנו להשיג מה היא:
וכן השכל שבו אנו משכילים ומבינים כל דבר ולא נבין מהותו וכתב בכוזרי שהרי אנחנו ג"כ אין משיגין מלכותא דארעא רק דבריו ושמו ופעמים רואין לבושו והיכלו שהם טפלים למלך אבל נפשו ושכלו מה שמנהיג בו את המדינה לא ראה אדם ולא השיג מהותו כן כביכול ראו אבותינו והנביאים לבושיו ית' שהם האש והענן כנ"ל עכ"ל וכן עתה עכ"פ אנו רואין העולמות וגדולתו בברואים שהם כולם לבושים של הבורא ית' שאין דבר שבעולם שאין בו כח מהא"ס יתברך שבו הוא חי וקיים עד עת קץ כמ"ש ואתה מחיה את כלם והדברים עתיקין כמו שהאריך בזה בספר שערי קדושה ע"ש:
וכיון שהגענו עד הנה מדברינו אין צורך לבאר הענין הזה יותר כו' וכ"כ בספר הכוזרי כמה פעמים שהראיות והמופתים הרחוקים מתעים לאדם ומביא לידי אפיקורסות והאריך בזה בכל ספרו הישר ודעתו הוא בכל הספר שיהיה האדם תמים עם ה' אלהיו בלי חקירות ומופתים ע"ש. וכתב הרמב"ם בהלכות עבודת כוכבים פ"ב וז"ל מצוה שלא לתור אחר הרהורי הלב וז"ל עיקר הצווי כו' אלא כל מחשבה שהוא גורם לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה מוזהרין אנו שלא להעלותם על לבנו ולא נסיח דעתנו לכך ונחשב ונמשך אחר הרהורי הלב מפני שדעתו של אדם קצרה ולא כל הדעות יכולים להשיג האמת על בוריו ואם ימשך כל אדם אחר מחשבות לבו נמצא מחריב את העולם לפי קוצר דעתו כיצד פעמים יתורו אחר עבודת כוכבים ופעמים יחשבו ביחוד הבורא שמא הוא שמא אינו. מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור. ופעמים בנבואה שמא היא אמת שמא היא אינה. ופעמים בתורה שמא היא מן השמים שמא אינה. ופעמים בקבלה שהוא תורה שבעל פה שמא היא אמת שמא אינה ואינו יודע המדות שידון בהן עד שידע האמת על בוריו ונמצא יוצא לידי אפיקורסות. על ענין זה הזהירה תורה ונאמר בה ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים כלומר לא ימשך כל אחד מכם אחר דעתו הקצרה וידמה שמחשבתו משגת האמת כך אמרו חכמים אחרי לבבכם זו אפיקורסות ואחרי עיניכם זו זנות. ולאו זה אע"פ שהוא גורם לאדם לטורדו מן העוה"ב אין בו מלקות מפני שהוא לאו שאין בו מעשה ואין לוקין עליו עכ"ל רבינו משה בן מיימון ז"ל:
וממה שצריך שתדע כו' אשר זכרנו ר"ל מהחושים הגשמיים והנפשיים שהם הזכרון כו' נתברר אצלך את אשר זכרנו שאין להשיג הש"י מצד עצם דמותו רק מצד סימני מעשיו בברואים כמו שמבאר והולך שכל חוש בין הגשמיי ובין הנפשיי יש לכל אחד כח מיוחד ולא ישנו את תפקידם כי כל אחד משיג מה שניתן לו בטבעו להשיג ומה שאין בטבעו להשיג ע"כ שם יעמוד ולא יוכל לעבור גבולו ותפקידו:
והזמם ענין עצה או רצון:
ומי שיטריח כו' לא יוכל למצאם ולהשיגם ואם הם נמצאים ר"ל אע"פ שהם נמצאים בודאי:
וכן נאמר בחושים הנפשיים אשר זכרנו לעיל שהם הזכרון והמחשבה כו' שמדותם גם כן כמו החושים הגשמיים לכל אחד כח מיוחד כאשר זכרנו בהם כן בחושים הנפשיים יש לכל חוש גבול:
ואם ישתדל להשיג כו' תהיה מציאותו נעדרת ממנו אחר המצאו אע"פ שהש"י נמצא בודאי אבל באשר שהוא רוצה לדמותו לשום דבר בעולם ולגזור אומר שיש לו צורה זאת או תמונה זו לא ידע מענין הבורא כלום ועובד למי שאינו בורא עולם והוא אפיקורוס לדברי הרמב"ם כי בודאי אין זה אלהים מה שהוא גזר ואמר עליו. והטעם כתבתי בס' הזכירות שלי כי כל מה שהאדם מעלה על לבו מהדמיונות או תמונות וצורות הם בלי ספק נלקחים ונתפסים בכח דמיונו מדבר הנברא גשמי שראה כדבר הזה והוא הכל גשמיות ואין ספק שהבורא יתברך מרוחק מכל זה מאחר שהוא ברא את הכל ואיך יהיה הבורא שוה להנברא מאתו יתברך שמו לעד:
וראיתי לקרב לך הענין כו' עשתה צליל לפי הענין הוא לשון השמעת קול מל' צליל לחם שעורים או בצלצלי שמע:
השיג בחוש ראותו ר"ל אותו האדם שמוכה מאבן הוא השיג כו':
כי לאבן משליך השליכה ר"ל שע"כ האבן הזה שהכה אותו היה ע"י אדם אחד שזרק עליו האבן כי בודאי לא תוכל האבן לזוז ממקומה:
כי מה שדרכו שיושג כו' נותן טעם למה לא השיג השכל מתחלה ועד סוף ואמר כי נמנע מהשכל להשיג הדבר שיושג בחושים כמו הצליל והמכה אלו לא ראה את האבן ולא שמע האוזן ואלו לא הרגיש ההכאה לא ידע השכל אם היה שום אבן משמיע קול או הברה או לא וכן ביוצא בזה ומעתה נדון ק"ו אם השכל לא יוכל להשיג את שדרכו להשיג בחושים הגשמיים כ"ש שנמנע להשיג בחושים הגשמיים את שדרכו להשיג בשכל בלבד:
כי זה מפסיד את שכלנו כו' נפקד שכלנו כמו יפקוד לשון עתיד כלומר יחסר:
ולא נשיג בהם שום דבר מן הידוע לנו וכו' כמו שנמצא בספרים שרוב פילוסופים הקדמונים יצאו מדעתם וכן ראינו בדורנו אותן הכתות שהלכו אחר דעתם וחקירותם או שיצאו מדעתם או שיצאו לתרבות רעה ר"ל. ואפשר זהו מה שאמרו בן זומא הציץ ונפגע ואחר יצא לתרבות רעה. ועיין מ"ש לעיל דעת בעל ס' הכוזרי:
וצריכים אנו להזהר בענין הזה ר"ל להזהר ולהשמר שלא נמשיל להש"י שום דמות או צורה ח"ו:
ולזכרו בחקרנו כו' ר"ל ולהזכירו בתוך מחקרנו שאנו חוקרין בשער הזה על ענין מציאות הבורא ית' מחוייבים אנו ג"כ להזהיר שלא לדמותו ולתת לו צורה גשמית ח"ו וכ"כ המורה פל"ה מח"א וז"ל כמו שצריך שיתפשט בהמון ויחנכו הנערים על שהשם יתעלה אחד ואין צריך שיעבוד זולתו כן צריך שימסר להם על דרך הקבלה שהשם אינו גוף ואין דמיון בינו ובין ברואיו כלל בשום דבר מן הדברים וסיים בסוף אע"פ שאינו יודע טעמן של דברים ולידע המופת ע"ז עד שיתיישב דעתו עליו כמו שאין אתה מחוייב להעמיד לו במופת שיש אלוה נמצא רק יקבל הכל בדרך קבלה ואח"כ כשיגדלו יפורש להם הענין ראשון ראשון לפי שכלם כו' ע"ש באורך:
ענין הפשיטות כו' ר"ל שאינו יודע להפשיט המלות הגשמיות מהענין הרוחני והדק מחומריותם כמ"ש לעיל והמשכיל הנלבב ישתדל להפשיט קליפות המלות בגשמותם מעל הענין כו' ע"ש. או פי' שאינו יודע שהש"י פשוט בתכלית הפשיטות בלי שום תאר ומדה כו':
החזיק בשמות כו' ר"ל הוא מחזיק ואוחז בפשוטן של השמות כפי גשמיות לא כפי מה שמליצים בו על המדבר אליהם ר"ל לא כפי מה שראוי להמליץ על הש"י המדבר אליהם:
אך הם השמות והמלות הגשמיות:
כמו השריקה לבהמה אף שאין זה לשון של בני אדם אך מאחר שהבהמה מבין השריקה ועל ידי השריקה היא שותה יותר מאם דבר אליה בלשון של בני אדם כך דברה תורה כלשון בני אדם ולא כלשון הראוי לדבר ברוחניים ועמש"ל דעת החסיד בשל"ה דף י"ג:
וכאשר תעמוד על המעלה הזאת וכו' שתאמין באמת שהבורא יתברך רחוק מכל רחוק מצד עצם דמות כבודו והוא קרוב מכל קרוב מצד פעולותיו כנ"ל:
יחד נפשך לבורא יתעלה ר"ל המסר והפקד נפשך לבורא יתברך לבד. ולא תשתתף דבר אחר עמו. ר"ל בלי שום פניה:
והתרצה אליו בעשות רצונו ותראה שתהיה מרוצה לפניו ית' והוא שתעשה רצונו ולעבדו בלבב שלם בכל מצותיו אשר צונו:
ואז תהיה ממבקשי ה' וכתיב ומבקשי ה' יבינו כל:
ואני עתיד לבאר כו' ר"ל כיצד היא הבחינה בברואים וכשהבחינה היא תמיד לנגד עיני האדם בודאי יוכל לעלות לכל המדרגות הרמות ולאהבה אותו בכל לבבו ונפשו ומאודו ובזה יוכל לקיים שויתי ה' לנגדי תמיד כמו שיתבאר בס' הזה בעזה"י:
אך מפסידות היחוד בלב שלם ר"ל באיזה דברים יוכל האדם לבוא לידי הפסד וקלקול באמונתו שאינו מיחד האלהים בלב שלם כראוי וכתב לקמן בשער יחוד המעשה כי אין ענין מעניני הטובה שלא יהיה לו פגע שיפסיד אותו ומי שעמד על אופני הפגעים המפסידים את המעשים יוכל לדעת להזהר מהם ומי שלא ידע כי אם טוב לבד לא ימלט שלא יבא לידי מכשול לרוב הפגעים המשיגים את המעשים כו' ע"ש. ומזה תבין ותדע שלכך כתב המחבר בסוף כל שער מה הן הדברים המפסידים אותו לידע אותם כדי שלא יתערב שום סיג וזיוף במעשיו אך יהיו כשמן זית כתית למאור וגו':
מהם לשתף הבורא שמשתף ד"א אל הבורא:
מהם בהנחת הרבוי האומרים שיש שנים אלהים כמו הפרסיים:
ומהם ע"א וכו' האומרים אמת שהש"י הוא הסבה הראשונה רק שהשמש או הירח והמזלות הם אמצעים בינם ובין אלוה ועושים טלמסאות בדמות האמצעי שעובדין כ"כ המורה פל"ו מח"א:
ומהם השיתוף הנעלם ר"ל בנעלם שאין בני אדם יודעים כוונתו הוא משתתף עם השי"ת ד"א דהיינו שעובד עבודת ה' עם כוונה מזויפת ובנגלה נראה כאלו עובד את ה' לבדו:
והוא על כמה ענינים כי יש שעושין כן להרע לזולתו ולקנטר. וכתב לקמן שהם הכתות הרעות שבכל הכתות והם גרועים יותר מעובדי כוכבים מד' פנים ויש שעושין להנאתן ולטובתן בין בעוה"ז או בעוה"ב ע"ש בשער החמישי:
ומהם הנטיה אל תאוות הגופות המגונות כי כשאדם נוטה אחריהם לא ינוח ולא ישבות יומם ולילה וכל מגמתו למלאות תאותו וכל מעשיו אינם לשם שמים כי יביט תמיד אם יגיע לו הנאה ממנו יעשה ואם לאו יניח הכל כמ"ש שם ובהרבה מקומות בזה הספר:
היעלם האם נעלם:
כי האומר זה הכרתו חלושה כו' ר"ל שהרבה דברים נאמרו בתורה בדרך כלל ובפרטן אתה מוצא כמה מינים מחולקים שצריך לחלקם ולפרטם והתורה לא פרטה אותם שסמכה על המבין ולאו כל אדם מבין מדרך הכלל:
וקבולם מתחלק השינוי והחילוק הוא במקבלים כי יש ב"א שצריך להבינו ברב בהרבה דברים וראיות ומשלים ואינו מבין ברמז מעט ויש שמבין במעט אף בדרך כלל וברמז מעט ויש שהכרתם חזקה ויש שהכרתם חלושה ואינו מבין אפילו בהרבה דברים ובאריכות כמו שמבאר במשל השמש:
אם לא יסתירום מאורה ר"ל אם לא יסתירו עיניהם מאור השמש מזיק להם השמש והאור:
אלא להזכירם דבר שהתעלמו ממנו ר"ל בודאי הם אינם צריכין להעמיק ולהביא ראיות על יחוד הבורא יתברך כי לא נעלם מהם כל אלה מכח שכלם והבנתם ג"כ רק זאת צריך כל אדם ובפרט לומדי התורה שיהיה לפניהם ספר זכרון מיראה ומוסר ובפרט ספר הזה כדי שיוכיח וייסר את נפשו תמיד מתוך הספר פן ואולי יצא מגדר עבודת ה' ולא ידע ולכך צריך לחשוב ולפשפש במעשיו תמיד כי היצר סמוך ואינו מניח לאדם לעשות שום דבר טוב עד שלא יסיתנו מעליו כמו שהאריך המחבר בשער יחוד המעשה ובהקדמתו ע"ש וכן אמר המגיד להרב ב"י כמ"ש בהקדמתי ע"ש ובס' הזכירות שלי הארכתי קצת גם משאר ספרים קדמונים מגודל החיוב על כל אדם מישראל לעסוק תמיד בספרי היראה והמוסר ובפרט לת"ח כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול ולזאת חברתי הספר הקטן ההוא להיות לזכרון לבני ישראל דבר יום ביומו:
וילטוש לשון חדוד:
הארוכה רפואה:
ואמר החכם עיניו בראשו כלומר הוא הפך העור שאין לו עינים שמדמה הסכל לעור והחכם לפקח:
והמשיל החכמה והמוסר בעץ החיים כו' מביא ראיה למה שכתב שהספר הזה ממה שיש בו מן החכמה והמוסר צד מועיל ככחלים וסמים המועילים לבעלי העינים החלושות ולזה הטעם המשילה התורה החכמה והמוסר לעץ החיים כלומר לסם חיים ולעשבים ומיני עצים וצמחים המרפאים ומועילים לחיי הגוף והנפש. והאלהים יורנו דרך ידיעתו כו' אמן:
שער שני - שער הבחינה
הקדמה
אמר המחבר והיתה הבחינה כו' ר"ל על ידי שנבחין ונתבונן בחכמת הבורא יתברך בבריותיו נוכל לברר מציאותו יתברך כי זולת זה אין דרך לדעת אותו כמ"ש בשער היחוד:
והנתיב הוא דרך הכבושה והסלולה:
התחייבנו להדביקו אליו כו' ר"ל לכך ראוי ונכון לחבר שער הבחינה אחר שער היחוד כדי לסמוך כו':
אשר בהם נתחייב בעבודת האל יתעלה אחר שנתברר לנו שני השערים הקודמים דהיינו יחוד האל בלב שלם והבחינה בברואיו אזי אנחנו חייבים לעבדו יתברך על כל הטובות שמטיב עמנו כמו שיתבאר בשער השלישי:
אשר בראנו לה בשביל זאת ברא את האדם ואת כל העולם לשמשו להכיר גדולתו ורוממותו לירא אותו ולרוץ למצותיו ולעבוד אותו:
ונאמר תחלה ונקדים תחלה להבין את זאת מאחר שהש"י טוב ומטיב לכל אחד ואחד מבני אדם וא"כ כולם מחוייבים לעבדו ולרוץ למצותיו ומפני מה רוב העולם כעורים ר"ל כסומים שאינם מכירים הטובות הגדולות ואינם מבינים גודל מעלת הטובה ואינם משכילים עניני עצמם איך הש"י מתנהג עמהם ולתת שבח והודאה להש"י עליהם ואמר שהמניעה היא מפני ג' דברים. א' מהם הוא מפני שרוב עסקיהם ומעשיהם הוא רק בעניני העוה"ז ותענוגיו והתאוו תאוה לדברים שלא יוכלו להגיעם ולהשיגם ולכך התעלמו מלהביט ולתת שבח והודאה על הטובות שיש בידם ושעשה עמהם כי כל זה איננו שוה להם ונבזה אצלם מפני שרוצים תמיד יותר ויותר ממה שבידם:
עד שהם חושבים שאחרים שיש להם הרבה מהם יותר:
נשללה נגזלה מהם כי ראוי להיות להם מה שיש לחבירו ומה שיש אצלם היא רעה שמצא אותם כי הכל מעט בעיניהם ולכך לא הבינו אל פעולות ה' מה שמטיב עם האדם תמיד אם מעט אם הרבה הכל הוא טובתו ואין אדם נוגע במה שמוכן לחבירו:
כמו שאמר הכתוב רשע כגובה אפו בל ידרוש מי נתן לו חילו כמו שזכר שם כי הלל רשע על תאות נפשו ואמר שם יחילו דרכיו בכל עת וגו' ולכך אין אלהים כל מזמותיו כל מחשבותיו ומזמותיו שאין אלהים נותן לו כח לעשות חיל ולכך אינו מחייב א"ע לעבוד את ה' על כל הטובות שקבל מאתו יתברך עד הנה:
והשני צאתם אל העוה"ז ר"ל שהאדם נולד יוצא לעולם הזה בלי שום שכל והוא נמשל כבהמות וכעיר הוא חמור קטן ואינו מבחין בין טוב לרע:
והתגדלם כו' ונתגדלו מקטנותם ואילך בטובות גדולות ומרובות:
עד ששבו אצלם רגילות ונהיו אצלם מורגלים וההרגל נעשה טבע אצלם וסוברים שכך ראוי שיהיה להם לעולם:
וכאשר ישכילו ואף לאחר שיבינו וישכילו גם אינם משימים על לבם חיוב כו':
יסכלו לשון סכלות ופתיות: (*מוסב על העת):
ומשלם בזה והם נמשלים בזה:
ואח"כ שמע האיש מאנשי החסד הנזכר על איש אחד שנשבה ונאסר במאסר ביד שונאו:
והגיעו והביאו:
ואין איש מאנשי השכל מסתפק אין ספק אצלו שהטובות שעשה אחת מהן לתינוק כוללים יותר מכל הטובות שעשה לאסיר שהרי אם לא אסף אותו הביתה היה מת שם וכן אח"כ משא"כ לאסיר שאפשר שיכול היה להציל נפשו משונאו בתחבולה אחרת וכיוצא וא"כ מהראוי היה לתינוק להודות ולשבח האיש ההוא יותר מהאסיר ואינו עושה כן והוא מפני שהוא רגיל בטובותיו מקטנותו וסובר שכך היא המדה וראוי לו וכן הדבר ברוב ב"א שנוהגין כתינוק הזה:
כמ"ש ואנכי תרגלתי הולכתיו ממצרים כאשר ישא האומן את היונק:
ולא ידעו ולא רצו לידע כי אני ה' רפאתים:
והשלישי כו' ולא הבינו סבות אופני טובתם בהם לחשוב תמיד שכל מה דעביד רחמנא לטב עביד וכל הרעות המה טובה לאדם או שהם לתועלת הנסיון שמנסה הש"י לצדיקים להרבות שכרם והם יסורים של אהבה:
והמוסר להם או שהם על דרך העונש ומוחלין בו את העונות כמ"ש בחשבון כ"ז ע"ש:
וקצו בהראות צדקו בהם לשון קצתי בחיי ר"ל כשבאים עליהם יסורין על עונותם אין מקבלים אותם באהבה לומר שצדקה עשה הקב"ה עמהם:
ולא שבחוהו בהגלות חסדו עליהם או שמא הם יסורים של אהבה והם חסד אל כל היום כמ"ש כל ארחות ה' חסד ואמת או חסד או אמת כמ"ש בזה בחשבון פ"ז ע"ש:
להתחכם עליו במעשהו למ"ה. כי רבים מן הסכלים יחשבו שהם יותר חכמים מהש"י ובאים לגנות מעשה הש"י ומחרפים ומגדפים בראותם רעתם המגיע להם ממעשה הש"י ולא יחשבו כי הם עצמם שגרמו להם זה. וזה ע"ד אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו עכ"ל. והוא כמ"ש במ"נ פרק י"ב מח"ב על תלונות פילוסוף א' שהרעות בעולם יותר מן הטובות וכו' והשיב הרמב"ם שם באורך וכלל דבריו שנראה שרוב רעות האדם בעבור רוע בחירת האדם עצמו מהם מחמת רוע סדר הנהגת האדם במאכלו ובמשתהו ובמשגל או שהוא רודף אחר דברים שאינם הכרחים לו ועי"ז נופל בצרות ומאורעות ומתרעם על מדותיו יתברך ואילו היה מסתפק בהכרחי לבד לא יבא לכל הצרות כי ההכרחי הוא נמצא בקלות ומובטח לכל אדם ע"ש באורך. ועיין בחשבון כ"ב גם כן כדברים האלה ויש לפרש עוד להתחכם עליו במעשהו הוא ממרה את האלהים ועושה בהן רע כמו שכתוב בש"ג פ"ז מהם שלא ישים הטובה סבה להמרות הבורא וכ"כ בחשבון הששי ע"ש:
ומה נדמו בזה למה הם דומים בזה:
וזומן להם בו ושם בבית ההוא היה ג"כ מוכן ומזומן רופא חכם ורפואות שמועיל לעינים כדי שיתרפאו מעורונם והם לא די שלא שמעו אל הרופא ולא עסקו ברפואות לטוב להם אלא הלכו בבית אנה ואנה ללא צורך ועי"ז הביאו עליהם מכות ופצעים ולא עוד אלא אף גם התרעמו על בעל הבית כו':
ואמר לכל סכל הוא שהכל מעשה סכלות מאחר שלפי דעתו איננו כרצונו. (כי מקודם היה להם מום אחד עורון ועכשיו היה להם עוד צער הפצעים וצער השברים):
התחייבו אנשי החכמה והמדע כו' ולכך מחוייבים החכמים הנבונים שבכל דור להעיר וללמד את בני האדם ולהורותם שידעו ויכירו את גודל הטובה שעושה הש"י עמהם כאותן הרופאים שנותנין רפואות שייטיב ראותם ולא יהיו סומים לעולם ואז יגדל שבחם ותרבה הודאתם כו' ומי שלא שמע אל הרופא איהו דאפסיד אנפשיה ונופל בצרות ובנזקין כמו אלו העורים וכמו שכתוב בשם המורה כנ"ל:
דמה החכם דברי החכמים לדרבונות הוא מקל המחרישה ונקרא גם כן מלמד הבקר או מרדע. וז"ל הרב מברטנורא במשנה כלים פ"ט מ"ו על משנה מלמד שבלע את הדרבן. מלמד מקל ארוך ובראשו כעין מסמר דק מדריכים בו הפרה לתלמוה לכך הוא קרוי מלמד והמסמר שבראשו קרוי דרבן כמו דברי חכמים כדרבונות עכ"ל. וכתוב בערוך. מלמד שמלמד הפרה לתלמיה לחרישה ליתן חיים לבעליה. מרדע מורה דעה לפרה. דרבן שמוריד בינה לפרה ולכך דמה החכם דברי חכמים לדרבונות לפי כל השלשה שמות הנ"ל:
ודמה אותם כו' כלומר דמה את בעלי אסופות שהם בעלי המחברים ספרים ישרים למסמרות נטועים קבועים בכותל לא ימוטו לעולם כן ספריהם הנעימים יש להם קיום לעולם ודבריהם נכנסים בלב הלומדים אותם כיתד הקבוע בכותל:
וכבר פירשו המפרשים בהסתרת דברי אשר בתחלת הפסוק ר"ל שמלת דברי שבתחלת הפסוק ד"ח וגו' הוא נסתר כאן וקאי ג"כ על בעלי אסופות וכאלו כתוב דברי חכמים וגו' וכמסמרות נטועים דברי בעלי אסופות:
והטעם ר"ל ופירוש הפסוק כך הוא וכמסמרות קבועים דברי בעלי אסופות והקדים הקדמה זו לומר אף שאין חכמים מעירים את האדם לטובתו הרי יש ספרים וחבורים מחוכמים ונבונים וכל הרוצה ללמוד ולהעיר א"ע יבא וילמוד דאם לא כן אין אדם יוצא ידי חובתו אם אינו עוסק בספרי המוסר:
ששה ענינים הם הששה פרקים שבשער הזה:
Chapter 1
אך מהות הבחינה מה היא הבחינה ואמר שהוא יתבונן האדם בסימני חכמת הבורא בברואים וישערם בנפשו כפי כחו ושכלו כו' עד מקום שיד שכלו מגעת שלא יאמר האדם מאחר שלא ידעתי חכמת התכונה והגלגלים וחכמת יורדי הים באניות וכיוצא מכמה אלפי אלפים סימני החכמה שברא הקב"ה בעולמו שאין יד הכל משגת את כולם וא"כ ישיב ידו מלבחון מה שידוע לו ויהיה סכל כל ימיו ולכך אמר שכל אדם יוכל לבחון כפי שכלו וימצא כמה סימנים מחכמתו יתברך כמו שיתבאר:
כי החכמה ואם סימניה כו' ר"ל אעפ"י שסימניה נחלקים בכל בריה בפני עצמו יש בו חכמה אחרת מכל מקום כולם יוצאים מחכם יכול אחד ומיוחד והוא לא ישתנה ח"ו מעולם ועד עולם רק כל דבר ודבר שבעולם קבל תכונתו ומתכונתו כפי הראוי לו לצורך העולם ולכך בכל דבר שבעולם הן קטן או גדול מכלם יכול להבחין יכולת הבורא יתברך וחכמתו כמו שנתבאר בשער היחוד כשמש אשר היא אחת בעיקרה כו':
ונשתנה אור השמש בשמשות. בחלונות הנעשים מכמה מיני זכוכית הלבן והשחור כו'. והרואה בחלונות סובר שיש כמה גוונים בהשמש אבל באמת השמש בעקרה אחת רק המקבלים דהיינו הזכוכית נשתנה צבעם וכן המים שהם במראה אחד וכשנופלים על הפרחים המשונים במראיהן נשתנה גם מראה המים שעליהם ואם הדבר הזה נראה לעינינו בדברים גשמיים כ"ש וק"ו שנוכל לצייר את זה בחכמת הבורא יתברך שהוא וחכמתו אחד והמקבלים קיבלו כל אחד תכונתו וצורתו כפי הראוי לו:
ע"כ התבונן כו' והתישב בנעלם ממך ואם יש דבר שלא תדע תועלתו וחכמתו רק כאשר תתישב ותסתכל היטב בכל הדברים תמצא שכלם בחכמה עשה ואין לך דבר שאיננה לצורך ולתועלת ויש בו חכמה נפלאה:
כאשר ספרתי לך לעיל בשער היחוד ויהיה פירושו תמצאם בע"ה כאשר ספרתי לך:
ואלו היו סמניה כו' לא היינו צריכין להתיישב על שום דברים נסתרים כי כל החכמות היו נגלים ומפורסמים:
והעילה בזה והטעם בזה למה באמת אין כל הבריות שוות הוא מפני שהדבר שהוא עושה מעשה אחד תדיר הוא מוכרח מדבר אחר שלא יוכל לשנות את תפקידו:
כמו האש כו' וכן נראה בשמש וירח וכל הגלגלים שהם מוכרחים מהמכריח יתברך וזרח השמש ובא השמש ואילו היו ברשות עצמם היו יכולין לשנות את מהלכם ותפקידם ומזה נראה בחוש שיש יוצר ובורא וכלם עומדים על משמרתם כאשר העמידם הבורא יתברך שמו:
חפץ במעשהו ר"ל שעושה הכל כחפצו ורצונו הטוב ואיננו מוכרח משום דבר אחר:
ולא צריך ר"ל לא נצרך וחסר לדבר זה שברא וכן אינו פועל בטבע כמו שאר הטבעיים שעושין כפי טבעם בהכרח:
עשה הדברים משתנים ולכך עשה בעולמו דברים משונים זה מזה כפי רצונו וחכמתו:
כדי שיורה השתנותם על אחדותו והוא ראיה ברורה ועדות מבואר שהשם יתברך יחיד בעולמו כי מי יאמר לו מה תעשה ואין מי שיוכל לשנות מעשהו מן העולם ועד העולם בכל הנבראים בכללן ובפרטן כולם עומדים על משמרתם אין זה אלא שיש להם מכריח וכלם ביד רשותו וכחו:
והאלהים יודע אם כו' ר"ל אפשר שכווננו אל האמת בטעם זה שכתבנו למה לא היו כל הבריות בדמות אחת:
והדין נותן בעבור זה ר"ל בעבור הטעם הנזכר כו':
וחכמתו יתברך נעלמה חכמת הש"י נעלם ומרומם לידע טעמו ונימוקו למה עשה כך או כך כי מי בא בסוד ה' רק זכרנו אחת מהרבה טעמים שהיה לו להקדוש ב"ה ואפשר שצ"ל והדין נותן כו' קודם והאלהים ידע כו' ויהיה דבר דבור על אפניו דוק ותשכח:
Chapter 2
אך כו' וקבולו שהוא מקבל ויודע סודות החכמה המקוימים העשוין בעולם:
כמש"ה מלפנו הש"י מאלפנו ומלמדנו חכמה יותר מבהמות:
ויחכמנו יותר מעוף השמים:
הלא הוגד מראש לכם הלא הבינותם מוסדות הארץ:
והחי יתן אל לבו מי שלבו חי כמ"ש לקמן:
כל היודע לחשוב תקופות שבת פ"ז:
ואמרו הוי מחשב כו' וזה ראיה שלא יהיה האדם כסוס כפרד אין הבין רק שצריך לחשב ולהתבונן תמיד בכל מעשיו:
ואמרו אלמלא נתנה תורה עירובין פ"י:
צניעות מחתול שאינה מטלת רעי אלא בסתר והיונה אינה מזדווגת אלא לבן זוגה והתרנגול מפייס ונמלה לא תגזול מחברתה מה שהכינה לעצמה:
Chapter 3
אך כו' היא העיון בפנות העולם ביסודות והשרשים של כל העולם שהם אש רוח מים עפר וכ"כ בשער היחוד פ"א בפנות יסודות ושרשים כמו היתה לראש פנה:
ותולדותיהם המחוברות מהם ולעיין בכל התולדות היינו כל הבריות שנתחברו מהד' יסודות:
ובתכונת חלקי כל מורכב שכל המורכבים לאחר שנתמזגו ונתחברו מהד' יסודות יש להם תכונה וצורה אחרת ואין מראיהן כאשר בתחלה:
ואופני תועלתו וכל דבר נברא לתועלת שנוכל להשתמש בו ואין דבר בעולם שלא יהיה בו תועלת לאדם ולצרכו ובכל זה יש בו חכמה רבה ונפלאה בכל בריה ובריה כנ"ל:
ובמתכונתו ובמספרו:
ודמותו צורתו או ששניהם לשון צורה ודמות:
ועילתו המשלימה אשר לה נברא ר"ל לדעת ולהבין הסיבה והעילה שיש לכל דבר שעל ידי הסיבה ההיא הוא נשלם ונתקיים שאם לא יהיה לו הסיבה ההיא לא היה נשלם כמו שתראה שהבע"ח צריך לצמח והצמח למים ולארץ א"כ הצמח הוא עילה וסיבה לבעלי חיים שיהיה נשלם וקיים בעולם וכן הוא בכל הנבראים שבעולם שיש לכלם עילה וסיבה המשלימם כמו שכתב בשער היחוד פ"ז מ"ב ע"ש:
והדרת רוחניות העוה"ז לשון הוד והדר לעולם הזה שיש בכולם קצת רוחניות שבזה יש להם קיום שהרי אפילו בדומם יש בו כח חיוני ורוחניות שמעמיד הצומח ומצמיח מכח הרוחניות שבו כמו שמסיים שתדע כו':
ועלוליו שמכל דבר יוכל לצאת דבר אחר כיוצא בו:
ומעולליו ומזה יוצא עוד אחר וכן זה מזה כמו מאב בן ומבן בן וכן לעולם וכ"כ בסוף שער הבטחון והבורא יתברך אשר הוא תכלית העילה ברחוק מן המעוללים ראוי לבטוח בו כו' ע"ש:
ותקנתו התמימה שנברא בעבורה ר"ל להבין ולהשכיל הסוף וקץ של כל הנבראים למה נבראו כולם ומהו תקנתו התמימה וכאשר ישתכל המשכיל יראה ויבחין שהכל נברא בעבור האדם ובו תקנת כל העולם כמ"ש בשער היחוד פ"ז מ"ב וז"ל וצורך האדם על הכל ותקנת הכל באדם וכ"כ לקמן בשער זה והרמב"ם בהקדמת סדר זרעים האריך מאד בענין זה וכתב שם וכאשר חקרו הפילוסופים שהכל הוא בעבור האדם צריך לדעת מהו תכלית האדם בכל פעולותיו עם כל משמשיו ומצאו כי תכליתו הוא פועל אחד לבד והוא לצייר בנפשו המושכלות וחכמות האמתיות ולעבוד את ה' בכל פעולותיו כי הדעת נותן ששוא ושקר להיות תכלית האדם לאכילה ולשתיה או לבנות קיר או להיות עשיר גדול כי כל אלה הם מקריים מתחדשים עליו ועוד שהוא משתתף בזה עם רוב הברואים כו' וכל העולם עם כל העוזרים ובעלי מלאכות לא נבראו אלא בשביל זה או לצוות לזה כמו שאחז"ל כו' ע"ש באורך ומעתה נדע ונתבונן מהו תקנתו התמימה של כל העולם וכל אשר בו למה נברא: ובמ"ה פירש בענין אחר ולפי דבריו הענין כאן כפול ומכופל דו"ק:
ולדעת רוחניות העוה"ז שיש דברים שנוטים יותר לרוחניות כמו השמש והירח והרקיע וכן האש והרוח נוטים יותר לרוחניות משא"כ בבע"ח והצומח והארץ שנוטים לגשמיות יותר:
ומדברו הם ב"א:
ודוממו כמו הארץ וכיוצא בו:
ונחו הדברים הנחים כאבן ומתכות:
ונעו שמתנועע כמו המים ובעלי חי:
וקפאיו מה שנקפא כמו האדמה כמו קפאו תהומות:
ועליונו מה שטבעו לעלות למעלה כמו האש והאויר:
ותחתונו כמו הארץ והמים טבעם לרדת למטה:
הרכבה נכונה בכל המחוברים במזג השוה שלא יגביר יסוד אחד על חבירו:
וסדרו סדר מתוקן כל אחד על מקומו הראוי לו כפי צורך העולם וחלק את העולם כל חלק למקום הצריך קצת במדינה זו וקצתם באחרת והוא מבואר שהכל הוא לכוונת תועלת ושחלק זה צריך לחלק האחר:
ושמהו רומז עליו והש"י שם את העולם באופן שכל רואיו יכירו וידעו שחכם גבור ויכול שאין כמוהו ברא אותם כמו שמורה הבנין על הבונה אותו שנדע ממנו עד היכן הגיע חכמתו וגבורתו כן נוכל לשפוט מן העולם וכל אשר בו על הש"י שברא את הכל אף שלא נוכל להשיג עצמותו יתברך וכמו שנתבאר בשער היחוד:
מגשמיות ורוחניות אע"פ שהם שני הפכים מעמיד אחד את חבירו:
נמזגו ונתערבו הם שמות נרדפים ופירושם אחד:
כנפש וכגוף בחיים שלא תמצא נפש בלא גוף ולא גוף בלא נפש:
והשני סימנים נעלמים כמעט מכל ב"א:
אשר לא ידע קשרם למה קשר אותם הקב"ה באופן זה אלא המשכיל והמה מועטים והוא מבני עליה:
המבין יושרם שיבין יותר טובה הגדולה שבו:
כמות הכולל כל בשר כן נ"ל לגרוס ר"ל המיתה הוא נוהג בכל בשר נפש חי הכל שב אל העפר ולפי הנראה הוא דבר רע מאד:
ובו תקנת העולם ובאמת אם לא יהיה המיתה לא היה לעולם תקנה מכמה טעמים נגלים ונסתרים כי מה בצע שיעמול האדם תחת השמש לעולם ומתי יטול שכרו כי כל טובות העולם הזה אינם טובות בעצם מכל שכן הרעות. והרשע לא יפחד מהמות ויעמוד לעולם ברשעתו והצדיק יטול שכרו שם כפי פעולתו וכן הארץ הוא ככור שמתיך הזוהמא מהנחש שנדבק באדם מחטא אדם הראשון ובעת התחיה יעמוד בגוף נקי מוכן לקבל נפש הטהורה כמו שהיה באדה"ר קודם החטא כ"כ בר"מ אלשיך בפ' אמור וכן יש עוד כמה טובות בענין המות מה שלא נוכל להשיג ויהיה הגרסא והשני סימנים נעלמים כו' כי אם המשכיל המבין יושרם כמות הכולל כל בשר כו' ואין צורך לדחוקים של במ"ה ע"ש וכל המבינים הסכימו לגרסתי:
בהשתנות עניני השנה קיץ וחורף קור וחום כל אחד משמש רביעית השנה שהם ד' תקופות השנה וכשמדקדק האדם יוכל להבין למה נשתנו והוא מפני עליית החמה וירידתה:
והחכם המבין כו' דעת רוחניותו ודקותו כו' ר"ל לא יבינו על גשמותן של הדברים לבד אלא יאמר האדם שלא נבראו רק לצורך גשמיות לעשות בהם כל צרכי גופו לאכילתו ולשאר צרכיו דא"כ לא היה צריך להיות בכל נברא קצת רוחניות ודקות אלא הרוחניות שבכל דבר הוא ראיה גמורה על הבורא יתברך כמו שהוא מבואר למי שידקדק בזה וכמו שיתבאר וכאשר ירגיל האדם בזה בכל דבר שיסתכל ובכל בריה שבעולם יוכל לראות בו את מעשה ה' כי נורא הוא ובזה יוכל לקיים שויתי ה' לנגדי תמיד:
וידבק בעבודתו כו' וכאשר יתנהג כך יכנס אימתו ופחדו יתברך בלבו וידבק בעבודת הש"י כו':
ואת אשר חננו מרוב הטובות כו' שהש"י חנן אח האדם בהרבה טובות ונשאו והגדילו על הכל והכל בחסדו ובטובו הגדול:
מבלי מעשה שקדם לו כי עדיין לא עשה שום מע"ט לפני הקב"ה:
ולא מדה יתירה התחיל בה וגם לא הי' בו עדיין שום מדה טובה יתירה:
התחייב לו בעבורם הגמול הטוב שיתחייב להאדם בשבילם הגמול הגדול הזה שעושה השם יתברך עמו אלא הכל חסד ונדבה וחנות מאתו יתברך כמ"ש ז"ל מי הקדימני ואשלם מי עשה ציצית בבגדו אם לא נתתי לו בגד תחלה וכן מזוזה ושאר כל המצות כי ממך הכל ומידך נתנו לך:
ואח"כ יברור לו כו' כי לא לתוהו בראה לשבת יצרה והכל הוא לצורך האדם ליהנות ממנו שיהיה לקיום בעולם אך רק לפי צרכו וספוקו בלבד והמותר יחרם:
ומשכיותיו לשון ראיה וחמדה בלב כמו משכיות לבב:
ויחשוב העולם וקנינו צדה לעולם הבא שעוה"ז וכל קנינו הוא נברא רק שיכין האדם בו צדתו לעולם הבא כי שם ביתו ודירתו האמתי ופה הוא כאורח נטה ללון והעולם הזה דומה לפרוזדור בפני העוה"ב כו' והיום לעשותם ומחר לקבל שכרם ולכך לא יקח מן העוה"ז רק מה שטוב לו בעולה הבא ולא יותר אבל הסכל שאין מבין מה ה' שואל מעמו ולמה בא אל העולם הזה ובגוף הזה וסובר שכאן הוא ביתו ודירתו ולעולם יחיה כאן ולכך משתדל בעניני העוה"ז לבד ושוכח קצו מכל וכל:
והוא סובר כי הוא רץ לתקנת נפשו ר"ל שהוא סובר שכל מה שעמל תחת השמש יהיה לו לעצמו ולנפשו לבד:
ואיננו שוער ואינו משער בדעתו שכל מותר עמלו הוא הכל הבל ויעזבנו לאחרים או בחייו או עכ"פ לאחר מותו והוא גלגל החוזר בעולם וכמו שנראה בכל דור ודור האמונים עלי תולע חבקו אשפתות אם כן מותר קיבוצו למה הוא לו את שיש לו אינו שלו קנין שאינו שלו למה הוא לו:
ומה נדמו בזה ר"ל ולמה הם דומים החכם והסכל בדרכי העולם הנ"ל:
דעתן בעל דעה ישרה:
והשני הפכו הפך החכם אל כסיל ובער:
ולא סר לעשות כן לא הניח ידו מלעשות כן לעבוד אדמתו מעט עד שנגמרה עבודת כל אדמתו כהוגן:
והותירה לו והיה לו מותר מן שדהו כ"כ עד שקנה והוסיף עוד שדה על שדהו. והנמשל הוא ע"ד מ"ש חז"ל מצוה גוררת מצוה או שהוא ע"ד מ"ש חז"ל זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע:
והמשכיל כאשר יעיין כו' כי שם ביתו של אדם וכאן הוא כאורח נטה ללון רק הצורך למחיה ולפרנסה ומוכרח הוא להכין פרנסתו אך לא יעזוב אדמתו שיש לו בעולם הבא שלא ישגיח עליה לגמרי פן תהיה שממה ומאומה לא ימצא שם וגם פה לא עשה לנפשו מאומה רק לגופו ונמצא קרח מכאן ומכאן:
כמו שאמר החכם שלמה בבחינתו בכסיל שהתנהג כאח הכסיל הנ"ל מה שעלתה לו ואמר:
ואחזה אנכי וגו' ראיתי על דרכי הכסיל. כמ"ש ברישא דקרא על שדה איש עצל עברתי וגו' ראיתי לקחתי מוסר שאין זה הדרך הישר שיעזוב שדה עצמו לגמרי ומתי אעשה גם אני לביתי. רק פן יאמר האדם שאין לי שום פנאי לעסוק בעסקי העולם הבא כי טרוד אני על המחיה ועל הכלכלה תמיד לא יחשה ולזה מסיים הכתוב מעט שנות מעט תנומות ר"ל אל תתנהג בצרכי גופך תמיד ויומם ולילה לא ישבותו רק אחוז בה וגם מזה אל תנח ידך ושניהם יקיימו בידיך. ובא כמהלך רישך יבא לך מה שאתה רש ממנו היינו חלקך בעולם הבא כמי שהולך מהרה. ומחסורך כאיש מגן יבא לך כל מחסורך שבעולם הזה כאיש הבא למגן לך ר"ל שתוכל לזכות לשני שולחנות ועיין לקמן בחשבון כ"ב כדברים אלו:
Chapter 4
נאמר כי פנות החכמה ר"ל שרשי החכמה ויסודותיה נוכל לחלקם לשבעה חלקים:
המקויימות העשויין וישנם בברואים לרוב מיניהם אף על פי שיש הרבה מינים בעולם כמו מין אדם מין חיה מין בהמה כו' ואישיהם כל אחד בפני עצמו נקרא איש אם כן החכמה שבכולן לרוב מאד אבל בכללן נוכל לחלקן על שבעה חלקים:
אחת מהנה שרשי העולם הם הד' יסודות כמו שמפרש והולך בראותנו עמידת הארץ באמצע כנקודה באמצע המרכז כך הארץ תולה על בלימה שהרי נראה לעינים שכל מקום שאדם עומד בכל העולם הוא רואה חצי כיפת הרקיע מזה נראה שארץ באמצע העולם כנקודה בתוך העיגול:
והמים סמוכים להארץ כי כל יסוד הכבד נופל למטה ולכך טבע האש למעלה מכלם ואחר כך האויר ואח"כ המים ולמטה מכלם העפר שהיא כבדה מכלם:
על משקל ושיעור להיות שוקדים ועומדים כל אחד על מקומו ושלא יתגבר יסוד על חבירו ויחרב העולם:
והים עומד הבור העמוק נקרא ים כמה שכתוב ירעם הים ומלואו וכמו ים של שלמה:
ואם יהמו גליו אף שגלי ים הומים ומגביהים עד מאד עד שכל אחד יוכל לשטוף כמה מדינות הנמוכות ממנו אע"פ כן לא יוכלו לעבור את חקם הוא החול אשר הוא גבולם שלא יעברו חוצה ומזה נראה שהכל עבדיו ולא ישנו את תפקידם:
והפנה השנית כו' אשר הוא העולם הקטן ר"ל מין האדם בכלל הוא עולם הקטן בפני עצמו כמו שכל העולם הזה שצריך זה לזה וזה לזה כן הוא האדם בפרט השלמת כל סדרי בראשית. ובשלישי אמר שאבריו וגופו ונשמתו של אדם הוא דומה לעולם הגדול שהוא שיעור קומה בדמות אדם ולכך קרא הרמב"ם במורה פ' ע"ב מח"א לכל העולם בכלל שיעור הקומה ע"ש:
אשר בו השלמת סדרי העולם באדם נשלם ונגמר כל מה שברא הקב"ה בעולמו כי הכל לתועלת האדם ולשמשו והאדם הוא כבעל הבית בעולם:
והוא יפיו כי בלא אדם היה העולם כמדבר שממה:
וזיונו מל' כלי זיין או ל' זן ומתפרנס או ל' זיו קלסתר פנים:
ותמימותו כי בלא האדם היה העולם עדיין חסר והוא מתמם ומשלים הכל כמו שנתבאר לעיל פ"ג ע"ש:
ואליו רמז דוד עליו השלום ה' אדונינו וגו' ואמר תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו וגו':
והשלישית בהרכבת האדם גוף האדם עצמו מורכב מכל הד' יסודות ומנפש ושכל ובנפש יש כמה כחות כמ"ש:
והוא דומה לעולם הגדול דבר זה ידוע ומבואר בכל ספרי החכמים הקדמונים שהאדם הוא עולם ומלואו מכל הבחינות והכחות שיש בכל העולם הגדול הכל יש באדם דוגמתו ודבר זה מבואר באורך בספר המורה פ' ע"ב שכל העולם בכלל הוא דוגמת אדם א' ע"ש באורך ועי' בס"ס ארחות צדיקים ובר"ס שבט מוסר ע"ש ועיין לקמן בפ"ה ובשער ע"ה פ"ט שביארו המחבר ג"כ ע"ש:
כמ"ש איוב הלא כחלב תתיכני תחלת בריאת האדם הוא כחלב הנתך ונשפך ואח"כ נקפא ונקרש במעי אמו כגבינה ואח"כ מלבישו בעור ובשר על העצמות וגידין שהוא מסוכך בהן ועושה עמו חסד שנותן בו חיים במעי אמו ובפקודת השם יתברך נשמר רוחו בקרבו וקושר דבר רוחני בדבר גשמי כמו שיתבאר לקמן:
והד' כו' מהם המעופף ר"ל העופות שמעופפים באויר:
והשוחה שהולכים שחוח כבהמה ודומה להם. ובמ"ה פי' והשוחה במים מלשון כאשר יפרש השוחה לשחות והוא הדג ושאר בע"ח השטים במים:
והזוחל מל' זוחלי עפר ופירש רש"י שהולכים על גחונם ועל בטניהם כנחש:
ומדותם כל בריה יש לו מדה בפני עצמו יש מהם שבונים וקוננים ואורגים:
כמו שנזכר במענה כו' וכתב ר"ת בס' הישר שער י"ג שראוי לומר תמיד המענה ההיא של אזור כגבר חלציך:
והימיות הבריות שיש במים ובימים:
והחמישית וכו' ובמוצאים הם מיני מתכות ודומיהן שמוצאם מן האדמה:
וידבר על העצים וגו' ששלמה ידע טבע של כל אחד מהן ומה תועלתו כך פירש רש"י:
והששית כו' בחכמות כמה מיני חכמות שיש בעולם שבני אדם משתמשין בהם כידוע:
ובמלאכות הם מלאכות הכבדות כמו חרישה וזריעה וכיוצא:
ובפעולות הם מלאכות קלות כתפירות וכיוצא:
ושאר תועלותיו הכוללות שכל ב"א צריכין למלאכה ההיא כמו לחרישה ולזריעה והדומה לזה ויש מלאכות שמתבודדים בו קצת ב"א כמו נוקב מרגליות וכיוצא שאין הכל צריכין לזה:
מי שת בטוחות חכמה מי עשה זאת שנתן לאדם חכמה ובינה בקרב לבו לחשוב מחשבות ולעשות כל המלאכות ופעולות שעושה:
שכוי מפרשים על הלב הסוכה והצופה הנולדות:
השביעית כו' בקביעות התורה שקבע השם יתברך בתוכנו תורתו ודתו כדי שנדע כדת מה לעשות בעולם ואיכה ננהיג את עצמנו וע"י התורה נדע במה עושין רצונו יתברך שמו ובלא תורה האדם ככסיל בחושך הולך כמו שהבאתי דברי ס' הכוזרי לעיל כמה פעמים ולא עוד שמגיעים על ידי התורה להנאות העולם הזה גם כן כמו שנתבאר בתורה אם בחקותי תלכו ונתתי גשמיכם וגו' וכמה פסוקים כאלה:
ולגמול העוה"ב באחרית כמ"ש אכלו טוב בעולם הזה ותתענג בדשן נפשכם בעוה"ב. והשכל מחייב גם כן גמול העולם הבא כי איך יצויר שמלך הגדול והנורא ממ"ה הקב"ה יקפח שכר העושים רצונו ומצותיו יתברך:
ותלוים בזה עניני המנהגים כו' כמו שנראה סי' החכמה בתורה הקדושה כן נראה חכמת הבורא יתברך שנתן בעולם להנהיג את העולם בדרך ישר להעניש העושים עולה ולישא וליתן באמונה ויושר הנימוסים דאם לא כן איש את רעהו חיים בלעו:
בעניני העולם בלבד ר"ל שיש הנאה ושכר על זה בעולם הזה. וז"ל בעל העקרים מאמר א' פ"ח דדת הנימוסיות תקצר מן האלהיות בפנים רבים. האחד כי הנימוסיות תתקן פעולתו קבוץ המדינה אבל לא תספיק לתת שלימות בנפש לשוב על ידיהן למקורו וע"ז אמר המשורר תורת ה' תמימה משיבת נפש. הב' שהנימוסיות לא תוכל להפריד הנאה מן המגונה דרך אמתי כי כבר יהיה אצלנו נאה או מגונה ואין כן דרך אמת ואין כח אדם להשיגו וע"ז נאמר עדות ה' נאמנה מחכימת פתי כי היא מודעת הבדל נאה ממגונה באמת. הג' להיות העוסק בדת נימוסיות מסופק אם פעולותיו מוגבלים כראוי וכל אשר יסופק בו האדם לא ישמח בעשותו אבל קוטבי התורה חזקים ומשמחים וזהו פקודי ה' ישרים משמחי לב. הד' שהדת הנימוסיות לא תוכל להפריד פרטי הפעולות מפני קוצר המשיג לרבות המקיפים והתורה חושבת כל הפרטים וז"ש מצות ה' ברה וגו'. הה' שהנימוסיות סדורה מבן אדם אי אפשר שתהיה נצחיית יען הנאה והמגונה ישתנה ברבות הזמן אבל תורת אל היא נצחיית וז"ש יראת ה' טהורה עומדת לעד. הו' הדת הנימוסיות לא תצא ידי כל הדעות שאין הטבעים שוים משא"כ האלהיות וז"ש משפטי ה' אמת צדקו יחדו ע"כ מתק לשונו וצוף דבש אמרותיו והעתקתי כל דבריו מפני כמה דברים נחמדים דאיכא למשמע מיניה בספר הזה:
וכבר נאמר כי כו' ר"ל אף על פי שנפי הנראה לדעתנו העולם כמנהגו נוהג והכל כפי הטבע אבל באמת משועבד הטבע והמנהג לתורה ר"ל למקיימי התורה לעשות כרצונם כעבד המשועבד לאדונו והדבר מבואר ואיננו חוץ לטבע שהרי השם יתברך הבורא העולמות והטבע הוא בעצמו נתן לנו תורתו ודתו והוא צוה על כל נבראיו שיהיו משועבדים תחת יד מקיימי התורה ומי יעכב על ידו וכמו שמורים הפסוקים שבתורה וביארו המחבר כחשבון הששי במשל נמרץ עיין שם וסיים שם הלא אתה יודע כי הבורא יתברך התנה בתורתו הנאמנה שיהיה ברשותך ובחפצך כל מה שבעולם אם תעבדהו ושיעבור על רצונך כשתעבור על דבריו כמו שהוא מבואר בפ' אם בחקותי תלכו וזולת ע"כ ועיין בס"ז שלי מש"ש וכן דעת חז"ל בהרבה מקומות כידוע. ובשל"ה הביא ג"כ כמה דעות אם השכר טבעי או הסכמי ודעתו כדעת כל המקובלים שהשכר טבעי נמשך בעצה למקיימי התורה עיין שם באריכות:
Chapter 5
אך איזה מין קרוב אלינו כו' נאמר כי באמת שראוי לבחון יכולת הבורא בכל אחד משבעה דברים הנזכרים:
ואם הצורך אליו גדול כו' ופשוט הדבר שצריך לאדם יותר זה בכה וזה בכה אנו חייבין לבחון בדבר ההוא הנצרך לנו ביותר שהרי האדם רואה שאין לו קיום והעמדה בלא דבר זה. אך בזה אין הבחינות שוים ולפעמים צריך לדבר אחר ודבר זה רחוק ממנו ואינו יכול לבחון בו תמיד:
הקרוב אלינו יותר אך מה הוא הדבר שקרוב אלינו תמיד ונגלה לנו חכמת יכולת ה' יותר משאר דברים:
הוא סימן החכמה הנראה במין האדם כו' וכאשר נדקדק לבחון בו מתחלתו עד סופו יתבאר לנו מסוד העוה"ז הרבה והוא מפרש הכל באורך לפנינו:
אשר הוא העולם הקטן האדם הוא עולם קטן כמו שפירשתי לעיל:
והוא הסיבה הקרובה כו' שקרוב הרבה להבין שהאדם הוא עיקר מכל הנבראים שהרי הוא כבעל הבית המשתמש בכל אשר בו וכתב רבינו סעדיה גאין ז"ל כי המנהג להבניה משימים כל דבר נכבד באמצע הדברים אשר אינם נכבדים כמוהו כן האדם הושם באמצע העולם כו' ע"ש כמו שכתוב אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי ע"כ:
ואח"כ נעיין בתועלותיו שיש כמה דברים שהם תועלת לאדם כמו שמפרש לפנינו כמו מזונו משדי אמו והבכיה לקטנים מן החולאים ע"ש:
ותכלית ענינו ועוד שאר דברים זולתם שהוכיח לקמן:
כל מה שנוכל לעמוד עליו כלומר עד תכלית וסוף מענינו שאין לדבר ממנו עוד כמו ותכל כל עבודת:
שהפילוסופיא ר"ל שהחכמה בכלל. כי כל החכמות וכל החקירות בכלל נקרא בלשונם פילוסופיא ואמר שהחכמה בכללה היא רק שידע האדם א"ע. כאשר זכר לפנינו קצת ממנו:
כמה שכתוב ומבשרי מעצמי ומבשרי אחזה ואבין את אלוה שהוא בורא חכם ויכול:
כמ"ש כו' אודך אודה אותך על כי כו':
לא נכחד לשון מניעה לא נמנע ממך מלדעת מספר עצמותי אף שעושיתי בסתר במעי אמי:
רקמתי בבשר וגידים:
בתחתיות ארץ במדור התחתון שבמעי אמי:
גלמי גושם שלי ראו שם עיניך: ועלספרך כלם כלאבריוגידי או כלהנבראים םם כתוביםבםפרך: ימיכו יוצרו כל הימים הם נצו.יים וידועים לפניו ולא אחד בהם מכל הימים שלא נודע וגלוי לפניו יתברך בתחלה:
אל תחלת האדם מהו תחלתו של אדם ומאיזה דבר נתהוה ואז תראה איך נתהוה והמציאו מן האפס והאין שלא היה בדברים ההם שום צורה ודמות אדם ונברא מהם:
והוא צאתו שתחלת יציאתו והוייתו הוא מהיסודות שהרי הוא נברא מזרע האיש ודם האשה והזרע והדם נתהוה מהמזון שניזון האדם ממנו והמזון הוא הצומח והצומח נתהוה מהד' יסודות שמכולם נתהוה הצומח וא"כ תחלה היה לו צורה ותכונה של ד' יסודות ומצורה זו נהפך לצורת הצומח והמזון ואח"כ לצורת הזרע והדם ואח"כ לתכונת החי שניתן בו חיות התנועה שם במעי אמו ואח"כ ניתן לו צורת אדם והוא האדם שגדרו הוא חי מדבר מת שבגדר חי הוא נבדל מכל הברואים ובמיתה הוא נבדל מעליונים וזה גם כן תקנתו שהבחירה נובע מהמיתה וכנ"ל דאם לא היתה המיתה לא היתה הבחירה ונהיה כמלאכים שהם עומדים והאדם הוא מהלך ממדרגה למדרגה כידוע ועוד שאין כוונת הבריאה שיהיו הכל כמלאכים ועיין במ"ה:
והוא הולך ר"ל והוא הולך ומתגדל:
בשינוים בכמה מיני שינוים בין בענין מחיתו ומזונו שפעם הוא כך ופעם הוא כך וכן בטבעו שפעם טבע האדם כך ופעם כך והם סבותיו וגלגוליו והמה מתחלפות בין בבטן אמו וכן אח"כ:
ומצועים מתמידים ויש ב' דברים שהם ממוצעים לקשר הנשמה בגוף שהם שני הפכים ובדברים ההם הממוצעים מתקשרים יחד ונתחברו והם רוח החיים והחום הטבעי והדם וכו' כמ"ש לפנינו והמצועים האלו הם תמיד באדם כל זמן שהוא חי:
מחוברים במחשבה נכונה וכו' כי מי יוכל לחבר הד' יסודות זה לזה או לקשר הנשמה עם הגוף ומזה תראה סימן הטובה והחכמה והיכולת מה שהראה הש"י באדם:
השתכל וחשוב בשרשי חבורו כו' והם נפשו וגופו שהרי הדבר ידוע ונראה שהאדם מחובר מגוף ונפש וזה בלא זה אין לו קיום בעולם. והגוף מורכב מהד' יסודות שהם אש רוח מים עפר שהם מובדלים זה מזה:
בטבעם שאינם שוים זה לזה והש"י חבר אותם וקשרם קשר אמיץ שלא יתפרדו עד עת קץ:
מתאחד במראיתו לפי הנראה האדם דבר אחד מחתיכה אחת:
ומתחלק בטבעיו ויש בו כמה מיני טבעיות העין רואה והאוזן שומעת והפה מדבר והאברים הפנימיים יש לכל אחד טבע אחרת כמו שיתבאר לפנינו:
וחבר אליו אל הגוף:
עצם רוחני אוירי בריה שלמה ברמ"ח אברים ושס"ה גידים רוחניים כמו הגוף והיא בעצמה אוירי כאויר ורוח שאין נראה לעין כמו מלאכי מעלה שהם אישים רוחניים.
וזה העצם הוא נפשו כמ"ש ויפח באפיו נשמת חיים וגו' שיש בו חיות:
אשר קשרה בו בגוף שלא יכלו להתחבר ולהתקשר נפש בגוף שהם שני הפכים לכן צריך אמצעיים שהם ראוים לזה ולזה כי יש בהם קצת רוחניות וגשמיות ובזה נתקרבו ונתקשרו הקצוות זה לזה:
והם רוח החיים שהוא נושף ומנפח תמיד באפיו לתוך גופו וממנו נתהוה החום הטבעי שבאדם והחום הטבעי שוכן על הדם כי נראה כשהחום גובר גם הדם שבגידיו דופקים יותר מההרגל ואם כן הנפש שוכן על רוח החיים והחום הטבעי והדם שהם האמצעיים שבין הנפש והגוף:
והגידים שיש בהם דם:
והעצמים ונראה לגרום העצבים כי כן נמצא ג"כ בספר הכוזרי ובמורה ע"ש וכ"כ לקמן בשער עבודת ה' העצבים והם גידים שיש בהם הליחה עבה ויש בו יותר גשמיות מהדם:
והעורקים ומצאתי בספר המורה ח"ג פ' ל"ב וז"ל העצבים הם כלי החוש והתנועה והעצבים נולדו מן המוח ומחוט השדרה וגם יוצאים בעצבים חוטין וימלאו החוטים בבשר ונעשה עורק אחר כך יצא העורק מקצה העצב ויתקשה ויתערב עמו מחבל חתיכות קשות ונעשה ממנו מיתר וידבק המיתר באבר ויחובר בו אז יוכל העצב להניע האבר על זאת המדרגה עכ"ל:
ושם להם סבות להגידים והעצבים ולכל הנזכר:
לשמרם ולהגן עליהם כי אם יהיו הגידים כך מגולים בלא בשר ועור לא יוכלו להתקיים מקור וחום ומשאר פגעים. וז"ל הכוזרי במ"ב. והנפש לא תתחבר כי אם ברוח חם טבעי ואי אפשר לו בלתי לב שיקשר בו הקשר כלהב בראש הפתילה דמיון הפתילה הוא הלב והלב צריך אל משך הדם והדם לא תתהוה כי אם כשיבא לכלי העיכול ע"כ הוצרך אל האצטומכא והכבד ושמושם כו' ע"ש ור"ל כל הגוף הוא מגין ומשמש להנפש וכ"כ לקמן:
ואח"כ חשיב איך השם יתברך ברחמיו מתנהג עם האדם מתחלת בריאתו בחסד וחנינה:
אשר שם לו בטן אמו למצע ששוכב בבטן אמו כבמטה מוצעת כדי שיהיה שם שמור מכל הפגעים וכמו ששוכן במבצר חזק שלא יוכל שם דבר להזיקו ויש לו שום מזונותיו מוכנים ממה שאמו אוכלת:
והוא הולך וגדל אח"כ נתגדל שם במעי אמו מעט מעט:
עד שיחזק על התנועה והתנודה שיוכל להתנענע שם ל' נע ונד:
עם הגעתו אל מזונו כו' אף שנתגדל שם כל יום מעט יותר וצריך שם למזון יותר ואין בריה שיוכל להמציא לו מזון אע"פ כן הוכן לו שם כפי צרכו אם מעט מעט ואם הרבה הרבה:
ואח"כ יצא כו' שלא יוכל האדם לעשות שום דבר המסייעו כדי שיוכל לצאת מרחם אמו:
הידעת עת לדת יעלי סלע פירש רש"י יעלי סלע אשטנבו"ק ושונאה את ולדה ועולה לראש סלע גבוה כשכורעת לילד בדי שיפול לארץ וימות והקב"ה מזמין לה נשר ומקבלה בכנפיו:
הולל אילות תשמור לשון חיל כיולדה האילה רחמה צר ואין הולד יכול לצאת. ובשעת לידתה הקב"ה מזמין לה דרקון ומכישה ברחמה ונפתח ואם מקדים ומאחר רגע מיד מתה ע"כ:
חלש בחושיו שאין לו חוש השמע וחוש הריח וחוש הראות אע"פ שיש לו עינים ואזנים וכו' רק חוש המשוש והטעם:
ויהפך הדם אשר היה כי מן הדם היה ניזון שם במעי אמו ועתה הדם נעכר ונעשה חלב:
נגר ערב לשון מים הנגרים כלומר דבר הזב והוא מתוק ונובע כמעין הנובע:
ואיננו רב כו' ר"ל אין החלב הרבה יותר מדאי שלא יכבד משאו על אמו:
ויגר מבלי מיץ שלא יזוב מעצמו בלא מציצת הילד וישפך לאיבוד:
ולא מעט וגם אין החלב מעט יותר מדאי שלא יהיה לילד יגיעה רבה כשירצה למצוץ החלב משדי אמו:
ומחנותו בזה ועוד תראה רחמיו וחנותו יתברך בדבר הזה שהנקב הוא בדרך ממוצע כפי הצורך שאם היה הנקב רחב וגדול היה החלב זב מעצמו בלא מציצה וגם אם היה הילד רוצה לינק היה נשפך הרבה בגרונו והיה נחנק הילד וגם לא צר וקטן הרבה שלא יהיה טורח גדול להילד להוציא החלב ולינק:
אחר כן יחזק גופו וכו' יתנהו האלהים להן וכו' כן נתן ה' יתברך בטבע האדם שימצא הילד חן בעיניו דאם לא כו לא נתגדל שום אדם:
יותר מעצמם יותר ממה שישגיחו על עצמם הם משגיחים על הילד:
וחתול בל'א (וויקלען) כמו והחתל לא חתלת:
ולדחות מעליו כל נזק על כרחו אעפ"י שהוא צועק ובוכה במה שרוחצין אותו וכיוצא בזה הם יודעים שיש בזה טובתו:
ולא יתקצפו ברוב צרכיו ומעוט הכרתו כו' כלומר אעפ"י שצרכיו מרובין והוא ר"ל הילד אינו מכיר מה שהם סובלין כו' ואינו מחזיק להם טובה על כך:
אך הגדל הדאגה לו מלבם כו' למ"ה. מלבם מעצמם ואין מי שיכריחם לכך:
וכבר למד לדבר על סדר ודלוג קצת דברים יוכל לדבר כסדר כדרך ב"א וקצת דברים הוא מדלג תיבות שאינו יכול לדבר בסידור היטב:
ומרוב הטובה על האדם שאיננו משכיל כו' שהיה הדין נותן לכאורה שישכיל האדם תיכף בעת ילדותו ולא יהיה נעדר השכל כל ימי ילדותו ואמר שגם זה הוא לטובה גדולה שלא יכיר ויבין חסרונותיו נגד נקיות הגדולים והילוכם והיה מת מחמת דאגה ויגון:
ומן התימה בענין בכייתו שלכאורה יחשב שהוא רע לו ובאמת יש לו תועלת בבכי להתיך הליחה במוחי הילדים וכמה מאורעות רעות יוכלו לבא מהליחה ההיא ובבכיה ינצל מהם:
ומרוב חנות הבורא שהוא מחליף את שניו זו אחר זו כי כך הוא הטבע השיניים הצומחים בעת יניקת הילד הם נופלים וצומחים אחרים תחתיהם וכן אמרו חז"ל בקדושין שן דחלב אין עבד יוצא בו לחירות ע"ש:
שלא ימנע מאכול כו' שלא יהיה הילד נמנע מלאכול כמו כי שכחתי מאכול לחמי ור"ל אם היו כולם נופלים בפעם אחת לא היו לו שיניים לאכול עד שיצמחו אחרים לכך מחליפים זו אחר זו בסירוגין:
ואח"כ יעברו עליו חלאים כו' כי אם היה לב"א תמיד טובות בעוה"ז ישכח ולא יזכור עניני אחריתו ויבטח בעוה"ז וילך אחר שרירות לבו ותאותיו כל הימים ולכך היה מחכמת הבורא יתברך לשלח עליו לפרקים חלאים רעים ואפילו בקטנותו כדי שיכיר וידע שאין לו טובה גמורה בעוה"ז ואף בהיותו בטובה גדולה יוכלו החלאים רעים לערב שמחתו ולא יבטח בעוה"ז ובתאותו שהם מוציאים את האדם כו' והטעם הזה הוא נכון מאד ליישב בזה כמה דברים זרים כמו שמבואר:
ואח"כ ישיב אל לבו כו' איך כל אבר ואבר שבאדם הם לתקנתו ולתועלתו ואם יחסר אחד מהם איננו מתוקן ונשלם:
והאצטומכא לבשל המאכל והוא (המאגען) בלשון אשכנז:
והלב משכן חום הטבעי שבלב יתקבץ הדם מכל הגוף ובו נקשר הנפש החיוני כמו האש בפתילה כמש"ל דברי הכוזרי ע"ש:
והמוח שם שוכן נפש השכלי:
ושורש העצבים עיין מה שכתבתי לעיל דברי המורה (ועיין במנוח):
ואשר יעלם ממנו כו' ויותר נעלם מאתנו תועלת האברים ממה שאנו יודעין ונראה לנו:
וכמו כן תראינה פעולות הטבע בתוך הגוף כו' והוא דבר נפלא מאד שהאדם איננו יודע מאומה מכל המעשים אשר נעשו בתוך גופו כי המזון נעכל בתוך גופו וכל אבר נוטל חלקו ממנו להיות ניזון ממנו בלי שום סיוע מהאדם רק מחכמת הבורא יתברך שנתן בטבע שיעשו הכל מעצמם בלא סיוע ועזר כמו שמפרש:
תעלה ל' בריכה וסילון ישר:
המרה אדומה י"ג מרה ירוקה:
והשלפוחית הוא כיס השתן בל"א בלאו:
ותחלינה אותו אם ישפך או יבא דבר מהמזון וממותריו שלא במקומו יחלש האדם:
הקנה נבוב חלול ופתוח. נבוב לוחות מתרגמינן חליל לוחין:
והטעמים ר"ל הנקודות:
הנצוק הנשפך בגרונו יהיה מעט מעט בעוד שסוגר בשפתים דאל"כ היה מוכרח לשפוך הרבה בפעם אחת ויחנק בגרונו:
כח המבשל ובס"א כח הזן:
והוא כחצר המלך והגוף הוא כחצר המלך שהמלך שוכן שם והוא השכל וכל האברים הם כעבדים שבחצר ועליהם פקידים ונציבים לתת מזון להעבדים כדי שיוכלו לשרת את המלך השכל ומעתה לא נפלאת היא ולא רחוקה למה האדם נקרא עולם קטן כי מתנהג בו כבכל העולם בכלל כנ"ל:
אחד מהם עומד לצרכי העבדים שהוא יודע מזונו של כל אחד מהם כן הוא כח המושך שמקבל המאכל כפי מזון של כל אבר ואבר והם העבדים:
ולהגיעם אל גזבר המלך והוא מוסר הכל אל גזבר המלך שהוא האצטומכא:
ופקיד שני לקבל כו' והוא כח המחזיק שאוצר כל דבר המובא אליו שלא יבא שום דבר ממנו לאיבוד עד שיצטרך ליקח ממנו להכין ולתקן כל דבר:
ופקיד שלישי להכין כו' הוא כח המבשל שמבשל המאכל ומחלקו לכל הגוף לכל א' חלקו:
ופקיד רביעי לכבד כו' הכח הדוחה הפסולת מהגוף שלא יתרבה הפסולת והזבלים בתוך הגוף:
אחרי כך חשוב בכחות הנפש שנתן השם יתברך בנפש כמה מיני כחות שכח זה אינו ככח זה וכלם הם באחדות וכל אחד מהם צורך לדבר אחד לתועלת האדם:
מה שיש לו מה שכבר עשה:
ומה שיש עליו לעשות עוד הן לאלהים או לב"א:
ולא יועילנו נסיון ואם הקב"ה שולח עליו יסורין לנסותו הילך בתורתו אם לא והוא ישכח הכל ולא ידע להיטיב דרכיו או אם הוא ינסה דבר לא ידע להשמר מזה פעם אחרת מאחר שישכח הכל:
ולא ישקול דבר במה שעבר למשל שהוא עושה עתה דבר לא ישקול בדעתו ליקח ראיה מדבר שעבר עליו כיוצא בזה:
ועל מה שעתיד להיות ר"ל מה שרגיל להיות מה שיולד מהדברים כיוצא בזה מה שהוא עושה עתה:
במה שיהיה במה שיוכל להיות ג"כ במעשה הזה הסוף והתכלית ולא יתן דעתו לכל זה מאחר שאינו זוכר מה שעבר:
אך הוא קרוב להתפשט מן האנושיות כי יהיה כבהמה בלא זכרון:
ולא היה טורדו ממנו שום דבר כו' אפילו בשעת שמחה שדרך לשכוח העצב והוא לא ישכח ולא יסיחנו מדעתו לעולם:
ולא היה מקוה מנוחה ממקוה ממה שרגיל להיות בו תקוה לנוח מעצבון:
ולא התעלם ממלוך לא היה מתעלם מלהיות נמלך תמיד ולהועץ על כל מעשיו אם יעשה או לא וידאג תמיד שמא יהיה כך או כך ולא יסכים על דבר לעשותו:
במדת הבושת כו' וכן אמרו רז"ל בושת פנים לגן עדן ואמרו כל אדם שיש לו בושת פנים לא במהרה הוא חוטא כדכתיב ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו ואמרו יה"ר שתהא מורא שמים עליכם כמורא ב"ו כו':
ומן התימה הגדול ויש לאדם לתמוה על זה מאד ולשום אל לבו חכמת הבורא יתברך בענין הבושת שטבע האדה להתבייש בפני ב"א ולא ניתן בו הטבע ג"כ שיתבייש לפני הבורא יתברך שהרי אין ספק שהבורא יתברך משקיף על האדם ורואה מעשיו כי מי שיוצר יחד לבם ע"כ מבין אל כל מעשיהם ואמר שהטעם הוא מפני שלא יהיה האדם מוכרח במעשיו כי לא יחטא לעולם אם יחשוב האדם שהמלך הגדול הקב"ה עומד עליו ורואה במעשיו כמו שכתוב בשולחן ערוך אורח חיים ס"א עי' שם ואם יהיה כן בטבע שיתבייש האדם בפני השם יתברך כמו לפני בני אדם יהיה מוכרח ולא יהיה ראוי לגמול מאת הבורא יתברך ובאמת הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים כדי שיהיה לו שכר ועונש על בחירתו:
אבל אנחנו כו' מדרך הבחינה שמי שיצר אותנו ונפח בנו נשמתנו בדין הוא שיודע כל מעשינו:
ודעתנו ושאנחנו יודעים שהוא משקיף על הנגלה והנסתר מכל מעשינו:
אך רב טוב האלהים עלינו בשכל ובהכרה ר"ל טובה הגדולה שעשה השם יתברך עם האדם מבלתי שאר בעלי חיים במה שחננו בשכל והכרה אין צורך לבאר תועלתו כי הוא מבואר:
מבלעדי מי שפקדם ממנו רק אם נמצא אדם שלא יוכל להנהיג א"ע בדרך טוב וישר הוא מפני שפקד ר"ל שנחסר השכל והכרה ממנו:
לפגע כו' והוא מחמת פגע רע רחמנא ליצלן שאירע במוחו כאותן השוטים והמשוגעים רחמנא ליצלן:
אך המדות הטובות שנוכל להגיע עליהן על ידי השכל הן הרבה מאד:
לא יכילהו זמן אין השם יתברך תחת הזמן שהעבר והעתיד הכל לפניו כדבר ההווה עתה ברגע אחת כי הזמן נמשך אחר גלגל היומי שבו נדע אנחנו הימים והשנים וזה הכל נבראים מאתו יתברך ואיך יפול הוא חס ושלום תחת הזמן והזמן נברא מאתו והוא היה והוה ויהיה קודם הזמן ואחריו ואף על פי שאין בנו כח להבין את זאת כבר אמר הכתוב כי גבהו שמים מארץ וגו' כמו שכחב הרמב"ם על המשנה וכולם נסקרים בסקירה אחת. ע"ש דברים נחמדים ובספר שומר אמונים האריך בזה:
ולא מקום שהשם יתברך הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו ומקיפו שהרי השם יתברך אין לו תכלית וגבול והמקום ג"כ נברא מאתו יתברך:
נעלה ממדות הברואים שהוא נעלה ומרומם שיהיה לו שום מדה כמדת הברואים דאם לא כן יהיה שוה הבורא לנברא כנכתב לעיל בשער היחוד וכן הוא מרומם משיהיה לו דבר כמחשבת הנמצאים כמו שכתוב כי לא מחשבותי מחשבותיכם:
וחיוב עבודתו לאשר יאות לו ר"ל ובשכל נשפוט שראוי ונכון לעבוד את השם יתברך בעבור שהוא ראוי לזה מחמת גדולתו ורוממותו:
ובעבור טובתו שהוא מטיב עמנו תמיד לכל אחד בפרט ולכל בני העולם בכלל א"כ ראוי לעבדו יתברך:
ובשכל יאמן אצלנו כו' יאמת אצלנו שתורת משה אמת ואנחנו חייבים לקיים את התורה כמו שיאומת אצלנו מאבותינו ומשכלנו:
ומפני שכל האדם והכרתו הוא בא לידי חשבון בעבור השכל חייב האדם לתת דין וחשבון לפני ממ"ה הקב"ה:
ומי שפקד שכלו שחסר ממנו השכל הוא מסולק ונפטר מכל המעלות והמצות כולם ואין לו גמול ועונש:
ובו יראה מה שנעלם מחושיו הגשמיים מן הנראות אף שאנו רואים כמה דברים בעינינו שלא נדע סבתם רק על ידו השכל נוכל לשפוט מאין באו:
כנסיעת הצל על ידי הצל מהחמה נוכל לידע השעות ביום על הנכון ונקרא בל"א זאנען ווייזער:
ומעשה הטפה האחת בצור החלמיש לפעמים נוטף טיף אחר טיף על צור החלמיש ונעשה ממנו רושם וגומא בצור והשכל גוזר שמחמת אורך הזמן יוכל טפה אחת מן המים לעשות רושם גדול וגומא אפילו בצור החלמיש ומזה יוכל האדם ליקח ראיה שההרגל בכל דבר שהאדם חשק בו יעשה בו טבע באורך הזמן. ודברים האלה מצאתי בס' פרקי דר"א שע"י צור החלמיש כנ"ל בא רבי אלעזר בן הורקנוס לכל המעלות אחר שהיה מתייאש מהן ע"ש:
ובו יעביד שאר מיני חיים בתועלותיו ובשכל ישעבד עם בעלי חיים לצרכו הסוס לרכוב והחמור לשאת משאו והצאן והבקר למאכלו ומלבושו:
ויכיר כו' על מרחקיהם כמה רחוקים זה מזה וממרכז הארץ:
ויבין הערכים כו' ז"ל מ"ה הם היחסים שבחכמת המספר והשיעור כגון שנאמר ערך שנים בארבע כערך שלשה בששה כן הוא בתשבורת והנדסה ערך קו ב' אמות בד' אמות כערך קו של שלש אמות כו':
בחכמת הדבור היא חכמת ההגיון:
תמצאם בתכלית התקנה והתועלת לו כאשר זכרנו בשכל ר"ל כל המדות שבאדם תמצא שהם הכל בתכלית התקנה והתועלת על ידי השכל ובלעדי השכל לא יתקן לו שום מדה ושום מעשה כאשר זכרנו מעט מהרבה ממעלת השכל:
צוות בחבירו חבורתם אם לא ידברו ביניהם מה תועלת בחברתם כמו שאמרו רז"ל כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה שיהיו חברים לזה הצדיק:
ובדבור יראה היתרון בין ב"א מי הוא החכם יותר אבל בשתיקה גם אויל מחריש חכם יחשב אין יתרון לחכם על טפש ובדבורו של אדם ניכר אם הוא אדם חשוב או גרוע:
כי האדם והלב והלשון כו' כמ"ש ויהי האדם לנפש חיה מתרגם לרוח ממללא:
ואחר כך כו' המכתב והכתיבה המכתב הם האותיות והתיבות הנקראים. והכתיבה היאך כותבין אותן ובמה כמו הדיו והקולמוס:
שאפשר שבהגיעם אליהם חיי רוחם כו' שעל ידי אגרות וכתבים שיגיע לאדם מחברו הנאהב לו מאד תחי רוחו כמו ותחי רוח יעקב:
והצלתם מרעתם ועל ידי אגרות יוכל להנצל מכמה רעות וכיוצא:
ויתחברו הענינים המפוזרים בלבבות כי כמה דברי חכמות וחידושים המפוזרים בלבבות החכמים שלא יודעו ולא יצאו לאור אם לא היו יכולין לחבר אותן בספרים בכתיבה:
והענין רב מהשלים והענין הזה ר"ל לפרש ולבאר הצורך אל הכתיבה והמכתב רב מאד לפרש הכל ולהשלים הביאור בו כי רב הוא ולקצר אנו צריכין:
ומהשלמת הטובה על האדם שהוכן לו כף ואצבעות לתקן בהם הרושם כו' ואף גם בזה נשלם טובה לאדם כו':
וקדיחת האש ר"ל שהכין לו כף ואצבעות שיוכל לתקן בהם האש והעצים לקדוח ולבער האש לצורך בישול הדיו והצבע לצורך הכתיבה ולשאר דברים:
אך הבחינה כו' וע"כ שונים אותם הספרים ר"ל וע"כ נמצא בםספרי נביאים וכתובים שמדברים ומספרים מהם הרבה:
הגלגלים והחלוקים בתנועות משתנות עיין לעיל שער היחוד פ"ו ומה שכתבתי על זה ועיין בר"ה בתוי"ט הציור על זה:
לסדר ענין הכל בהם ובהם מסדר העולם לידע בהם יום ולילה וימים ושנים וקיץ וחורף וכן כל צרכי העולם הזה על ידו כמו בישול הפירות וכיוצא וכשיסתכל האדם בכל זה יראה מסימני היכולת:
ומן המופלא כו' השמים כי בכל מקום כו' יראה חצי הגלגל ר"ל חצי הכיפה והיא גדולה עד מאד והוא רק קצת הגלגל הסובב את כל כדור הארץ ויושביה:
וכשמסתכל בו האדם על דרך הבחינה וכו' צא ולמד מהשמש שכתב הרמב"ם שיש מופת חותך שכדור השמש לבדה היא גדולה מכדור הארץ מאה ושבעים פעם וכדור הארץ יש בהקיפו עשרים וארבעה אלף מיל. ומעתה נוכל לציור בדעתנו מגודל כדור השמים שהשמש קבוע ברקיע כקערה קטנה וכיתד הקבוע בבית גדול שאיננו נחשב עד הבית לכלום כך השמש הוא עד כל כיפת הרקיע ואם כן יראה ורעד יבא באדם כשמסתכל ברקיע השמים ויבין מי ברא אלה בחפצו שאין תכלית ליכלתו וחכמתו וגדלו ובזה לבד יוכל האדם לקיים שויתי ה' לנגדי תמיד כי הוא רואה אותו תמיד:
כי כאשר כו' שהרי אנו מתמיהין אם אנו רואים דברים גדולים וחזקים ומבצרים ממעשי ב"א הקדמונים ומה נחשב זה שהרי גם אנחנו יכולין לעשות כמעט כאלה ואע"פ כן אנו תמהין מאד על גודל גבורתם ואם כן כמה אנו חייבים שתגדל תמיהתנו על בורא שמים וארץ כו':
[ולא על דבר פי' שום דבר לא היה מכריחו ע"ז וזהו שסיים אלא בחפצו כו']:
ומן הטובות כו' תמצא שכל מה שברא הש"י בעולמו יש לאדם בו תקנה ותועלת כי החושך אף שלפי הנראה אין בו תועלת באשר שב"א מוכרחים להשתומם בלילה לפסוק ממעשיהם עכ"ז הבוחן בו באמת יראה שהלילה הוא תועלת גדול לב"א:
ולולא חשכת הלילה כו' והוא דבר מבואר להוציא מלבן של צדוקים שאומרים שהלילה הוא העדר כו' כמו שכתוב לעיל בשער היחוד פ"ו ע"ש:
ומן התימה שיהיה מראה השמים כו' שהוא נוטה אל השחור כו' ר"ל כמראה טחול (בל"א בלאה) שהוא קרוב למראה שחור:
ומכחו המיוחד לו למראה השחור והדומה לו שיש לו כח זה:
שהוא מקבץ אור העינים אליו אל המראה השחורה. שהרי כותבין שחור על לבן שיפול עין הקורא על השחור ולא על הלבן:
ומחזקו שמראה השחור מחזק אור העינים שהרי תולין מסך שחורה על עינים חלושים ומתרפאים:
וכן שאר ההבמה בשאר הבריות כי כל בריה יש לו אברים וכחות כפי טבעו וכפי צרכו:
ומרב טוב כו' וממה שראוי לך להבין כו' והיא התנועה כו' ר"ל שהרי אנו רואים שכל הבריות שבעולם יכולין להתנענע הנה והנה וממקום למקום ואין החושים הגשמיים שבאדם משיגים הכח הזה שבו מתנענע לא בשמיעה ולא בראיה ולא במישוש ולא בריח רק אנחנו משיגים זה בשכל שיש ע"כ איזה כח ונפש שבו מתנענע והתנועה בעצמה אנו משיגים בחושינו שהיה בתחלה כאן ואחר כך במקום אחר:
[הג"ה רבותינו ז"ל דרשו מלת וחתכם וחייתכם כלומר בעוד שחייתכם בכם יראה מוראכם וכו'. מנוח הלבבות]:
ולולי התנועה לא היתה נגמרת כו' כי אם היה הכל בלי תנועה כאבן דומם היאך היה נגמר מהן שום דבר החרישה והזריעה ולא שום דבר בעולם:
[הג"ה ע' כל זה במנוח]:
וכשתבין סוד התנועה שאין לך דבר שאין בו כח להתנענע אפילו הדומם מצמיח הצומח בכח התנועה שבו וכן כולם:
אז יתברר לך כי כל תנועותיך נקשרות בחפץ הבורא כו' שהכח הזה שיש באדם שבו מתנענע הוא כח רוחני והרוחני בודאי דבוק ונקשר ברוחני שהוא חפץ הש"י ובתנועה הוא יתברך נוהג את האדם ככל אשר יחפוץ כרסן הבהמה ביד המנהיג כן אנחנו בידו ית' בכל תנועותינו הקטנה והגדולה הגלויה והנסתרת הכל הוא בידו וברשותו ברצותו נוכל להניע היד והרגל וכל שארי האברים וברצותו קושר אותם שלא נוכל להניע בהם כמו שמצינו בירבעם ותיבש ידו ולא יכול להשיבה אליו וגו' וכן כל אדם הוא ביד הש"י ונקשר בו יתברך:
חוץ ממה שהם ברשותך מבחירת הטוב והרע שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים כמ"ש ראה נתתי לפניך וגו' ובחרת בחיים ור"ל רק את זו לעשות טוב או רע אותה התנועה בידנו דאל"כ היה מוכרח ובטלה שכר ועונש:
וכאשר כו' ולכך ראוי לך שבכל תנועה תזכור ותפקוד ותחשב עם עצמך מה תעשה בתנועה זאת שלא יהיה דבר שלא ברצון הש"י שהרי אתה נקשר בו ובידו לשנותה ואם כן תעשה כל מעשיך ותנועותיך לש"ש ותתבייש ממנו תמיד שהרי הוא תמיד עמך בכל מעשיך:
[הג"ה מלת בו מוסב עליו יתברך]:
ותמסר לדינו ר"ל תבטח בו שכל מה דעבד לך הוא בודאי לטוב:
ורצה בגזרותיו שכל מה שגוזרין עליך תהיה מרוצה בו:
ותגיע אל רצונו אז תגיע אל רצון הבורא יתברך והוא ירצך שאין לך מדה טובה ממנה אם הש"י מרוצה בנו ובמעשינו שזה תכלית האדם בעוה"ז ובעולם הבא כמ"ש לעיל בהקדמה ויתבאר עוד לפנינו בעז"ה. ובמ"ה פירש סוד התנועה בענין אחר ע"ש ולא ידעתי היאך הוא מפרש כל הענין של התנועה עד הנה והמבין יבין:
וממה שראוי לך כו' באחרית הדברים כו' שיש דברים הרבה שמזדמנים לנו ונראים קשים עלינו וסוברים שהם לרעה ובאים על כרחנו ולבסוף נראה אחריתם משובח וטוב והוא אמרו:
כי הרבה דברים באים על כרחנו ושבח ר"ל וישובח אחריתם:
ובהפך נמצא גם כן שתחלתה טובה וסופה רעה ולכך ראוי להסתכל תמיד על סופן של דברים ותכליתן וכן כתב הרמב"ם במשנה חייב אדם לברך כו' לפי שיש דברים רבים נראים בתחלתם טובה ויהיה אחריתם רעה וכן להיפך וסיים על כן אין ראוי למשכיל להשתומם כשתבא עליו צרה גדולה מפני שאינו יודע סופה עכ"ל:
כלילת ל' כולל ור"ל שהגשמים הם מתנה טובה וכולל כל בשר וצמח האדמה שלא היה להם חיות מבלי גשם והם יורדים בעת הצורך וראוי לבחון שהם טובות הבורא יתברך:
לשום שפלים למרום השפל שיש לו תבואה הרבה יתרומם ויתעשר:
וקודרים ומי שהיה קדור ושחור בפניו מחמת הרעב:
שגבו ישע בהשובע:
ומן התימה כו' כי גרגיר אחד מוציא אלף גרגרים ויותר וכו' והוא פלא וטובה כפולה למקום עלינו דאל"כ שלא יוציא סך רב כזה איך היו מתפרנסים ב"א והיה עמלם לריק:
ונמצאו אילנות גדולים כו' וגדול מאד כן גורס במ"ה:
על ההקשה אשר זכרתי מן הכפל ר"ל שדבר זה שמגרגיר אחד יוצא ששת אלפים גרגרים הוא פלא גדול ויש דוגמתו בעולם מה שנמצא וכל אדם רואה אותו שאילנות הגדולים מאד שרשם גרגיר אחד לבד ויש באילן כמה כפלי כפלים יותר משבלים ולפי ערך ודמיון אשר זכרתי בהשבלים ובגרגרים שהוא דבר נפלא ובאילנות הוא דבר גדול ונפלא יותר ויותר:
אך הטרפים המיוחדים לאישי מיני החיים כו' ר"ל כאשר יתבונן האדם איך ובמה ניזונים כל איש ואיש ר"ל הפרטים של כל מיני החיים שעל פני כל האדמה שזה פרנסתו מזה הדבר וזה מדבר אחר וכלם ישבעון טוב ואינם מתים ברעב והש"י מכין מזון לכלם ולפרש הדבר הזה אין לספר ואין להאריך בו כי מכל אחד לבדו יש די לבחון בו יכולת הש"י וחכמתו וטובו יתברך ובפרט כל אדם יכול לבחון בפרנסת עצמו *[אמר בעתו שבכל ענין יש עת מיוחדת למאכלו כאמרם ז"ל שיש בריה שאוכלת ביום ויש שאוכלת בלילה]:
והגדולה שבטובות כו' והראיה החזקה עליו היא התורה הנתונה כו' ר"ל מי שנותן לבו ודעתו בדבר הגדול ההוא של מעמד הגדול על הר סיני ונתינת התורה ויציאת מצרים ומה שנלוה לזה שראו כלם עין בעין כי השם הוא האלהים ואין עוד מלבדו ואשר לו הכח לשנות המנהגים והטבעים בכל עת שירצה ואין מי שימחה בידו וכל זה היה במעמד כל ישראל שהיו יותר מת"ר אלף לבד נשים וטף וערב רב ואין מי שיוכל להכחיש את זאת מכל האומות בעבור פרסומו וא"כ אין לך להביא ראיה גדולה וחזקה על בורא עולם יתברך יותר מזו וכבר האריך בדבר הזה בספר הכוזרי בדברים רבים נכוחים וישרים למוצאי דעת והוא יסוד הספר מקצה אל הקצה וכמ"ש לעיל ע"ש:
ואם יבקש האדם בזמן הזה כו' ר"ל שכל זה והדומה לזה שעשה לאבותינו עושה ה' עמנו:
וסדור ענינינו שאנחנו מקיימים סדר תורתנו ומנהגינו ביניהם:
ואני עתיד להרחיב כו' זה קאי על תחלת דבריו שזכר בדרך כלל מהטובות שעשה השם יתברך עמנו בנתינת התורה:
וממה שראוי לתת אל לבך ולבחון בו ר"ל חכמת הבורא יתברך וטובו איך נתן בלב כמה אלפי אלפים בני אדם להסכים לדעת אחת למנות עליהם איש אחד למלך עליהם אף על פי שדעות בני אדם חלוקים זה בכה וזה בכה וזה הכל לטובתם כדי שלא יתקלקלו עניניהם כקדירה דבי שותפי וכשאין מלך איש הישר בעיניו יעשה:
ועכ"ז שהמושל בהם שומר חקי התורות ר"ל שהש"י נותן בלבו שינהג ממשלתו בצדק ובמשפט ולענוש הרשעים ולבער הרעים ולהיטיב לעובים כדי שתכון ממשלתו ועושה רצון הבורא יתברך:
ומה שצריך לך לבחון בו כו' בזהב ובכסף שיסכימו כל בני אדם לזה שיתאוו לצבור כסף וזהב שכל אשר יש תחת ידם ימכרו בעד הכסף והזהב אע"פ שמה שיש תחת ידם אפשר שהוא טוב ונצרך יותר לבני אדם כמו המאכל והמשתה והמלבוש ומה יתרון יש לאדם בכסף ובזהב אבל חכמת האלהים הוא שיסכימו לכך כדי שכל אדם יוכל לקנות מחבירו מה שצריך לו מה שאינו בידו וכיוצא לתקן עניניהם:
ואם לא יעשה בהם חפץ בנפשם ר"ל ואע"פ שבכסף וזהב בעצמו לא יוכלו לעשות בהם חפצם לנפשם לעצמם לגופם שהרי מי שהוא רעב או צמא ואף שיש לו הרבה כסף וזהב ואין המזון מצוי לא ימלא מחסורו בכסף וזהב כמ"ש כספם בחוצות ישליכו:
והרבה משתמשים בשאר כו' ר"ל אפילו ברפואות אע"פ שקצת משתמשים בכסף וזהב אין זה מצוי כ"כ כי הרבה יותר משתמשים כו' וא"כ הוא פלא מה שאוהבים את הכסף והזהב:
ומפלאי סימני כו' שהם הרבה כו' ומהם מעט מצד והרבה מצד ר"ל והם כלומר שיש בכסף וזהב שני הפכים שהם מעט מצד כלומר לערך אחד הם מועטים מפני שאינו נמצא לכל אדם כמו שאר דברים הנצרכים ומצד אחד ולערך עצמם הם הרבה מאד שהרי לא יחסרו לעולם כמו שאר דברים והם הרבה אצל המלכים והעשירים ולעולם הם בעין ואוצרים מהם לרוב מאד:
*[הג"ה מצד שאינם ריקים מהם שיש כמה בני אדם שהם עשירים ויש להם הרבה כסף וזהב יותר מכדי צרכם ואינם ריקים מהם ואצל רוב העולם אין אתה רק מעט מזער כי אם היו הרבה אצל כלם לא היה נחשב למאומה רק היו כאבנים בעלמא ולא יגיעו בו לחפצם כי לא יתנו בהם כלום וגם לא היה שום אדם משתכר לעשות בשל חברו והעניים והדלים הם תועלת גדולה כדי שיעזור האחד לחבירו כמלאכה ועבודה בעד שכרו]:
וכן הם יקרים מצד לערך זה שיכולין לקנות בהם כל מה שיחפוץ א"כ הם יקרים מכל דבר שבעולם:
ונמבזים מצד ולערך זה מפני שלא יוכל ליהנות בהם מעצמם הרי הם נבזים מצד זה והם כמו האבנים והעפר שאין בעצמם צורך כל כך:
ואח"כ עיין כו' תמצאם ברב ובמעט כו' מה שהוצרך בו יותר לב"א הזמין מהם הקב"ה הרבה בעולם ומה שאין בו צורך כ"כ ויוכל האדם לעמוד ולחיות בלעדו כמו הבשר והיין הטוב או בגדי משי והאבנים הטובות אין מצוים כ"כ והאויר והמים והמזון שאין האדם יוכל לחיות בלעדיהה הם מצוים יותר ויש מהן הרבה כמו שמפרש ואזיל:
ומפני שהצורך גם כן אל המאכל אלא שאפשר לעמוד בזולתו כו' ז"ל מ"ה דרך משל אם אין לו בשר יוכל לאכול לחם ואם אין לו לחם יוכל לאכול ירקות או שאר דברים משא"כ במים. וכתב המורה כי כשישתה ולא יאכל יעמדו קצת בני אדם ד' או ה' ימים מבלתי מזון עד כאן. ולכך המאכלים הם יקרים יותר וקשים יותר להשיג מן המים:
אלא מצד ההסכמה עליהם שהרי הם בעצמם כמו האבנים ובמה נחשב הזהב יותר מברזל ונחושת רק שהסכימו בני האדם להיות חשוב ויקר בעיניהם והוא כדי שיוכלו לקנות הכל בהם כנ"ל ולכך אינו בנמצא כל כך כמו שאר דברים הנצרכים:
וזה בעבור העילה ומטעם שזכרנו שיוכל האדם לעמוד ולהתקיים זולתם:
Chapter 6
אך מפסידי הבחינה מה הם הדברים המפסידים את דעתו של אדם ועי"ז אינו מבחין בטובות הבורא בחכמתו ויכלתו כמו שנתבאר בשער הזה:
והדברים התלוים בה ר"ל שיש דברים התלוים ושייכים לבחינה וראוי ג"כ להזכירם כמו שמבאר לפנינו:
אומר אני כי כל הדברים כו' מפסידים ג"כ הבחינה כי מי שאינו מאמין ביחודו של עולם שהוא לבדו ברא את כל אלה בודאי איננו מבחין בטובות הבורא יתברך לתת הודאה עליהם כו' מאחר שאין דבר אצלו ראוי לעבוד אמר נבל בלבו אין אלהים ואם היה מבחין בעין פקיחא על גודל חכמת הבורא ויכלתו והשגחתו היה מאמין ביחודו של עולם ושע"כ הוא לבדו ברא את כל אלה כמו שנתבאר א"כ תלה זה בזה:
אך הדברים התלוים כו' וכשיקבל עבודתו בעבורם כי מה תועלת אם אדם בוחן ויודע גדולות וטובות הש"י ואין מקבל עבודתו עליו כמ"ש חז"ל תכלית חכמה תשובה ומע"ט כו':
ולא יעמוד ר"ל שלא יפסוק מחשבתו בכל עת ובכל רגע בכל דבר שרואה מבריאת הבורא יתברך הן גדול או קטן ובפרט בענין האדם בעצמו איך הש"י מתנהג עמו בכל הדברים ואם האדם יתן דעתו על כל זה שזכר לעיל ומה שלא זכר בודאי לא יפסוק מלראות סימן חדש על הבורא יתברך בכל יום ובכל שעה ועיין בחשבון כ"ג:
כי אין נראה כו' בעבור האדם כו' והוא כמשל מלך חכם שבונה בית לבנו וישם לו שם כסא ומטה ושלחן ומנורה ויתר צרכי בנו אבל בודאי יש להאב הזה כמה בתים וסגולת מלכים מה שלא ראה הבן ויוכל לבנות בתים טובים מאלה כמו שמבואר במשל הנמרץ שלפנינו בילד הנולד בבור כו' ולכך ראוי לנו שתהיה יראתו בלבנו כפי גודל יכלתו וגדולתו שאין לו קץ ולא יספיק שנירא מלפניו רק כפי מה שאנו מבינים ממנו מבריותיו כי הוא רק מעט מהרבה:
אך דמה עצמך כו' והיה שליח המלך בא אליו כו' כלומר הביא אליו תדיר מה שצריך ובנמשל הם החמה וכל צבא השמים:
והודיעו כי כו' בנמשל הוא הנביא. הר"ן:
ואמר אני משבח בעל הבור הזה משמעו שאין לו אלא הבור הזה וכן הכל ולכך אמר לו שהוא גנאי לומר כך כו':
בגלגל הסובב את הארץ ר"ל ברקיע השמים שהוא למראה עינינו שהוא לפי ערך גדולתו יתברך כבור להתינוק הנולד בבור וכבר כתבנו לעיל לצייר גודל הכיפה מהשמש כמה היא גדולה והיא איננה רק כמסמר קטן בבית גדול שבמה נחשב הוא ושמא תאמר שאנחנו מבינים עכ"פ הגלגל הזה וכל אשר בתוכו רצה לומר כל העוה"ז ולכך אמר:
כי אין אנו מבינים מה שיש בבקעה קטנה מן הארץ שהרי על בקעה אחת צומחים כמה מיני דשאים וירקות ואילנות שהם משונים זה מזה במראיהן וסגולתן ונמצא בבקעה אחת כמה מיני אבנים ומתכות זהב וכסף ברזל ונחושת וכיוצא ואין אתנו יודע עד מה כמה מיני כחות שיש בה ומאיזה כח תצמיח כל אלה וכאשר תחפור תמצא מים מתחת לארץ ואם כך בבקעה אחת קטנה כל שכן כולה וכה"א יעלוז שדי וכל אשר בו וכו':
והבט אל ספרו ומצותיו וחקיו בעין הגדולה בעין פקיחא שתבין כל דבר על בוריו כמ"ש בחשבון כ"ד ע"ש וכל זה הוא כדי שתוכל לידע איך לעשות רצון הבורא יתברך כי בלא התורה הנתונה מאתו יתברך איכה נוכל לידע במה עושין רצונו כי כל אחד יוכל לבנות במה לעצמו ולעשות תורה לעצמו ולכך העיקר הוא להביט אל ספרו ולעשות כפיהו:
והעבר על מחשבתך כו' ר"ל תשים אל לבך איך אתה מכניע את עצמך לפני עשיר אחד שיש לו יותר ממך ומכ"ש אם הוא מטיב עמך תגדל הטובה אצלך מאד ותירא מפניו ויגדל בעיניך מאחר שהוא איננו צריך אליך ואתה נצרך אליו ומעלתו יתירה על מעלתך:
וכן תהיה למצותיו כו' וכן אתה רץ לעשות מצות העשיר ההוא כפי מה שהוא חשוב בעיניך:
והשתדלך וטרחך בעניניו והשתדל וטרח א"ע לעשות עניניו ועסקיו בכל כחך:
בין והתבונן בכל זה:
ותמצא בעז"ה איך תעבוד את ה' על כמה טובות כפולות למקום עלינו ואילו פינו כו' אין אנו מספיקים והוא אינו צריך לנו ואנחנו צריכין לו כו'. ובמ"ה פירש וז"ל וכן תהיה למצותיו כו' וכ"ש שכן תהיה למצותיו ואזכרותיו של השם יתברך מעלה בלבבך כו' עכ"ל והבוחר יבחר. והאלהים ישימנו מאנשי עבודתו המכירים עניני טובתו ברחמיו וחסדיו אמן:
שער שלישי - שער עבודת האלוהים
הקדמה
אמר המחבר כו' התחייבנו לזכור אח"כ מה שהאדם חייב לנהוג בו כשיתברר אצלו רצה לומר אחר שיתברר לאדם כל זה שיש אלהים בשמים ובארץ והוא לבדו ברא הכל ויתברר אצלו כמה טובה כפולה למקום יתברך עלינו כמו שכתבנו בשני. השערים העוברים יהיה התולדה מזה שמחוייב האדם לקבל עליו עול עבודת הבורא יתברך בעבור טובותיו:
כפי אשר יחייבוהו השכל למטיב על מי שהטיב לו רצה לומר שהרי השכל מחייב להכניע ולעבוד למי שמטיב לנו כלומר מי שמטיבין לו חייב להכניע א"ע ולתת הודאה להמטיב על הטובה שמקבל כמו שיתבאר וכן כתב לקמן בסוף פתיחה זאת ובפרק ג' עיין שם:
ונעלה מזה אל מה כו' ונקח ראיה ללמוד מזה אם אדם לאדם מחוייב להודות על טובתו כמו שיתבאר אם כן כמה האדם חייב לבורא יתברך אשר אין קץ לחסדו ולטובו כמו שיתבאר:
ונאמר כי מן הידוע כו' שהכל הולך אחר הכוונה אם הוא מטיב בלי שום פניה ואף שלפעמים יקצר וימנע מלהיטיב מחמת שקרה לו מקרה ואונס שאינו יכול להיטיב על כל זה:
הודאתו חובה עלינו חייבין אנחנו להודות לו על כוונתו הטובה ולבבו הנאמן:
והרביעי כו' ולגמול העולם רצה לומר גמול העוה"ז שמא יצטרך הוא לבריות ירחמו עליו גם כן כמו שמפרש לפנינו:
ושהוא כואב על ענינו ר"ל שהוא כואב ומצטער וחומל על דלותו ועניו:
כי הבן נתח מהאב עצם מעצמו ובשר מבשרו:
עם עוצם תקותו (או תשוקתו) בו שהרי האדם מתאוה שיהיה לו בנים ובודאי כוונתו לטובת עצמו וי"מ שמקוה בו טובה לעת זקנתו או להביאו לחיי העולם הבא:
והלא תראה כו' שהוא מרגיש על בניו יותר מעל גופו ומטריח את עצמו כדי שינוח הבן ויתעדן:
עם מה שהטבעו שהרי הטבע הוא שירחמו האבות על בניהם כמו כל הבעלי חיים מרחמין על בניהם בטבע:
ואם האב מוכרח בזה כו' ר"ל ואע"פ שהאב מוכרח לעשות זה בדרך הטבע ועוד שהטובה היא מאתו ית' והאב הוא רק שליח להיטיב בטובת האל לבניו ועם כל זה חייב הבן בכבוד האבות כנ"ל:
אבל טובת האדון כו' לתקן ממונו בממונו שאין יכול לעשות מלאכתו בעצמו לכן קונה עבד בממון ועושה עמו טובה כדי שיתקן עבדו את שאר ממונו.
אבל טובת העשיר וכו' הוא כסוחר ר"ל אף אם כוונתו לשכר עוה"ב הוא כסוחר שקונה עתה סחורה בדמים מועטים וכוונתו שישתכר אחר כך בסחורה זו מעות הרבה כן הדבר בנותן צדקה לקבל שכרו בעולם הבא במתנה המעוטה שנותן לעני רוצה לקנות הנאה גדולה קיימת דהיינו העולם הבא:
בטובה שהפקידה האלהים בידו כו' שבודאי הטובות היתרות שיש בידי אדם יותר מצרכם הוא רק כפקדון אצלו והוא כגזבר וגבאי עליו לתת אותם למי שיהיה ראוי לתת לו כמ"ש הר"מ אלשיך על פסוק וחי אחיך עמך רצה לומר חי של אחיך רצה לומר פרנסתו וחיותו הוא עמך ואצלך כי השם יתברך רוצה לזכות לעשיר במצות צדקה ויחלץ העני בעניו:
אם לא ברכוני וגו' ורישא דקרא אם אראם אובד מבלי לבוש ואין כסות לאביון אם לא ברכוני וגו' כדלקמן:
כמש"ה רבים יחלו פני נדיב ר"ל יבקשו ויחננו פני נדיב:
וכל הרע וגו' ר"ל הכל ריעים וחברים לאיש הנותן וגומל חסד:
ויראה לך זה רצה לומר יתבאר לך זה:
אחד מהם בענין גדולו ועוללותו איך הוא נתגדל מקטנותו ועוללותו מלשון עולל ויונק:
ומה שנראה עליו מחוץ ממה שהוא קרוב מהם רצה לומר דומה להלכלוכים והטינופים שבתוך האדם אם אינו רוחץ זמן רב מהצרעת והכנים והדומה משא"כ בבעלי חיים אף על פי שאינם רוחצים:
כשיחסר כח הדבור ר"ל השכל שהוא כח הדבור ואם אין בו כח השכל:
למאורע שאירע במודו לפגע שקרה לו במוחו ולכן הוא חסר דעה ואז הוא נעוה ונתעה כדרך המשוגעים ואז הוא גרוע מהבהמה כי הבהמה אף שאין בה שכל אינה עושה מעשה משוגע שלפעמים הוא משחית את עצמו וממית את עצמו משא"כ בע"ח שמכירין טובתם ויכולין לעשות תחבולות להשיג מזונותם כמו שנראה בקורי עכביש או דבש דבורים וכיוצא מה שהרבה משכילים מב"א לא יוכלו לעשות כמותם כיוצא בהן:
כ"ש מי שיפקד שכלו מי שחסר השכל שלא יכול לעשות שום דבר:
ורישו לדבר שימלא מחסורו שהוא רש וחסר לאותן דברים שהאדם צריך למלאות חסרונו כמו מזונותיו ובגדיו ומכולם הוא רש וחסר מהם:
ושבראהו כמו שבראהו רצה לומר שברא את האדם כמו שנראה לעין שבראהו מן החסרון בעצמו כלומר מן האין והאפס ליש אם כן תחלת בריאתו חסד וטובת האל יתברך:
והוא רש כו' אף לאחר שיצא לאויר העולם צריך לכל דבר והוא נעור וריק מהכל עד שייגע ויטרח בזעת אפו לתקנתו:
וזה מחמלת הבורא עליו כו' ר"ל שכל מה שעושה השם יתברך עם האדם הוא הכל לטובתו וחמלתו עליו בין מה שנולד חסר מכל ובין מה שמוכרח לעמל ויגיעה על כל דבר לצרכו ולהביא טרף:
כדי שיכיר א"ע שידע שהוא בעצמו אין ראוי לשום דבר:
ויבחין כל עניניו בכל מה שעושה הש"י עמו מקטן ועד גדול יוכל לבחון בו חסד האל ית' וידבק בעבודת האל על כל פנים מאחר שיודע ויתברר אצלו שהכל כאשר לכל מאת השם יתברך ואין לאדם שום תחבולה לגמור שום דבר בלי רצון הש"י אם כן יהיה בטחונו חזק בה' יתברך בין שהטיב עמו או שהרע עמו כמ"ש כל ארחות ה' חסד ואמת כמו שיתבאר לקמן בשער הבטחון בהקדמה החמישית ע"ש:
אשר לו נברא כי לכך נברא האדם שידבק בעבודת השם יתברך ויקבל שכרו משלם בעוה"ב:
[הג"ה אשר לו נברא קאי על וידבק בעבודת האל]:
כמה האדם חייב לו יתברך קאי אדלעיל כאשר יתבאר לאדם כל הנזכר מגדולת הבורא יתברך וטובותיו לאדם וחסרון האדם מכל והוא יתברך טוב ומטיב לכל אם כן כמה האדם חייב לו יתברך כו' מצורף לזה שהרי בני אדם חייבים להודות זה לזה בעד טובות שמקבל מהם ואע"פ שיש להם הנאה מזה כנ"ל:
עם ברור הראיות כו' ר"ל מלבד מה שהשכל מחייב כל זה יש לנו עוד ראיה ברורה מה שראינו בעינינו ביציאת מצרים והאותות ומופתים ופרסום העדים כי כל העם ראו בעיניהם את הקולות ואת הלפידים ואת ההר עשן והמן והשליו ושאר המופתים הידועים והמפורסמים:
וכמ"ש הנביא כו' הלה' תגמלו זאת וכי כך תגמלו לה' בעד כל טובותיו שהטיב עמכם וסיפא דקרא הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך והם הטובות הכוללות על בני אדם שבראם מאין ליש ועיין לעיל בהקדמה שם פירשתי פסוק זה ואחר כך זכר הטובות המיוחדות לנו והראיות הברורות והגלויות אמר זכור ימות עולם וגו' כי חלק ה' עמו וגו' ימצאהו בארץ מדבר וגו' וכל הענין מדבר בקבלת התורה ובטובות הש"י עמנו בפרט כמו שפירש רש"י שם ע"ש:
והשמיני כו' בהכרח ובצדק שיראה לפעמים שהאדם מוכרח במעשיו ובצדק ולפעמים יראה שאדה יש לו הבחירה א"כ הכל הולך ע"פ צדק ומשפט מה שיגמל ויענש:
סוד יצירת המין האנושי למה נברא האדם בעוה"ז:
Chapter 1
אמר המחבר אך הצורך אל ההערה על עבודת ה' לידע ולהודיע למה הוצרך האדם לזה להעיר אותו שיעבוד את ה':
וחלקיה ועל כמה חלקים תתחלק עבודת ה':
מפני שהאדם כו' שהרי אין ספק שהאדם מחוייב לעבוד את ה' כי השכל מחייב זה כמו שנתבאר בפתיחה:
ויש בין עת כו' רק שיש זמן ארוך בין עת שמקבל הטובות שהוא מיום ברא אלהים את האדם ואז אינו יודע לתת הודאה עליהם עד עת שישכיל וידע מה שהוא חייב עליהם ובין כך וכך ילך בשרירות לבו:
היתה הערת האדם כו' חובה ולכך הוא חיוב וראוי להורות לו את הדרך אשר ילך בו ואת המעשה אשר יעשה להעיר אותו ולהעמידו על האמונה האמיתית מקטנותו כדי שלא ילך בלא דת ובלא מעשים טובים זה זמן רב ואפשר שישתקע כך ויהיה כסוס כפרד ומלת חובה קאי אדלעיל כלומר היתה חובה על המשכיל לעורר את שאינם משכילים עדיין כדי שלא ישאר בלא דת זמן רב עד שישכיל בעצמו:
וההערה על שני ענינים עתה הוא מפרש חלקי ההערה:
אחד מהם תקוע בשכל כו' כן הוא בטבע כל אדם בעל שכל כמו שידע ויכיר בין טוב לרע כן ראוי להכניע למי שמטיב עמו:
והשני קנוי בדרך השמע כו' ויש עוד הערה אל האדם מה ששמע ולמד מאחרים דהיינו מה ששמענו ממשה רבינו ע"ה אדון הנביאים איכה נעבוד את ה':
אשר יגיענה אשר יגיע אותה הנביא ר"ל התורה אל ב"א:
Chapter 2
אך הצורך כו' זה מזה נפשו וגופו זה רוחני וזה גשמי והם רוצים להתגבר זה על זה ועצם של זה הפך זה:
[הג"ה ומעצמים וי"ג מתעצמים פי' שהם מתעצמים בדברים הפוכים וזה הגירסא יותר נכון]:
ונטע הבורא יתברך בנפשו כו' כבר כתב הרמב"ם בשמונה פרקיו שחלקי הנפש אף שהנפש היא אחת יש בה כמה כחות והם חמשה. הזן והוא הצומח. והמרגיש והמדמה ומתעורר והשכלי. והשכל הוא העיקר ושאר הכחות האלה נטע בה הבורא ית' כדי להנהיג את הגוף דאל"כ לא יהיה לגוף קיום והעמדה בעולם. ומסיים הרמב"ם שם ואם יתנהג האדם בכל כחותיו ולא ישתמש בהשכל הכל לבטלה אצלם וזש"ה גם בלא דעת נפש לא טוב:
וישאר המין האנושי על ענינו כדי שישאר מין האדם על האדמה דאם לא היה לו כח התאוה יפסיד ויתבטל מין האדם מן העולם לגמרי:
ואם יפסדו אישיו אע"פ שהאנשים ר"ל הפרטים מכל מין האנושי מתים רק זה מת וזה נולד וא"כ יש קיום וישוב העולם בזה מה שיש להם כח התאוות והכוסף להנאות הגופיות אבל אם לא היה להם הכח הזה לא יפרה ולא ירבה כו' ולא ישאר אפילו המין האנושו בכלל והיו הכל נפסדים. הר"נ:
והרכיב הבורא בנפש האדם מדות כו' הוא השכל והכרה שעל ידו יכסוף לדברים עליונים ורוחניים ולא יחפוץ בגוף ובהנאותיו ורוצה להפרד ממנו מהגוף ומעוה"ז כי הוא כוסף לשורש שלו כטבע כל דבר הכוסף לשרשו:
וצוותו בהם כו' והאדם יש לו חברה וריעות עם תענוגי עוה"ז מקטנותו:
הגבירה מדת התאוה לכך גברה מדת התאוה על השכל כי השכל הוא ילד מסכן והתאוה שהוא היצה"ר הוא זקן וכסיל מאחר שבא קודם ליצר טוב:
לדבדים שהם חוץ לו כו' ר"ל ולכך צריך האדם לדבר אחר שאיננו דבק באדם להיות לו עזר וסיוע מחוץ:
והיא התורה שעל ידה יוכל להלחם מנעוריו עם התאוות ולהחיות את השכל שיהיו כל עניניו על דרך התורה והשכל וטובים השנים מן האחד. כמו שאמרו חז"ל בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין:
והשני שהשכל הוא עצם רוחני כו' כמו שאמר ויפח באפיו נשמת חיים והיא הנשמה שהיא מעולמות העליונים וכלולה מכל בחינת העולמות העליונים ויש בה מאתים ושמונה וארבעים אברים ושלש מאות וששים וחמשה גידים רוחניים ולכך נבנה הגוף גם כן בציור הזה כאומן שעושה מלבוש כמדת האדם והגוף שהוא עפר מן האדמה נתמזג ונתחבר מכל הד' יסודות ומנפשם וזה נקרא נפש היסודות ועליה שוכן השכל או הנשמה והשכל אינו נהנה מהנאות הגופיות ולכך אין לנשמה מחזיק וחבר בעוה"ז וכל הנאות הם כנגדו והנפש הזו נקרא נפש הבהמית הוא ממוצע בין הגוף והנשמה כמו שנתבאר זה היטב בספר שערי קדושה ובספר ר"מ אלשיך עיין שם:
ושיחזקהו עליה ולחזק השכל על התאוה:
והיתה התורה רפואה כו' להחליש התאוה ושלא תתגבר על השכל ולכך חמצא בתורה שמזהרת מכמה מאכלים את זה תאכל וזה לא תאכל וכו' כדי שלא יחזק כח התאוה:
וכן הוא מצווה וכן האדם הוא מצווה שיתנהג בהיפך מה שהוא כנגד התאוה:
נר לרגלי דברך כמו נר שהוא מדחה החושך ועל ידי זה יוכל לראות מה לעשות כך התורה היא מאירה לאדם ואז יוכל להשתמש בהשכל שלא יהיה טח מראות עיניו:
והשלישי כי התאוה כו' ולא תרפה לא תפסוק עבודתה מלהשתמש תמיד בהנאות הגופיות:
והשכל אין משתמשים בו אלא במה שהוא מפיק לתאוה רצה לומר מה שהוא כנגד התאוה והפכה כלומר שאין משתמשין בשכל רק בלימוד התורה ותפלה וכיוצא בהם דברים שהם כנגד התאוה ודברים האלה בודאי מועטים נגד מה שמשתמשין בתאוה תמיד:
מפיק מלשון מוציא כמו יפיק רצון מה':
ומן הידוע שהכלים כו' על דרך הטבע דוקא הכלים הפועלים על דרך הטבע:
מוסיף תקונם בתשמיש בהם תדיר אבל לא הכלים הנעשים בהם מלאכה כי הקרדום יתקלקל כשמשתמשין בו הרבה וזה שאמרו הרגל נעשה טבע עכ"ל מ"ה. לכן צריך האדם שימצא דבר שיהיה לעזר להשכל שאין משתמשים בדבר ההוא רק בשכל הניצל מגובר התאוות והיא התורה שאין משתמשים בתורה רק כאשר ישליך מעליו כל גלולי תאוות עולם הזה עכ"פ בעת ההיא כמ"ש תורת ה' וגו' ועיין לעיל מה שכתבתי פירוש זה הפסוק מבעל העיקרים:
אשר היא תכלית הענין המכוון כו' כי רחמנא לבא בעי והעיקר מכל העבודות הוא כדי לאהבה וליראה אותו יתברך ולקיים שויתי ה' לנגדי תמיד כמו שיתבאר בשער האהבה באורך ועי' בחשבון כ"א דברים אלו באורך ובביאור ותבין וכן כתב במורה חלק שלישי פרק נ"ג עיין שם:
Chapter 3
אך גדר העבודה (פי' שורש העבודה) מה היא העבודה הנכונה שאין בה פרץ כמ"ש בריש שער היחוד ע"ש:
ובביאור חלקיה לבאר כל חלק מחלקי העבודה הנזכר:
ומעלות כו' כי כל חלק יש לה מעלה על האחרת כמו שיתבאר:
הוא ומפרש שגדר העבודה הוא כניעת מי שמטיבין לו שיהיה נכנע מי שמקבל הטובה:
למטיב בטובה למי שהטיב עמו טובה: ובמה יכנע לו כלומר במה יראה לו הכנעה:
שיגמלהו על טובתו כו' כל מה שביכלתו לגומלו:
והכניעה היא על שני חלקים הם שני חלקי העבודה שזכר:
האחד כניעת רהות ל' אימה ופחד כמו אל תפחדו ואל תרהו כלומר שנכנע מחמת יראה ועונש:
ויחול שהוא מיחל ומצפה לשכר טוב:
בהכרח וחזקה שהוא מוכרח להכנע:
והשני כניעת חובה ודין שהוא חיוב והדין נותן שראוי ונכון להכנע לזה המטיב אף בלי מורא והכרח:
ההערה הקנויה היא התורה כמש"ל פ"א:
מדרך גמול ועונש כי כל התורה בנויה על יסוד זה שמעניש לרשעים ונותן שכר טוב למקיימם:
בהקשר נפשו עם גופו בעוד שנפשו קשורה בגוף האדם ישכיל מעצמו שראוי להכנע למטיב כנ"ל:
אלא שאחת מהנה היא הערת התורה כמו שמסיים:
גורמת לעלות אל הערת השכל כמו שיתבאר:
אחד מהם שהעבודה כו' אפשר שיהיה כו' ואפשר שתהיה כונתו לחנופה כו' ר"ל לא בודאי שיעבוד לעולם לחנופה רק שנמצא כן על הרוב העובדים את ה' מחמת הערת התורה לבד כוונתם לחנופה ולשבחן של בני אדם מאחר ששורש התורה מיוסד על התוחלת כמה שכתוב כמה פעמים והיה אם שמוע תשמעו ונתתי מטר ארצכם וגו' וכתיב אם בחקותי וגו' וכמה קללות ועונשים אם לא ישמעו והם הכל דברים השייכים לגוף וכל עוד שלבו איננו שלם עם ה' אלהיו לעבוד מחמת עצמותו וגדולתו ועובד רק מחמת הלמוד בתורה לבד הוא עובד לפעמים לחנופה ולשבח בנ"א ג"כ באשר שעיקר כוונתו הוא לתועלת עצמו ויחשוב בלבו מה לי תועלת מהש"י או מבני אדם מאחר שלכבוד עצמו הוא דורש אבל אם האדם עובד ה' משכלו מה שהנברא חייב לבורא יתברך א"כ בודאי אינו עובד מחמת שום שכר ופרס מרבו אבל הטעם באמת למה מיוסד התורה על יסוד שכר ועונש הוא מבאר אותם לפנינו בשבעה מעלות שיש לתורה יותר על השכל כמו שיתבאר:
מצד שיתפאר בה שיתפאר האדה בעבודתו כי אינה כו':
והשני כי העבודה כו' לא תהיה אלא אחר היחול כו' ר"ל אם לא למד התורה ושכר ועונש שבה לא היה האדם מתעורר מעצמו לעבוד ולעשות המצות הכתובות בתורה רק אחר שמיחל בגמול וירא מעונש ואחר שנתעורר בתורה אינו עובד ע"מ לקבל פרס כמו שאמר בפנים הראשונים וזהו ההפרש שבין הראשון לשני שבשני הוא במדרגה ובמעלה יותר מהראשונה אבל אם עובד את ה' מחמת הערת השכל אינו צריך שיעוררהו השכר והעונש רק הוא מתנדב מעצמו ומרצונו להשתדל בכל יכלתו בעבודת ה' בהתלהבות גדול:
וזהו אחר ידיעה ר"ל שידע את ה' וגדולתו ורוממותו:
והבנה ואף גם שהוא מבין ומכיר למי ראוי לעבוד וכי האדם חסר מכל והשם יתברך מושל בכל ושאר התעוררות לעבוד ה' יתברך כמו שזכר בשער ע"ה פ"ג ע"ש. אבל בלא ידיעה והבנה לא תבא הנפש לעולם למדרגה זו לעבוד את ה' באהבה ורצון טוב:
כי הנפש לא תתנדב במה שיש לה ר"ל לעבוד עבודה הרמה הזו:
רק אחר שיתברר לה שהתמורה עודפת עליו ר"ל שתדע שתשיג תמורת עבודתה והשתדלותה דבר שהוא עודף וטוב לה יותר אלף פעמים מעבודתה:
והוא רצות האל אותה שתכיר בדעתה שבזה תשיג שהבורא יתברך רוצה בה ויאהב אותה כאב את בן ירצה כמ"ש בסוף ההקדמה שאהבת רצונו ויראת חרונו המה תכלית הטוב והרע וכ"כ עוד כמה פעמים עיין שם והוא עיקר הכל להשיג רצונו יתברך שאין כוונתו לקבל שום פרס רק לעשות רצונו יתברך. להבין הדבר הזה על בוריו ראוי להעתיק דברי רבינו תם בספר הישר שער ה' וז"ל ואחרי אשר הגענו עד התכלית אשר היא כונת עבודת האוהב דהיינו השגת רצון האל יתברך ולהדבקו בו שזכר לפני זה נאמר כו' עד והנני מפרש לך כי אין תועלת גדולה כאהבת הבורא לאדם ובאהבת הבורא נכלל כל הגמול הטוב ואין לנו לחקור איך יהיה גמול הטוב אך על המשכיל מלה כוללת שיש גמול טוב לעולם הבא על מעשה טוב ועונש על הרשעים כו' עיין שם באורך דברים נמרצים:
והרביעי כי העבודה כו' כמבוא אל העבודה כו' שעל ידי לימוד התורה מביא את האדם שיעבוד את ה' ביראה ואהבה פנימית שהיא עבודה השכלית והתורה היא הפתח שבו נכנסים לדירה שהיא עבודה השכלית שהוא עיקר כמה שאמרו חכמינו ז"ל חבל על דלית ליה דרתא ותרעא לדרתא עביד כמו שפירש רש"י ע"ש הרי שהמשילו התורה לפתח והיראה לדירה:
והוא כגרגיר הזרוע ר"ל הערת השכל תקוע ומושרש בלב האדם בכח רק שצריך האדם לעבדה ולשמרה בתורה ובמצות ולהוציאו מכח אל הפועל כמו שצריך הגרגיר לעבודה ולנקותה שלא תצמיח קוץ ודרדר כן צריך השכל הטוב לעבודת התורה שיתנהג בדרך הישר דאל"כ יצמח השכל דעות רעות בלתי צודקות והנחות כוזבות כמו דעות הפילוסופים וכיוצא כמו שהאריך בזה בספר הכוזרי והוא יסוד ספרו הנחמד ע"ש. וכ"כ ר"ת בספר הישר כמה פעמים. והמחבר לקמן בשער יחוד המעשה פרק ה' וזה לשונו ונאמר כי החכמה כו' ע"ש:
והעזר שהוא מן האלהים כו' כי אע"פ שהאדם בוחר בטוב צריך לעזרת האלהים להוציא מחשבתו הטובה למעשה והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים והוא הבחירה שהוא ביד האדם ולא יותר וכ"כ לקמן כמה פעמים:
ומה שהיא ממציאה ומצמחה כו' שהיא התכלית מכל עמלו מה שחרש וזרע כו' כדי שתצמיח תבואה טובה מבורכת כן העיקר והתכלית מכל הלימוד והעבודה מה שעושה לשמו יתברך לבדו לא לשום גמול ועונש אפי' בעולם הבא שהעבודה הזאת היא עיקר הכל:
כמאז"ל אל תהיו כעבדים וכו' ויהי מורא שמים עליכם ולא שום מורא אחרת פירשתי לעיל בהקדמה:
והחמישי כי מצות כו' לכל תכלה ראיתי קץ פירשתי לעיל בהקדמה:
וכבר נאמר כו' ר"ל שעשו תשובה על מה שקצרו מהעבודה בשנים שעברו אע"פ שלא חטאו רק על מה שלא הוסיפו העבודה לשעבר כראוי:
והששי כי העבודה כו' לא תגמר לאדם אלא בכח גדול כו' וכי העיקר מכל העבודה הוא שיהיה האחד שלם וישר עם ה' תמיד בנגלה ובנסתר בשכבו ובקומו וכל מעשיו מה שעושה אפילו עניני גופו וכל צרכיו יהיה הכל לשם ה' יתברך כמ"ש דוד שויתי ה' לנגדי תמיד והדבר הזה אין בכח האדם עד שיעזרהו הבורא יתברך להשיגה והוא אחר שישתדל האדם לעשות מה שביכלתו לעשות וישתדל אח"כ להוסיף עליו בחריצות וזריזות יעזרהו הבורא יתברך מה שהוא למעלה מיכלתו כו' ועיין לקמן בחשבון כ"א כל הדברים האלה באר היטב:
והשביעי כי העבודה מן התורה בלבד כו' ומצפה העתות כו' ר"ל בעת שאינו לומד ואינו מתפלל אז כח התאוה מתגבר עליו כשהוא מתעסק בעסקי הגוף:
אבל העבודה כו' בטוח הוא שלא יחטא:
כי הנפש אינה נמשכת אליה ר"ל לעבוד את ה' בעבודת השכל אלא לאחר שהמית התאות הגופניות ואחר שכבר גבר השכל על גוף האדם ע"כ אין מקום ליצה"ר על המתגבר עליו והדברים ארוכים וכתב בספר הכוזרי בריש מאמר ג' שהוא כמושל במדינה מתנהג בחושיו וכתותיו בצדק ובדרך הישרה כמו שכתוב ומושל ברוחו מלוכד עיר ע"ש באורך ובשמונה פרקים להרמב"ם ובסוף ספר מורה נבוכים:
אך מעלות התורה כו' שצריכים אל הערת התורה ג"כ אף שהערת השכל הוא רצוי ביותר אל ה' אבל בלא תורה לא יגיע האדם לזה ויש לתורה גם כן שבעה מעלות:
אחד מהם כו' הן הם הדברים הנאמרים לעיל בתחלת פ"ב ע"ש:
ובמדותיו כו' יש בו שעל ידם יבא האדם להתמכר להיות נמכר ונמסר להנאות ולתאוות העולם הזה תמיד לא יחשה עד שישכח וינתק מעליו קשר השכל לגמרי:
ויש בו מדות כו' כאשר יתישב האדם בשכלו שאין העוה"ז דירת עולמים מפני התהפכות הענינים בעולם הזה שאין יום שאין קללתו מרובה מחבירו והתמדת היגונות על האדם ועי"ז רוצה לנטות אל העוה"ב ומואס בעוה"ז לגמרי רק שאין שני העצות טובות אם נוטה רק לעוה"ב הוא הפסדת עוה"ז שלא לתוהו בראה אלא לשבת יצרה ואם נוטה רק לעוה"ז ושוכח עוה"ב לגמרי הוא הפסד עוה"ז ועוה"ב כי מאחר שאינו מנהיג עצמו בדרך הנכון שניהם נפסדים:
ומחמלת הבורא כו' ולכך נתן לנו תורתו ועל ידי התורה נוחל שני העולמות שבעוה"ז נוהג עצמו בצדק ומשפט בדרך הישר בדרך בינוני וכאשר יתנהג הכל ע"פ התורה נוחל גם כן עולם הבא שהרי עושה ומקיים מצות ה':
כמ"ש הלא כתבתי לך שלישים תורה נביאים וכתובים:
והשני כי הערת השכל כו' אפשר לומר שכוונתו שלפי השכל אינו גורר ומחייב את האדם לתפלה ולצום כו' כלל כמ"ש במ"ה ע"ש ולכך ביארה התורה כל זה ואפשר לפרש ג"כ שאף שהשכל מחייב ג"כ התפלה והצום להש"י וצדקה וג"ח רק שאין אדם יודע עד כמה תכבד העבודה וגבול של כל אלה כמו שמסיים ולכך הוצרך למעמד וגבול בכל זה בדרך התורה:
וכן העונשין אשר יתחייב כו' כדי שיסדר לנו כל התורה והמצות דהיינו כל התרי"ג מצות לאשר ולקיים כולם יחדו כי כל התרי"ג מצות הם כמו קומה שלימה בכל אחד מישראל וכנגדם יש באדם תרי"ג אברים וגידים ובהתקבצם כולם יחד אזי ישמח ה' במעשיו שכזאת הכוונה ברא את הכל כדי שיעבדו אותו בתרי"ג מצות:
והשלישי כי ההערה השכלית כו' כי מי שיש בו שכל מועט בודאי אינו עובד ה' כ"כ כמו מי שיש בו שכל הרבה אבל הערת התורה כולל כל בני ישראל מקבלי התורה כולם שוים בה כמו שהמשכיל מצווה ומחויב לעשות סוכה ולולב וציצית ותפילין כו' כמו כן חייב הכסיל והפתי:
ואם הם חלוקים בהבנתם וכו' ואע"פ שחלוקים בהבנת התורה שהאחד מבין יותר מחבירו אבל התורה היא שוה לכל כמ"ש לעיל שהתורה היא כשמש לאור העינים ע"ש:
ויש שיהיה האדם מקצר וכו' ר"ל ואף שנמצא בהערת התורה שזה עושה הרבה וזה עושה מעט בכמה מצות ה' אע"פ שנצטוו כולם בשוה הוא מחמת שזה שכלו חזק ועושה מצות ה' בזריזות ובשמחה בלי גרעון וזה שכלו חלש ואינו מבין איך עושין מצות ה' ועל ידי זה עושה ברפיון ולפעמים גורע לגמרי וכל זה בא מחמת השכל אבל התורה בעצמה אינה מתחלפת רק היא מצוה כלם יחד לעשות מצות ה' וכל אחד עושה לפי שכלו והכרתו אבל בלא התורה רק ע"י הערת השכל היו נשארים רוב ב"א ככסילים בלא עבודת ה':
והרביעי כי מן הידוע כי עבודות ב"א כו' עיין לקמן בפרק ו' מזה השער תמצא דברים האלה מבוארים באר היטב עיין שם:
ויחדנו הבורא יתברך כו' יותר מה שהשכל מחייב לעבוד את ה' שזה מחוייבים כל בני אדם וחוה אבל כל בני ישראל על שהוציאנו ממצרים ושאר הטובות שעשה עמנו בפרט הטיל עלינו עבודות אחרות שהם החוקים וגזרות המקום עלינו אף שאין השכל מחייב אותם כ"כ לקמן ונ"ל שזה מש"ה וזכרת כי עבד היית במצרים ושמרת ועשית את החקים האלה הריקים דייקא ופסוק זה נאמר בחג השבועות ועיין בפרק ששי מש"ש:
ויעד אותנו כו' ר"ל ולא זו בלבד שעשה עמנו כמה טובות כפולות א"כ אנחנו חייבים לקבל גזירותיו וחוקיו להודות לו עכ"ז הבטיח אותנו כשנקבל לקיים גזירותיו וחוקיו לגמול אותנו בגמול טוב בעוה"ז ובעולם הבא מה שלא יסופר מרוב ובאמת הוא חסד וטובה ממנו יתברך כמ"ש ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ר"ל כאשר אתה תשלם כ"כ לקמן כי בלא זה גם כן אנחנו חייבים לקיים כל דבריו כנ"ל:
כמ"ש אתם ראיתם וגו' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו' הרי שהבטיח להם גמול טוב כי אין לך גמול טוב יותר מזה:
והחמישי כי ההערה התוריה כו' עי' לעיל פרק א':
עד שיחזק ויכון שכלו ל' הכנה כמו הכון לקראת אלהיך וגו':
ועל כן נוסדו התורות על קטבי היחול והרהות ע"כ כל התורה והמצות מיוסדים על עמודי שכר ועונש והיה אם שמוע תשמעו וגו' ונתתי מטר ארצכם וגו' השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו' וחרה אף ה' בכם וגו'. והוא כדי שיקבל הקטן והמון העם את מצות ה' מחמת הגמול והעונש ולא יבצר מהם תורת ה' אבל אם יתעוררו ללמדם מחמת המעלות הטובות שיש לתורה לא יקבל התורה ומצות לעולם כמו שהאריך בזה בשער הבטחון פרק ד' בחלק הששי ע"ש:
ומי שאינו מקצר בחיובי העבודה כו' ר"ל אם האדם מקיים כל התורה כראוי מחמת השכר והעונש שבתורה בשביל זה שכרו מרובה בעולם הזה ובעולם הבא אבל בודאי מי שעולה מזה ומגיע למדרגה העליונה לעבוד את ה' בדרך השכל א"כ למעלה ממנה אין קץ לשכרו כמו שמסיים השמחה במתיקות עבודת ה' כו'. וכתב בשל"ה דף מ"ט שהאר"י ז"ל העיד על עצמו שלא זכה לכל המעלות הגדולות מה שזכה לרוח הקודש כמפורסם רק מחמת שהיה שמח מיד כשעשה שום מצוה ע"ש:
והששי כי התורה כללה כו' שהתורה כללה בכל אחד הן מצות השמעיות ר"ל החוקים כפרה אדומה ושעטנז חזיר ודומיהן שאין השכל מחייב אותם כלל וכן ביארה התורה בכלל אחד כללים ושרשים ממצות שכליות כמו מציאות הבורא יתברך ואחדותו וקדמותו ואהבה ויראה אף על פי שישנו בדרך השכל לא הניחה התורה מלהזכירם כי מי שאין שכלו שלם מחמת גובר התאוות כמו שהיה בשעת מתן תורה לא ידרשם ולא יבקשם מפני שצריכין לכמה הקדמות ולכך כללם בכלל אחד:
ושבו השכליות כו' כדי להיות שוים מצות השכליות אצלם כמו החקים לקיימם במצות ה' ומי שיחננו ה' שכל ובינה ויבין אותן מצות ע"פ שכלו ג"כ טוב לו שיקיימם:
לשני הפנים מצד השכל ומצד התורה:
והשביעי כי התורה נגיע אליה כו' רצה לומר מאחר שאנחנו קבלנו התורה על ידי מרע"ה שהיה אמצעי וסרסור והשם יתברך עשה על ידו אותות ומופתים גדולים ונוראים שהוא דבר הנראה לעינים שלא יוכל שום אדם להכחיש אותם מפני פרסומם וזה הדבר יותר מבואר מראיות השכל וכמו שהאריך בזה בס' הכוזרי מקצה אל הקצה והבאתי דבריו לעיל. לכך אנחנו חייבין לעבדו ולהודות לו יותר משאר בני אדם במצות התורה השמעיות וכן כל שבט שמיוחד בטובה יתירה מחוייב בעבודה יתירה כמו הכהנים והלוים וכן אדם אחד המיוחד בטובה מבזולתו כמו מלך או נביא או חכם בחכמתו מחוייב לעבוד עבודה יתירה על העבודות הראשונות שמחוייב כבר עם כל בני אדם ולא יעזוב בשביל זאת שאר העבודות ומכל שכן עבודתו שלא יפול מכל המדרגות עד שיהיה כבהמות נדמה ויהיה דינו כבהמה כו'. וכל הדברים האלה נתבארו באורך בפרק הששי מזה השער עיין שם:
ועל כן תמצא תורת כהונה ארבעה ועשרים ואלו הן יציקות בלילות פתיתות מליחות תנופות הגשות קמיצות הקטרות מליקות קבלות הולכות עריפות והזאות והשקאת סוטה טהרת מצורע נשיאות כפים ותרומת הדשן וסידור המערכה ושני גזרי עצים ודישון מזבח הפנימי ודישון המנורה ולחם הפנים ובזיכי לבונה והערכת הנרות כך מצאתי:
Chapter 4
וראוי לנו לבאר צורת ההערה התוריה כמו שמפורש לפנינו שההערה התוריה היא חזון ונבואה מאת ה' כו':
וחלקי התורה שאף לפי הנראה יש בתורה תרי"ג מצות וכן כמה מצות הלבבות אבל המשכיל יחלקם רק לשני חלקים טוב ורע והם מצות עשה ולא תעשה כמו שביאר באורך לפנינו:
ומעלות אנשי החכמה וכמה מעלות יש בלומדי התורה כי יש עשר מדרגות בלומדי התורה כמו שיתבאר שזה לומד ומשתדל בתורה כך וזה לומד כך כמו שיתבאר:
ואמונתם בה בתורה:
וקבלתם אותה מחמת שזה מאמין בתורה כך וזה כך עי"ז תשתנה קבלתם ר"ל קיום התורה שזה מקיים התורה יותר מזה כמו שיתבאר:
במה שהוא טוב בעיניו מהם מעבודתו מחמת עבודת ה' הגדולה שהיתה באיש ההוא ע"כ שרה עליו רוח הקודש והנבואה. והר"נ מפרש במה שרוצה השם יתברך שהוא טוב בעיניו שיעבדוהו באותן מצות לגמלם על קבלתם גמול כו':
חסר ונדבה וטובה כמו שכתב לעיל ברביעי כי לך ה' החסד כאשר תשלם לאיש כמעשהו מאחר שכבר קבל טובות גדולות:
צווי הוא מצות עשה:
ואזהרה מצות לא תעשה:
ומותר מה שהוא מותר שאין בו לא מצוה ולא עבירה:
אשר יתכנו באמונת הלב אשר יתכן לקיים אותם בלבבו בלבד רק על ידי אמונה בלב:
כיחוד האל כו' ומהן מצות הלבבות והאברים כיחוד הלשון עם הלב כאשר מיחד את ה' יתברך ואומר שהוא אחד והיה הלב עמו וידע מה שהוא אומר שאין יחודו יתברך כשאר האחדים שנקראים ג"כ אחד כמ"ש בשער היחוד עיין שם:
וקריאת התורה כו' כולם צריכים לכוונת הלב שיהיה לבו בהם לש"ש:
בשתוף עם הבורא בסתר ר"ל שמשתף כוונה אחרת בשעת עבודתו לאלהים דהיינו שכוונתו לשכר עולם הזה או עולם הבא זהו שיתוף בסתר שאין אדם יודע מזה ואינו מזיק לאחרים:
ובחונף הוא שיעשה עבודות כדי שישבחוהו ויגדלוהו במתנות ויוכל להזיק לב"א והוא כעובד עבודת כוכבים כמו שכתוב לקמן בשער יחוד המעשה ע"ש:
[*הג"ה כשתוף וכו' ועי' פי' מ"ל וק' הלא המחבר בעצמו כ' כמה פעמים שרשאי לעבוד את הבורא בשביל שכר עוה"ב או אפילו בשביל שכר עוה"ז רק שיצפה השכר מאתו יתברך ומזה יבא לעבודה שמצד השכל וכן אמרו חז"ל כמה פעמים הריני נותן סלע וכו' וצ"ע]:
ואהבת עשות כו' ר"ל שהוא מתאוה תמיד לעשות עבירות אע"פ שאינו עושה בפועל כמ"ש כמה פעמים:
ולעוג לנביאים כו' שהוא מלעיג על נביאי ה' או שהוא מלעיג על דבריהם שאמרו בשם ה':
ומאוס בטוב ואנשיו ששונא את החכמים ואנשים הטובים:
ומצוא קורת רוח במרעים שמתאוה לישיבת כנסיות של ע"ה לשון רעי איוב או שהוא ל' אל תתחר במרעים ברשעים:
ואהבת הרע לבני אדם ששמח באידו של חבירו וברעתו:
יכלכל דבריו במשפט עניניו בצדק ובמשפט:
והחלק השלישי כו' עיין בשער הפרישות ספ"ג דברים האלה מבוארים יותר יעו"ש:
מפני שהוא יוצא מנתיב הבחינה כו' שהקדוש ברוך הוא נותן לכל אדם צרכו ומזונותיו כפי שמחייב חכמתו לבחון את דעתו כמו שיתבאר לפנינו ואם הוא מקמץ הוא חומס נפשו וגופו והוא קרח מכאן ומכאן מעולם הזה ומעולם הבא:
ואם יניח מעשותו ויש לאל ידו שהיה יכול לעשותו ואינו עושה הוא נענש:
כשיניחנו בעבור יראת ה' ר"ל שהיה יכולת בידו לגמרו ולא עשה מחמת יראת ה' אבל אם יניח העבירה מחמת שלא מצא דרך לעשותו זה אינו ניצול מהעונש כנ"ל וכמ"ש באבימלך עם שרה ואחשוך גם אנכי אותך מחטו לי וכן אמרו חז"ל בספ"א דקדושין ישב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה וכגון שבא דבר עבירה לידו וניצול ממנה וכמעשה שהיה כו' עיין שם כמו שיתבאר בשער הבטחון בפירוש חלק הד' ע"ש:
והנה נחלקו כו' והמשכיל מי ששוקל את מעשיו קודם עשותם כו' ר"ל מי נקרא משכיל וצדיק ישר בכל מעשיו מי שיעשה לו הרגל וטבע בדבר הזה שאינו עושה שום דבר בעולם הן בעניני עוה"ב או עוה"ז עד שיצייר בדעתו תחלה מה הוא עושה ואם יוצא ממנו דבר טוב עושה ואם לאו יניחנו וזה הדבר כולל כל עבודת ה' יתברך:
וכן אמר דוד חשבתי דרכי על ידי שחשבתי ונתתי לבי על כל דרכי מה יהיה תכליתם ע"ז ואשיבה רגלי אל עדותיך:
ומפני שהיות התורה כו' קאי בתחלת הפרק שאמר שיש כמה מעלות בלומדי התורה ועתה מפרש שהם נחלקים לעשר מדרגות כדי שידע האדם באיזה מדרגה שהוא עומד בו וישתדל לעלות ממדרגה למדרגה שאחריה כמו שמסיים בסוף פרק זה. ואמר שחלוקת הדעות נובעים מחמת היות התורה:
מלות תיבות לפי פשוטה:
וענינים ויש הרבה פרושים וענינים שנאמרו למשה בתורה ולכך נחלקו בני אדם בלמוד התורה לעשר מדרגות:
תחלתם אנשים למדו החומש כו' בקטנותם ואף כי יזקינו לא סרו מדרך הזה והספיק להם כך ולא ידעו ולא יבינו מה שהם אומרים כמו אלו הקוראים שנים מקרא ולא יבינו דבר וכן הוא תפלתם:
והשנית אנשים בקשו לברר קריאתם שלא יחטאו בלשונם שידברו לשון הקודש בניקוד ובטעמים כראוי אבל אינם מבינים הענין כאותן הקוראים בתורה ע"פ דקדוק ואינם יודעים מאומה:
והג' אנשים כו' לדעת עילות הנקוד והטעמים שביקשו לידע הטעם למה תנקד התיבה זו כך וזו כך כמו יראה בחירק יראה בצירי שפי' זה אינו כזה וכן בטעמים תשתנה הפירוש והענין כמו באה שבה מלעיל או מלרע וכיוצא:
וחברו אליהם דעת שמוש לידע האותיות המשמשין את לה"ק:
ודקדוקו שיש אותיות שהן משמשין להתיבה כמו הכצעקתה ששורש התיבה הוא צעק והשאר שמוש:
ודעת השמות והפעלים ותיבות הטעם הם שלשה חלקי הלשון שכל לה"ק נכללים בהן והן שם פעל מלה. שם הוא שם כל דבר כמו שמים וארץ ראובן שמעון. פעל הם התיבות המורים על הפעולה כמו הלך בנה אכל ושורש התיבה הוא לעולם שלש אותיות והוא בנין הקל ויש בפעלים שבעה בנינים בנין הקל הוא פעל נפעל פיעל פועל הפעיל הפעל והתפעל עי' במדקדקים פירושם:
ותיבות הטעם הוא הנקרא מלת הטעם שנותן טעם לשבח להבין ולחבר המקרא כמו גם למען בעבור אשר עם את:
והסמוך כמו זקן ביתו הוא דבוק לכך נקוד שו"א כי זקן יצחק הוא נפרד לכך נקוד קמץ ודומיהן:
וספור העבד בלשון העתיד כמו על פי ה' יחנו חנו הל"ל ככה יעשה איוב עשה הל"ל בל' עבר רק מפני שהוא הווה נוכל לאמרו בל' עתיד וכיוצא:
והצווי בל' המקור כמו זכור בשו"א הוא צווי וזכור בקמץ הוא מקור ומצינו בתורה זכור את יום השבת שהוא צווי בל' מקור ונזקור פירושו ענין הפעולה עצמו בל"א (דענקען):
והשלם הוא מלה שאינה חסרה שום אות לא בעבר ולא בעתיד כגון פקד שהוא עבר ובעתיד יאמר יפקוד ויש בו בעתיד ג"כ ג' אותיות השורש שהם פקד:
והחסר הוא מלה שחסר ממנה אות מן השורש בעתיד כמו נגח שבעתיד יאמר יגח וחסרה הנון מן השורש ובא דגש בג' במקום הנון:
והנח היא מלה שאינה חסרה אות השורש בעתיד רק שאות אחת מן השורש היא נחה ואינה נקראת כגון אכל יאמר בעתיד יאכל שהאל"ף אינה נקראת אלא נחה:
והכפול שאות אחת כפולה בה כמו סבב ותחסר בי"ת אחת בעבר ובעתיד ובהוה לומר בעבר סובבת ובעתיד יסובב תסובב וכו':
והנראה הוא אות שבסוף המלה שאין תחתיה נקודה והיא נקראת במבטא כגון אברהם המ"ם הסתומה היא נח נראה. ונח נסתר הוא אות שאינה נקראת כגון קרא האל"ף היא נח נסתר:
והרביעית אנשים שהוסיפו על מה שהקדמנו זכרם בפירוש המלות המסופקות בספרי הקודש שלמדו גם כן דקדוק לשון הקודש כו' כמו אלו שזכר דבלא ידיעת לשון הקודש על בוריה לא ירים איש את ידו בכל התורה כולה כמו שהוא ידוע ומבואר רק שאין לאדם לבלות כל זמנו בענינים האלו לבד ולא ילמד דברים אחרים שצריך לנשמתו וכבר האריכו בזה כמה מחברים. והאנשים האלה הוסיפו על הנ"ל לדקדק ג"כ על פירוש המלות שבתנ"ך שיש בהם ספק שלא נודע פירושם:
העובר והאמתי שיש מלות ושמות בתורה שאין נקראים בעצם כך רק על דרך העברה ומשל כמו בלב ים ראש ההר בצורות בשמים ויש שהם על דרך האמת כך כמו שנתבאר בשער היחוד ע"ש:
והנגזרים כמו אדם מאדמה ואשה כי מאיש לקחה זאת:
והזרים מלות ותיבות שאין להם דמיון במקרא:
ותארים כמו חכם עשיר:
והה' אנשים כו' בדעת עניני ספרי הקדש כו' עד הנה דבר באנשים שהשתדלו לפרש התורה רק ע"פ דקדוק. והאנשים האלה מפרשים ע"פ הענין אך כפי דעתם ורצונם ואינם רוצים בפירושי חז"ל ע"פ הקבלה והם כת הצדוקים והקראים:
כגשמות הנזכרת בתורה כמו יד ה' עיני ה' ודומיהן כל זה הם מפרשים לפי דעתם וכמו שנזכר בשער היחוד:
והששית האנשים וכו' והגיעו לקצת חיובי התורה כי הראשונים שאין סומכין על הקבלה לא יעשו שום מצוה בשלימות כי יוכל לפרש התורה כפי דעתו כמו שירצה ולפטור עצמו מחיובם כמו שהאריך בזה ספר הכוזרי ע"ש:
והז' אנשים כו' בעיון התלמוד שמעיינים ג"כ בתלמוד רק שאינם נותנים לב לפרק ולתרץ קושיותיו ולפתוח הדברים הסתומים שבתלמוד:
והח' אנשים לא הספיק להם כו' לקנות בזה השם והתפארת כו' כי מאחר שהם מתעלמים מחובות הלבבות כו' וכלו ימיהם בדברים שאין בהם צורך לעצמם דהיינו לנשמתם ור"ל שאינם לומדים ג"כ דברי יראה ומוסר כיוצא בוודאי כל למודם אינו אלא להראות חריפות ובקיאות לעיני ע"ה לקנות בזה כו' דאם לא כן קשוט עצמך תחלה ואח"כ קשוט אחרים וכבר האריך בזה המחבר בהקדמתו ג"כ בר"ה ואשר ידבנו לבו כו' ע"ש שהבאתי דברי רז"ל שאמרו גם כן כדברים האלה ואמרו כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו כו' וכאלה הרבה ורצה להודיענו בזה שאף שהשתדלו הכת הזאת בתורה כל מה שיוכל אדם להשתדל כמו שזכר עד הנה עדיין הם מבחוץ מאחר שאינם לומדים לש"ש רק לקנות כו' אבל על כל פנים הם קרובים להמדרגה הרמה אם יפקח עיניו על דרכיו ומתוך שלא לשמה יבא לשמה והחי יתן אל לבו שלא יירש חס ושלום תרתי גיהנם כמ"ש חז"ל:
והתשיעית אנשים כו' שמקיימים ראשית חכמה יראת ה' וכל שיראת חטאו קודמת כו':
ומפסידי המעשה ושמרו א"ע שלא יכנס הפסד וקלקלה במעשהו לא ככת שלפני זה:
והבינו פשט כו' למדו התורה תחלה לפי פשוטו ואח"כ הנסתר מענינו כי שבעים פנים לתורה והתורה נדרשת בפרד"ס:
ועמדו על אמתת הקבלה כו' מה שקבלנו מרבותינו ומביא ראיות מן הכתוב ומן השכל על מה אדניה הטבעו:
והתחלקות מדיני כל מקום ז"ל מ"ה ר"ל לפי המקום והמדינה שבמקום זה יש יותר חיוב מבאחר כגון בא"י במצות התלויות בארץ וכן במקומות המשתנים בגליות כפי מו"מ שלהם וכעין שאמרו רב בקעה מצא וגדרה וכל כיוצא בזה מן התנאים כו' עכ"ל:
ונזהרו בם הם עצמם ואח"כ הזהירו עליהם את אחרים ע"ד התקוששו וקושו כו':
ונטות עם האמת באשר הוא נוטה ואינם מתעקשים לנטות לדרך עקלקלות ושקר:
והעשירית אנשים שירשו חכמת התורה מהנביאים כו' והכת הזאת הם במעלה העליונה שאין למעלה מהם מאחר שירשו כל התורה כולה עם כל הפירושים דהיינו תורה שבע"פ איש מפי איש ועדיין לא היה בימיהם שום מחלוקת לכך היה כל למודם זך ונקי ועוד מאחר שלא הוצרכו לעיין ולפלפל בדברי הראשונים כמו האחרונים שאחר המשנה היה להם פנאי לעסוק בכל החכמות ובסודות האלהות עד שבאו ע"י מעשיהם וחסידותם למדרגה קרובה לנבואה לרוח הקודש ובת קול כמו שהוא מפורסם וכמ"ש על הלל ור"י בן זכאי שראוים היו שתשרה שכינה עליהם ובימיהם של אלו המנוין כאן היה בכל דור כמה אלפים חכמים שהיו תלמידים וחברים לאלו. כי בכל דורות ההם היו שבעים סנהדרי גדולה בבה"מ חוץ סנהדרי קטנה של כ"ג בכל עיר ובודאי אין יכולין לברר שבעים זקנים אלא מכמה מאות ואלפים חכמים שלמטה מהם ואלו שנזכרו כאן בכל מקום מפני שהם היו עמודי ההוראה שהאחד מכל זוג היה נשיא והשני אב"ד ומופלא שבסנהדרין כמו ששנינו במשנה ב' פ"ב דחגיגה ע"ש. כ"ז העתקתי מספר הכוזרי סוף מאמר השלישי עיין שם באורך דברים נמרצים:
אך דעות אנשי התורה כו' ועתה הוא מפרש שיש כמה חלוקים באמונת התורה ועי"ז תשתנה קבלתם את עבודת ה' מחמת אמונתם:
תחלתם אנשים כו' ע"י סכלותם ותאות עוה"ז שגברה עליהם ומצאו להם אמתלאות שיפרקו מעליהם עול תורה וחשבו שהתורה היא דומה לנימוסים שאין בהם טעם רק האמינו בהם ומקיימין אותם ואומרים שאין בתורה שום שכר ועונש:
והמדרגה השנית כו' מחמת שידוע ומפורסם האותות והמופתים הגדולים שעשו הנביאים ובודאי האותות הם מאת ה' יתברך אבל על דבר הנבואה בעצמם יכחישו שידבר ה' עם האדם שהם יאמרו בעבור שהדבר גשמי והאלהים נעלה ומרומם ממדות הגשמיים כמו שזכר בספר הכוזרי הדעה הזו ועיין לקמן מה שהשיב עליהם ולכך הם אומרים שהתורה איננה מאתו יתברך רק שדעתו יתברך היה שינהיגו בני אדם בדרך הישר בעולם הזה שלא יהיה ענינם כהפקר לכך העיר את הנביא להנהיגם בדרך הישר לפי רצונו והראה לפניהם אותות ומופתים בעזר האלהים כדי שישמעו דבריו ומצותיו וג"כ אינם מאמינים שיש גמול ועונש על התורה וכמו שאמרו הכת הא':
ואני רואה לדבר כו' על דרך המניעות שנמנע ובטלה דעתם מלהאמין כך כי יש לסתור ולהשיג על דעתם:
וההסכמה אפילו אם ח"ו נסכים לדעתם הנזכר אעפ"כ ראוי לאשר ולקיים כל התורה כלה ובודאי יש גמול ועונש מה' יתברך על מקיימי התורה:
ע"ד המניעות כו' שנמנע הוא שיעשה ה' אותות ומופתים למי שאמר על ה' כזב דהיינו שאמר בשם ה' שצוה לו כל התורה כלה ולפי דבריהם בדה הנביא מלבו ומעצמו את כל דברי התורה ואיך ישנה ה' בשבילו מנהגו של עולם מאחר שהוא כזבן:
ואם הוא מישר כו' ואע"פ שהנביא מיישר את העם:
בכזבו על אלהים שאמרו בשמו מה שלא נאמר לו אבל עכ"פ היא:
אל האלהים ר"ל הוא מיישר אותם איכה יעבדו את האלהים ור"ל אם כן נוכל לומר שלכך משנה מנהג להנביא כדי שיישרם אל אלהים. זה ג"כ נמנע דא"כ יקשה מאד למה לא יצוה ה' בעצמו במה עושין רצונו ויצוה בעצמו את כל דברי התורה:
כי אין החזון הנראה כו' כי בוודאי אין חזון הנבואה הנראה אל הנביא לצוות אותו דברי התורה יותר נפלא וקשה לפניו יתברך משנות המנהג לו כי אם טוב לפניו לשנות מנהג בשבילו למה לא יצוה לו בעצמו דברי התורה וכי זו קשה מזו וכי יד ה' תקצר. אע"כ שבאמת כי ה' נתן חכמת התורה מפיו אל הנביא וכתב בספר הכוזרי תשובה על הדעה הזאת וז"ל אמנם הדין עלינו שלא נדחה מה שקבלנו מן המעמד הר סיני ונאמר שאין אנחנו יודעים איך נגשם הענין האלהי יתברך עד ששב דבור וקרע את אזנינו וגם לא נדע מה שברא לו יתברך ממה שלא היה נמצא מכל מה שהעביר לו מן הנמצאים כי לא יחסר לו יכולת כאשר נאמר כי הוא יתברך ברא את הלוחות וכתב אותם כתב חרות כאשר ברא את השמים במאמרו בלבד ורצונו יתברך ונגשם על השיעור אשר חפץ כו' כאשר קרע את הים כו' וכן יצטייר האויר המגיע אל אוזן הנביא בצורות האותיות שהם מורות על הענינים שהוא חפץ להשמיעם אל הנביא או אל ההמון ע"כ עיין שם:
ועל דרך ההסכמה כו' אפילו אם היינו מסכימים לדעתם דהיינו אם היה זה מבורר בראיות ברורות שלא ידבר אלהים את האדם וחי והנביא בדה מעצמו כל התורה אעפ"י כן:
היה מן הדין להמשך אחריו ולעשות מצותיו מאחר שהבורא יתברך משנה המנהג בשביל שישמעו לדבריו בוודאי יודע ה' שהנביא ההוא יודע הדרך הטובה והישרה א"כ ראוי הוא שנסמוך על דבריו:
בהרכבתנו הם דברים שהאדם וש לו קיום והעמדה על ידם והוא מורכב על ידם דהיינו במאכלו ומשתהו ומשגל ראוי לעשות הכל עפ"י צווי הנביא וכן שאר הנהגתינו וכ"כ לקמן בחשבון השלשים:
ואנו חייבים בזה למלך כו' אם מלך או שלטון יצוה עלינו לעשות מצותיו מצות ה' הוא לשמוע אליו:
כמ"ש ירא את ה' בני ומלך וגם את המלך תירא וכן מי שנראה מופת על ידו שנראה בחוש שהוא שליח מאתו יתברך כל שכן שחייבים לשמוע אל מצותיו:
ועל שני הפנים דרך המניעה ודרך ההסכמה:
והמדרגה השלישית כו' והטעם בזה למה מאמינים כזאת. ומ"ה פירש והטעם כמו והטעה אותם:
מה שהושב מה שהוזכר בתורה והוא ל' חזרה על הדבר כמה פעמים נזכר בתורה גמול עולם הזה ולא בעולם הבא:
וכבר האריך כו' עיין לקמן בשער הבטחון פ"ז בחלק הששי דברים מספיקים על קושיא זו גם כן ועיין בשל"ה דף י"ב שהאריך להביא כל דעות הראשונים בתירוץ קושיא זו ומה שתירץ הוא בעצמו מאחר שתורתנו הקדושה הוא ל' הקודש ור"ל שהלשון בא ממקום קדוש דהיינו מעולמות העליונים ואם כן כל הייעודים הנזכרים בתורה שאף לפי דעתנו הם גשמיים כמו ונתתי גשמיכם בעתם וזולתם הם בעולמות העליונות יעודים רוחניים ששם נקראים כך בעצם והשמות הם מושאלים כך בעולם הזה לדברים גשמיים ואם כן הקושיא מעיקרא לאו קושיא היא עיין שם באורך דפח"ח ובזה הוא מתרץ המדות הגשמיים הנזכרים בתורה והבאתי דבריו לעיל בשער היחוד. ובזוהר ובתיקונים מתרץ שלא יעבוד האדם ע"מ לקבל פרס העולם הבא ומה שנזכר שכר עוה"ז בתורה הוא להודיע למקיימי התורה שלא יחסרו כל טוב ויהיה להם פנאי לעבודת ה' אבל אין זה שכר האמתי כי הוא רק לגוף עיין שם וכ"כ הרמב"ם:
ועסותם רשעים לשון דחיקה ומיעוך:
והמדרגה הרביעית כו' אלה שנפשותם מחמת גודל תאוותם בנעימות העוה"ז לקחו מעשה העבודה למצודות יצודו בהם העולם הזה שלא יכלו להגיע לתאוותם מחמת דלותם ועניותם ע"כ הם מראים עצמם לחסידים ופרושים ולובשים בגדי ת"ח כדי שיאמינו בהם ויתנו להם מתנות ויפקידו אצלם ממונם וגונבים דעת הבריות והמקום. ומסיים בשער הפרישות פ"ד שהם הכת הרעה שבכל הכתות:
והמדרגה החמישית אנשים כו' שיודעים שיש גמול ועונש בעולם הבא אלא מחמת גודל אהבתם את עולם הזה לכך כוונתם בעבודת הש"י שייטיב להם השם יתברך תיכף בעוה"ז הטובה הגדולה וגם רוצים שישבחום בני אדם ויכבדום בעוה"ז על גודל עבודתם וחסידותם אע"פ שאינם רוצים להזיק לבני אדם כמו המדרגה הד' אע"פ כן הוא שער משער החונף והוא שיתוף הנסתר כי הוא משתף עבודת עצמו והנאתו עם עבודת ה':
והמדרגה הששית אנשים הם עובדים רק לשם שמים רק שכוונתם לגמול העולם הזה בעבור שאינם מבינים גמול העולם הבא:
והמדרגה השביעית עדיין הם מבחוץ בעבור שמקווים לשכר טוב על עבודתם ולולא שהיו מקווים לשכר לא היו עובדים עבודת ה' ובאמת ראוי לעבדו לשמו לגדלו ולכבדו כו' וסוף הכבוד לבא כי בוודאי אין הקב"ה מקפח שכר שום בריה אפי' שכר שיחה נאה שהיא לש"ש כמו שידענו חדשים גם ישנים כמו שהאריך בזה במקום אחר:
והמדרגה השמינית כו' שאינם חשים לגמול אך עובדים מחמת מורא ויראת עונש עולם הזה או בעולם הבא ומתוך דברינו אלה יתבאר לך ההפרש שיש בין המדרגות שהם עולים ממטה למעלה מהפחותה להעליונה כדי שידע האדם לעלות ממדרגה למדרגה כמו שמסיים בסוף הענין ועיין בשל"ה בדף נ"ב ע"ב ותבין כל המדרגות האלה:
והמדרגה התשיעית כו' אלא שלא נשמרו ממפסידי העבודות כו' כמ"ש לקמן בשער יחוד המעשה שאין ענין מעניני הטובה שלא יהיה לו פגעים המפסידים אותו והוא הרהורי היצה"ר שרוצה להאבידו מעוה"ז ומעוה"ב ע"ש לכך ילמוד האדם הפגעים המשיגים כל מדה טובה להבדל ממנו ואחר כך יוכל לעשות הטוב ע"ש באורך:
יביע מל' אבעבועות או נביעת מעיין בל"א (מאכין יערין). מ"ה:
וחוטא אחד לשון חטא. ר"ל אילו לא היה לכם שום עון הייתי מפחד עליכם שלא יכנס במעשיכם עון מה שהוא גדול משאר העונות וזהו הגאוה והגבהות כי אילו לא למד ולא עשה מצות ומע"ט לא היה לו במה להתגאות וע"י מעשיו הוא בא לידי גאוה ועוד לעשות עבירה יתבייש האדם וזה הולך ומתגבר בגאותו שסבר מצוה קעביד ועוד שעל עבירה יתעורר לעשות תשובה וע"ז אינו שב ולכך הוא גדול מהעון וע"ש לקמן בשער התשובה דברים כאלה ג"כ:
והמדרגה העשירית כו' ונתעוררו מהתעלמות אם נתעלם מהם דבר טוב מלעשות או שלא לעשות תיכף נתעוררו ועמדו על עצמם כנגד יצרם שלא יהיה ליצר דרך לחזק עליהם:
וסחרו עמו וכן כתוב לקמן בסוף שער הפרישות וסחרו עמו והרויחו עיין שם:
והסכימו עליו ר"ל וסמכו עליו:
ובזכרנו אותו תועלתו מוכיח כו' ר"ל תועלתו מבואר כמו לכו נא ונוכחם וגו':
Chapter 5
וראוי לנו עתה לבאר אופני ההערה השכלית כו' עד הנה היה מפרש הערת התורה ועתה הוא מפרש מה הוא הערת השכל:
בעבור מה שיש בזה כו' פי' יתבאר ויתגלה היטב מה שאנו רוצים לחקור ולפרש:
ונאמר כי ההערה השכלית הוא כו' כשמזכיר אלהים את האדם ויעיר אותו שלא יפול ברשת השכחה ובטיט התאוות ומזכיר ע"י שכלו ונשמתו שנקרא יצר טוב:
לדעת אותו שידע ויכיר את מי שאמר והיה העולם כי זאת המדרגה העליונה כמו שכתוב כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי. ובמה. כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ וזהו מ"ש:
ולהכיר סימני חכמתו. והיה זה מאת ה' האלהים למי ששם התורה אור לנתיבתו רצה לומר אחר שמתנהג הכל על פי התורה ולא נטה על ימין או על שמאל כאשר צוה ה' את משה אז יוכל לעלות מעלה מעלה להערת השכל דאם לא כן בלא תורה הוא כסיל בחושך הולך ומשוקע בתאוות הגופניות ובדעות מופסדות כמו שאמר כל זה לעיל פרק ב' עיין שם:
וכאשר מגיע אל תכלית שכלו כו' ויהיה נכסף כו' ויפנה לבו מדאגות העולם כו' אז יוכל להגיע למדרגה הרמה להערת השכל כמה שיתבאר:
אך הדברים מתי יגיע האדם להערה השכלית ואמר כאשר יתברר אצלו הדעות הישרות והאמתיות שהשכל הישר מחייב אותם דהיינו שראוי לשבח האמת ולגנות הכזב כו':
ולשקול הטובות בשבח כפי הטובה כן יהיה השבח:
ויתרון גמול על גמול כו' כפי גודל הטובה יהיה הגמול יותר וכן בעונש:
וכאשר תבררנה כו' יהיה שכלו שלם כו' כי יש כמה סכלים שאוהבים הרע ובוחרים העול והולכים דרך עקלקלות וחלופיהן בגולם:
ואם יזכירהו האלהים דרך טובתו רצה לומר שהשם יתברך מכניס בלבו הרהורים טובים ומעורר אותו שיברר לעצמו דרך טובתו לטוב לו בעולם הזה ובעולם הבא:
יעורר רעיונו כו' יתחיל בזה להרהר ולחשוב בעצמו על כמה טובות כפולות למקום עליו:
ויחזק הכרתו בהם יראה להכיר אותם הדק היטב ושלא ישכח אפילו אחד מהן ולהיות לטוטפות בין עיניו הטובות הגדולות אשר עשה ה' עמו בכל יום תמיד:
בעבור כלילותם שיש כמה טובות שמקבלים אותם כל בני אדם וכוללם יחד באותן הטובות:
ורובם וגם הרבה מאד:
והתמדתם שמתמידים תמיד ונמשכים זמן אחר זמן לכך אין לספרם ולעמוד על כל הטובות:
יתבע את נפשו כו' יחשוב עם עצמו שראוי היה לגמול את השם הנכבד בשביל הטובות שהרי השכל מחייב לגמול בעל הטובות בטוב:
וכאשר יראה בענין לבבו ברעיוני לבבו. וי"ג בעין לבבו:
שאין לו יכולת לזה ר"ל לגמול הש"י אפילו בעד טובה אחת קטנה כמ"ש לקמן בשער הבטחון פ"ד בחלק הו' כי אם היה מעשה בני אדם כחול הים במספר לא היה שקול כטובה אחת מטובות הבורא עליו בעוה"ז כל שכן אם יהיה לו חטא ואם ידקדק הבורא עם האדם בתביעת הודאות הטובה היה כל מעשהו נכחד ונשקע בקטנה שבטובות הבורא יתברך עליו עכ"ל ע"ש:
עם שאין הבורא צריך לו אפילו היה יכולת בידו לשלם גמול ויבין וישכיל שאין הבורא צריך לו ולגמולו:
יתחייב להכניע ולהיות שפל ונקלה אצל עצמו לאמר מה אני ומה חיי כי הביאותני עד הלום והענק תעניק אותי בטובות הגדולות האלה ולא אוכל לעשות חטיבה מול חטיבה ולשלם אפילו כמלא נימא כמ"ש המלך החסיד בד"ה א' י"ז ויבא המלך דוד וישב לפני ה' ויאמר ה' מי אני ומי ביתי כי הביאותני עד הלום וגומר ועיין שם כל הענין אז יתלהב לבבך:
ואחר כך אחר שהוא כבר שפל רוח ונכנע לפני בוראו יתברך:
יתבע את שכלו יהיה שואל עצה בשכלו כדת מה לעשות ואיך יוכל להתקרב אל האלהים במעשים הצריכים לפניו:
ויעירהו שכלו לפי שאלתו כן יזכיר ויעירהו שכלו וידריכהו על דרך הישרה באופן הזה כמו שמספר והולך:
ויאמר לנפש ויאמר השכל אל הנפש. הנפש הוא נפש החיוני שעל ידה יש לגוף קיום והעמדה ובה נטע הבורא התאוה לכל דבר גופני ונקראת נפש הבהמיות שהבהמה ג"כ יש בה תאוות לקיום גופה אבל יתרון האדם הוא בשכל הוא כמלך על הגוף להתנהג הכל בדרך הישר ולכסוף לדברים רוחניים כמו שנתבאר כמה פעמים בספר הזה ועיין בשמונה פרקים להרמב"ם פ"א ועי' מה שכתבתי בשם ספר שערי קדושה לקמן:
שאת חבולה בטובות כו' שאת ממושכן ובעל חוב לבוראך בשביל הטובות הגדולות שקבלתו מאתו יתברך מענין אם חבל תחבל. (עיין זה בפ"ל):
אמר לה השכל ואיך יתכן לך זה שתאמר בדעתך לפרוע כו' ואין אתה כוסף ומתאוה לזה בתשוקה נמרצה ותאמר בפיך ולבך אין עמך:
כי החולה כשהוא מכזב כו' ר"ל חולה שבקש לעשות לו רפואה והוא קץ בה ואינו עושה הרפואה מי נתאנה הלא הוא מונה את עצמו והרופא לא הפסיד רק טרחו:
אמר לה השכל אם יהיה כוספך לו כו' וכי בהתרפותך כו' ותדע ותשכיל שכל זמן שתתרפה ותתעלם לכסוף לזה לאמר תמיד מתי יגיע העת שאוכל לעשות שום דבר לעשות רצונו ובזה יהיה הצלתך בעוה"ז וחיותך לעוה"ב וכאשר תדע ותשכיל זאת תמיד:
כוספך אמת אזי תדע שזה הוא הכוסף האמתי ואם לאו עדיין אתה מבחוץ:
אמרה הנפש לא פסק חפצי מהיות רפה כו' ר"ל מן היום שקריתי ולמדתי דברי הימים הקדמונים מה שאירע להקדמונים העונש לרשעים כמו דור המבול ודור הפלגה ולמצרים ועדת קרח וזולתם ושכר טוב לצדיקים כאבותינו אברהם יצחק ויעקב ובניו ודור המדבר וזולתם:
עד אשר נתבאר לי בדרך החכמה ר"ל מדרך התורה נתבאר לי כל זה שהיא החכמה האמיתית ואח"כ נתבאר לי ג"כ כל זה בדרך השכל:
עד ששב כוספי אמת עד ששב והורגל אצלי אח"כ הכוסף להש"י אמת וחפצי לשלם כל מה שביכולתי ברור אבל קודם לזה היה חפצי וכוספי להש"י אין ולאו ורפיא בידי:
התאפקי על צער הרפואה אע"פ שיש קצת צער בלקיחת הרפואה דהיינו רפואת הנפש תסבול ותתאפק כי הוא לטובת בריאותך באחרונה ולטוב לך בעוה"ז ובעוה"ב כמו שיתבאר:
אחר אשר תמנעי מן המאכל הרע אשר היית רגילה בו כי הרופא איננו נותן הרפואה כל עוד שהחולה רגיל במאכלים הרעים שהיה רגיל בהם שעל ידם צומחים ומתהווים כל החלאים רעים ונאמנים וא"ל שהמאכלים הרעים לנפש הם המדות הרעות והם נכללים בשתים:
הא' אהבת הנאות הגופניות כו' והשנית אהבת השררה והגבהות והקנאה כו'. ואם תרצה להבין דבר זה למה קורא למדות הרעות שבאדם בשם מאכלים רעים ולמה לא נכנסו אלו המדות בתוך הרפואה עצמה כמו שזכר לפנינו אבל כאשר תסתכל ותבין דברי קדוש אחד מדבר ה"ה האלהי מו"ה חיים וויטל בספר שערי קדושה שם ביאר דבר זה באורך בשם רבו רבינו יצחק לוריא זצוק"ל בתוקף רוח הקודש שהיה בו וכבר העתקתי כל דבריו הנחמדים בספר הקטן שלי ספר הזכירות בזכירות מעשה עגל ע"ש. ותוכן דבריו שהמדות הטובות והרעות הם נובעים מנפש הבהמיות שבאדם והגוף מורכב מד' יסודות העולם ומנפשות שמקורן הוא החומר והצורה ולכך כל המדות הם שתים שהם ארבע הגאוה היא מיסוד האש והדבור טוב או הרע נמשך מיסוד הרוח ותאות התענוגים נמשך מיסוד המים שכל המים מצמיחין כל הנאות והעצבות והעצלות מיסוד העפר ולהפך משם נובעים המדות הטובות שבאדם והתרי"ג מצות הם כנגד תרי"ג אברי הנשמה הרוחניות שמתלבשת בתוך נפש הבהמית והם שמתלבשים בתרי"ג אברי הגוף ולכך אין הגוף יוכל לפעול ולקיים התרי"ג מצות אם הנפש חולה בחולי מדות רעות הנ"ל כמו שאם הגוף חולה ולכך לא באו המדות בכלל התרי"ג מצות ומבואר מזה שהמדות רעות הם חמורים מקיום המצות עצמם שכל גוף עם נפשו היסודית אינו יכול לקיים שום מצוה בשלימות ולכך המדות רעות הם כמו המאכלים רעים לגוף החולי שכל צרי גלעד לא יועילוהו אם מחזיק במאכלים רעים כו' ע"ש באורך דברי פי חכם חן ותבין היטב:
והכריחם באשר בידם וז"ל מ"ה ר"ל והקנאה בהם בעבור שקנה קנינים העולמים והדברים המוכרחים להם לצרכי חיותם אשר בידם או ירצה שמרוב קנאה בא אליהם בהכרח ובחזקה לתקוף עליהם ולגזול מאשר בידם:
ובזות אותם כו' מרוב גאותו וגאונו חפץ תמיד לבזות בני אדם ולזכור גנותם עכ"ל:
לכן הורני באיזה פנים יקל עלי בחסדך ר"ל הורני בחסדך באיזה פנים יקל עלי:
ולהפקד אבר א' ולחסר אבר א':
ומפחד מהתפשט ויפחד שלא יתפשט החולי בשאר אבריו:
אמר השכל הטובה שלות נפשך כו' הטובה היא כשתפרוש מהמדות הרעות ומכל דבר רע שאז תהיה נפשך בשלוה ובהשקט מתאות העולם הזה שהם אפלים וחשכים קודם שיגיע האדם להם ותמיד הוא בעצב ודאגה ואף אם יגיע להם עוד מעט יפסקו והיו כלא היו:
והביאך להכיר באחרית ר"ל ודבר זה יביאך להכיר באחריתך ואפשר שטעית נפל וצ"ל באחריתך שסוף האדם למות:
חזקת הכרתך בבית מרגועך ר"ל וחזקת הכרתך יהיה רק בבית מרגועך דהיינו שעיקר מחשבתך לעולם הבא כי שם ביתך באמת ושם תנוח ותרגיע:
והשער הזה כו' ר"ל שהשער והפתח הזה שפתחתי לך שתמנע מכל המדות הרעות כנזכר וזהו טוב לך ולהנאתך ולטובתך בעולם הזה ובעוה"ב ע"כ אל יהיה דבר זה קל בעיניך. והרעה הוא להפך:
משיבת לשון תמידית דאגה אחר דאגה:
כי הולך אל זולתך כו' וכ"ש שלא תגיעי בו כו' כמ"ש חז"ל אין אדם מת וחצי תאותו בידו. וז"ל ר"ת בספר הישר ידע כי רעות העוה"ז עצמו מספר ואין להם תכלה וכנגדם הם טובות העוה"ב כי אנו רואין העוה"ז אינו קיים וכל שוכניו יכלו ויאבדו וכל טובו לא יעמיד והעוה"ב קיים ושוכניו לא יכלו וטבעו לא יחליף העוה"ז לא יבטח האדם בעוזו וכבודו והעולם הבא יבטח האדם בטובתו כי לא תסור. העולם הזה מלא אנחות ופחד וצרות ותהפוכות ושמועות רעות וחליים משונים ועונות ואיבות ומלחמות וקלון ודבר ויגיעה ועבודה קשה. והעולם הבא מלא שלוה והשקט ובטחה ושמחה וחיים נצחיים ובריאות ושלוה וכבוד ומנוחה כו' וע"ש עוד דברים ערבים:
אמר השכל ממשלת הדבר כו' כלומר עיקרו של דבר וכללו של ענין כיצד ראוי לעבוד את ה' קח ראיה מעצמך שהרי אם יש לך עבד מקנת כספך והעבד מקבל ממך טובות אתה רוצה שעבד הזה יכבד אותך ויעבדך בכל מיני שירות כמו שמבאר לפנינו כמו כן ראוי לך לקבל מאתו יתברך כל מיני עבדות ושירות שהרי הוא למעלה ממך ואדון הכל ואתה מקבל טובות ממנו ית' מה שאין לך לספר:
עם השתוות הערכים כלומר לא שיהיה בשוה ממש אלא אתה תשוה ותערוך טובות ה' מול טובות האדון לעבד ותראה שאין דמיון זה לזה שהרי הם כוללים ומיוחדים כמו שמבאר בפ"ו משא"כ טובות האדון לעבדו:
ואח"כ כו' שאת הטיבות בכמותם אם עשית כמו אותן הטובות לעבדך כו'. ור"נ גרס שאת הטבת ל' נקבה ורצה לומר אם אתה הטיבות כך לעבדך:
אל תמרה את אדוניך והוא רואה אותך לכך אמר ד"ה ע"ה שויתי ה' לנגדי תמיד שלא יחטא בפניו ועפ"ז שמעתי אומרים פירוש א"מ חטאנו לפניך ר"ל שאף שאתה לפנינו ורואה את מעשינו אעפ"כ חטאנו: *(הג"ה במלבושו שאין לעבד להתלבש לפני אדוניו במלבוש כבוד כדרך בני חורין רק אם הוא לכבוד אדוניו):
ויפחד שיהיה מקצר כו' שלא יהיה מקצר מצותיו זהו לקיים מצות עשה:
ויתרחק ממה שהזהירו ממנו הם מצות לא תעשה אפילו החקים שאין טעמם ידוע:
וממה שהוא טוב ממנו רצה לומר מהעבד:
להראות סימני העבדות והמקנה עליו כו' ר"ל בכל תנועותיו וכל מדה ממדותיו יראה סימנים שהוא עבד לאדוניו ושנקנה לו והיינו שלא יהגה כי אם בזכרו ולא יביט כו' עד הסוף. ובמ"ה פירש והמקנה עליו כדרך העבד שנושא חותם של רבו להראות שהוא אדוניו ושהוא נקנה לאדוניו וזהו המקנה עליו כלומר הקנין שהוא עליו עכ"ל ולפי פירוש זה אפשר שבא לרמז בזה על מצות המילה שהוא חותם המלך שאנו נושאין לסימן שאנחנו עמו ועבדיו ולגיון המלך מלכו של עולם ובזה סרה קושית המורה פרק מ"ט מח"ג ששאלו לו איך יהיה האדם חסר בטבעו וצריך להשלמה מחוץ אבל באמת אינו קושיא כי מי שקבל להיות מעבדי המלך יתברך ראוי שישא עליו חותמו לסימן וכן תקנו לומר וצאצאיו חתם באות ברית קודש:
ולא ישמש כי אם בעבודתו ולא ישמח כי אם ברצותו אותו כן נראה לי לגרוס:
ולא יעמוד כי אם מהמרותו ולא יפסיק מעסקיו רק מדבר שהוא מרי כנגדו יתברך:
טות יראתו במו כסות מלשון ובדם ענבים סותה:
ולא יתדמה לו כי אם תמונתו לצייר לפניו תמיד שם ההויה יתברך כמו שאמר שויתי ה' לנגדי תמיד:
ולא יכעוס כי אם כמה שמחייב רצונו דהיינו על עוברי רצונו ית' כמ"ש ראיתי בוגדים ואתקוטטה וגו' וכתיב תכלית שנאה שנאתים:
כשתשלמי לו כאשר תשלם לו יתברך הטובות הגדולות שעשה עמך:
Chapter 6
מדרך הכלל והפרט בטוב עליהם ר"ל הן רבים והן יחידים הכל לפי ערך הטובה שמקבלים כך תהיה העבודה:
והוא המציאס אחר שלא היו כו' ר"ל והוא מה שהמציא מאין ליש:
ומי שדבק בהם בתורת השכליות הנזכר בזכות זה יעלהו השם יתברך כו' כמו אברהם שאמר לו אנכי מגן לך בעולם הזה שכרך הרבה מאד בעולם הבא:
ואויבי ה' כיקר כרים וגו' כמו הבהמה שאין לה שום השארות וטוב בעולם הזה ובעולם הבא:
ודינו בעולם הבא הרע שאין למעלה ממנה כי כמו שאנו יודעין שטובות עוה"ב אין לצייר ואין לדמות מרוב טובה כן נוכל לצייר שרעותיו אין למעלה מהם שהרי אם בעוה"ז הרעות רבות וצרות צרורות ושאר יסורין שעושין ויכולין לעשות ומכל שכן מי שקצף עליו המלך הגדול ממ"ה הקב"ה כמה רעותיו רבות וגדולות שאין למעלה מהם:
והיא התורות השמעיות הם החקים שנודעים על ידי השמיעה וזש"ה וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ושמרת ועשית את החקים האלה ופסוק זה נאמר בחג השבועות להורות שלא נתחדש במ"ת רק החקים ורמז בזה הפסוק שמ"ת היה בחג השבועות כן נ"ל:
מי שקבלה לכבוד האלהים רצה לומר כל התורות השמעיות והשכליות אם קבלה לשם ה' לבדו ולא לצורך עצמו וע"כ הוא מקיים בכל לבבו ונפשו כמו שעשו בני לוי שמסרו נפשם בסכנה לנקום מעוברי עבירה:
וטוב לא יהיה לרשע ר"ל אותו הטובה המיועד לו לא יתקיים לרשע:
ולא יאריך ימים ר"ל בעוה"ב כמשחז"ל למען יאריכון ימיך. בעולם שכלו ארוך וכו': [*או י"ל לא יאריך ימים בעולם הזה ויהיה הראיה אל ויענש בב' העולמים ודו"ק]:
ויעמד פינחס ויפלל וכו' שעשה משפט וקנאת ה' כמו ונתן בפלילים:
והכהנים הלוים בני צדוק אשר שמרו את משמרת מקדשי בתעות בני ישראל מעלי המה יקרבו אלי לשרתני וגו':
ועל כל טובה מהם רצה לומר ומי שמקבל טובה מטובות הנזכרים הן כלם הן קצתם כן יתחייב בעבודה יתרה:
רק אתכם וגו' אפקוד עליכם את כל עונותיכם:
העמיק וגו' ר"ל העמיק והרחיב מדור הגיהנם יותר מעל שאר בני אדם:
ומן הראיה על זה כי התבואות חייבות במעשר כו' וכתב בשל"ה ובקנ"ח שלאו דוקא תבואות אלא כל מילי מיטב הוא יחייב לעשרן ומכל ריוח שנתן ה' לאדם מחוייב לתת מהן מעשר לעניים שהרי אבות עולם נהגו בה מעולם כמה שכתוב ויתן לו מעשר מכל וכתיב וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך וכתיב ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די ומאחר שמצוה זו ראויה ביותר במדינות הללו ראוי להזכיר ולהודיע מעלתה וגנותה וזה לשון ספר י"נ ובספר חסידים אוי להם להמעכבים את מעשרותם כי לסוף לא ישאר בידם כי אם המעשר והוא דבר הנראה לעינים שבמקומות שנהגו ונזהרים במעשרותיהן כראוי נתעשרו הרבה ועשרם שמור בידם ומנחילין אותו לבניהם אחריהם ובמקום שאין נזהרין בזה יורדין מנכסיהן ואבד העושר ההוא בענין רע והוליד בן ואין בידו מאומה ודע שסגולת זו המצוה ליתן דוקא להפריש אחד מעשרה לא כמו כו' עיין שם ובספר קנ"ח באורך ועיין בחתימת שער הבטחון מש"ש:
וכן אומר במי כו' רצה לומר כן אני אומר ולוקח ראיה אם האדם חסר דבר שהוא חייב בה על כן פטור מחיובה שהאונס רחמנא פטריה וכן להפך מי שיחדהו הבורא יתברך בטובה גדולה מחויב בעבודה יתירה:
קטנתי מכל החסדים פירש רש"י נתמעטו זכיותי ע"י החסדים והאמת שעשית עמי כו'. ר"ל אפשר שלא נתתי שבח והודאה כראוי על כל החסדים ועי"ז קטנתי נתמעטו זכיותי ויגרום החטא כו':
ומשלם לשונאיו וגו' ומתרגמינן ומשלם לשנאוהי טבין דאינון עבדין קדמוהי בחייהון לאובדיהון לעולם הבא וגו':
אמרה הנפש כו' מיד קודמת למחשבתו בהשלימי כשאני משלים שום עבודה להשם יתברך תיכף עלה במחשבתי שראוי לתת לי טובה על עבודה זו וכן בשבחות והודאות על העבר כוונתי על ההתמדת הטובה ושיוסיפו לי טובות רבות:
לא כוונת הנואש כו' ומהראוי היה שכוונתי תהיה בעבודתי והודאותי ליאש את לבי מהטובות העתידות אף שלא יתנו לי בעתיד כלום אע"פ כן חייב להודות על העבר כי כל עוד שכוונתי להוסיף טובות הרי הוא כעובד ע"מ לקבל שכר לכבוד עצמי אני עובד:
ואני צריכה שתורני כו' על המעוט ר"ל מה שאני חייב לכל הפחות והמעוט מה שאין לפחות ממנה שכאשר אתנהג בזה אהיה ראוי להתמדת הטובה ממילא כי בודאי אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה ובלבד שתהיה הכוונה רצויה וכמו שיתבאר בפ"ו:
אמר השכל כו' המדה האחת רוב אהבתך את נפשך ר"ל את עצמך את גופך כלומר שאתה בעל הנאה ביותר ולהתענג בכל דבר ודבר ובין שאתם עושה לעולם הבא או לעוה"ז כוונתך שיהיה לך תיכף הנאה מזה ואינה לש"ש ובאמת ראוי להיות כל מעשיך לש"ש:
וכבר הקדמתי לך כו' לעיל שהתאוה מוציא את האדם מן העולם:
והמדה השנית כו' שאתה סובר אם תבקש על דבר אז נותנין לך ובאם לאו לאו ואין אתה נותן לב שכמה טובות עשה הש"י עמך מה שלא ידעת ולא חשבת עליו מעולם ואם היה האדם נותן לב על זה תמיד לא היה תולה מחשבתו בעבודתו ובתפלתו משום קבול שכר כי סוף הכבוד לבא בלי ספק וז"ל ר"ת בספר הישר החסיד אין אהבתו באל יתברך תלויה בדבר או ע"מ לקבל פרס ובעבור שלא בקש אברהם שכר מעבודתו על כן אמר לו האל יתברך שכרך הרבה מאד כי כן מנהג הבורא עם חסידיו בעת יעבדוהו ע"מ שלא לקבל פרס יכפול להם שכרם ויתן להם טובה כפולה כאשר אמר לשלמה המע"ה יען אשר לא שאלת עושר וגו' וכתיב אחריו וגם אשר לא שאלת נתתי לך גם עושר גם כבוד ולב חכם ונבון וגו' עכ"ל:
והמדה השלישית כו' שאתה אינך נותן על לב מאין באת ומי אתה שאתה שפל בריה רמה ותולעה בחייך ובמותך ואתה צריך תמיד אל חסד הבורא יתברך והבורא יתברך א"צ לך ולא לעבודתך:
ואלו היית מגלה הסכלות הזה מעליך ר"ל מסיר ומדחה ל' ויגל את האבן ר"ל שתדע ותבין את זאת שאין אתה ראוי לכל הטובות והבורא יתברך ראוי לכל העבודות ממך על גודל טובותיו עליך:
ותעייני בעין פקוחה כו' וגם תשיב אל לבך כי הבורא חושב עליך זהו נגד המדה השניה כנ"ל:
והיית רוצה במה שיגיעך מהם הן טוב והן רע הן מעט והן הרבה על כולם תגדל הודאתך עליהם ולא תשים דעתך להנאתך ולטובתך בכל אשר אתה עושה וזה כנגד מדה הראשונה שזכר:
ולא היית תולה תקותך כו' ומחמת שאתה תולה דעתך ותקותך על כל הנ"ל אתה טרוד ותשכח מלהכיר הטובות הרבות שכבר קבלת והגעת אליהם ועי"ז אינך פורע מה שחייבת על הטובות שעברו ואילו היית מסיר ומשליך הג' מדות האלה מעליך בוודאי תגיעי לכל הטובות הראוים אליך מחמת עבודתך ולא תצטרך לתלות דעתך ותקותך אליו כנ"ל. בשם ר"ת:
Chapter 7
ומה ששאלת איך אתנהג בעבודת ה' לכל הפחות ואף שאינך יכול להרבות יותר על כל פנים המעט יהיה בכוונה ואמר השכל שהם עשרה ענינים שצריך לנהוג בהם וזהו הפחות שבעבודות ויוכל כל אדם לקיימם:
הראשון מהם שלא ישימנה סיבה להמרותו על ידי הטובה יבא להמרות הבורא כמ"ש וישמן ישורון ויבעט וגו' וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל ופירש רש"י אתה שגרמת להם שהשפעת להם זהב וכו' וכן כל כיוצא בזה וס"א טעות הוא כמו שיתבאר:
והשני שיזכיר תמיד בלשונו הטובות שעשה האלהים עמו:
והשלישי שלא תהיה הטובה נבזה ומעט בעיניו רק גדולה ויקרה וחביבה:
והרביעי שלא יתלה הטובה באחרים שמטיבים עמו ויודה לזה המטיב לבדו שהוא רק אמצעי בינו ובין ה' יתברך ועשהו שליח וראוי להודות לו על טוב לבבו והשם יתברך מגלגל זכות ע"י אבל העיקר להודות לה' שהוא המטיב העיקר והטובה שלו לבדו כמו שיתבאר בשער הבטחון עיין שם:
והחמישי שלא יתפאר בם ויאמר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה או שיאמר שהוא ראוי לזה מחמת מעשיו ובאמת כל הטובות הם חסד אל כל היום כי אין אדם ראוי לכל אלה כמו שיתבאר לקמן:
והששי שלא יעלה במחשבתך שיתמיד הטובה אצלו כשישתדל בכל כחו לאספה ולשמרה וכאשר יניח ידו יפסידה:
והשביעי שלא יבזה את העני בעיניו ויחשב בעצמו שהוא טוב לפני האלהים ממנו מאחר שהוא מושפע בטובות אבל אין זה ראיה כי שמא היה לבבך רע לפניו יתברך ובני אדם לא ידעו מזה לכך נתן ה' לך טובה גדולה ויסיתך הטובה לעשות רע בפני כל ויתגלה הדבר לכל מרוע לבבך וימצא בעל החוב מקום לגבות חובו בפני כל משא"כ קודם לזה יהיה חלול השם ע"כ יהיה כל חסר טוב טוב ממנו כו':
והשמיני שיהיה על כל פנים לבבו שלם בכל מה שהיה רגיל לעשות עד הנה אף שלא יוכל להרבות עכ"פ אותו המעט יתמיד בה ויהיה בכוונה כי זה הוא בפיך ובלבבך לעשותו ואל תהיה הטובה גורמת לקצר במעשיו תחלה ולהיות טרוד בכוונתו ע"ד שאחז"ל מרבה נכסים מרבה דאגה וכן אם היה רגיל בברכת הנהנין לברכה בלא כוונה ועתה כשחננו ברבות הטובות על כל פנים ירגיל מעתה לברכה בכוונה שיהיו פיו ולבו שוים וכן בתפלתו ובתחנונים שיהיה על כל פנים פיו ולבו שוים כמו שיתבאר לפנינו ועכ"פ אם צריך לבטל איזה שעה על ענין התפלה טוב לו שיהיה בכוונה וירצה לו וכן בקיום מצות שבת למה לו לחלל שבת בדברים בטלים ושאר חלולים שנתבררו ובידו לקיימם בנקל וכן במצות צדקה וג"ח וישראל מלאים מצות כרמון שיהיה הכל בתכלית הכוונה ובלב שלם ויקבל שכרו משלם ואם לאו יהיה עמלו לריק ומעשיו לבהלה ומהם כיוצא בזה על כן החי יתן כ"ז אל לבו בכל מעשיו:
והט' להיות לבו תמיד על מי שהוא למטה ממנו כו'. ועד"ז שמעתי רמז נאה בשמים ממעל ועל הארץ מתחת רצה לומר בדברים שהם מגיעים לשמים יהיה עיניך ממעל מי שהוא למעלה ממך בעבודת ה'. ובארץ בדברים שהם שייכים לארץ בגוף יהיה עיניך לתחת רוצה לומר מי שהוא תחתיך וחסר ממך ואז יהיה טוב לך:
ומהם והעשירי שלא ישיאהו אורך סתר הבורא כו' שלא יחשוב בלבו לחטוא ויאמר שלום יהיה לי כמו שעשיתי כל הרעות ולא נענשתי כן אעשה ואוסיף חטוא אל יאמר כן כי הקב"ה מאריך אפו עמו ויסתר פניו מחטאיו לפי שעה אבל הכל כתוב וספור ונמנה לפניו ואין שכחה לפניו ואין מנוס מדינו או בעוה"ז או בעולם הבא והאומר הקב"ה ותרן כו':
ומי שלא יוכל להוסיף כו' כי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו אבל עכ"פ יוכל לקבל העשרה ענינים האלה שזכר:
יהיה ראוי להתמדת הטוב כאילו אמר שאני ערב בדבר שלא יבא לו שום היזק בנכסיו ויצליח בכל דרכיו:
ואם יסירנה ממנו ר"ל ואף שיקרה לפעמים מי שעשה את כל אלה שזכר ואעפ"כ הסיר השם יתברך ממנו את הטובות ויהפכו ענינו ויעני או שאר צרות באות עליו אל ינע לבבו כי כל מה דעביד רחמנא לטב עביד או שימחה השם יתברך עי"ז עונותיו בעוה"ז שלא יהיו עונותיו סדורין לעוה"ב ושם בוודאי הדין קשה ביותר:
או לשלם בו לעוה"ב תמורתה כמ"ש חז"ל שהם יסורין של אהבה להרבות שכרו לעוה"ב שבוודאי יפה שעה א' של קורת רוח בעוה"ב מכל חיי העוה"ז וכל תענוגיו א"כ בין כך ובין כך הוא לטוב לו וכמ"ש על פסוק כל ארחות ה' חסד ואמת או חסד שמכפר עונותיו בעולם הזה או אמת שיוכפל שכרו בעוה"ב:
Chapter 8
אמרה הנפש כו' והעלית ארוכתי הוא גם כן לשון רפואה:
וגלית חשכת האולת מעלי רצה לומר הסירות החושך של האולת והשטות מעלי:
אמרה הנפש מה שמצאתי בספרים מענין ההכרח והגזרה כו' הקושיא הזו קרא אותו בספר הזה לקמן כמה פעמים ההכרח והצדק ורצה לומר שיקשה שלפעמים נראה כן נמצא בפסוקים שהאדם מוכרח בכל מעשיו ונגזר עליו לעשות על כל מה שעושה והכל ביד ה':
מקופא הוא הדומם כמו קפאו תהומות ורצה לומר שאין חילוק בין הדומם וצומח וחי ומדבר שכולם מוכרחים במעשיהם וכמו שהוא מבואר:
מפי עליון וגו' בתמיה ר"נ:
והרבה מה שדומה לזה וכן שאר פסוקים שדומים לפסוקים האלו:
ומה שיורה כו' כי האדם ושאר החיים ר"ל שהאדם שוה לשאר בע"ח שאין צורך בהם יותר כיון שהם מוכרחים רק שהכינם שיהיו מוכנים לפרנס ולזיון העולם כדי שיהיה העולם בישוב כך עלה ברצונו יתברך בבריאת העולם:
ונמצא בספר התורה כו' בהיפך. ר"ל שהכל בצדק ובמשפט שהאדם יש לו הבחירה והחפץ וע"כ הוא נידון בגמול ובעונש כפי בחירתו:
והפיק בין שני הענינים קשה מאד הוא לשון הוצאה כמו ויפק רצון מה'. ומפיקים מזן אל זן והרבה במשלי ור"ל להוציאו לאור ולהעמיד לתרץ שני הענינים האלו הוא קשה מאד כי איך יצוייר שאדם הוא מוכרח בכל מעשיו ואם יעשה רע יהיה נענש ואם יעשה טוב יקבל גמול מאחר שהוא אינו ברשותו ובחירתו:
אמר השכל אין במה שזכרת כו' ר"ל אתה מתמה מה שנמצאו הפסוקים סותרים זה את זה בדבר הזה כנ"ל ואין אתה מתמה שנראה בפועל ובחוש בדרך הבחינה ששני הדברים האלו נראים סותרים זה את זה:
והוא שאנחנו רואים שבקצת העתים יוכל האדם לעשות כל מה שלבו חפץ ואין מוחה בידו:
ויהיו שלא כרצונו וכונתו בקצתם ובקצת ענינים וקצת זמנים לא יוכל לגמור הדברים כפי מה שלבו חפץ וכמה פעמים יבאו כמה דברים על האדם שלא כרצונו והם יורוך. ומזה תראה ותבחין שהאדם הוא תחת מאסר הש"י ויש לו ממשלה עליו כחומר ביד היוצר אם ירצה הבורא יתברך יתיר לו הבחירה ולפעמים מונע ממנו הבחירה אם אינו חפץ שיעשה הדבר ההוא:
ואני רואה אחר כך שהוא נענש ויגמל על כל מעשיו אם כן הדבר הזה נראה בחוש שהוא סותר את זה ובוודאי הצור תמים פעלו וכל דרכיו משפט:
וכבר ארכו מחלוקת כו' ר"ל לישב ולתרץ הקושיא הזה יש מחלוקת ודעות שונות בין החכמים הראשונים מזמן ארוך או שהאריכו למעניתם בתירוץ זה אומר בכה וזה בכה:
נחלשו דעותינו מהשיג מלהשיג:
כח הוית חכמתו איך הוא מהוה ומנהיג העולם בחכמתו. דומה למ"ש חז"ל בר"ה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון אחד ואחד ומ"מ כולם נסקרין בסקירה אחת וכתב הרמב"ם הנגלה מזה כו' אבל הנסתר קשה מאד בלי ספק כו' אבל כמו שא"א להשיג מהותו יתברך ויתעלה זכרו נצח כן א"א להשיג השגחתו וסקירתו שאם היינו משיגים דרך השגחתו היינו משיגים דרך עצמותו וזה א"א בשום פנים עד כאן לשונו וע"ש:
ומהם מי שראה להאמין בשתי הדעות ההכרח שזה אמת שהאדם מוכרח מאת ה' יתברך:
והצדק וזה גם כן אמת שה' צדיק בכל מעשיו רצה לומר שיש לו הבחירה להטותו כאשר ירצה והיינו בעניני המצות ומע"ט הבחירה בידנו כמ"ש ובחרת בחיים ובמעשה העולם יש לבטוח עליו שכל מעשה ידינו הוא הכל ברשותו ובמאמרו כמ"ש אשרי הגבר אשר יבטח בה' וגו'. כי דעתנו חלושה להשיג את זאת כי הרי אנו רואין צדקו וחסדו וטובו בכל יום ואיך נחשדהו חס ושלום בדיניו:
ואמרו הנכון שנעשה כו' רצה לומר שנכון להאמין שני הדעות כי שניהם אמת כנ"ל ואין בהם מכשול:
והדעת הזאת קרובה כו' רצה לומר קרובה להתקבל משאר הדעות שזכר כן הוא דעת חז"ל שאמרו הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ופירש רש"י כל הבא על האדם ביד הקב"ה הוא כגון ארוך קצר עני עשיר חכם שוטה לבן שחור הכל בידי שמים הוא אבל צדיק ורשע אינו על ידי שמים ואת זו מסר בידו של אדם ונתן לפניו שני דרכים והוא יבחר לו יראת שמים ע"כ וכן אמרו הכל צפוי והרשות נתונה עיין שם פירושי ועיין בפירושי חלק הד' בבטחון ותבין קצת דבר הזה:
כי מן האמת כו' ר"ל שנדע ידיעה ברורה שבודאי יש בזה חכמת הבורא יתברך במה שאנו סכלים בדבר הזה שאין אנו מבינים הדבר הזה איך היא ויש בהעלם דבר זה מאתנו טובה לנו ואילו היה תקנה לבני אדם עי"ז כשידעו ויבינו דבר זה בודאי היה השם יתברך מגלה אותו סוד לנו כי השם יתברך טוב ומטיב לכל לא ימנע טוב וכמשל מסך הדק שתולין על עיני חלושי הראות. שהוא לטוב לו יותר מאילו נתגלה עיניו לנגד השמש שהיו עיניו נחלשים יותר ונתעור:
ועוד כי אנו רואים ברוב המלאכות ר"ל וגם אל יפלא בעיניך מה שאין האדם יודע הסוד הזה ודין הבורא יתברך עם ברואיו שהרי יש כמה מלאכות שב"א משתמשים בהם ולא יכלו לעמוד על סודם וטבעיהן מאיזה כח יוכלו לעשות כן ואילו לא ראינו בעצמנו והיו מספרים לנו שהוא כך היינו ממהרים להכזיב להמגיד ההוא:
כמו האסטורלוביי"ו אפשר שהוא הכדור שעושין הבעלי תכונה ובלשון אשכנז וועלט קוגיל:
הפלס הוא הקאנטאר או בעזמען:
תנועת האבן העליון מאבני הרחים כו' באמצעיים חלשים רצה לומר האבן הוא מתנענע על ידי גלגל קטן מחובר מעצים שהוא האמצעי בין המים ובין האבן והאבן גדול כ"כ ושוקל כמה פעמים יותר מגלגל העצים ואלו יונח האבן הזה על הגלגל מהעצים האלה המניעים האבן על שטף מים כאלה בודאי יוצלנו תיכף בתוך המים ועתה הם מניעים אבן גדולה כזה שהוא פלא ועיין לעיל בשער היחוד מ"ש כיוצא בזה מל' המורה במשל הילד הנולד באיי הים שמשבר בזה כל מופתי הפילוסופים מאמיני הקדמות עיין שם דברים נמרצים:
ובכמותו אמר דוד עליו השלום ה' לא גבה לבי וגו' ולא הלכתי בגדולות וגו' ר"ל לשאול ולחקור דברים שהם גבוהים ממני ונפלאים מעיני:
אם לא שויתי ודוממתי נפשי דמיתי את עצמי:
כגמול עלי אמו כתינוק הבוטח על אמו:
כגמול עלי נפשי נפשי עלי לנגדך כתינוק היונק שדי אמו:
Chapter 9
אמרה הנפש כבר נחמתני כו' אך גלה לי סוד עניני ר"ל הודיעני מפני מה הביאני המלך הקב"ה לזה העולם הלא היה טוב לי אז מעתה ומה כוונתו שמעכבני בגוף הנגוף בעוה"ז ובודאי טעם יש בדבר לטוב לי ואנכי לא ידעתי ואני מחלה פניך שתודיעני סודי:
וקרב לי צורת ההכרח והצדק כו' ר"ל הבינני על דרך קצרה באיזה אברים ובאיזה דברים ומתי אני מוכרח במעשי ובאיזה מהם והיה הצדק ר"ל הבחירה ממני ואיך יוכלו להיות השני ההפכים האלה בי כמו שיתבאר לפנינו:
כאשר הגיעני כמו שנאמר לי והגיעו הדברים האלה אלי:
והיה במתמנים ואירע שנה א' שהיה בתוך אותן המתמנים עליהם סכל שלא ידע סודם בו שלאחר שיכלה שנתו ישליכהו מארצם והוא סבר שלעולם ימשול ולא לבד שקבץ ממון לבנות במדינתם אף גם מה שהיה לו חוץ למדינה הביא לכאן ואח"כ נשאר קרח מכאן ומכאן והוא משל נמרץ לאדם שהיום כאן ומחר בקבר שלא לבד שאוסף ממון ובונה כאן כאילו לעולם יחיה אף גם מה שיש לו שם דהיינו תורה ומצות שיש לו לקבל שכרם שם בעוה"ב עושה אותם ע"מ לקבל פרס בעוה"ז ולכבודו ולהנאתו והוא מקבל שכרו עליהם בעוה"ז כמו שהיה חפץ וכאשר ישליכוהו לקברו נשאר קרח מכאן ומכאן ומאומה אין בידו ושם ג"כ לא יועילו אח"כ החרטה אבל הנלבב בעל לב נבון וחכם כאשר ידע האמת עשה להפך כו' וכן הוא האדם החכם שכל מה שעישה בעוה"ז אפילו הוא לגופו ולהנאתו שהם דברים יקרים אצל ב"א הוא מניחם לשם דהיינו שעושה הכל לשם שמים וימצא שכרם בעולם הבא ושם יתענג בהם ונמצא הוא לעולם בשמחה בין בעוה"ז ובעוה"ב:
ושם כל מכמניו וישם כל טמונותיו ואוצרותיו:
[הג"ה במהירות וכו' ועל שמעט וכו' פירוש היה דואג מחמת שיציאתו ממהרת לזה לא יהיה יכולת בידו ללקוט אוצרותיו רק זמן מועט אבל לא התאבל על מהירות יציאתו לבד]:
אמר השכל אבל סוד דברך למה יעל מה באת לזה העולם הוא:
שהבורא בראך מלא דבר ר"ל מאין ומאפס ליש:
בכלל מה שברא כו' ר"ל שהנשמה היא מעולם הרוחניים והיא קודם בואה לעוה"ז כמו שאר מלאכי מעלה רק שהם מוכרחים במעשיהם והם עומדים במקום אחד שאין להם שכר ועונש:
ורצה לנשאך כו' ורצה הש"י לנשא את הנשמה להעלותה למדרגה אפילו ממעלת המלאכים וז"ש מן הקרובים אל אור כבודו שנשמת הצדיקים הם ממש מרכבה וקרובים אל השכינה כמ"ש חז"ל האבות הן הן המרכבה וכל אדם יוכל להגיע למדרגתם במעשיו וכל זה הוא מוסכם בפי כל המקובלים שמדרגות הצדיקים הם למעלה מן המלאכים וכ"ה דעת המחבר הוה וכדעת רס"ג ודלא כדעת הפילוסופים שהביאם הראב"ע בפ' בראשית שמעטו מאד את נשמת הצדיקים ועיין בס"ס שע"ק ובשל"ה:
ולא היית ראוי לזה שם בעולם הרוחניים להעלותך למדרגה הרמה הנ"ל מפני שהנשמה היא ערומה עדיין מן מצות ומע"ט ואוכלת שם נהמא דכסופא כמו שכתב בזוהר כמה פעמים:
אלא אחר שלשה דברים כאשר עשה השם יתברך עמך בעולם הזה שלשה דברים אז תוכל לעלות למדרגה הרמה הנ"ל והם הא' הסר מסך האולת מעליך שלא תהיה סכל כסוס כפרד אין הבין:
והאיר לך בדעתו שנתן לך דעה ובינה והשכל כי בלעדו לא ירים איש את ידו:
כסותך כו' שהשם יתברך מנסה אותך בעולם הזה שתוכל לבחור בעבודתו או להמרותו ויראה באיזה דרך תבחר:
והשלישי מיסרך בעולם הזה שהש"י שולח יסורים או שאר נסיונות על האדם לראות אם תבענו ביסורין או אם תקבלם באהבה ותעבוד את ה' בכל מדה שהוא מודד לך וכמו שהאבות היו כל ימיהם בטלטול וביסורין וכן התמימים והישרים שבכל דור ודור שהמה ביסורין מטעם הזה כדי להעלותן במדרגה העליונה מאותם המלאכים הנקראים גבורי כח וגו' דאל"כ שיהיה לו רק טוב בעוה"ז במה יזכה לכל הגדולה ההיא:
ולא יתכן לך זה בעוד היית שם בעולם הנשמות לעשות בך הג' דברים האלה:
ומחכמת הבורא כו' ומקופוא הוא הדומה נברא בעולם הוא הכל בשביל האדם:
ובחר לך מסגולת יסודותיו כו' הוא הגוף שנבנה ממבחר ומהטוב שהד' יסודות שהם עפר מים רוח אש והגוף הזה שהוא ההיכל לנשמה דומה לכל העולם בכלל כן יש בגוף הכל בפרטות כמ"ש לעיל:
והבין לך ארבע מעלות כו' שכל אחד מעלתו יותר מחבירו כי המוח בו שוכן השכל והכרה. ובלב שוכן נפש החיוני והרצוני וכח המתעורר: ובכבד משכן נפש הצומחת. והביצים שבהם כח הזריעה והמוליד בדומה ובארבע כחות הללו מתנהג הגוף:
הכח המושך והמחזיק כו' הכחות האלו נתבארו היטב בשער הבחינה פ"ה ע"ש:
ואוצרותיהם כו' הם ארבע שהם שתי מרירות מרה השחורה היא הטחול ומרה האדומה בכיס המרה. וי"ג מרה ירוקה. והליחה הלבנה בריאה וי"א במוח. והדם בישולו בכבד ומשלח מבחר הדם ללב והשאר לשאר האברים והגידים כמו שמבואר בשער הב' ע"ש. וכן העצבים והעורקים וכל הענין ע"ש פירושם:
*[הג"ה שסודר הג' מיצועים הנ"ל שיהיו אחוזים זה בזה בכדי שעל ידם תתקשר הנפש בגוף]:
והכין לך לצרכך שני יועצים הם השכל והתאוה ואני מכנה אותם בשמות יצר הטוב ויצר הרע והם לצרכך כדי שיהיה לך הבחירה לנטות אחר מי שתרצה:
והשני כופרים אחד מהם כותב מעשיך כו' כי כל מה שהאדם עושה הוא עושה רושם למעלה בין טוב בין רע וכאילו כותבה ממש וידוע שבורא במעשיו ובדבורו או קטיגור או סניגור והם עומדים ולא יתבטלו עד שיעשה תשובה וכן אמרו במשנה החנות פתוחה והחנוני מקיף הפנקס פתוח והיד כותבת וכל הרוצה כו'. ואמרו בגמרא בפרק קמא דתענית על פסוק צדיק וישר הוא אמרו בשעת פטירתו של אדם לבית עולמו כל מעשיו נפרעים לפניו ואומרים לו כך וכך עשית במקום פלוני ביום פלוני והוא אומר הן אומרים לו חתום וחותם שנאמר וביד כל אדם יחתום ולא עוד אלא שמצדיק עליו את הדין ואומר להם יפה דנתוני לקיים מה שנאמר למען תצדק בדברך וגו' עכ"ל הגמרא:
*[הג"ה משרת נקרא מי שיבחר לשרת בקבע ושמש נקרא המשמש לפרקים]:
כהשמחה והדאגה להבא:
והששון והיגון לעבר הר"ן:
והבורא יתברך צוה כו' ר"ל צוה הגוף וכל המשמשים את הנשמה לשמוע לך בכל אשר תחפוץ ונתן לו זמן עד קץ ידוע עד יום המיתה כפי שנגזר עליו מתי ימות:
אלא בענינים מיוחדים באדם אלא שיש ענינים מיוחדים באדם שהוא מוכרח בהם כמו אם חכם אם טפש עני או עשיר וכו' כנ"ל וכן הכחות שבאדם כמו הכח המושך והמחזיק והדוחה וכדומה הם גם כן מוכרחים במעשיהם:
בעת התחברותם אליך ר"ל שהענינים האלה שהם בהכרח האדם נתנו בו בשעת יצירת האדם שהוא עת התחברות הנשמה עם הגוף אז נגזר עליו כל מדותיו ההכרחים וכמ"ש חז"ל שקודם יצירת הולד בא מלאך לפני הקב"ה ואומר טפה זו מה תהא עליה חכם או טפש כו':
והם ענין ההכרח ומקום הגזרה והן הן הדברים שהאדם מוכרח בהם ואין לו יכולת לשנותם בהן הכל בידי שמים אבל בשאר כל הנהגותיך עם הגוף הוא הכל בבחירתך ואת הכל נתן ברשותך לבחור טוב או רע כמו שאמר והתיר לך כו' עד וכל זה צדק מבוראך כו' ומעתה תבין ענין ההכרח והצדק שרוצה לבאר לו:
והתיר לך להשתמש בכלם בכל מה שזכר מהשוערים והנגידים כו' בתקנת גופך שיהיה קיום להגוף:
ובכל מה שהשליטך לעשותו וכן כל שאר דברים שיש לאדם הבחירה והשליטה מאתו יתברך לעשותו בעוה"ז:
על כל פנים ידועים כו' ר"ל כל זה שהתיר לו ונתן לו הבחירה לא התיר לו רק שיעשה הכל ע"פ התורה והמצוה כמ"ש ראה נתתי לפניך וגו' ובחרת בחיים והם כל המצות השכליות שהשכל מחייב אותם כמו יחוד האל ודומה לזה וכן גזל ורציחה ודומה לזה:
והשמיעיות הם החקים והמשפטים אשר צוה ה' ואם לא שמענו לא נודעו אלינו:
והמותרות הם דברים שמותרים לעשותם ואין בהם מצוה כמו המו"מ באמונה ואכילה כדי הסיפוק ורצ"ל אע"פ שנתן לך הבחירה לעשות ככל אשר תחפוץ הודיע אותך בתורתו הנאמנה שתעשה הכל ע"פ התורה והמצוה ועי"ז יש לך שכר או עונש דאל"כ שיהיה הכל בהכרח אצלך לא יוכל לענשך ולגמול אותך לפי מעשיך מאחר שאתה מוכרח בכל אלה וכמו שמסיים:
ואמר לך כל אשר שמתיו בידך כו' ר"ל שהקב"ה התרה בך בשעת יציאת האדם לעוה"ז וכן התרה בנו ע"י תורתו הנאמנה וכן אמרו חז"ל שמשביעין לנשמה קודם בואה לעולם הזה שיהיה צדיק ולא רשע וכו' ור"ל אע"פ שנתתי בידך כל הגוף וכל העולם:
אל ישיאך רק תדע שכל הדברים הנאות שתוכל ליהנות בעולם הזה הם רק להגוף:
כי לא יוסיף לך בעצמך מאומה ר"ל להנשמה אין בכל תענוגי העולם הזה שום תענוג והנאה ולא צער בהעדרם:
ואם תביני ותשכילי כוונתי בך מה שהשם יתברך שואל ממך ומה כוון בך שהביאך הלום לעולם הזה:
וטובתי עליך שתבין ותשכיל שזה הוא לטובה לך כמ"ש לעיל להעלותך עי"ז להמדרגה הרמה:
ותבחרי בעבודתי כו' שלא תבחר לעשות בעוה"ז רק מה שהוא עבודת ה' ולכן תדע שבוודאי אעלך אל הגדולה שבמעלות כו' כמ"ש אם בדרכי תלך וגו' ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה:
ואלבישך זיו כבודי צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשם ונהנים מזיו השכינה והן הם חלוקא דרבנן המלבישים לנשמה כ"א לפי כבודו וכן להפך הם הבגדים הצואים שמלבישים את האדם על ידי עבירותיו והן הם המקטרגים והם מענישין אותו בגיהנם כמו שהאריכו בזוהר ובספרי קבלה מעונשים קשים ומרים שמענישין לנשמה כידוע ועיין בספר חסד לאברהם עין משפט מענין שבעה דינים העוברים על האדם:
הנה יחדתי לך יועץ חכם נאמן הוא השכל התועצי עמו בכל עניניך ובכל מה שאתה עושה בעולם הזה והוא ילמדך איך תשמש בכל עניניך הכל לשם שמים ולעבודת הבורא יתברך שיהיו אפילו המדות המגונות שבאדם גם כן לעבודת הבורא כמו שזכר בפ"י באורך:
ואם תהיה על הדעת הזאת שתעשה כל מעשיך לש"ש:
יכתוב הסופר המעשים טובים יכתוב ג"כ תנועותיך המותרות שאין בהם מצוה כמו האכילה והשתיה ומו"מ וכן כל שאר צרכי גופך יהיו נכתבים בתוך מעשיך הטובים ותקבל עליהם שכר כמו על מצות ומע"ט מאחר שעשית לש"ש:
ויהיו כל שמשיך עוזרים לך בעבודתי כאשר תבחר לעשות הכל לש"ש גם כל האברים והחושים יעמדו למצותיך לגמור ע"ד הבא לטהר מסייעין לו וכן להפך פותחין לו:
ואם תמרי כו' ואם תמרי את עצת השכל רק תשמע לעצת התאוה הוא השטן הוא היצה"ר שהוא הכל כנגד השכל:
תשובנה מדותיך המשובחות כמו השמחה והבושת והכניעה כמו שיתבאר בפ"י מתוך שיהיו שלא לש"ש רק להנאתך ולטובתך ישובו למדות מגונות:
יכתוב סופר הרעות כל תנועותיך מותרות כאכילה ושתיה כו':
בכלל רעותיך לעבירות יחשבו ויהיו נוספות על חטאתיך שהרי לא התיר לאכול ולשתות ולעשות כל צרכי גופך רק שתהיה בריא וחזק לעשות רצון ה' יתברך אבל אם תעשם להנאתך ולטובתך ואין אתה עובד עבודת ה' יתברך הרי כל צרכי גופך לבטלה ובכלל עון ובכלל חטאת יחשב וכמו שאמר הכתוב בכל דרכיך דעהו אמרו חז"ל כל מעשיך יהיו לשם שמים ועיין בפ"ה מח"ב להרמב"ם:
וכל זה צדק מבוראך על בחרך כו' רצה לומר שהשם יתברך עשה עמך בזה בצדקה וחסד וטובה גדולה במה שנתן לך רשות לבחור הן טוב הן רע והיינו במצפונך ובלבבך ובמחשבתך יש לך הבחירה אבל לגמור הדבר הוא ביד ה' אם ירצה יגמור מחשבתך ואם לאו לא כמו שיתבאר:
והוא יגמלך על מה שהשקיף השם יתברך עמך ממחשבתך כפי מחשבתך והסכמתך לעשות כן יגמלך אע"פ שלא נגמר הדבר:
ואם נעלם מבני אדם שאף ע"פ שנעלם מב"א מה שחשב לעשות אע"פ כן יש שכר ועונש כפי מחשבתו מאחר שהנגלה והנסתר שוה אל השם יתברך:
כי הדיין מה שהוא יודע ונתבאר אצלו הוא דן עליו ולא תהיה שמיעת העדים גדולה מראיה והבורא יתברך חוקר לב ובוחן כליות איך לא ישפוט כפי ידיעתו: ואם ישאל השואל שהדברים האלה לכאורה הם קצת נגד דעת חז"ל שבפי' אמרו שהמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה רק בעבודת גלולים וכן אמרו שאין אדם ניצול בכל יום מהרהור עבירה ובאמת דברי המחבר הם דברי טעם ומושכלים ואיך יהיו דברי חז"ל חס ושלום נגד השכל אבל האמת הגמור הוא כפי מה שכתב המחבר בשער הבטחון שאין האדם יכול לעשות שום דבר רק בשלשה דברים האחד הבחירה בלבו ובמצפונו שהוא מהרהר לדבר:
והשני הכונה וההסכמה לעשות מה שבחר בלבו דהיינו שכבר הולך ומתעסק ומסכים לעשות מה שבחר:
והשלישי שגומר המעשה באבריו הנראים ויוציאהו אל גדר המעשה ותוכן דבריו שהשני דברים הראשונים דהיינו הבחירה וההסכמה הם ביד האדם וברשותו וע"ז יענש ויגמל אבל גמר מעשה אינו ביד האדם רק כאשר ירצה הבורא יתברך נעשה ונגמר עיין שם. אם כן נוכל לומר שמה שאמרו שאין עונשין על המחשבה הרעה היינו ההרהור ומחשבה בלבו בלבד אבל אופן השני דהיינו הכוונה וההסכמה לעשות ע"ז נענש בודאי אף ע"פ שלא גמרה כי מן השמים עכבוהו וזה מה שירצה המחבר שעונשין עליו וז"ל ר"ח פי"א משעה"ק אף שאמרו חז"ל אם חשב לעשות עבירה אינה נחשבת לו כאילו עשאה היינו כשלא הוציא אח"כ בשפתיו והיינו דכתיב און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה' הא אם דברתי בשפתי ישמע ה' ולפיכך אמרו שבשבת הרהור מותר דבור אסור מפני שהקול מיד עולה למעלה ועושה רושם עד כאן לשון ר"ח ומכל שכן אם כבר התחיל להתעסק בעבירה אף שלא יוכל לגמרה נענש לפי דעת המחבר בכל הספר וכ"נ דעת חז"ל בכמה מקומות ואין להאריך:
וכשירצה הבורא להעיר אותך כו' רצה לומר להעיר אותך לתשובה:
ולהוכיחך על עונותיך. ועתה נותן טוב טעם למה נוטל השם יתברך לפעמים הבחירה מן האדם ושולח עליו יסורין שהם מדה כנגד מדה הוא הכל לטובתו כדי שיקיץ משנת האולת ויפשפש במעשיו ולשוב מעבירות בידו:
וכאשר ישלמו ימי נסיונך כו' ר"ל שיגיע קצך לפטור מעולם הזה שכבר שלמו ימיך ואז יצוה הבורא יתברך להגוף עם כל המשמשין את הנפש שישובו מעליך ויסורו מהנפש שלא ישמשוהו עוד:
וינתקו הקשרים והמצועים הם הרוח החיים והחום הטבעי שהם האמצעים והדם המקשרים את הנפש להגוף ועתה הם מסתלקים ונתפרדה החבילה:
ויראה לך פנקסי כו' כמו שהבאתי דברי חז"ל לעיל ע"ש:
וכבר הזהירך השם ב"ה על כל מה שאמרתי שלא תאמר לא ודעתי ולא שמעתי איכה נעבוד את ה' שהרי התורה לפניך ומכרזת ואומרת לכו בנים שמעו לי ולא בשמים היא וכל הרוצה ללמוד יבא וילמוד:
כמו שאמר הט אזנך ושמע דברי חכמים הם דברי קבלה שקבלו ממשה עד דור אחרון:
הלא כתבתי לך שלישים תורה נביאים וכתובים:
להודיעך קושט אמרי אמת איך תתנהג בעולם הזה לקשט עצמך באמרי אמת ונכונים:
להשיב אמרים אמת לשולחך כי כאשר תקשט עצמך בעולם הזה באמרי אמת כפי מה שהוריתיך בתורה אז תוכל להשיב דברים נכונים להש"י בעולם הבא ולומר עשיתי שליחותך על מה ששלחת אותי לעוה"ז דאל"כ מה ישיב אוי לאותה בושה ואוי לאותה כלמה כי ערום יצא מבטן אמו וערום ישוב שמה כנ"ל פי' פסוק זה לפי כוונת המחבר:
Chapter 10
אמרה הנפש כבר כו' במשובח ובמגונה במדותי ר"ל באיזה מקומות אוכל להשתמש אפילו במדות מגונות ואעפ"כ ישבחו אותי עליהם:
[*שם פי' בעוה"ב]:
ואופני השמוש בשמחה כשתבטחי בהנאה קיימת תמיד כו' נ"ל לפרש שכוונתו אם תעשה דבר מצוה שהבטחון ממנה להגיע על ידה להנאה קיימת ור"ל לגמול לעוה"ב התיר מדה זאת דהיינו לעשותה בשמחה רבה כמ"ש לעיל פ"ג דאל"כ לשמחה מה זו עושה ולהפך מקום השמוש באבל ר"ל בעצבות אם יפגשך דבר שמוכרח אתה לעבור עבירה שעי"ז יגיע לך צער קיים בגיהנם מותר להשתמש במדות העצבות וכן במיתת קרובים וצדיקים מותר להתאבל בעצבות אבל בלאו הכי העצבות מדה גרועה מאד כמ"ש בספר שערי קדושה וכמש"ל עי"ש:
ומקום המורא כו' ר"ל שעתה אתה עוסק באיזה ענין וזה הענין מבוא אל אחר שיצטרך שמוכרח להיות וזה הדבר לא יהיה אחרית טוב שאין לך יכולת לדחות מעליך אזי התירי מדת המורא הא בלא"ה אל תירא ואל תחת ובטח עליו והוא עושה הטוב לך כמה שכתוב קוה אל וגו':
מקום התקוה כו' בעשות המצוה כו' ר"ל שתשתדל תמיד באותן דברים שיהיה האחרית מהם טוב כמו עשות המצות כשתשתדל בהם אז בודאי יהיה האחרית מהם טוב וכן כל כיוצא בזה למשל שתעסוק במו"מ באמונה ויהיה בטחונך בה' שתהיה האחרית מעסק זה טוב בזה ובבא:
וסבול כל עצב וכל נסיון ברצון ה' יתברך להיות גבור כארי שלא לעבור על רצון ה' יתברך אפילו לסבול כמה נסיונות ועצבון וכלמה או לקיים מצות ה' ומצות חסידיו אף שיש כמה מונעים לנגדך אל תחוש וסבול כלמתם:
כמ"ש יהלמני צדיק וגו' פירש רש"י טוב לי שיוכיחני וייסרני נביא אמת וצדק שכל מהלומיו ותוכחתו חסד עכ"ל:
ושתתאחרי מעמוד כנגד מוכיחך ר"ל אף שאינו גדול ממך מ"מ תכניע לבבך לדבריו מאחר שהוא מוכיחך בדבר שיש בו טובתך ואל תעמוד כנגדו:
כמ'"ש יען רך לבבך וגו' ביאשיהו כתיב ששלח אל חולדה הנביאה ע"ד הספר הנמצא בבית ה' והשיבה יען רך לבבך ותכנע מפני ה' לכן אספך אל אבותיך ונאספת על קברתיך בשלום וגו':
ומקום הבושת בהמרות המטיב לך כו' ר"ל אז תתבייש ותכלם כשהש"י מסלק ממך הטובות שעשה עמך עד הנה:
על פניו ובין ידיו ר"ל אעפ"י שהמטיב לך חי וקיים וכן הטובות ישנם בין ידיו לעשותם לך כמאז גם עתה ואעפ"כ יסלקם ממך ואינו רוצה להטיב לך עוד אז יש לך לבוש מפניו לאמר על מה עשה ה' ככה אין זה כ"א חטאתי לו ותתחרט ותשוב בתשובה שלימה. ועל פניו מלשון לא יהיה לך אלהים אחרים על פני:
בהוכיחו אותך בעדיו הטובים וגם תבוש כאשר הש"י מוכיח אותך בעדים טובים הם המוכיחים בדברים טובים ורכים:
והרעים הם היסורין ששולח הקב"ה עליו ועל הרוב הם מדה כנגד מדה או שמגרה הרשעים עליו שמייסרין אותו:
ופגיעת נביאיו אם הוא בזמן הנבואה וכן כאשר הגיע דבריהם אליו שלומד בהם ורואה שאינו עושה כדבריהם יבוש ויכלם:
כמ"ש הגד את בית ישראל את הבית ויכלמו מעונותיהם וגו' הודיעם איך יהיה הבית האחרון מפואר ורחב מאד ומסיים שם בפסוק שלפני זה את מקום כסאי ואת מקום כפות רגלי אשר אשכן שם בתוך בני ישראל לעולם ולא יטמאו עוד בית ישראל שם קדשי וגו' ושכנתי בתוכם לעולם ואחר כך אמר לו הגד את בית וגו' כי אוי לאותה בושה ואוי לאותה כלימה כשאנו רואין ושומעין איך יהיה בנין הבית האחרון מפואר ורחב מאד וגדולה מזו שהבטיחנו שישכון בתוכנו לעולם ועדיין לא נתקיים ובעונותינו ירושלים ועמו לחרפה וכל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאלו נחרב בימיו והן לא קצרה יד ה' מפדות אם כן אין לך בושה וכלימה גדולה מזו כנ"ל לפרש הפסוקים האלו:
ואמר עזרא אלהי בושתי ונכלמתי וגו' כי עונותינו רבו למעלה ראש ואשמתנו גדלה עד לשמים שעיקר הבושה הוא שיבוש האדם על עונותיו מעצמו:
ומקום מדת העזות וכו' להוביש החוטאים כו' אף ע"פ שכתב בשער יה"מ שהוא מפתוי היצר להכלים בני אדם ושהוא דרך גאות עיין שם באורך צריך לומר דכאן מיירי ברשעים גמורים שידוע ומפורסם רשעתם וכן אם הוא בר הכי שראוי להוכיח ודבריו נשמעים אבל שם מיירי שעושה דרך גאות וגם לא ידע בברור רשעתם כן משמע מלשונו כאן ושם ושאר מקומות וכן כתב הר"נ:
ומקום הכעס בנטות מדרך האמת כאשר ינטו בני אדם מדרך האמת וכאשר יגביר השקר על האמת:
ואנשיו וכן מותר לכעוס על אנשי השקר:
ומקום הרצון בהפיל כל הדברים על אופניהם כאשר יתנהגו כל הדברים בדרך טוב וישר ואיש איש על אופניו ועל מקומו יבא בשלום זה יהיה רצונך ומגמתך:
ומי שאינו מכיר אופני טובותיו ואתה תוכל להטותו לדרך הטובה להשיאו עצה טובה לטוב לו ותרחם עליו:
ומי שפקד טובה רבה ומי שחסר ממנו טוב הרבה כגון שהיה עשיר ונעשה עני והוא אביון האמור בתורה התאב לכל דבר ועליו אמרו חז"ל די מחסורו אפי' סוס לרכוב ועבד לרוץ לפניו:
ומי שיש לו כו' כל שכן מי שגדלו ועצמו טובותיו מגמולך. שאין אתה תוכל לגמול לו כפי טובותיו שטובותיו וחסדיו הם גדולים ביותר פשיטא שאתה מחויב להיות עניו ושפל לפניו ומזה תקח ראיה ולדון קל וחומר בעצמך כמה אתה מחויב להיות עניו ושפל לפני הבורא יתברך שטובותיו רבים מתמידים שאין אתה יכול לגמול עליהם אפי' כמלא נימא כנ"ל:
כמ"ש או אז יכנע לבבם הערל וגו' כשילכו בבבל ומוכרחים להכניע לכל מי שעושה עמהם טובה אז ידעו ויכירו ויצדקו הדין למה לא נכנעו לפני הבורא ית' כמו שכתוב תחת אשר לא עבדת את ה' וגו':
שישמחך באחרית ענינך בדבר שתהיה תועלתך לעוה"ב:
ומקום הכילות על האכזרים כו' אע"פ שהכילות והקמצנות היא מדה גרועה כנ"ל. וכתב רבינו תם בספר הישר וז"ל הכילות או הדומה לו מרוע הנפש כו' כי המדה הזאת תשחית העבודה כי כל מי שיהיה כילי לא יעשה צדקה בעתה ולא יעזור אביון כי אם בעל כרחו וכל מצוה אשר יכיר בה תועלת יעשנה כמשפט ואם יכיר בה אפילו הפסד מועט מהונו יקל בה ויביא ראיות עליה עד שיתירנה ויעשה בה חרטה ופשרה כגון כו'. וע"כ אי אפשר לכילי להיות עובד אלהים בשביל רוע לבבו ועיניו אשר בשביל פרוטה יתיר כל איסור וכל שכן בינו לבין עצמו כי לא ישמור לא איסור ולא היתר כלל אם לא בדבר תועלת וע"כ צריך לעובד אלהים לבל ילכד במוקשי הכילות כי ירמה אלהיו בחלק שפתיו ויראה לו תכלית החסידות וכשיזדמן לו שום תועלת או ריוח על מנת שיתיר איסור או יאסור היתר יעשה וכו'. עיין שם שהאריך בדברים נמרצים:
ומי שאינם מכירים את עצמם כו' כמ"ש לעיל והמדה השלישית שאינך מכיר את עצמך כו' עיין שם פירושו:
ואמרו חז"ל חולין דף קל"ג:
כל העושה טובה למי שאינה מכירה שאינו מחשבה לכלום וכן הלומד תורה לתלמיד שאינו הגון:
כזורק אבן למרקוליס כי זה היה עבודתה ואם אדם זורק אבן למרקוליס לבזותה ולהכעיס לה וסבר שמצוה קעביד אעפ"כ הוא חייב מאחר שעבודתה בכך והכומרים עובדים עי"ז עבודתם כמו שאמרו בגמרא פרק ארבע מיתות בענין פוער לפעור עיין שם כן הוא בענין המלמד תורה לתלמיד שאינו הגון שלא לבד שאונו עושה בזה מצוה כשאר ת"ת אלא אף גם נענש ע"י לימודו אותו כי הוא יקח דברי תורה ועושה בהם כל דבר רע וכאותם האפיקורסים וכמו שאמרו שנה ופירש יותר מכולם והדומה להם:
ומה שזכרתי בשער הזה כו' ומבקש האמת לעצמו על דרך אם אין אני לי מי לי ולמה יונה האדם את עצמו כי כל מה שיעשה האדם עושה רק לעצמו הן לרע או לטוב:
וחפץ בחכמה למענם כלומר לשמה למען החכמה עצמה ולא לשום כוונה אחרת:
והאל יפק אותנו ויוציאנו אל אור האמת דהיינו אל דרכי עבודתו ברחמיו אמן:
שער רביעי - שער הביטחון
הקדמה
אמר המחבר מפני כו' והוא הבטחון עליו יתברך בכל דבריו בכל עניניו:
בעבור מה שיש בו ר"ל בבטחון בה' יתברך יש תועליות גדולות הן בענין התורה רצה לומר אם רוצה האדם להתנהג ולילך בדרך התורה ולהתנהג בחסידות יהיה נקל לו מחמת בטחונו יתברך וכן מי שרודף אחר העולם ורוצה ליהנות מעוה"ז גם כן יהיה נקל לו להשיגו מחמת בטחונו הטוב כמו שמפרש:
כי שתים רעות וגו' פירש רש"י אם המירו יראתם בכיוצא בה יש כאן רעה ועכשיו שאותי עזבו שאני מקור מים חיים ללכת אחרי עבודת כוכבים שהיא כבורות של מים מכונסים ונשברים ונסדקים ומימיהם נבלעים בסדקיהן הרי ב' רעות עכ"ל וסוף הענין תיסרך רעתך ומשובותיך תוכיחוך ודעי וראי כי רע ומר עזבך את ה' וזה ראיה שה' מסיר השגחתו ממנו ומניח אותו ביד כו':
וימירו את כבודם וגו' ויאמר להשמידם לולי משה בחירו וגו':
ולא פנה אל רהבים לפי ענין לשון המחבר בזה הספר משמע שפירושו לפי פשוטו שכל עניני קניני העוה"ז ותאותיו נקראים רהבים שכ"כ בשער הפרישות פ"ב ורהבי סחורות המפסידות לטרוד לבותם בתולדות רהביו. ובשער א"ה פ"ז וחדלו מכסוף לעולם ולרהביו וכ"נ שכך פירוש הפסוקים כמו ורהבם עמל ואון וכן לך התרפס ורהב רעך וזולתם והדרשה תדרש:
ושם בשר זרועו ופירש רש"י כמו עוזרו ות"י רוחצניה:
ואמר קהלת שבתי וגו' ולא לגבורים המלחמה וגם לא לחכמים לתם וגם לא לנבונים עשר:
וישאר לזולתו וישאר הממון לזולתו וי"ג וישאר זולתו ר"ל וישאר הוא זולת הממון:
אל תיגע להעשיר וגו' וכתב הר"מ אלשיך מדלא כתיב להתעשר לעצמו אבל להעשיר משמע לאחרים היורשים אותו ע"כ:
יכין וצדיק ילבש יכין רשע וצדיק ילבש והנקיים יחלקו בכספו:
ולא יסכים עמהם בבלתי ע"ה בדברים שהם בלתי עבודת ה' לא יסכים עמהם:
ולא יפחידהו ענינם כלומר מחמת ענינם אם הם עשירים או קרובים לשררה לא יפחד מפניהם:
ולא יירא ממחלקותם אף אם יחלקו וירחיקו אותו לא יירא או פירוש אף אם הם יחלקו עליו מחלוקות וקטטות לא יירא מהם מאחר שנכון לבו בטוח בה' ומה יעשה לו אדם:
אבל יתפשט מבגדי טובותם כו' ר"ל הוא רואה ועושה כל הפעולות שלא יצטרך לבריות ושלא ילביש עצמו מטובות אחרים ויהיה מחוייב להטריח להודותם ולגמול אותם כמו שראוי ומחוייב לגמול לעושה טוב בטוב כנ"ל בשער הג' אבל הוא רוצה שהש"י ייטיב עמו ויודה לו לבדו:
ואם יוכיח אותם כו' כיון שאינו נהנה מהם אינו מחניף אותם כמו שארז"ל כתובות דף ק"ה מאי דכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה אם דומה דיין למלך שאינו צריך לכלום יעמיד ארץ ואם דומה לכהן שמחזר על הגרנות יהרסנה ע"כ:
ואם יכלימם כו' עיין מ"ש בסוף השער השלישי מתי יוכל להכלים בני אדם:
ומהם כו' ומעוט דאגתו לעניני עולמו כי עיקר בלבול דעת האדם מלמוד התורה והעבודה הוא שדואג תמיד על המחיה ועל הכלכלה היאך יבא לו וע"י מה אבל מי שבוטח בה' ימעט דאגתו בזה וירב דאגתו בעבודתו ית' והוא במנוחת לבו כמו בעל האלכמיא"ה ועוד כו':
תחלתם צריך לדברים מיוחדים דהיינו עפריות ומטעריו"ס וכלים הצריכים לו למלאכתו ואם אינם בידו לא יוכל לעשות שום דבר:
(*עם התמדת עבודה שעוסק בהם תמיד ויגע בהם זמן ארוך יום ולילה ימות ע"י ריחם ועשנם):
והשלישי אינו מאמין על סודו זולתו ר"ל אינו מאמין לגלות סוד מלאכתו לזולתו לאחרים מחמת יראתו כלומר אינו מאמין זולתו על סודו:
והרביעי כו' אינו נמלט כו'. ר"ל לא ימלט מאחת משתי אלה או שיזמין הרבה לזמן מרובה או לא ובין כך ובין כך הוא דואג תמיד אבל הבוטח כו':
והחמישי תחת יראה ופחד. כמו אל תירא ואל תחת ר"ל שהוא מפחד תמיד מחמת מלאכתו שלא יתגלה למושלים:
והששי כו' אלא על דרך הכפרה או שיתכפרו עונותיו במדוים הבאים עליו:
או ע"ד התמורה הן יסורין של אהבה כדי להטיבו באחריתו יותר כמו שיתבאר בחשבון כ"ז ע"ש:
(*הריש דלות שלא יצטרך לאחרים).
והעשירי אם יודע ענינו ר"ל אם נתגלה ענינו כו':
ומנהיג כו' כשאינו יודע להעלים את סודו הוא ע"ד מה שאמרו חז"ל ג' דברים מזכירין עונותיו של אדם כו' הרי לפניך אם אינו עומד במקום סכנה יוכל להנצל כי עדיין לא הגיע זמנו להפרע מעונו אבל אם מתראה לפני המשחית יאסוף עם החטאים כן הוא בעושה רמיה כ"ז שיוכל להעלים את סודו עדיין לא הגיע זמנו ואפשר שינצל עוד ויאריך ברמייתו כמו כל עושה עולה אבל כשאינו יודע להעלים את סודו אז ימצא בעל חוב מקום לגבות חובו כך שמעתי מפירש"י ועיין בס"ס שומר אמונים כדברים האלה. ואני פרשתי שמנהיג הכל כו' ר"ל השם יתברך שהוא מנהיג הכל משליט עליו שלא יוכל להעלים את סודו כדי שימיתוהו כי בא קצו וה' חפץ במיתתו אבל כל זמן שאין ה' חפץ במיתתו עדיין יוכל להעלים מן הבריות סודו וכן פי' הר"נ ועוד שמעתי שמנהיג הכל קאי על שליט המדינה שהוא ישלוט עליו כו' והבוחר יבחר:
והבוטח בה' כאשר יתגלה בטחונו כו' ויתברכו בקרבתו ובראייתו כל מי שרואה הצדיק ויתקרב אצלו מתברך כמו שנודע מענין חיוב קבלת פני רבו ברגל ובשבת ועיין בספר חסד לאברהם במה שאמר וצדיק יסוד עולה ואמרו חז"ל כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וכיוצא בזה נמצא בגמרא הרבה:
ואם איננו בעל ממון יראה כו' ר"ל יראה וישים אל לבו כי כו':
מפזור הנפש בהתפזר הממון בראש כל נהר וכו' תתפזר מחשבות הנפש לדאוג תמיד על כל המקומות האלה והדאגות מוציאין את האדם מעוה"ז ומעוה"ב:
ומהם כי הבוטח בה' כו' מבטוח בה' כי אין בטחונו על הממון שיש לו רק עיקר בטחונו על ה':
צוה להשתמש בו ר"ל כמי שהוא מצווה ועושה בפקדון אחרים שישתמש בו כך וכך
(*לזמן קצוב ר"ל כי הוא גלגל החוזר בעול'):
לא יבעט בעבורו ע"ד וישמן ישורון ויבעט:
למי שצווה לתת לו ממנו ר"ל למי שצוה הש"י לתת מהונו דהיינו לעני ולאביון כי רק הוא מודה ומשבח להש"י אשר עשאו אפוטרופוס על העניים כמ"ש אל תגזול דל כי דל הוא שהוא כפול רק הפי' די לך שהוא הדל ואתה העשיר ומה תעשה אם היה להפך א"כ למה תגזול את שלו שבידך ולכך אמרו ספ"ק דב"ב שהצדקה המעולה המצלת ממיתה משונה שאין הנותן והמקבל יודעין זה את זה ע"ש:
ואיננו מבקש היזק זולתו שיהיה לחבירו היזק כי אין אדם נוגע במה שמוכן לחבירו:
אך תועלת הבטחון בעולם ר"ל לעוה"ז כנ"ל:
מהם מנוחת הלב כו' ומהם מנוחת נפש מלכת בדרכים הרחוקים. ר"ל לבקש פרנסתו במקומות הרחוקים מאד מעירו שהוא בוודאי מחמת מיעוט בטחונו בה' ית' כמו שאמרו לפרוש הזה אבל בלא זה עולם כמנהגו נוהג:
במסחר אם יתעכב אצלו סחורה שאינו יכול למכרה מהרה:
או פרקמטיא שהתחיל במו"מ ואינו יוכל לגמור וכל זה אינו מצער ודואג עליו:
בסבות הבטחון על הברואים וכמו שיתבאר בפ"ב ור"ל אם ימצאו אותן מדות שזכר שם אפילו באדם גם כן היה ראוי לבטוח בו כמו שיתבאר שם:
וחיוב שבחו וגנותו בהם כי יש מהבטחון שישובח האדם אם בוטח בה' דהיינו בעניני גופו ומחיתו ויש מהבטחון שהוא גנאי לבטוח על ה' דהיינו אם יבטח בעשיית המצות כי בזה הבחירה בידי האדם או שיבטח שראוי הוא לגמול טוב בעוה"ז או בעולם הבא מחמת מעשיו כמו שיתבאר כל זה בפירוש חלק הזיי"ן והחי"ת ע"ש:
והששי בביאור אופני חיוב גנות דעת כו' איך ראוי לגנות דעת החושבים שיאריכו תאותם בעולם ואחר כך יתחילו לפרוע טובות ה' ולעבוד עבודתו ושהם כת בעלי משכונות שתחלה רוצים ליקח משכון מהאל יתברך ואח"כ רוצים לשלמו בעבודתם כמו שיתבאר סופ"ה שמבאר פני טעותם משבע פנים ישרים ע"ש: (*והא בהא תליא מחמת שהם מצפים שיאריכו ימים בעולם לכך יש להם הרבה דאגות שיגיעו לחפצם בו אבל טח עיניהם מראות בשני אופנים):
Chapter 1
אך מהות הבטחון מה הוא הבטחון ואומר שהוא מנוחת הנפש כו':
ודעתו במה שמפיק טובתו וגם מי שבוטחין בו יודע מה שהוא טוב לזה הבוטח:
אבל העיקר כו' ואם יפקוד כו' אם יחסר דבר זה אין בוטחין בו:
הוא שיהיה כו' ר"ל לבד שמקיים מה שהבטיחו אלא אף גם שיעשה עמו טובות אף שלא הבטיחו ולא היה חייב לו רק בחסדו וטובו דאל"כ יהיה לבו נוקפו תמיד שמא אינו ראוי לטובות ההם ויניח מלבטוח עליו:
Chapter 2
על הברואים אם ימצאו השבעה מדות אלה. בהם ראוי ג"כ לבטוח עליהם כמו שיתבאר:
ולא מתעצל בחפצו וזה שבוטחין בו אינו מתעצל מה שחפץ זה הבוטח עליו:
והחמישית שיהיה מתיחד בהנהגת כו' ר"ל שהוא יחיד בהנהגתו ואין עוד אחר שעשה עמו טובה מעולם רק זה שבטח עליו:
והששית שיהיה ענין כו' כי אם לא יתברר לו שהוא בידו וברשותו לבדו אזי ישים בטחונו על אחרים ג"כ מאחר שיש בידם להועילו ג"כ כמו שנתבאר בפרק ג' בחמישית כי העבד כשיהיה לו יותר מאדון אחד כו' ע'ש:
והשביעית שיהיה מי שבטח עליו בתכלית כו' דאל"כ יתיאש מטובות הבורא אם יסתפק האם ראוי לזה וימעט בטחונו בה' יתברך ובזה יתרחק מה' ומתורתו רק יחשוב שה' מטיב לרעום ולטובים כמו שכתוב ורחמיו על כל מעשיו ובזה יתקרב אל ה' ויעשה תשובה שיהיה ראוי לטובה עיין בפרק ג' בהקדמה הרביעית שם מבואר דבר זה דהיינו שלא ימרוד במרד ובמעל ויבטח על ה' שזהו נגד השכל עיין שם:
ומי שנתקבצו כו' עם כל מה שזכרנו קודם לזה בפרק א' ובהקדמה: (*בדברים שב"א רואים ושאינם רואים): (*בין לטובה בין להפך ח"ו ידין אותו לטובה כי הוא בוודאי ג"כ טובה):
ושהוא חכם לא ינוצח אפשר שהוא ט"ס וצריך לומר שהוא חזק לא ינוצח:
ושהוא מתיחד כו' כאן חסר הראיה על הרביעי שיהיה יודע באופני תועלת כו'. ואפשר שמפני שדבר זה הוא מושכל שאין שום נברא יודע בתועלות חבירו בלתי הש"י לבדו א"צ לזה ראיה מהכתוב ולקמן בפ"ג מביא ראיה לזה במ"ש והשני כי הבורא יתברך לא יעלמו וכו' והדין נותן זה כו' ע"ש ואפשר שגם כאן נשמט בהעתקה או בדפוס והר"ן כתב ושהוא חכם ולא ינוצח הם שני דברים הד' והג' ועל זה מביא ראיה על שניהם חכם לבב ואמיץ כח וגו'. והשכל גוזר כו':
לכן הבאתי אלו פסוקים ר"ל מה שהבאתי אלו פסוקים ולא הבאתי עוד כמה וכמה פסוקים כאלה המורים שהמדות האלו נמצאים בבורא לבדו רק שא"צ להביאם כולם מפני שדבר זה הוא מושכל ואין צריכין שום ראיה מהכתובים אך מה שהבאתי הפסוקים אלו הוא רק לזכרון דברים:
Chapter 3
וכל רחמים וחמלה כו' להבין דבר זה עיין לקמן מ"ש בפ"ד: (*החילוק שבין רחמים וחמלה אמר רחמים על מי שיש לו דעת וצועק ומתפלל להש"י על צרתו ואמר חמלה על מי שאין לו דעת על זה כהמון עם או הילד ואעפ"כ הוא חומל עליו):
והשני כי הבורא ית' לא יעלמו כו' היינו הרביעית שזכר לעיל בפ"ב וכאן לא הזכירם כסדר דלעיל ואין מוקדם ומאוחר בדברים האלו:
ואם יהיה זה נמצא בעושים מב"א כו' ר"ל אם בעל מלאכה מב"א יודע תקנת מלאכתו והפסדו אע"פ שלא יחדשו במעשיהם זולתי צורה מקרית שהנגר אם יש בידו עצים יכול לעשות ממנו כסא ושלחן וכן כל שאר מלאכות אבל אם אין לו עצמות הדבר אין יכול לחדש אותו ועם כל זה יודע כל בעל מלאכה תקנת מלאכתו והפסדו:
ואשר חדש שרש האדם כו' ועתה קח כ"ש וק"ו שהש"י שהוא חדש שרשי האדם וצורתו והכל יש מאין פשיטא שהוא החכם היודע בעניני תועלת האדם כו':
ודברו נגזר מכל דבר גזירתו יותר חזק מכל דבר:
והחמישי שאין ביד אחד מהברואים להועיל את נפשו את עצמו:
ולא להזיקה להזיק עצמו:
ולא לזולתו וכן לא יוכל הוא להועיל ולהזיק לאחר כי אם ברשות הבורא יתברך:
ואם יהיה אחד מהם יכול ר"ל להועיל להעבד על הגדלתו מחמת גדולתו וחזקו יותר מאדון האחר בוודאי יהיה חוזק בטחונו בו כו':
והששי שידע כו' האדם היא השביעית דפ"ב:
והשביעית היא החמישית דפ"ב:
עצם ומקרה כבר פרשתי אותם בשער היחוד באר היטב שהם כוללים כל הבריות והיצורים שבעולם ואמר שיש להם גבול ידוע שנגזר על כל אחד שזה יהיה כך וזה יהיה כך והכל בהשגחה פרטית:
בכמותו רצה לומר כמה שנים יחיה:
ואיכותו איך יהיה קטן או ארוך וכדומה:
וזמנו ובאיזה זמן יהיה:
ומקומו ובאיזה מקום יהיה וכל הדומה לזה שהוא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים:
אין מרבה אין מי שיוכל להרבות להדבר שנגזר עליו להיות מועט הן בשני חייו או בפרנסתו או בכל עסקיו:
ולא ממעט כו' ולא מאחר למה שגזר להקדימו אם נגזר שזה הדבר יהיה כך וכך תיכף היום או מחר והאדם רוצה לאחרו לזמן מרובה אין מי יוכל לשנות הגזירה וכן להפך ולא מקדים כו':
(*ומה וכו' ר"ל כשיתחדשו דברים בעולם כשנראה בהם איחור מה שראוי ע"פ דרך הטבע שיוקדם וכן להפך קדימת האיחור הוא הנגזר וכו'. מנוח הלבבות):
ומה שיהיה מן הדברים על הדרך כו' ר"ל אם יראה האדם שיתחדשו ויתהוו דברים חדשים או זרים בעולם למשל שזה נתעשר וזה נעשה עני או כיוצא אל תתמה על החפץ ותאמר שבדרך מקרה הוא מחמת השתדלותו או רפיונו גרמה להם כי הכל הוא גזירה מלפניו רק שיש הרבה שלוחים למקום והם הסבות והמצועים שבהם ועל ידיהם נגמר כל דבר לקיים גזירות המלך הקב"ה אבל אין בסבות שום כח להרבות או למעט כאשר נראה בגרגרים כשרוצה ה' להרבות זרעו של אחד תצמיח תבואתו בברכה מרובה ומגרגיר אחד ימצא עשרת אלפים גרגרים ומי שעיני שכל לו לא נעלם ממנו דבר זה שאין יכולת בגרגיר לעשות כמו זה אלא בודאי כשגזרת המלך הוא שתצמיח תבואתו כ"כ ימצא כך בגרגרים וכן בכל הדברים שבעולם אינם נגמרים רק על ידי הסבות והם השלוחים של השם יתברך ועיין לקמן בהקדמה החמישית שם יתבאר הצורך אל הסבות ברוב טעם ותבין היטב:
וטרדת הנפש להקדים כו' ר"ל ולפי זאת ההנחה נתבונן אם האדם טרוד להקדים כשרוצה להקדים פרנסתו ומחיתו או שאר דברים ורוצה לדחוק השעה ובאמת שעדיין איננו ראוי לזה עד בא עת דברו יתברך וגזירתו אז יביא מה שנגזר עליו ממילא בלא שום טרדה וחריצות ומי שטרוד בזה בוודאי הוא מחמת חלישות הכרתו באמתת ידיעתו יתברך ואינו מבין טובות הנהגת הש"י ושכבר היה בידיעת השם יתברך שיהיה כך או לא יהיה:
מבלי סבב אל קיום מצות כו' רצה לומר בוודאי אם רוצה להקדים דבר לעשותו תיכף ואם יניח לא יעשנה והוא דבר שיסובב על ידו קיום מצוה ועבודת ה' אזי ראוי להקדים ולעשותו תיכף כי בקיום המצות הבחירה ביד האדם ואין גוזרין עליו כמו שיתבאר אבל בשאר דברים מצרכי גופו ומחיתו אין ראוי להקדים ולאחר כו' כמ"ש בפי' חלק ד':
ואמר כי גבוה וגו' הוא ראיה שיש לכל הסבות סבה עד שמגיע לסבת כל הסבות והוא ה' יתברך:
והליכות דיני הבורא כו' ר"ל אין אתנו יודע עד מה כיצד מתנהג הש"י עם בריותיו בסבותיו והם נעלמות מאתנו אפי' חלק אחד מה שנתהווה ונעשה דבר אחד לאדם איך נשתלשלו ומכ"ש לידע איך מתנהג בכללות העולם או לאומה א' כי אין אנו מבינים דרכיו ומחשבותיו כי אם היינו יודעים דרכיו ומחשבותיו יתברך היינו ג"כ כאלהים ובוראים ויוצרים. כ"כ ר"ת בספר הישר:
והקדמה השנית שידע כו' וכשיתברר זה לבוטח שהש"י יודע האמת אם פיו ולבו שוים בבטחונו איך יטעון ויאמר שהוא בוטח בה' ובאמת כשלבו בל עמו בבטחונו ואז גם ה' מסיר השגחתו ממנו כנ"ל בתחלת השער ואז הוא חילול השם ח"ו וככל החזון הזה ראוי לנו לשום עינינו ולבנו על הדברים שיצאו מפינו בכל יום בתפלתנו שאנחנו טוענין ואומרים כמה פעמים שאנחנו בוטחים בו יתברך ומחכים אליו באמרנו נפשנו חכתה לה' כי בשם קדשו בטחנו יהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך כי בשם קדשך הגדול והנורא בטחנו נגילה כו' ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך באמת ושים חלקנו כו' כי בך בטחנו. וזולתם עוד הרבה פעמים. וראוי לכל אדם שישים עינו ולבו כל הימים אל דברי השער הזה אז לא נבוש ולא נכלם לא בעוה"ז ולא בעוה"ב:
והקדמה השלישית שייחד כו' שיבטח על ה' לבדו ואל ישתף שום דבר עמו יתברך לבטוח עליו לומר שיש דבר בעולם שיכול להועיל או להזיק לפעמים וישכח את ה':
מה שנאמר באסא שהיה חסיד בשאר מעשיו ובשביל שתלה בטחונו ברופאים לבד ולא דרש את ה' לבקש מאתו יתברך שישלח לו רפואה הן ע"י הרופא הן על ידי דברים אחרים שזה הוא מדת כל אדם הישר כמו שיתבאר והוא בטח ברופאים לבדם לכך נענש:
ומן הידוע כי מי שימנה שהפקיד שני פקידים או יותר לעשות לו שום דבר:
מנויו מופסד אין דבריו נעשין כהוגן כקדרה דבי שותפי שזה סומך על זה וכו'. אף ע"פ ששניהם הם משרתיו עושי רצונו כך כ"ש מי שבטח כו':
שיסתר בטחונו מאחר שהוא בוטח על דבר אחר שמועילו גם כן סוף שבוודאי לא יועיל לו הדבר או האדם ההוא שהיה בוטח עליו כי אין לבטוח רק על ה' לבדו ולחשוב תמיד שהוא סבת כל הסבות והכל שלוחים אליו כמו שיתבאר לקמן בסוף פי' ח"א ע"ש:
והקדמה הרביעית שתהיה השגחתו כו' שאע"פ שהקב"ה מרחם על כל מעשיו אפילו על הרשעים כמו שנתבאר לעיל בשביל זה לא יתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי לעולם ויבטח בה' שיעשה לו כל טוב סלה בעודו ברשעו ואף ששעתו מצליח עכשיו אין מנוס מדיניו סוף שימצא בע"ח מקום וזמן לגבות חובו מתי שירצה אבל ראוי לו להשתדל לעשות כל מצות ה':
כפי מה שהוא מבקש כמו שהש"י שואל מעמו לעשות מצותיו:
כדי שיהיה הבורא מסכים לו ואז גם ה' יסכים עמו למלאות חפצו במה שהוא בוטח עליו כמשחז"ל עשה רצונו ית' דהיינו מצותיו כרצונך כמו שאתה חפץ שימלא ה' כל משאלותיך:
כדי שיעשה רצונך כדי שיעשה ה' גם כן רצונך אם תעשה רצונו במצותיו:
כרצונו כי זה רצונו וחפצו יתברך להשפיע לכל אדם כל טוב רק שיהיה ראוי לזה:
בטל רצונך מפני רצונו ר"ל בטל תאותך ויצה"ר מפני רצון הש"י:
כדי שיבטל רצון אחרים כו' כמ"ש ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו וכן אמרו בספ"ב דקדושין כל הבא דבר עבירה לידו וניצול ממנה עושין לו נס והביאו שם כמה מעשיות ע"ש הרי שמבטל הש"י רצון אחרים שלא בדרך הטבע מפני רצונו של זה והפי' הזה של המחבר נכון מאד במשנה:
כי הוא רואה כי מי שנתמנה לו כו' ר"ל אם נצטוה ונתפקד אדם אחד מחבירו למשל שמעון נתמנה ונפקד מראובן שיעשה לו שום דבר או להתעסק בשבילו או מזהיר אותו כו' ושמעון בטח על ראובן שישלם לו ג"כ כגמולו ויעשה עמו טובה וחנות:
ויעבור על מצותיו ושמעון זה עבר על מצות ראובן ולא עשה כאשר צוהו:
ויגיע לממנה רצה לומר ונשמע דבר זה לראובן הממנה אותו:
עברו על מצותו שעבר שמעון על מצותו:
כי יהיה הסבה כו' בודאי שמעתה לא יעשה ראובן לשמעון מה שהבטיחו ומה שבטח שמעון עליו:
כל שכן וק"ו מי שעבר על חוקי האלהים:
אשר יעד אשר יעד השם יתברך בכבודו ובעצמו:
והעיד ע"י נביאיו וחכמיו. למ"ה:
כי יבצע יגזול:
כי ישל אלוה נפשו שסופו כי ה' יוציא את נפשו של יוציא כמו של נעלך:
ואמר הגנוב רצוח ונאוף והשבע לשקר וקטר לבעל והלוך אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם:
ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה אשר נקרא שמי עליו ואמרתם נצלנו למען עשות את כל התועבות האלה:
המערת פריצים וגו' ואמרתם נצלנו שנהיה נצולים אע"פ שעשינו כל התועבות האלה:
המערת בתמיה וכי אלה תעשו ויועיל ההיכל לכם:
והקדמה החמישית שיתבאר אצל הבוטח:
כי השלמת הדברים שיתחדשו עתה בעולה להיות שלמים בלי חסרון הם על שני דרכים אחד מהם גזירות הבורא יתברך שיצאו כך תיכף אל גבול ההויה ואינו צריך לשום סיוע מדבר אחר למשל שיש אדם שנתעשר על ידי מטמון או שנפל לו ירושה הרי נתעשר זה בלא שום יגיעה וסבות אחרות כי כך היה גזירת המקום ויש אדם שנגזר עליו שיתעשר ע"י כמה סבות ומצועים שהוצרך לטרוח וליסע על ימים ודרכים רחוקים עד שיגיע למה שנגזר עליו אבל כולם רצים בדבר המלך:
להשלים מה שנגזר שיצא אל גבול ההויה:
והראותו ושיתראה ויתגלה הדבר באיש הזה:
ודמיון הסבות הקרובות כהוצאת המים ר"ל כשימצא האדם יש שמוצא מים בלי שום טורח כי יש מקומות שעושין גלגלים המעלים את המים תמיד מן הבאר על ידי כלים ומלאכה והרוצה לשתות אין לו שום טורח ושותה ויש מקומות שצריך האדה לקשור בהמה וכו':
ואם יקרה פגע כו' ומזה ראיה שהכל מתנהג ע"י הסבות ואם נגזר שלא ישלים זה חפצו אזי יקרה שום פגע בסבת הממוצע ואז לא יוכל להשלים ולגמור הדבר:
והעילה אשר בעבורה כו' ר"ל והטעם בזה הדבר למה הוצרך האדם לטרוח בזעת אפו לסבב לכמה סבות עד שמגיע לפרנסתו ולצרכו ולמה לא נהיה הכל מוכן ומזומן לפני האדם כל מה שיצטרך ואמר שהוא מפני שני טעמים:
האחד מפני שחייבה החכמה כו' ר"ל כמו שאמר לעיל בפ"ט משער השלישי שרצה הקב"ה לנשא הנשמה למעלה ממדרגתה ממה שהיתה קודם לכן וכל זמן שהיתה שם לא היתה יכולה להגיע למדרגה הרמה הזה עיין שם באורך ולכך הביאה לעוה"ז אל הגוף הזה לבחון אותה האם תלך בעבודת ה' או בהמרותו:
בחן אותה בזה האופן והיינו:
במה שמראה זה ממנו הש"י מראה הבחירה מן הנפש בזה:
והוא הצורך והחסרון שיצטרך לחזר אחר חסרונה וצרכה:
אל מה שחוץ לה מה שאין בידה: (*או ר"ל שאינו צורך הנפש):
וצוה אותם לבני אדם:
לחזר עליהם על ידי הסבות שהכין הש"י בעולם זה בכה וזה בכה:
ועל פנים מיוחדים דהיינו שיעשה הכל ע"פ התורה והמצוה כמו שצוה ה' את משה:
ומה שגזר הבורא שיגמר לאדם יוכל האדם לגמור ולהשלים:
(*ועתים ידועים זמן זריעה וזמן קצירה וכיוצא בזה כי היכי דלא ליטרד כולי שתא בפרנסה):
בהשלמות הזדמנות הסבות כשהש"י משלים ומזמן לאדם הסבות והמצועים יוכל להגמר ואם לא ירצה הבורא ית' שיגמר אינו מזדמן לאדם הסבות שהם חוץ לו:
ונתברר ממנו מן הנפש. ועי"ז נתברר מה שהיתה רוצה לבחור הן טוב הן רע אע"פ שלא היתה יכולה לגמרה כי מן השמים עכבוהו מטעם הכמוס אתו ית' כמו שכתוב בטעם השני ג"כ אבל האדם כבר היה מתעסק ורוצה שיוגמר לפי מחשבתו ולכך חייב אחרי זה הגמול והעונש ובזה תוכל לעלות אל המדרגה הרמה הנ"ל כי מלחמה גדולה לפניה בעוה"ז כמ"ש לעיל באורך ע"ש אבל אם היה הכל מוכן ומזומן לפני האדם היה דומה למלאכים ולא היה לו שום בחירה והיה עומד לעולם על מדרגה אחת כמלאכים ולא היה לו שכר ועונש ואין רצונו ית' שיהיו הכל כמלאכים ועיין בפירוש חלק הד' ותבין הדבר היטב:
והשני והטעם הב' למה הוצרך האדם לטרוח ולחזר אחר פרנסתו שלא יהיה לו פנאי ולעשות כל תועבת ה' כיון שיהיה הכל מוכן לפניו וגם לא ישים לבו אל התורה ואל העבודה. ולכך הטרידו שיהיה האדם טרוד או בעניני עוה"ז או לאחריתו שהוא לעולם הבא:
כמו עניני התחלת והתכלה הוא שאלת מה לפנים ומה לאחור שאסרו חז"ל במשנה:
גם את העולם נתן בלבם שיתעסקו בעולם מבלי אשר וגו': (*או ר"ל נתן בלבם להבין מה שנמצא אחר בריאת העולם אבל מבלי אחר לא ימצא וכו' כן פי' ר"י):
ואם הוא מגביר כו' ר"ל ואם יש צדיק שהוא מגביר:
עבודת האלהים כו' ולא יבעט במנוחה אף שהוא במנוחה לא יבעט כו':
ולא יטה אל השלוה לישב בשלוה: (*או ר"ל ולא יטה לבו אל התענוגים ותאותו בעבור השלוה המגיע לו כענין וישמן ישורון ויבעט ר"נ):
ולא יפת בכשפי העולם לא יתפתה לבו אף שיש לו כל תענוגי עולם (וי"ג בכספי העולם):
יסתלק מעליו כו' כשיש לו כל המדות הללו בודאי זה אינו בכלל שיצטרך לטרוח אחר פרנסתו מאחר שאין צורך להראות בו שני הטעמים שזכר:
הבחינה והבעיטה בטוב ויבא לו טרפו בלי טורח (וי"ג הבעיטה בטובה):
ואם יאמר האומר כו' כי רשע מכתיר את הצדיק מסבבו ורודפו כמו כתרו את בנימין:
ואמר תחריש למה תחריש כאשר הרשע בולע את הצדיק:
אך הניח הנביא כו' ר"ל שהנביא הקשה הקושיא הזאת והניח התשובה עליה שלא השיג כלום לבאר הטעם והעילה למה רשע וטוב לו וצדיק ורע לו:
מפני שעילת כל אחד כו' זולת עילת האחר כו' מפני שאין הטעם שוה לכל הרשעים שהם בטובה ולכל הצדיקים הנבחנים ורע להם כי כל אחד ואחד יש לו טעם וסבה אחרת מה שאין לאחר לכך לא יוכל הנביא לפרש ולתת טעם לכל א' בפרט:
לכן העיר על זה והודיע לנו לומר אל תתמה על החפץ כי דבר זה נסתר מנגד עינינו רק ה' לבדו יודע למה יעשה לזה כה ולזה כה ואל אמונה ואין עול: ואמר הנסתרות לה' וגו' וקאי אתחלת הפרשה פן יש בכם וגו' והתברך בלבבו וגו' לא יאבה ה' סלוח לו וגו'. ומסיים הפרשה ואמר הנסתרות וגו' שלא תקשה שלפעמים אין העונש כפי רשעתו או להפך לכך אמר הנסתרות לה' וגו' שה' יודע מתי יענש ואיך ומה ולמה לכן אל תתמה:
ועם כל זה כו' מעט הספקה לתת קצת טעם וסיפוק להשקיט הלבבות:
עון שקדם לו התחייב להפרע ממנו בעוה"ז כמ"ש חז"ל בפ"ק דקדושין כל שזכיותיו מרובין מעונותיו מריעין לו פירש רש"י בעולם הזה לנכותו מעונותיו כדי שיטול שכר שלם בעוה"ב ודומה כמו ששרף כל התורה כולה ולא שייר ממנה אות אתת וכל שעונותיו מרובים מזכיותיו מטיבין לו לשלם לו שכר מצותיו בחיים כדי לטרדו כמו שקיים כל התורה כולה ולא חסר אות אחת ממנה עכ"ל. וכתיב רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם בפרעון אחת לאחת:
ויש שיהיה ע"ד התמורה בעוה"ב הן הן יסורים של אהבה שאינן תלויין בעבירה כמ"ש חז"ל בפ"ק דברכות פשפש ולא מצא שום עבירה שיתלה היסורין בה בידוע שהן יסורין של אהבה שנאמר כי את אשר יאהב ה' יוכיח כדי להרבות שכרו בעוה"ב יותר מכדי זכיותיו:
ויש שיהיה להראות סבלו והסברתו הטובה כו' שהוא מקבל הכל בסבר פנים יפות ואינו מבעט ביסורין כדי שילמדו ב"א ממנו ויראו ויבחנו בו שירצה האדם לעבוד את ה' אף שאין לו כל תאותיו ואף גם אם הוא בעוני ובריש וחלאים רעים כמו שמצינו באיוב ובחכמים הרבה שהיו ביסורין ולא נתבטלו מהתורה והעבודה וכמו שנודע מענין הלל שהיה עני ביותר וזולתם שהיו צריכין לעשות מלאכות לפרנסתם ולמדו התורה: (*אין זה כדי שילמדו בני אדם ממנו כמו ענין הראשון אלא כדי להראות צדקתו לאנשי העולם ולשטן כענין הנסיונות באברהם אבינו שלא יאמרו כמו שבני דורו רשעים כן הוא רשע והנה בזה יבחנהו הנורא ומראה צדקתו ועבודתו שעובד לאלהים מבלעדי אנשי דורו עם שאינם מסכימים למנהגיו ויהיה לו יסורים מהם ע"כ למ"ה):
ויש שיהיה לרשע אנשי דורו כו' ר"ל בשביל רשעת אנשי דורו לפעמים שולח הש"י יסורין על הצדיק לכפר על עון הדור ואין ספק שלא יקופח שכרו לעיה"ב וישלם לרשעים כגמולם כמו שפרש"י על פסוק זה:
ויש שיהיה מפני שאיננו מקנא כו' כמ"ש חז"ל מי שיש בידו למחות באנשי ביתו ואינו מוחה נתפס על אנשי ביתו באנשי עירו נתפס על אנשי עירו בכל העולם נתפס על כל העולם ואמרו וממקדשי תחלו הפורענות אלו ב"א אע"פ שקיימו התורה מא' עד תי"ו מהם תחל הנגף ולמה מפני שלא מיחו ברשעים:
יבא להשתחות לו לאגורת כסף בשביל גרה א' של כםף ישתחוה להשתכר אצל חבירו מחמת עניותו:
ויש שתהיה לנסות אנשי התרמית ר"ל מה שהרשעים מצליחים לפעמים בעוה"ז שעי"ז מנסה הש"י את אנשי התרמית דהיינו הרמאים והצבועים שאינם מראים רשעתם בגלוי מחמת מורא או כיוצא בזה:
כשהם רואים זה שהרשעים מצליחין:
ממהרים גם הם:
לסור מעבודת הבורא לעשות כמעשה הרשעים אולי יצליחו גם הם:
ויתברר הנבר לאלהים על ידי זה יתברר מי שהוא נבר טוב לב עם ה' ונאמן בעבודתו אע"פ ששולטין עליו הרשעים ומביישין אותו הוא סובל הכל ויודע ששעתם מצלחת ולא לעולם חוסן וסוף שימצא בעל חוב לגבות חובו ואינו לומד ממעשיהם ויקבל שכר מהבורא יתברך ע"ז אבל אם היו מענישין הרשעים תיכף ולצדיקים לגמול טוב תיכף היה הבחירה ושכר ועונש בטלה והיו כל ב"א רודפים לעשות טוב לקבל שכר מהר ויפחדו מעונש מהר וזהו מחכמת הבורא יתברך הנפלאה וכעין זה מצאתי בס' מנוה"מ בחתימת נר השלישי ע"ש ובמ"ה פי' בענין אחר והבוחר יבחר:
כתפירה התופר בגדים:
וכאהוי מלאכת הרקמה וי"א בהפך. למ"ה:
ואצור המסחרים ולאצור סחורות הרבה למכרם במדה גסה ובלשון חז"ל נקרא סיטון: (*או ר"ל שנתמנה על אוצרות של סחורות לשמור אותם. ר"נ):
ושכיר האריסים כו' ולשכור פועלים ואריסין שהם מלאכות קלות:
וזקוק הכסף בעופרת כשצורפין כסף נותנים עופרת בכור ומועיל לצירוף כך פירש רש"י בירמיה ו':
ויסבול מתקה ומרירותה בין שהיא מתוקה לוו הצליח במלאכתו ובמו"מ שבחר בו בין שהוא מר בעיניו שצריך להתייגע בה או שאין מצליח בה לפעמים אל יקוץ בה:
אך יבטח באלהים כו' ויכוין בטרדת לבו כו' לחזר אחר איזה סבה לפרנסתו:
והסבוב עליה למה הוא מסבב עליה:
לעמוד במצות הבורא לקיים מצות ה':
שצוה את האדם להתעסק כו' שלא לתוהו בראה לשבת יצרה:
ויהיה בטחונו באלהים שלם ר"ל אע"פ שמסבב לעשות מלאכה ומו"מ לטרפו לא יהיה לו ואת לחסרון בטחון בהם ובלבד שיכוין לבו לשמים:
כי אם ברוחי ברצוני:
Chapter 4
למעלה ממנו שהם חשובים וגדולים ממנו:
בפעל ובהפעל שהוא עושה הפעולה ואחרים מקבלים פעולתו:
אשר בהם יבטח על אלהים ועל זולתו דהיינו אם משימה סבה ואמצעים בינו ובין הש"י ושהם שלוחים מאת יתברך כמו שיתבאר:
בפירוש החלק הא' כו' ומדותיו כמו השמחה והענוה כו' כאשר זכרם בפ"י משער הזה ע"ש:
ועם בירור אמונתו כו' חייב להתגלגל לסבות תועלותיו ר"ל אע"פ שאמונה זו ברור אצלו שכל עניניו ביד ה' הוא חייב לעשות את שלו להתעסק באיזה סבה לטוב לו כמ"ש למען יברכך ה' אלהיך בכל אשר תעשה:
מפני שמשלו בזה שלא תאמר שעל עצמו יוכל למחול. הר"נ:
כי זריזותו בזה משובחת מה שהיה שמואל זריז ונשכר לשאול מאתו יתברך איך ינצל מכף שאול היה לו לזריזות כי סבר שמואל לעשות איזה תחבולה שלא יהיה סכנה ולא יצטרך השם יתברך לעשות נס בחנם:
או שינצל כו' הוא אחד מהשני דברים דמי שנכנס בסכנה או שימות כנ"ל או שינצל כו':
אם יזדמנו לו המים ולס"א הגירסא אם לא יזדמנו לו הגשמים:
ואמר אחד מן החסידים כו' כי העשיר הוא אפוטרופוס של עני כמ"ש לעיל כמ"ש וחי אחיך עמך חייו ופרנסתו של אחיך העני עמך הוא כמו שיתבאר לפנינו בפי' חלק השני:
ויותר אני תמיה כו' מוכרח לתתו לו ויכנע לו כו' ר"ל שאינו נותן שבח והודאה להש"י שהזמין פרנסתו עי"ז ועשה אותו אפוטרופוס עליו רק נכנע לאדם זה לבדו ומחניפו כאילו הוא נתן לו משלו ויתבאר דבר זה בפירוש חלק הג' באורך ומשם תבין ג"כ מה שאמר מוכרח לתתו לו שהוא קצת קשה שהרי הצדקה הוא מ"ע פתוח תפתח נתון תתן וכן כמה אזהרות של הצדקה איך נאמר שאדם מוכרח לתתו לו וכ"כ עוד לקמן בפי' ח"ב ואילו השכילו הבינו כי אין ביכלתם ולא בכחם לא לתת ולא למנוע למי שגזר הבורא אצלם לא היו מקוים לזולתו כו'. וכ"כ עוד כמה פעמים ובאמת דבר מבואר הוא שהאדם מושגח על כל עניניו ובפרט בענין פרנסתו וצרכו ולכאורה סותרים זה את זה וליישב הענינים האלה ג"כ הוא כפי מה שכתבתי בפ"ט משער השלישי ע"ש והוא כפי הנחת המחבר בכמה מקומות משער הזה ובפרט בפי' ח"ד ע"ש שהגמר של כל דבר אין ביד האדם רק הבחירה וההסכמה לדבר והש"י הוא הגומר והמשלים של כל הדברים א"כ נוכל לומר שכך היא המדה שהאדם מחוייב לבחור ולהסכים ולפרוש מהונו לצדקה כפי נדבת לבו לתת לעניים או לעני זה וכאשר ירצה הבורא לפרנס זה העני מן הנדבן ההוא מזמנן לפונדק א' ויתנה לזה שרוצה הבורא בו ולפעמים לאחר כפי חכמתו יתברך או אם אינו טוב לפניו מכשילו בבנ"א שאינם מהוגנים או שאר מניעות אבל העיקר שהוא ישתדל לעשות את שלו לתת צדקה ולגמול חסד ואם ימנע ממנו להשלים הוא עשה את שלו ויקבל שכרו משלם מעם ה' וכן הוא בכל המצות ובכל המעשים שבעולם כמו שהאריך בזה סוף פרק חלק השלישי ובכן משפטי ה' אמת צדקו יחדו ובזה תבין מ"ש בריש פ"ג וכל רחמים וחמלה שיהיה לאדם כלם הם מרחמי האל ע"ש שהש"י נותן בלב זה שיתן לזה ובזה נתבארו כמה דברים קשים בפרטי הנהגת הש"י בעולמו ולמי שמסתכל בה ובזה תבין רוב השער הזה בעזה"י:
כשהם ראוים למדותיו כמ"ש לעיל בפ"ג ומי שהוא מבני אדם חזק בגופו כו' ע"ש:
בסבות אשר מטבעם זה ר"ל ישתדל להשביע רעבונו בדברים שהם בטבע שמשברים רעבון כלחם וכיוצא וכן לרפאות חילה בדברים שהם מרפאים בטבע ואל יצא ממנהגו של עולם ברפואות או במאכלות לעשות הפך הטבע והמנהג ולסמוך על נס אע"פ שלפעמים בעת הצורך וכשיבטח בה' ירפאהו אפי' בדבר המזיק הרבה כו' אבל האדם בעצמו לא יעשה כן שהוא כסיל מתעבר ובוטח כנ"ל:
עץ של הרדופני תנחומא פ' בשלח:
ופירוש החלק השני וכו' ומנוי נתמנה אצל א' לעשות לו עניניו:
ואמנה מקבל סחורות או ממון בהלואה ובאשראי על נאמנות:
ואם יגזור לו הבורא בתוספת ע"ז ר"ל יותר מכדי ספוקו:
תבואהו מבלי טורח בודאי יבוא מה שנגזר לו אף אם לא יטרח כ"כ ולא יאמר שאין מתעשרין עד שיטריח הרבה וירבה לחזור אחר הסבות כי אין לה' מעצור וגו':
כי לא יעברנו חקו כי אין מעבירין ממנו חקו ופרנסתו ומה שנגזר לו אל זולתו לתת לאיש אחר כי אין אדם נוגע במה שמוכן לחבירו:
ולא יקדים כו' ולא יבא לו מה שנגזר לו לא קודם ולא לאחר זמנו רק לכל זמן ועת לכל חפץ באותה שעה ובאותו מקום הנגזר ולא יעבור:
ויש שמנהיג הבורא כו' ור"ל וכן נמצא בעולם שמשים הש"י אדם אחד כמו אפוטרופוס שעל ידו יזונו כמה ב"א לבחון אותו האיש אם יתנהג בממונו כדת וכשורה או אם ימרה דבר ה' ע"י הממון ע"ד וישמן ישורון ויבעט שמנת עבית וגו':
כי הוא לוקח אותו הממון:
מה שגזר לו הבורא לקחתו שיקחנו אבל הוא לוקח אותו על פנים מגונים ורעים:
על פנים מוסב על כי הוא לוקח והוא כמשל להאדם הצמא במדבר כו' שהביא לפנינו ושייך לכאן. הר"נ:
והשני כי הוא חושב כו' הוא טרף מזונו ובשביל כך הוא קמצן ועינו רעה לתת פרוטה לשום אדם כי חושב תמיד שניתן לו לבדו:
אחד מהם טרף מזונו כו' והיא המובטח כו' כי מאן דיהיב חיי יהיב מזוני:
אלא לסגולה מהם מי שהוא טוב בעיני אלהים מהם עושה אותו ממונה על אחרים:
בתנאים מיוחדים אם יש בו תנאים ידועים להש"י שראוי היא לכך:
והוא שומר עליו על הממון הניתן לו אבל אין לו הנאה ממנו:
ולהורגו בן אשתו:
ויניח הוראתו עליהם ר"ל שאינו מודה ומשבח להשם יתברך על כל הטובה שגמל אותו שעשאו סבה להיטיב לאחרים. עיין מ"ה:
ויחשוב שאם היה מונע אותם הבורא מהם כו' אפשר לפרש שהוא גם כן יודע שגזרת הבורא הוא שיתפרנסו אלו על ידו רק שחושב אילו לא היתה גזרת המקום שהוא יפרנס עניים היה הממון הרב ההוא נשאר אצלו אבל טעה בחזיונו שהעשיר הוא כמו משפך אם נשפך למטה שופכין בו למעלה ואם נסתם מלמטה פוסקים לשפוך מלמעלה ואפשר שטעות הוא וכצ"ל ויחשוב שאם היה מונע אותם [הטובות] מהם היו נשארים אצלו כו':
והמשכיל נוהג בשלשת הפנים על דרך הנכונה דהיינו שהוא מקבץ הממון בדרך טוב וישר ואין אץ להעשיר וגם אם יהיה לו ממון יחלקם לכל מי שראוי לחלק והוא ותרן בממונו ואם נותן אינו מתגאה בזה ואינו רוצה שישבחוהו עליו והוא נותן שבח והודאה להש"י שעשה אותו לממונה על כמה אנשים:
ויש מבני אדם כו' ואין מספיק להם ממנו דבר כסבורין הם כל מה שיוסיף להם ממון יוסיפו להם כבוד:
וזה סכלות מהם בסבת הכבוד בעוה"ז ובעולם הבא ר"ל זה הסכלות שרודפים אחר העושר מפני הכבוד בא להם שסוברין מי שיש לו ממון הרבה ראוי לו הכבוד והגדולה בעוה"ז ובעוה"ב ואילו השכילו שאין ראוי לכבוד אלא כו' כמו שמסיים. ומ"ה פירש בענין אחר עיי"ש:
וגורם להם זה שטעו בכך מה שרואים כו':
לתקותם מה שיש אצלם שיהנו מהם ולמשוך מההון שיש בידם שיתנו להם מהונה ומממונם:
ואילו השכילו כו' לא לתת ולא למנוע כו' אם נגזר לאיש הזה שלא יהיה פרנסתו מזה אין ביכולת זה העשיר לתת לו אע"פ שהבחירה ביד האדם הגמר אין ביד האדם כמ"ש לעיל באורך וכן אין בידו למנוע מזה אם נגזר שזה הממון היה שלא יסבב הש"י שיאבד ממנו או שאר סבות שיבא הממון ליד זה או ימות כמ"ש בס"ח כמה מעשיות מכיוצא בזה ע"ש:
לא היו מקוים לזולתו זולת הש"י:
ומפני שסכלי ע"ה ומה היא סכלותם:
בסבת הכבוד שסוברין שבעלי הממון ראויין לכבוד וכאילו אמר ומפני שסכלי ע"ה בסבת הכבוד מכבדים בעלי הממון הוסיף להם כו' בסבות בקשותם שישתדל ביגיעה רבה אולי יגיעו גם כן לממון הרבה ויכבדו להם גם כן:
(*בסבות בקשותם פי' שלא ידעו ממי לבקש אם מה' אם מבני אדם כי הם סוברים שיש בכח בני אדם לעוזרם ג"כ. ר"נ):
ומשבח הסבה מלאכתו או מו"מ שלו:
מבלעדי המבבה הוא ה' שהוא מסבב כל הסבות:
למה היא דומה בזה כו' ורוה מהם שתה מהם צרכו כדי שבעו:
ודאג על מה שקדם כו' ואילו הגיד לי אדם נאמן שימצא שם בוודאי מים מתוקים בוודאי לא היה סכל כ"כ לשתות מים הרעים וכן בעל הממון שהגיע לממון הרבה על ידי סבה שאינו כהוגן למה לא יתן אל לבו אם נגזר לו שיהיה לו כ"כ ממון אין לשנות הגזרה כי כבר הוא מובטח שפרנסתו בא לכל אדם כנ"ל תבא יבא בפנים טובים:
עד אשר המיר אותו לי בטוב ממנו דהיינו במאכלים ובמשקים שלא יצטרך לינק עוד משדי אמו. מ"ה:
ואמר הלוך וקראת וגו' זכרתי לך חסד נעוריך וגו' לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה וגו':
וכן אם יבואנו טרפה בסבה מבלי סבה כו' ואותה הסבה או אותו האיש רע בעיניו ונחשב אליו לפחיתות שיגיע לו פרנסתו על ידיהם:
יאמר בלבו אשר יצרני ר"ל האלהים אשר יצר אותי כו'. צורה הוא הלבן או שחור וכיוצא בזה. ותבנית הוא התואר בחיתוך אברים. ותכונה הוא ענין המדות הנפשיות כגון הזכרון והמחשבה והחכמה והענוה והגאות וכל כיוצא בזה. ומדות ארוכות וקצרות הגוף והאברים:
ועל ידי שני אישים ידועים אבי ואמי. למ"ה:
אבל פירוש החלק השלישי כו' ואם יהיה נכרי יהיה צוותו באלהיו כו' ר"ל שיחשוב בלבו שזה הוא תועלתו שאין לו קרובים ואוהבים שיוכל להשתעשע עמהם וטוב לו שישים את אלהיו לחבר ולריע יבטח עליו לבדו מאחר שאין לו מי שיבטח עליו מחמת גרותו. צוות ל' חבר:
ויעלה על לבו גרות הנפש כו' שאל ישים אל לבו מה שהוא גר ונכרי שהרי כלנו גרים אנחנו שהנפש הוא חלק אלוה ממעל והוא בעולם הזה גר בארץ נכריה ובאמת עיקר האדם הוא הנפש א"כ כל אנשי הארץ גרים כו' ולא עוד שבזמן מועט כשיסתלק מן העולם ואז בוודאי ישכב שה בדד בלא קרוב וגואל וכו':
ושידמה ענינו על האדמה כענינו תחתיה שיהיה דומה לעשיר בעוד שהוא חי על האדמה שלא יתגאה בבגדים נאים כמו שיהיה ענינו כשיהיה תחתיה תחת האדמה כי שם העני והעשיר שוים:
ונאמר על אחד מהמלכים כו' כל זה מתשובת האנשים שיהיו לובשים צבע אחד:
בהצלתו מהם שיוכל להנצל מהם במה שעושה להם המוטל עליו. הר"נ:
לא ליחל הגמול מהם שאינו רוצה שיגמלוהו על טובתו:
ולא לקדם אצלם שהוא מקדים להם עתה טובות אולי יצטרך גם הוא לעזר ואז יעזרוהו על טובתו ואינו עושה לש"ש ועיין במ"ה:
וישימם סבה בהשלמתו וישים אותם שהם רק סבה ושלוחים בהשלמת הדבר שנתנו לו כמו הארץ היא הסבה למזונו כו'. וכל הענין הזה יתבאר היטב ע"ד מ"ש לעיל כמה פעמים מדרכי ה' יתברך ע"ש:
ויהיה מי שמבקשו ראוי כו' שיהיה אותו אדם שבקש ממך ראוי לעשות לו אותה טובה דאל"כ מנע עצמך ממנו כמ"ש בסוף שער ע"ה ע"ש:
אל יאשים נפשו כו' לא יצטער על זה רק יתלה בזה שמא הוא שאינו ראוי שיגמור הדבר:
ויסבול חרפתם כמ"ש חז"ל כל המעביר על מדותיו מעבירין ממנו כל פשעיו כ"ש עונות וחטאים שהם קלים:
ופירוש החלק הרביעי וכו' והוא כי מעשי העבודה והעבירה לא יתכנו לא יתכן לעשותם רק ע"י שלשה דברים אלו:
הא' הבחירה בלבו תחלה יבחר האדם בלבו בהרהור בעלמא שראוי לעשות דבר זה:
והב' הכוונה וההסכמה לעשות מה שבחר שכבר התחיל להכין עצמו ולהתאמץ לעשות הדבר בהליכה ובהזמנה אך עדיין לא נגמר:
והשלישי שישתדל לגמור המעשה כו' ומה שאינו נמנע ונעלם מאתנו דהיינו הבחירה וההסכמה שהם בוודאי ברשותנו:
הבטחון כו' ע"כ אם יבטח בהם על ה' לאמר שה' יתן בלבו שיבחר ויסכים לעשות מצותיו זה טעות וסכלות אם יחשוב כך שהרי השם יתברך כבר הניח ונתן ברשותנו לבחור במצותיו וכן שלא להמרותו כמ"ש בתורה ובחרת בחיים וכן כמה פסוקים כאלה:
ולא הניח ברשותנו השלמת המעשה ולכך בזה ראוי לבטוח על ה' ונתחנן לו שיסייע לנו ויעזור שיוציא בחירתנו הטובה לידי גמר כמו שהתחנן דוד המלך ע"ה כמו שמסיים בסוף הענין מפני שגמר המעשה אינה בידינו מאחר שצריך לדבר אחר להשלמתו והם הסבות ולפעמים מזמן השם יתברך הסבות ויבא לידי גמר ולפעמים כשאין חפץ שיגמור לא יזדמנו הסבות כמ"ש לעיל בפירוש ח"ג ונתברר ממנו העבודה והעבירה כו' ואפי' לא גמר בהם המעשה וכ"כ בשער הג' ספ"ט והוא יתברך יגמלך על מה שהשקיף עליו אף אם נעלם מב"א ע"ש באורך ובמ"ש שם:
וההפרש שבין כו' שבעבודת הבורא יתברך הבחירה וההסכמה ברשותנו וחפצנו לבחור מה שיסבב למצות ה' ובעניני העולם דהיינו פרנסתנו ושאר צרכינו נתבאר בכל השער הזה שראוי לאדם לבטוח בה' בכל עניניו ושהוא יבחר לו הטוב והנכון בכל דרכיו ועניניו וכמו שאמרו חז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ואמר הטעם בזה ששאר עניני עולם לא נגלו לנו כו' ואנחנו לא נדע מה נעשה אם נתעסק במלאכה זו או במו"מ זה יהיה טוב לנו או באחרת:
ומן הדין עלינו ולכך הדין עלינו שנתפלל לה' שיעיר לבבנו לסבה הטובה והראויה לנו והוא יעזור לנו שנצליח במעשה ידינו ולהביאו לידי גמר לטוב לנו:
אבל עבודת הבורא כו' כבר שמענו ומסיני נצטוה לנו שנעשה כל מצותיו וחקיו גלוי וידוע לפניו שמצותיו הוא לטוב לנו בעוה"ז כמ"ש ויצונו ה' וגו' לטוב לנו כל הימים בעוה"ז וצדקה תהיה לנו וגו' הוא שכר העוה"ב וז"ל הרמב"ן על פסוק זה קרא גמול המצות צדקה כי העבד הקנוי לרבו שהוא חייב לעבוד אותו אם יתן עוד שכר בעבודתו כו' עיי"ש וכמ"ש המחבר כמה פעמים:
ועוד כי עניני העולם כו' ועוד איך נוכל להעמיס על דעתנו לבחור במו"מ זה או בזאת המלאכה כי כמה פעמים נמצא שהא' נתעשר במלאכה זו או בסחורה זו המשובחת אצלו והב' אין בידו מאומה מזאת המלאכה ומו"מ זה ומגונה אצלו א"כ אין אתנו יודע עד מה רק מה שה' נתן בלבנו לטוב לנו וכן נמצא כמה פסוקים המורים על זה כמ"ש רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום כתיב במשלי ט"ו לב אדם יחשב דרכו וה' יכין צעדו וכתיב שם כי מה' מצעדי גבר ואדם מה יבין דרכו וכן עוד כמה פסוקים. אבל מעשה העבודה מה שהוא בטוב דהיינו עשיית המצות הוא טוב לעולם ולא ישתנה וכן העבירות הם רעים לעולם כמו שמבואר:
אבל מה שראוי לבטוח עליו הוא גמר המעשה שה' יעזור ויושיע אותנו להביא מחשבתנו הטובה לידי גמר ויורנו איך נוכל לקיים כמ"ש הדריכני באמתך ולמדני וסיפא דקרא כי אתה אלהי ישעי אותך קויתי כל היום א"כ בחרתי מעצמי אליך וקויתי אליך שתושיעני לעשות רצונך בכן הדריכני באמתך שאוכל לגמור ולהשלים בחירתי וכן כל הפסוקים שמביא סוף הפסוק הוא פירוש תחלת הפסוק כמו שכתבתי דוק ותשכח וזה מה שכתוב וכל זה ראיה כו' אך התפלל כו':
אבל פי' החלק הה' וכו' ולהשיב האמנות להשיב ולשלם מה שלקח באמנה ובאשראי:
והורות ב"א דרכי טובתו דרכי ה' יתברך הטובים והישרים כמ"ש בפתיחת שער ב' כי כמה טובות מנע בעלים ליהנות מהם חסרון הכרתו אותם:
ומיחל אותם ומיראם אמר ומיחל ל' תוחלת על הגמול ומיראם על העונש. למ"ה:
צופן בלבבו בלבו ובמצפונו יחשוב כל המעשים טובים תחלה:
כפי מה שהוא רוצה בו ממנו כפי מה שהש"י רוצה מאתנו לעשות רצונו ומצותיו כן יהיה בעזרתנו להשלים בחירתנו:
ומה שלא יוכל להסתירו כמו תפלה בצבור וכיוצא כמו שיתבאר לקמן:
יזכור בו השורש כו' כי התועלת כו' וא"כ לשוא הוא מיפה עצמו לפניהם:
ויאבד שכרו מאחר שהיה לו הנאה ושבח על מעשיו כבר קבל שכרו בזה כמו שיתבאר לקמן:
אבל פירוש החלק הששי כו' מהם כי צורת הנפש כו' רצה לומר שלא נוכל לצייר בדעתנו צורת הנפש בלא גוף כל שכן שלא נוכל לדעת במה תתענג הנפש לבדה כמו שלא נוכל לצייר לסומא מתיקות האור והגוונים הנפלאים ולעופות תענוג הדגים במים לכך נאמר עין לא ראתה וגו':
ולא יהיה זה בעוד נפשו קשורה בגופו כו' שהרי נאמר שם ויראני את יהושע הכהן הגדול עומד לפני מלאך ה' וגו'. שהיה הכל במראה הרוחנית והעומדים שם הם בודאי רוחנים וכשיהלך ביניהם בודאי בלא גוף:
כשתזדכך כו' כמ"ש שם אם בדרכי תלך וגו':
ומהם שגמול העוה"ב וכו' היה מקובל כו' שהנביאים היו מודיעים אותם בע"פ כמו שרוב גופי תורה ופירושי המצות נאמרו בע"פ ולא בכתב מכמה טעמים נכונים וידועים לחכמים ועיין במ"ה באורך:
ומושכל אצל החכמים שבוודאי עיקר שכר ועונש הוא לעולם הבא שהרי העוה"ז החיים קצרים וטובותיו אינם מתמידים ואיו אדם בעולם שיתענג בשלימות שלו שלא יהיה לו שום עצב ודאגה ומורא המערבב עליו שמחתו א"כ מי שעושה רצון יוצר הכל בוודאי יגמלהו כפי יכלתו וטובו הגדול מה שאין לציירו בעוה"ז ובוודאי הוא בעילם שכולו טוב וכולו ארוך ועיין בספר הישר לר"ת שהאריך בזה וכנ"ל:
בענין שאיננו נעלם כו' שאין הדבר הזה נעלם מאתנו שרוב העם שקבלו התורה היו בעת ההיא עדיין בסכלות ומיעוט ההבנה כמו שמבואר בתורה דכתיב ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה:
וכאשר ייעדהו על זה כאשר יבטיחהו בשביל זה במה שהוא ערב לו מיד כו':
ויישב דעתו והאב מיישב דעת הבן:
תגל מעליהם תסור מעליהם הסכלות מלשון ויגל את האבן:
ויכוונו בעבודה אליו רצה לומר לשם ה' יתברך:
עדיו ל' אליו כמו עדיך כל בשר יבואו ולכך אמרו חז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ואפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה והרמב"ם האריך בזה במשנת חלק ע"ש:
וכן נאמר בכל מה שבספרים מהגשמת הבורא ר"ל מה שבספרים מספרים כבוד אל במלות גשמיות כמו יד ה' עיני ה' וכיוצא הוא ג"כ בעבור טעם זה כדי שידעו ויבינו כולם יחד החכם והכסיל שיש להם יוצר ובורא ואדון כמו שהאריך בזה בשער היחוד פרק י':
ומהם ועוד טעם בהעלם היעודים הרוחניים:
וכאשר יתקבץ למשתדל גמול הצדקתו מה שמצדיק ומזכה את אחרים אל גמול צדקת עצמו זה שראוי לגמול בעולם הבא בלי ספק כמ"ש ולמוכיחים וגו':
והשני מה שנותן הש"י גמול לעוה"ב הוא ע"ד חסד ונדבה כו' כמו שאמר:
כי אתה תשלם לאיש כאשר אתה תשלם א"כ איך תוכל התורה לכתוב גמול העוה"ב כי לא נודע מי ומי ראוי לזה ולא רצתה התורה להודיע כל הפרטים לידע ולהודיע כל זה. ור"נ כתב לאיש כזה שהוא מורה את ב"א עבודת ה' כנ"ל לזה אין צריך לפרט גמול העוה"ב שהוא יודע כ"ז מעצמו:
והעילה בזה כו' והטעם למה אין ראוי לאדם לגמול על מעשיו הטובים:
כי אם היה כו' וכתב בשל"ה דף נ"ב ע"ב קח משל ממי שנשברה רגלו או נסמו עיניו ובא אדם א' רופא גדול ובחכמתו הרבה רפאו חנם ואף בשכר הלא זה אוהבו כל ימיו אהבה עזה בלי ערך ואין קשה בעיניו כל מה שיצוה עליו. והנה הש"י נתן לו ידיו ורגליו וכל רמ"ח אברים וזן ומפרנס אותו ומשגיח עליו ונתן לו נשמה שיוכל לבא לידי נצחיות. ובחינת דברים כאלה אלף פעמים ככה הטובות שעשה הש"י עמנו ואלו פינו מלא שירה כו' אין אנו מספיקים כו' ע"ש שהאריך. וכבר כתב המחבר בשער הבחינה קצת מהטובות שעושה הש"י עמנו מיום היותנו על האדמה עד היום ומי שישים אותם תמיד לנגד עיניו אז יתלהב לבו אל ה' יתברך:
אך העונש כו' אלא שחסד הבורא יתגבר עלינו בשני העולמים ר"ל מה שמשלם העונש בעוה"ז ביסורין קלים ואחת לאחת לא בחמה שפוכה כמ"ש רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה ע"כ אפקוד עליכם את כל עונותיכם בפקידה על יד כמ"ש חז"ל דאם לא כן הלא אמרו כל האומר הקב"ה ותרן יותרו חייו אם לא על ידי תשובה וזה הוא ג"כ חסד אל שמקבל תשובתנו:
כמ"ש מה רב טובך אשר צפנת ליראיך ר"ל העובדים את ה' ביראה ואהבה פנימית להם צפנת רב טובך לעולם הבא מעלת רב טובך ותיכף בעוה"ז לאותם החוסים בך נגד ב"א שב"א יודעים מצדקתו לכך פעלת להם ג"כ הטוב כנגד ב"א שידעו גמולו ג"כ כנ"ל:
הנסתרות לה' אלהינו לענוש ולפרוע הוא בעצמו והנגלות מה שאנו רואים מי שעושה מעשה רע לנו ולבנינו לבער הרע מקרבנו כך פי' רש"י:
ואמר הכתוב ואם העלם יעלימו ע"ה וגו' ר"ל כיון שיעלימו לענוש אם כן עבירה שלו נסתר לכך חייב כרת בידי שמים שהוא אבדן הנפש ממקורה ונכרתה משם ואין לה חלק לעוה"ב אבל אם לא יעלימו ויענישו אותו במב"ד אזי יש לו חלק לעוה"ב כמ"ש במשנה:
ומהם כי הגמול כו' ר"ל במתן תורה היו ב"י בעוה"ז היה ראוי להזהירם בגמול ובעונש העוה"ז כי איך אדם מתיירא מדבר שאינו מתדבק בו ומבין אותו:
ומפני שהיה יהושע בן יהוצדק בעולם המלאכים כמ"ש בתחלת הענין ויראני את יהושע הכהן הגדול עומד לפני מלאך ה' וגו' ושאר הענין ומשמע שם שהכל היה במראה הנבואה כאלו עמדו בעולם העליון ועיין במ"ה וסיים כי אין מגלים לו לאדם אלא מה שהוא דבק בו או קרוב להדבק בו וזה מבואר מאד בחכמת האמת שהיא חכמת הקבלה וזה אמרו ואתה הבן עכ"ל:
ולא יגיע אליו אלא מי שרצה הבורא בו ר"ל כשיאהב ה' את האדם וירצה בו כאב את בן ירצה וכאשר יאהב הבורא את האדם אין לך לשאול מה יהיה הגמול כי אין לך גמול גדול מזה כמו שהאריך בזה ר"ת בספר הישר שער החמישי עיין שם וכמ"ש בהקדמה וכבר הבאתי לעיל דעת בעל של"ה ז"ל בענין שכר הנזכר בתורה שהם כולם יעודים רוחניים בעולמות העליונים והם נאמרים בלשון הקודש שהלשון בא ממקום קדוש ושם נקראים בעצם כך ואנחנו שואלין הלשון לדברים גשמיים וליעודים גשמיים עיין שם באורך:
והבטחון כו' במה שיעד כו' מן הדין על המאמין כו' ר"ל מי שיש לו אמונה שלימה בה ראוי לו להאמין באמונה שלמה שהשם יתברך לא יקפח שכר שום בריה או בעולם הזה או בעולם הבא ומי שאינו מאמין כך או מסופק בזה אינו בכלל ישראל המאמינים בה' כמו שאמר באברהם שהאמין בה' מה שהבטיחו ששכרו הרבה מאד ושיהיה לו זרע בזקנותו ויחשבה לו האמונה הזאת לזכות וצדקה:
ואמר דוד לולא האמנתי וגו' פי' רש"י אם לא שהאמנתי בהקב"ה כבר קמו בי עדי שקר וכלוני. לולא נקיד עליו למדרש שדרשו רבותינו (ברכות דף ד') יודע אני שאתה נותן שכר לצדיקים לעוה"ב אבל איני יודע אם יש לי חלק עמהם אם לאו שמא יגרום החטא ע"כ:
ואין ראוי לבטוח על מעשהו כו' כמ"ש לעיל בשער השלישי פ"ט באורך ע"ש ותבין:
אבל פירוש החלק השביעי כו' ואופני יושר הבטחון על האלהים בו ר"ל מתי יוכל לבטוח בה' יתברך שיהיה לו רב טוב הצפון לצדיקים:
שיתעסק בסבות המגיעות אותו כו' כשיעשה המעשים שמביאים למדרגות החסידים דהיינו שינהג במדות אנשי הפרישות כו':
ולהמסר אליו כלומר שישליך כל עניניו על הליכות דיני הבורא יתברך:
ולהשתעשע בו ר"ל כל שעשועיו ושמחתו יהיה באהבת ה' יתברך:
ולהשתומם מהעולם ויושביו שלא יהיה לו נחת רוח בהתחברו עם אנשי העולם רק יתרחק משיחתם וממושבותם:
ומסימני אנשי כו' שיורו כו' כיון שהוא מזכה רבים זכות הרבים תלוי בו וראוי הוא לגמול העולם הבא כמ"ש לעיל בפ"ו ומבואר ביותר בפ"ו משער האהבה ע"ש באורך:
והסבל בעת הנסיון והצרה כו' אם מגיע לו נסיון הן בגופו או בממונו ושאר צרות שהש"י מנסה את הצדיקים אם עומד באמונתו וטוב לבו בה' ובתורתו כמו שעשה אברהם אבינו ע"כ והדומה לו בכל דור ודור:
ומי שבחר במות אם רוצים ח"ו להכריחו להמרות הבורא הוא בוחר יותר במות ולעמוד באמונתו ובעבודת ה' ואינו רוצה בחיים ולהמרות הבורא ח"ו וכן בוחר בריש יותר מעושר וכו':
ראוי הוא לחסד הבורא עליו בנועם העוה"ב כו' נוכל לומר טעמו של דבר כי כל המצות שעושה האדם אינו ראוי לשכר כמ"ש בפ' הששי ע"ש והעילה בזה כו' וכמ"ש חז"ל מי הקדימני ואשלם שתחלה עשה ה' כל טוב לאדם ואחר כך עושה המצות לגמלו אבל מי שמוסר נפשו וגופו וכל אשר לו על קדושת השם יתברך לאהבתו אם כן כל טוב העולם הזה וחייו אינו נחשב בעיניו כלום נגד אהבת השם יתברך אם כן איך לא יהיה ראוי לשכר טוב לצדיקים ולישרים והדברים ברורים ואחר השבעה מיני הבטחון האלה שזכרם המחבר והעתיקם בספר אורחות צדיקים בשער השמחה בביאור קצת כתב אחר כך וז"ל הבטחון השמיני שיבטח על המלך המושל על כל ברוב הוא שיביא בימי תשועה לישראל ויבנה ירושלים ויבנה ב"ה בימיו ובימים ההם יסור יצר הרע מלב עמו וכלם קטנים וגדולים ידעו את ה' ותרבה הדעת כדכתיב כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים כו' עיין שם באורך. ומה שלא הביא המחבר מזה דבר בכל הספר אין ספק שסמך בזה על ספרי רבינו סעדיה גאון ז"ל כמו שכתב בסוף ההקדמה והעזר להשיג אותו בקריאת ס' רס"ג שהמה מאירים השכל כו'. עיין שם ובספר האמונות לרס"ג מיחד שני מאמרים ארוכים ונפלאים אחד על תחיית המתים ואחד על הגאולה האחרונה שם ביאר כל הדברים האלה בסידור נפלא מאד וכל מה שאמרו חז"ל בזה הביא ראיות מהפסוקים עיין שם דברים רצוים וישרים למוצאי דעת וכבר הבאתי קיצור מדבריו בספר זכירות שלי עיין שם וראוי ונכון להעתיק דבריו בספר הזה ותראנו בישע האלהים בתחלת הספר בעזרת הש"י וינעם לך:
Chapter 5
אבל ההפרש כו' ר"ל שניהם מתעסקים בסבות במלאכה או במו"מ ואעפ"כ יש הפרש גדול ביניהם:
אחד מהם חייב אדם לברך על הרעה בשמחה כמו על הטובה:
והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו ופנה למעלה בראותו שאין בו ממש:
והשני כו' ולבו שלו מצד הגזרות לבו בשלוה על כל מה שיגזרו עליו לדעתו כי הוא יודע שכל מה דעביד רחמנא לטב עביד:
הוא בטובה ואם הוא בטובה אע"פ כן הוא בצער כו':
וברעה ואם רעה תבא עליו פשיטא שהוא בצער מפני שהוא קץ בה:
כל ימי עני רעים פי' עני בדעת אינו בוחן בטובת ה' ושהכל לטובתו. או פירוש מי שבדעתו עני ואינו שמת בחלקו כל ימיו רעים. למ"ה:
והשלישי ליישבו ולזיינו הוא עוסק בעניני העולם הזה לישיבת העולם שהוא מצוה כמ"ש לעיל אי אפשר לעולם בלא בושם ובלא בורסקי:
או ידחה מהם הנזק כלומר ע"י הסבה דחה את הנזק שבא עליו:
ע"כ יזבח לחרמו על אשר שהשעה משחקת לו כמו שהתרעם הנביא לפני זה כי רשע מכתיר את הצדיק עיי"ש ולכך זובח לעבודת כוכבים שלו. וסיפא דקרא כי בהמה שמן חלקו שעל ידי עבודת כוכבים שלו בהם חלקו שמן. ומאכלו בריאה טוב ושמן:
והרביעי כו' במה שמפיק רצון הבורא כו' ר"ל לעשות מן ממונו צדקות וגמילות חסדים ובזה יפיק רצון מה':
כי ממך הכל ומידך נתנו לך כמו נתננו לך ומוסב אדלעיל על הנדבה הגדולה והנפלאה שנדבו דוד המלך עליו השלום ושרי ישראל לבנין ב"ה עיי"ש:
וישאר זולתו וישאר הוא זולת הממון:
והחמישי וכו' וספוק לבית מועדו שיהיה לו ספוקו לעולם הבא:
ומה שיתברר כו' ועי"ז אמרו בנפשו בנשמתו יביא לחמו:
והששי כו' מחכמתו מחמת הבוטח ובעבורו:
יחשוב כי הוא מאתם רצה לומר מחמת עינם הרעה עליו. הר"נ:
והשביעי כו' לא יאבל בהמנע בקשה כו' אם נמנע ממנו מבוקשו וכן אם יחסר ממנו דבר שהיה אהוב מאד אצלו אינו מתאבל:
ולא יאצור הנמצא דבר שהוא מצוי בעולם אינו אוצר אותו לגונזו:
ואיננו שמח בעתיד אם מבטיחין לו במה שעתיד להיות אינו שמח בזה וכן אינו מתאבל במה שיהיה:
כי לא תדע מה ילד יום פי' רש"י אל תתפאר עכשיו בדבר שעתיד להיות ליום מחר כי לא תדע מה יארע היום שמא היום יולד שום רעה ובטל מחשבות מחר:
אל תצר כו' מחר יבוא ואיננו פירוש אולי ימות קודם שיבא מחר נמצא הים מצטער היום על עולם שאינו שלו כי איננו:
ופחדו כו' יוסיף לו ר"ל מחמת הפחד שלא יבואהו המות פתאום וילכד לכך מוסיף השתדלות וזריזות להרבות לעולם הבא וגם אינו מרגיש מה שיזמין לעולם הזה כי כל עניני העולם הזה איננו שוה לו:
ובית מועדו י"ג ולבית מועדו:
והיה בטחונו באריכות ימיו בעולם מחמת שסבר שיאריך ימים על האדמה לכך עוסק הרבה בעניני העולם הזה לצורך תאותו ושוכח עניני אחריתו:
Chapter 6
ואם יארכו דברינו אף שנצטרך להאריך קצת בזה אין לחוש כי במקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר:
מפני שיש בזה מן הביוש כו' והם כת בעלי המשכונות רצונו לומר שלוקח משכון מאתו יתברך מהון העולם כדי שיהיה בטוח אם שנים הרבה יחיה שיהיה לו די פרנסתו עד סוף ימיו כשיהיה בידו כל טוב אזי ישלם לה' ויתן עבורם מצות ומע"ט:
באשראי בהקפה והלואה:
בגבור אפלת תאותו הב' בחירק והג' בשו"א. ר"ל מחמת שגבר עליו אפלת תאותו בעולם הזה ולכך חשך אור שכלו וכבה נר תבונתו שאינו מבין אפילו מושכל ראשון שאין שום אדם יוכל להכחיש אותו:
הטוב לך לבקש כו' מלת הטוב לך הה"א בפתח כלומר באמת זה הוא אשר טוב והגון לך לקחת משכון מרעך כו' אבל השכיר כו' עכ"ל והיא תמיהה קיימת:
ומן התימה כי עבודת העבד כו' ע"מ לקבל פרס הוא גנאי כמ"ש חז"ל:
אל תהיו כעבדים כו' נראה שדייק דבר זה מלשון המשנה שאפי' בעבדים דעלמא הוא גנאי אם עובד ע"מ לקבל פרס דאלת"ה שכך הוא המדה לעבוד לאדון בשביל פרס הל"ל אל תהיו כעבדים המשמשים כו' למה כפל לשונו לומר אלא הוו כעבדים וכו' להורות בא שגם בעבדים הוא גנאי אם עובד ע"מ לקבל פרס לכך אמר אתם אל תהיו כאותן עבדים כו' והטעם הוא כמ"ש בפ"ו משער ע"ה שאמר אחד מן החסידים אני מתבייש מאלהים שאעבדנו בעבור הגמול והעונש ואהיה כעבד הרע אם ירא ויקוה יעשה ואם לאו לא יעשה אבל אעבדנו למה שיאות לו עכ"ל ר"ל בעבור רוממותו וגדולתו ובוודאי סוף הכבוד לבא כי אין הקב"ה מקפח שכר שום בריה כידוע. ומעתה אם כך הוא בעבדים כל שכן וק"ו היאך יעיז האדם פניו לבקש משכון מהש"י לתת לו די והותר ועדיין לא עבד לו כלום מפני שאין לו תכלית אצלו ולא שיעור כי אין אדם מת וחצי תאותו בידו אם כן אף אם יהיו לו כמה מאות אלפים לא יספיקו לו ואם כן תחלת טענתו הוא סכלות גדול:
והשלישי וכו' אלא אם לא קדם עליו חוב כו' למשל אם ראובן לוקח משכון משמעון בזמן שאין ראובן חייב לשמעון כלום ואין מאמינו אזי לוקח ממנו משכון אבל אם ראובן חייב לשמעון מקודם והיה מחויב לשלם לשמעון בלא שום טענה ועתה צריך שמעון להלוות ממנו דבר איך יעיז פניו לומר לשמעון שיתן לו משכון הלא הוא חייב לו ועדיין לא שילם לו:
ואיך לא יתבייש זה כו' שיתן לו השם יתברך טובות חדשות על הישנות ועל הישנות אנו בושים שעדיין לא שילם כלום להש"י והוא מבקש ושואל מאתו יתברך טובות חדשים ויגדל ויכבד החוב עליו ולא יוכל לשלם כ"כ ואפשר שלא ישלם כלום בעבור כלות ימיו:
בחובות מחרת שתעבדי היום על הטובות העתידות. הר"נ:
ולא די לכם כו' אלא שאינכם כו' שפעמים רבות שהייתם מתעלמים מלעבוד אותו כראוי ובכל זאת לא התעלם מכם ינתן לכם כל צרככם וטרפכם:
והרביעי כו' לאחת משלש עילות. סיבות וטעמים:
תנוח נפשו במשכון הממשכן הוא במנוחה והשקט על מעותיו מפני שהוא מקוה אם לא ישלם לו ישתמש במשכון או שימכרנו:
אבל מי שיחשוב כו' תנוח נפשו מצד העולם שיהיה לו מנוחה בעולם הזה על ידי הממון:
טעותו שקר כי אף על פי שהוא טעות ליקח משכון מהש"י כמו שנתבאר מכמה טעמים אעפ"כ אם היה בטוח שהממון ישאר אצלו ולעשות בו כל חפצו לא היה טעותו שקר למשל אם לוקח משכון מאדם נכבד ועשיר שאינו מכיר אותו אע"פ שטעה ולוקח ממנו המשכון אך מאחר שאינו מכירו איננו שקר כי על כל פנים הוא בטוח בהמשכון מכמה פגעים אבל זה שלקח משכון מהשם יתברך לא די שטעה בדעתו כנ"ל אלא אף גם לא הועיל כלום בטעותו כי עדיין איננו בטוח שישאר הממון אצלו לעת הצורך שמא יפגע להממון פגע שלא ישאר אצלו או הוא ימות בחצי ימיו כמו שיקרה בכל יום:
ומה שטענו ממנוחת נפשם כו' רצה לומר ואף אם נאמר שישאר הממון אצלו ולא יפרד ממנו עם כל זה איננו ידוע שיעבוד להשם יתברך על ידי הממון כי אולי יביאהו הממון לטירדא ולצער יותר ממה שהיה קודם לכן כי המרבה נכסים מרבה דאגה:
ויגמלהו תחת המתנתו כו' בשביל שימתין לו חובו הוא משלם לו כפל מחמת חסדו וטובו בוודאי לא לקח ממנו משכון:
והבורא יתברך כו' במה שאינו עולה בדעת שישלם כ"כ שכר טוב על מצוה אחת:
אלא אחר שהוא יכול למלאות כו' דרך משל אם משכנו על מנת שילוה לו על משכון זה אלף זהובים לוקח המשכון ואם לאו לא יקח והאדם יודע שאין לו יכולת למלאות להשם יתברך עבודה וצדקה כנגד כל הטובות שמקבל מהשם יתברך ובפרט אם משלם קצת הוא בעזרת ה' יתברך כמו שאחז"ל על פסוק מי הקדימני ואשלם מי עשה מזוזה אם לא נתתי לו בית וכן אפילו חכמתו ותהלותיו הוא מאתו יתברך:
כמו שאמר אחד מן החסידים כו' בך יצדקו רצה לומר בעזרתך יצדקו:
Chapter 7
ואומר כי מפסידי השערים הקודמים כו' ר"ל היחוד להאמין בבורא עולם כמו שנתבאר שם וכן הבחינה לבחון בבריותיו ולקבל עליו עבודת הבורא יתברך כפי הראוי לו ומי שרחוק ממנו השערים האלה ונפל במפסידיהם כמו שנתבאר לעיל הוא בוודאי איננו בטוח בה':
וממפסידיו עוד ויש עוד מפסידים לבטחון:
הסכלות בענין הבורא שאינו מבין שהשם יתברך הוא מלך גדול ונורא ומלכותו בכל משלה:
וממדותיו הטובות איך מתנהג עם בריותיו בחסד וברחמים ונותן להם כל צרכם תמיד:
ושהם קשורים באסוריו שכל הבריות קשורים בו יתברך ממש שהכל ביד ה' כל המאורעות שהאדם עושה הוא הכל בידו ואין מי שיוכל לשנות דבר חוץ מיראת שמים שנתן הבחירה בידו של אדם:
ומהם סכלות במצות הבורא כו' שאינו לומד תורת ה' המלמדת לאדם דעת איך יבטח בה':
כמ"ש ובחנוני נא בזאת וכל הפרשה שם על מעשר נאמר כמה שנאמר היקבע אדם אלהים (ל' גזילה) כי אתם קובעים אותי ואמרתם במה קבענוך המעשר והתרומה (שאתם גוזלים מן הכהנים והלוים היא גזלתי) במארה אתם נארים. על עון זה שאני שולח קללה במעשה ידיכם ואעפ"כ ואותי אתם קובעים הגוי כלו הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי. לת"ח וליראי ה' שהם בית ה' ממש. ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די וגו' כל הפרשה עיין שם ועיין מ"ש בשער ג' פ"י ממעלת המעשר מכל אשר חנן ה' לאדם שהוא מצוה גדולה מאד ושומר את הממון ומוסיפו ועיין בספר יש נוחלין ומקנ"ח:
בטחו בה' עדי עד כי ביה ה' צור עולמים סלע וצור ומחסה עולמים:
ומהם נטותו אל הסיבות הקרובות כו' רצונו לומר שזה הוא ממפסידי הבטחון בה' אם האדם משים בטחונו אל הסיבה הקרובה לו מה שהוא רואה שממנו פרנסתו וסבר שזה הדבר הוא נותן לו פרנסתו:
ולא ידע כי העילות כו' כי הדבר הקרוב אליו שממנו פרנסתו כחו מועט לתת לו פרנסתו מהדבר הרחוק ממנו שהוא עילה וסיבה לזה הדבר ודבר זה לדבר אחר עד שמגיע לאדם זה כל האמצעיים שמאתו יתברך נקראים עילות וסיבות והש"י הוא עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות והאדם המקבל מכל העילות והוא נקרא מעולל ואתה תבין:
וכללו של דבר כו' וראיה מוכחת ע"ז הוא מה שאמר שהילד בתחלה בוטח על שדי אמו ואח"כ על אמו ואח"כ על אביו ובכן עד מדרגות שזכר ומזה נראה כי כל מי שיש לו ידיעה יתירה בה' ובהשגחתו עליו יש לו בטחון יותר בה' (*מחמת שהוא מבין שטוב יותר לבטוח עליו):
(*חסרונם חסרון שלהם שאין המזון שלהם וצרכם גם כן אל הבורא יתברך. ר"נ):
ולא יגביר ענין על ענין לומר שזה הדבר חזק וטוב יותר לתת פרנסתו מדבר אחר רק מה שהוא בו עתה שממנו פרנסתו הוא טוב בעיניו ולא יתאוה לדבר אחר:
וישתעשע בזכרו בבדידות כלומר וישתעשע אפילו יהיה בבדידות יהיה לו שעשוע ושמחה בזכרו יתברך. (*או רצה לומר בזכרו בבדידות הבורא יתעלה שהש"י הוא אחד. ר"נ):
וישתומם מבלתי המחשבה בגדולתו וישתומם ושותק אם יעלה על מחשבתו דבר שהוא בלתי מחשבות בגדולת הש"י אזי שותק ותוהה ומשליך מעליו כל המחשבות הזרות ומעלה על לבו רק גדולת הבורא יתברך לבד. (*ויתמה על מי שאינו מחשב בשמו יתברך):
לפגיעתו שיפגעו בו שלוחי ה' ומלאכיו או שהוא לשון תפלה מל' אל תפגע בי שלא יכסוף כי אם שיתפלל לפניו:
ותטרידהו שמחתו באהבתו הטרדה שהוא טרוד תמיד באהבת הש"י הוא לו לשמחה גדולה יותר ממה ששמחים אנשי עוה"ז כשמשיגין תאותם ויותר ממה ששמחים המתים בתענוגים בעולם הבא כי שמחתו באהבת הש"י הוא יותר תענוג מכל תענוגי העולם הזה והעולם הבא כמו שאמרו חז"ל יפה שעה אחת בתשובה ובמעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא:
ואלה עשר מדרגות מהילד עד נביאים והחסידים אשר לא ימלט כו'. וכתב לעיל בשער ע"ה סוף פ"ד וז"ל ובזכרנו המדרגות האלה תועלת גדול למי שמבקש הדרך הישרה והוא כאשר תמצא בו מעלה שהוא קרוב אליה וידע מה שסמוכה לה מן המדרגות וישתדל המעלות שהוא קרוב אליה ויתבאר לו מה בינו ובין התכונה העליונה וישתדל לעלות ממנה מדרגה אחר מדרגה ויהיה יותר קל עליו עכ"ל:
ושבר מל' שברו על ה':
וכסל לשון אם שמתי זהב כסלי:
ואלהים ישימנו מן הבוטחים עליו הנמסרים לדינו בנראנו ובנסתרנו ברחמיו אמן:
שער חמישי - שער ייחוד המעשה
הקדמה
אמר המחבר מפני שקדם כו' ביאור אופני חיוב כו' נבאר עתה שמחוייב האדם לעבוד את ה' לבדו ולא לשום כונה אחרת ואז יהיה מצפונו זך ולבו בר לה':
מן הערבוב שלא יתערב לו שום כוונה אחרת בעבודתו שמפסידים את עבודת ה':
וההצלה ואז יהיה ניצול שלא ליפות א"ע בפני ב"א אף שעושה לש"ש אך מאחר שרוצה שישבחוהו בעבודתו שזה מביא אל החונף ושיהיה מרוצה בעיני הבריות:
בחלקות ברמיות ובשפתי חלקות ומאחר שהוא עובד את ב"א בוודאי אין לו בטחון שלם בהשי"ת כמ"ש לעיל א"כ ראוי להסמיך שער זה לשער הבטחון:
אל נא אשא פני איש שלא אשא פנים לשום איש:
ואל אדם לא אבנה לדבר דברי בכנוי לא לנוכח:
כי לא ידעתי אכנה לא הורגלתי לחנוף שום אדם ולא תגורו מפני איש כתיב:
Chapter 1
אבל מה כו' להגיע אל רצונו בלבד שלא יהיה לאדם שום כוונה אחרת כשעובד את ה' רק שעושה בזה רצון ה' שאמר ונעשה רצונו וזהו בעצמו ג"כ השכר והעונש כמ"ש כי רגע באפו חיים ברצונו ונתבאר זה לעיל כמה פעמים וכאשר יהיה לו שום כוונה אחרת זולת זה הוא עובד את עצמו ולא לשם ה' לבדו והוא כעבד הרע שמצפה לתשלום גמול וכמו שנתבאר לעיל עיין שם:
Chapter 2
אבל במה יהיה יחוד המעשה כו' ר"ל ע"י מה ובאיזה הקדמות שיקדים בנפשו. ואמר שהם עשרה ענינים שיתקיים תחלה בלב האדם בבירור ואז יהיה התולדה מהם שיעשה אחר כך כל מעשיו לשם ה' לבדו ולא יפנה לבו לשום דבר זולת ה' ולא יקוה כו':
והעשירי שיועץ עם השכל כו' כי יצר לב האדם רע ומסיתו בכל דבר קטן וגדול ולכך צריך לפקח על עסקיו ולהועץ עם שכלו שלא יפתנו יצרו ברמאות כי הוא מפתה בני אדם ג"כ בטענות שכליות רק שהם דברי שקר כמו שיתבאר לפנינו:
Chapter 3
אבל וכו' להזדיין ענין קישוט ליפות ולקשט את עצמו בעיני הבריות. למ"ה:
Chapter 4
אבל מפסידי יחוד המעשה כו' ע"י שלשה דברים האלה יבא הפסד וכליון במעשיו שבוודאי אינם לש"ש והוא מפרשה אחד לאחד:
ואם יעשה כו' כוונתו בהם מי שיירא ויקוה מבני אדם בלבד ר"ל כמו מי שירא מב"א ומוכרח לעבוד אותם כן זה שאינו יודע את האלהים ועושה שום מצוה בוודאי כוונתו ג"כ לב"א שהרי אינו יודע את האלהים. וי"ג מה שירא מב"א:
ועובד בני אדם ולא הבורא אותם אותם קאי על כלל העולם:
איננו מוזהר ע"י נביא רק מעשה אבותיהם בידיהם. ומי יברר לו עתה הפסד אמונתו באותות:
אבל המחניף כו' במה שקבל מן המצות ומן אבותינו דור אחר דור וקבלו עליהם ועל זרעם לאשר ולקיים כל התורה שהזהירה אותנו לעבדו לבדו ולא לעבוד זולתו:
עובד מי שממרה את האלהים שפעמים מחניף לרשעים ולכל מי שרוצה למצוא חן בעיניו הוא מחניף לו לכן אין תכלית לנעבדיו ג"כ:
אך מי שאינו מבין מצות ה' כו' ור"ל אם הוא עם הארץ ובור איך יוכל לעבוד את ה' בשלימות כיון שהוא מםופק אם הוא מחויב במצוה זו אם לאו ואף אם עושה הוא רק מצות אנשים מלומדה ועושה ג"כ בשבילם ולא לש"ש וכמ"ש חז"ל אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד:
ואם הוא יודע כו' אף שהוא יודע כו':
אבל הרהור היצר שהוא השלישי ממפסידי המעשים כמו שזכר:
אחד מהם מחשבות כו' מה שמכניס היצה"ר מחשבות רעות בלב האדם שיהיה מסופק באמונתו ובדברים האמתיים כמו התורה והנבואה ושכר ועונש ודומיהן כמה שיתבאר ועי"ז פורק ממנו עול תורה ומצות:
והחלק השני שהוא בא עמו וכו' ר"ל אם הוא חכם בתורה ואינו יכול לו לשבש עליו באמונתו הוא מכניס לו הפסד וכוונות רעות בחכמתו ובתירתו בטענות שכלות מזוייפים כמו שמבאר באורך השני חלקים בפ' ה' שלפנינו בטוב טעם ודעת:
Chapter 5
וראיתי לבאר כו' דמיונים דמיון ודוגמא ליקח ראיה ממנו על שאר פתויי היצר כי אין קץ לפתוייו ומי יוכל לכתוב כולם:
והוא שאומר אני לך:
בן אדם ראוי לך לדעת כו' הוא יצרך הנמסך בכחות נפשך היצה"ר הוא מעורב בכל הכחות שיש בנפש האדם וכן הוא מעורב וממוזג ברוח האדם ובחושיו הגופניים שהם חוש הראות השמע והריח והמשוש בכולם הוא מעורב ומשותף להטותם לפי רצונו עיין בסוף ספר שער קדושה מהו היצה"ר ע"ש באורך ואשרי עין ראתה כל דבריו ותבין משם:
וצפון חובך מה שאתה מחשב במצפון לבך ובמחשבתך שהוא דבר שבהחבא ונסתר מכל בריה והוא מושל בכולם להטותם לפי דרכו הרעה:
שתהיינה ברצונך אתה סובר שתנועותיך הנראות והנסתרות הם לפי רצונך ואינך נותן לב שבכל תנועותיך הוא נותן לך עצה לפי רצונו ואם אין אתה עומד כנגדו לדעת האם דרכיך ישרים אם לאו תיכף תפול ברשתו ותלכד כצפור בפח:
והוא מורה אותך לשון יורה קשת:
בחציו הממיתים לשרשך מארץ חיים מעוה"ב שהרי ראינו שהוא מפתה את האדם מדבר קל על דבר חמור עד שאומר לו לך ועבוד עבודת כוכבים וכמה יוצאים לתרבות רעה ר"ל והוא הכל מפתוי היצה"ר ולכן הזכיר הכתוב מאד לשמור ממנו מאד כמ"ש השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ר"ל כאשר סרתם מדרך התורה אפי' בדברים קלים סוף ועבדתם אלהים אחרים וגו' וסוף וחרה אף ה' בכם וגו' עד ואבדתם מהרה וגו' וכמו שאבותינו ספרו לנו בספריהם וכן ראינו בעינינו וז"ל המגיד להרב בית יוסף פ' וארא חזק ואמץ בתורתי ויחד לבבך שלא להפריד מחשבותיך מתורתי יראתי הדבק בנצחי בנקיותי בסודי בעוזי כו' ובטל מלבך כל הרהורים הבאים לך מיצה"ר ונחש והם מכניסים אותם בלבבך לאבדך להוממך ולהשמידך ואתה עמוד כנגדם ובטל אותם בלבך ואל יכנסו דבריהם באזניך ובכן תאבדם תהוממם תשמידם כי אליך תשוקתם ואתה תמשול בהם כו' ובפרט בעת התפלה צריך אתה שלא תסיח דעתך כלל כי ברגע אחד שתסיח דעתך יצרך הרע יאבדך יהוממך ישפילך ישמידך ויפילך בבור תחתיות לכן אתה תהיה תמיד ער לתחבולותיו ואל תתעלם אפי' רגע אחד ממנו כו' וראה כי כל הרהורים שיהרהר האדם בעסקיו לא מוסיף ולא גורע ולא מבטל מהנגזר עליו דבר לכן בטל הרהורים מלבך ותשרוף אותם בקש דק"ש ובכן תתעלה ותתנשא עכ"ל:
כמתלהלה היורה זקים פי' רש"י לשון עיפות ויגיעה כמו ותלה ארץ מצרים:
זקים ניצוצות כלומר המייגע עצמו כאילו אינו מכוין ומורה ומשליך על האדם ניצוצות וחצים וכלי מות ואומר לא נתכוונתי עליך:
כן איש רמה את רעהו וגו' יטריד אותך בהם מתועלותיך ע"י מחשבותיך הרעות שמעלה תמיד בלבבך כדי שעי"ז תהיה טרוד מלהסתכל ולחשוב מה שהוא תועלתך דהיינו תורתך ואמונתך:
ואם תהיה נזהר ממנו כו' תנצל ותמלט בע"ה כמו שאחז"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו לא היה יכול לו שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ה' לא יעזבנו בידו וגו' רק שאתה מחויב להלחם בו בשכלך:
כמ"ש בסעיף מסעיפיו כו' כי רבים חללים הפילה נאמר באשה זונה והתאוה באשה זונה וההדרכה אליה הוא חלק וסעיף אחד מתחבולות הסתת היצה"ר והנמשל לאשה זונה הוא אפיקורסות ועבודת כוכבים כפל הפסוק שתי מיתות בעוה"ז ובעוה"ב:
ע"כ אל תטרידך כו' שלא תהיה טרוד ללחום שאר מלחמות עם אויביך:
ממלחמתו ועי"ז לא תלחם עם היצה"ר:
וקרב גם הוא לשון מלחמה כמו המלמד ידי לקרב כי מלחמת היצה"ר הוא יותר הכרחי לך משאר מלחמות כי שאר אויביך רחוקים ממך והיצר קרוב עמך וגם שאר אויבים שואלים מעמך אם תעשה עמם מלחמה והיצר איננו שואל כלום רק לוחם מלחמתו תמיד כי הוא נמצא עמך תמיד:
ואמרו על חסיד שפגע כו' והר"מ אלשיך בפ' כי תצא כתב ג"כ כדברים האלה ע"ש וסיים שם ומחמת ב' טעמים גדולים ויקרים הוא מלחמת אנשים קטנה בערך מלחמת היצה"ר הא' כי מלחמת אנשים לא לאדם היא רק לה' כי ה' איש מלחמה ובלעדו לא ירים איש את ידו אבל מלחמת היצה"ר לאדם היא ולא לה' כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים כי הבחירה בת חורין אל כל אשר יחפוץ יטה. והשני כי הלוחם על יצרו הלא ידמה אל נער קטן יקרב אל עיר אשר לא ידע תמול שלשים ובא גבור זקן מלומד מלחמה מנעוריו בקי בכל מוצאי העיר ומבואיו כי כל ימיו גדל בתוכה ואנשים בה כשש מאות איש והמותר כולם כעבדים לגבור הזקן ההוא וסרים אל משמעתו גבורי כח עושי דברו והעיר סוגרת ומסוגרת והמה והגבור בקרבה והנה זה בא נער קטן ויערב אל לבו לעשות מלחמה עם הגביר הזקן ההוא ולהפילו ארצה וללכוד את העיר כולה ולשבות את כל אנשיה ולכבוש אותה ואת כל עמו להיות לו לעבדים ולהפך לבבם אליו לכהנו לו והן אמת אם ככה הוא עושה האדם עם יצרו הרע הוא תכלית הגבורה עד אין קץ שהוא כמשל הקטן הלוחם עם הגבור הזקן הנ"ל וזהו מה שאמרו חו"ל איזהו גבור הכובש את יצרו שנאמר טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר הנ"ל כו':
התעתדו תרגום התיצבו כלומר הכינו עצמכם:
לדעתו יתרון כחך מאחר שהוא יודע שכחך גדול מכחו ע"כ לא יעלה על לבו להלחם עמך עוד:
ואינו מקיל בקטנה כו' כמו שאמרו חז"ל עבירה גוררת עבירה ואמרו כל השובר כלי בחמתו כאילו עובד עבודת כוכבים שנאמר לא יהיה בך אל זר זהו היצה"ר שהיום אומר לו עשה כך ולמחר כך עד שאומר לו לך עבוד עבודת כוכבים כמ"ש לעיל כאשר וסרתם אח"כ ועבדתם וגו' כנ"ל:
ואליך תשוקתו פי' רש"י תמיד הוא שוקק ומתאוה להכשילך:
ואתה תמשל בו ואם תרצה תתגבר עליו וכ"מ בגמרא ספ"ק דקדושין ע"ש. ומ"ה פי' כי במהרה תהיה תשוקתו אליך כלומר שיצרך ישמש לצרכך להכרחך לבד שאי אפשר לאדם בלא יצר כלל שהרי צריך לו לתאות המאכל לקיום גופו ולתאות המשגל למצות פו"ר וע"ז אחז"ל יצר תינוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת עכ"ל ור"נ פירש תשוקתו שיהיה נכנע לך וכ"כ לקמן ועם חולשת השכל כבר סיפר מהירת תשוקת היצר אליו בהלחמו בו:
ואם עצמו חייליו אע"פ שיש לו הרבה חיילים עצומים והם כל האברים וחושים שבאדם:
וכמו שספר עליו החכם שלמה בקהלת עיר קטנה ואנשים בה מעט ובא אליה וגו' וסבב אותה ובנה עליה מצודים גדולים ומצא בה איש מסכן חכם ומלט הוא את העיר בחכמתו ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא עכ"ל:
ומעטו אצלו כו' ואורך מאוייו לפי ערך תאות האדם בעוה"ז וחשקו להיות לו כל העולם ומלואו כל כלי גופו ואבריו המעטים לפי ערך תאותם:
מפני שהוא מקיף את האדם בעבור צורך האדם לצרכי גופו כנ"ל ומן ההיתר יסיתנו למותרות ולאיסור והשכל הוא איש מסכן מפני שאין משתמשין בו רק בעבודת השי"ת בתורה ובמצות וכיוצא וחכמתו בזויה:
ועם חולשתו ואף שהשכל חלש נגד היצר כבר סיפר הכתוב מהירת תשוקת היצר אליו כמ"ש ומלט הוא את העיר וא"כ כל העיר וכל אשר בה עבדים להשכל וגם היצר עבד להעיר הוא הגוף שיהיה לו רק קיום והעמדה בעולם כנ"ל וע' באלשיך פ' כי תצא וגו' שמבאר כל הפרשם במלחמת האדם עם יצרו ואיך יתגבר עליו ע"ש דברים נמרצים באורך:
ויש בזה הערה וכו' שלא יאמר האדם מי יוכל להלחם ביצה"ר כיון שיש לי כ"כ צבאי צבאות והרהורים רעים וסובב את האדם בכל דרכיו ע"כ אמר הלא העירותיך עליו והבאתי לך ראיות שאינו יכול לעמיד לפני השכל רק חזק כנגדי השתדלות וחריצות גדולה או אז ינגף לפניך:
ותחלת מה שיספק אותך ועתה הוא מפרש מה הם פיתויי היצר ואיך יוכל לעמוד כנגדו:
שיספק לתת ספק בלבך שנפשך ונשמתך אין להם שארית בעוה"ב וא"כ אין לך להשתדל רק להיות טוב בעוה"ז כי מחר נמות ושם לית דין ולית דיין ח"ו:
ואם תתיעץ כו' בראיות כו' ונתבארו בספר הזה כמה פעמים דוק ותשכח:
ויאמר לך כי העוה"ז אינו חדש ולא נתחדש:
ולא סר לא פסק מעולם שהעולם ח"ו קדמון וכן לא יסור לעולם עד עולם לא יתבטל העולם ממילא א"כ אין מי שברא את העולם ואינו מחויב לעבוד לשום דבר:
וכאשר יקרר בזה לשון קרי ומקרה להעלות ברעיונך מחשבה זו בלתי טהורה:
שוב לשכלך כו' במה שימציאך באמת תמצא בשכלך שיש לעולם בורא כמו שנתבאר בשער היחוד ע"ש כי אפי' גלגל קטן אחד לא יתכן שיתהוה כך מעצמו כ"ש וק"ו לעולם הגדול הזה והגלגלים הנפלאים מה שאנחנו רואים ומה שלמעלה מהם ע"ש באורך:
כמו דעת מניחי הרבוי שאומרים שיש הרבה אלהות שנים וכו':
ודעת אנשי התולדות ר"ל אנשי הטבע שאומרים שאין הטבע יכול להשתנות לעולם ובוטחים בטבע בשיתוף. למ"ה:
מצד חיוב עבודת הבורא אם יש חיוב. ר"נ:
כי המושכל אם לא תגדור לנו הקבלה כמותו עד כמה תכבד עבודת ה':
ואיכותו ואיך יהיה עבודתו יתברך:
וזמנו באיזה זמן:
ומקומו ובאיזה מקום:
לא יתכן לנו מצד שכלנו וע' בריש הקדמת המחבר בד"ה והשעורים שפתחם הבורא כו' מה שכתבתי שם מספר הכוזרי דברים רצויים ותבין היטב דברי המחבר בזה ובספר זכירות שלי:
ועוד כי התורה השיבה אותנו כו' ר"ל התורה בעצמה החזירה אותנו להשיב לשואל כשיהיה לנו שום ספק בשום דבר בתורה שנלך לדרוש אל הכהנים הלוים העומדים בבהמ"ק כי הם עמודי הקבלה שלא מש מהם פי' התורה מן משה עד אליהם באשר שהם היו פנויים לעסוק בתורה כי את לחם אלהיהם היו אוכלים שם ולכך חייבים לשמוע להם כמ"ש והאיש אשר יעשה בזדון וגו':
בשער הרביעי כו' ע"ש בד"ה ואם יאמר האומר כו' ע"ש באורך ותבין:
גמול העוה"ב כתבתי מזה לעיל בכמה מקומות:
וכאשר נשמע אליו רצה לומר להיות טרוד בו תמיד. הר"נ:
ייפה לנו המותרים ר"ל היצר מיפה לאדם לרוץ אחר המותרות והתענוגים שהמה גרמא לכל עון ולכל חטאת כמ"ש בזה סוף שער היחוד ובשער הפרישות שהוא אל זר שבגופו של אדם ע"ש:
הגבר המוסת הניסת:
בחכמת הלשון ותוכן המשקל וכו' הם הפיוטים והשירים שמחברים ע"ד המשקל ביתד ותנועה כידוע במלאכת הדקדוק והשירים כי כל מי שמיגע באותן דברים ומבלה זמנו בהם הוא מבטל בזה התורה והתפלה ועל הרוב נראה שמראים חכמתם בעיני כל ומעשה ידם להתפאר:
ותתמיד לשבת עם כו' ותמיד תשב עם האנשים המדברים בלשון צח:
ותלמוד מהם לדבר עם כל כת כו' ואם לא יתן לנו הש"י יותר נסתפק במועט:
ולא נצטרך אל זולתו אל המותרות:
ואם נשמע אליו בהם לרדוף אחר התענוגים נצא ממדרגה למדרגה עד כו':
וזה הדמיון בחלק ראשון משני החלקים שזכר לעיל סוף פרק ד' שאמר אבל הרהור היצר מתחלק לשני חלקים כו' ע"ש:
ואם יהיה לך שכלך זך וכו' בעת הדברים כו' כלומר אם בשעת מעשה כשמפתה היצר אותך יהיה שכלך זך ותדע ותשכיל היטב איך כל ראיותיו ופתוייו הם טעות וסכלות ותרגיל את עצמך בדרכי המופת ויתברר לך:
תראה כמו יראה כל זכורך:
ותמלט חכמתך כלומר תוכל להציל חכמתך מן הספק כו':
ואם תקצר דעתך מזה ר"ל אבל אם תתעצל בדבר זה ולא תתן דעתך ולבך עליו לעמוד כנגדו בחכמה ובתבונה ובדעת אזי יהיה פתוייו לך יותר חזק כו':
וגברו עליך יותר מזדמן בכל עת הוא מזומן לגבור עליך:
וכאשר יפתה שכלך רצה לומר אשר יפתה את שכלך שיאמין לעצתו אזי יטה את שכלך מעליך שיעקר השכל שניתן באדם להנהיגו בדרך ישרה והיצר יטנו מעליך שיהיה עוזר לו לעשות כל תועבת ה' ע"פ השכל. לכן אמרו חז"ל שנה ופירש יותר מכולם:
ויפילך ממדרגות הגמול בעוה"ב ר"ל אף שתהיה חכם בתורה ותעסוק במצות לא יהיה לך שום שכר בעולם הבא כשתשמע לעצת היצר הרע שיהיו כל מעשיך שלא לשם שמים כמו שמבאר לפנינו ותהיה כדואג ואחיתופל וכיוצא בהם והאפיקורסים שבכל דור שאין להם חלק לעוה"ב אף שהיו חכמים גדולים:
כמ"ש כי ישרים וגו' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם ע"י התורה יכשלו והם חכמים להרע:
כי באש ה' נשפט ואיזו אש ה' זו התורה כמ"ש הלא כה דברי כאש וגו':
והיה בלבי כאש בוערת והיה הנבואה בלבי כאש:
ע"כ הזהר שלא תטה אשורך מעגלותיך מדרך האבות שהוא דרך התורה והמצות בתנ"ך ושאר מוסרים ישרים שנזכרו בגמ' ובזוהר ובשאר ספרי מוסר שהלכו בה והזהירו ונחלו לנו ללכת בה כי בודאי לא נחלו לנו אבותינו דברים שקרים שאין בם מועיל ח"ו:
אל הבדיאות כצ"ל ר"ל שלא תבדה מלבך ומעצמך מנהגים חדשים ודרכים שלא דרכו בהם אבותינו כי זה הריסת כל התורה והמצוה כמ"ש אם לא תדעי לך וגו' צאי לך בעקבי הצאן בעקבי אבותינו. עי' פי' רש"י:
וכתיב אל תסג עולם אשר עשו אבותיך. עכל"ה:
עולם הם העולים ממצרים שקבלו התורה מסיני:
שמע בני מוסר אביך שהוא בוודאי דרך הישר שמייסר האב לבנו ולכך מהפך הפסוקים וכן הפסוק:
דור טהור בעיניו הולך אחר עיניו ודעתו. ובאמת:
ומצואתו לא רוחץ שהם הדעות הרעות המטונפות שלא רוחץ מהם. ולכך:
דור אביו יקלל וגו' שאינו רוצה לשמוע לעצת אביו הטובה ואין לך קללה וקלות יותר מזו ולכך מהפך הפסוקים שזה נתינת טעם לזה וע' ברמב"ם הלכות עבודת כוכבים פ"ב שכתב כדברים האלה והבאתי דבריו לעיל בשער היחוד ע"ש:
אך אם תראה כו' ר"ל לעשות צדקות וג"ח ושאר מנהגים ישרים אף שאין התורה מחייב אותם שהם לפנים משורת הדין בוודאי טוב וישר הוא ובלבד שתצא תחלה ידי חובתך מהמצוה והתורה הכתובים שזה הוא העיקר כמו שמסיים:
ואמרו אמר רב הונא כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה פי' רש"י להגין עליו מהיסורין ומעלילות ועל פירושו באר היטב לעיל בהקדמה ואחז"ל ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי:
ואמר אחד מן החסידים מי שאין לו תוספת כו' ר"ל שאינו עושה סייגים וגדרים משמרת למשמרתו נוגע תיכף בגוף האיסור כשיחטא כמ"ש הר"מ אלשיך במשלי ב' על פסוק למען תלך בדרך טובים וארחות צדיקים תשמור ר"ל אם תלך בדרך טובים שהוא לפנים משורת הדין אזי תוכל לשמור ארחות צדיקים שהוא שורת הדין שאף שתחטא באיזה דבר אין אתה נוגע עדיין בגוף המצוה אבל אם אין אתה הולך בדרך טובים אזי לא תוכל לשמור אורח צדיקים כי אין צדיק בארץ וגו':
ואין התוספת מתקבלת כו' כי היתכן שיעשה לפנים משורת הדין וחסידות ויעזוב גופי התורה ועיין בספר הכוזרי מ"ב שהאריך בזה:
וכבר התירו לנו שלא נאמר שיש בזה בל תוסיף:
וחייבו אותנו להתנהג בתוספת המצות כו' וכתב הרמב"ן שכל הנהגות טובות אף שלא נזכרו בתורה הזהירה אותנו התורה כמ"ש ועשית הישר והטוב שכל מה שטוב בעיני אלהים ואדם מחויב אתה לעשות הכל ע"ש וכ"כ על פסוק קדושים תהיו שהוא צווי על האדם שיהיה קדוש וטהור בכל הנהגותיו ומדותיו של עצמו שיהיה כלו קדוש והאריך להביא כל הנהגות הטובות ע"ש באורך וסיים כי אע"פ שאלו מצות מדבריהם עיקר הכתוב בכיוצא בזה יזהיר שנהיה נקיים וטהורים ופרושים מהמון בני אדם שהם מלכלכים עצמם במותרות ובכיעורים עכ"ל ובספר שומר אמונים העתיקו ע"ש:
ומהרבות הדברים אפילו כו'. כי מדברים בטלים נובעים כל תועבת ה' ודברים מגונים הרבה כאשר יתבארו בחשבון י"ז ע"ש ובאלשיך על פסוק ועשית את מעיל האפוד ע"ש דברים נחמדים:
ומהפליג בשבח אדם כו' ואמרו חז"ל מתוך שבחו בא לידי גנותו ע"ש ונאמר מברך רעהו בקול גדול בבוקר השכם קללה תחשב לו כו' ע"ש:
ושלא יספר בגנותם וכו' שלא ירגיל לשונו לדבר בב"א ויהיה לו לטבע ועוד שישכח עי"ז מומי עצמו כמ"ש לקמן:
ואם הם אע"פ שהם ראוים בכך:
וראוי שנבאר עתה מן החלק השני הזה מה שמפתה היצר לאדם השלם בתורה כנ"ל רק שהפסיק בענין הזירוז וכיצד יעמוד כנגד היצר. ועתה חוזר לענינו:
כי אין ענין כו' אלא אם יש לו ר"ל שאין לך דבר טוב שלא יהיה לו פגע שיוכל להפסיד ולקלקל הדבר הטוב ההוא וכל הטוב ביותר יוכל להתקלקל במהרה יותר כמו שנראה בבגדי חופש ומשי שמתקלקלים במעט שמן ורבב ואצ"ל הכלי שעות שקורין זייג"ר או אוה"ר שמתקלקל במהרה מה שא"כ במלאכות הנבזים ובגדים העבים והשקים:
לא ימלט לו ממנו דבר כו' ר"נ לא יוכל להמלט מעשיו הטובים אפי' א' מהן מהרבה פגעים המשיגים אותם כמו שיתבאר:
נירו לכם ניר וגו' תחלה חורשין השדה לנקותם מהקוצים והברקנים ואז צומח תבואה נקיה אבל מי שזורע על קוצים אין התבואה טובה ומה שמצמחת מעורבת עם קוצים ואמר הנביא להם שיעשו כן במעשים הטובים כנ"ל:
ואמרו אמרן ומהאי קרא כו' ומזה ראיה שאין למנוע מלהודיע ולפרסם כל חלקי הסתות היצר לאדם ולא חיישינן שמא ילמדו לשקר מתוך הדברים רק צריך להודיע כל חלק הטוב והרע וצדיקים ילכו בם וגו':
ממה שמספק מה שנותן היצר ספק בלב האדם:
ישוב לפתותך ולהטעותך בנפשך ר"ל אם בכל אלה לא תאבה ולא תשמע אליו רק שאתה תתחזק בתורה ובמצות שמא תאמר שאין היצר שולט בך ואינך צריך להשגיח עליו ולראות האם ישרים דרכיך רק תדע שעדיין השטן מרקד עליך לפתותך:
בנפשך ר"ל בעצמך ובחכמתך אשר אתך:
וכבר הגעת ממעלת החסד ר"ל במעלת אנשי החסד והאמת כלומר מכת החסידים והישרים:
וראוי לך להנהיג עצמך ג"כ כו' ר"ל לעשות מעשיך שתמצא חן בעיני הבריות וע"י זה תהיה לך תועלת מהם:
ואמר הכתוב חדלו לכם וגו' אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא פירש"י אשר כל חיותו וכחו תלוים בנשמת אפו שהוא רוח פורח שהיום ישנה בו ומחר תצא ממנו ע"כ:
והוא לראיה וכו' על רצות הבורא אותו מזה נראה שהש"י רוצה בו ובמעשיו מאחר שב"א נוחים ומרוצים במעשיו כי כשם שהמחלל שם שמים בסתר נפרעים ממנו בגלוי בוודאי מדה טובה מרובה והירא את ה' אף בסתר הקב"ה מכריז עליו בגלוי:
אבל שיהיה האדם החסיד כו' כי זה הוא החונף הגמור שעובד לב"א והוא כעובד כוכבים כמ"ש לעיל בפ"ד ע"ש:
והשב עליו כו' מדעתי חובות האלהים עליו ר"ל מה שאתה משבח אותי שאני חכם גדול ושאר מעלות שיש בי כנ"ל אני יודע שאני מחויב עי"ז להודות להש"י יותר משאר אנשים שאינם יודעים כ"כ וכמ"ש חז"ל לפום גמלא שיחנא:
וכי הוא כי אם לטענה עלי כמו שאחז"ל ששגגת תלמוד עולה זדון ואמרו וסביביו נשערה מאד הקב"ה מדקדק עם סביביו כחוט השערה:
כל הבשר חציר כמו חציר מעשב השדה אשר ימולל ויבש במהרה כן ב"א:
וכל חסדו כציץ השדה חסד שעושה כציץ הפורח ונופל מהרה מהפרי ואינו מתקיים כן מעשי ב"א אינם מתקיימים וא"כ איך יתגאה האדם:
ואחז"ל אם אין אני לי מי לי מי ידאג בשבילי:
וכשאני לעצמי ר"ל אם אני עושה כל מעשי רק לעצמי ולהנאתי מה אני נחשב אם לא אעשה לש"ש ולתת נחת רוח ליוצרי:
ואם לא עכשיו בעודני חי לעשות:
אימתי שמא לאחר מיתה ואז אדם חפשי מן המצות ואין אדם בטוח לחיות אפי' שעה אחת:
וכאשר כו' מצד אהבת השבח כו' יפתה אותך שתאהב שישבחו אותך ושיצא לך שם טוב בעוה"ז:
והשבתך כל עניניך אליו כלומר שהשלכת כל יהבך ובטחונך על ה' לבדו:
שתראה מעשיך לב"א כאן הוא מפתה אותו שיראה מעשיו הטובים לב"א כדי שישבחוהו ויקנה השם והכבוד ולעיל אמר אחר שכבר פרע חובות הבורא די כפי מחשבת יצרו כנגד מה שקיבל טובות הבורא וישתדל לפרוע חובת ב"א דהיינו שיעשה מעשים לתועלתם לבד שאינם מענין עבוות ה' כדי שיאהבוהו ב"א ויכבדוהו וכאן נתיאש מן הפנים הנזכרים ומ"מ יפתהו שיעשה עבודת הש"י בדרך שיראו ב"א וישבחוהו על עבודתו (עכ"ל מ"ה):
ואין להם יכולת להועילני כו' כמו שהצמח ובע"ח אין ביכלתם להועיל ולהזיק לאדם בלתי רצון הבורא יתברך כן אין ביכולת ב"א להועיל או להזירן כמו שנתבאר בשער הבטחון ע"ש:
ונאמר למלך אחד ממלכי ישראל. כך מצאתי:
ולא ישאר לי לעוה"ב וכו' כלום כמו שמצינו בר"ח בן דוסא שנתנו לו מן השמים רגל משולחן של זהב לחלץ עניותו וכאשר ראה שכל הצדיקים ישבו על שולחן של ד' רגלים ושולחנו חסר רגל אחת התפלל שיקחוהו ממנו ולא רצה ליהנות ממנו בעוה"ז וכן אמרו בר"א בן פדת וזולתם ע"ש:
ומה שזכרת ר"ל היצר מאנשי עבודתו וזולתם דהיינו הן מאמינים הן כופרים כמ"ש ורחמיו על כל מעשיו: *(ר"ל הכוונה בזה בהבטחתו ית' על השם כמו שבאה הבטחתו בשער וכו' אבל אין כוונת הצדיק בעבודתו עליהם. פ"ל):
וכבר אמרו כו' הנשתוית כלומר האם שוה לך:
השבח והגנות כמו שאם מגנים אותך אין אתה שנוח בזה כן יהיה בעיניך אם משבחין אותך לא יפעל בך שום שמחה מטעמים שכתב לעיל בזה ובשל"ה כתוב שזה מה שאמר דוד אם לא שויתי וגו' שהוא מלת הנשתוית ע"ש:
וכאשר כו' ישתדל לחבל את מעשיך בטרוד לבך כו' ר"ל שמכניס בלבך שתדאג ותחשיב תמיד על העוה"ז ואיך יהיה פרנסתך ותאותך ושתשכח אחריתך אלא עוד שאף בשעה שאתה רוצה להתפלל או ללמוד שום חכמה מכניס בלבך מכל אופנים שיוכל כמו שמסיים:
ויאמר לך אח"כ אחר שהכניס בלבך כל זה בשעת התפלה והלמוד אומר לך הן עתה יש לך פנאי ואתה בטל משאר עסקים טוב הוא לחשוב עתה כל עסקיך ועניני גופך כי בזמנים אחרים תהיה טרוד במו"מ ולעשות צרכיך ועתה בשעת התפלה תוכל לחשוב על כל אלה נמצא שהוא מבלבל תפלתך וחכמתך ומה שעליך ומה שאתה חייב לאחרים:
מפני שאתה בעת עשותו מזומן בגופך מפני מה מצא מקום להכניס בלבך כל אלה מפני שאתה מדבר תפלתך בלא כוונת לבך אבל אם היית מתפלל בכל כוונתך להבין כל דבר מה שתוציא מפיך לא יארע לך כל אלה:
או בפספסים בל"א ברעט שפיל (ובלשוננו נקרא דאמין טשעכטשאווים) או קארטין:
*[בשאלה ותשובה להוציא דבר חדש ד"מ אם יהיה כך איך דינו וזה נקרא שאלה ותשובה. וקושיא ופירוק הוא ממה שקשה לאדם במה שלמד כבר והישוב לזה נקרא פירוק. פ"ל]:
ויפסיד עליו וכו' אע"פ שיחשוב בדעתו בעת התפלה לעשות מצות וצדקות ולתרץ קושיות שהם דברים טובים ותקנה אבל ההפסד מה שמפסיד תפלה זו במחשבות זרות יותר עבירה בידו מכל מה שהעלה בלבו ויצא שכרו בהפסדו ואמרו חז"ל זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד ואמרו אין עומדין להתפלל אלא מתוך הלכה פסוקה פי' רש"י שאינה צריכה עיון כדי שלא יהרהר בה בתפלה והטעם שאם יהרהר בהלכה לא יכוין בתפלה כהלכה והתפלה צריכה כוונה כמו שנתבאר בש"ע א"ח סימן צ"ח וק"א ע"ש וז"ל שם התפלה היא במקום קרבן ולכן צריך ליזהר שתהא דוגמת הקרבן בכוונה שלא יערב בה מחשבה אחרת כמו מחשבה שפוסלת בקדשים וכן שאר דברים הנזכרים שם ע"ש:
ואפשר שיבקש כפרת המקום כו' וכתב באורחות חיים סימן ל"ו כוון בתפלתך כי התפלה היא עבודת הלב ואם בנך ידבר לך ולא מלבו הלא יחר לך. מה תעשה טפה סרוחה לפני מלכו של עולם ולא תהיה כעבד שמסרו לו מלאכה נכבדת לטובתו ומכלה אותו ואיך יעמוד לפני ממ"ה הקב"ה ומה טוב לבקש סליחה על אמרך סלח לנו בלא כוונה ואם א"א בכל התפלה עכ"פ ברכה של י"ח וק"ש אל יחסר כי לא יצא ידי חובתו מי שלא כוון בהם עכ"ל:
ובחבו ר"ל במסתרו:
ואם ייקץ וכו' ויחשוב עם נפשו עם עצמו וכתב בשל"ה ויחשוב בלבו אלו היה מדבר לפני מלך ב"ו והיה מערב בין דבור לדבור דברים אחרים זרים בודאי יחייב ראשו למלך והנה אצל ממ"ה הקב"ה מחשבה כדבור כי כל הלבבות דורש ה' וכל יצר מחשבות הוא מבין ומה לי אם מפסיק במחשבה אחרת או בדברים אחרים בתוך התפלה כו' ע"ש:
ואיך לא אבוש מבוראי כו' כי הוא יודע מחשבות לבבנו ומה שנחשוב בתוך תפלתנו ואיך לא ישפוט כפי ידיעתנו כמ"ש לעיל בשער ע"ה ספ"ט הלא תראה כי הדיין כו' ע"ש. ויותר מה שנתבאר כאן בענין התפלה תמצא בחשבון הט' באורך מענין זירוז התפלה ע"ש:
שארצה לו מנפשי שאני אעשה להש"י דבר מה שאני עצמי לא רציתי מב"א חלש כמוני וכן אם אני עשיתי כן לנברא כמוני ג"כ לא היה רוצה בזה ואיך לא אבוש מבוראי כו':
וכאשר יתיאש כו' בהנחת החונף ר"ל שיניח החנופה מכל וכל וכוונתו שלא יעשה דברים טובים במעמד ב"א וא"כ הוא מניח עבודת הבורא בשביל שבח ב"א שלא ישבחוהו עליה והוא בורח מאש הקטנה ממדת החנופה אל אש הגדולה שלא יעשה שום מעשים טובים אחת לאחת:
ומהשלמת אופני זריזותך ויאמר עוד היצר אם תרצה להיות זריז בשלימות:
שתתרע ר"ל שתהיה ריע וחבר כמו ריע דוד:
שלא להזדיין ר"ל להתקשט וליפות עצמו לב"א:
והשני שתדע מנפשך שאם היית מהיחד ר"ל ביחידות בפני עצמך:
ההיית עושה המעשה וכו' האם היית עושה הדבר הזה ג"כ:
הרבה ממנו אזי תוכל להרבות עוד כמעשה ההוא אפילו בפני כמה ב"א ולא יזיק ואם לאו שעדיין אין לבך שלם כ"כ מוטב שיניח אותה ולא יעשה דבר מזויף בכוונות רעות:
אולי תגיע לזה במעשך ובהמשכך אחרי עבודת כו' ר"ל וכשתמשוך עצמך אחרי עבודת הש"י אזי תגיע לגמול העוה"ז והעוה"ב א"כ יפה לך בשיתוף הנסתר:
והוא ששמת נעבדך ר"ל עבודתך:
לנפשך לעצמך בשביל עצמו שיהיה לו עוה"ז או עוה"ב ואם לאו לא היה עובד עבודת הש"י בלב טוב:
ושמחה שלא תעשה אלא אותה שיש בה שמחה. ר"נ:
*[תאות ל' יאות כלומר ראוי ונכון]:
וכאשר כו' מעניני ההכרה והצדק כמו שנתבאר לעיל בשער ע"ה פ"ח ששני דברים האלה נראים לנו שהם פותרים זה את זה דהיינו שפעמים נראה שהאדם מוכרח בכל מעשיו א"כ אין לו שכר ועונש ונראה להיפך שהש"י מזרז לאדם לעבודתו ושיש לו שכר ועונש על מעשיו הטובים והרעים והכל צדק מאתו ית' וע"ש באורך ובשביל כך מצא היצר מקום לפתות את האדם ולהפך הטענות עד שמחטיאו:
*[ההכרח ומה שנותנים שכר לצדיק ועונש לרשע הוא שלא בצדק או שהבחירה חפשית והשכר ועונש הוא בצדק. ר"נ]:
ואם תיקץ ותתן אל לבך כו' ר"ל ששניהם אמת דהיינו בעניני העולם:
הכל בידי שמים הן הבחירה והן לגמור הדבר או לא אבל ביראת שמים הבחירה בידך לבחור המעשים הטובים אע"פ שגמר כל הדברים בידו ית' כמו שנתבאר לעיל בשער הבטחון בפי' חלק רביעי ושם תמצא מרגוע לנפשך שלא יהיו סותרים זה את זה:
ומעוט הענוה ואם לא יוכל לפתותך מצד הגאוה יראה שיהיה לך מיעוט ענוה. פ"ל:
ותזכור רעותיהם כו' ותוכיחם כו' עיין מ"ש בסוף שער ע"ה שלא יהיה סותר וא"ז:
מי שאיננו יודע ענינו לבבו ר"ל עם לבבו ומצפונו שמא כוונתו לטובה ורחמנא לבא בעי:
ויש לו טענה יותר ממני ר"ל שיש לע"ה תירוץ וטענה שלא יהיו נענשים כ"כ על עונם מפני שהם עושים בשגגה כפי חכמתם בתורה ות"ח בזדון כמ"ש חז"ל שגגת תלמוד עולה זדון:
מפני יתרון חכמתי על חכמתו עליו ר"ל שאני חכמתי עלי יותר מחכמתו עליו:
מפני יתרון קצורי שקצורי מה שאני מקצר בעבודתו ית' הוא יותר גדול ורע:
על קצורו מה שהוא מקצר מפני שאני מקצר וממרה את הבורא בדעת ובמרי והוא ממרה בשוגג ובסכלות:
וכן בשער העבירות ר"ל בדרכי ובמנהגי של עבירות:
ועוד כשאטריד לבי כו' כמו שאמרו חז"ל התקוששו וקושו קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים:
ואם כו' בעתות הצלחתך ובצר לך כלו' או בצר לך:
ויקרא בשמך ותענה לשון עינוי כמו אם תענה את בנותי כלומר תהיה מעונה במחשכי הקבר. ויש ליישבו ויקרא בשמך לבא להיות מזומן אל מחשכי הקבר ואתה תענה ותאמר הנני על כרחך. למ"ה:
כל אשר תמצא וגו' וכתב הרח"ו בס' שע"ק הפי' האמתי וז"ל כל אשר תמצא ידך לעשות רצון קונך בעוד שאתה בכחך ר"ל בעודך בחיים עוה"ז עשה:
כי אין מעשה הם מ"ע החסרים לך שהם נקראים מעשה:
וחשבון על מצות ל"ת לעשות שם תשובה לתקן העבירות:
ודעת על ידיעת התורה עצמה ר"ל לתקן שם מה שלא למדת:
בשאול אשר אתה הולך שמה רק היום לעשותם כי לאחר הפטירה הוא מעוות שלא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות ע"ש:
ודוחק תכלית שאין לבא לתכלית העבודה וסופה אלא ע"י צער ודוחק גדול: (*או ר"ל שתכלית של עבודת הש"י הוא להתפרנס בדוחק. ר"נ):
ותנוח לו ממנו מלת לו שב אל הלב כלומר תנוח את לבך מן העבודות אזי היית שמח:
רק אתכם ידעתי וגו' אפקוד עליכם את כל עונותיכם:
יגדיל עליך ענינו ר"ל שיאמר לך כי מצוה זו ראוי לאדם חשוב ביותר ולפניך היא גדולה וחציפות:
והחסרון והחסרון שמגיע מזה לעבודת הש"י. פ"ל:
כי כל צער שעבר עליך בשביל עבודת הש"י:
ועבר ועבר מזכרונך. פ"ל:
הנאתך מהרה המותר והאסור שבהם ר"ל כל הנאות שבעולם. הן מותר או אסור הכל הוא רק לפי שעה ואח"כ חלף ועבר וא"כ לא יעלה בידך אם תעשה דבר איסור להנאתך רק אותה שעה והחרפה והעונש על העבירה תשא עליך בעוה"ז ובעוה"ב אם כן למה תעשה כה לעבדך לנשמתך. בשביל גופך הכלה תמכר נשמתך לעולה:
וכאשר כו' ושיקבלהו הבורא ממך ר"ל ימנעך היצר שלא יקבל הבורא ית' את מצותך ותורתך באשר שאתה מתחרט עליהם א"כ איך יגמלך עליהם. כ"כ מ"ה. ואפשר לפרש יקבל הבורא גמולך שהיה ראוי לך על מעשיך ויתנהו לרעך הטוב ממך מאחר שנתחרטת על מעשיך כמ"ש חז"ל זכה נוטל כו':
ותעזר באלהים להנצל מהם כמ"ש חז"ל יצרו של אדם מתגבר כו'. כמ"ש לעיל וכמה מחז"ל שהתפללו רחמנא יצילני מיצה"ר:
אל עיקר האמונה ושורש התורה די לך ללמוד מה שהוא עיקר ושורש דהיינו החומש וכיוצא ושאר קצורי דינים:
ואח"כ למור מה שתזדיין מה שתתקשט ותהיה נכבד בעיני בני אדם:
מענין השיר והמקצב שתרגיל ללמוד איך עושין שירים בקצבה וחלקים וחרוזים בבתים ודלת וסוגר ויתד ותנועה כידוע או שהוא חכמת המוזיקא שכמה אנשים בלו זמניהם בחכמות הללו:
והנח לך דברי הדינים וכו' למה לך ללמוד הפוסקים ראשונים ואחרונים:
ומחלוקת החכמים בגמ' ופי' תוס' ומפרשים רק למוד קיצורים ואח"כ יהיה קרח מכאן ומכאן כידוע לכל רואי שמש מי שלא למד גמרא ופוסקים לא ידע בין ימינו לשמאלו מאותן קצורים לבד:
ואיכות הדבור המבואר במלאכת הגיון. למ"ה:
ואיכות הלוך העילה עם המעולל ואיך מתנהג העילה הוא הפועל עם המעולל הוא המקבל הפעולה כי כן הולך מעילה לעילה עד שהולך כך לעילת כל העילות וסבת כל הסבות הוא הש"י ויתעלה כאשר נתבאר בשער היחוד ובבחינה ע"ש:
והתחברות החכמה כו' כי מן החכמה הנראה והידוע לנו נוכל לידע ולהודיע החכמה הנסתרת והעליונה כי מאחר שכולם מלאכת חכם אחד ובורא אחד ע"כ נובעים כלם מחכמה אחת כמ"ש בשער הבחינה פ"א:
ואם יגיעו לחכמה מבלעדיך ר"ל שהם חכמים יותר ממך:
ואם תחכם מבלעדיהם שאתה חכם יותר מהם:
ותתנאה לנפשך לעצמך:
ויגבה רוחך מלמוד מחמת הלמוד ותבוז לכל אדם:
ותתכבד בסכל חבריך ואחז"ל המתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעוה"ב:
ותהיה שולל כו' כלומר נשלל והוא במלאפו"ם ואפשר שהוא טעות וצ"ל ותהיה שלול במשקל ואת שדוד ור"ל אחת לאחת יסיר ממך המוסר והעצות הישרים מהחכמים לידע את ה' ואת תורתו. והרב ר' יעקב בן ח"צ ז"ל גרס בספרו ותכפור באלהים ובתורתו:
השיא עליו התגרה בו כמו אל ישיא אתכם חזקיהו:
Chapter 6
אבל הזהירות כו' ר"ל מ"ש בפתיחה והששי שיהא נזהר במחשבה ונשמר ממנה ומושל בה ועתה הוא מפרש:
מכל משמר יותר מכל דבר הנשמר נצור מחשבות לבך וגו':
כי למה תשקלו כסף בלא להם ויגיעכם בלא לשבעה כמו מי שעושה תחבולות ועבודות קשות עד שישתכר כסף וזהב וכן מי שיגע לו בשדה ובכרם וסוף שאין לו מה לאכול ולשבוע מחמת כמה מניעות ששולח הקב"ה וא"כ היה יגיעו ועמלו לריק וטרחו לשקר כן הדבר שעושה מעשיו שלא לש"ש יהיה יגיעו לריק ולהבל ואין מקבל עליהם שכר מאחר שכוונתו היה לדבר אחר וכן אמרו בגמ' שאמר רבא לתלמידיו במטותא מנייכו לא תירתו תרתי גיהנם ועיין בהקדמה:
ונהוג בו מנהגך בעניני עולמך כו' ר"ל ותראה לנהוג בעבודת הש"י כמו שאתה נוהג בעניני עוה"ז:
כי אתה חושב ומסתכל שיהיה הכל על נכון כדי ליהנות בעוה"ז כן תעשה עכ"פ בעניני העוה"ב:
ואם ימעט אע"פ שתעשה מעט ובלבד שיהיה זך כי טוב מעט בכוונה מהרבות שלא בכוונה:
וכ"ש אם גם המעט הוא בלתי זך:
ותשבח כי רגל תזורה וסוף הענין לריק יגיעה בלי פחד כי השה (דחה) אלוה חכמה (מלבה) ולא חלק לה בבינה:
והנה זכרנו וכו' ואל תקוץ בו ר"ל אל תקוץ בעבודת הש"י פן תאמר בנבבך איך אוכל לעמוד בכל אלה ולעמוד כנגד היצר ומכשוליו כמו שזכר ותשליך ח"ו הכל אתר גוך אל ירך לבבך לא תירא ולא תחת כי ה' אלהיך הוא הולך לפניך להושיע ולעזור אותך כמ"ש צופה רשע לצדיק וגו':
כי כפי מעלות חשיבות המלאכות כו' כי דבר הנראה לעינים הוא שכל דבר היקר יותר בעולם יש לו דברים רבים המניעים והמפסידים אותו כמו שנזכר לעיל ?גבי אין ענין כו' ע"ש וע"ז נאמר הזורעים בדמעה ברנה יקצורו ונאמר חזק ויאמן לבך וקוה אל ה' חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה'. וה' יחזק לבבנו ולבב זרענו כדי שנעשה כל מעשינו לשמו הגדול ברחמיו אמן:
שער שישי - שער הכניעה
הקדמה
אמר המחבר מפני שקדם בו' והיתה הגאוה כו' כי אין לך דבר רע יותר מהגאוה שמפסיד ומקלקל את המעשים טובים שע"י הגאוה אין מעשיו לש"ש כמו שיתבאר. ואמרו חז"ל שהמתגאה כאלו עובד עבודת כוכבים והרבה בזה כדלקמן:
ומפני שנתברר לנו עוד כו' ועוד אם האדה שפל רוח מאד מאד מראה בזה שהוא עבד ושהש"י הוא האדון לבד ושראוי לעבדו לבד בלא שום פניה אחרת ולכך ראוי לסמוך שער הכניעה שהוא הפך הגאוה ליחוד המעשים:
ומטיבה עוד ל' בטיב גיטין וקדושין:
כי היא מרחקת כו' אפי' כנגד ב"א. הר"נ:
וחמוד מה שהוא גדול ע"י הכניעה אינו חומד מה שהוא חשוב ויקר ממנו כי הוא נקלה ונבזה בעיניו ושאינו ראוי לדברים שהם יקרים ממנו:
והשמיני עיין בריש פרק שמיני פירושו:
Chapter 1
ושחותה לשון כריעה ושפלות כמו שחה לעפר נפשנו:
וממדות הנפש כי היא נשמת אלוה ממעל ובמקום גדולתו ענותנותו מצאתי]:
לולא חזקת כעסי ר"ל אלמלי לא הייתי בכעס חזק היה ראוי לעשות בך נקמה גדולה מפני חטאך רק שאין אני רוצה ליתן מקום לכעס שהוא מדה מגונה ובחיק כסילים ינוח ובהפך ארגיל עצמי במדת הכניעה שהוא מעוט הנקמה אחר היכולת והכעס הוא תולדה מהגאוה כי מחמת הגאוה אם אינם עושין רצונו הוא מתכעס במהרה כמ"ש בשער הקדושה:
איני יודע עון שהוא שוקל יותר מכל שאר עונותי יותר מהכעס והגאוה והנקמה שכולם מתכונה אחת רעה יוצאין כמ"ש בספר ש"ק ולכך אמרו חז"ל בכל אחד מהן שהוא כעובד כוכבים והרחיבו בגנותן הרבה:
Chapter 2
וזה נקרא כניעה מדרך ההסכמה שהוא שם מוסכם לקרוא לכל מי שהוא במדת הכניעה בשם נכנע אבל באמת אין זה שמו האמתי כי הוא סכלות ודלות הנפש וכו' והכניעה האמתית היא אשר כו':
או לחסרונו להם ר"ל מה שנחסר לו הוא אצלם ובידם להעניק לו:
לדעתו שהוא מקצר כו' וסכרותו בדרך הישרה פי' מ"ה לפי שהוא יודע שהוא סכל ואיננו יודע להשיג הדרך הישרה כי אם מפי רבו או נביא מורה צדק ע"כ הוא מוכרח להכנע לפניו ע"כ ולשמש אותן כדי שילמוד מהם מנהגיהם הישרים ותלמודו יתקיים בידו:
והחלק הזה כו' ואם הוא ראוי ואע"פ שראוי ונכון להכנע למי שהוא צריך אליו בכל אופנים שזכר איננו תדיר כו':
Chapter 3
יבוא להשתחות לו לאגורת כסף מאה כסף וככר לחם:
והשלישית כשתהיה עליו לזולתו טובה עודפת מלת עליו מוםב על עודפת ר"ל שיש לחבירו עודף עליו וחבירו מראה חסדו עליו:
ואם אסורים בזקים ילכדון בחבלי עוני וסוף הענין ויגל אזנם למוסר ויאמר כי ישובון מאון ע"כ:
והשביעית כשתמצאנה את האדם צרות כו' ולעיל בשני מיירי בפגעים שיצטרך לב"א לסייעו ולהצילו מהם וכחן מיירי בפגעים שאין שום אדם יכול להצילו בלתי ה' לבדו כאשר מבואר בפסוקים שהביא על כל אחד מהן:
ובעטו בה באותן הטובות שנתן לו האלהים הוא מבעט בהן במקום שהיה לו לשבח ולהודות לה' כמ"ש עזרא על שנשאו נשים נכריות והקב"ה היה רוצה לקבצם בבית שני:
והעשירית כשירגיש בקרבת המות כו' ר"ל שיכנע מעצמו וזכר המחבר עשר סבות האלה שבעבורם יכנע האדם כדי שיבור לו האדם הדרך הישרה ולא ימתין מלהכנע עד שיפגעו בו פגעים רעים וצרות כמו הראשונות רק יכנע במדרגה השמינית והט' והיו"ד וכ"כ לעיל בשער ע"ה סוף פ"ד כל' הזה ובשער התשובה פ"ו ע"ש ותבין:
Chapter 4
נבזה בעיניו נמאס פי' הרד"ק אע"פ שהוא הולך תמים וכו' אינו מתגאה בזה אלא הוא נבזה בעיני עצמו כו' וכל המזמור נאמר בהנהגה שבין אדם לחבירו כמ"ש ולא עשה לרעהו רעה וגו':
יהלמני צדיק וגו' פי' רש"י טוב לי שיוכיחני וייסרני נביא אמת וצדק שכל מהלומיו ותוכחתו חסד. יהלמני פי' יכה אותי:
וגמול טובתו פי' ולגמול על טובות הש"י:
והד' כשמספרים בגנותו כו' כדי שישוב אליו כמ"ש ויגל אזנם למוסר ויאמר כי ישובון מאון פי' רש"י במה שמייסר הצדיקים בזה מגלה את אזנם שיקבלו מוסר וכאלו אומר להם שישובו בעונם. ור"נ פי' ויגל אזנם ע"י ששומע גנותו יקבלו מוסר:
כי רוב הממון כו' לטובה מאת הבורא יתברך ר"ל או שהוא לטובה או לנסיון:
מהתעסק בה בהטובה:
אם שמתי זהב כסלי פי' מבטחי ומחשבתי. כסל ל' מחשבה. או אם אמרתי לכתם אתה מבטחי. כתם קבוצות זהב ואוצרות ואמר שם אם אמנע מחפץ דלים מה שהדל חפץ ממני לא מנעתיו ויתר מה שמספר שם מנהגי הטוב שעשה בממונו:
וסימן הנסיון והמבחן כו' הוא ע"ד מש"ל בשער הבטחון בההקדמה הה' ובשאר מקומות שחייבה חכמת הבורא ית' ביצירת האדם במצב הזה ר"ל ביצ"ט וביצה"ר לבחון אותו בכמה מיני נםיונות הן ברע או בטוב כדי שיתחייב אחר זה הגמול והעונש כפי בחירתו ע"ש וכמה פעמים מנסה הש"י את האדם בעשירות וכשתראה אדם שאין לו שום הנאה מעשרו רק משמרו ומוסיף עליוי וגם איננו מקיים בו מה שהוא חייב לעשות ממנו ולהודות עליו לה' אזי תדע שעשרו הוא לו לנסיון ולמבחן ולעתיד צריך ליתן דין וחשבון וכ"כ בשער ע"ה פ"ד ומהם שלא בזה מי שחסר הטובות בו' ושמא האלהים מנםה אותו בה להראות בו שיסתר מרוע המצפון ותשיאהי הטובה כו' ע"ש:
וסימן הנקמה כו' ותמיד הוא בתענוגי עוה"ז:
מפרוע חובות הבורא ר"ל מלפרוע:
ושבח כמו ולשבח:
כמש"ה והנה ששון ושמחה וגו' וסיפיה דקרא כי מחר נמות פירש רש"י כי מחר נמות בעוה"ב הנביאים אומרים לנו מאת הקב"ה שלא יהיה לנו חלק לעוה"ב נעשה לנו הנאה בחיינו עכ"ל והוא ע"ד שאמרו ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו בעוה"ב ונמצא הראשון והשלישי שוקטים על שמריהם ואינם חסרים כל טוב עד אחריתם זה לטובתו וזוכה לשתי שולחנות ולזה משלם אל פניו זכיותיו. ולשני הוא בחינה ולאיזה דרך יהיה נוטה ואם אינו הולך בממונו בדרך הישר אזי בחצי ימיו יעזבנו ובאחריתו יהיה נבל:
ואמר והיה כנור ונבל וגו' ואת פועל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו. פירש"י עשו עצמם כאלו לא ראו גבורותיו:
וזאת היא הנקמה בדמות הטובה הוא סובר שלטובתו ושיתענג בתענוגים ניתן לו עשרו אבל באמת הש"י רוצה לנקום ממנו על מעשיו הרעים ויהיה עשרו לרעתו כי על הרוב הוא בועט בעשרו ועושה כל תועבות ה' בעשרו ואם היה עני ודל לא עלתה על לבו לעשות כאלה כמ"ש בשער ע"ה פ"ז מהם שלא ישים עשרו סבה להמרות הבורא ולכך המשכיל כשתבא לו טובה יראה ורעד יבא בו ויכנע פן ואולי עשרו שמור לו לרעתו:
והעולם מקבל כחפצו שכל עניני העוה"ז ותענוגיו הוא מקבל כחפצו. וי"ג מקובל כחפצו:
את דברי הספר שמצא כתוב שם יולך ה' אותך ואת מלכך וגו':
ואמר לי הבורא יען וגו' לכן הנני אוספך אל אבותיך ונאספת אל קברותיך בשלום ולא תראינה עיניך בכל הרעה אשר אני מביא על המקום הזה ע"כ:
כצדקה וכו' פי' או שמתעסק מה שהוא חוב ומצוה מתרי"ג מצות או שמתעסק מה שהוא רשות כמו תפלות ובקשות שבתהלים וכיוצא בבקשות או שמבזבז יותר ממעשר עד חומש וכיוצא שגומל חסדים טובים שהם יותר מצדקה:
במה אקדם ה' אכף אהיה כפוף הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך וגו':
Chapter 5
אחד מהם שורש הויתו כו' כמ"ש חז"ל הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה דע מאין באת כו':
מן הבלונית ענין הפסד מענין כבגד תבלה:
אחר התעפשם וכו' וז"ל מ"ה וזה ידוע בחכמת הטבע שאין בטבע להתחדש שום הויה אא"כ יפסיד ויתקלקל להפשיט צורה הראשונה וללבוש צורה אחרת כי ההעדר יקדם לכל הויה והוא אחד מסבות הויה כמו שגרגירי הזרע לא יצמחו אא"כ ירקבו קודם לכן בארץ ואח"כ יצמחו וכן טפת הזרע לא יתהוה ממנו הולד עד שתסריח וכ"כ הראב"ד בהקדמת פי' לס' יצירה וכן רמזו חז"ל באמרה מאין באת מטפה הרוחה עכ"ל:
ממי שעבר במעבר השתן כו' שני פעמים עובר האדם באותו מקום שהדם והשתן עוברים דרך שם אחת בכניסתו ברחם האשה והשני ביציאתו לאויר העולם:
אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רוגז:
יכיר מצורת מעמדו מן צורת מעמדו בעוה"ז יכנע וידע שהוא אסיר תפוש ממש ואינו כמשל ודמיון בעלמא שנאמר שהאדם הוא כמו אסיר רק אסיר ממש שהרי נראה שאין לו יכולת לדחות מעליו כל והפגעים והחלאים המתרגשים לבוא על האדם א"כ איננו ברשותו ובבחירתו כמו האסיר:
כאלו לא רוחץ וכו' ולא הפיח ריח הטוב ר"ל שם בקבר מבאיש ריחו כ"כ כאלו לא רוחץ מעולם או שלא הריח ממנו שום ריח טוב בחייו. הפיח מל' הפיחי גני יזלו בשמיו:
והפסק טענותיו ואמתלאותיו שאז במעמד הגמול לעוה"ב לא יהיה לו שום טענה ואמתלא וגם חרטה לא יועיל בעת ההיא:
וחרטתו במעמד הגמול שיתחרט אז על מעשיו המגונים שעשה בחייו כשיענש עליהם וגם אז יראה הגמול הטוב לצדיקים והרע לרשעים ויצר לו ולא יועיל חרטתו כי מי שטרח בע"ש כו':
ומי מכלכל ומי יוכל:
והחמישי כאשר יחשוב בגדולת הבורא יתברך ועוז גבורתו כו' וכיצד יוכל לצייר בנפשו ולתת אל לבו גדולת הבורא ית' כשיתן אל לבו הענין הגדול הזה דהיינו מן המורא הגדולה והנפלאה שהיתה על חסידים ואנשי מעשה שבדורות הראשונים והאחרונים כמה גדולים היו מעשיהם שהיה בידם להחיות מתים ולהמית למי שהיו רוצים כמ"ש חז"ל בגמרא ובזוהר במקומות אין מספר וכן נודע ומפורסם מהנפלאות שעשה האר"י לוריא ז"ל ותלמידיו וזולתם רבים שהיו לפנינו וכאשר יעריך החכמים הגדולים הנזכרים נגד הנביאים כמו אליהו ואלישע ודומיהם המפורסמים ואנו רואים בתנ"ך שהנביאים אחזתם חיל ורעדה בראותם המלאכים וכמו שנזכר בזוהר כשעלה משה למרום:
והמלאכים כורעים ומשתחוים לבורא ית' כידוע א"כ מה אנוש כי תזכרנו איך ירים ראש להתגאות נגד מלך אדיר ונורא ועליון על הכל ואף גם שהוא משקיף עליו תמיד על נגלהו ונסתרו:
ואמר וגו' תהלה לשון הוללות ולעג וגו' אף שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם וגו':
ובמה שהוא וגו' ר"ל כי אף שלפי גודל יכלתו אין נחשב כל העולם ומלואו לכלום כמ"ש בסוף שער הבחינה במשל הילד היולד בבור ע"ש מ"מ אף לפי דעתנו הקצרה נוכל לתת לב במה שאנו רואין בעינינו בברואיו הגדולים והנפלאים:
כמו השמש כו' כבר כתבתי למעלה דברי הרמב"ם שהשמש הוא מאה ושבעים פעם גדול יותר מכדור הארץ וכדור הארץ יש בהקיפו כ"ד אלף מיל ע"ש. ועכ"ז לא נפלאת ולא רחוקה היא משחז"ל כל העולם כולו תחת כוכב אחד ולא קשה כלום קושית התוספות בחגיגה ע"ש כי אף שנראים קטנים הוא מחמת גודל: רום המרחק שבינינו ולהם:
ממוצק הוא הדומם בכלל:
וכאשר יחשוב הנלבב בעל לב מבין:
בערך המדברים כמה גדלה מעלתו של אדם על שאר הברואים והוא כנגד גודל כדור הארץ נחשב כאין וכ"ש נגד הגלגל וכו':
והששי כשקורא בספרי הנביאים וכו' וכתב בשער קדושה שער ד' הגאוה היא שורש להרבה עבירות אם בין אדם למקום ואם בין אדם לחבירו כי גורם להזיק לחבירו ולשנאתו ולדבר לה"ר עליו וכאלו רבות ואם בינו למקום שכן כתוב ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך ואחז"ל כל שיש בו גסות הרוח נקרא תועבה שנא' תועבת ה' כל גבה לב ואמרו בשמתא מאן דאית ביה וכו' ואין עפרו ננער ושכינה מיללת עליו ושקול כעובד כוכבים וככופר בעיקר וכאלו בא על העריות כולן וכאלו בנה במה כו' ע"ש אמנם הענוה והשפלות אין מדה גדולה הימנה כי משה רבן של הנביאיה בתורה ובמצות וביראת חטא לא נשתבח אלא בענוה והאיש משה עניו מאד ע"ש באורך דברים נחמדים:
והעתקות אנשיו מענין אל ענין זה בונה וזה יושב כגלגל חוזר בעולם כמו שנראה בכל עת וזמן:
ולא יבטח לבו על דבר ממנו במ"ש אשרי הגבר וגו' ולא פנה אל רהבים וגו' שכל הון העולם ותענוגיו נקראים רהבים בספר הזה ועמ"ש בריש שער הבטחון ע"ש:
ואחז"ל הסתכל בשלשה דברים כו' הן הם הדברים הנאמרים בזה הפרק בפרט וחכמינו ז"ל כללו הכל בקוצר דבריהם:
Chapter 6
הראשון דעת האלהים ומדותיו שידע את האלהים ואת מדותיו הטובות איך מתנהג עם בריותיו:
עצמות הבורא כו' ג' לשונות אלו כנגד הגדול הגבור והנורא:
יתעלה מדמות ומהמשל הוא נעלה ומרומם שיהיה לו ח"ו דמות או להמשיל אליו שום דבר מאחר שהוא ברא הכל איך יהיה שוה לנבראיו כמו שנתבאר לעיל:
כי אין בלתך ר"ל כי אין יכולים לעשות שום דבר זולתך ונמצא קדושתם הוא ממך. והבן:
רוחב הלב וסבלות מה שישנא כו' שירחיב לבו במדת הסבלנות אע"פ שבאים עליו כמה דברים שהם כנגד טבעו כגון לנקום מאויבו ולמחרפים אותו וכדומה להם מה שיקשה על האדם לקבלם באהבה אל יחשוב שהכל הוא מאתו ית' וכמ"ש החסיד דהמע"ה על שמעי כשקללו כי ה' אמר לו קלל כו':
אם גמלתי שולמי רע כלומר לא גמלתי רע אפי' לאותן ששלמו לי רעה תחת טובה. למ"ה:
וארז"ל (יומא דף כ"ג) הנעלבים וכו':
מעביר על מדותיו ואמרו שם כל המעביר על מדותיו מעבירין ממנו כל פשעיו וסיים בס' שע"ק ומכ"ש עונות וחטאים שהם קלים. וכתב בר"ח שראוי לאדם לקבל היסורים הקלים האלה של המחרפו ויעביר על מדותיו ויתכפרו בזה כל עונותיו ופשעיו וזה בודאי טוב לאדם יותר משאלו יבואו עליו יסורין או מיתת בניו ושאר יסורין שבהם מתכפרין העונות שלא יצטרך לקבל עליו סיגופים ותעניות ויתן אל לבו שהש"י אוהב אותו ששלח זה לחרפו לכפרת עונותיו והוא עונו ישא שהוא רצועה בישא לבזות לזה:
ואם אינם ראוים לכך ואף שאינם ראוים שימחול להם:
כמש"ה וגם במדעך פירש רש"י אפי' במדע שלך כלומר במחשבתך אל תקלל מלך אם הרע לך בחנם ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר:
וממחילת הדבור הרע והגנוי תוכל ללמוד ממעשה דמרים שדברה במשה ומשה מחל להם ומהעונש שהיה שם ידע לבך אשר גם אתה קללת אחרים:
ואמרו הכמינו זכרונם לברכה מעשה ברבי אליעזר כו' בתענית ספ"ג:
וישוב להם טבע ויהיה להם טבע כי ההרגל נעשה טבע:
ובתנועת אבריו ונוחם ר"ל הן כאשר ינועו אבריו והן כאשר ינוחו יהיה הכל שוה אצלו בכניעה ובשפלות:
כפי התחלקות מעלותם כמ"ש חז"ל הוי קל לראש ונוח לתשחורת:
והששי שיהיה יקר רוח שיהיה רוחו ונשמתו יקרים אצלו ונפשו יגבה בעיניו מאד לתת להם די והותר מתורה ומע"ט לפי גודל מעלתם כמש"ל ע"ש:
והשתדלותו בעניניו כצ"ל ור"ל בעניני העולם הבא:
שיקטן בחלוקה שלפני זה דבר שיתנשא נפשו מלמעלה ממדרגה שהוא בה עתה ועתה דבר שיתאונן על קצורו ויבקש עזר מה:
והרים את הדשן וגו' וחייבו הבורא כו' כך מצאתי בירושלמי דשבת פרק המצניע א"ר לוי כתיב ולבש הכהן מדו בד והרים את הדשן אלא שאין גדולה בפלטין של מלך ע"ש בפי' הכתוב:
ותרא את המלך במיכל בת שאול כתיב ותבז לו בלבה וסוף הענין ולמיכל בת שאול לא היה לה ילד עד יום מותה:
לעמוד מתאותיה לעצור עצמו למעט בתאות העוה"ז כדי שיוכל להפנות לפרוע כו':
דרך מצותיך ארוץ כי תרחיב לבי מדאגת או מתאות עוה"ז:
ואל תשיאהו מחילתו לב"א בצד עצמו כו' ר"ל אע"פ שיהיה האדם מן הנעלבים ואינם עולבים מדברי עצמו לא ישוה מדותיו ויסית אותו היצר שימחול ג"כ בדברי האלהים כו':
וכן אל ינהג בעושק כו' עושק בסגו"ל שם הגזילה. עושק בציר"י שם הגזלן:
ויורה ב"א כו' כמ"ש חז"ל כל מי שיש בידו לנוחות ואינו מוחה הוא נתפס בעונם:
ויכלימם היינו לרשעים גמורים כמש"ל כפי יכלתו אבל אם אין יכלתו להוכיח אמרו חז"ל כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע:
בידו ר"ל שיכתוב ספרים על זה שא"ל שכוונתו שיכה אותם דה"ל להקדים ובלשונו. פ"ל:
ויעמוד פינחס ויפלל לשון משפט כמו ונתן בפלילים וכן אמרו בגמרא בסנהדרין ויתפלל לא נאמר אלא ויפלל כו':
והעשירי כו' וזה מכניעה ושפלות ר"ל כל הנזכר לא יעשה מחמת גאוה אלא מחמת כניעה ושפלות כי לפעמים הוא כניעה פסולה:
Chapter 7
אבל הסימנים כו' כשיראו בו אותן הסימנים שהם החמשה אזי נתברר כניעתו:
אחד מהם כו' כמ"ש לעיל מסר"ח בפ"ו עיין עליהם יפה:
יבז למשבחו עליה פי' יבוז עליהם למשבחו כלומר יבזה למעשהו הטוב לפני המשבחו:
ויאמר למשבחו רב לך ר"ל פסוק מלשבח כי כבר שבחת יותר מדאי. הר"נ:
מה שעור מה שהשקפת כו' מה נחשב זה המעט מרוע מעשי מה שאתה השקפת עליהם:
אצל מה שלא ידעת ממני מן שאר עונותי והקב"ה יודע אותם והאריך לי אפו בהם שלא ענש אותי עליהם ברחמיו עד שאשוב:
היית בורח ממני כי אוי לרשע אוי לשכנו:
כמ"ש אחד מן המשוררים חטאי כו' והוא בתחנות של שומרים לבוקר ביום שני שאין בו תחנון ויש שם ט"ס ע"ש:
אך התימה סתרו עלי כו' אך יש לתמוה שהבורא ית' מכסה עלי במה שהוא יותר מגונה כו':
ואם מה שספרו עליו שקר יאמר למספר כו' הרף אחי וחמול על זכיותיך כו' עד וע"ז הזהירנו הכתוב זכור את אשר וגו' למרים עיין בספר זכירות שלי בזכירת מרים מה שהארכתי בענין זה ושם הבאתי לשון המגיד מישרים שהופיע על הב"י ואמר לו בזה"ל כי מי שאומר לה"ר על חבירו מנכין לו מזכיותיו ונותנים לזה שדבר בו כו' הוא אמת ויציב ואלו הוו ידעי בני נשא דא הוו חדאין כד שמעון דאמרי ביש מנהון כאלו יהבי לון מתנת כסף או זהב אלא בגין יקרא דאורייתא דילך דזלזלו אחזי לכ"א קטירי דיקומון בהון ואתה תעמוד מנגד ותחזי ותחדי אבל את לא תהרהר בההיא ולא במלה אוחרא רק ביראת ה' כל היום וכל הלילה ובתורתו עכ"ל ועפ"ז נתבאר לי הפסוק לכו בנים וגו' מי האיש החפץ חיים ר"ל באיש צדיק משתעי קרא. החפץ חיים נצחיים בעוה"ב אוהב ימים לראות טוב בעמלו שעמל תחת השמש באותן ימים שעשה ופעל בהם מצות ומע"ט ורוצה לראות אותם וליהנות מהם בעוה"ב כמו שהאריכו בזוהר פ' ויחי הבאתי לשונו בסוף ההקדמה ע"ש שלא תאבדנה ואיש אחר יקחנה אזי זאת העצה נצור לשונך מרע וגו' ועל ההיפוך שנותנים לזה המדבר לה"ר החובות של חבירו יש רמז בזה בתהלים ז' בור כרה ויחפרהו ויפול בשחת יפעל ר"ל מה שפעל וחפר הוא יפול בו ועוד ישוב עמלו מה שעמל זה המדבר מצות ומע"ט ישוב בראשו של זה שדבר עליו ועל קדקדו של זה המדבר חמסו של נדבר יורד במקומו כנ"ל ואפשר לומר שהוא מדה כנגד מדה כשם שהוא רוצה למעט כבודו או להזיק או בשאר דברים אשר ע"כ מספר עליו לה"ר כן יתמעטו זכיותיו בעוה"ב וניתן לזה ועל שעבר על לאו לא תשא שמע שוא שעל לה"ר נאמר וכן ארור מכה רעהו בסתר עונשו לנפול בגיהנם של חלקו זה שדבר בו וכנ"ל וע"ז הזהירנו הכתוב באמרו זכור וגו' כבר כתבתי שם בס"ז שלי שהוא מ"ע לזכור פסוק זה ג"כ בכל יום לדעת הרמב"ן ושאר פוסקים והשל"ה דרמ"ב וכן נראה דעת המחבר כאן וע"ש באורך:
ונשאר על ענין שפלותו קודם לכן ר"ל שנוהג עתה מנהגו בשפלות כמו שנהג קודם שעלה לגדולה. וי"ג שקודם לכן:
אברהם אמר ואנכי עפר ואפר. ומשה ונחנו מה. ואמר דוד ע"ה ואנכי תולעת וגו' כל אחד אמר לפי מדרגתו וקרבתו אל אלהים ומי שהוא קרוב יותר אל ה' הוא שפל בעיניו יותר ממי שאינו קרוב כל כך שסובר שיש בו אפס דבר ואיננו כלום אצל הקרוב יותר כך שמעתי:
ותאמן כניעתו ותהיה כניעתו אמת והתי"ו בציר"י:
את נפשו את עצמו:
ונותן דין הבורא מעצמו ר"ל שהוא דן את עצמו כך כמו שראוי היה לבורא לחייבו ע"ו כן מצדיק עליו את הדין מעצמו קודם שבא עליו עונש הבורא ועי"ז הוא מתודה ומתרעם על מעשיו הרעים ושב מהם קודם בא עליו העונש כמו הכת הראשונה שזכר בשער התשובה פ"ו ע"ש:
אע"פ שאין יכולת לדון ע'"ז כי מי יוכל ורואה לעונשו מה שהוא נסתר מנגד ב"א אעפ"כ יודע שאין שכחה לפניו ית' הוא נכנע ושב ורפא לו. כמ"ש ויען חנניה בן יחיאל מבני עילם ויאמר לעזרא אנחנו מעלנו באלהינו ונושב נשים נכריות מעמי הארץ ועתה יש מקוה לישראל על זאת ועתה וגו':
Chapter 8
אבל אם הכניעה סמוכה למדות הטובות רצה לומר מי נתלה במי האם מחמת שיש באדם שאר מדות הטובות יוכל לבא למדת הכניעה או לא שהכניעה הוא העיקר ועל ידי הכניעה יוכל לבוא למדות הטובות:
שיתנצל לו ממדת האדנות כלומר כל זמן שלא פירש האדם ונאצל מאתו כל מדה ממדות האדנות והגאוה והגדולה אזי איך יוכל לעבוד את ה' מאחר שהוא גם כן אדון ואיננו ראוי לעבוד אחרים:
כי משער המצטרף אשר כו' רצה לומר כי זה הדבר שנתבאר הוא ממאמר המצטרף אחד מעשרה מאמרות שנתבארו בספרי ההגיון וכבר בארתים בפ"ז משער היחוד ע"ש ופירוש שער המצטרף הוא:
אשר תתחייב כל אחר במציאת האחר כלומר אם נמצא דבר זה בשם זה דהיינו שנקרא זה בשם עבד בודאי יש לו אדון ואם נקרא אדון יש לו עבד וזה בלא זה א"א:
וכל אחד מהם בענין הקונה והקנוי אם זה נקרא קונה יש דבר שנקנה לו ואם הוא קנוי לאחד בודאי יש לו קונה ואדון. והשמות הללו מחייב הא' את חבירו בדבור א' ולכך נקרא מרע"ה עבד ה' בעבור שהיה עניו מאד מכל ב"א:
הגדולה מעטה הבורא ר"ל לבוש הבורא ומעטהו ל' עוטה אור כשלמה כי כל העולמות והבחינות ממעלה למטה הם הכל לבושים לא"ס ית' והמה תהלתו וגדולתו ע"כ ראוי לכנותו בשם זה ה' מלך גאות לבש והדברים עתיקים ע"כ אין ראוי לאדם ללבוש בלבוש קונו ית' ויתעלה:
ואין מדה טובה למאמין עד שיפרע החובה חייב האדם לפרוע העיקר והחיוב לקיים כל מצות ה' ואח"כ יוכל להוסיף מנדבות לבו לעשות משמרת למשמרתו כמ"ש לעיל אין התורה מתקבלת עד שתפרע החובה ע"ש הנה שמוע למצות ה' טוב יותר מלהקריב זבחי נדבה:
ולא תתקיים לו הטובה מדה טובה שזכר. או שצ"ל ולא תתקיים החובה:
אלא באומן כניעתו ר"ל כשיאמין ויתאמת היטב שהוא נכנע אז יוכל לעבוד את ה':
וזה מחייב ר"ל ומזה מוכח שתהיינה כו' וז"ל שערי קדושה אע"פ שהיראה כתיב בה הן יראת ה' היא חכמה וכתיב יראת ה' היא אוצרו אחז"ל כי היא עקב אל הענוה כמ"ש עקב ענוה יראת ה" עכ"ל כמ"ש ויבקשו פני וישובו מדרכיהם הרעים אני אשמע וגו':
נכנעו לא אשחיתם ברחבעם כתיב כשעלה עליו שישק מלך מצרים:
Chapter 9
אבל גאות האדם בגופו כגון שהוא בעל קומה ויפה תואר ויפה מראה:
ובעניני גופו כגון בשערותיו הנאות ומלבושיו הנאים:
ותקוניו הגופיים כגון הנכסים ומיני העושר אשר צבר האדם לצרכיו הגופיים. למ"ה:
ואמר נבוכדנצר הלא דא היא בבל רבתא די אנה בניתה לבית מלכו בתקף חהני וליקר הדרי:
ואמר פרעה לי יאורי ואני עשיתני:
בקלון חברו ואמרו חז"ל המתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעוה"ב:
משפיל עצמו למי שמקוה תוספת על ידו שיוכל להוסיף בעבודת ה' ע"י האיש ההוא הן שלומד עמו או שמחזיק בידיו שיוכל לעבוד את ה' בלי דאגה:
אך היא מסייעת כו' ר"ל ע"י יראת ה' בא לידי ענוה אמיתית. פ"ל:
עקב ענוה בשביל הענוה באה יראת ה':
Chapter 10
והנאה כולו לא ימלא מחסורו אפילו יש לו כל הנאות שבעולם הוא עדיין חסר ומתאוה ליותר ויותר. וי"ג והגאה כולו כו':
צדיק אוכל לשובע נפשו ר"ל לקיום נפשו בלבד אפי' אוכל לחם צר ומים לחץ הוא שבע ומברך ע"ז את ה':
ובטן רשעים תחסר כל מה שממלא בטנו מתענוגים מתאוה לאחרים הטובים מהם ואין לדבר סוף. י"מ בס' מ"מ פירוש פסוק זה עיין שם באורך עוד פירושים:
איך נפלת משמים לגובה נפשו ורום לבבו נדמית לו נפילתו יותר עצומה כאלו נפל משמים ארץ. למ"ה:
שהיה ממהר בהליכתו שלא כדרך המלכים והשרים שהולכין לאט להראות גדולתם:
להשלמת החפץ שחפציו ישלמו מהרה:
לפיכך זכה קנה כו' כלומר כדי לרמז שהכניעה שורש גדול לתורה והנוהג בה אהוב להש"י לכך כותבים בקנה ס"ת כו'. למ"ה (תענית פ"ג):
אמור למלך ולגבירה יהויכין ואמו:
ואלה עשרת ר"ל עשרה ? פרקים שבשער הזה:
שוא ודבר כזב הרחק ממני ריש ועשר אל תתן לי הטריפני לחם חקי פן אשבע וגו' ועיין בפ' זכירות שלי מה שכתבתי על פסוק זה בשם האלשיך דברים נחמדים:
יורנו מדבר בעדו:
ואותך הלומד הםפר הזה יורה אותנו דרך עבודתו ברחמיו אכי"ר:
שער שביעי - שער התשובה
הקדמה
אמר המחבר מפני כו' באור גדריה ר"ל גבוליה של תשובה שתהיה תשובתו שלמה בלי פרצה כמו שיתבארו בפ"ד ופ"ה ואם לא ישלים כל גדרי תשובה שיתבארו שם עדיין הוא מבחוץ ויש פרצה בתשובתו כמ"ש בריש שער היחוד ע"ש:
מהתחלפות טבעיו שיש באדם כמה מיני טבעים קרירות וחמימות ולחות וכיוצא וכח המושך והמחזיק כו':
והבדל שרשי הרכבתו שהוא מורכב מד' יסודות שהם מובדלים ומופרשים זה מזה ואם יגבר יסוד א' על חבירו עי"ז נשתנה מזג האדם ונשתנה ומתחלף מעשיו בעבור זה:
והתהפכות מדות נפשו שיש בנפש האדם כמה מדות. יש בו מדות וכחות שנכספים בהם שיהיה קיום לגופו ויש בו מדות שנכסף בהם לחכמה ולעוה"ב והן הם היצ"ט והיצה"ר כך כתב בשער ע"ה פ"ב ובשער הפרישות פ"א. וכן יש בנפשו מדות מתחלפים שזכרם בפרק י' משער הג' כמו השמחה והאבל כו' ע"ש:
מהם הנאה והמגונה ולכך פעם יעשה דברים נאים ויפים ופעם יעשה מעשים מגונים פעם עול ופעם צדק וטוב ורע:
ועל זה יצטרך לקשר התורה שלא ילך בשרירות לבו ולפי דעתו רק הכל בקשרי התורה שהוא דרך הישר כמש"ש וע"ש:
זעיר פרא כעיר הזה שהוא חמור קטן הגדל במדבר שאין בו מסורת הנהגות כן אדם יולד ג"כ בלי חכמה ומוסר וד"א:
ונאמר הן עד ירח וגו' עירוב פסוקים יש כאן ולשון הכתוב כך הוא ומה יצדק אנוש עם אל כשיבואו עליו יסורין. ומה יזכה ילוד אשה. הן עד הסיר האור מן ירח ולא יאהיל וכוכבים לא זכו בעיניו. מחמת שלא זכו בעיניו, אף כי אנוש רמה ובן אדם תולעה ומכ"ש אנוש רמה כשיבואו עליו יסורין בודאי מחמת עונותיו ולמה יתרעם:
היה מחנות הבורא לשון חן וחנינה ורחמנות שנתן לו יכולת לשוב בתשובה כי השכל היה מחייב שנפש החוטאת היא תמות כמנהג במלכותא דארעא רק הש"י חפץ חסד הוא ולא יחפוץ במות המת הוא הרשע כי אם בשובו וחיה ולא זו בלבד שמקבל אותנו בתשובה העיר ג"כ עליה כמ"ש בפרשת והיה כי יבאו עליך וגו' ושבת עד ה' אלהיך וגו' משמע שישוב מעצמו ואח"כ נתן דבר התשובה וזירז אותנו שלא נתיישן בחטא והרחיב אמתלאותינו ע"י נביאים הרבה והראה לנו כמה טענות ואמתלאות שנוכל לטעון על עונותינו כדי שנשוב בתשובה ושלא נתייאש מרחמי האל כמ"ש הושע בסוף שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך קחו עמכם דברים ושובו אל ה' אמרו אליו וגו' כל הענין וכן נאמר (ביחזקאל לג) ואתה בן אדם אמור אל בית ישראל חי אני נאם ה' אלהים אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל וגו'. וזולתם כמה פסוקים כאלה שקראו הנביאים לתשובה:
ואם ארך המרותנו את דברו אע"פ שהארכנו להמרותו כמה זמנים ולבסוף עשה משפט וצדקה ושב מעונותיו חיה יחיה:
ולפי שהיו הצדיקים שני מינים כו' יבא לתרץ למה שאמר דהע"ה ב' פעמים אשרי כנגד שני מיני צדיקים כנגד צדיק מעיקרו שלא טעם טעם חטא וכנגד הבעל תשובה והתחיל מבע"ת תחלה ואמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה ואחר כך אמר אשרי אדם לא יחשב ה' לו עון ואין ברוחו רמיה שהוא צדיק מעיקרו:
ואם היא קודמת כמעלה אע"פ שצדיק מעיקרו הוא קודם במעלה מפני שכל שב בוודאי לא נולד עם החטא וא"כ כבר היה לו תחלה מעלת הצדיק ואין הצדיק צריך למעלת השב וא"כ ראוי הוא שיהיה חשוב יותר במעלתו מן השב וראוי שיזכר בראשונה רק מפני מיעוט מציאות צדיק מעיקרו עד סופו שלא יחטא לעולם לכך זכרם באחרונה. ואע"פ שאחז"ל במקום שבעלי תשובה עומדים כו' מדרגות מדרגות יש כמו שביאר המחבר בפרק ח' ע"ש:
ואמר כי אין אדם אשר לא יחטא בתפלת שלמה המלך ע"ה כתיב במ"א ח':
Chapter 1
מהות התשובה מה היא התשובה ומה ענינה:
שטעם התשובה ר"ל פירוש מלת התשובה וענינה הוא התקנת האדם כו' והוא מלשון טעמו וראו:
אם בעבור סכלותו באלהים יצא מעבודת ה' אל המרותו:
ובעניני עבודתו או שהוא סכל בעניני עבודת ה' ואין בור ירא חטא:
או להתעלמותו או שגג ונעלם ממנו והוא לא ידע ואשם. או ר"ל שהסיח דעתו ממנה שלא רצה ליתן דעתו על כך:
או בעבור התתברותו לחברים רעים כו' כל אלה הן הן הנזקין שגורמים לאדם לצאת מעבודת ה' אל המרותו:
ועם שונים ר"ל משונים הם הרשעים אל תתערב להיות אתם:
וכוון בו להמרות את בוראו דאל"כ ששגג או נאנס יש לו אמתלא ותירוץ שגיאות מי יבין וכשיתחרט אינו זז משם עד שמוחלין לו:
Chapter 2
שלא מצא דרך לעבירה שלא אנה לידו אותה עבירה אבל כאשר תבא לידו יעשנה ואחר כך יתחרט וכן לעולם:
ובו נאמר הגנוב רצוח ונאוף וגו' עיין בשער הבטחון סוף הקדמה הרביעית הפסוק הזה ופירושו:
והציב עונותיו לנגד עיניו כמו שכתיב וחטאתי נגדי תמיד:
Chapter 3
אבל במה תהיה התשובה כו' בשבעה דברים. הראשון שידע גנות מעשהו כו' ראיתי להעתיק כאן דברי בעל או"צ כי הוא הביא ז' דברים האלה מדברי המחבר והאריך בהם קצת בשאר דברים רצוים ומדבריו יובנו דברי המחבר על נכון וז"ל ואחר שיעלה בלב האדם לעשות תשובה לא יוכל לעשות תשובה שלמה אם לא ישים על לבו ז' דברים. הראשון שידע מעשיו ויכירם כלם אם אדם שלא הורגל לקיים המצות מנעוריו ועשה כל ימיו עבירות כמה בני אדם סבורים שאין אדם נקרא בעל תשובה אא"כ בא על א"א או יוצא לתרבות רעות וכיוצא באלו מעבירות גדולות אבל בשאר עבירות אין יודעים לשוב עליהם וזה אינו כן כי על כל מה שהזהירו רבותינו עליו הוא יותר חמור מדברי תורה כי כל העובר על דברי חכמים עונשו גדול וכל מי שעובר על ד"ת או דברי חכמים צריך לשוב. ועתה שמע בני כי רוב העולם אין נזהרים מדברים בטלים ומלהסתכל בנשים ומלדבר עמהם שלא לצורך גם לא נזהרו להתפלל בכוונה ומלדבר בבית הכנסת ומשחוק ומקלות ראש גם לא נזהרו בצדקה לתת אותה למי שהגון לה ולאמץ הלב ולקפוץ היד ולדבר דברים קשים לעניים גם לא נזהרו משבועות חנם ולקלל חבירו או עצמו בשם והזכרת שם שמים לבטלה או במקום שאינו טהור או בידים שאינן נקיות ובטול ת"ת כנגד כלם וגם לא נזהרו מקנאה ושנאה ולה"ר וגאוה וכעס ומכל המדות האמורות בספר הזה. וכן גם לא נזהרים בעניני קיום המצות התלויות במעשה כגון נטילת ידים ומעניני נזיקין אדם לחבירו ולקיים שבת כדין רבים נכשלים בזה כי דבר פשוט הוא מאד ומי שאינו בקי במצות נכשל בהרבה מקומות וכהנה עושה אדם עבירות כל ימיו ולא הרגיש לכן צריך זה השב לידע העבירות שעשה והיאך יכול לדעת ילמוד המצות ויבין בכל מצוה ומצוה מה חיסר ממנה שלא קיים ובמה עבר ואם לא ידע במה עבר איך יתחרט עליה כמ"ש הכתוב כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד. וזה שאמרו חז"ל אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו וכו' פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה היינו מחמת ביטול תורה לא ידע כמה חטאים שעבר דאל"כ למה לא מצא עבירות ביטול תורה קודם לכל עבירות כ"כ בספר קנ"ח ע"ש. והשני אפי' כשהוא יודע עבירות שעשה לא יתחרט עליהם אם לא ידע בודאי רעות העבירות שעבר כי אם יחשוב מה בכך אם נהניתי מן העולם הזה בלא ברכה או אם בטלתי מן התורה אין זה דבר רע כ"כ מי שחושב כך לא יתחרט ולא ישוב בלב שלם אלא צריך לחשוב אין שום דבר רע בכל העולם כמו מי שאינו חושש על מצות המלך המרומם ק"ו ממלך ב"ו העובר על צוויו כמה הוא דבר רע. והג' צריך החוטא לידע ולהאמין מעומק הלב שיש לו גמול ועונש בדינים קשים ומרים בעוה"ב על עבירות שעשה אבל אם לא ידע זה לא יחוש לשוב ואחר שברור אצלו העונש אזי ישוב ויתחרט ויבקש מאת האל המהולל מחילה כמו שאמר אחרי שובי נחמתי ורישא דקרא יסרתני ואוסר וגו' ע"כ השיבני ואשובה:
והד' שידע שהוא שמור עליו כו' והה' זה לשון המורה פל"ו מח"ג על מצות התשובה מפני שאי אפשר לשום אדם שלא יחטא ויפשע אם שנסכל בדעת שיבחרהו או מדה והיא בלתי נבחרת באמת או לתגבורת תאוה או כעס ולא יאמין האדם שלא יוכל לתקן זו המעוות לעולם היה מתמיד על טעותו ואפשר שהיה מוסיף במריו אחר שלא נשאר לו תחבולה אך עם אמונת התשובה יתקן וישוב לטוב שבענינים ויותר שלם ממה שהיה קודם שיחטא עכ"ל. והו' צריך לחשוב בלבו הטובות שעשה לו הבורא ית' מעודו ועד היום הזה והיה לו להודות עבור הטובות והוא לא עשה אלא עבר על מצותיו ויש לו לשקול עונש העבירה הארוך כנגד הנאה מהרה שיש לו מעבירה ושכר מצוה הנצחית מכנגד צער מועט לשעה כמ"ש חז"ל הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה אם תעשנה ושכר עברה (הנאתה) כנגד הפסדה בעוה"ב:
גמול הצדקה ר"ל גמול המצוה מל' וצדקה תהיה לנו כי נשמור וגו'. והז' צריך להתחזק מאד ולסבול סבל גדול להמנע מן הרע אשר הרגיל בו כי זה דבר פשוט מאד עבירה שהורגל בזה כל זמן שהוא דומה לו להיתר קשה לו מאד לפרוש ממנה וע"כ צריך האדם חיזוק גדול וגדרים גדולים לפרוש ממה שמורגל וימאס בלבו הרעות כמו שכתוב קרעו לבבכם ואל בגדיכם וכשהחוטא קובע בלבו אלו הז' ענינים אז הוא קרוב לדרך התשובה. וסיים והנה מדרגות רבות לתשובה ולפי המדרגות יתקרב האדם אל הש"י ולעולם אין הנשמה טהורה בטהרה שלמה שיהיו העונות כלא היו אלא אחר שיטהר האדם את לבו כמו בגד המטונף אם יכבס אותו מעט אז יעבור הטינוף אבל רושם וכתם ישאר בו אבל לפי רוב הכיבוס יתלבן לגמרי וכן כתיב הרב כבסני מעוני לכן תכבס לבך מן העון דכתיב כבסי מרעה לבך ירושלים עכ"ל:
Chapter 4
אבל גדרי התשובה הם ד' ר"ל אם לא יהיה שלם בד' גדרי התשובה ותנאיה עדיין הוא מבחוץ ויש פרצה בתשובתו כנ"ל:
הא' החרטה הוא שיתחרט על מה שעבר על מצות ה':
והשני שיעזבם יעזוב רשע דרכו ויפסיק מהם:
והג' שיתודה עליהם וכו' והד' שיקבל על נפשו כו' בלבו ובמצפונו שמהיום והלאה לא יעשה עוד כמעשה הרע ההוא וכיוצא בו:
מי יודע שיש בו עון:
ישוב ונחם כלומר יתחרט כמו לא בן אדם הוא ויתנחם:
יעזוב רשע דרכו וגו' וישוב אל ה' וירחמהו ולא יענש עוד:
בעון בצעו קצפתי ואכהו הסתר ואקצוף וילך שובב בדרך לבו ופירש"י בעון בצעו בעון גזלתו אף גם שהלך שובב בדרכי לבו שלא שב ע"כ קצפתי ואכהו:
והתודותו בעונו כו' והוא מ"ע כמ"ש בפרשת נשא איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעול מעל בה' ואשמה הנפש ההיא והתודו את חטאתם אשר עשו וגו' וכן כמה פסוקים והביאם בר"ח:
אבל הקבלה שלא ישנה עוד לעשות כזה הוא אות על ידיעתו כו':
ונאמר אשור לא יושיענו על סוס לא נרכב ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו ורישא דקרא שובה ישראל עד ה' אלהיך קחו עמכם דברים ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עון וגו' עוד זאת אמרו לפניו אשור לא יושיענו וגו' לא נבקש עוד עזרת אדם לא מאשור ולא ממצרים:
היהפוך כושי עורו ונמר חברברותיו גם אתם תוכלו להיטיב למודי הרע כמו להרע:
וכשיתקבצו בשב כו' יהיה בטוח בה' שיכפר לו כל עונותיו ופשעיו ואפילו אם יהיה העון ממה שנאמר בו לא ינקה כו' אעפ"כ אם דעתו לשוב ושב בכל לבו ונפשו מיקל הבורא וישלח עליו יסורין קלים בעוה"ז למרק עונותיו ליכנס בכת הצדיקים בעוה"ב וכמו שיתבאר עוד לפנינו פ"ה ע"ש. ואשת איש כתיב בה לא ינקה במשלי ו':
ובא לציון גואל וגו' ואני זאת בריתי וגו' ברית כרת ה' עם ישראל שישובו אל ה' קודם שיגאלם או מעצמם או בע"כ כמ"ש בסוף שער הבטחון מרס"ג:
אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד ואני אשיבך לפני תעמוד לעולם:
Chapter 5
אבל תנאי גדרי התשובה השייכים והתלוים לגדרי התשובה:
ויכנעו עמי וגו' ויתפללו ויבקשו פני וישובו מדרכיהם הרעים ואני אשמע מן השמים ואסלח לחטאתם כך הבטיח הש"י לשלמה:
והשלישי לשנות מלבושיו כו' ובמאכליו כמו שמצינו באחאב שהיה למוד לאכול בד' שעות ביום ואכל בששית ונתקבל תשובתו עיין בר"ח מזה באורך ובספר היראה לרבינו יונה כתב שהגדר הגדול המעולה והמופלא מניעת המאכלות כי מי שאינו יכגל לסבול ענויים קשים ותעניות ימשוך מתאותו ואל ימלא כל תאותיו במאכל ובמשתה אף שיכולת בידו ימשוך עצמו מהם בתוקף תאותיו לתשובה ודרך זה ימנענו מחטא ויזכרנו אהבת הבורא יותר מתענית א' בשבוע כי זה בכל יום תמיד וישים לבו בתורה יותר אם היה רגיל ללמוד דף א' ילמוד שני דפים כי גדול ת"ת שמביא לידי מעשה וכתב שכן שמע מהחסיד עולם הראב"ד ע"ש באורך:
פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו העינים תורתך כי עינא ולבא תרי סרסורי דעבורה עין רואה והלב חומד ואמר החכם אין חוצץ בפני התאוה כעצימת העינים:
עזיבת המותר אף שהוא מותר ראוי לעזבו אם יש בו שום ספק וכו' וכמו שאמרו חז"ל על יחזקאל שלא אכל מבהמה שהורה בם חכם דהיינו שהוא מותר מן הדין כמו ס"ס או ספיקא דרבנן:
והשלישי כו' אחר יכלתו עליהם כו' וכמ"ש חז"ל (יומא דף טו) היכי דמי בע"ת כגון שבא דבר עבירה לידו שנכשל בה כבר פעם ראשונה ושניה וניצל ממנה מחוי רב יהודה באותה אשה ובאותו מקום אע"פ שיצרו מתגבר עליו והרי הכל מזומן לפניו כמאז כן עתה והוא נמנע ה"ז בע"ת גמור:
ולא לתקותו אותם שהוא מקוה מהם טובות וכאשר יהיה בעל עבירות לא ייטיבו עמו:
ותהי יראתם אותי מצות אנשים לא בלב שלם כי אם במצות אנשים המלמדים אותם התראו נכנעים מלפניו וכדי לפתותו בפיכם. רש"י:
אנשים מלומדה כמו שמצווה מאנושי כמוהו שעושה מצותיו רק לפנים ולבו בל עמו כמ"ש ברישא דקרא יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ותהי יראתם וגו' לכן הנני יוסיף להפליא וגו':
והחמישי וגו' תנאי בקשת המחילה שיתענה ביום והתנאי הזה הוא בדרך כלל שיתענה הבע"ת וכמ"ש ושובו עדי בכל לבבכם ובצום ובבכי ובמספד. כבר האריכו כל המחברים בפרטי התשובה וסדר תעניתם על כל חטא וחטא הרוקח והבאים אחריו ובר"ח שער התשובה האריך מאד בענינים כאלו וכתב בפ"ו שאם בתעניתו הוא חוטא בשום חטא ועון אזי אין תעניתו נחשב לפניו ית' ואז איננו נמלט מפגעי העולם כי הוא קרח מכאן ומכאן כי איננו ניזון ע"פ הטבע וגם ע"פ החסד איננו ניזון ולזה יזיק לו התענית ולכן צריך הבע"ת המתענה ליזהר בכל דרכיו בדקדוק גמור ולהזהר בכ"ד דברים המעכבים התשובה שמנה הרמב"ם ע"ש בר"ח באורך כל פרטי התשובה הנשנה ובס' קנ"ח ובס' משנת חסידים ומאן דכאיב ליה כאיבא אזיל לבי אסיא ק"ו לחולי הנפש שילך לדרוש את דבר ה' בספרים ההם וכיוצא בהם כי רופאי הגוף ספק מרפא והמה ודאי מרפאים נפשו ורוחו ונשמתו. ואני עתיד לבאר תועלת תפלה בסוף פ"ו משער אהבת ה' ע"ש:
ויעטוף אליו תמיד מלשון תפלה לעני כי יעטוף כלומר הרבות תפלה:
לעת מצוא לבו פנוי לחשוב ולהבין בעונותיו ובקיצורו בעבודת ה' ובכן יתפלל לאלהיו להזהיר ב"א מכמות עבירותיו ובפרט מי שיש בידו עון חילול השם שחטא ואחרים למדו ממנו ואז תקנתו שיזכה אחרים עמו כ"כ בר"ח וע' בשער אהבת ה' פ"ו מגודל זכות המזכה את הרבים דברים נמרצים ובשל"ה כתב בשם ספר החרדים דברים פרטים המסוגלים לכפרת עונות והם שמירת שבת כהלכתו במעשה ובדבור ובמחשבה כמו שמבואר בר"ח והבאתי בס"ז בקיצור והמעביר על מדותיו מעבירין ממנו כל פשעיו ומכ"ש עונות וחטאים והעונה אמן יהא שמיה רבא בכל כחו ר"ל בכל כוונתו ושירת הים בשמחה ולשמוע תוכחת מוסר מהחכם הדורש ע"ש באורך:
שישקול ערבות מהרה וכלה אם יעשה העבירה יהיה לו ערבות לפי שעה ויכלה תיכף וגם מעורבבת עם כמה פגעי העוה"ז שאין לאדם מנוחה בהם:
בערבות מתאחרת כו' ישקול מה שהפסיד עי"ז ערבוב ותענוג עוה"ב שהוא דבר קיים ומתאחרת ומתמיד לעולם וגם שהתענוג ההוא הוא זך מבלי צער וערבוב של יגון כמ"ש לעיל. ל' ר"ת בס' הישר:
ושישקול צער מהר כלה ר"ל אם יכבוש יצרו ויהי לו צער על שעה מועטת:
בצער מתאחר וימלט עי"ז מצער של גיהנם שאינו כלה ואין לו הפסק לעולם והחי יתן זה אל לבו ובודאי לא ישנה עוד למעשיו הרעים:
ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון לכל בשר:
וכל עשה רשעה קש ולהט אותם היום הבא. פי' רש"י הוא החמה רשעים נדונים בה וצדיקים מתרפאים בה וזהו שנאמר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה:
כי מעולם שברתי עולך שהוצאתיך ממצרים ואעפ"כ ותאמר לא אעבור בבריתך:
חבול ישיב המשכון ישיב לבעליו כבוא השמש כדין תורה ובב"ח משתעי קרא:
רשע גזילה ישלם בחוקות החיים הלך לבלתי עשות עול חיו יחיה לא ימות. עכל"ה:
ואמר האותי לא תיראו נאם ה' אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו וגו' ולעם הזה היה לב סורר ומורה סרו וילכו:
Chapter 6
ושמור מצותיו ולשמור מצותיו ולהזהר ממה שהזהיר:
המפיק המוציא כמו יפיק רצון מה':
ואם תסיר שקוציך מפני וגו' ולא תנוד:
ולא תברח הוא פי' של לא תנוד. והר"נ גרס שכצ"ל ולא תנוד פי' ולא תברח מתורת ה' הנאמנה המכרזת ואומרת לכו בנים שמעו לי וכמ"ש במשלי ח' ע"ש וכן כל פ' משנה תורה שמכריז משה רבינו ע"ה על התורה ועל העבודה ועל היראה ע"כ אין לאדם שום טענה ותירוץ רק שיש להבורא ית' טענה על ברואיו שיש הרבה שלוחים למקום אלינו להחזירנו למוטב:
בבא כשואה פחדכם כענן העולה פתאום:
ואידכם כסופה יאתה בבוא עליכם צרה וצוקה אז יקראונני וגו':
וכהצר וגו' במנשה נאמר בד"ה ושם נאמר ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלים למלכותו וגו':
והמצליח השב וכו' ויותר מוצלח מכל השבים ומעלתו גדולה מכולם הוא מי ששב בפנים הראשונים תיכף בשעת החטא:
ואחריו בקבול תשובתו ובהצלחה נגד הש"י הוא השב כו' ועיין במנורת המאור משל נמרץ כנגד חמשה מדרגות של ב"ת אל ספינה שהשליכה הרוח אל אי רחוקה מהישוב ויש בו חמשה כתות יש שלא ירדו מהספינה כל עיקר ויש שיצאו ושבו באותו יום תיכף למקומותם ויש שאיחרו על האי להתענג שם וכשחזרו לא מצאו מקומותם שחביריהם לקחו מקומותם ויש שלא חזרו עד שהספינה התחילה לשוט והיו צריכין לשוט אחר הספינה ויש שנשארו שם על האי עד החורף וכלו ומתו שם ברעב ובצמא וכן ב"ת יש צדיק גמור שאינו יוצא לחוץ כל עיקר ויש ששב תיכף אינו זז משם עד שמוחלין לו ויש ששב סמוך למיתתו בודאי אינו מוצא מקומו בעוה"ב ויש שאינו שב כל עיקר זה נכרת מעוה"ב ע"ש באורך ובשל"ה הביאו:
Chapter 7
הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה פי' רש"י גוררים יצה"ר עליהם מעט מעט בתחלה בחבלי השוא כחוט של קורי עכביש ומשנתגרה בם מתגבר והולך ונעשה כעבות העגלה שקושרין בה הקוץ למשוך עכ"ל:
וראוי שתאכל לידיעת הבורא במה שאתה צופן כלומר מה שיש במצפונך יודע הבורא:
כמ"ש בפרשת הדבר אשר היה וגו' והיא הפטרת משפטים עיין בכל הענין שם:
ובתוכחה אשר כתבתי בסוף זה הספר תמצא ג"כ החרוז הזה המתחיל נפשי הכיני צדה כו' עד כן איש נודד ממקומו עי' בסוף הספר שהעתקתי מס' שבט מוסר פ"ז:
ואמרו רז"ל בתענית דף ט"ז:
אדם שיש בידו עבירה פי' רש"י גזל:
ואינו חוזר בו לשלם את הגזל כו' ואמרו במשנה סוף יומא עבירות שבין אדם למקום יו"כ מכפר עם התשובה עבירות שבין אדם לחבירו אין יו"כ מכפר עד שירצה את חבירו ע"כ:
Chapter 8
אבל אם ישתוה השב עם הצדיק אם יהיה שוה סב"ת עם הצדיק מעיקרו:
ואמרו רבותינו ז"ל עבר על מ"ע כו' וז"ל הגמרא יומא דף פ"ו ד' חלוקי כפרה היה רבי ישמעאל דורש והן שלשה ותשובה עם כל אחד ואחד. עבר על עשה ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו שנאמר שובו בנים שובבים ומיד ארפא למדת שיש עבירה שמתכפרת בתשובה לבדה. עבר על לא תעשה ועשה תשובה תשובה תולה ויו"כ מכפר שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם למדת שיש עבירות שצריכים יו"כ לכפר. עבר על כריתות ומיתות ב"ד ועשה תשובה תשובה ויו"כ תולין ויסורין ממרקין שנאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם למדת שיש עבירה שצריכה יסורין ומסתברא הקל לקלה והחמור לחמורה אבל מי שיש בידו חלול השם אין לו כח בתשובה לתלות ולא ביוה"כ לכפר ולא ביסורין למרק אלא כולן תולין ומיתה ממרקת שנאמר ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון אמר ה' כו' למדת שיש עבירה שאין לה כפרה אלא במיתה. ואמרו שם איזהו חילול השם זהו החוטא ומחטיא אחרים או ת"ח שעושה דבר קל ואחרים לומדין ממנו ומקילין ג"כ במצות או ת"ח שמעשיו מקולקלין והעם מרננין אחריו ועל תורתו ע"ש בגמרא באורך, וכבר כתבתי בשם הר"ח לעיל שתקנתו לזכות את הרבים וכ"כ המחבר לקמן:
אמרו לו ומהו גדול מן העון כו' הגאות והחונף עיין לקמן ושם נאמרו דברים האלה גם כן ושם פירשתיו ע"ש:
עד שינוסה ביסורים בעוה"ז כמו שכתוב לעיל מהגמרא:
Chapter 9
או בזכרם שזכרם לרעה ומספר בגנותם או שהלשין עליהם וגרם להם רעה:
ומקבץ החוטא ב' הדברים יחד האחד שעשה עבירה לעצמו והשני חמסו ב"א:
בחייו וכו' פי' שלא יאמר אעשה תשובה לאחר זמן כי אינו יודע כמה יחיה:
מאריך ימים פי' שלא יעשה כן יום אחד או שני ימים רק כל ימי חייו:
העשוק הוא הנגזל:
העושֵׁק הוא הגזלן:
העושֶׁק שם הגזלה עצמה:
גזל מריש קורה:
מפני תקנת השבים הא לאו הכי גם ב"ה מודים שמחויב להחזיר המריש עצמה וכמ"ש (בתענית יז) וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם באנשי נינוה כתיב מאי מן החמס אשר בכפיהם אמר שמואל אפי' גזל מריש ובנאו בבירה מקעקע כל הבירה כולה ומחזיר מריש לבעליו ע"כ:
למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו העוה בפת"ח הה"א כמו הכבד. יגעו וטרחו לעוות את דרכם:
ונמר חברברותיו וגו' גם אתם תוכלו להיטיב:
למודי הרע כמו להרע:
בין בפגיעה בין בהליכת רכילות פגיעה הוא שיפגע בו ויהרגנו בידים, או ע"י הליכת רכילות כמו שעשה דואג האדומי:
ואשר אכלו שאר עמי וגו' וסוף הענין אז יזעקו אל ה' ולא יענה אותם ויסתר פניו מהם בעת ההיא (בבא תשועת ה' על עמו) כאשר הרעו מעלליהם:
והשבת הטעות י"ג המעוות:
יקבץ און לו שהוא קובץ הרבה עמל ואון על נפשו מעבירה זו של לה"ר מפני שכולל כמה עבירות:
אם ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים חלקך פיך שלחת ברעה ולשונך תצמיד מרמה תשב באחיך תדבר וגו' והנה כלל שלשתן כאחד הרי שהם שוים:
ואיש ברעהו יהתלו אפי' ברעהו אשר כנפשו יהתל וילעג מחמת רגילותו:
ומשיג במין הזה ר"ל ובכלל העון הזה של המחטיא את הרבים הוא גם כן מי שיש בידו למחות כו' לכן אמרו בגמ' דשבת פ' במה בהמה דף נ"ד מי שיש בידו למחות באנשי עירו ואינו מוחה נתפס על אנשי עירו באנשי ביתו כו' ואמרו שם מעולם לא חזר הקב"ה מטובה לרעה רק בשביל דבר זה על שלא מיחו הצדיקים ברשעים כמ"ש והתוית תו וגו' ע"ש. ובס' חסידים בסי' תק"ל הביא שאפי' מי שיוכל לחדש ולכתוב דבר ולא יכתב הוא נענש ע"ז ע"ש ובהקדמה שלי:
ועכבו מזה יחול ממונם שהוא מיחל ומקוה מהם ממון שנותנים לו וע"כ הוא ירא מהם להוכיחם:
Chapter 10
או שתהיה מן העבירות כו' שבינו ובין ב"א כמו כו' והעול כו' ואם כו' יהיה משער העריות כו' מאיזה מהם כו' כנ"ל לגרוס ור"ל אע"פ שכתב בפ"ט שיקשה עליה התשובה ועתה בא לאשמעינן שעכ"פ אין שערי תשובה ננעלים לפניהם כשהוא רוצה להתקרב אל ה' כמו שמפרש ואזיל:
ועובר לו על מה שנעלם ממנו ר"ל והקב"ה מוחל ועובר לו על פשעיו שנמנע מאתו התשובה עצמה:
מוצא קרוב מחטאו ישים מוצא לתקונו כלומר מקור שיתקנו והוא נובע ממנו בדבר שהוא קרוב לחטאו אף שלא יהיה מענין חטאו ממש דרך משל שאם גזל את הרבים ואינו יודע אותם אע"פ שלא יכול לעשות תשובה גמורה להחזיר להם המעות שגזל כי אינו יודע ממי גזל אעפ"כ יעשה מהסך הממון שגזל צרכי רבים ויהיה התשובה מעין חטאו כי לפעמים הנגזלים ג"כ יהנו מאותו דבר:
וכבר בארתי לך אחי כו' ועיין ברמב"ם הלכות תשובה פרטי עבירות שאין להם חלק לעוה"ב ע"ש באורך וסיים שם בד"א שכל אחד מאלו אין לו חלק לעוה"ב כשמת בלא תשובה אבל אם שב מרשעו ומת הוא בע"ת ה"ז מבני העוה"ב שאין לך דבר שעומד בפני התשובה אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק לעוה"ב שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו שכל הרשעים וכיוצא בהן שחזרו בתשובה בין בגלוי בין במטמוניות מקבלין אותן שנאמר שובו בנים שובבים אע"פ שעדיין שובב הוא שהרי בסתר שב ולא בגלוי מקבלין אותו בתשובה עכ"ל. וכ"כ תוס' בר"ה דף י"ז ובפ"ד מונה כ"ד דברים המעכבים את התשובה ובר"ח ובכמה ספרים הביאו אותם:
ונפסקו בו אמתלאותיך אין לך שום תירוץ למה לא תשוב אל ה':
ומה תאמר לאלהיך סכלתי ולא סכלת וכי תוכל לומר לפני אלהיך שהיית סכל ובער ולא ידעת ובאמת אין אתה סכל בשאר הנהגותיך:
ומבלי ספק נהיה נשאלים ובודאי כל אדם צריך לתת דין וחשבון על כל פרטי מעשיו וכמו שאמרו כל האומר הקב"ה ותרן הוא יותרו חייו ולכן הכן התשובה כו':
ודע אתי כי התשובה ע"ז על כל חטאתינו:
איננה יוצאת כ"א ממעשינו לא מדברינו ר"ל לא הדיבור עיקר ואינו מועיל לבד מה שאדם מתודה ואומר השיבנו אבינו וסלח לנו וכיוצא ווידויים אם לא שב בפועל מעבירות שבידו כמ"ש ומודה ועוזב ירוחם:
כי לא ישיג הטוב היום כלומר ישוב היום שמא ימות למחר:
ופרי הקיצור החרטה אם מתחרט ועושה תשובה שלמה כל מה שעשה לא יזכרו לו והן הן פירותיו מכל עמלו שעמל לריק ולבהלה ולא עוד אם יעשה תשובה מאהבת ה' כראוי נעשו מכל עבירות זכיות כמ"ש חז"ל והן פירותיו הטובות כנ"ל. והר"נ פי' ופרי הקצור סופה של מקצר בעבודת ה' החרטה בודאי יתחרט הן בעוה"ז והן בעוה"ב בשעת קיבול שכר:
כי ימי האדם קצרים ותשאר כו' כל ימי האדם קצרים ימי שנותינו בהם שבעים שנה ומכ"ש מי שכבר בא בימים א"כ הנשאר בודאי מעט מזער ומי יודע שיכלה שנותיו שמא ימות קודם שבעים שנה כמו שאנו רואין בכל זמן ועת כמו שמסיים:
ותמהר בעוד שער התשובה פתוח ר"ל בעוד בחיים חייתך ובפרט בעשרת ימי תשובה ששער התשובה פתוח אפי' ליחיד כמ"ש חז"ל על פסוק דרשו ה' בהמצאו וגו':
עיון שיאות לכמוך כו' ר"ל שתעיין לעשות הכל לפי כחך ולפי שכלך שלא להעמיס עול כבד על נפשך ותאבד הכל כמ"ש בםוף שער אהבת ה' והתנהג לאט ובמתון בקנות המדות הטובות והזהר מן הרבוי וההפלגה מבלי הדרגה כי רוב השמן בנר הוא סבה לכבות אורו ע"ש וכ"כ בר"ח ע"ש:
שנטה מעליו מוסב על איך לא נבוש אחי מבוראנו כו' שנטה מעליו ואיך נהיה נוטים מעליו והנו"ן בחיר"ק:
ויאמר ב"א היו נכונים כמו היו נכונים ליום השלישי:
יפקד מכם יחסר מכה. ר"ל ימות:
כמ"ש רז"ל שוב יום אחד כו' ולכך ישוב היום שמא ימות למחר:
בחון ביתרון שכלך כו' בברור עם ברור. למ"ה. א"כ בחון בשכלך ותראהו מעצמך הכל בבירור יותר ממה שמברר לך זולתך כי אינו דומה ראיה לשמיעה:
ינוחו בם בשובה ונחת רוח:
ואם ישיבום עליו כו' ר"ל שאינו רוצה בטובת הבורא כמו השכל והבינה או שאר טובות שנתן לנו לטובתנו לעבוד אותו בו והוא אינו רוצה בכך וממרה בו הרי הוא בועט בטובת הבורא ועתיד ליתן דין על הטובות ויהיו לנקמה שימצא בעל דין מקום לגבות ממנו פורעניות כי יוסיף דעת כו':
הזהר והזהר הכפל לחזק הענין:
וכבר העיר אותך כו' הלא כל הנביאים כלם לא עמדו להם לישראל רק להחזירם למוטב וכל דבריהם חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים:
ללכת עמך מוסב על ולנהלך לאט ללכת עמך כו':
וכבר קרא אותך לאט כמ"ש חז"ל אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחלה כו':
והזהר פן כו' ויאמר לך עתה אחרי אורך כו' כלומר פן תאמר בלבבך וכי אחר שכבר כלו רוב ימי בעבירות איך אשא פני לשוב אל האלהים פן ואולי לא יקבל אותי. אל תאמר כן כבר הכריזו כל הנביאים וגם משה רבינו ע"ה שהקב"ה יקבל אותנו בתשובה ואין לך דבר העומד בפני התשובה ואע"פ שהוא חסד הבורא לקבל תשובתנו איננו יוצא משורת הדין מאחר שאין לאדם בכל מעשיו אשר יעשה תחת השמש רק הבחירה וההסכמה לדבר וגמר המעשה הוא נשלם ע"י הש"י כמו שנתבאר בשער הבטחון בפי' חלק הד' ע"ש באורך ובכמה מקומות א"כ אם האדם שב בכל לבו ומתחרט ומצטער על המעשה אשר עשה והלואי שלא עשה הנה עוקר בזה מחשבתו והסכמתו שהיה לו בעבירה כאלו לא עשה כלום נמצא מחשבה והסכמה מוציא מידי מחשבה והסכמה ועכ"פ הוא חסד אל שכבר היה האדם רוצה בעבירה וחפץ בה מאד ונהנה ממנו וכזה כתב בספר מסלת ישרים פ"ד ע"ש. וז"ל ר"ת בספר הישר ואל יהי נואש מרחמי האל ואל יאמר אחרי אשר הגדלתי לעשות כל רע איך אעשה תשובה ויעביר על לבו אנשי נינוה ואחאב ומנשה הגדילו לעשות רע מכל אשר לפניהם ובתשובה קבל אותם הש"י ורצה בתשובתם והצילם מצרתם עכ"ל:
וכבר המשילו כו' עיין בחשבון י"א כי הימים כדרכמונים ולא ישליכם לאבדון ע"ש:
ואל יכבד עליך כו' לומר כי כבד ממני הדבר לשוב לעת זקנתי כי הוא לטובתך להנאתך ולשמירת עצמך. ולא עוד:
כי לא יחדתיך בה מבלעדי נפשך כי כל דרכי התשובה שכתבתי עד הנה לא זכרתים לך לבדם כי גם לי גם לך יהיו לזכרון בין עינינו לקשט עצמנו ממנו ולשוב אל ה':
והכנע לאמת כלומר לו יהיה כך שאינני מכוון רק אליך מ"מ אחר שבדבר אמת באתי עליך לכך הכנע לדברי ואל תברח מהם:
ואל תקח אורך התעלמות זולתך המעיר לך כו' ר"ל ואל תקח ראיה מאנשים רשעים שהם מאריכים בשטותם וברשעתם ולא נתנו לב לשוב לעולם ואפשר שגם שלום להם ואין חרצובות למותם ובריא אולם וגו' וא"כ הם לך למכשול ולפוקה כאלו הם לטענה לך ולאמתלא השמר והזהר שתקח ראיה מאנשי עורים ורשעים:
כי זה בתרמית היצר להסית אותך וכיוצא בך:
אשר הכרתם חלושה והם שוטים בעוה"ז ובעוה"ב וכ"כ בסוף שער הכניעה כדברים האלה ע"ש אבל אנחנו ישימנו האלהים ברחמיו מן האנשים חכמים הממהרים לשוב אליו בלי איחור והשבים עדיו בלב שלם אמן כן יהי רצון:
שער שמיני - שער חשבון הנפש
הקדמה
אמר המחבר כו' והיה החשבון עם הנפש א' מתנאיה כמ"ש שם בפ"ה והחמישי שיוכיח נפשו ויכלימנו במצפונו כו' ע"ש ובזה תבין מלת חשבון האדם עם נפשו שר"ל שיוכיח עם נפשו בינו לבין עצמו ועי"ז יזכור ולא ישכח את אלהיו ואת תורתו כמו שמפרש בפ"א ובס' א"צ קורא אותם בלשון זכירות ועיין בספר הזכירות שלי:
בעבור מה שיש כו' ע"י החשבון הזה תתעורר הנפש למה שיש בה תקנתה כו':
חשבתי דרכי ע"י שחשבתי ונתתי לבי אל כל דרכי ועמלי וראיתי שתכלית כלם הוא:
ואשיבה רגלי אל עדותיך שיהיו דרך להגיע אל עדותיך ואם לאו הכל הבל ורעות רוח:
Chapter 1
כדי שידע בזה מה שיש לו מה שיש בידו ממדות הטובות ומצות ומע"ט:
ומה שיש עליו עוד לקיימם ולנהוג בהם ועדיין חסר מהם וישתדל להגיע אליהם:
Chapter 2
וזכות הבנתם ל' זך ונקי:
ומה שלא יוכל להשיגו במעשה כו' כתב הר"מ אלשיך מפני שיש כמה מצות שאין נוהגין בזמן הזה וכמה מצות אינם נוהגים בכל אדם וכל התרי"ג מצות הם נגד נשמחו של אדם שהוא ג"כ כלול מרמ"ח אברים רוחניים ושס"ה גידין כידוע ואין אדם נשלם עד שיקיים כולם לכך אין תקנה אחרת רק שיתאוה וישתוקק מתי יבא לידו המצות שאין ביכלתו עתה ויקיימם במחשבה והסכמה זו מצרף הקב"ה למעשה כאלו עשאם את כולם והבורא ידינהו לזכות מאחר שמחשבתו היא טובה:
אחלי אני מיחל שיכונו דרכי לשמור חקיך:
והוא חייב לצפות כו' שבאם בא לידו מצוה שיוכל לקיים בפועל ויניחנו לומר די לי במחשבה לקיימה איננו כלום:
פן יהיה נעכר ביום החשבון הגדול וע' בס"ז שלי מזה באורך והבאתי בזכירת שבת מס' קנ"ח שבקיום מצות שבת לבד בכל פרטים שיתבארו שם ובר"ח נוכל לעשות ג"כ לבוש רוחני לכל רמ"ח אברינו ושס"ה גידינו כאלו קיימנו כל התרי"ג מצות:
בז לדבר אפי' א' ממצות אלו אם מבזה סוף שיחבל בשבילה לשון אם חבול תחבול כפירש"י:
Chapter 3
הראשון כו' מלא מציאה שלא היה נמצא ונוצר להיותו נמצא בעולם:
והמוצק הוא הדומם:
וימשל בזה עי' המשל הזה בפתיחת שער הבחינה:
וכמה הוא חייב לו פי' אפילו אותם דברים שהוא אינו מצוה אותו רק שהוא יודע שרצונו לעשותם הוא חייב לעשות לו:
הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם הלוא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך פי' הרמב"ן נבל נקרא מי שמשלם רעה למי שהטיב עמו:
והשני כו' אשר תקן גופו כו' בתכלית התיקון והתיכון כל אחד בתיקונו הטוב והנאות שיוכל להיות והתיכון הם ל' מספר וחשבון שאינו חסר שום אבר וגיד מה שהוא לצרכו ולתקנתו:
והשלישי כו' ויחשוב אלו כו' וז"ל ארחות צדיקים ויחשוב אם הוא היה שוטה או משוגע ח"ו ומקרע כסותו כמה היו עניניו מקולקלין ולא היה נחשב למאומה בעיני ב"א ואם בא רופא ורפא אותו משטותו ומשגעונו כמה היה ראוי לשבחו ע"ז כ"ש הבורא ית' וכו':
רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו ר"ל כל מעשיך שעשית בעוה"ז הוא בשבילנו בשביל האדם להטיב לנו שהאדם הוא תקנת כל העולם כמ"ש בשער א' וב' כמה פעמים. ומ"ה פי' מחשבותיך אלינו יפרש מחשבותיך אלינו על מחשבות השכליות שנתנו לנו מאתו יתעלה עכ"ל:
והרביעי בו' בתורה נכבדת נאמנה כו' כי איך היה יכולת ביד האדם לקרב אל האלהים ולמצוא חן בעיניו אם לא בתורתו שהוא בעצמו ית' הורה לנו את הדרך הטובה אשר נלך בה ואת.המעשה אשר נעשה כדי לעשות רצונו ובזה נמצא חן בעיניו בעוה"ז ובעוה"ב ומי שאינו הולך בנתיבותיה הוא ממשש כעור בצהרים כמו שנראה לעינים ובתורה נוכל לבוא לידי רוח הקודש ולכל המעלות טובות למקום עלינו כמ"ש בריש הקדמת המחבר ע"ש:
כמ"ש הורת ה' תמימה וכו' עיין לעיל מ"ש פי' פסוק זה מבעל העקרים עיין שם:
והחמישי כו' והתערבותם מל' וערבה לה'. קול ערב. או לשון תערובות מדברים הרבה. וסיים בספר א"צ ואין ספק אם היה במקומו אפילו קטן מן הקטנים שהוא יודע לפרש אותו מה שלא הבין היה ממהר ללכת אליו ולא היה מתבייש כ"ש וכו':
והאיך התרת לעצמך כו' ונגלה מפשוטו ותקל בזולתו ר"ל סודות התורה והענינים הדקים שבתורה תשליך אחר גוך ובזוהר האריך בזה מאד ולייט אמאן דאמר שאין בתורה אלא פשוטה כי כל חכם יוכל ג"כ לחבר דברי הימים ומעשיות כאלה וכאלה ולא על חנם נקרא תורת ה' תמימה משיבת נפש וגו' ולא על חנם רצו המלאכים לקבל התורה אלא בודאי שיש פנימיות וסודות גדולות על כל אות וקוצי אותיות ע"ש:
והששי משרשי העולם הם הד' יסודות:
וענפיו מה שנמזג מהיסודות הד':
והאיך לא יתבייש האדם כו' וסבל כל ענינו והם מחויבים לסבול כל ענינו:
והם אבריו הקב"ה ברא אותם לו לשמשו שיעשה עמהם כל צרכו והאיך יעיז פניו להשתמש בהם במה שימרה בו את הש"י הבורא אותו ואותם לשמשו ואע"פ שרשות נתונה לו לעשות בהן כל חפצו הן לרע או לטוב הוא מחכמת הבורא שיהיה לו הבחירה ויוכל לענשו ע"פ מעשיו כמו שנתבאר בספר הזה במקומו:
התנה בתורתו וכו' עיין בשער הבחינה מ"ש שם בענין זה ותבין:
והשביעי כו' בתנאי העבדות יחשוב בדעתו האם מקיים כל התנאים שמחויב העבד לעשות לאדונו אם גם הוא עושה כן לכל הפחות לבוראו ית' שהוא אדונינו ובוראנו ומלכנו כמ"ש בשער הג' ספ"ה בד"ה אמר השכל הענינים שהם טובים מאחד מעבדי העולם כו' ע"ש באורך:
ולא הניחו לנפשו ולחלישות הכרתו כו' למ"ה. הש"י מספיק לו המזון וכל צרכו תדיר מה שלא היה האדם יכול להזמין לעצמו כי כחו ושכלו לא הגיעו לגודל צרכו ממזון ומלבושים והקב"ה מזמין לו הכל:
והועילו בחכמה כו' וידע חובות אלהיו עליו ע"י החכמה כו' הוא יודע מה שחייב לאלהים:
וכשיכיר העבד מאדוניו וכו' וכאשר יכיר העבד כל המדות הללו מאדוניו:
וקושר אותם באסוריו שכל תנועותיו נקשרים ברצון הש"י כחומר ביד היוצר כן אנחנו בידו:
וצורת נסיונו כו' וגם יתבונן איך מנסה הש"י את האדם שנתן לו הבחירה להשתמש באבריו כל מה שירצה אע"פ שהכל בידי שמים ונתן לו שני יצרים טוב ורע שיוכל להעביר על מחשבותיו מה שלבו חפץ רק שהעביר אותו במסורת התורה שיוכל לידע מתוכה מה שהוא רצון הבורא ומה שהוא נגד רצונו ומקציף על העובר עליהם אם העבד ישראל יתן אל לבו כל זה:
משתמש בכל פנות גופו וכו' בודאי ישתמש בכל אברי גופו וכחות של נפשו ומאודו במה שימצא בו חן בעיני אדוניו:
ויקריבהו ושיקריבהו אליו:
ויסיר מסך הסכלות בו ר"ל באדוניו:
ועיקר הכל כל מה שיעשה לעבוד את ה' יהיה הכל בלב שלם ונאמן בלא שום פניה:
את ה' האמרת וגו' כמשאחז"ל אתם עשיתה אותי חטיבה אחת בעולם ואני עשיתי אתכם חטיבה אחת כו' עיין פירש"י:
והטעם בזה למה ייראו מפנינו הוא כי ידוע כו':
והשמיני כו' ולא תכונה ר"ל ערך ומנין כמו ותוכן לבנים תתנו:
איך נרצה לו מנפשותינו ר"ל איך יעלה על לבנו ונרצה לעשות מצותיו ולבנו בל עמנו:
מנפשותינו מעצמנו מה שאין אנחנו רוצים שחברנו כמותנו יעשה לנו כזאת:
והתשיעי כו' בהשתדלותו במעשי מלכו כו' אם משתדל במעשי עבודת ה' ית' כמו שםוא משתדל בעבודת מלך ב"ו שהרי הדבר נראה לעינים כשהמלך מטיל עליו מעשה לעשות לא יניח מהשתדלותו בו רק עושה בכל יכלתו ובכל הדרכים שיוכל להראות לפני המלך שהוא עבד נאמן כדי שיאהב וכפי זה ראוי למשכיל לעשות כן במעשה עבודת האלהים ית':
בחרוז וזה בל"א גריי"ם שדומה בית זה לזה:
מפורד שנפרד בית זה מזה ושוה בשאר דברים בצחות לשון:
ודרך העברה כגון ההפלגות וגוזמות ולשון הבאי כמו ערים גדולות ובצורות בשמים וכיוצא:
שלא יזמנהו שב לעול כו'. לא יניח שלא יזמינהו כו':
אלהי יגוני בעבורך בטל ממני היגונות למ"ה היגון והדאגה שיש לי בעבורך הוא מבטל ממני שאר דאגות עוה"ז. ובשם החסיד הרב מהר"מ בר"ח רבש"ע כל יגוני הוא בעבורך שאכוון כל מעשי לך לבד ולנך י"ר בטל ממני אותו היגון ותן בי כח לכוף את יצרי וכו' ודאגתי כו' עכ"ל. ול"נ אלהי יגוני בעבורך עיקר יגוני הוא בעבורך אם לא אוכל לעבדך בלבב שלם ולעשות רצונך לכן י"ר מלפניך שתבטל ממני היגונות הידועים לב"א דהיינו יגונות עוה"ז וכן דאגתי ממך שצויתני לעשות מצותיך ע"כ יר"מ שתרחיק ממני דאגות עוה"ז שאוכל לעשות רצונך בלב שלם:
ובזה יקבל כו' אם פונה לבו מכל מחשבות העולם וכו' אזי יקבל האלהים מעשיו וירצהו:
ואח"כ אחר שהשליך כל המחשבות זרות מלבו:
יעלה על לבו אל מי מכוון אל ממ"ה הקב"ה:
ומה מבקש בתפלתו ר"ל כל צרכו ופרנסתו ובריאתו שכולם ביד ה' לתת או למנוע:
ובמה מדבר הם המלות והענין של תפלה שמדבר בה לפני ממ"ה הקב"ה וכשהחי יתן אל לבו אלה שלשה הקדמות קודם תפלתו כולי האי ואולי יכוון בתפלתו:
יען כי נגש וגו' וסיפא דקרא לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר. ועיין ל' ס"ח על פסוק זה. וביש נוחלין מביאו באורך ובהג"ה שם האריך מאד בזה ותוכן דבריו וז"ל ולהרגיל אל הכוונה הוא שיסכים בדעתו וירגיל זה ההרגל הקטן. קודם התפלה או שום ברכה ירגיל לשהות מעט מקודם ולא יתן מקום אחיזה כלל לשום הרהור ומחשבה בעולם לבא אל לבו דאם יתן מקום לעצלה אפי' רגע אחד או לשום מחשבה בעולם הוא נלכד ברשת היצה"ר והולך ומתגבר עליו וכו' ומסיים שם הלא צריך להתעכב שעה א' על דבר התפלה וא"כ הלא טוב שיכוון בה ויהיה לו שכר טוב בעמלו מלהוציא שעה זו להבל ולבטלה ואף גם יענש בשבילה וע"ש באורך וע' בשער יחוד המעשה מענין התפלה:
כגוי אשר צדקה עשה וגו' ורישא דקרא ואותי יום יום ידרשון ודעת דרכי יחפצון כגוי וגו' למה צמנו ולא ראית וגו' ?עד כל הענין וסיים כשתעשו בצום ובתפלה כל התנאים הנאמרים שם אז תקרא וה' יענה וגו' ע"ש:
ואחז"ל אל תעש תפלתך קבע כו' אבות פ"ב. ופי' הרע"ב כאדם שיש עליו חובה דבר קבוע ואומר אימתי אפרוק מעלי חוב זה אי נמי קבע כאדם שקבוע לו לקרוא פרשה אחת שאומר אותו בקריאה בעלמא ואינו אומרה בלשון תחנונים כאדם שמבקש רחמים עכ"ל:
וראוי לך אחי כו' כי אם כלות הנפש תאות הנפש מל' נכספה וגם כלתה נפשי:
עם רוממותה לבוראה ר"ל בתפלה היא מכנעת עצמה אל האלהים וגם בזה היא מרוממת אותו ית' ותתן שבח והודאה לשמו ותשליך כל יהביה וכל צרכה על ה' אבל לא שהתפלה היא ח"ו שינוי רצון או שום התפעלות בחקו ית' כי חלילה לאל מלהתייחס לו מדות הללו וכמו שהאריך בזה בספר שומר אמונים ע"ש וענין התפלה הוא כדי שיכנע האדם לפני הבורא כו' וזהו עיקר מצות התפלה כמ"ש הרמב"ם ע"ש ולפיכך יוכל האדם להתפלל בכל לשון ובכל ענין רק שיהיה כוונתו להכנע לפני הבורא ית' ולשאול צרכיו כמו שהיה קודם התקנה ולא היה מן הצורך לסדר סדר תפלה על הסדר השוה לכל נפש רק כל אחד יבקש צרכו וכפי נגעי לבבו רק שלא כל האדם יוכל לזכור כל זה בלי חבור וסדר. ולכך:
כתבו רבותינו ז"ל אנשי כה"ג:
ולא תבוש כו' למ"ה שאם התפלה מסודרת כראוי בפיו אינו מתבייש בפני בוראו אבל זולת זה ראוי לו שיבוש כמדבר לפני המלך בלי סדר ויושר:
ואין לה קימה למהירות כו' כלומר אפי' המשכיל היודע בטיב לשון הקודש ואפשר לו לסדר עניני התפלה מ"מ לרוב ההרהורים שיעברו על לבו תמיד ע"כ אין לו פנאי להתבונן ולסדר בפיו עניני תפלה כראוי ולכך תקנו חז"ל עניני תפלה במלות מתוקנות כדי שתהיינה ערוכות בפי הכל בשוה ועי' ברמב"ם ריש הלכות תפלה בביאור יותר:
הקשה במה שאתה כו' ר"ל קח לך ראיה והיקש כיצד אתה עושה למלך ב"ו:
ומן התימה שהתפלה אצלך אמונת הבורא כו' ר"ל אין שום אדם יודע מה בלבו בתפלתו רק ה' לבדו וא"כ כשיתפלל בלא כוונה אינו מונה רק את עצמו כביכול:
וקובע ר"ל גוזל את הקב"ה ואומר אין פשע והוא כמו שאין בו אמונת האל שהקב"ה יודע מחשבותיו:
ויגיע בה אל קץ גבולה כו' ר"ל הן בתחלת המצוה הן באמצעה עד סופה שהם גבולי כל דבר ראש וסוף ואמצע ר"ל שיעשנה מחמת יראת האל ית' ושהוא חפץ לעשות רצונו ית' ושאם לא יעשנה יהיה עליו קצף ועונש הבורא ואז יעשנה בחריצות וזריזות עד שנגמר המצוה בשלימות:
וישא נפשו כזה כו' ותמיד יעלה על לבו הראיה וההיקש שכתב לעיל ממלך ב"ו כשהוא מטיל עליו מעשה מו המעשים כמה מן החריצות והזריזות שעושה אותם קל וחומר לשכינה עיין שם:
והעשירי חשבון האדם עם נפשו בהשקפת הבורא וכו' יזכור תמיד שהש"י משקיף עליו ויודע מה שיש בנגלותיו של אדם ומה שיש בלבו ובמצפונו ובנסתרו:
ומה שעובר ומה שמעביר האדם על לבו כו':
וימשל בזה אלו היה משקיף עליו כו' כמ"ש הרמב"ם בחתימת ספר המורה שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול כו' כמו שכתוב בריש ש"ע או"ח:
וכן בהרבה מעניני התורות הרבה ב"א לומדים תורותיהם ונמוסיהם ומקיימים אותם לכבוד מלכם: כ
י עם הארץ מצווים כו' וכאשר יהיה הענין הזה כו' ע' לעיל לשון המורה על פסוק נר אלהים נשמת אדם ותבין כל הענין:
וכאשר יתמיד על זה יניח הבורא לו מעצבו כו' שלא יתעצב עוד על חסרון פרנסה וצרכיו וכן לא יפחד שיבא לידו שום חטא ועון כי ה' יהיה בכסלו ולא יניחהו לעצמו וליכלתו כמ"ש לעיל בחשבון ז' ולא הניחו לנפשו ולחלישות הכרתו בהנהגת עניניו ע"ש פי':
ויהיה במדרגה העליונה כו' ויראה מאין עין יראה ברוח קדשו דברים הנעשים ברחוק שאין אדם יכול לראותם בעין הגשמי והוא יראה אותם בעין שכלו הזך מאחר שנזדכך חומרו כ"כ עד שמקיים תמיד שויתי ה' לנגדי תמיד והוא מדרגת הנביאים והחסידים העליונים כמה שידוע מברייתא דר' פנחס בן יאיר תורה מביאה לידי מעשה כו' וחסידות גדולה מכלם שמביאה לידי רוח הקודש כמ"ש בחשבון כ"א ע"ש. וכן ידבר עם חבירו בלא לשון גשמיות:
וישער בענינים מבלעדי הקשה שאין צריך להביא ראיה והיקש בכמה חכמות שיביאו המחברים ראיות ומופתים עליהם והמשכיל יוכל לשערם בדמיונו ובשכלו מבלי היקש ומופת וכן במדות ובמשקלות:
ואיננו קץ במאומה מענינו כל מה דעבדן ליה מן שמיא הוא טוב אצלו ואינו קץ בהם כי הוא יודע שהכל לטובתו:
והאחד עשר כו' צריך שתפקוד את נפשך שתזכור ותחשוב עם נפשך. כמו פוקד עון אבות:
שהיא חובה עליך בו ר"ל בו ביום:
אין פחות ר"ל לכל הפחות כו' עכ"פ תחשב עם נפשך על הימים הנשארים:
ואל תדלק אחר העלמה בהעלמה למ"ה ואל תחשוב שהש"י מתעלם ממעשיך והניחם להשגיח עליהם כיון שאתה רואה שאין הש"י מעניש את הרשעים מהרה ולכך תתעלם ותניח גם אתה איננו כן כי אין לפני כו'. ול"נ אל תדלק אחר העלמה שתתעלם מהיום והלאה לחשב עם נפשך בהעלמה מאחר שהתעלמת עד הנה ומאחר שהנחת עבודת ה' עד הנה חנוח כן יותר ימיך:
כי אין לפני ה' אלהיך העלמה ושכחה אעפ"י שאתה שכחת אבל הוא לא שכח וכל מעשיך בספר נכתבים:
וכבר נאמר כי הימים מגלות הימים עצמם הם כמו מגלה שכותבים בו הן טוב הן רע כן כל יום ויום הוא בא בפני עצמו כמו שתקנו בתפלה המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית וכל מה שאדם עושה בו עושה רושם ביום זה בעצמו כמו הכתיבה והרשימה במגלה ובזוהר פ' ויחי דף רכ"ד האריך מאד בענין הזה על פםוק ואברהם זקן בא בימים שבא עם כל ימיו שלמים וקיימים שלא היה בהם שום פגם ואמרו שם שהימים האלה שהאדם מביא עמו לעוה"ב הן הן מלבושיו שמלבישים את הנשמה להתעדן בהם בג"ע ובהם ועל ידיהן יעמוד בתחיית המתים כמ"ש ימים יוצרו וגו' ואוהב ימים לראות טוב וכן כמה פסוקים והבאתי לשונם בסוף הקדמת המחבר ע"ש באורך:
כתבו בהם הכ' בחיר"ק כמו כתבו על היהודים:
והשנים עשר חשבון בו' ואז ימצא מחשבתו בעניני עולמו ר"ל לעוה"ז:
הרמה שבמחשבות יראה בעין שכלו שמחשבותיו וכן כל תחבולותיו מה שהוא מתעסק בהם תמיד העיקר אצלו על עניני העוה"ז והוא עיקר ויקרה וגדולם אצלו כמו שמספר והולך:
כי לא יספיק לו כו' ובעניני אחריתו הוא מתעצל ומבזה אותם שאינם חשובים בעיניו שהרי אינו משתדל בהן בחריצות הזה כמו בעניני עוה"ז:
וצופה בעניני השער ל' השקפה:
וזלותם לשון זול והוי"ו בחול"ם:
למי שנגזר בו בעולם. ר"נ:
אל תיגע להעשיר הוא פועל יוצא ור"ל להתעשר לאחרים כ"כ ר"מ אלשיך:
אשר לא תתמיד לך חברתו כי רק זמן מועט יהיו חברים הגוף עם הנפש ימי שנותינו וגו' ואף גם זאת שלא ימלט הגוף רגע א' מצער ומפגעיכו רעים הלא תראה:
אם ישבע שאוכל יותר מדאי הוא חולה:
ואם ירעב הגוף:
יחלש כו' ואיה יתרון נפשך על גופך הלא ידוע לכל רואי שמש שהנפש היא חביבה יותר מהגוף במעלתה ובכל עניניה כמו שמפרש וא"כ ראוי הוא שתעשה לנפשך יתר שאת מן הגוף. ואיה כו':
אשר צוית במלאפו"ם אשר נצטוית עליה לתת לה די הותר מחכמה ובינה:
כי אתה נתבע כפי הכרתך ומצאתי להחסיד ר"י יעב"ץ ז"ל שכתב משל נמרץ נגד לומדי הפילוסופיא ומתרחקים בחכמתם מן התורה והמצות ואמר שהם כעבדים שצוה להם המלך ללכת מהרה אל מקום פלוני אלמוני וקצתם מצאו חן בעיניו ונתן להם סוסים טובים עד מאד וקצתם אין להם בלתי אם גויתם והלכו לאטם עד שהגיעו למחוז חפץ המלך ובעלי הסוסים נתגאו בהסוסים וכלו זמנם בטיול ובשמחה וביופי הסוסים ולא באו להשתחות אל המלך ולעבודתו כאשר צוה עליהם כן אלה האנשים בחכמתם התרחקו יותר כו' ע"ש שכתב ספור נחמד עליהם. וכן הוא בכל שאר הדברים שהאדם עושה בחכמתו ובעשרו ומתרחק על ידם מעבודת הבורא יח' ועתיד ליתן את הדין על חכמתו או על עשרו ומזה תבין כמה מקומות בזה הספר בענין הזה:
על טענה שהוא עליך ולא לך כל מה שתטעון ותתרץ עצמך אינו כלום שבטענת עצמך אתה נענש והיא טענה עליך שהרי גם אתה ידעת שהוא כסיל ומעשיו נבוכים ואיך תלמוד ממנו:
והשלשה עשר כו' על מעשהו ותוספת הכרתו על השתדלותו וכו' ר"ל יראה ויבחין בדעתו ושכלו על מעשהו מה שעושה במצות הבורא ובאמת כפי יכלתו והכרתו היה יכולת בידו להוסיף במצות ה' ממה שהוא רגיל וא"כ ענוש יענש על הקיצור הזה כמו שמפרש. ובס"א חשבון האדם עם נפשו על יתרון חכמתו על מעשהו כו' כ"כ מ"ה:
וכאשר פקד אדוניו כו' כמו פקוד פקדחי אתכם:
וחשב עמו כו' ופקד הנזרע ממנה ורואה ומעיין במקצת שזרע ממנה וחשב כמה היה עושה ולפי חשבון הזה תבעו לשלם לו כל הזרע כי אם היה כולו נזרע היה עושה ג"כ כחשבון הזה:
וגדל מדוהו כו' ועשה בזה מה שיצא למ"ה. ועשה בפועל מה שיש בידך בכח שיכול לצאת אל המעשה וזה ע"ד כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה:
ויראה לך כו' תראה בעין שכלך כי אתה וכו' עכ"ל:
והותר כל טרחך וכו' למ"ה. והותר ל' יתרון כלומר יתרון כל טרחך ועמלך יהיה לעשות כו' עכ"ל אבל לעניני עולמך אל תטריח יותר רק לפי צורך פרנסתך:
פן תלאה נבול תבול ותכלה כחותיך בדברי הבל ואין בם מועיל וכשתצטרך לעבוד את ה' ולא יהיה לך כח ותש כחך מחמת גודל יגיעות שיגעת על שאר דברים:
יפקדנו בעת הצורך כו' יחסר ממנו כמו ולא נפקד ממנו איש:
ואל תכלה עצמך וכו' הוא ל' תוחלת ותקוה ויש גורסין תתלה:
ותאמר לו כו' ר"ל שמא:
ע"כ שים לך האריכות הזאת לשלל וכו' ר"ל כל יום שאתה מאריך על האדמה יהיה לך לשלל ולריוח ותשלם היום מה שאתה חייב לבורא ואל תאמר מחר אשלם שמא לא תפנה לשלם ותהיה בע"ח. ובא"צ מסיים וז"ל אלא כל אדם יעשה מיד כפי חכמתו ועשרו למה שהוא עתה ואם יהיה לו יותר יעשה יותר עכ"ל:
כי העולם כשוק ור"ל כיריד:
בימי בחורותיך ושאר כל הענין שם ע"ש:
והארבעה עשר כו' בעת אהבתו כו' בשעה שהוא אוהב ביותר לאדם א' באהבה רבה מפני שמשער בדעתו שגם הוא אוהב אותו:
וכ"ש אם כו' וכיון שנעשה זה לאדם לאהוב אותו כ"כ על אחת כמה וכמה שנאהב את ה' הנכבד והנורא שידענו בו שאוהב אותנו ואהב את אבותינו כמו שמסיים:
כמ"ש כי מאהבת ה' אתכם ומשמרו את השבועה אשר נשבע לאבותיכם הוציא ה' אתכם וגו' וידעת כי ה' אלהיך הוא האלהים וגו' שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור וגו':
וגול מעל לבך ל' ויגל את האבן כלו' תסיר מעל לבך:
והעזר באלהים לדחותו מעליך שראוי להתפלל אל ה' שיצילנו מיצר הרע כמ"ש חז"ל אלמלא הקב"ה עוזרו לא יכול לו:
והחמשה עשר כו' ויעיין במה שהוא עובר ר"ל הוא מעיין וחוקר איזה סחורה הוא עובר לסוחר שם במדינה שהוא הולך לשם והיאך נתעלם המיתה והיא נוהגת תמיד ונוסעים לשם ונעתקים לשם תדיר:
שנפגע בו ר"ל ובמה שנפגע בו איזה תשובה להביא לפניו ית' עת שנפגע בו כלומר כשיעמידנו לפניו ית' ליתן דין וחשבון:
והדרך ארוך לעולם הבא: והמרגוע המנוחה רחוק לנוח שם כי מי יודע עד כמה שנים שהוצרך להיות הנשמה נעה ונדה בימים ובנהרות וביערים ובמדברות ובהמות ובחיות טהורות וטמאות ובתוך כף הקלע ושאר גלגולים שעוברים עליה קודם שתגיע למחוז חפצה כמו שהאריכו בזה בזוהר ובכמה ספרים הידועים וא"כ אם מזמין צדה לדרך הקרוב שלו והאיך לא נזמין צדה לדרך הרחוק ההוא שאין מנוס ממנו:
הה למבוכה הזאת מלשון הילילו הה ליום שהוא לשון צעקת וי כמו אהה אלהים:
והששה עשר חשבון כו' על אורך זמן עמדו בעולם כשאדם מאריך ימים על האדמה אל יבטח בעצמו שלא ימות מהרה כי מי יודע מה ילד יום כי האדם הולך אל בית עולמו וכל יום מתקרב יותר ולכך אמרו ולאן אתה הולך למקום עפר כו':
שיהיה בטוח מהיותו בו ר"ל המות. ר"נ:
וימשל בזה והנמשל בזה שצריך האדם לכוון דעתו לדביקת הבורא שאם יסיח דעתו ממנו ית' הרי הוא נחוץ למקומו:
ויש שממשל כו' והנמשל בזה שחייב האדם לצאת ידי חובתו בעודנו חי ומאחר שקצבת חייו אינם ידועים לו הרי הוא כחוב בלא זמן קצוב לפרעון:
מי שקדם המות לפניו תקן את עצמו מי שרואה ששאר ב"א מתים לפניו קודם משים על לבו ומתקן גם הוא א"ע לדבר זה ומחשב לצדתו:
והשבעה עשר השתכלותו בעת שתטה נפשו בשעה שיתאוה האדם וישתוקק לישב עם חברת בני אדם ולהשתעשע עמהם והוא סובר שהוא לו לטובה ולנחת רוח אבל יסתכל בשכלו כמה מעלות טובות יש בבדידות ובפרידות מב"א וכמה רעות מתרגשות בחברת כסילים והוא מפרש אותם אחד לאחד:
ומרעת חברתם אחד הוא ממותרי הדברים הם דברים בטלים:
ואמר כל מה שהוא יכול לדבר ולספר וכן:
ונאמר מהם כאלה וכאלה. או ואמר כך אמר פלוני ונאמר אנחנו שהוא הכל בלבול דעת והוצאת הזמן היקר לבטלה ועוד נובע מישיבת בתי כנסיות של ע"ה שמדברים מי"א ומספרים בגנותם וגם נשבעים בתוך דבורם לשוא ולשקר ללא צורך:
אמרו הן או לאו כלומר תרגילו עצמכם שהן שלכם יהיה צדק ולאו שלכם יהיה צדק ולא תשבעו לעולם אלא אמרו (בחירק) הן או לאו ויאמנו דבריכם:
והעדר יראת האלהים מלבו כיון שהוא במושב לצים בודאי לא ישים אלהים לנגד עיניו וכל הכתות שזכר הם אותן שאינם מקבלים פני השכינה והם כת חנפים כת שקרנים כת לצים וכת מספרי לה"ר וכולן תלויין בדבור ונקראים רע וכתיב כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע. וז"ל ר"ח הקובע עצמו בבית קרנות לשיחה בטלה ודברים בטלים נקרא לץ כיון שאפשר לו לעסוק בד"ת אותו העת ואינו עוסק נקרא לץ כי הוא דומה למי שאמר לו המלך מנה זהובים שעה א' וכל שתמנה יהיה שלך והוא יושב בטל הלא זה שמתלוצץ מן הזהובים ובזוים אצלו היש ליצנות גדול מזה. כן המבטל מד"ת אחר שיודע השכר הגדול להעוסק בתורה אינו כ"א לץ ממש ומלבד זה הוא עובר בעשה ודברת בם ובפרט לומדי תורה צריכין להזהר מדברים בטלים כי אם נכנם דבר ליצנות ללב יצא כנגדו ד"ת כו' וסיים וכל הרוצה להתרחק מעבירות יתרחק מחברת רשעים ע"ש באורך:
ואם יכול כו' כלומר א"ת אדרבה הענין הזה מחייב להתחבר דוקא בחברתם ולפקוח עין על מעשיהם כדי לידע כסלונם ולהוכיח אותם משא"כ אם אתרחק מהם ולא אדע לא אוכל לקיים מצות הוכח תוכיח לז"א שאינו כי ממ"נ אם יכול הוא למחות ודבריו נשמעים אף שלא ידע עונם יכול למחות ולקיים מצות הוכח תוכיח שאין עם הארץ וכו' והבן. פ"ל:
ואח"כ השמר פן יטעה כו' ר"ל אחר שתרגיל עצמך בבדידות פן תטעה ותאמר בלבבך כשתתחבר עם חכמים אמתים וגדולי ב"א שבזה תעדר ענין הבדידות ותאמר שהבדידות יותר טוב מלהתחבר לחכמים אל תחשוב כן אך כאשר תתחבר אל החכמים היא הבדידות הגמורה וכ"א חז"ל חרב אל הבדים חרב על שונאיהן של ת"ח שעוסקין בתורה בד בבד ואמרו קנה לך חבר:
והשמונה עשר חשבון האדם עם נפשו בעת גבהותה וכו' ר"ל כשתבא גאוה וגדלות בלבו של אדם לומר מי כמוני בכמה מעלות ובפרט שהש"י הרים מעלתו על כל הברואים ועי"ז הוא שואל וחפץ דברים שהם רחוקים ממנו ואמר שראוים הם לו אבל באמת יתבונן שהוא קטן ונבזה מכל העליונים ותחתונים כאשר נתבאר בשער הכניעה ובהקדמת שער השלישי יתבאר שהאדם חםר וחלש משאר בע"ח בג' דברים ע"ש ואע"פ שהרים מעלתך ונתן לך גדולה וממשלה על הכל כמו שמספר אל יגביה לבך בעבור זה לפני הש"י כי הוא הנותן לך כל אלה רק תהיה כעבד הנבזה שהרים אדונו מעלתו ראוי לו שיכנע יותר לפני אדונו:
ושלחו אל ברואיו מי שהוא ראוי לנבואה (או ר"ל למשול בהם):
ואל יבקש ממנו משאליו דרך רגילות לומר מאחר שנתן לי עד הנה מחוייב לתת לי כן לעולם אך יעזוב ענינו אליו כו':
וקדש שמך ולקדש שמך כו' ולענין התפלה הזאת עיין לעיל בחשבון התשיעי ותבין היטב:
כגמול עלי אמו כו' כבר פירשתי לעיל:
והתשעה עשר כו' מהמהם הוא ל' פסוק ביחזקאל פי' ז' לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ופי' בו כפול כאלו אמר ב' פעמים מהם עכ"ל מ"ה. ור"נ פי' מריבם:
ראו שאין ערוד ממית במעשה דר"ח בן דוסא בברכות פ"ה ע"ש:
והעשרים חשבונו עם נפשו אם יהיה לו ממון כו' כלומר מי שיש לו ממון יחשוב באיזה פנים ובאיזה אופן בא לידו הממון האם אין בו מגזל ורבית ואונאה וכיוצא שרגילין לקנות הון ועושר שלא במשפט ויראה להשיב את הגזלה או את כו' כי זולת זה אין זו תשובה כי השרץ בידו כנ"ל:
ובאופני הוצאתו אם מוציאו באופני יושר ר"ל בצדקה וג"ח ואם לאו סוף שיעשה בו חסד לאומים ויהיה לו לחטאת ועניים מרודים תביא בית:
ואל יחשיבנו מעמד עליו בלבד שהוא אין לו מעמד רק באותן מעות או שהמעות אין לו מעמד אלא אצלו רק שהוא פקדון אצלו וכו' כמ"ש לעיל כמה פעמים:
והאחד ועשרים כו' וכשיתמיד ע"ז ימציא לו הבורא בקשותיו כו' ועי' מ"ש הר"מ אלשיך על פסוק אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה כו' ע"ש באורך ותוכן דבריו שיש ד' חלוקי הכנות להשגת התורה. הא' יגיעה כמו שאמרו יגעתי ומצאתי כו'. הב' היראה סוד ה' ליראיו. הג' מה שנחלק לכל א' מסיני. הד' גזירת ה' החכם יהיה או טפש כו'. וארבעתן צריכין כו' ע"ש. ובזה נתבאר הפסוק אם תבקשנה וגו' ע"ש באורך וכתב בס' קנ"ח ע"ז כלל העולה מדברי הרמ"א שאין האדם יכול לצאת י"ח להשיג מה שנחלק לו בסיני אא"כ ע"י יגיעה ויראת ה'. ולפ"ז מי שנחלק לו בסיני רק מקרא לבד אינו יוצא י"ח אא"כ היה ירא ה' וטרח גם במשנה ולא היה יכול להשיג אז יודע בודאי שלא נחלק לו רק מקרא וכן בכל חלקי המדרגות האלה משא"כ אם לא טרח יותר מכדי השגתו ולא היה ירא ה' לעולם אינו יוצא י"ח דאפשר שנחלק לו יותר ולא עמל בה או עמל ולא היה ירא ה'. ובזה נתבאר המדרש שוחר טוב א"ר ישמעאל כמה קשה יום הדין הבא מי שיש בידו מקרא ולא משנה הקב"ה הופך פניו ממנו וצירי גיהנם מתגברין בו כזאבי ערב והם נוטלין אותו ומשליכין אותו לגיהנם וכן שואלין לכל המדרגות עד צפית במרכבה כו' וכולם נענשים אם אין יכולין להשיב דבר והוא הדבר שאמרנו שצריך לטרוח וליגע ללמוד יותר מכדי השגתו כו' עכ"ל הקנ"ח והן הן דברי המחבר מתחלת החשבון עד סופו:
יורהו הבורא השעור המחשבי שיוכל לשער במחשבה לבד כמה פסיעות בשדה זה ולשער כמה טפות במים וכיוצא בדברי חכמות ההם שנתקנו להם כמה כלים מופלאים לעניניהם:
ועל ההקשה הזאת ראוי לך אחי כו' וכ"כ הרמב"ם בס"ס המורה וז"ל כבר ביאר הש"י כי תכלית מעשה התורה כלה הוא להגיע האדם על זה התכלית ר"ל יראתו ית' ולפחד מדבריו אמר אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת הכתובים בספר הזה ליראה את השם הנכבד והנורא הזה את ה' אלהיך התבונן איך באר לך כי הכוונה היתה מכל דברי התורה הזאת תכלית אחת והוא ליראה השם הנכבד והנורא כו' ע"ש. וכמ"ש את ה' אלהיך תירא אותו תעבוד ובו תדבק וגו' יש עוד כמה וכמה פסוקים כמשנה תורה המורים על הדבר הזה ובפי' כתיב והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי וגו' לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם וגו':
ויקשור תנועותיו שלא להתירם ויניעם רק מה שהוא עבודת ה':
לעמוד בהם פי' במצות הלבבות:
וכבר משלו כו' עיין המשל הזה בשער ג' פ"ג בד"ה והרביעי וע"ש פירושו:
ומעיין עליהם ר"ל ולעיין עליהם:
ואמר החכם כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס לתת לטוב לפני האלהים וגו':
ואמרו חכמינו ז"ל ספ"ק דע"א דף כ' ומייתי לה בסוף מס' סוטה וז"ל ת"ר ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה מכאן א"ר פנחס בן יאיר תורה מביאה לידי מעשה מעשה מביאה לידי זהירות פירש"י כשעבירה באה לידו זהיר להשמר שלא יכשל:
זריזות הנשמר קודם לכן שלא תבא עבירה לידו כי הכא שאינו מהרהר לבא לידי טומאה:
פרישות אף מדבר המותר פורש להחמיר על עצמו:
נקיות נקי באין חטא:
מהרה טהור צח ומלובן ועדיף מנקי. או ר"ל נקיות הזאת שהמחשבות הם נקיות אצלו. וטהרה ר"ל שכל מה שהוא עושה הוא בטהרה:
וחסירות גדולה מכלם שמביאה לידי רוח הקודש ע"כ. ועיין בספר מסלת ישרים על ברייתא זו פירוש נכון וישר באורך:
והשנים ועשרים חשבונו עם נפשו על התערבו כו' ר"ל על מה שצריך להתערב עם ב"א:
מחרישה כו' שיאהב להם מה שיאהב לעצמו:
ללון במחנים רבים בהרבה מחנות אשר יחנו שם ובכל המקומות ההם צריכין לפרוק ולטעון כו':
ומן הפנים האלה ר"ל וכמשל הזה עצמו הוא ענין העולם עם יושביו שמחמת זה יכבד עליהם עבודת עוה"ז וטרחו:
מפני שרצו להתיחד כל אחד מהם בחלקו בו ר"ל שכל א' מב"א יש לו חלק בעולם שבעבורו נברא ר"ל זה עובד אדמה וזה רועה צאן וזה יודע מלאכה וכן כולם ואלו היה כ"א שמח בחלקו ולא יבקש מותרות ויעזור לחבירו בהמותר וכן חבירו לחבירו היה לכלם די מחסורם אשר יחסר להם בלא שום כבדות וטרחא אבל הם לא עשו כן אלא כ"א רוצה שכל מה שנתן לו הבורא הייה הכל לו לבדו ואין לאחרים חלק בו ואף גם רוצה עוד מה שיש ביד חבירו ושואל תמיד על כמה דברים שאין לו צורך בהם ואשר לא להם. ולכך מנעם הוא ר"ל העולם אפילו די ספקם מפני שהוציאו ימיהם וכחם וטרחם על המותרות וזה וזה לא נתקיימו בידם ועיין במ"נ פי"ב מח"ג שכתב כדברים האלה על טענת פילוסוף אחד שהרעות בעולם יותר מן הטובות והשיב שם כדברים האלה וכמ"ש לעיל:
שמן וקטורת כו' כמו ששמן וריח קטורת משמחים לב האדם כן העצה מה שרעהו מיעצו משמח אותו ומתוק לו יותר מעצת עצמו וזה ראיה שישתדל לקנות רעים נאמנים כו':
והשלשה ועשרים הבחינה בכל מה שיש בעולם כו' כי לא לבד שיבחין בנפלאות הבורא מה שנראה לפרקים ולעתים רחוקים אלא אף גם יבחין ויתבונן מה שאדם רואה אותם תמיד מקטני היצירות ועד גדולם ומכלם יוכל להבחין חכמת הבורא ורחמנותו ושלטנותו מה שאין הפה יכול לדבר ועי"ז יוכל האדם להרגיל א"ע ולקיים שויתי ה' לנגדי תמיד כי מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית ומכ"ש שבכלם יש חיות ורוחניות והוא מכחו ית' כמ"ש ואתה מחיה את כלם:
העומדים כו' דע שכוכבי הגלגל השמיני הנקרא גלגל המזלות הם עונודים במצב אחד במרחקים זה מזה לא יעבטו אורחותם לפי שהם קבועים כלם בגלגל אחד והם נקראים אצל חכמי התכונה כוכבי שבת ואותן קורא המחבר עומדים. והשבעה כוכבי לכת קורא המחבר הולכים. פ"ל:
ואם ימצא עד"ז כו' ר"ל אע"פ שנמצא כן בקטנים וכן ג"כ נמצא ברוב ע"ה כו' אבל אתה אל תהיה כמוהם אלא תבחן ותתבונן בכל מה שברא ית' מה שלא ראית מעולם והן מה שאתה רואה כל עת:
ואל ישיאך סכלותך מאחר שהיית סכל בנערותך שלא להסתכל בענינים ותעזוב ג"כ מלהסתכל לעת זקנותך והכרתך פן תמות בלא חכמה:
הלוא תדעו הלוא תשמעו וגו' וסיפא דקרא שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה:
והארבעה ועשרים כו' ע"כ אל תנוח דעתך כו' לומר מאחר שכבר למדתי זה בנערותי והוא ברור אצלי מאין ספק כו':
אבל ראוי לך כו' ומה שהוא מהם נסתר ר"ל שיש בו איזה סתירה ולא נראה לפי דעתך באין ספק:
ואל תנהג כו' שתאמר מן המלות כו' מה שיזדמן לך כו' ר"ל בלי הבנת פי' המלות ומבלי דקדוק לשון הקודש שתניח הנע ותרפה החזק כמו שמתפללים הקטנים:
וכבר קדם לנו כו' בחשבון התשיעי ע"ש:
ותדינם לזכות כי לא דבר רק הוא ומכם הוא ריק שתחשוב שלא ירדת לסוף דעתם ואז טוב לך אבל אם עולה בדעתו לסתור ח"ו דבריהם הרי הוא יוצא לאפיקורסות ואין לו תקנה:
ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו אם הכסיל מכיר חסרונו ושואל ולומד יש לו תקום אבל החכם בעיניו ימות בלא חכמה:
החכם עיניו בראשו ר"ל החכם עיניו על מה שעשה בראשיתו ובתחלתו ר"ל בראשית הדברים ועניניו יכיר ויתבונן מהם מה יהיה אחריתו:
כשתי צרות שתי נשים לאיש א':
כאשר תרצה אם אתה מרצה האחת תקצוף השנית:
ר"ל אל תפליג כו' ר"ל להיות מהכת הראשונה מכתות הפרושים שזכר בפ"ג משער הפרישות שברחו מן הישוב אל המדברות כו' ע"ש וזה שמסיים פן תשומם שתהיה משומם מן ישוב העולם כמ"ש שם:
פן תמות בלא עתך ר"ל מות הנפש שהרשעים בחייהם קרויים מתים:
ואל תנח עולמך ר"ל העוה"ז אל תעזוב מכל וכל:
וכל מה שהוא כו' אסור לעיין בם כמו שאסרו לעיין בספרי הפילוסופים כמו שהביא השל"ה במס' שבועות בשם הרשב"א והרא"ש ושאר גאונים להרחיק מדרכיהם ומחלקת לשונם ושעליהם נאמר כל באיה לא ישובון ובספר הישר לר"ת האריך בזה בכמה מקומות ובס' שומר אמונים ועיין מ"ש הברטנורה על משנת חלק ע"ש שמביאים את האדם לידי מחשבת פגול נגד האמונה חלילה:
זבובי מות וגו' אפילו זבובים מתים יכולין להבאיש ולהעלות אבעבועות על השמן הטוב כן סכלות מעט:
יקר לשון כבדות מכריע הרבה חכמה וכבוד שבאדם בסכלות מעט:
והששה ועשרים כו' וטרדתו בנפשו ממנו ר"ל מה שהוא טרוד זה עושה אותו שישכח לפעמים ממנו:
ולא יירא ולא יפחד כלומר ואיך לא יירא:
ויאמר כמה ארך כו' ולמה לא יחשוב בלבו ויאמר כמה הארכתי להמרות דבריו והוא מסתיר פניו שלא להעניש אותי בכן ראוי לבקש מחילתו קודם שיעכור אותי או בעוה"ז או בעוה"ב:
רשע כגובה אפו בל ידרוש לשוב בתשובה כי כל מזמותיו שאין אלהים משגיח עליו לענשו:
והשבעה ועשרים כו' ויסבול סבל רוצה בדין האלהים ר"ל כשתבא עליו צרה ח"ו יקבלה בטוב לב ובשמחה כמ"ש חז"ל חייב אדם לברך על הרעה בשמחה כשם שמברך על הטובה בשמחה כי אע"פ שהרעה כבר באה עליו ואין לו מנוס ממנה אינו דומה אם מקבלה מאתו ית' באהבה ואומר בודאי כל מה דעביד רחמנא לטב עביד והרעה היא טובתו בין שמוחלין עונותיו בין שהם יסוריו של אהבה והש"י חשבה לטובה א"כ חושב בדעתו באמת אזי מוחלין לו כמו שמבאר לפנינו ואם לאו שהרעה הבאה עליו היא לו לטורח ולמשא ובהכרח והוא מוכרח לקבלה מפני שאין לו מנום וברירה ומחמת שהוא שלא לרצונו פעמים שהוא מתרעם ג"כ על מדותיו ית' כמ"ש אולת אדם תםלף דרכו ועל ה' יזעף לבו ואף על פי שסובל הוא מתקצף ומתרעם ובזה תבין היטב מ"ש המחבר וכן אחז"ל (ברכות ד' ח') אמר רבא אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו כו' כנ"ל ואמר רבא אמר ר"ה כל שהקב"ה חפץ בו מדכאו ביסירין שנאמר וה' חפץ דכאו החלי יכול אפילו לא קבלן מאהבה ת"ל אם תשים אשם נפשו מה קרבן אשם מביא אדם לדעת אף יסורין לדעת ואם קבלן מאהבה מה שכרו יראה זרע יאריך ימים ולא עוד אלא שתלמודו מתקיים בידו כו' וע"ש מה הן יסורין של אהבה:
וחלוק ענין הסבל כו' ר"ל כל עניני הסבלים לא ימלט שלא יהיו א' משלש אלה:
הא' הסבל על עבודת האלהים שיסבול כל מיני עבודה קשה כדי שיקיים עבודת ה':
והב' הסבל על המרותו שיסבול כל מה שיבא עליו שלא להמרות ח"ו נגד הבורא ית' כמ"ש ואהבת את ה' וגו' אפי' נוטל את נפשך:
והג' הסבל על פגעי העולם וכו' והוא הסבל על מה שחסר פרנסה שהיה לו או ד"א שנאהב אצלו יסבול וכן אם נעדר ונאבד ממנו דבר שהיה אהוב אצלו יסבול וירצה גזרתו ית' כי הכל לטובתו כמו שמסיים ומ"ה מפרש איפכא והיא היא:
או שיהיה התחלה ר"ל שמה שבא דרך עונש האדם על חטאו הוא המתחיל בפעולתם מחמת חטאו אולם מה שהוא לנסיון הוא ית' המתחיל. פ"ל:
אל תתעלם לפקוד מחשבתך פי' מלפקוד. ר"נ:
ויקל אלהים היסורים מעליך:
אל לבך כמה החטא גורם ושב ורפא לו:
ויורה על רצונך הטוב אז יהיה נראה רצונך הטוב ושכרך הרבה מאד:
והתנחמך בו ר"ל ביסורים שהוא על חטאיו בו:
ובטחונך עליו כו' כדי להטיב לו לעוה"ב. או ר"ל ויקל מעליך בהעלות אל לבך צער כו'. ר"ל אם תשוב להסתכל כו' אז יחזק סבלך אע"פ שהוא קצת נגד הטבע ומרה היא לסבול צרות ורעות אך כאשר תסתכל הדק היטב בענינים אלו וכמ"ש תקבל הכל באהבה:
והשמונה ועשרים כו' ואל תחזור מה שנתת כו' כמו שאתה סבור כי אין ספק שהאמת שאתה וכל אשר לך הוא שלו ית' ופשיטא שלא תוכל להתרעם הלא אף גם לפי דעתך שכבר הוא שלך אך מאחר שבטחת על ה' ומסרת הכל לידו ראוי ג"כ שלא תתרעם על מעשהו כי כל אשר יחפוץ יעשה ית' במתנתו כמשל האדם המקבל מתנה:
ואם נעלם ממך אע"פ שנעלם ממך מה כוונת ה' ית' בזה:
והתשעה ועשרים כו' ויכיר יתרון קצת ב"א כו' כמ"ש חז"ל שקול משה כנגד כל ישראל ופינחס כנגד י"ב אלף ויאיר כנגד רובן של סנהדרין והכל בעבור יתרון נפשם הרמה כי כל הגופים שוים:
מעלות הנפשות ר"ל החכמה ובינה:
וסרת טעם והוסר השכל כמו טעם זקנים יקח:
זכותה לשון זך ונקי:
רוח איש יכלכל מחלהו כלומר שכל איש יוכל לכלכל ולתקן מחלת גופו כדי לרפאותו אבל רוח נכאה ר"ל כשמגיע החולי לשכל עצמו מי ישאנה יסבלנה ויתקננה. רוח הוא השכל כמו אכן רוח היא באנוש וכו':
המשלים השלשים לפי שאופני החשבון באו לבאר מהם שלשים פנים שיזכור אותם האדם תמיד וכאן התשלום והאחרון שבהם אמר שהוא שיזכור האדם בתנאי הגרות כו':
וייחלו ל' תוחלת ר"ל שייעדו בגמול והפחידו לענשו והזהירהו על הנסיעה והזהיר אותו שיבא יום שמוכרח לנסוע ואינו מודיע לו מתי יהיה הנסיעה:
והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי:
גר אנכי בארץ אל תסתר ממני מצותיך מאחר שאני גר ולא ידעתי במה עושין רצון אדוני הארץ לכך אל תסתר וגו':
שיפגע בו בעדו שיתפלל בעדו:
כדי הספוק מבלי טורח על המותרות. ר"נ:
האתה בעולם הזה כי אם גר כלומר תימה הוא ותמיה קיימת ר"ל מאחר שאין שום אדם בעולם אפילו קרוביך אינם יכולים להועיל לך בשום דבר שבעולם או להזיקך רק הכל ברצון הש"י וכי אין אתה בעוה"ז רק כגר ממש:
והאתה בו וכי אין אתה בו:
אלא כיחיד הבודד שאין לו צוות ר"ל חבר אלא כו':
על כן התיחד אחי כו' ר"ל שתעשה עבודת ה' רק לה' לבדו בלא שום פניה ומחשבה לדבר אחר כמו שהוא יחיד בהנהגתו אותך:
כן דעה חכמה לנפשך אם מצאת ויש אחרית ותקותך לא תכרת פי' כמו שהדבש מתוק לחכך כן דעתך לחכמה שיהיה מתוק לנפשך ועי"ז יהיה לך אחרית טוב ותקותך לא תכרת ממך לעולם:
יבקע לך אורם פי' כי מקודם היה אורו גנוז בתוכו ועכשיו כשתתמיד בהם ותחזור בתשובה יבקע לך אורם ויזריח לך. ר"נ:
בדרך קצרה כמאמר חז"ל לעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה כדי שלא יהיה עיקר כוונתו להבין הענין רק לקבל המוסר שבתוכו:
והיה מתישר בהם ותהיה אתה מיושר בהם בשלשים חשבונות האלה:
ומישר אליהם גם את אחרים תזכה עמך שיהיו ג"כ מאושרים בחשבונות האלה. ועיין בשער האהבה בפ"ו ממעלת המוכיח לחבירו והמזכה את הרבים באורך:
Chapter 4
והיא זכות עצם הנפש שעי"ז יהיה נפש זך ונקי:
מקדרות הסכלות מחושך הסכלות שהחשיך על נפשך:
המסירה וגם עי"ז יסיר מעליך חשכת החושך של ספיקות שיש בלבך:
הפלס קאנטאר או בעזמען:
חוג החוזים הוא מה שאנו קורין כדור ובל"א וועלט קוגעל:
ופשיטות הכדור והתפשטות כדור הארץ בגבוליו ומרחקיו:
והוא שתחשוב כו' כנגד הצד שהוא נכחך ר"ל הצורה הנפלאה ההיא הושמה מלמעלה והיא לאחוריך ואף אם תהפך פניך לא תוכל לראותה שיש איזה דבר המפסיק בינך ובין הצורה רק אם תעשה טס מברזל ר"ל כמו מראה שלנו שהיא מזכוכית בל"א שפיגעל והקדמונים עשו מראה מטס מתכות כמ"ש מראות הצובאות וצריכה לטישה ומשיחה עד שתהיה מראיה בהיר ומאיר מה שהיא נכחה וע"י הטס תוכל לראות הצורה הנפלאה כשתעמיד הטס נכח פניך וכנגד הצורה הנפלאה:
ברזל עשות ברזל זך וקלל ובל"א שטא"ל. למ"ה:
Chapter 5
כי החשבון חייב בו האדם כו' תמיד עם כל חרף עין כו' כי אין לך שום שעה ורגע שלא יהיה נוהג באדם אחד מהחשבונות השלשים הן בעודו לבד או כשהוא במקהלות או שלומד או כשמתפלל או בעסקו בעניני העוה"ז או בדבוריו וכל מעשה שיעשה ומחשבות שהוא מחשב החי יוכל ליתן אל לבו א' או שתים או כמה חשבונות שיזכרם באותה שעה ובאותו מקום דוק ותשכח:
ואל תמעט בעיניך שום טובה כו' למ"ה. לפעמים מניח אדם מעשה טוב מפני שהדבר ההוא קל בעיניו כגון הטוב במלה או בראיה לשם ה' שחושב שאינה נחשבת בעיני הש"י לכלום ואומר א"כ למה לי לעשות ועל זה אמר ואל תמעט בעיניך שום טובה. בשם החסיד ז"ל עכ"ל. וז"ל החסיד בהגהת יש נוחלין ודע שהצווייין והאזהרות הנראים קלים וקטנים מאד ובני אדם מזלזלין בהם והם עומדין ברומו של עולם ולא ישוער זה בהשערת השכל ולא יחקר במחקר האנושי ולא יושג כ"א לחכמים האמתיים קדושי עליון אשר אור אלהים נגה עליהם וכל מצוה אפילו הקלה שבקלות יש לה כח ושורש במרכבה העליונה אשר משם נמשך הענין למטה בארץ ובקיימו המצוה מתעורר הכח העליון דוגמתו בשרשו למעלה ושם הם מאירין לאין תכלית ומוסיף כח וגבורה בפמליא של מעלה ואם עושה דבר עבירה ביו בדבור בין במעשה מגביר כחו ולכן צוה הקב"ה אותם הצוויים והאזהרות דוקא ולא זולתם וכן כל האזהרות שבדברי רז"ל ועל דרך זה כו' ויעלה בדעתו שהוא ממש עוסק בדוגמא של מעלה כי אף שהוא בריה קלה יש לאל ידו לעורר כח העליון ועל זה נאמר כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו. ירצה כי הקב"ה חלק מכבודו להם ויפח באפם נשמת רוח חיים והחלק יחובר בכל כמו המשיחה והחבל הקשור שראשו אחד גבוה וראשו השני למטה שמי שאוחז בראשו שלמטה ומתעסק בה בכל כחו מנענע ראשו העליון וז"ש במשנה הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה עכ"ל:
ואל ירבה בעיניך מעשיך למ"ה. לפעמים מניח אדם מעשים טובים מפני שחושב שכבר עשה הרבה וחושב שדי לו והם צרכו וספוקו לאחריתו ועל זה אמר ואל ירבה בעיניך מעשיך:
ואם יהיה לשמו אע"פ שעשיתם לשמו דאי לאו הכי אינם נחשבים לכלום ומוטב שנהפכה שליתו על פניו כמ"ש בהקדמת המחבר ואם יארע על הכוונה הפסד לא יהיו המעשים מקובלים ואף אם ירבו ויתמידו ע"ש כי אם תפעל כל מע"ט בעולם מה תתן לו כי אינו צריך להם:
כי במעט שבטובות כו' ר"ל הקטנה שבטובות שעושה הקב"ה עם אדם אחד כפלי כפלים שוה יותר מכל מעשים טובים מה שבני אדם עושים ואם כן איך ירבו מעשיך בעיניך:
Chapter 6
כי כאשר כו' יפיק רצון הבורא יתברך כמ"ש חז"ל הבא לטהר מסייעין אותו מן השמים כו':
צדק לבשתי וילבשני כי אני רציתי להלביש עצמי בצדק וילבשני הש"י כפי רצוני:
וישמח בעבודת כו' ויגיל כו' כי זהו העיקר. בעבודת הבורא כמ"ש תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה וגו' וכן כמה פסוקים שהביא המחבר במקומות אין מספר וכבר כתבתי שהאר"י ז"ל זכה לרוח הקודש ויתר מדרגותיו בעבור שהיה בשמחה במצותיו ובעבודתו ית' כ"כ בשל"ה:
והאלהים יתברך ישימנו מהם ויכניסנו בכתותיהם ברחמיו. אמן:
שער תשיעי - שער הפרישות
הקדמה
Chapter 1
אבל מהות מה הוא הפרישות כו':
אומר וכו' כי הפרישות שם תחתיו ענינים ר"ל המלה זה של פרישות הוא שם על כל מיני פרישות שכלם נקראים בשה זה שהוא פרוש אבל תחתיו כשתעיין היטב למה הוא פורש מזה הדבר תמצא תחתיו כמה ענינים שאינם דומים זה לזה:
והשם כנוי מגולה ר"ל כל השמות של כל דבר הוא רק כנוי מגולה שנקרא כך בפי האדם והענין ופירושו הוא נסתר ונעלם בתוכו:
וכאשר יסיר אדרתו ר"ל מלבושו ומכסהו שמכסה אותו:
יראה אזי נראה ונתגלה ונודע ענינו:
וגרר הפרישות כו' ופי' מלת פרישות בסתם לכל מיני פרישות הוא חסימת תאות הנפש שחוסם עצמו ופורש מן הדבר:
עם היכולת עליו אע"פ שיש יכולת בידו ומזומן לפניו לעשותו רק שהוא פורש ממנו דאל"כ איננו ראוי ליקרא בשם זה של פורש כמו שנאמר הפורש הוא מי שיכול לעשותו והניחה לעילה מחייבת זה שיש לו איזה טעם וסבה למה הוא פורש ממנו רק שאין הטעמים והסבות שוות למה מניחה והוא מפרש הטעמים ואמר:
והעילה המחייבת כו' כמו הנהגת המלכים כי אלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו:
והנהגת כל איש שכל ר"ל איש חכם ומשכיל:
את נפשו את עצמו לחסום תאותיו לתקנת הגוף אע"פ שלא נצטוה עליו:
שהקדמנו בשער הג' פ"ט. ע"ש זה הדבר באורך ובפירושנו שם:
התענוג בהם ומזה נראה שאין גוף הדבר המצוה רק כדי להעמיד המין שלא יפסוק לכך ניתן התענוג הזה כ"כ הרמב"ם בפי' משנת ואלו הן הנסקלין ע"ש באריכות וכן הוא בענין המאכלים שאחר האכילה נפסק התענוג מאכילה להורות שהיא רק לקיום הגוף ולא לתענוג:
גם את העולם נתן בלבם שיתאוה לדברי העולם כדי לישבו כמ"ש לעיל:
יכלכל דבריו במשפט עניניו במשפט ובצדק כלומר בדרך בינוני. יכלכל לשון הנהגה:
ולפי שנצטרך כו' היה בדין להיות בעולם פרושים כו' ר"ל בעבור שיש כמה ב"א שההרגל נעשה ממש כטבע אצלם להרבות במיני התענוגים הן במאכל או במשתה ובמדות רעות ומגונות עד שנפלו לכמה רעות והשחתת גופם ולמיתה קודם זמנם וסבורים שאין יכולין למנוע מהם לכך נתן הש"י בלב כמה ב"א להיות פרושים גמורים זה ממדה זו וזה מזו ונבדלים ממנה לגמרי ויכול כל אדם ללמוד מהם מדות ויראה בעיניו שיוכל להכריח טבעו לכל אשר יחפוץ לדרך בינוני כמו שיש כמה מיני בעלי מלאכות בעולם וכן יש מדינות שמצויין בהם סגולות ומלאכות פרטיים שאין באחרת כדי שיסתפקו זה מזה:
Chapter 2
וקצר המאויים התאות:
מנוחת הנפש מטרדת העוה"ז:
וחסימת רעיוניה מכל מה שהוא להם למנוחה ר"ל שחוסם מחשבותיו מכל הדברים שהם לתענוג להם למנוחה ולא תתאוה. להם קאי על הרעיונים. ובמ"ה פירש בג' ענינים ע"ש או פי' מה שהוא לרעיונים למנוחה ולא תתאוה מה שהוא מנוחה לגוף רק לנפש:
ומאוס בזולתם מה שהוא זולת כסותו ושבר רעבונו הוא ממאס בה:
עזוב אהבת הברואים לחבר ולישב עמהם:
אל הטבע כו' כלומר ולא יהנה נפשו אלא ממה שהוא מוכרח עליו כפי הטבע אשר לא תוכל כו' ר"ל שיש תאות שאין יכול לעמוד בלעדיהם כגון תאות אכילה ומשגל לקיים המין ע"ז אמר להמשיל השכל עליהם ויש תאות שאינו צריך לו כלל וכלל ע"ז אמר ולהגבירו עליהם לבטלם לגמרי:
ולא נטה עם המון עם בני ישראל:
אל העולם אל תאות העולם הזה ולעבדו תמיד:
עד שנטו מן התורה מדרך התורה שהוא דרך ישר ובינוני:
והשיאם היצר להניח ישוב עולם הצלתם שהוא עוה"ב שהוא עולם הצלתם באמת והם הניחוהו ולא עוד שאפי' מעשה אבותיהם אין בידיהם אשר היה דרכם להסתפק בכדי צרכם בלבד ולהם ייפה היצר התפארה בו בעולם ולהרבות מהונו כו':
במצולות ימיו כמו שהטבע בים שאין יכול לעלות כן הם ע"ד מרבה נכסים מרבה דאגה:
כשישיגנו בהשתדלותו:
ויזדמן לו בלא טרחה:
והוא תורתו ודתו כלומר אין לו תורה אחרת רק מה שעובד ומתעסק תמיד להגיע לכל תאותו:
תיסרך רעתך שרעתך עצמה היא מיסרך מאחר שקבלת עליך עבודת העולם מחויב אתה לעבדו ואין לך מנוחה מהם לעולם כמ"ש חז"ל כל הפורק ממנו עול תורה כו' זהו בעוה"ז ובעוה"ב ג"כ תיסרך רעתך שמן העבירה נעשה לו קטיגור והיא עצמה תיסרך וסיפא דקרא ודעי וראי כי רע ומר עזבך את ה' אלהיך:
ושניהם בענינו טובעים בין זה שהשיג תאות עוה"ז ובין זה שאין משיג התאות ונפשו שואפת עליהם שניהם טובעים במצולות ים העוה"ז שדומה לים או יאמר ושנותיהם טובעים בעניני העוה"ז. ר"נ:
מפסידים בסחורתם שקנו העוה"ז ביגיעתם ואינם מרויחים אלא מפסידים:
סכלים בערך התמורה והמומר בה אינם יודעים ערך מה שהם מחליפים עבודת הש"י בעבודת העולם איזה מהם יקר ונחשב יותר:
ואינם סרים קרואי ההרגל הגובר ר"ל אינם פוסקים מלהיות קרואים ומזומנים לרגילות שלהם שגבר עליהם כלומר שקשה להם לפרוש מהם:
ורהבי למ"ה, ורהבי ענין חוזק כמו ורהבם עמל ואין. וי"מ ענין גאוה כמו ולא פנה אל רהבים. ול"נ כמו שכתבתי בריש שער הבטחון שהוא לשון קנין וקניני העוה"ז בכלל נקראים רהבים וכנ"ל דעת המתבר בכמה מקומות והדרשה תדרש:
התערבו ל' תערובות כשיתערבו עם העוה"ז רחקו מעוה"ב:
אשר ידעו למ"ה. ר"ל אשר השגיחו עליו כמו כי יודע ה' דרך צדיקים. או הוא ענין חבה כמו כי ידעתיו למען אשר יצוה. ולנעמי מודע:
התאבכה התחזקה מענין ויתאבכו גאות עשן:
ויף ל' יפה תואר כמו ויף בגדלו (יחזקאל לא):
נתבסם היצר בהם ענין שכרות ושמחה כמו שאמרו חז"ל חייב אדם לבסומי בפוריא:
ונתמלא החמת נאד. נתמלאה מיין השכרות שנתבסם היצר בהם:
והמספיק ר"ל מי שהוא נותן ממותריו שיש לו לעניים הוא אצלם כופר כמו שמצינו באנשי סדום פ"ל. או ר"ל והמספיק ממותריו הרעב הכוסף. וכצ"ל אפי' מי שיש לו די והותר הוא רעב להרבות עוד תענוגיו וכוסף לאחרים ותמורת אלו:
והעובד אותו מי שעובד את העולם נקרא אצלם משתדל:
ובעבורו ובעבור העולם וקניניו מתחברים זה עם זה:
וכועסים על מי שאינו עוזר אותם:
ורוצים ומתרצים למי שעזרם:
ובעבור הגבול בו עושים בטניהם אם עברו את גבולו שיש להם מותרות הרבה מן העולם אזי עושים בטניהם כו' ויוציאוהו לצורך גופם באכילה ושתיה ומלבוש ויחזקו בתיהם ומשכנותם ואינם עובדים בה לאלהים רק יש להם אלהים אחרים. כ"כ מ"ה:
בפתיחת השער הזה ר"ל בתחלת הפרק הזה:
והיה בדין כו' להועיל בה אנשי התורה כו' הוא עד"ז בעצמו שכתבתי בסוף פרק א' ע"ש:
עם פנות נפשותם כו' כשיפנו אנשי התורה את נפשותם אל התאות הבהמיות אזי יראו מאלו הפרושים ויקחו מוסר. או פי' עם פנות נפשותם. שהפרושים פנו מנפשותם שלא לנטות במדותם אל התאות הבהמיות:
ועת מרדתם במותרי עולמם מהדברים כו' שאספו יותר ממה שהם צריכין מאד לאמונתם ועי"ז הם טרודים תמיד בעוה"ז:
או צדיק יאשרוהו כלומר משבחים אותו כדי לעמוד בצדקו אשרי יושבי ביתך וכן פי' כולם. או יאשרוהו יחזיקוהו וידריכוהו יותר בדרכי הש"י כמו אשרו חמוץ וכן יאהבוהו להש"י יגדלוהו שיגדל להש"י יותר. למ"ה ועיין בהקדמת המחבר כל' הזה:
והם דומים בעולם לשמש כו' מאירה מה שלמעלה ממנה כו' כי יש כמה כוכבים שהם למעלה מהשמש בגלגל שלהם ומקבלים אורם מהשמש וכן כל הכוכבים והלבנה שלמטה מהשמש מקבלים אורם ממנה וכן כל העוה"ז מאיר ממנה:
וכן אלה היחידים הם מאירים למעלה בעוה"ב ולמטה בעוה"ז וכן הם מגינים על דורם בעוה"ז וכן הם מגינים אחר מיתתם כמ"ש ועושה חסד לאלפים ונמצא בזוהר שהמתים מתפללים בעד החיים להצילם מכל צרה ע"ש:
Chapter 3
אבל לכמה כתות כו' והם התורה והעולם יש פורשים מחמת אהבת התורה לש"ש ולקיום התורה ויש שפורשים מחמת אהבת העולם הזה להגיע ע"י הפרישות להנאת העוה"ז כמו שמפרש:
ולובשים הבלויים בגדים הישנים והבלויים:
והצמר כלומר העורות עם הצמר בלי עבודה ותיקון מפני שאין בהם טורח:
טרדם מורא הבורא שהם טרודים כ"כ במורא הבורא עד שאין להם שום מורא מבו"ד. או יאמר טרדם מביתם מורא הבורא הוא גדול אצלם ממורא ב"ו כלומר כך הם מסכנים נפשותם לילך במדבר מקום שיש שם חיות רעות כי מורא מה שאינם יכולים לעבוד ה' בביתם הוא אצלם גדול ממורא הברואים:
מותרי העולם מה שהוא מותר לצרכי העולם ל' יתרון וכן:
כל קרואי המותרים מה שמזמנין ב"א יותר מהצורך להם הם פוסקים ונמנעים מזה. ומ"ה פירש קרואי כל מה שנקרא מותר. וממנה לשון נקבה שב על הכת:
ולא רצו לצאת מהישוב כמו שעושין הכת הראשונה:
להספיק כדי להספיק לגופם מזונותם ופרנסתם בביתם מה שהוא צריך מאד והוא חיוב התורה:
והמירו המדברות וההרים בבדידות בבתיהם כו' כי כת הראשונה התבודדו במדברות וחוץ לישוב והם בבדידות בבתיהם ואין להם עסקים הרבה עם אנשי העולם ובישובו רק ההכרח מאד ולכך עדיין הם קצת מבחוץ מאחר שאין להם עסק בישובו של עולם אבל הכת הג' הם יותר על דרך הישרה שהם מתעסקים עם ב"א בכל צרכי העולם אעפ"כ הם פרושים והיינו בלבם ובמצפונם ולכך הם קרובים לדרך התורה שכוונת התורה שלא יהיה העולם משומם:
והשיגו שני הענינים ענין התורה וענין עולמם מה שצריך למזונותם והגיעו אל שני החלקים העוה"ז והעוה"ב:
השפל שבפרישות כלומר שאינה פורשים ג"כ כמו השתי כתות הראשונים וכאלו אמר הא' פורשים יותר והב' בינינים והג' פחות משניהם בפרישותם:
עמדו על צורת נסיון כו' כלומר הבינו מה ה' שואל מן האדם ולמה ברא אותו שהוא רק לנסותו בעוה"ז להיטיבו בעוה"ב ושהוא נאסר בעולם הזה:
והגזרתו מעולם הרוחניות ושהוא נגזר ונאצל מעולם העליון ולכך נפשותם מואסות בעוה"ז ומצפים תמיד אל המות ונזהרים ממנו שמא ימותו היום בלא צדה לכך הם נזהרים להכין כל יום צדה לדרך הרחוקה לעוה"ב:
מצפים אל המות כי שם מקומם ויפטרו ממלחמת היצה"ר ונזהרים ממנו מן המות שלא ימותו בעונם. ר"נ:
ובכמוהם אמר הכתוב חץ שחוט לשונם מרמה דבר בפיו שלום את רעהו ידבר ובקרבו ישים ארבו:
הצרו על נפשותם כו' כן מנהג הצרי עין והקמצנים והכילים שאוכלים לחם צר ומים לחץ מחמת קמצנותם כמו שזכרתי מנהגם בסוף שער ע"ה בשם ר"ח ע"ש:
איש אשר יתן לו וגו' ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה כלומר שאינו חסר כלום ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו וגו':
וראו שיתכבדו לעמוד בדרך כבוד שלא יתזלזלו לבקש ולשאול מב"א כעני בפתח לכך מסתפקים במעט לחם ומזון:
להשמר מפניהם קאי על ב"א:
בחנם בתנאים ר"ל בחון אותם בתנאים הצריכין לפרושים האמתיים כמו שיתבאר בפ' שאחר זה אם יש בהם מדות הללו אז תדע אם הם פרושים באמת או אם מכזבים בפרישותם:
בעזה"י קאי על אשר אני עתיד לזכרם בעזה"י:
Chapter 4
אבל כו' הפרוש צהלתו בפניו ואבלו בלבו הוא ע"ד מה שכתוב בספר ראשית חכמה בשם מנורת המאור וז"ל צריך תלמיד חכם להיות דואג ומשתומם בוכה ונאנח בלבו על עונות שעשה ועל חורבן בית המקדש ועל ישראל הנפוצים ויצפין העוצב בלבו ויראה שמחה בפניו כדי שיקבל כל אדם בסבר פנים יפות ויהא לבו רחב להשיב לכל שואל על שאלתו עכ"ל. וכעין זה כתב בפ"ו משער ח"ה:
לבו רחב מאד להבין ולהשכיל בכל דבר. למ"ה:
ואם יכעס לא יתקצף יותר מדאי רק מעט כדי להטיל אימה על הצבור או על ב"ב ותלמידיו:
שחקו ריוח שפתים אינו ממלא שחוק פיו לא כאלו כשמשחקים הוא בכל אבריהם רק שפתיו נעות:
הסכמתו חזקה למ"ה. כל מה שהוא מסכים עליו הוא דבר נכון וחזק להתקיים או פירושו מה שמבטיח לאחרים הוא חזק ומקיים אותו:
לא ימהר כי מתון מתון ת' זוזי שוי' ופרי המהירות חרטה ולכך לא יסכל:
מחלוקתו נאה פי' אז תבין שלא ירבה המחלוקת כמ"ש חז"ל (ביצה דף כ') מה זו סמיכה מה זו שתיקה ואמר אביי הלכך האי צורבא מרבנן דאמר ליה חבריה מלתא לא ניהדר ליה מלתא טפי ממאי דאמר ליה חבריה דאיהו אמר ליה מה זו סמיכה וקא מהדר ליה מה זו שתיקה עכ"ל:
אם יבקש כו' אפשר שקאי אדלעיל אף אם יכעס על אדם ואם יבקש ממנו אותו אדם למחול לו או שום דבר חומל עליו או פירושו אם יבקש ממנו אדם דבר אזי ידידותו זכה. ע"כ למ"ה:
ואסורו חזק מה שאסר על נפשו הוא חזק הקיום אצלו:
עתק דבר חזק או סרה כמו יצא עתק מפיכם כפירש"י:
לא יתנקם לאיד אינו שמח ומתנקם באידו של חבירו על דרך בנפול אויבך אל תשמח:
משאו קל אינו מטריח ומכביד עצמו על ב"א:
הודאתו רבה כו' על דרך שאמרו חז"ל חייב אדם לברך על הרעה בשמחה כשם שמברך על הטובה:
ואם ימנעו ממנו מה שהיו חייבים לתת לו אע"פ כן יתנדב הוא ועושה טוב לכל אדם:
מצפה ליומו ליום בא קצו ואחריתו למ"ה. או מצפה ליומו אינו דוחק את השעה רק מצפה עד עת בא שעתו שאין לך אדם כו':
גבור בארץ לפי שדרך בעלי התאות המתעצמים תמיד זה על זה להשגת תאותם פעם מנצח ופעם ינוצח והפרוש איננו מתעצם עם זולתו רק על דבר אמת וענות צדק ובודאי ינצח הוא את זולתו כי קושטא קאי ולכן הוא מתפרסם בעולם לגבור נוצח:
לא יחשוף מסתור אינו מגלה סוד והרבה ענינים כפולים בכאן בדרך המליצה:
כל מעשה אצלו זר ממעשהו כו' הוא ע"ד שכתב לעיל פ"י משער הכניעה שאמר החכם שלא פגע שום אדם שלא יהיה לו מעלה עליו ע"ש:
חבר למזכירים את ה' או לכל מי שמזכיר אותו לעבודת ה':
Chapter 5
אבל מה שיאות מה שראוי ונכון לתורתנו להתנהג בפרישות:
זולתם זולת בני אדם:
ושנתיאש מאשר בידיהם שלא יתאוה מה שיש בידיהם ליהנות מהם:
הנבלה והמתה הם שמות נרדפים כמו משפטי ודיני. עדי ושהדי. או נבילה שנתנבלה בשחיטה או בהריגה והמתה שמתה מעצמה. למ"ה:
ולקיחת איסור על פנים אסורים למ"ה. לאפוקי לקיחה שלא על פנים אהורים כגון שמחלל שבת כדי לפקח נפש וכיוצא בזה בעבירה לשמה כגון יעל עם סיסרא ואליהו בהר הכרמל עכ"ל. ודבר תימה הוא מאי קמ"ל ואפשר לומר שערוב דברים ומסורסים יש כאן ועל פנים אסורים קאי על האכילת העכבר וכאלו אמר ויהיה אצלך המשגל האסור ולקיחת ממון האיסור ושתתכבד כו' על פנים אסורים כאכילת העכבר כו' כצ"ל והר"נ גרם ולקיחת ממון על פנים אסורים:
וכשתגיע אל הגבול הזה כו' בלא הכרח מטבעך כו' אף שהוא מתחלה נגד טבעך אך אם תרגיל עצמך כמה זמנים להכריח טבעך עד שתבא למדרגה שלא תצטרך עוד להכריח טבעך שיהיה הכל שוה אצלך אזי תהיה מן הכתות כו' כמ"ש בשער הקדושה באורך ע"ש:
וכן הניתן ברשותנו כו' וכן מה שניתן ברשותנו מדברים המותרים לנו:
מבלי רבוי ולא הפקד בלא חסרון:
עם טרדתו בהם שע"י יטרד מלעשות חובות אלהיו:
מחוקק פרש"י מ"ש בתורה:
ביכלתך ר"ל בכל יכלתך תפרוש כו':
וכפי בינתך כן אתה כפי בינתך תשמור את נפשך ופרוש על כל פנים:
בלבך ובמצפונך אם לא תוכל להיות פרוש בגופך ובאבריך:
מחמת דלותך ועניותך שאצטרך לעסוק בעסקי העולם באבריך כמו שמצינו בחז"ל שהיו טורחים בעניני העולם הזה אבל עם כל זה היו פרושים גמורים בלבם ובמצפונם וכן אתה אל תמנעך פרישותך בלבך מלהתעסק בזה ר"ל בעניני העוה"ז:
ושמאי במלאכת הבנין שאמרו בגמרא דשבת דחפו באמת הבנין שבידו משמע שהיה עוסק במלאכת הבנין:
כאשר הקדמנו לעיל כמה פעמים שמצוה לעסוק בישובו של עולם כ"א לפי כחו:
וכאשר תוכל כו' ר"ל אף שאמרתי שמצוה להתעסק בישובו של עולם ותפרוש במצפונך זהו אם אתה מוכרח בזה מחמת דלותך ועניותך הגדולה אבל אם יש לך קצת או שתוכל להסתפק במה שיש לך ותוכל להיות פרוש בין בגופך בין במצפונך אזי אין לך לעסוק בעסקי העולם כלל ותהיה פרוש בגופך ג"כ וה' יעזרך לקיים מחשבתך כו':
בלי מצוע שא"צ לשום דבר אחר רק עקימת שפתיו הוי מעשה בין לטוב בין לרע לאפוקי שאר עבירות כגון גזל ועריות צריך לדברים שחוץ ממנו לגמר מעשהו וכבר העתקתי דברים רבים בס"ז שלי בגנות הדברים הרעים מר"ח ומאלשיך ע"ש ועיין בס' א"צ על פסוק מות וחיים ביד לשון שהביא מעשה נמרץ ע"ז וסיים שם צריך שתתבונן ותבחין ענין הלשון אשר כל עניני האדם לרעה ולטובה תלוי בה ויכול האדם לעבור בהלשון עבירות גדולות ועצומות איך מספר כגון מלשינות רכילות וליצנות וחניפות ושקר וכיוצא באלו וכל אלו עבירות גדולות אין ריוח לבעל הלשון ויכול לעשות מצות לאין חקר בלשונו ויש כמה ב"א האומרים מה נוכל לעשות מצוה הלא אין בידינו ממון ולזה אמר דוד מי האיש החפץ חיים נצור לשונך מרע וירגיל עצמו בלשון לדבר דברי תורה ויראת שמים ולהוכיח ב"א ולצוות בניו אחריו לשנוור ולעשות ולנחם אבלים ולנחם עניים ולדבר על לבם דברים של תנחומים טובים ולדבר אמת ולהתרגל בשירות ותשבחות אז יהיה אהוב למטה ונחמד למעלה ויהיה שכרו ברב טוב הצפון לצדיקים עכ"ל ועיין מ"ש הרמ"א על פסוק ועשית את מעיל האפוד ואמר שאין לך אבר א' באדם שנעבוד בו את ה' תמיד הן ביום ובלילה רק בלשון ובפה כמו שמבואר וא"כ ראוי הוא לשמור פיו ולשונו ולשמרם בקדושה ובטהרה כי הם כלי קודש אשר ישרתו בם את המלך הקדוש ולא ישרתוהו בכלים צואים כלי גללים מגואלים פי זרות ולשון מדברת גדולות כו' ע"ש באריכות גדול וסיים ולו יוכל איש לבלתי דבר כל דבריו כ"א בתורה ובמצות ובקדשי שמים מה טוב חלקו ומה נעים גורלו ועוד מעט בצרכי מחיתו אך עצור במלין מי יוכל אך ראה זה מצאתי יכול איש לשמור עצמו לבלתי דבר על הנוגע לזולתו מן היום ההוא והלאה ואף גם זאת בקיצור מלין כי אז טוב לו למלט נפשו מכמה דברי עונות המתרגשות בהניח דברי עצמו וישור על אנשים עכ"ל וע"ל בחשבון י"ז ג"כ בגנות הדבור הרע והדברים בטלים:
והקדימהו ר"ל תקדים להרגיל ולנצור לשונך מרע קודם מכל שאר החושים נקושי הדבר:
ובספרינו ובספרים שלנו:
ולא תתמיד בזה זמן מועט שיתקן כו' הר"נ פי' לא תצטרך להתמיד בזה אפי' זמן מועט כי יתקן לשונך מהרה כשתעשה כנ"ל לזכור או לכתוב. ואפשר לפרש ולא תתמיד בזה זמן מועט לזכור או לכתוב רק הרבה פעמים עד שיתקן לשונך והכל לפי טבע האדם:
ויראה ר"ל יראה לאחרים:
והשתדל אח"כ לעצום עיניך כו' כבר אמרו בגמרא ולא תתורו אחרי לבבכם זו אפיקורסות ואחרי עיניכם זו הרהור עבירה והמחבר לא זכר בשמירת אות ברית קודש והמכשלה הזאת תחת יד רבים:
השמים מספרים כבוד אל וגו' וזה שאמר הרד"ק כי מהנפלאות והמעשים הגדולים שאדם רואה בשמים יספר האדם כבוד אל וזהו שאמר אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם עכ"ל כמו שאמר לעיל מגודל השמש וזה שמסיים לשמש שם אהל בהם כו':
והתחבולה לענין זה ר"ל להרגיל עצמו בזה עד שלא יהיה לך צער בהמנעה:
שתמעיט במיני לפתו ר"ל מה שמלפתים בו את הפת כגון בשר ודגים וגבינה וכיוצא בזה:
כדי שתהיה תנועת אבריך קלה כו' רבוי המאכל ושתיה מכביד הגוף עד שהוא מתעצל בכל מעשיו. למ"ה:
ויקלו עליך עניני תורתך ועולמך וז"ל ר"ח פ"ט משעה"ק על דברי המחבר ודרך זה שדרך החסיד ז"ל הוא דרך הפרישות הנאות לבעלי תורה שרוב אומנותם בתורה שאם ירצה בעל תורה לסמוך על הבטחון ולהוציא מעותיו באכלו בשר או תרנגולים וכיוצא ממנו התענוגים נמצא מטריד עצמו בעוה"ז אחר בקשת הטרף ויתבטל מד"ת ובעת שלא ימצא מנהגו לא יוכל לסבול ויחלה לכן ראוי לכל ת"ח שינהיג הפרישות הזה וכן יש כמה מאמרים מרז"ל מסייעין לו ומרחיקין התענוגים מת"ח עכ"ל ועיין שם באורך:
והתעכב בתנועת ידיך שלא תעשה מעשה בידיך מהרה בלא ישוב הדעת:
בהתנשאך למ"ה. אפילו כשתתנשא ותעשה ראש ושופט ותוכל לעשות רע לב"א כו' עכ"ל. ואפשר עוד כשתתנשא ותפרוש מעשות הרע בהם יהיה מחמת מורא הש"י ולא מחמת מורא בשר ודם:
וימנעך מן השאלה לשאול פרנסתך מב"א:
ומקנות חסד כלומר שלא יקנה אדם אחר חסד עמך במה שמעניק וגורם לך עבוד את ה' ית' כי מאז יחשבו זכיותיך לאותו אדם כמו שמבאר והולך:
יגיע כפיך כי תאכל אשריך בעוה"ז וטוב לך בעוה"ב ומזה דרשו רז"ל שגדול הנהנה מיגיע כפו יותר מירא שמים שנכנה מאחרים דכתיב ביה אשרי האיש ירא ה' וגו' ולא כתיב ביה וטוב לך מפני שכבר קבל שכרו מזה:
מי יגור לנו אש אוכלה פירש רש"י כלומר מי יעמוד בעדנו לשכך חמה בוערת ל"א מי יגור לנו מי הוא לנו שיגור בציון עם הצור שהוא אש אוכלה והוא משיב אוהב צדקות כו':
הולך צדקות ודובר מישרים מואס בבצע מעשקות נוער כפיו מתמוך בשוחד אוטם אזנו משמוע דמים ועוצם עיניו מראות ברע הוא מרומים ישכון:
ואח"כ קבצם החכם ש"ה ע"ה ואע"ג ששלמה קודם בזמן לישעיה אמר אח"כ בבחינת ס' משלי שסדרו חז"ל בכתובים אחר ישעיה. ע"כ למ"ה:
עינים רמות לשון שקר ידים שופכות דם נקי לב חורש מחשבות און ורגלים ממהרות לרוץ לרעה יפיח כזבים עד שקר ומשלח מדנים בין אחים:
במעשיך ובמחשבתך ר"ל בעת שתתעסק במעשיך תהיה כוונתך בהם למזון ופרנסה בלבד:
לא לתענוג כו' והנה בבחינת הכוונה שבלב אמר שזה הפרישות הוא בפנים השלישיים. למ"ה:
שתקצר מאוייך בעולם ר"ל תקצר תקותך ובטחונך מלחשוב שתחיה לעולה בעוה"ז:
Chapter 6
ומהם צום משה ארבעים יום כו' וזה ראיה מי שירצה לגשת אל ה' שיותר טוב לו הפרישות מן התענוגים דאל"כ שהאוכל טוב יותר היד ה' תקצר לזון שם את משה בהר וכן אליהו ומאי רבותא שאמר הכתוב לחם לא אכל וגו' אע"כ שהפרישות צורך לזכך החומר וכן כל מה שהביא הוא עד"ז:
שהם החזקים שבסבות העבירות כמ"ש כמרעיתם וישבעו שבעו וירם לבם על כן שכחוני והוא גמרא דברכות פ"ה ואמרו עוד שם ר"נ ברבי יצחק אמר מהכא ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך ורבנן אמרי מהכא וישמן ישורון ויבעט:
טרם אענה למ"ה. הרב מפרש מלת אענה לשון עינוי ותענית כלומר טרם עניתי הייתי שוגג ונכשל בעבירות:
טוב לי תורת פיך וגו' גם זה מן הפרישות שיפרוש אדם ממה שידרוש אחר הזהב והכסף וידבק בתורה עכ"ל:
וזהו הטוב שבמנהגי הפרישות למ"ה. ע"ד שעשה דניאל הוא הטוב שלא עשה הפרישות לתועלת עצמו לבד רק לתועלת כל ישראל ולתועלת עבודת השי"ת שהתפלל שיגאלו ישראל ושיבנה בית המקדש כדי לעבוד את ה' עכ"ל. ואפשר לפרש שזה הטוב שבפרישות שלא לפרוש מכל וכל רק כמו שעשה דניאל שלא אכל לחם חמודות ויין לא שתה אבל שאר דברים אכל ושתה וכמ"ש בפ"ג ע"ש:
כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה ושישמח בחלקו ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס לתת לטוב לפני האלהים וגו' ואמר שם מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון:
כי הילדות והשחרות הבל ורישא דקרא שמח בחור בילדותך וגו' ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט וגו' וזכור את בוראיך בימי בחורותיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה וגו' ואמר שם סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם ע"כ:
במסכת אבות יש גורסין במס' מכות ויש גורסין במס' תענית. למ"ה:
Chapter 7
וגרו בה בימי יוסף כשבעים שנה בשלוה כי יוסף בן ל"ט שנה היה כשירדו יעקב ובניו למצרים וכל ימיו היו ק"י:
השמעיות המצות שאינם מצד השכל נקראים שמעיות:
הפרישות הראויה להם כי ה' לא רצה להכביד להם:
והסמוך לו והדומה לזה והקרוב לזה ממותרים:
ע"כ הוצרכו להפנות ממנה מעניני העוה"ז בעת שעושין לעיה"ב. כלומר מאחר שאין יכולת בידים שיהו עוסקים בעניני העולם הזה וכוונתם לש"ש ולעשות שניהם כא' אבל הקדמונים עשו שניהם כאחד וכל מעשיהם היו לש"ש כמ"ש אביך הלא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה אז טוב לו:
תחת תוכחתי לך ר"ל בתוך שאר תוכחתי שהוריתי אותך שמתי ג"כ התוכחה הזאת:
ובינותם מנופצות מפוזרות כמ"ש לעיל המקום יצילנו מפזור הנפש או שהוא מלשון ככלי יוצר תנפצם ור"ל נשברים:
והחודרות מן הנשים לא זו שהנשים כשרות יורישו אותו אלא אף גם הנשים שהחביא אותם חדר בחדר והן הזונות הן יורישו ממונו כנ"ל לפרש וכ"כ (ביחזקאל כא) היא חרב חלל הגדול החודרת להם ופרש"י החודרת להם בכל אשר תצאו תרדף אתכם בחדרי חדרים כו' ע"ש:
קובר כל איש מהם אביו ובנו כו' כלומר שרואה זקנים ממנו ונערים ממנו אעפ"כ אינו משים על לבו יום מיתתו ואינו עושה מעשה הקיום לנצח לעולם הבא:
ומה תאמר בתוך שאבדו שתי קצותיו משל ודמיון לצרות ופגעים המתרגשות בעולם מכל הצדדים וישאר התוך והאמצע גלמוד ערירי אין לו עזר וכן אשר מתו אבותיו ובניו והוא נשאר לבדו ואין לו להשען אלא על אביו שבשמים:
ונוכח בה ל' תוכחה ומוסר ר"ל ונתיישר בה בדרכי היושר או נוכח בהם לקחת מוסר מן הרשעים והכסילים שבודאי רעה תבא עליהם:
כמה בינם ובין אנשים כו' כלומר כמה מעלות טובות יש בין האנשים שעבדו יצרם שזכר לעיל. ובין אנשים אשר ברו מלפניהם. מל' בר לבב:
חוביהם מצפוניהם כמו טמון בחובו מלשון המקרא ונחבתם שמה:
ועיניהם נחות שבעלי התאות עיניהם משוטטות תמיד לתור אחרי הדברים הערבים ההם מה שאין כן אלו עיניהם נחות:
והם בזכר האלהים כו' אע"פ שהם בבדידות משתעשעים בזה מה שהם זוכרים את ה':
ומודים על טובתו שהכל טוב אצלם:
קרבו אל העיון המחשבי כו' ר"ל קרוב אליהם כל הדברים שדרך ב"א להתלמד וליגע עליהם כגון העיונים בהם במחשבה ועיון שהוא בחכמת המנין והעצות טובות את הכל קל בעיניו וקרוב אליו כמו שכתוב לעיל:
קרעו מסך הראות כו' מה שהוא צפון ונסתר מנגד שאר בני אדם הוא יכול לראות ולדעת כאלו קרעו והסירו המסך המבדיל:
ביגיעה כמו שאמרו חז"ל יגעתי ומצאתי תאמין:
ולא איחרם אורך קצם לא אמרו מתר נעשה כי עדיין יש זמן רק עשו כל יום את חובו הפך כח בעלי המשכנות שבטחונם באריכות ימיהם סבה לאורך תאותם וסבה לקוצר תאותם בעניני אחריתם כמ"ש לעיל ע"ש:
קרואי לשון קרואי העדה:
ולוהגי דוברי:
אין טורד אין שום טרדה אחרת שיוכל להטרידם מזכור את האלהים:
התנכר להם העולם כאיש נכרי שלא יכירו את בגידתו כדי שילכו אחריו אבל הם הכירוהו היטב ויודעים שהעוה"ז הכל הבל והשליכוהו כי לא נעלם מהם בגדו ותרמיתו:
לבש להם בגדי חמודותיו ר"ל אף שלפעמים אינם חסרים מטוב העוה"ז אעפ"כ אינם בטוחים בו כו':
ויחשבוהו שולל שלסוף יבא העת וישלול מהם הכל או שהטובות יהיו לנקמה כמ"ש לעיל:
והתרפה להם לפעמים ישיגו כל תאוה במעט יגיעה והשתדלות ברפיון ידים והוא מעשה היצר כדי שילכו אחר ההבל ויהבלו ולסוף נופלים בעבודה קשה אבל החסידים ההם לא האמינו בזה. או ר"ל שהעולם אחרי ראותו שלא נמשכו אחריו קצף עליהם והתרפה מהם שלא לתת להם חוקם כדי שעי"כ יזדרזו להמשך אחר עסקיו אמנם לא שוה לו כי הם מצאוהו מוכרח לתת להם הצורך ההכרחי גם בזולת טרדא. פ"ל:
וימצאוהו מוכרח לתת לכל איש די מחסורו כפי שנגזר עליו מהש"י:
שחק אליהם כו' כמה דברים הם כפולים כאן כי כן דרך בעלי לשון והמליצה ישרה לחזק הענין במלות שונות וכן תמצא בתהלים משלי איוב:
ואין לו ר"ל לעולם:
אשרו אל האלהים ואושרו הוא ע"ד הבא לטהר מסייעין אותו. או אשרו לאחרים אל אלהים ואושרו גם הם:
הצטיידו היראה כו' אפשר שהוא מלשון צד ציד שצדו יראת ה' כמה פעמים בדרך רעה שהיה להם צער ויגונות עי"ז והם לא הניחו בשביל זה וניצולו וה' הצילם מכל רע. או שניצולו בזה מדינה של גיהנם או שהוא מל' צדה לדרך והיא היא וכה"א והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד:
האלהים יורנו אנחנו וגם אותך הלומד זה והמסתכל בדברים האלה את הדרך הישרה:
ויטה אותנו אל נתיב ההצלחה ברחמיו ורוב חסדיו. אמן:
שער עשירי - שער אהבת ה'
הקדמה
אמר המחבר כו' תכלית התכונות כו' כבר הארכתי קצת מענין הנכבד הזה בהקדמת המחבר ובחשבון כ"א ובמקומות זולתם ע"ש:
וטעם הדביקת ר"ל ופי' של הדביקה בו ית' הוא רק ע"י האהבה הנאמנה בה' ית':
כי אם ליראה וסיפא דקרא ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו:
ואמר את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד ובו תדבק ובשמו תשבע:
וחייב הדין להקדים היראה על האהבה ר"ל שהפרישות מן העולם היא היראה עצמה שמחמת יראת ה' פורש האדם מן התענוגים כמו שנתבאר ואח"כ יוכל לבא למדרגה העליונה שהוא אהבת הבורא ית' לכך חייב הדין להקדים הפרישות קודם האהבה:
מפני שהיא ר"ל האהבה היא תכלית מן היראה והפרישה ונובע ממנה:
וסופה הרחוק כל מה שאדם מרחיק להגיע אל סוף המעלות אין אתה מוצא אלא האהבה הזכה וכ"כ בהקדמה אשר היא תכלית כל תאוה וקץ כל תקוה כו' ע"ש וכלשון הזה כתב לקמן בפ"ו בענין המזכה לחבירו ע"ש:
ואי אפשר שיגיע האדם אליה אל האהבה:
אלא כו' וכמ"ש חז"ל ויהא מורא שמים עליכם ופירשו אע"פ שאתה עובד מאהבה עבוד גם מיראה שהעובד מאהבה זריז במ"ע והעובד מיראה נזהר ממצות ל"ת ונמצאת עבודתו שלמה כו' ע"ש:
ופנוי מתאותיו מצד הכרה ובינה אז תתיישב אהבת האלהים בלבו לאפוקי הפורש מחמת שאר כוונות רעות שלא לש"ש כמו שנתבאר לעיל:
כמה שכתוב אף אורח משפטיך ה' קוינוך לשמך ולזכרך תאות נפש. נפשי אויתיך בלילה וגו':
Chapter 1
כלות הנפש תאות וחשק הנפש כמו כלתה נפשי:
ונטותה בעצמה כמ"ש חז"ל טובה מרדות אחת בלבו של אדם וכו' כמו שמפרש:
כדי שתדבק כו' היינו שתרצה להיות מרכבה אל השכינה כמו האבות ודומיהם. הר"נ:
והוא שהנפש עצם פשוט רוחני כו' בא לקרב הדבר ולהבינו מהיכן יצא זה שהאדם הולך אחר התאות הגופניות וחוטא הלא הגוף בלא נשמה הוא כאבן דומם וכי הנשמה יש לה תאות הגופניות ואמר שבאמת הנפש היא עצם פשוט רוחני וכו' ואין לה שום תאות הבהמיות הן קודם בואה לעוה"ז וכן אחר הפרדה מהגוף. והיא דומה לאישים הרוחניים הם מלאכי מעלה:
וכאשר קשרה הבורא יתברך בגוף לנסותה בעוה"ז והוא כמ"ש בשער הג' פ"ט ע"ש באורך ותבין:
העיר אותה את הנפש:
לחוס עליו על הגוף כמ"ש שם פ"ב וז"ל ונטע הבורא ות' בנפשו מדות וכחות יכסוף בהם לדברים כאשר יתנהג בהם האדם לגדל בהם גופו ויתחזק על ישוב העולם הזה ע"ש פי':
ככסוף כמו שכוסף האדם וחושק להיות לו רופא ויזמין לעצמו מה שישמשהו להשקיט לו מחליו. (ר"ל שיזמין מי שישמשו לרופא כדי שיהא הרופא פנוי לרפאות אותו כדוגמא הזה הוא בהנשמה והגוף ודו"ק. ר"נ):
ויחשוב על אודותיו על כל צרכיו כן כוסף הנפש שלא תמנעם צרכי הגוף מלעשות לעצמה לנשמתה כמו שמפרש:
וכיון כו' והם קרואי הגוף רבים מקריו וצרכי הגוף הם תמיד בכל עת ובכל שעה:
ולא היתה הנפש יכולה לעמוד ר"ל לפסוק:
מעיין לו לגוף:
בכל זה ר"ל בכל זמן ועדן. או בכל זה אע"פ שהיה מתאוה ג"כ לתקנת עצמה רק שאין לה פנאי לזה מפני שאין לנפש השקט ומנוחה מבלי מרגוע כל זמן שלא תרגיע ותרפא מדוה הגוף לתת לו די מחסורו ממאכל ומלבוש ויתר צרכיו אין להנפש מנוחה להשתמש בשכל:
נטרדה הנפש כו' ע"י טרדת צרכי הגוף תמיד נטרדה ותשכח את הראוים לה לנפש שהם מיוחדים בה שעל ידם יראה לה הצלחה בבית מרגועה להעוה"ב והוא השכל שיש בנפש שטח מראות עיניו שלא יוכל להאיר לו מחמת תמידות צרכי הגוף:
וכאשר יבקע כו' מאשר בו הצלתה בשני המעונים שטוב היה לה ללכת אחר השכל והיה טוב לה בעוה"ז ובעוה"ב:
תשוב מזה מה שהלכה תמיד אחר תאות הגוף:
ותטה במחשבתה כו' לאמר מתי אעשה לביתי שהוא אופני הצלתה ואז תפרוש מן העוה"ז לגמרי כו' ואז יפקחו עיניה כו' מעלה מעלה עד שתבא לאהבה הזכה לאלהים ותשוקה כוס האהבה כו':
ולא תוסיף ר"ל על היסורים שישלח לה תוסיף אהבה בו מחמת שיודעת שירבה שכרה לעוה"ר או לנכות עונותיה ועם כל זה יש לה בטחון עליו להקל היסורים מעליה. פ"ל:
Chapter 2
מפני שהוא עובר על פשעיו מפני שהשכל מחייב שהנפש החוטאת תמות כמנהג מלכותא דארעא וכאשר ימחול לו ראוי שיאהב אותו אהבה רבה:
וכפרתו רעונותיו שפשע במה שלא שמע אליו לעשות מצותיו ורוב מחילתו לו היינו במה שעשה בפועל דבר שהזהיר ממנו וכפרתו על היסח דעתו מנטירה את עצמו ע"ז. פ"ל:
וכבר זרזנו הנביא ע"ה בזה באמרו ואהבת וגו' ר"ל מזה נלמוד שתהיה האהבה רק מחמת עוצם גדולתו ורוממותו לבד ולא מחמת שום טעם אחר או מחמת שום קבלת שכר שהרי זירז אותנו שנאהבהו בכל לבבנו וגו' ור"ל בגוף ובממון ובכבוד. או לפי' השני שתהא האהבה כוללת הנפש והגוף והממון להתנדב אדם בכל זה כמו שמפרש וא"כ איך יעלה על הדעת שנאהבהו ונעבדהו בשביל קיבול שכר בעוה"ז שהוא לגוף או בעוה"ב לנשמה א"כ אוהב יותר את עצמו מלאהוב אותו ית' והוא הפך ואהבת את ה' וגו':
כי מהם מי שמתנדב בגופו ובממונו ר"ל יש אדם שמטריח עצמו לרצון אהובו בגופו ובממונו ובכבודו הוא פי' בכל לבבך שע"י גובה לבי של אדם הוא רודף אחר הכבוד:
ואפשר שירצה כו' ועתה הוא מפרש הפסוק לענין נפש ממש אם השעה צריכה לכך כמו שהביא בכל נפשך אפי' נוטל את נפשך והוא הנשמה כי הדם הוא הנפש שבו משכן הנשמה. ולבבך על הגוף כי שם משכן נפש החיוני:
וזירז אותנו להתנדב ולהטריח בכל נפשנו הוא בגופו:
בשני יצריך ביצר הטוב וביצר הרע כי יוכל האדם לעבוד ה' במדות השייכות ליצר הרע כמו הכעס והגאוה ודומיהן כמו במדות הטובות השייכות ליצר הטוב כמו שהאריך המחבר בסוף שער הג' ע"ש ובאו"צ ביאר בכל המדות באורך ע"ש:
ואמרו עשה רצונו כו' עיין בשער הבטחון פ"ג פירושו:
בטל רצונך אפילו למסור נפשך מפני רצונו:
וי"ל שירצה כו' בסתר בחדרי חדרים:
ובגלויו מפני כל אדם:
ובמצפון בלבו ומחשבתו:
ונראהו על אבריו הנראים ולפי פירוש זה בכל לבבך היינו במצפון. ונפשך בבדידות. ומאודך בגלוי. הר"נ:
וי"ל שירצה כו' בזולתו לשמו אף אם תאהב את הזולת דהיינו תלמיד חכם וכיוצא שזכרם באו"צ באורך כמו אהבת נשים בנים וקרובים כלם יהיו לש"ש:
כדי שתהיה אותה האהבה להם:
סעיף ענין וחלק מחמת אהבת ה' שצוה לאהוב אותם כמ"ש חז"ל את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים לעבודת ה' ולא להנאת עצמו וא"כ מאחר שנוכל לפרש פסוק ואהבת את ה' וגו' בכל הפירושים האלה הימנייהו מפקת על כן צריכין לאהוב אותו ית' לפ"ד כל הפירושים:
Chapter 3
ולא תוכל עם כל זה לעמוד כו' ר"ל אם תבין ותסתכל היטב בכל מה שהזכרתי אזי לא תוכל להחאפק ולעמוד שלא לנטות אליו בלבך ומצפונך כו' ותוכל לקיים שויתי ה' לנגדי תמיד:
ויהיה צוותך בבדידות אף אם תשב בדד יהיה בעיניך כאלו תשב עם כמה חברים לצוות ועיין בסוף שער הבטחון ענין כזה ג"כ:
Chapter 4
בעבורה בעבור האהבה:
מה שהראה בענין יצחק כו' והבן נתח מהאב כמ"ש בפתיחה שער ג' ע"ש א"כ חשוב כאלו מסר את עצמו למיתה. הר"נ:
אמר הרבה בני אדם מתנדבים כו' ובניהם כו' אף שהבן נתח מהאב כו' כנ"ל אינו דומה ששוחטו בידים כמו אברהם הוי כאלו מסר עצמו למיתה אבל באיוב הרגם השטן בלא ידיעתו והוא קבל עליו את הדין. זה לא הוי כאבדן גופו ממש. הר"נ:
ואחר כך שב האלהים את שבותו וזה ראיה או משל לידע ולהודיע שכל הצדיקים והחסידים בכל דור ודור המנוסים בכמה מיני נסיונות שישיב ה' את שבותם או בעוה"ז או בעוה"ב כמ"ש למען ענותך ולמען נסותך להיטבך באחריתך וזה הפסוק גם כן מ"ע לזכור בפסוקי הזכירות כמה שכתוב בשל"ה ד' רמ"ב:
ומי שמתמיד על האהבה כו' והוא מה שאמרו חז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה ובלבד שלא יהיה מחשבתו להרע ולקנטר שעל זה אמרו מוטב שנהפכה שליתו על פניו כ"כ תוס'. ועיין בתוי"ט במשנה אל תהיו כעבדים מזה באורך:
Chapter 5
מצדיקי רשע עקב שחד וצדקת צדיקים יסירו ממנו. לכן כאכול קש לשון אש וגו' על כן חרה אף ה' בעמו וגו':
ואמר מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה' גם שניהם:
ואמר עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם:
ואמר אומר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים יזעמוהו לאומים:
Chapter 6
ועליו אמרו רז"ל ליחוש דילמא כו' במסכת מגילה ס"פ בני העיר על הא דתנינן קללות וברכות נקראין ומתרגמין ופריך פשיטא ומשני מהו דתימא ליחוש דלמא אתי למעבד כו' פי' רש"י מאהבה של ברכות ומיראה של קללות ואין לבם לשמים קמ"ל דלא חיישינן על כך:
ואמר אחד מן החסידים כו' ועיין מ"ש בסוף שער הבטחון מענין זה:
והכוסף המצער פירש הר"נ והכוסף החשוב היא האהבה זכה שהיא מעט בעולם עכ"ל. ואפשר לפרש והכוסף ר"ל האהבה הקרובה אל ה' כמו והיא מצער וי"מ לשון צער:
ואל יזכור שם הבורא לשוא כו' וז"ל הגהת י"נ הנה פשוט בכמה מקומות שאין חילוק באיסור הזכרת ש"ש לחנם בין בלשון הקודש בין בשום אחד משאר לשונות שבעולם ופשוט ג"כ שאין חילוק בין הזכרת השם המיוחד ובין אחד מהכנויים וזכרון אחד עולה לכאן ולכאן כו' ותועבת ה' גם שניהם ולכך הירא את ה' וחרד לדברו יפרוש ממיתה כמו שאמרו חז"ל בכל מקוה שהזכרת ה' מצויה מיתה מצויה ובעונותינו המכשלה הזאת רבה תחת ידינו כו' אוי לנו מיום הדין ומיום התוכחה כו' כי בודאי עבירה זו גרועה וחמורה משאר עבירות הוא עובר על גזירת מלכו של עולם ובחטא זה הוא נוגע כביכול בשם כבוד מלכותו עצמו ולכן לא ינקם ה' וגו' ע"ש באריכות גדול דברים ישרים והעתיקו בקנ"ח:
והוא חייב להזהר מכל מה כו' ר"ל שלא ירגיל בשבועות אפילו באמת שלא יבא לשבועת שקר כמה שכתוב בחשבון י"ז ע"ש. הר"נ:
בעת שהוא יועד בו זולתו כשהוא מבטיח לזולתו איזה דבר יאמר אם ירצה השם וסימנך עצת ה' היא תקום:
ומהם שיאשר ויורה את אחרים לעוה"ב:
בין ברכה בל' רכה ובין בלשון קשה:
והיה ריוח הסוחר הראשון וכו' תשעים זוז ועשרה חלקים כו' ר"ל שהקרן שלו היה תשעה זוז ועוד חלק אחד מן אחד עשר שבזוז וכאשר הרויח עשר כפלי הקרן היה לו בין הכל מאה זוז:
וכן אחי מי שאין מתקן כו' עיין לעיל בשער הבטחון בפירוש חלק הששי שכתב שאין אדם ראוי לגמול העוה"ב ע"י מעשיו אם לא שהוא מזכה את הרבים לעבודת ה' או בתורת חסד ונדבה ע"ש באורך הטעם:
ואמר תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון. כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא. ופי' רש"י על אהרן הכהן ועל פינחס ואלעזר נאמרה הפרשה שהיו מזכים את הרבים ואמרו בגמרא דסנהדרין דף כ"ז ע"ב וכשלו איש באחיו בעון אחיו מלמד שכלם ערבים זה בזה ומוקי להא התם שהיה בידם למחות ולא מיחו ע"ש ועיין בזוהר פ' תרומה דף קכ"ה ע"ב מגודל זכות המזכה את הרבים וז"ל בקיצור ת"ח כל מאן דאחיד בידא דחייבא ותב לגביה למשבק ארחא בישא איהו אסתלק בתלת סילוקין מה דלא אסתלק הכי בר נש אחרא גרים לאכפיא (ס"א וגרים לקיימא) כל עלמא בקיומיה דלעילא ותתא ועל האי בר נש כתיב בריתי היתה אתו החיים והשלום וזכי למחמי בנין לבנוי וזכי בהאי עלמא וזכי לעלמא דאתי ובעלמא דאתי עאל בתליסר תרעי ולית מאן דימתי בידיה וע"ד כתיב גבור בארץ יהיה זרעו וגו' כל הפרשה עכ"ל ע"ש באורך:
ומהם שמחתו וגילתו בזכיותיו כו' מפני שנתקרב אל ה':
ואבלו ויגונו על חטאיו הוא ע"ד שכתב פ"ד משער הט' הפרוש צהלתו בפניו ואבלו בלבו ע"ש:
על לא שמרו העינים
תורתך (התוכחה תמצא בסוף הםפר):
עיקר הדבר בזוך נפשך. ר"ל עיקר הכל שתהיה כוונתך בה זך ונקי בעת כו':
אל תשבחו שבח ריקם היינו ריק שלא נמצא הלב בו:
ומהם מאותות האהבה באלהים:
השמחה כמש"ל עדות האר"י על עצמו ע"ש:
Chapter 7
אבל וכו' והוא שהאנשים ידעו אלהיהם שהוא ראש לכל הידיעות דע את אלהי אביך:
והכירו חפצו בהם מה חפץ השי"ת בהם ולמה הוציאם לעוה"ז:
והנהגתו אותם ואיך הוא מתנהג עמם בחסדו מעודם עד היום הזה:
וכי הוא כו' ומשלו ואסרו בכל מה כו' ר"ל וכי הוא מושל על הכל ויש במאסרו ובידו כל הדברים וכל הפעולות שנתן להם רשות להתעסק בו ולבחור אותם שהבחירה ביד האדם אבל הכל בידו וברשותו שיגמר או לא יגמר בין בעניני התורה ובין בעניני העוה'ז. וכל' הזה כתב בחתימת שער הבטחון ובחשבון השביעי ובכמה מקומות ולכך בטחו בה' בכל עניניהם שהכל בידי שמים:
וכאשר התברר להם מן התורה כו' שהרי נאמר ראה נתתי לפניך וגו' החיים והמות ובחרת בחיים וכן עוד כמה פסוקים שנראה מהם שהשי"ת רוצה בבחירתנו:
עמדו בבחירתם במקום שהעמידם ר"ל ועושין כן:
לכלות אליו כו' שיהיה הבחירה בעניני התורה מהה וכל זה נתבאר באורך בשער הבטחון בפירוש החלק הד' בטוב טעם ע"ש ובשער ע"ה פ"ח וביחוד המעשה פ"ה והוא מכנה אותם בשמות ההכרח והצדק ודעתו שראוי להאמין בשניהם כמה שאמרו חז"ל הכל בידי שמים חיץ מיראת שמים ע"ש כל הענין ותבין היטב ובמ"ה פירש בע"א והמבין יבין:
והן במה שבלבותם כו' ע"י שיודעים בלבם רוממותו ית' הם מגיעים להתפשטות הגשמיות ומציירם כאלו עומדים בעולם המלאכים ועובדים אותו עם המלאכים ביחד. פ"ל:
כאלו עובדים אותו עם המלאכים כו' וכמה שכתוב בש"ע א"ח סימן ל"ח וז"ל שהיו מגיעים בתפלתם להתפשטות הגשמיות ולהתגברות כח השכלי עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה עכ"ל:
ונפסק חומה חמימות של תאות היצה"ר:
כמו שיארע לנר נוכח אור השמש שהשמש מבטל כל שאר האורות דשרגא בטיהרא מאי מהני. כן נכבה מהם אש היצר מאור אהבת ה':
כאחי הבושת למ"ה. בעסקם עם ב"א בענין מו"מ אינם מעיזים פניהם כנגדם לגזול ולחמוס ולדבר קשות אלא הם כאחים לבושת כלומר הבושת דבק בהם כאח באחיו או כאחים שמתביישים לעשות רעה זה לזה עכ"ל:
וכשמדברים עמהם חכמים אע"פ שהם ביישנים גדולים כאלו לא ידעו מאומה וכשתדבר עמהם תראה אותם שהם חכמים ויודעים כל סתום:
תראה צורותם כו' חכמת אדם תאיר פניו מחמת שהם שמחים בחלקם ולזה מקבלים את כל האדם בסבר פנים יפות הפך דרך הנעצב על עניני העולם. למ"ה:
ובשיחתו נושבות בשיחות דברי אלהים חיים הם מלאים מכל חכמה ומדע כי שם עיקר ישיבתם ודירתם ולהפך בעסקי העולם אינן יודעים כלום כאלו העולם שממה מאין יושב ולא ידעו אפילו צורתא דמטבע:
ובזכותם מסתלקין היסורין ויורדין הגשמים כו' כמה שאמרו חז"ל ביסירי הצדיקים ע"ש. וכתב אדוני מורי הרב החסיד זצל"ה שזה דכתיב ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך ר"ל שלא תצטרך ליסורי הצדיקים כמו רבי ור"א רק ועבדתם את ה' ואז גם לא תהיה משכלה ועקרה בארצך ואת מספר ימיך אמלא שלא ישכב אינש בלא זמנו עכ"ל:
הגיעו כו' בסבל ימים מועטים בימים מועטים שסבלו טורח ועול עבודת ה' הגיעו עי"ז למעלות הגדולות והרויחו בזה שני העולמים:
ומן התימה בענינם כו' בצד חובות טובתו כו' ר"ל מאחר שהם רואים שאין ביכלתם לקיים כל התרי"ג מצות רק מצות מועטות כמו שמפרש והם מעט אצלם נגד הטובות הגדולות שהטיב להם:
בצד מה שמקבל כלומר נגד מה שקבלו או בעבור מה שקבלו כו' ולכך עבדו את הבורא במצות שכליות ומוסרים כו'. כי זה ביכלתם לקיים:
וכשיפקדו כשיחסרו:
מנפשותם כלומר מעצמם ומהם:
ולזכור סוגיהם סוגים הוא דבר הכולל הרבה מינים ואישים פרטיים נקרא סוג כמו שנתבאר בשער היחוד:
בחוביהם במחבואיהם ובמצפונם:
אין צדקם נעלם בה יראה וישכיל שכל דבריהם אמת וצדק:
שכל אנשי הדעות הנצלות ר"ל כל מי שיש להם דעה ישרה ונצול דעתם מכל סכלות ושגעון יעידו שדבריהם אמת וצדק. ומ"ה כתב או ירצה החושבים להנצל ולהציל את נפשותם:
לא בלבך וברצונך שלא תהיה לך מעסקי העולם הנאה ושמחה בלב למלאות רצונך רק כבעל כרחו כמו ששותה לרפואה מרה להסיר חליו ונזקו ממנו כו':
וכן צריך שיהיו כו' וקבלת על עצמך להתעסק בהם כו' באלה ובשבועה אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה ובאם לאו לא עמדו אבותיו על הר סיני:
ותפסיד את זהירותך ואמונתך:
ולא יועילוך חריצותך וטרדתך. כי המרבה לא העדיף והממעיט לא החסיר:
ושים השכל לעמוד מבוע מנהגך בכחך אפשר לפרש תשים שכלך כמו עמוד ברזל נגד מבוע ר"ל נגד ההרגל שהוא כמו מעין הנובע במנהג הרע וכל זה יהיה בכל כחך. ועיין במ"ה עוד ב' פירושים. וכתב שבס"א לא גרס לה ואפשר שיש בזה איזה טעות ור"נ גרס עמוד מרוע מנהגך והתנהל לאט ובמתון בקנות המדות הטובות. וז"ל מ"ה ר"ל אפילו במדות הטובות תעלה בהם ממדרגה למדרגה במתון כי אי אפשר לאדם לבא מיד למדה העליונה כגון בלמוד תורה לא ירבה שיעור רב בפעם אחת כי זה יגרום השכחה אך ילמדם מעט מעט וידקדק בהם. וההיקש הזה בכל המדות הטובות שא"א לקנותה אלא אחר הרגילו בהם לאט לאט כי צריך לדקדק בכל ענין וענין מהם עכ"ל. וכ"כ בסוף פ"ד משער ע"ה ע"ש ובר"ח האריך בזה מאד ע"ש:
והיה בו מיושר אתה בעצמך:
ואליו מישר ר"ל תישר גם כן את אחרים שתזכה אותה:
אפי' שתמאסם למ"ה. וזה כעין שכתוב בסמוך:
כי אתה צריך בעת בדידותך הגופניות כו' ר"ל אע"פ שתתבודד בחדר מיוחד אינו מועיל כלום אם תקשור המחשבה בעסקי העולם כו' אלא צריך לך עם זה בדידות הרוחניות ר"ל שתחשוב בלבך עניני עולם הבא ותורת ה' וקרבת אלהים וכיוצא דברים רוחניים:
על כן השתדל אחי כו' עד שתרגיל א"ע שגם גופך יפנה מעסקיו אבל בהפך שתפנה גופך ממנו ולבך הומה עליו כל היום עדיין לא הגעת:
כי אתה צריך כו' מפני שדרך המחשבה לחשוב תמיד על עסקי העוה"ז אע"פ שהגוף נוח מהם:
בעשרה בתים עבריים ר"ל בלשון הקודש לפי שהמחבר חבר כל הספר הקדוש הזה בלשון ערבי כמו שכתב בההקדמה כי בימים ההם היו רוב הגולה מדברים בלשון ערבי וכן נתחברו בלשון ההוא כל הספרים הקדמונים כידוע:
שאם תהיה במעשה ממעשי העבודה כו' כאן הזכירם שלא כסדר כי עשה החרוזים האלה לזכרון דברים למי שכבר למד ויגע את עצמו בספרו הקדוש רק שמא יכוון במעשיו לשום איזה פניה שהיא משגת לעובד ה' יותר מהכל כמו שזכר כמה פעמים ולכך מזהיר אותו תחלה שאם תהיה במעשה העבודה יזכירוך ליחד לבבך לה' ואח"כ אם תהיה במעשה העולם שאם אין קמח אין תורה יזכירוך לחשב עם נפשך שתעשה כל מעשיך לשם שמים וכן כולם עד גמירא שאם תתרחק עוד יותר מזה יזכירוך תיכף לבל תתעלם וחשוב לקדמותך ולכך לא זכר דבר מאהבת ה' כי מי שיש בו כל המדרגות בלי ספק שיש בו אהבת ה' ואם חסר אחת מהנה לא יתכן האהבה כמו שנתבאר בשער ע"ה פרק ג' כנ"ל:
והאלהים יורנו על עצמו הוא אומר:
ואותך ואותי ואת זרעי וזרע זרעי את דרך עבודתו מעתה ועד עולם אמן ואמן:
יריבך לשון שכלך לסכלך למ"ה. כל עניני המריבה שתתעסק בהם לא יהיו אלא שלשון שכלך יריב עם יצרך הרע שהוא הסכל הטפש בך כדי שתשוב מזדון לבך עכ"ל:
סחה דחה:
פני אל הי אזי תראה בחשקך כו' פי' כשתחזיק בחשק לבך באהבת הש"י תיחד יחידתו באמת:
לצורך ליוצרו אזי תוכה לראות פני אל חי וליהנות מזיו השכינה ותזכה לרוח הקודש כמ"ש לעיל אנשי המדרגה הזאת קרובים מכל אדם אל מדרגת הנביאים וכו'. וסיים ביחוד האל ע"ד נעוץ סופו בתחלתו. וכמ"ש בהקדמתו כי ממנו התחלה ואליו התכלה עי"ש: